חידה ליבי קליין - הדמויות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אה????
אמהות של גיבורות ספר,
לא משנה כמה כתוב על האמא -
האמהות שלה מורגשת על הגיבורה.
לי זה משמעותי.
מעניין.
אני לא כ"כ הרגשתי את זה.
אבל כבר מזמן היה נראה לי שיש לך רגש דק וחד, אני צודקת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
  • הוסף לסימניות
  • #23
אה????
אמהות של גיבורות ספר,
לא משנה כמה כתוב על האמא -
האמהות שלה מורגשת על הגיבורה.
לי זה משמעותי.
זה נכון...

תכל'ס זה משפיע המון על התפיסה העצמית.
לא רק בספרים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
  • הוסף לסימניות
  • #25
יותר קל לי לקבל אבא נוקשה,
גברים, באג במערכת, מה לעשות,
מאמא מניפולטיבית,
שזה היפך הבריאה בעיני.

נו תענו על השאלות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
ותכל'ס לא כ"כ מובן איך הן נהיות אמהות מושלמות עם כזאת חווית אמהות...
זה דווקא כן מובן. כי הן לא אמהות מושלמות בכלל...
אצל אסתי, מה שמחשל אותה זה לייבי. בשי לא אמא מושלמת בכלל. הבנות של בלוי כאלה בזכות הניה.
ולא זוכרת מי עוד היה שם ברשימה.

[שמעתי פעם, שילד מוכה או שיהיה הורה מכה, או שהוא יהיה בקיצוניות השניה.]
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זה דווקא כן מובן. כי הן לא אמהות מושלמות בכלל...
אצל אסתי, מה שמחשל אותה זה לייבי. בשי לא אמא מושלמת בכלל. הבנות של בלוי כאלה בזכות הניה.
ולא זוכרת מי עוד היה שם ברשימה.

[שמעתי פעם, שילד מוכה או שיהיה הורה מכה, או שהוא יהיה בקיצוניות השניה.]

אצל אסתי זו פייגא, אולי.
אבל נטע? ושירה?

כן, ילדים מחקים או הופכים ההיפך.
אבל יש מיומנויות הוריות שצריך ללמוד, או לחקות,
וא"א להמציא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אצל אסתי זו פייגא, אולי.
אבל נטע? ושירה?

נטע בנתה את עצמה ככזו בעקבות הנכות שלה.

אצל אסתי זה גם פייגא, והרבה לייבי.

ולגבי שירה - אל תשכחי שהיא לא זוכרת את הילדות שלה עם אמא שלה. היא זוכרת רק את התקופה שהיא גרה אצל אבא שלה.
ולאורך אשא עיני מוזכר כמה פעמים שקשה לה עם אמא שלה, וישי מעודד אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
יותר קל לי לקבל אבא נוקשה,
גברים, באג במערכת, מה לעשות,
מאמא מניפולטיבית,
שזה היפך הבריאה בעיני.

נו תענו על השאלות...
אבל ליבי קליין גם מדגישה את זה שלכולן יש סיבה למה הן מתנהגות ככה.
זה לא סתם רוע של בן אדם.
זה קושי שהוא עבר בחיים ולכן הוא מתנהג ככה.
מה לא הגיוני באיך שאמא של שירה מתנהגת?
גם הבת שלה התנכרה אליה בגיל צעיר, גם עזבה אותה לבד!
גם חזרה לה חוזרת בתשובה עוד התחתנה עם כושי!
סליחה על הבוטות, פשוט רציתי להביא את זה מנקודת המבט של אמא שלה. ובעיניה אין יותר גרוע לאשכנזי מלהתחתן עם כהה עור...(אני ממש לא מסכימה איתה ואני די גזענית במוצא שלי)

בקיצור, אם תנסו להיזכר, זה מאד הגיוני מה שהולך שם.
וכנראה שליבי באמת רצתה להביא למודעות שיש בנות שסובלות מהאמהות שלהם.
עצוב מאד אבל זה המצב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
?

אל תשכחי שהיא מביאה אותם לסיטואציות שאם הם לא היו בוכים זה היה תמוה.
לא כולם.
זה הגיוני שלייבי נהיה רגיש ובוכה הרבה.
זה הגיוני שהערשי, שעבר טלטלה רגשית ולמלכתחילה מתואר כבחור רגיש מאד - בוכה הרבה.
אבל לדוגמא איך שיצחק בוכה כשגיטי נפצעת?
זה הגיוני שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו וכו', אבל בשלב כלשהו זה כבר ממש עצבן אותי.
מי עוד?
אפילו יהושע קצת הגזים...
לא שאין מצבים שגברים לא בוכים בהם, אבל רובם גם אז יודעם לעשות את זה בשקט בלי שאף אחד יראה.

בלוויה של סבתא שלי, אפילו כל מיש ראיתי אותו לפני זה מוחה דמעות בסתר, אז כולם היו מאופקים כאילו אין להם כמעט רגשות....ככה זה גברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
באמת קשה לענות
אני ינסה:)

1.חנה-איזה אימא וסבתא מושלמת היא!![אולי בעצם עדיף שתהיה סבתא שלי[שאין לי]]
4.כבר כתבה כאן מישהי
מעצבן שהגברים כ"כ בכיינים-וגם תמיד יודעים להגיד את המילה הנכונה ברמה לא הגיונית...
גברים מדיי מושלמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אז שני דברים שמאד מפריעים לי -

1. מה שכבר אמרו שכולם שם בוכים כל שניה. (יותר מפריע לי על הגברים)
2. במקום לכתוב את המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
לדוגמא: בשבי כמעט מתחננת לשולם שהם לא יתגרשו ועוד דוגמאות. (פשוט עכשיו אני לא זוכרת ואין לי זמן לבדוק את זה, אבל זה מופיע הרבה פעמים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני חושבת שהאשכול הזה יותר ביקורת מאשר חידה...
מה באמת מטרת האשכול?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אז שני דברים שמאד מפריעים לי -

1. מה שכבר אמרו שכולם שם בוכים כל שניה. (יותר מפריע לי על הגברים)
2. במקום לכתוב את המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
לדוגמא: בשבי כמעט מתחננת לשולם שהם לא יתגרשו ועוד דוגמאות. (פשוט עכשיו אני לא זוכרת ואין לי זמן לבדוק את זה, אבל זה מופיע הרבה פעמים.)
כן... כולם בוכיים מחובקים, רגשיים, עמוקים, דקים (ברגישות) לפעמים זה עמוס מדי.
מה זאת אומרת במקום המילה "ממש" היא התכוונה פשוט שהיא כמעט מתחננת, לא "ממש" אלו 2 מילים ו2 משמעויות.
(כמעט מוצאת את עצמה בתחנונים, במקום בהידברות/ בהסבר/ בירור)
לא?
אני מזדהה עם גיטי בלוי. בעיקר. לא אוהבת את נטע, ולא אוהבת את גיטי.
האמת? (אימא'לה.. אבל-) גם לא הזדהיתי עם אסתי! הבנתי את הקושי העצום וולא אהבתי את בניית האופי שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
כן... כולם בוכיים מחובקים, רגשיים, עמוקים, דקים (ברגישות) לפעמים זה עמוס מדי.
מה זאת אומרת במקום המילה "ממש" היא התכוונה פשוט שהיא כמעט מתחננת, לא "ממש" אלו 2 מילים ו2 משמעויות.
(כמעט מוצאת את עצמה בתחנונים, במקום בהידברות/ בהסבר/ בירור)
לא?
לא,
אני גם יודעת שאלו שתי מילים ושתי משמעויות,
מה שבאתי לומר זה שלדעתי הרבה פעמים כשצריכה לבא המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
בדוגמא שהבאתי לעיל בשי התחננה לשולם, לא כמעט. (לדעתי.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
באמת קשה לענות
אני ינסה:)

1.חנה-איזה אימא וסבתא מושלמת היא!![אולי בעצם עדיף שתהיה סבתא שלי[שאין לי]]
פייגא יותר..
היא יורמשלחררת,
והילדים שלה יותר מחפשים את קרבה גם כנשואים
אני חושבת שהאשכול הזה יותר ביקורת מאשר חידה...
מה באמת מטרת האשכול?!
אני פתחתי את האשכול,
ואני לא כתבתי ביקורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
פייגא יותר..
היא יורמשלחררת,
והילדים שלה יותר מחפשים את קרבה גם כנשואים

אני פתחתי את האשכול,
ואני לא כתבתי ביקורת.
זה שונה.
פייגא היא פשוט שוייגער מאד נחמדה ואמא מדהימה - בעיקר מבחינת זה שהיא לא חופרת לילדים...
חנה היא פשוט סבתא'לה חמודה שפשוט מזכירה לי את סבתא שלי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן בכסליו תשפ"ג

שלום לכל הותיקים
פתחתי פורום למתחילים, ללא ידע מוקדם בשוק ההון, ששוקלים את צעדיהם הראשונים בניהול חסכונותיהם.
בואו ננסה יחד לעזור להם.
אני מתחיל ראשון בכמה הודעות.

תחילה,
למידע שקיים בפרוג.
יש בפרוג 'פרקי הקדמה להשקעה בשוק ההון' שנכתבו ע"י:
@מקצועי בלבד
שמאד יעזרו לכם אם אתם לא מכירים את התחום.
במאמר הראשון של @מקצועי בלבד יש הסבר מפורט בנושאים הבאים:
  • אופי ההשקעה של הישראלי לעומת מקבילו האמריקאי.
  • מה זה מניות ?
  • מה זה איגרות חוב ?
  • טענה ששוק ההון מסוכן מאוד.
  • מהו הפלח המנייתי המומלץ ל'תיק ההשקעות' ?
  • ממי לא לשמוע עצות וטיפים ?!
  • איך ממזערים סיכון ?
  • פיזור מניות.
  • השקעה לטווח ארוך.
  • השקעה פאסיבית.
  • לא למכור בשפל.
  • מה זה מדד תל אביב 125. ומהו מדד 35.
על כל אלו ועוד תוכלו לקרוא במאמר הראשון של @מקצועי בלבד על שוק ההון.

ובמאמר השני של @מקצועי בלבד תוכלו לקרוא על הנושאים הבאים:

  • תשואה ממוצעת בשוק ההון, 7% לפחות.
  • מהי ריבית דריבית, ואיך מחשבים אותה ?
  • תוכנית השקעה מצוינת לנישואי הילדים.
  • סיכונים שיש בשוק ההון.
  • פיזור השקעות.
  • למידת ההשקעה.

תתחילו במאמרים האלו.
תקראו פעמיים ותחזרו לכאן.
באשכול זה ננסה יחד להשלים לניקים בפרוג את המידע החסר להם כדי להגיע להשקעה בפועל.
תקראו
תישנו על זה לילה.
תחפשו עוד תחשבו
ואל תהססו לחלוק לחשוב אחרת ולשאול
ובסוף להשקיע.
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!

כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!

אשכולות דומים

שונה — אבל לא כמו שחשבתם​

זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"?




מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור​

הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מלכי. מלכי המבוגרת, בת ה־37 בערך, כשמדי פעם מקבלים פלאשבקים לעבר, כשהייתה מלכי הילדה והנערה. מלכי של פעם היא ילדה דחויה, פרועה ושלוחת רסן, שאף אחד מבני משפחתה לא מסתדר איתה. ילדה שכאב, דחייה, זלזול וכעס הם מצרכי יסוד בתפריט שלה.

מלכי המבוגרת היא אישה בודדה כמעט לחלוטין, גרושה ואמא לילדה בת כמעט 18, אותה מסרה לאימוץ בינקותה. כל חיי ההווה שלה סובבים סביב התוכנית שלה לחזור לחייה של הילדה שלה ולהחזיר אותה אליה.

ואם תתהו מאיפה בא לו שמו המעניין של הסיפור – תקבלו מהר את התשובה. העיסוק של מלכי מוזר ומעניין במידה שווה: היא שיפוצניקית!

זה רעיון מקורי ומקסים. איך לא חשבו על זה קודם? אישה בעלת ידי זהב תמצא לה מלאכת כפיים שתפרנס אותה בכבוד, ונשות ישראל לא תזדקקנה לחסדיהם של שיפוצניקים גברים לא מוכרים, שפחות נוח לשהות במחיצתם לבד או לשגע אותם. יופי של רעיון.




הכתיבה כסימפטום​

אבל משלח ידיה החריג של הגיבורה הוא לא הסיבה מדוע הספר הזה כל כך שונה. זו הכתיבה, העלילה, כל צורת החשיבה.

הסופרת, בקסם ראשוני לא ערוך (בקטע טוב), מצליחה להעביר את התחושות של מלכי – מופרעת הקשב שלא מתאימה לשום מסגרת ושום דרישה – באמצעות הכתיבה עצמה. הספר כולו נכתב בגוף ראשון, בסגנון של כמעט זרם תודעה. ואיזו תודעה: מבולגנת, לא רציפה, עוברת מדבר לדבר, בלי רגע של עצירה ומחשבה. צורת ההתנהלות הלא־ליניארית (שלא לומר מטורללת ושלוחת רסן ועכבות) מייצגת את צורת החשיבה ואולי את כל ההוויה של מלכי עצמה.
לי אישית זה מאוד הזכיר את סגנון הכתיבה המכוון (באופן מאוד ברור) של רותי קפלר בספרה ילדה נוף שאף הוא מותיר את הקורא חסר נשימה ומרגיש שהכל קורה מהר מידי, בדיוק כמו להורים של ליבי שפשוט לא עומדים בקצב שלה.



הקריאה כמסע מבולבל​

מלכי לא עוצרת לחשוב לפני שהיא עושה או מדברת, ולכן הספר עובר מפלאשבק לעבר, לאפיזודה מההווה, כמו נהג שיכור שמזגזג בין נתיבים באוטוסטרדה יפנית.

מלכי לא לוקחת בחשבון לרגע את הידע, ההבנה, הרגשות והמצב של מי שמולה, וכך גם הספר מותיר בקורא הרגשה קבועה של: "מה קרה כאן הרגע? יש מצב דילגתי כמה עמודים בטעות?"

מלכי מצפצפת על מוסכמות מכל סוג (איזה מצפצפת – לא מכירה בקיומן של כאלו), וכך גם הספר. הוא לא עונה לכללים של שום ז'אנר; הוא עובר בין דרמה יומיומית רגילה וטס בין פרברי המדע הבדיוני (?!) – אבל לא באמת, כי היא רק התכוונה להעביר נקודה, אז זה רק סיפור עם איזה מסר חברתי, כאילו. הבנתם את הרעיון? לא? בעיה שלכם.
אהבתי את זה. אין מספיק מקום במחוזותינו לאומנות לא-מובנת, שלא מנסה ולא מתאמצת שיבינו אותה, בסגנון "רוצים ? קחו. לא רוצים? לכו". זה אמנם לא נראה כמו תצוגה מכוונת בספר הזה. הוא הרי מייצג בדיוק את ההיפך הגמור בעצם היותו מופע של טרפת וחוסר ליניאריות מוחלט. אבל זה היה מענג בכל מקרה.




המסר: הפרעת קשב או עולם שלם?​

המסר והתהליך של מלכי ושל הקורא ברורים וחדים די מההתחלה. תראו מה קורה כשלוקחים ילדה עם הפרעת קשב ומנסים ליישר אותה. לא טורחים לבדוק מה קשה לה ואיך אפשר לעזור לה, ומשתמשים איתה רק במקל ולא בגזר. כל זה מתוך נקודת הנחה שיש לה הפרעת קשב, כמו שהיא אומרת. לכאורה. ואף שאני לא נוירולוגית, התחושה הייתה שיש כאן יותר מהפרעת קשב רגילה.

הספר לא מתיימר להביא מציאות מרובדת ומורכבת, שבה ננסה להבין גם את החוויה של הוריה המיואשים של מלכי או של אנשים אחרים בחייה. הוא מביא נטו את החוויה האישית שלה, ומעביר את הקורא, כאמור, מסע בתהליך החשיבה המורכב והמייגע שלה.

במהלך עלילתי נפתל, מלכי שמה את ידה על תרופה נוירולוגית בפיתוח, שאמורה לסייע להפרעות קשב, ובפועל פותחת את החושים שלה באופן כזה מטורף ועל־אנושי, שזה מצד אחד מוריד אותה סופית מקו השפיות – אבל במקביל מסייע לה להשיג את מבוקשה מזה שנים: מידע על הבת היקרה שהיא מסרה לאימוץ, שהגיעה לגיל 18 וטרם פתחה את תיק האימוץ שלה, שמלכי נחושה להחזיר לחייה בכל מחיר.




פרוטגוניסטית בלתי נסבלת – ובכל זאת​

המסר, כמעט כמו בעולם חרש של בתיה ענה, לפיו להכניס את השונה לתבניות כך שיתאים את עצמו לשאר הלא־שונים – זו אכזריות לשמה - הוא מסר חשוב. בספר הזה קשה להתחבר אליו. מלכי מצד אחד כנה ואמיתית ומעניינת, ומנגד – כל כך מתישה.

לי אישית לא הפריע שהיא רצה מעניין לעניין וממחשבה למחשבה, וגוררת את הקורא המבולבל אחריה. זו חוויה שאפשר וכדאי להתמסר אליה, ולו לזמן קצר. וממילא אחרי כמה זמן פשוט מתרגלים לזה בקריאה, ולא חוזרים אחורה לבדוק שלא פספסנו עמוד.

כן הפריע לי האופן שבו מוצגת ההתנהלות שלה מול בני משפחתה, איתם ניתקה קשר במשך שנים – ואז חזרה בסערה לחייהם כדי לבקש מהם הלוואות ענקיות וכדומה. ההקצנה בהתנהגויות האנטי־סוציאליות שלה עוזרת להבין את המסר ומחדדת אותו היטב, בצורה שבה שום הסבר מלומד וממושקף על התוצאות של הקשיים שהיא סובלת מהם על החיים החברתיים של אנשים כמוה – לא היה מצליח להקיף. אבל דווקא אותה הקצנה מקשה מאוד על הקורא להתחבר אליה.




המרענן והחסר​

מה מרענן בספר הזה, בניגוד להרבה ספרים אחרים? שאין לו סוף סגור. שזה נחמד, משאיר מקום לדמיון, ומציאותי יותר מכל הטירלול שהיה בשאר הספר.

מה היה חסר ?
  • איך מלכי מצאה את עצמה בתחום העיסוק שבו בחרה?

  • איזה תהליך היא עברה עם העו"ס הנחמדה ברכה, שעזרה לה לצאת מחיים של קבצנית לחיים של אישה עצמאית ומתפקדת?

  • מה קרה בין־לבין כל השנים האלו – בינה לבין עצמה, בינה לבין העולם, בינה לבין הקב"ה?
אין ספק שקרה, אבל לא ברור מה.




ספרות לשם מה?​

כל זה מביא אותנו בעצם לשאלה הגדולה יותר על ספרות בכלל ועל ספרות חרדית בפרט: האם לספר חייבת להיות מטרה מעבר לשעשוע קליל ומאוורר תאי מוח עייפים, או שמא תפקידו תמיד להעביר מסר חינוכי ראשון במעלה?

אם התשובה היא הראשונה – אז הספר הזה ממש לא מגיע לשם. כאמור, לאוורר את הראש הוא לא. הוא בעיקר מותיר אותו כמו מחסן ציוד שעברה עליו סופת טורנדו.

אם התשובה היא השנייה – אז כן. הספר הזה לגמרי מצליח להעביר מסר. אם מבינים ממנו מה לעשות עם המסר למעשה – זו כבר שאלה אחרת. חתירה לפתרון מעשי או לפחות רעיוני ותפיסתי - דורשת הזדהות. וזו - כאמור לעיל - מאתגרת בספר הזה.


ספר שכדאי לקרוא? כן.
ספר שכיף לקרוא? לא.
ספר שאקרא שוב? גם לא. אין צורך. קשה לשכוח אותו ואת החוויה שהוא מעביר אותך כקורא.
ובכל מקרה – הספיקה לי פעם אחת. לא חושבת שאתלהב אי פעם לנסוע על השינקנסן.

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה