אני חייבת את עזרתכן- עבודת נשים

[מתכנתת+]

מה פתאום.
איך זה מה שהבנת ממני?

התשובה היא תלוי.
היא אישה מרוצה בעבודה שלה ואוהבת אותה והסיבה היחידה לעזיבה היא פיננסית - לדעתי זה לא סיבה נכונה.
אבל אם אישה מרגישה לא מסופקת ונחנקת במקום העבודה זה יופי סיבה לעזוב.

לא זה מה שהבנתי ממך,
התכונתי רק לומר לך שזה כן נכון כל פעם לבדוק מה השתדלות הגיונית
ובסיפור שהבאת עם הנתונים הספצפיים שהבאת את חושבת שלעזוב עבודה זה לא הגיוני

 

[cherry c]

נראה לו שנדמה לו ששמע מהגיס של הבן של השכן שיש לו חבר בכולל שאשתו עובדת בהייטק ופעם אחת קרה שמסיבה כלשהיא היתה חייבת ללכת והוא היה צריך להשאר.

לא שאני בעד שתמיד הבעל ישאר עם ילד חולה, ובעלי מעולם לא חזר בצהרים הביתה.
כותבת מראש שלא תקצינו.

אבל בכל זאת לא מבינה למה באשכול הזה זה נשמע כמו קללה שהבעלים של ההייטקיסטיות מגדלים את הילדים ביחד איתם.
לדעתי זו ברכה.
מסכנים הבעלים שרואים את הילדים מערב שבת לערב שבת, הם יודעים איך לתקשר איתם?

זה מבורך בעיני שבעל שולח ילדים בבוקר או מקבל אותם בצהרים.
מבורך בעיני שיש לבעל אפשרות בבית הזמנים לחזק את הקשר שלו עם הילדים ולצור להם חויות של אבא-ילדים.
(ואל תדאגו לאמא, היא הרי לוקחת אותם ב4 ועד ההשכבה)

אם כבר מדברים על גידול דור העתיד ואתגריו, אז השקעה וקשר בלתי אמצעי של האבא ושל האמא עם הילדים זה א"ב.

ובלי קשר, למה בן זוג שותף ולא 'שייח סעודי' זה קללה?

 

[MOM]

זה נכון.
לא יכולה להגיד על עצמי כלום, וגם אם אני אגיד משהו - זה יהיה מגוחך בהחלט.

ובן אדם שנמצא בדרגת אמונה גבוהה מאוד, אם תשאלו אותי הוא בכלל לא משתתף בדיון כזה
ויש הבדל בין מה שבן אדם עושה לבין מה שברור לו שצריך לעשות.

וגם אם אני לא בדרגת אמונה גבוהה,
עדיין כשאשמע עיוות חשיבתי - אני אשנס מתניים כדי להשמיע את הדעה הנכונה מבחינתי.

לא חושב שיש פה ויכוח לגבי דרגות אמונה. השאלה היא האם להציע לרבים לתכנן את עצמם לפי האידיאל או לפי המציאות שבה הם נמצאים (כנראה?).
וכל מי שמציע פה ללמוד משרה שלא מפרנסת ושהייטק חסרי אמונה חושב כמו הצד הראשון שלדעתי העניה לפחות שגוי מכיון שמי שלא נמצא במצב של האידיאל נדרש ממנו לפעול בצורה אחרת.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

לא זה מה שהבנתי ממך,
התכונתי רק לומר לך שזה כן נכון כל פעם לבדוק מה השתדלות הגיונית
ובסיפור שהבאת עם הנתונים הספצפיים שהבאת את חושבת שלעזוב עבודה זה לא הגיוני

אני חושבת שלעזוב עבודה ולחפש אחרת רק כדי להרוויח יותר
זה לא הגיוני. וזה מגוחך לגמרי אם תשאלי אותי.
הרי מי שמאמין שאין קשר בין השתדלות לבין פרנסה
(כמו שכותב הרבה עזריאל טאובר שהקשר בין ההשתדלות לפרנסה הוא מקרי לחלוטין)
לא חושב לרגע שאם הוא יחפש עבודה אחרת - הוא ירוויח יותר.

אבל כשהסיטואציה היא שהאישה מרגישה קושי אחר בעבודה, מנטלי, רגשי, או כל אחד אחר -
יש כאן מקום לשאול רב ולבצע שינויים בחיים.

אבל כשגננת (למה דווקא גננת? לא יודעת זה דוגמא שכולם נתנו פה) נהנת בעבודה שלה
חוזרת הביתה מסופקת ושמחה וביום בהיר נכנסת לפרוג ושומעת שצריך לחפש עבודה ''הגיונית ומתאימה' כדי
לקבל את השפע שגנוז לה ממרומים ומחכה רק שהיא תלך ללמוד תכנות

את מסכימה איתי על העיוות?

 

[MOM]

לא שאני בעד שתמיד הבעל ישאר עם ילד חולה, ובעלי מעולם לא חזר בצהרים הביתה.
כותבת מראש שלא תקצינו.

אבל בכל זאת לא מבינה למה באשכול הזה זה נשמע כמו קללה שהבעלים של ההייטקיסטיות מגדלים את הילדים ביחד איתם.
לדעתי זו ברכה.
מסכנים הבעלים שרואים את הילדים מערב שבת לערב שבת, הם יודעים איך לתקשר איתם?

זה מבורך בעיני שבעל שולח ילדים בבוקר או מקבל אותם בצהרים.
מבורך בעיני שיש לבעל אפשרות בבית הזמנים לחזק את הקשר שלו עם הילדים ולצור להם חויות של אבא-ילדים.
(ואל תדאגו לאמא, היא הרי לוקחת אותם ב4 ועד ההשכבה)

אם כבר מדברים על גידול דור העתיד ואתגריו, אז השקעה וקשר בלתי אמצעי של האבא ושל האמא עם הילדים זה א"ב.

ובלי קשר, למה בן זוג שותף ולא 'שייח סעודי' זה קללה?

זאת עוד שאלה. שאלת רב. מכיון שזה כרוך בביטול תורה והשאלה היא איפה הגבול וסביר שהתשובה משתנה מאחד לשני.
אני רק ציינתי את העובדה שהשאלה מי נשאר בבית היא לכל הפחות שווה ובהרבה מקרים אף יותר נתונה לבחירה ממקצועות אחרים כולל הוראה.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

וכל מי שמציע פה ללמוד משרה שלא מפרנסת ושהייטק חסרי אמונה חושב כמו הצד הראשון שלדעתי העניה לפחות שגוי מכיון שמי שלא נמצא במצב של האידיאל נדרש ממנו לפעול בצורה אחרת.

מציע. ללמוד. משרה. לא מפרנסת.

נו באמת, זה המסקנה שהתגבשה לכם אחרי כל הדיון?
בכונה לא ללכת לעבוד בהייטק?
מה הקשר בכלל?

פותחת האשכול לא דיברה על גיל 18 שבו בחורה מתלבטת מה ללמוד.
היא דיברה על מצב מסובך ומורכב הרבה יותר.
אמא לילדים שחושבת על שינוי והסבת מקצוע כדי להרוויח יותר.

 

[MOM]

מציע. ללמוד. משרה. לא מפרנסת.

נו באמת, זה המסקנה שהתגבשה לכם אחרי כל הדיון?
בכונה לא ללכת לעבוד בהייטק?
מה הקשר בכלל?

פותחת האשכול לא דיברה על גיל 18 שבו בחורה מתלבטת מה ללמוד.
היא דיברה על מצב מסובך ומורכב הרבה יותר.
אמא לילדים שחושבת על שינוי והסבת מקצוע כדי להרוויח יותר.

בשביל זה יש רב.
לא יודע למה צריך תמיד לברוח ישר לכיוון של "לא הגיוני", "מוזר".
אם המשכורות של ההורים לא מספיקות (והדברים ידועים באלו מקצועות מדובר פחות או יותר ושאברכים עם שלושה ילדים לא גומרים את החודש) בהחלט כדאי לחשוב על שינוי כיוון גם אם הוא קיצוני. ומי שאמור לתת תשובה לזה זה רב.

 

[מתכנתת+]

אני חושבת שלעזוב עבודה ולחפש אחרת רק כדי להרוויח יותר
זה לא הגיוני. וזה מגוחך לגמרי אם תשאלי אותי.
הרי מי שמאמין שאין קשר בין השתדלות לבין פרנסה
(כמו שכותב הרבה עזריאל טאובר שהקשר בין ההשתדלות לפרנסה הוא מקרי לחלוטין)
לא חושב לרגע שאם הוא יחפש עבודה אחרת - הוא ירוויח יותר.

אבל כשהסיטואציה היא שהאישה מרגישה קושי אחר בעבודה, מנטלי, רגשי, או כל אחד אחר -
יש כאן מקום לשאול רב ולבצע שינויים בחיים.

אבל כשגננת (למה דווקא גננת? לא יודעת זה דוגמא שכולם נתנו פה) נהנת בעבודה שלה
חוזרת הביתה מסופקת ושמחה וביום בהיר נכנסת לפרוג ושומעת שצריך לחפש עבודה ''הגיונית ומתאימה' כדי
לקבל את השפע שגנוז לה ממרומים ומחכה רק שהיא תלך ללמוד תכנות

את מסכימה איתי על העיוות?

לא, כי אם היא עובדת בעבודה שהמשכורת שהיא מקבלת לא הגיונית בכלל להספיק לכלכלת המשפחה
ויש לה אפשרות הגיונית לעבור לעבודה אחרת, אפשרות הגיונית- שהיא תהנה גם שם, בלי להקרע או על חשבון דברים אחרים חשובים
אז אין סיבה שהיא לא מחויבת לעשות את ההשתדלות ולעשות את זה

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אגב,
כל הדיבורים הללו מזכירים לי את הסיפור:

אישה אלמנה שמעה בלילה קולות מפתח הבית.
היא קמה בפחד ושמעה פסיעות וחיטוטי ארונות.
היא נעלה את החדר שלה באימה
ושמעה את דלת הבית נפתחת ונסגרת, בבוקר היא יצאה מהחדר
וראתה בפתח הבית על הרצפה קופסא עם כל הכסף והתכשיטים. הגנב אסף הכל ומסיבה
לא ידועה השאיר הכל על הרצפה.

האישה הלכה לרב העיר (זהו סיפור אמיתי עם מקורות. מיד אברר את שמו כדי לתת את האמינות הראויה לסיפור)
וביקשה ממנו להתחתן כי היא חוששת להיות לבד.
הרב הציע לה אדם חשוב והזוג נישא למזל טוב.
ביום אחרי החתונה הבעל הטרי הלך בביתו החדש והראה לאשתו, הנה כאן ארון התכשיטים שלך,
כאן הויטרנה וכאן הכספת. לשאלתה מהיכן הוא יודע פרטים מדוייקם על הבית שלהם
הוא סיפר לה שהוא היה הגנב. הוא היה זה שפרץ לביתה באותו הלילה.

האישה נבהלה ושאלה אותו למה הוא עשה זאת, ואם עשה - מדוע הוא השאיר את השלל בסוף?
אמר לה שפחז עליו יצרו בגלל קושי העניות והוא נכנס לבית שלה. אחרי שהוא אסף הכל
הוא אמר לעצמו, אם אני לוקח את הכסף הזה - משמע שהוא נועד להיות שלי.
אני מעדיף לקבל אותו בדרך הישר.

והנה, אמר לאשתו בחיוך. קיבלתי אותו.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

בשביל זה יש רב.
לא יודע למה צריך תמיד לברוח ישר לכיוון של "לא הגיוני", "מוזר".
אם המשכורות של ההורים לא מספיקות (והדברים ידועים באלו מקצועות מדובר פחות או יותר ושאברכים עם שלושה ילדים לא גומרים את החודש) בהחלט כדאי לחשוב על שינוי כיוון גם אם הוא קיצוני. ומי שאמור לתת תשובה לזה זה רב.

לא, כי אם היא עובדת בעבודה שהמשכורת שהיא מקבלת לא הגיונית בכלל להספיק לכלכלת המשפחה
ויש לה אפשרות הגיונית לעבור לעבודה אחרת, אפשרות הגיונית- שהיא תהנה גם שם, בלי להקרע או על חשבון דברים אחרים חשובים
אז אין סיבה שהיא לא מחויבת לעשות את ההשתדלות ולעשות את זה

אני מסכימה.
תמיד לשאול רב זה המסקנה הנכונה ביותר.

אבל רק תחשבו רגע,
האם אתם מאמינים שיש כאלו שעובדים בעבודה ''לא הגיונית ומקובלת'' וזוכים לראות עין בעין את הקב''ה?
האם אתם מאמינים שאתם יכולים להגיע לדרגה הזו?

אם שתי התשובות הם כן - אז המצב שלכם מצוין.

ואם לא...

 

[מתכנתת+]

זה נכון שבכול מקרה נקבל את מה שמגיע לנו, ואני מבינה שזה מה שאת רוצה לומר
אבל בלי קשר אנחנו צריכים לעשות את חובתינו בעולם והחובה שלנו זה לעשות השתדלות הגיונית להביא פרנסה הביתה
זה שאין קשר בין ההשתדלות לתוצאה, זה עוד משהו
ואנחנו ניתבע עם ניסינו אולי להתעצל בחובת ההשתדלות... כי יש עבודות שלעבוד בהם בימינו כשיש אפשרות אחרת הגיונית ברקע שמתאפשרת מכול הבחינות, זה בעצם לסמוך על הנס.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

זה נכון שבכול מקרה נקבל את מה שמגיע לנו, ואני מבינה שזה מה שאת רוצה לומר
אבל בלי קשר אנחנו צריכים לעשות את חובתינו בעולם והחובה שלנו זה לעשות השתדלות הגיונית להביא פרנסה הביתה
זה שאין קשר בין ההשתדלות לתוצאה, זה עוד משהו

זה לא עוד משהו.
זה העיקר הכי עיקרי בעולם.

וּמִי שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם עִם ה' וֶאֱמוּנָתוֹ חֲזָקָה וּמַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא בְּשִֹמְחָה תָּמִיד וְאֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה וָפַחַד כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם

תחשבי איזה הבדל משמעותי בין חיי המאמין באמונה שלימה לבין חיי המאמין בקטנות.
זה לא רק ה- מה ההשתדלות הראויה, וכמה לעבוד, והאם לחפש עבודה אחרת, והאם ואילו.

זה הראיה הזכה והברורה והראיה של הקב''ה עין בעין.
כפי שכתבתי מקודם שחובת הלבבות אומר שמי שהאמונה שלו גבוהה אזי התפילה זה השתדלות מספיקה בשבילו!

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

כשאני חושבת על זה אני מתמלאת התפעלות ותשוקה עצומה להגיע למקום הזה.
תחשבו!
יש בינינו אנשים שחיים בדרגת אמונה כל כך חזקה!

אין להם דאגות! אין להם היסוסים! אין להם התלבטויות! אין להם פחד!
ולא רק שיש כאלה בינינו - כל אחד מאיתנו יכול להגיע לשם!!

והדרך להגיע לשם היא פשוטה ולא מורכבת!

אמן ונזכה

 

[ברבור1]

אני ממש לא חושבת שהסמינרים המציאו את הגלגל.
כתבת על המתכנתות בנות ה 60+ (כיום)
שעבדו 8-9 שעות שהילדים היו קטנים...
אז ענין אותי מתי הן למדו ....
אז מתברר שרק שהילדים היו בסביבות העשרה הן התחילו לעבוד בתכנות...
אני לא חותרת לשום מקום, אבל נשים בגיל 35 מגדלות בית קצת שונה מנשים בנות 22+
ולכן יותר קל( בדר"כ היות ויש לה כבר ילדים גדולים בבית) לאישה בגיל מבוגר לעבוד יותר שעות
סה טו.

לא אמרתי את זה...
רובן אכן למדו את המיקצו ב5-6 שנים שאחרי הסמינר..
רובם היו נשים צעירות,
שעבדו בעבודה זו או אחרת...
והן למדו תואר!! (לא היה אז משהו אחר) והשלימו הכל הכל בגיל צעיר (שזה הרבה הרבה יותר קשה מלעבוד 8-9 שעות ביום..)
וכל זה עם פיצפונים...

וזה היה קשה - אפילו מאד,
אבל כשכולם יודעים שהקושי הוא זמני,
אפשר לעבור אותו....

 

[מתכנתת+]

זה לא עוד משהו.
זה העיקר הכי עיקרי בעולם.

וּמִי שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם עִם ה' וֶאֱמוּנָתוֹ חֲזָקָה וּמַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא בְּשִֹמְחָה תָּמִיד וְאֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה וָפַחַד כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם

תחשבי איזה הבדל משמעותי בין חיי המאמין באמונה שלימה לבין חיי המאמין בקטנות.
זה לא רק ה- מה ההשתדלות הראויה, וכמה לעבוד, והאם לחפש עבודה אחרת, והאם ואילו.

זה הראיה הזכה והברורה והראיה של הקב''ה עין בעין.
כפי שכתבתי מקודם שחובת הלבבות אומר שמי שהאמונה שלו גבוהה אזי התפילה זה השתדלות מספיקה בשבילו!

מענין אותי אם יש משהו בימינו שבאמת התפילה זה השתדלות מספיקה בשבילו או שהוא משקר לעצמו שהוא בדרגה הזאת...
בכול אופן זה שאלה לרב להמעיט בהשתדלות כשיש אפשרות לעשות עוד השתדלות בגדר הנורמה
כמו שכתבתי מקודם שאלו את אחד בגדולי הדור האחרונים שאלה כללית כמה השתדלות בימינו צריך לעשות
והוא ענה שחובה לעשות כל השתדלות שהיא הגיונית בגדר הנורמה, חוץ ממעשים עקומים ומוזרים.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

מענין אותי אם יש משהו בימינו שבאמת התפילה זה השתדלות מספיקה בשבילו או שהוא משקר לעצמו שהוא בדרגה הזאת...
בכול אופן זה שאלה לרב להמעיט בהשתדלות כשיש אפשרות לעשות עוד השתדלות בגדר הנורמה
כמו שכתבתי מקודם שאלו את אחד בגדולי הדור האחרונים שאלה כללית כמה השתדלות בימינו צריך לעשות
והוא ענה שחובה לעשות כל השתדלות שהיא הגיונית בגדר הנורמה, לא מעשים עקומים ומוזרים.

אין ספק שאת צודקת. בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולהגיד לעצמו - אני שם! אני לא צריך ללכת לעבוד יותר.
כשבן אדם באמת באמת באמת נמצא בדרגה הזו, זה לא מגיע לו בהחלטה או במסקנה.
הוא פשוט חי שם. הוא פשוט נמצא שם בכל ההוויה שלו. הוא לא צריך לשאול רב כדי לדעת את זה
בגלל שהוא כבר שם בעצמו! הוא מאמין באמונה שלימה!

ובוודאי שיש כאלו! בכל דור יש אנשים עם האמונה הזו!

 

[מתכנתת+]

וזה ממש לא סותר את הראיה הזכה והברורה והראיה של הקב''ה עין בעין.
זה ממש לא קטנות לאדם להתעסק בחובתו בעולם וההשתדלות שהקב"ה דורש ממנו לפרנסתו

 

[עפולה]

ואין הלימה בין ההשתדלות לבין הפרנסה. פשוט אין!!!

הבל הבלים.
העולם מתנהג בדרך כלל על פי הטבע, ועינינו הרואות שיש הלימה מוחלטת בין ההשתדלות לבין הפרנסה.
זה לא מוכרח להיות, אבל ככה זה בדרך כלל.

 

[מתכנתת+]

אין ספק שאת צודקת. בן אדם לא יכול לקום בבוקר ולהגיד לעצמו - אני שם! אני לא צריך ללכת לעבוד יותר.
כשבן אדם באמת באמת באמת נמצא בדרגה הזו, זה לא מגיע לו בהחלטה או במסקנה.
הוא פשוט חי שם. הוא פשוט נמצא שם בכל ההוויה שלו. הוא לא צריך לשאול רב כדי לדעת את זה
בגלל שהוא כבר שם בעצמו! הוא מאמין באמונה שלימה!

ובוודאי שיש כאלו! בכל דור יש אנשים עם האמונה הזו!

אני לא מכירה אנשים בדור שלנו בדרגה הזאת
ולא חושבת שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו
אני חושבת שהקב"ה רוצה שנאמין באמונה שלמה שהפרנסה רק ממנו
ובלי קשר הוא ציווה אותנו בחובת ההשתדלות "בזעת אפך תאכל לחם"
הענין הגדול והדרגה הגבוהה ביותר זה להאמין באמונה שלמה שאין קשר בין ההשתדלות לתוצאה
שרק מתי מעט באמת מאמינים בזה באמונה שלמה
לא המטרה זה לא לעשות השתדלות, עשית השתדלות זה ציווי של הקב"ה שמנהל את עולמו בדרך הטבע

 

[MOM]

אני מסכימה.
תמיד לשאול רב זה המסקנה הנכונה ביותר.

אבל רק תחשבו רגע,
האם אתם מאמינים שיש כאלו שעובדים בעבודה ''לא הגיונית ומקובלת'' וזוכים לראות עין בעין את הקב''ה?
האם אתם מאמינים שאתם יכולים להגיע לדרגה הזו?

אם שתי התשובות הם כן - אז המצב שלכם מצוין.

ואם לא...

כפי שכבר כתבתי לעיל- ברגע שמישהו לוקח את הקב"ה לצד שלו אין מצב לנצח אותו כי אי אפשר לנצח את הקב"ה...
לגופו של עניין, כתבתי לעיל שאין על זה ויכוח, השאלה איך להתנהג לפי המציאות הנוכחית....
דיייי, כבר אין לי כח לחזור עוד פעם על אותו דבר...