דיון סיפור עם דמויות מהעבר.

  • הוסף לסימניות
  • #1
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
לא הבנתי, איך בדיוק לשלב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא הבנתי, איך בדיוק לשלב?
לדוגמה, כותבת סיפור על עצמי, שילוב הדמויות הנ"ל שותפות גם הן בחיים שלי. (חלום שלא יכול להתגשם כי אם בדמיון).
אני פשוט מדמיינת את זה.
אותי יכולה לדבר איתם.
ועלה בי רעיון לנסות לעשות מזה סיפור, כך תשולב גם איזושהי תקופה היסטורית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדוגמה, כותבת סיפור על עצמי, שילוב הדמויות הנ"ל שותפות גם הן בחיים שלי. (חלום שלא יכול להתגשם כי אם בדמיון).
אני פשוט מדמיינת את זה.
אותי יכולה לדבר איתם.
ועלה בי רעיון לנסות לעשות מזה סיפור, כך תשולב גם איזושהי תקופה היסטורית.
בשביל לעשות דבר כזה צריך לדעת מה בדיוק הם היו אומרים, אחרת זה בעייה... (אא"כ את לוקחת פסקים הלכתיים / קטעים שלהם ומעבדת אותם בסיפור כך שיהוו כדיאלוג איתך, ואז זה יותר בסדר.)

בכל אופן, אני לא מתיימר להיות פוסק, וזה דיון מאוד השקפתי, ולכן כדאי להתייעץ עם אנשים שיותר מבינים בתחומים האלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בשביל לעשות דבר כזה צריך לדעת מה בדיוק הם היו אומרים, אחרת זה בעייה... (אא"כ את לוקחת פסקים הלכתיים / קטעים שלהם ומעבדת אותם בסיפור כך שיהוו כדיאלוג איתך, ואז זה יותר בסדר.)
לגמרי. לא חישבתי לרגע להמציא "אמרות" שלהם.
הכל מבוסס על אופי והשקפתו המוסרית של כל יחיד מבינהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
לדעתי, יש בזה מורכבות גדולה.
יצירת דיאלוג עם דמות אמיתית, מחייבת היכרות אמיתית עם הדמות ועם צורת חשיבתה. מכיוון שמדובר כאן על גאוני עולם - קשה מאוד לחשוב על מה שהם יאמרו ועל איך שתתנהל השיחה איתם. בסופו של דבר, הכותב מדמיין את השיחה, וכך יוצא - שאת מחשבותיו, הוא מייחס לדמות גדולה ממנו בהרבה, כך שבמובנים מסוימים - עלול להיגרם מכך זלזול בכבודם של אותם תלמידי חכמים.
לכן, צריך להבדיל בין שני מקרים. הראשון - תיאור של מאורע היסטורי אמיתי. כלומר: אין בעיה לתאר דמות היסטורית שחיה לפני מאה שנה בערך ומבקרת בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, ואין בעיה לתאר את הרבנים שהיו שם - כי אלו באמת היו. כמובן, שלצורך כך נדרש הכותב לבצע תחקיר מדויק, ואין לו כמעט גמישות.
השני - תיאור של מאורע בדוי, שלדעתי - ראוי להימנע ממנו מהסיבות שהזכרתי. לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמספר על שיחות שעורך אדם עם הגאון מוילנה בעניין הטכנולוגיה, ועוד יותר - לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמתאר את התשובות של הגאון לשאלות אלו. כמובן, זו רק דוגמא - שמסבירה מדוע הכיוון הזה מיותר ונפיץ. המחשבות שלנו אינן מכילות באמת את הדמויות הללו כפי שהן, וקשה מאוד להימנע מתיאור בלתי מדוייק ובלתי הוגן שלהן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לדעתי, יש בזה מורכבות גדולה.
יצירת דיאלוג עם דמות אמיתית, מחייבת היכרות אמיתית עם הדמות ועם צורת חשיבתה. מכיוון שמדובר כאן על גאוני עולם - קשה מאוד לחשוב על מה שהם יאמרו ועל איך שתתנהל השיחה איתם. בסופו של דבר, הכותב מדמיין את השיחה, וכך יוצא - שאת מחשבותיו, הוא מייחס לדמות גדולה ממנו בהרבה, כך שבמובנים מסוימים - עלול להיגרם מכך זלזול בכבודם של אותם תלמידי חכמים.
לכן, צריך להבדיל בין שני מקרים. הראשון - תיאור של מאורע היסטורי אמיתי. כלומר: אין בעיה לתאר דמות היסטורית שחיה לפני מאה שנה בערך ומבקרת בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, ואין בעיה לתאר את הרבנים שהיו שם - כי אלו באמת היו. כמובן, שלצורך כך נדרש הכותב לבצע תחקיר מדויק, ואין לו כמעט גמישות.
השני - תיאור של מאורע בדוי, שלדעתי - ראוי להימנע ממנו מהסיבות שהזכרתי. לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמספר על שיחות שעורך אדם עם הגאון מוילנה בעניין הטכנולוגיה, ועוד יותר - לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמתאר את התשובות של הגאון לשאלות אלו. כמובן, זו רק דוגמא - שמסבירה מדוע הכיוון הזה מיותר ונפיץ. המחשבות שלנו אינן מכילות באמת את הדמויות הללו כפי שהן, וקשה מאוד להימנע מתיאור בלתי מדוייק ובלתי הוגן שלהן.
תודה רבה על הפירוט!
אני מדברת על סיפור בו מתוארת חוויה אישית ממש. פחות בעיה "קונבנציונלית" שדנים על בעיותיה, ושומעים מה אומר הגאון עליה.
אלא יותר סיפור מזווית ראיה אינדיבידואלית. תחושות, רגשות ומחשבות של התמודד או הגיבור. מובן ההבדל?
ובטח ובטח לא חישבתי בדעתי "לנהל" שיח השקפתי עם הגאון מווילנא, מי אני שאחלוק עליו??
מפחיד אותי שזה מה שהובן.
בבקשה לא.
הכיוון הוא יותר חיים אישיים של אדם. בהם הדמויות הללו משמשות לו כעוגן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה רבה על הפירוט!
אני מדברת על סיפור בו מתוארת חוויה אישית ממש. פחות בעיה "קונבנציונלית" שדנים על בעיותיה, ושומעים מה אומר הגאון עליה.
אלא יותר סיפור מזווית ראיה אינדיבידואלית. תחושות, רגשות ומחשבות של התמודד או הגיבור. מובן ההבדל?
ובטח ובטח לא חישבתי בדעתי "לנהל" שיח השקפתי עם הגאון מווילנא, מי אני שאחלוק עליו??
מפחיד אותי שזה מה שהובן.
בבקשה לא.
הכיוון הוא יותר חיים אישיים של אדם. בהם הדמויות הללו משמשות לו כעוגן.
כלומר: אם אני מבין נכון, הכוונה היא לסיפור על דמות שחיה היום, שאירועי העבר האמיתיים - מהווים בעבורה השראה, ונותנים לה את הכוח להצליח בהתמודדויות מסוימות.
אם התיאורים של העבר הם אכן אותנטיים, ואם הדמויות מתוארות כמו שהן - זה יכול לעבוד. העניין הוא, שצריך לדייק - גם בתיאורים של הדמויות ההיסטוריות, וגם במסר שמתקבל - שיהיה תואם התאמה מוחלטת לדמות ולתיאורה ההיסטורי. במובן הזה, זה נראה לי כמו עבודה קשה יחסית, אבל אולי אני לא מבין מספיק את התבנית הכללית של העלילה המדוברת. אם תהיה דוגמא פשוטה אחת - יהיה אפשר לנתח אותה בצורה מדויקת יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לדעתי, לצרף דמויות הוד קדומות לסיפורים, יכול להוסיף ניחוח מהפנט מהעבר, וגם להשביח בהרבה את מוסר ההשכל של הסיפור.
אם כי, בעיניי, המצאת סיפורי מופתים מגדולי עולם, וכן רקיחת סיפורי השגחה פרטית שלא היו ולא נבראו, זה מעשה פסול ביותר. הקב"ה לא צריך את פרי מוחנו הקודח בשביל להמחיש את השגחתו הפרטית. ייחוס סיפורים מרטיטי לב, שאין בינם לבין האמת ולו משהו, לאדירי הרוח מדורות העבר, לא מוסיף להם כבוד על כבודם, אלא עושה בעברית מודרנית 'צחוק מהעבודה'.
אם ההכנסה של הדמויות הוא בתור הערצה של מישהו בסיפור לאותם אנשים, או שילוב אמרות או מקרים א מ י ת י י ם, הרי שהיא מבורכת ומשביחה מאוד!

הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.
זה לא עניין של צורך. מדובר בתקופה סוערת ורוויית דרמות שמתסיסה בקלות את דמיונו של הכותב...
כן מסכים עם זה ששימוש באירועים כה כואבים ומדממים לצרכים ספרותיים עלול להיות לא מכבד. שאלה עתיקה לדיון.
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
תודה על העלאת הדיון. השאלה בהחלט מרתקת אותי.
יכול לציין שמיה קינן עשתה משהו כזה עם המהר"ל אם איני טועה באל חזור. אבל ברמה מינורית של אזכור בלבד.
להמציא דברים שאמרו/עשו זו ודאי לא אופציה כפי שטענו קודמיי. וצודק @mic003 שאנו לא באמת מסוגלים להכיל במחשבתנו את עולמם הענק. מנסה לחשוב אם בכל זאת יש מקרים יוצאי דופן.
מה שכן - להבדיל אלף אלפי הבדלות - לא חושב שמישהו כאן יתווכח שאפשר לפברק שיחה עם פרויד ודומיו... אם כי במקרה זה ההשראה הגדולה של שיח עם צדיקי עולם כמובן לא קיימת בעליל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם הסיפורים אמיתיים, אז כן.
לא הייתי ממציאה.

לכי תחפרי בספרים תמצאי סיפורים שישתלבו לך בסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.

רצתי לכתוב את זה.
מרגיש אותו חילול קודש.
(למרות שאלו דברים שונים כמובן שאין מקום להשוואה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם הבנתי נכון את השאלה
חוה רוזנברג עושה את זה הרבה
דוגמא למשל בספר "ככה לא תדע"
או אם נלך לכיוון ההיסטורי אז הכי זכור לי זה בספר
סירות נייר במים, על תקופת המקארתיזם
היא לקחה שם לדעתי חירות גדולה מאד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
כולם מוזמנים
גאה בעצמי שניחשתי כבר לפני שבועיים שדוד בן הוא מקסימילאן
נהניתי מכל רגע בקריאה, מקווה שגם אתם
ספר פשוט מטורף
לדעתי - הכי טוב בינתיים מכל הסדרה
ותודה ל
@יונה ספיר על שהוא נגמר בנימה עצובה אך אופטימית מאוד
קצת הפריע לי שהעלילה המרכזית לא הייתה שנת ההתגלות, אלא כל המסעות בעבר / בבועת האוצרים
ושכמו תמיד דני לא הצליח לקבל את המקום הראשון
אגב, האם למישהו זה היה הפתעה שהתפרצות הר הגעש הייתה האר"ן? זה היה ברור לי מהשניה הראשונה
יאללה שוטו
  • שכוייח!
Reactions: טונקס1 //
12 תגובות
לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה