דיון סיפור עם דמויות מהעבר.

  • הוסף לסימניות
  • #1
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
לא הבנתי, איך בדיוק לשלב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא הבנתי, איך בדיוק לשלב?
לדוגמה, כותבת סיפור על עצמי, שילוב הדמויות הנ"ל שותפות גם הן בחיים שלי. (חלום שלא יכול להתגשם כי אם בדמיון).
אני פשוט מדמיינת את זה.
אותי יכולה לדבר איתם.
ועלה בי רעיון לנסות לעשות מזה סיפור, כך תשולב גם איזושהי תקופה היסטורית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדוגמה, כותבת סיפור על עצמי, שילוב הדמויות הנ"ל שותפות גם הן בחיים שלי. (חלום שלא יכול להתגשם כי אם בדמיון).
אני פשוט מדמיינת את זה.
אותי יכולה לדבר איתם.
ועלה בי רעיון לנסות לעשות מזה סיפור, כך תשולב גם איזושהי תקופה היסטורית.
בשביל לעשות דבר כזה צריך לדעת מה בדיוק הם היו אומרים, אחרת זה בעייה... (אא"כ את לוקחת פסקים הלכתיים / קטעים שלהם ומעבדת אותם בסיפור כך שיהוו כדיאלוג איתך, ואז זה יותר בסדר.)

בכל אופן, אני לא מתיימר להיות פוסק, וזה דיון מאוד השקפתי, ולכן כדאי להתייעץ עם אנשים שיותר מבינים בתחומים האלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בשביל לעשות דבר כזה צריך לדעת מה בדיוק הם היו אומרים, אחרת זה בעייה... (אא"כ את לוקחת פסקים הלכתיים / קטעים שלהם ומעבדת אותם בסיפור כך שיהוו כדיאלוג איתך, ואז זה יותר בסדר.)
לגמרי. לא חישבתי לרגע להמציא "אמרות" שלהם.
הכל מבוסס על אופי והשקפתו המוסרית של כל יחיד מבינהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
לדעתי, יש בזה מורכבות גדולה.
יצירת דיאלוג עם דמות אמיתית, מחייבת היכרות אמיתית עם הדמות ועם צורת חשיבתה. מכיוון שמדובר כאן על גאוני עולם - קשה מאוד לחשוב על מה שהם יאמרו ועל איך שתתנהל השיחה איתם. בסופו של דבר, הכותב מדמיין את השיחה, וכך יוצא - שאת מחשבותיו, הוא מייחס לדמות גדולה ממנו בהרבה, כך שבמובנים מסוימים - עלול להיגרם מכך זלזול בכבודם של אותם תלמידי חכמים.
לכן, צריך להבדיל בין שני מקרים. הראשון - תיאור של מאורע היסטורי אמיתי. כלומר: אין בעיה לתאר דמות היסטורית שחיה לפני מאה שנה בערך ומבקרת בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, ואין בעיה לתאר את הרבנים שהיו שם - כי אלו באמת היו. כמובן, שלצורך כך נדרש הכותב לבצע תחקיר מדויק, ואין לו כמעט גמישות.
השני - תיאור של מאורע בדוי, שלדעתי - ראוי להימנע ממנו מהסיבות שהזכרתי. לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמספר על שיחות שעורך אדם עם הגאון מוילנה בעניין הטכנולוגיה, ועוד יותר - לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמתאר את התשובות של הגאון לשאלות אלו. כמובן, זו רק דוגמא - שמסבירה מדוע הכיוון הזה מיותר ונפיץ. המחשבות שלנו אינן מכילות באמת את הדמויות הללו כפי שהן, וקשה מאוד להימנע מתיאור בלתי מדוייק ובלתי הוגן שלהן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לדעתי, יש בזה מורכבות גדולה.
יצירת דיאלוג עם דמות אמיתית, מחייבת היכרות אמיתית עם הדמות ועם צורת חשיבתה. מכיוון שמדובר כאן על גאוני עולם - קשה מאוד לחשוב על מה שהם יאמרו ועל איך שתתנהל השיחה איתם. בסופו של דבר, הכותב מדמיין את השיחה, וכך יוצא - שאת מחשבותיו, הוא מייחס לדמות גדולה ממנו בהרבה, כך שבמובנים מסוימים - עלול להיגרם מכך זלזול בכבודם של אותם תלמידי חכמים.
לכן, צריך להבדיל בין שני מקרים. הראשון - תיאור של מאורע היסטורי אמיתי. כלומר: אין בעיה לתאר דמות היסטורית שחיה לפני מאה שנה בערך ומבקרת בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, ואין בעיה לתאר את הרבנים שהיו שם - כי אלו באמת היו. כמובן, שלצורך כך נדרש הכותב לבצע תחקיר מדויק, ואין לו כמעט גמישות.
השני - תיאור של מאורע בדוי, שלדעתי - ראוי להימנע ממנו מהסיבות שהזכרתי. לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמספר על שיחות שעורך אדם עם הגאון מוילנה בעניין הטכנולוגיה, ועוד יותר - לא הייתי רוצה לקרוא ספר שמתאר את התשובות של הגאון לשאלות אלו. כמובן, זו רק דוגמא - שמסבירה מדוע הכיוון הזה מיותר ונפיץ. המחשבות שלנו אינן מכילות באמת את הדמויות הללו כפי שהן, וקשה מאוד להימנע מתיאור בלתי מדוייק ובלתי הוגן שלהן.
תודה רבה על הפירוט!
אני מדברת על סיפור בו מתוארת חוויה אישית ממש. פחות בעיה "קונבנציונלית" שדנים על בעיותיה, ושומעים מה אומר הגאון עליה.
אלא יותר סיפור מזווית ראיה אינדיבידואלית. תחושות, רגשות ומחשבות של התמודד או הגיבור. מובן ההבדל?
ובטח ובטח לא חישבתי בדעתי "לנהל" שיח השקפתי עם הגאון מווילנא, מי אני שאחלוק עליו??
מפחיד אותי שזה מה שהובן.
בבקשה לא.
הכיוון הוא יותר חיים אישיים של אדם. בהם הדמויות הללו משמשות לו כעוגן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה רבה על הפירוט!
אני מדברת על סיפור בו מתוארת חוויה אישית ממש. פחות בעיה "קונבנציונלית" שדנים על בעיותיה, ושומעים מה אומר הגאון עליה.
אלא יותר סיפור מזווית ראיה אינדיבידואלית. תחושות, רגשות ומחשבות של התמודד או הגיבור. מובן ההבדל?
ובטח ובטח לא חישבתי בדעתי "לנהל" שיח השקפתי עם הגאון מווילנא, מי אני שאחלוק עליו??
מפחיד אותי שזה מה שהובן.
בבקשה לא.
הכיוון הוא יותר חיים אישיים של אדם. בהם הדמויות הללו משמשות לו כעוגן.
כלומר: אם אני מבין נכון, הכוונה היא לסיפור על דמות שחיה היום, שאירועי העבר האמיתיים - מהווים בעבורה השראה, ונותנים לה את הכוח להצליח בהתמודדויות מסוימות.
אם התיאורים של העבר הם אכן אותנטיים, ואם הדמויות מתוארות כמו שהן - זה יכול לעבוד. העניין הוא, שצריך לדייק - גם בתיאורים של הדמויות ההיסטוריות, וגם במסר שמתקבל - שיהיה תואם התאמה מוחלטת לדמות ולתיאורה ההיסטורי. במובן הזה, זה נראה לי כמו עבודה קשה יחסית, אבל אולי אני לא מבין מספיק את התבנית הכללית של העלילה המדוברת. אם תהיה דוגמא פשוטה אחת - יהיה אפשר לנתח אותה בצורה מדויקת יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לדעתי, לצרף דמויות הוד קדומות לסיפורים, יכול להוסיף ניחוח מהפנט מהעבר, וגם להשביח בהרבה את מוסר ההשכל של הסיפור.
אם כי, בעיניי, המצאת סיפורי מופתים מגדולי עולם, וכן רקיחת סיפורי השגחה פרטית שלא היו ולא נבראו, זה מעשה פסול ביותר. הקב"ה לא צריך את פרי מוחנו הקודח בשביל להמחיש את השגחתו הפרטית. ייחוס סיפורים מרטיטי לב, שאין בינם לבין האמת ולו משהו, לאדירי הרוח מדורות העבר, לא מוסיף להם כבוד על כבודם, אלא עושה בעברית מודרנית 'צחוק מהעבודה'.
אם ההכנסה של הדמויות הוא בתור הערצה של מישהו בסיפור לאותם אנשים, או שילוב אמרות או מקרים א מ י ת י י ם, הרי שהיא מבורכת ומשביחה מאוד!

הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.
זה לא עניין של צורך. מדובר בתקופה סוערת ורוויית דרמות שמתסיסה בקלות את דמיונו של הכותב...
כן מסכים עם זה ששימוש באירועים כה כואבים ומדממים לצרכים ספרותיים עלול להיות לא מכבד. שאלה עתיקה לדיון.
האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
איך נראה לכם?
תודה על העלאת הדיון. השאלה בהחלט מרתקת אותי.
יכול לציין שמיה קינן עשתה משהו כזה עם המהר"ל אם איני טועה באל חזור. אבל ברמה מינורית של אזכור בלבד.
להמציא דברים שאמרו/עשו זו ודאי לא אופציה כפי שטענו קודמיי. וצודק @mic003 שאנו לא באמת מסוגלים להכיל במחשבתנו את עולמם הענק. מנסה לחשוב אם בכל זאת יש מקרים יוצאי דופן.
מה שכן - להבדיל אלף אלפי הבדלות - לא חושב שמישהו כאן יתווכח שאפשר לפברק שיחה עם פרויד ודומיו... אם כי במקרה זה ההשראה הגדולה של שיח עם צדיקי עולם כמובן לא קיימת בעליל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם הסיפורים אמיתיים, אז כן.
לא הייתי ממציאה.

לכי תחפרי בספרים תמצאי סיפורים שישתלבו לך בסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
הוא הדין בסיפורי שואה מומצאים. יש מספיק זוועות, סיפורי אימה, וניסי ניסים, בתקופת החורבן הגדול.
אין שום צורך להמציא כאלה שלא היו.

רצתי לכתוב את זה.
מרגיש אותו חילול קודש.
(למרות שאלו דברים שונים כמובן שאין מקום להשוואה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם הבנתי נכון את השאלה
חוה רוזנברג עושה את זה הרבה
דוגמא למשל בספר "ככה לא תדע"
או אם נלך לכיוון ההיסטורי אז הכי זכור לי זה בספר
סירות נייר במים, על תקופת המקארתיזם
היא לקחה שם לדעתי חירות גדולה מאד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
היי, הקטע הבא הוא אולי-פרק-ראשון-לסיפור-בהמשכים, אבל מכיוון שהסוף שלו עוד לא ברור(מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים), אז הוא יישאר בהגדרה הנוכחית עד לקבלת הנחיות חדשות😄
__

שיעורי היסטוריה הם הסיוט שלי.

כאילו מישהו לקח את הזמן ופיזר את כל החלקיקים הבלתי נראים שלו על פני נצח, ואז מתח את הכל על פני נצח נוסף. ויש לי חשד סביר שזאת גברת שוסטר, המורה המיתולוגית שאחראית לעוול הזה, המתקרא 'שיעור-היסטוריה-בכיתה-י"ב-בשיעור-שמיני-ואחרון-של-יום-ראשון-עייף-במיוחד'.

בשלב כלשהו הקשרים הסינפטיים במוח שלי נהפכים מבולגנים כמו סיר מקרוני דקיקים ומתוסבכים, והדף המרוט שמולי מעיד על כך בשתיקה דמומה רווית דיו בארבעה צבעים שונים.

אני מניחה ראש יגע על זרועותיי הלאות, מניחה למחשבה שלי להיסחף לתכנון עליז לאחר הצהריים הקרוב. המחשבה על בגדים חתיכים במחירי סוף עונה בזארה וסט אוברולים זעירים לאחיינית הכי מתוקה והכי יחידה שלי מציתים בי מלאי אנרגיה חבוי, ורטט של ציפייה חולף דרך כתפיי, מתעקל עם המרפקים ומתנגש בקצות אצבעותיי במרץ חסר סבלנות. היידה, מלחה!

'לא מומלץ, בגין עומד בגלל איזה תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי', קורא קול לא מוכר בקדמת מוחי, ואני משתעלת בהפתעה, תוהה מאיפה זה בא לי.

ראשית, מה למען השם קרה ליצירתיות האופטימית-בדרך-כלל שהיא משדרת לי מחזות אימה בדמות תאונות ופקקים אינסופיים?...

שנית, בהנחה ואכן הייתה תאונה, איך ייתכן שאני אדע עליה?

אוקיי, כן, זה פשוט לא הגיוני. או שאני נביאה, למרות שאני לחלוטין לא חושבת שאני שוטה או קטנה.

"גברת שטיינברג, אפשר לעזור לך במקרה?" קולה מטיל האימה של גברת שוסטר חודר לפתע דרך עור התוף שלי, והוא נשמע קרוב מדי. אני מרימה ראש, ממהרת למלמל מילות התנצלות.

"לרגע היה נשמע כביכול את מחרחרת מתוך שינה, אני מניחה שתטפלי בזה עוד היום", היא רצינית להחריד, ואני מוכרחה למלוא השליטה העצמית שלי כדי לא לפלוט צחקוק היסטרי.

היא חוזרת ללמד, ואני חוזרת לתנוחתי הקודמת, מסדירה נשימה. מיד אחרי זה מעיפה את הקול הטורדני ממקודם ל'stupid thoughts zone' שבירכתי מוחי וחוזרת לטוות חלומות על שמלות מהממות וסוודרים חתיכים שאולי יימצאו.

הזמן עובר מהר פתאום, ואני מתמתחת באושר כשקולו הרגוע עד אימה של יידל וורדיגר מזמר להנאתו שיר עם מילים ביידיש שמעולם לא טרחתי לנסות להבין.

אני מכתפת פאוץ', דוחפת אזניות וממהרת לחכות לאוטובוס שיקדם אותי למושא חלומותיי בשעה האחרונה- קניון מלחה.

אבל תוך דקות אני מוצאת את עצמי כלואה בלופ מחשבות אינסופי, ששוטף אותי בחוזקה ומכריח אותי לחשוב באובייקטיביות האם אני שוטה או קטנה.

כי בגין עומד בגלל איזו תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה