חידה ליבי קליין - הדמויות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אה????
אמהות של גיבורות ספר,
לא משנה כמה כתוב על האמא -
האמהות שלה מורגשת על הגיבורה.
לי זה משמעותי.
מעניין.
אני לא כ"כ הרגשתי את זה.
אבל כבר מזמן היה נראה לי שיש לך רגש דק וחד, אני צודקת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
  • הוסף לסימניות
  • #23
אה????
אמהות של גיבורות ספר,
לא משנה כמה כתוב על האמא -
האמהות שלה מורגשת על הגיבורה.
לי זה משמעותי.
זה נכון...

תכל'ס זה משפיע המון על התפיסה העצמית.
לא רק בספרים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
  • הוסף לסימניות
  • #25
יותר קל לי לקבל אבא נוקשה,
גברים, באג במערכת, מה לעשות,
מאמא מניפולטיבית,
שזה היפך הבריאה בעיני.

נו תענו על השאלות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
ותכל'ס לא כ"כ מובן איך הן נהיות אמהות מושלמות עם כזאת חווית אמהות...
זה דווקא כן מובן. כי הן לא אמהות מושלמות בכלל...
אצל אסתי, מה שמחשל אותה זה לייבי. בשי לא אמא מושלמת בכלל. הבנות של בלוי כאלה בזכות הניה.
ולא זוכרת מי עוד היה שם ברשימה.

[שמעתי פעם, שילד מוכה או שיהיה הורה מכה, או שהוא יהיה בקיצוניות השניה.]
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זה דווקא כן מובן. כי הן לא אמהות מושלמות בכלל...
אצל אסתי, מה שמחשל אותה זה לייבי. בשי לא אמא מושלמת בכלל. הבנות של בלוי כאלה בזכות הניה.
ולא זוכרת מי עוד היה שם ברשימה.

[שמעתי פעם, שילד מוכה או שיהיה הורה מכה, או שהוא יהיה בקיצוניות השניה.]

אצל אסתי זו פייגא, אולי.
אבל נטע? ושירה?

כן, ילדים מחקים או הופכים ההיפך.
אבל יש מיומנויות הוריות שצריך ללמוד, או לחקות,
וא"א להמציא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אצל אסתי זו פייגא, אולי.
אבל נטע? ושירה?

נטע בנתה את עצמה ככזו בעקבות הנכות שלה.

אצל אסתי זה גם פייגא, והרבה לייבי.

ולגבי שירה - אל תשכחי שהיא לא זוכרת את הילדות שלה עם אמא שלה. היא זוכרת רק את התקופה שהיא גרה אצל אבא שלה.
ולאורך אשא עיני מוזכר כמה פעמים שקשה לה עם אמא שלה, וישי מעודד אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
יותר קל לי לקבל אבא נוקשה,
גברים, באג במערכת, מה לעשות,
מאמא מניפולטיבית,
שזה היפך הבריאה בעיני.

נו תענו על השאלות...
אבל ליבי קליין גם מדגישה את זה שלכולן יש סיבה למה הן מתנהגות ככה.
זה לא סתם רוע של בן אדם.
זה קושי שהוא עבר בחיים ולכן הוא מתנהג ככה.
מה לא הגיוני באיך שאמא של שירה מתנהגת?
גם הבת שלה התנכרה אליה בגיל צעיר, גם עזבה אותה לבד!
גם חזרה לה חוזרת בתשובה עוד התחתנה עם כושי!
סליחה על הבוטות, פשוט רציתי להביא את זה מנקודת המבט של אמא שלה. ובעיניה אין יותר גרוע לאשכנזי מלהתחתן עם כהה עור...(אני ממש לא מסכימה איתה ואני די גזענית במוצא שלי)

בקיצור, אם תנסו להיזכר, זה מאד הגיוני מה שהולך שם.
וכנראה שליבי באמת רצתה להביא למודעות שיש בנות שסובלות מהאמהות שלהם.
עצוב מאד אבל זה המצב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
?

אל תשכחי שהיא מביאה אותם לסיטואציות שאם הם לא היו בוכים זה היה תמוה.
לא כולם.
זה הגיוני שלייבי נהיה רגיש ובוכה הרבה.
זה הגיוני שהערשי, שעבר טלטלה רגשית ולמלכתחילה מתואר כבחור רגיש מאד - בוכה הרבה.
אבל לדוגמא איך שיצחק בוכה כשגיטי נפצעת?
זה הגיוני שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו וכו', אבל בשלב כלשהו זה כבר ממש עצבן אותי.
מי עוד?
אפילו יהושע קצת הגזים...
לא שאין מצבים שגברים לא בוכים בהם, אבל רובם גם אז יודעם לעשות את זה בשקט בלי שאף אחד יראה.

בלוויה של סבתא שלי, אפילו כל מיש ראיתי אותו לפני זה מוחה דמעות בסתר, אז כולם היו מאופקים כאילו אין להם כמעט רגשות....ככה זה גברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
באמת קשה לענות
אני ינסה:)

1.חנה-איזה אימא וסבתא מושלמת היא!![אולי בעצם עדיף שתהיה סבתא שלי[שאין לי]]
4.כבר כתבה כאן מישהי
מעצבן שהגברים כ"כ בכיינים-וגם תמיד יודעים להגיד את המילה הנכונה ברמה לא הגיונית...
גברים מדיי מושלמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אז שני דברים שמאד מפריעים לי -

1. מה שכבר אמרו שכולם שם בוכים כל שניה. (יותר מפריע לי על הגברים)
2. במקום לכתוב את המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
לדוגמא: בשבי כמעט מתחננת לשולם שהם לא יתגרשו ועוד דוגמאות. (פשוט עכשיו אני לא זוכרת ואין לי זמן לבדוק את זה, אבל זה מופיע הרבה פעמים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני חושבת שהאשכול הזה יותר ביקורת מאשר חידה...
מה באמת מטרת האשכול?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אז שני דברים שמאד מפריעים לי -

1. מה שכבר אמרו שכולם שם בוכים כל שניה. (יותר מפריע לי על הגברים)
2. במקום לכתוב את המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
לדוגמא: בשבי כמעט מתחננת לשולם שהם לא יתגרשו ועוד דוגמאות. (פשוט עכשיו אני לא זוכרת ואין לי זמן לבדוק את זה, אבל זה מופיע הרבה פעמים.)
כן... כולם בוכיים מחובקים, רגשיים, עמוקים, דקים (ברגישות) לפעמים זה עמוס מדי.
מה זאת אומרת במקום המילה "ממש" היא התכוונה פשוט שהיא כמעט מתחננת, לא "ממש" אלו 2 מילים ו2 משמעויות.
(כמעט מוצאת את עצמה בתחנונים, במקום בהידברות/ בהסבר/ בירור)
לא?
אני מזדהה עם גיטי בלוי. בעיקר. לא אוהבת את נטע, ולא אוהבת את גיטי.
האמת? (אימא'לה.. אבל-) גם לא הזדהיתי עם אסתי! הבנתי את הקושי העצום וולא אהבתי את בניית האופי שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
כן... כולם בוכיים מחובקים, רגשיים, עמוקים, דקים (ברגישות) לפעמים זה עמוס מדי.
מה זאת אומרת במקום המילה "ממש" היא התכוונה פשוט שהיא כמעט מתחננת, לא "ממש" אלו 2 מילים ו2 משמעויות.
(כמעט מוצאת את עצמה בתחנונים, במקום בהידברות/ בהסבר/ בירור)
לא?
לא,
אני גם יודעת שאלו שתי מילים ושתי משמעויות,
מה שבאתי לומר זה שלדעתי הרבה פעמים כשצריכה לבא המילה 'ממש' היא כותבת 'כמעט'.
בדוגמא שהבאתי לעיל בשי התחננה לשולם, לא כמעט. (לדעתי.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
באמת קשה לענות
אני ינסה:)

1.חנה-איזה אימא וסבתא מושלמת היא!![אולי בעצם עדיף שתהיה סבתא שלי[שאין לי]]
פייגא יותר..
היא יורמשלחררת,
והילדים שלה יותר מחפשים את קרבה גם כנשואים
אני חושבת שהאשכול הזה יותר ביקורת מאשר חידה...
מה באמת מטרת האשכול?!
אני פתחתי את האשכול,
ואני לא כתבתי ביקורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
פייגא יותר..
היא יורמשלחררת,
והילדים שלה יותר מחפשים את קרבה גם כנשואים

אני פתחתי את האשכול,
ואני לא כתבתי ביקורת.
זה שונה.
פייגא היא פשוט שוייגער מאד נחמדה ואמא מדהימה - בעיקר מבחינת זה שהיא לא חופרת לילדים...
חנה היא פשוט סבתא'לה חמודה שפשוט מזכירה לי את סבתא שלי...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
לאחרונה התוודיתי להתמודדות נוספת שחווים זוגות שמתמודדים עם צפיה לילדים.
הם נצרכים להגיע לבדיקות וטיפולים בשעות לא שעות ובמקומות שונים ומשונים ומעבר לעלויות הטיפול והתרופות שבד"כ לא ממומנים ע"י סל התרופות צריכים לשלם רכבים פרטים בעלויות שיכולות להגיע לפעמים קרוב לאלף ש"ח ליום ולפעמים הטיפול הוא שבוע שלם יום יום....
תכל'ס אני רוצה להקים מיזם שירכז נהגים מכל הארץ שמוכנים פעם בשבוע לעשות נסיעה חינם כחסד או כמעשרות ואז מי שיצטרך את הנסיעה יקושר לנהג שהתנדב לאותה נסיעה. (יש אפשרות בחינם ממש ויש אפשרות שהזוג יממן רק את עלות הדלק)
אני רוצה להדגיש שהמיזם הוא רק לזוגות עם ההתמודדות של ציפיה לילדים ולא משפחות שיש להם ילד מאושפז או משהו כזה, לא מזלזלת בהתמודדות הזו אך לכאלו יש ארגונים אחרים...
לענינו מה שדרוש לי כרגע:
1. נהגים מתנדבים (ברשותי אך ורק טלפון כשר ופרוג מסונן בנט פרי, אשמח אם תפיצו את הבקשה בכל פלטפורמה אפשרית)
2. יש לי משהו שמסכים להיות הרכז אך גם הוא רק עם טלפון כשר נראה לכם שילך שהנהגים יהיו מחוברים בקו וואטצאפון או שחייבים וואטצאפ? אז אני צריכה משהו שמסכים לפתוח את הפלטפורמה המתאימה ולעמוד ברשותה
אשמח לעזרה מכל מי שיכול בכל ענין שהוא
נ.ב. כמובן כשהמיזם יהיה מגובש אצטרך שתפיצו את הבשורה בקרב הקבוצות של המתמודדים

אשכולות דומים

שונה — אבל לא כמו שחשבתם​

זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"?




מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור​

הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מלכי. מלכי המבוגרת, בת ה־37 בערך, כשמדי פעם מקבלים פלאשבקים לעבר, כשהייתה מלכי הילדה והנערה. מלכי של פעם היא ילדה דחויה, פרועה ושלוחת רסן, שאף אחד מבני משפחתה לא מסתדר איתה. ילדה שכאב, דחייה, זלזול וכעס הם מצרכי יסוד בתפריט שלה.

מלכי המבוגרת היא אישה בודדה כמעט לחלוטין, גרושה ואמא לילדה בת כמעט 18, אותה מסרה לאימוץ בינקותה. כל חיי ההווה שלה סובבים סביב התוכנית שלה לחזור לחייה של הילדה שלה ולהחזיר אותה אליה.

ואם תתהו מאיפה בא לו שמו המעניין של הסיפור – תקבלו מהר את התשובה. העיסוק של מלכי מוזר ומעניין במידה שווה: היא שיפוצניקית!

זה רעיון מקורי ומקסים. איך לא חשבו על זה קודם? אישה בעלת ידי זהב תמצא לה מלאכת כפיים שתפרנס אותה בכבוד, ונשות ישראל לא תזדקקנה לחסדיהם של שיפוצניקים גברים לא מוכרים, שפחות נוח לשהות במחיצתם לבד או לשגע אותם. יופי של רעיון.




הכתיבה כסימפטום​

אבל משלח ידיה החריג של הגיבורה הוא לא הסיבה מדוע הספר הזה כל כך שונה. זו הכתיבה, העלילה, כל צורת החשיבה.

הסופרת, בקסם ראשוני לא ערוך (בקטע טוב), מצליחה להעביר את התחושות של מלכי – מופרעת הקשב שלא מתאימה לשום מסגרת ושום דרישה – באמצעות הכתיבה עצמה. הספר כולו נכתב בגוף ראשון, בסגנון של כמעט זרם תודעה. ואיזו תודעה: מבולגנת, לא רציפה, עוברת מדבר לדבר, בלי רגע של עצירה ומחשבה. צורת ההתנהלות הלא־ליניארית (שלא לומר מטורללת ושלוחת רסן ועכבות) מייצגת את צורת החשיבה ואולי את כל ההוויה של מלכי עצמה.
לי אישית זה מאוד הזכיר את סגנון הכתיבה המכוון (באופן מאוד ברור) של רותי קפלר בספרה ילדה נוף שאף הוא מותיר את הקורא חסר נשימה ומרגיש שהכל קורה מהר מידי, בדיוק כמו להורים של ליבי שפשוט לא עומדים בקצב שלה.



הקריאה כמסע מבולבל​

מלכי לא עוצרת לחשוב לפני שהיא עושה או מדברת, ולכן הספר עובר מפלאשבק לעבר, לאפיזודה מההווה, כמו נהג שיכור שמזגזג בין נתיבים באוטוסטרדה יפנית.

מלכי לא לוקחת בחשבון לרגע את הידע, ההבנה, הרגשות והמצב של מי שמולה, וכך גם הספר מותיר בקורא הרגשה קבועה של: "מה קרה כאן הרגע? יש מצב דילגתי כמה עמודים בטעות?"

מלכי מצפצפת על מוסכמות מכל סוג (איזה מצפצפת – לא מכירה בקיומן של כאלו), וכך גם הספר. הוא לא עונה לכללים של שום ז'אנר; הוא עובר בין דרמה יומיומית רגילה וטס בין פרברי המדע הבדיוני (?!) – אבל לא באמת, כי היא רק התכוונה להעביר נקודה, אז זה רק סיפור עם איזה מסר חברתי, כאילו. הבנתם את הרעיון? לא? בעיה שלכם.
אהבתי את זה. אין מספיק מקום במחוזותינו לאומנות לא-מובנת, שלא מנסה ולא מתאמצת שיבינו אותה, בסגנון "רוצים ? קחו. לא רוצים? לכו". זה אמנם לא נראה כמו תצוגה מכוונת בספר הזה. הוא הרי מייצג בדיוק את ההיפך הגמור בעצם היותו מופע של טרפת וחוסר ליניאריות מוחלט. אבל זה היה מענג בכל מקרה.




המסר: הפרעת קשב או עולם שלם?​

המסר והתהליך של מלכי ושל הקורא ברורים וחדים די מההתחלה. תראו מה קורה כשלוקחים ילדה עם הפרעת קשב ומנסים ליישר אותה. לא טורחים לבדוק מה קשה לה ואיך אפשר לעזור לה, ומשתמשים איתה רק במקל ולא בגזר. כל זה מתוך נקודת הנחה שיש לה הפרעת קשב, כמו שהיא אומרת. לכאורה. ואף שאני לא נוירולוגית, התחושה הייתה שיש כאן יותר מהפרעת קשב רגילה.

הספר לא מתיימר להביא מציאות מרובדת ומורכבת, שבה ננסה להבין גם את החוויה של הוריה המיואשים של מלכי או של אנשים אחרים בחייה. הוא מביא נטו את החוויה האישית שלה, ומעביר את הקורא, כאמור, מסע בתהליך החשיבה המורכב והמייגע שלה.

במהלך עלילתי נפתל, מלכי שמה את ידה על תרופה נוירולוגית בפיתוח, שאמורה לסייע להפרעות קשב, ובפועל פותחת את החושים שלה באופן כזה מטורף ועל־אנושי, שזה מצד אחד מוריד אותה סופית מקו השפיות – אבל במקביל מסייע לה להשיג את מבוקשה מזה שנים: מידע על הבת היקרה שהיא מסרה לאימוץ, שהגיעה לגיל 18 וטרם פתחה את תיק האימוץ שלה, שמלכי נחושה להחזיר לחייה בכל מחיר.




פרוטגוניסטית בלתי נסבלת – ובכל זאת​

המסר, כמעט כמו בעולם חרש של בתיה ענה, לפיו להכניס את השונה לתבניות כך שיתאים את עצמו לשאר הלא־שונים – זו אכזריות לשמה - הוא מסר חשוב. בספר הזה קשה להתחבר אליו. מלכי מצד אחד כנה ואמיתית ומעניינת, ומנגד – כל כך מתישה.

לי אישית לא הפריע שהיא רצה מעניין לעניין וממחשבה למחשבה, וגוררת את הקורא המבולבל אחריה. זו חוויה שאפשר וכדאי להתמסר אליה, ולו לזמן קצר. וממילא אחרי כמה זמן פשוט מתרגלים לזה בקריאה, ולא חוזרים אחורה לבדוק שלא פספסנו עמוד.

כן הפריע לי האופן שבו מוצגת ההתנהלות שלה מול בני משפחתה, איתם ניתקה קשר במשך שנים – ואז חזרה בסערה לחייהם כדי לבקש מהם הלוואות ענקיות וכדומה. ההקצנה בהתנהגויות האנטי־סוציאליות שלה עוזרת להבין את המסר ומחדדת אותו היטב, בצורה שבה שום הסבר מלומד וממושקף על התוצאות של הקשיים שהיא סובלת מהם על החיים החברתיים של אנשים כמוה – לא היה מצליח להקיף. אבל דווקא אותה הקצנה מקשה מאוד על הקורא להתחבר אליה.




המרענן והחסר​

מה מרענן בספר הזה, בניגוד להרבה ספרים אחרים? שאין לו סוף סגור. שזה נחמד, משאיר מקום לדמיון, ומציאותי יותר מכל הטירלול שהיה בשאר הספר.

מה היה חסר ?
  • איך מלכי מצאה את עצמה בתחום העיסוק שבו בחרה?

  • איזה תהליך היא עברה עם העו"ס הנחמדה ברכה, שעזרה לה לצאת מחיים של קבצנית לחיים של אישה עצמאית ומתפקדת?

  • מה קרה בין־לבין כל השנים האלו – בינה לבין עצמה, בינה לבין העולם, בינה לבין הקב"ה?
אין ספק שקרה, אבל לא ברור מה.




ספרות לשם מה?​

כל זה מביא אותנו בעצם לשאלה הגדולה יותר על ספרות בכלל ועל ספרות חרדית בפרט: האם לספר חייבת להיות מטרה מעבר לשעשוע קליל ומאוורר תאי מוח עייפים, או שמא תפקידו תמיד להעביר מסר חינוכי ראשון במעלה?

אם התשובה היא הראשונה – אז הספר הזה ממש לא מגיע לשם. כאמור, לאוורר את הראש הוא לא. הוא בעיקר מותיר אותו כמו מחסן ציוד שעברה עליו סופת טורנדו.

אם התשובה היא השנייה – אז כן. הספר הזה לגמרי מצליח להעביר מסר. אם מבינים ממנו מה לעשות עם המסר למעשה – זו כבר שאלה אחרת. חתירה לפתרון מעשי או לפחות רעיוני ותפיסתי - דורשת הזדהות. וזו - כאמור לעיל - מאתגרת בספר הזה.


ספר שכדאי לקרוא? כן.
ספר שכיף לקרוא? לא.
ספר שאקרא שוב? גם לא. אין צורך. קשה לשכוח אותו ואת החוויה שהוא מעביר אותך כקורא.
ובכל מקרה – הספיקה לי פעם אחת. לא חושבת שאתלהב אי פעם לנסוע על השינקנסן.

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה