דיון על המלחמות של הסופר במחזאי

  • הוסף לסימניות
  • #1
צפייה בסרט היא לכאורה חוויה חושית חזקה יותר מקריאת ספר, מכיוון שצפייה כוללת שני חושים בנוסף למחשבה, בעוד שבקריאה אנו משתמשים בחוש אחד בלבד.
הדגשתי 'לכאורה', היות שלאחרונה התחלתי לתהות האם תיתכן כתיבה טובה מספיק עד שתספק חוויה חושית שבכוחה לנצח את הצפייה?

כשעלה האתגר המצוין של @דיונון רציתי להשתתף, אבל כל טיוטת קטע מלחמה שניסיתי לכתוב נפסל מיד, כי אף אחד מהם לא התחיל להמחיש את העוצמה שתעביר דקת צפייה אחת בסרט מאותה מלחמה, למשל.
הרגשתי שהמילים קטנות מדי כדי להעביר את העוצמות שהן רצו להמחיש, שהן בעלות יכולת מוגבלת. הן נוגעות במחשבה, הן נוגעות בחוש הראייה, אבל הן לא מסעירות את חוש השמיעה וממילא מספקות חוויה חד ממדית. אין בהן קולות, אין בהן ברקים.

בשגרת היום יום הבעיה הזו לא רלוונטית, כי לרוב יצירת הכתיבה היא מלאכה נפרדת מיצירת הצפייה, כך שאין מקום לתחרות ביניהן.
אבל כשאני עומדת מול דרישת כתיבה של מציאות אמיתית, בה עליי להמחיש אותה בצורה שתסעיר את חושי הקורא עד למקסימום האפשרי, אני מרגישה לפעמים קטנה ומוגבלת עם הכלים העומדים לרשותי: דף ועט בלבד. לו רק הייתה לי מצלמה!

כאן שאלתי אליכם:
לו, נניח, היה לנו סופר מוכשר מאוד, אמן אמיתי, עט מפיק מרגליות, בעל ידי זהב,
האם יש ביכולתו של אותו סופר ליצור חוויה חושית עוצמתית מספיק, כזו שתנצח את במת הצפייה,
או שלא משנה כמה כישרון והשראה יהיו לנו, עלינו להרכין ראש בפני המציאות המוגבלת ולהבין שהכלים שלנו, עד כמה שהם מופלאים, אינם משתווים לתוצרת שמנפיקים כליו של המחזאי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
האם שף מוכשר מאד יוכל לבשל בשר שישאיר בפה טעם טוב יותר מגלידה איכותית?
(או להפך, כמובן)
מדובר פה בשני בשרים:
בשגרת היום יום הבעיה הזו לא רלוונטית, כי לרוב יצירת הכתיבה היא מלאכה נפרדת מיצירת הצפייה, כך שאין מקום לתחרות ביניהן.
אבל כשאני עומדת מול דרישת כתיבה של מציאות אמיתית, בה עליי להמחיש אותה בצורה שתסעיר את חושי הקורא עד למקסימום האפשרי, אני מרגישה לפעמים קטנה ומוגבלת עם הכלים העומדים לרשותי: דף ועט בלבד. לו רק הייתה לי מצלמה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
האסוציאציה הראשונה שעלתה לי (חבל שא"א לצטט ממאמרים):
1640035802695.png

 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
ועדיין, לא זכורה לי סצנת לחימה לצורך העניין שמתוארת בכתב בצורה עוצמתית המשתווה לצפייה בסרט כזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני אישית מרגישה שכתיבה היא כלי ענק לסצנות מסוימות, וסרט הוא כלי נוסף לסצנות מסוג שונה.
לכל מדיום היתרונות והחסרונות שלו.
מה שכן, כתיבה היא סוחפת יותר, מערבבת יותר, נוגעת יותר.
יתכן ופחות מיועדת להעביר תזזיתיות אך ברגש היא עוצמתית יותר מסרט.
הקריאה דורשת אקטיביות מסוימת מהקורא, והיא נותנת מקום וזמן לעיבוד ותהליכים. מחזה הוא מהיר יותר, משכר.

כמדומני שהקורא בעל הנפש יהנה יותר מספר משובח מאשר סרט. גם אם לא בשעת הקריאה/צפייה, לפחות אח"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ב"ה

לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.

מצטרפת.
מבחינת חוויה חושית, גם אני בדעה שסרט תופס יותר. בסרט טוב אפשר לא רק לראות ולשמוע, אפשר ממש להגיע לריח של הפחד, הזיעה או התבשילים.
אבל מבחינת חוויה פנימית, שתיגע ברגש של האדם - ספר כתוב טוב יתפוס יותר מהסרט הכי טוב ומרגש, וייחרט לתקופה ארוכה יותר מאשר סרט שאחרי שעתיים כבר שכחנו ממנו..
זו דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא קרה לכם אף פעם שקראתם ספר טוב, טוב ממש- ואחר כך ראיתם אותו בסרט?
אני לפחות, בד"כ התאכזבתי.
ולא כי הסרט לא היה טוב. כי הסרט הוא מגביל.
לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
כל מילה.
והדוגמא- גם לי בדיוק היא זו שעלתה: )

אני חושבת שיש מקום לחלק בין סצנות שונות ומטרות נפרדות של טקסטים.
בדוגמא שנתת על מלחמות, למשל- חוש השמיעה דומיננטי מאד, כי בשביל הרגש שאת רוצה להעביר בסיפור את זקוקה בעיקר לקולות. גם תמונות, אגב, יעשו הרבה פחות טוב את העבודה- כי הקולות הם המרכיב הדומיננטי בסיפור. וקולות אכן קשה מאד להעביר.
אבל אם ניקח סיטואציה מסוג שונה- אולי פחות אקשן, יותר רגש, או פחד, או תקווה או ציפיה או אכזבה או אהבה או הקרבה או כל מה שקשור ברגשות אנושיים שמובעים בסיטואציות יותר רגילות, בסביבה פחות "רועשת"-
אני חושבת שכתיבה טובה יכולה להעיף סצנה למקומות שגם שחקנים טובים לא בהכרח יגיעו אליהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אם הדיון הגיע מסיפורי מלחמה - אז יש לי דוגמה:
הספר תיאום כוונות (שהוזכר בנספח לאתגר "על המלחמות") עובד לסרט.
את הספר קראתי פעמיים או שלוש (יחסית לא הרבה - כי סיפורי מלחמה הם פחות כוס התה שלי), ואת הסרט ראיתי פעם אחת.
ואף שאני זוכרת סצנות מתוך הסרט (שראיתי לפני כעשרים שנה) בצורה מוחשית יותר מאשר את הספר - עדיין אני לא חושבת שהסרט הצליח להעביר את המסר הגדול שבספר. הסרט פשוט הוציא את ה"נשמה" מהספר. נכון, גם הוא עשוי בצורה אומנותית, והשחקנים הציגו יפה והיו מחוברים לתפקיד - אבל כל הלשון המיוחדת של הספר, ובעיקר כל התובנות העמוקות והאמוניות שיש בספר - פשוט נעלמו ממנו. [אולי זה קשור לכך שאת הסרט עשה אדם שאינו שומר מצוות, בניגוד למחבר הספר, הרב חיים סבתו...]
ולכן, אם יציעו לי היום או לקרוא שוב את הספר או לראות שוב את הסרט - אבחר בספר. כי עם המסר והרעיון שלו אני רוצה להישאר, ולא עם החוויה.

לא יודעת אם ממש עניתי על שאלת הדיון, ובכל־זאת - אני סבורה שלמסר יש הרבה יותר עוצמה מהחוויה, ובסרט לא תמיד מצליח המסר לעבור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כולם כותבים את אותה התשובה -
המסר הרבה יותר חזק ועמיד בספר.
נכון,
אבל השאלה היתה האם אפשר להעביר סצנה עצמתית שבמציאות תלויה לא ברגשות אלא בתנאים טכניים - כמו מלחמה למשל - בספר, כמו שזה מועבר בסרט.
לשאלה הזו כולם עונים את אותה תשובה בניסוחים שונים -
אין השוואה למדיה חזותית.
מה שנשאר הוא לדון 'מה כן אפשר לעשות?'
אז תנו נא את שנקליכם בענין - איך אתם הייתם מעבירים תחושה עצמתית כמו מלחמה לדפים ודיו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הנה שנקלי -
הצייר המופלא @גדי פולק צייר באחד מספרי 'פישל' הראשונים סיפור על פישל ורוברט שנלקחים אל המלך כדי לבחון את יכולותיהם של הרופא ושומר הראש המלכותיים החדשים.
וכאן ניצבה בפניו דילמה קשה -
איך מציירים סצנה אלימה בספר חרדי?
הוא היה צריך להעביר קטע שבו שומר הראש מכסח לרוברטו את הצורה בלי להשאיר לו עצם אחת שלמה - וולגרי לחלוטין, איך עושים את זה??
וכאן הוא הבריק את אחת מהברקותיו היפות -
הוא לא צייר את הסצנה האלימה בעצמה!
במקומה הוא צייר את דלתות הטרקלין הנעולות כששומר הסף מציץ דרך חור המנעול פנימה.
בקוביה הבאה הופיע רוברטו המכוסח כשהוא חבוש כבר.
לענייננו, אם אי אפשר להתחרות בסרט חזותי בתיאור הפרטים הטכניים,
אז עדיף שלא לנסות אפילו, אלא להציג את הסצנה דרך נתיב הרגשות בלי להיכנס למהלומות עצמן.
נ.ב.
יצא לי לקרוא ספר שניסה להציג פעולה של סוכן מיוחד.
הוא תיאר לפרטי פרטים על פני עמוד וחצי את תנועות ידיו ורגליו המהירות והמדויקות של הסוכן, את שמות השרירים והעצמות שבהן תפס ואותן כופף וכו' וכו' ובסוף הקטע היתה שורה:
'וכל זה קרה בשלשת רבעי שניה'.
נו באמת?!
זה היה יפה אבל מורכב ומסובך מדי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
ספר טוב עולה על כל סצנה מצולמת. סופר יכול להעביר ריח, רגשות, מצב נפשי, וכל זה בתלת מימד עוצמתי עד כדי שהקורא חש כזבוב על אחד מפגרי הסוסים הזרועים בעמק האפרורי לאחר ששככו צחצוחי החרבות...
מחזאי כלוא בתוך כלוב כשרון המשחק של השחקנים, שגם הם מוגבלים לתחושות חיצוניות בלבד, לא כל מלחמה פנימית של האדם אפשר ליצור ממנה דיאלוג.
זו דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
שמה לב שהתגובה כאן רוטינית - אין כמו ספר. אולי כי זו הבימה?
לטעמי, ברור שלסצנה חזותית יש יתרון ענק על פני מילים במקרים מסוימים, וגם אם ניתן לגמד אותו - צריך לכך כישרון נדיר.
לדעתי, השאלה היא: איך מעתבקים סרט לספר בצורה עוצמתית מספיק. ע"כ ענה דיונון:
להציג את הסצנה דרך נתיב הרגשות בלי להיכנס למהלומות עצמן.
זו כמובן אפשרות טובה, אך מפספסת את ניחוח המתח ושובלי העשן ולאחר מספר התחמקויות הקטע יהפוך לדביק מעט...
יש עוד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
א. אינני חושבת שניתן להכליל זאת, כיוון שזה תלוי מאוד באופן הפעולה של מוח הקורא/צופה. פיזיולוגית, ישנם כאלו שחווית סרט תחווה אצלם חזק יותר מספר, ויש שלהיפך.
ב. כפועל יוצא מהסעיף הקודם, אינני חושבת שתפקידו של סופר הוא ליצור חוויה שתשתווה לסרט או תעלה עליו, כיוון שתמיד יהיו אנשים שסרט יהיה עבורם חזק יותר, ויהיו כאלה שספר יהיה החזק יותר.
תפקידו של סופר הוא להעביר מצב מסוים, מהלך מסוים, בעזרת הכלים שיש ברשותו. יהיו דברים שהוא יתקשה להעביר בעזרתם, ויהיו שיועברו טוב יותר דווקא בגללם.
ג. בנוגע לשאלה "האם ניתן להעביר בכתיבה סצנת קרב, בצורה טובה" - לדעתי כן, בתנאי שמתנתקים לחלוטין מהאופן בו עוברת סצנת קרב בסרט.
מדוע?
כי בסרט מראים איך דברים נראים ונשמעים באופן חיצוני. הגיבור קופץ, מזיע, יורה. את הפחד, המתח והריגוש - הצופה מייצר בעצמו.
בספר, אם ינסו להעביר את המראות והצלילים, התוצאה תהיה:
יצא לי לקרוא ספר שניסה להציג פעולה של סוכן מיוחד.
הוא תיאר לפרטי פרטים על פני עמוד וחצי את תנועות ידיו ורגליו המהירות והמדויקות של הסוכן, את שמות השרירים והעצמות שבהן תפס ואותן כופף וכו' וכו' ובסוף הקטע היתה שורה:
'וכל זה קרה בשלשת רבעי שניה'.
נו באמת?!
זה היה יפה אבל מורכב ומסובך מדי.
לעומת זאת, בכתיבה טובה, מספרים איך הדברים נחווים על ידי הגיבור, באופן אישי יותר.
בספר, הגיבור לא מזיע. הוא מוחה זיעה.
הוא לא קופץ, הוא מגיב לכיסא שנזרק עליו.
הוא לא יורה. הוא מכוון את הנשק ומחסל את האויב.

וכאן המעלה הגדולה של 2 הקונספטים:
הסרט מותיר את הקורא פסיבי בעניין הדימיון, ומפעיל אותו רגשית.
הספר מותיר את הקורא פסיבי בעניין הרגש, ומפעיל אותו ברמת הדימיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
סרט הוא מוצר תוכן שמוגבל בזמן – בדרך כלל נע בין 90 דקות ל-120 דקות ואילו ספר יכול להתפרס על פני מאות עמודים במטרה להעמיק את העלילה, "לפתח" את הדמויות ולהעשיר את הסיפור במגוון רחב של דימויים במטרה להפעיל את הדמיון ולגשר על החסר החזותי.

כלומר לספר יש יתרון על סרט מבחינת העמקת עלילה ופיתוח דמויות, מנגד יש לו גם חסר חזותי שעליו לגשר עליו.
אם מדברים על חוויה חושית ברור שלסרט יש פור ענק, כאילו - יותר חושים שותפים לחוויה, כן? חוץ מזה שיש דברים שקשה עד בלתי אפשרי לתאר במילים, קשה להבין ממילים ובסרט פשוט רואים אותם.
ועדיין, לא הכל יכול לקרות בסרטים - בסופו של דבר הזמן מוגבל, התקציב מוגבל. יש גבול עליון כלשהוא, שלמילה הכתובה אין. אפשר להתפרע, אפשר להעביר דמות תהליך עמוק הרבה יותר מכמה סצנות מפתח.

מבחינת הנאה חושבת שזה ענין די אינדבדואלי, יש כאלו שסרט מצמצם אותם וספר נותן להם עומק ומרחב אינסופי לדמיון, אלו שלנצח יהיו בעד ספרים יותר מאשר בעד הסרטים שיצאו עליהם, (ספוילר: כנראה אתם כאלו) ולעומתם כאלו שספר פשוט לא נוגע בהם. כאילו מה הקטע לקרוא המון המון מילים, מה העניין. לדמיין? מה כיף בזה?!

הסרט פשוט הוציא את ה"נשמה" מהספר.
לא ראיתי את הסרט, אבל אחלה הגדרה. להרבה סרטים על ספרים.
בכללי בסרטים משהו יותר שטוח, חיצוני כזה ופחות עמוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אפשר לקחת דוגמא מאשכולות הציירים.
אותה דמות שמתוארת בספר מקבלת פרשנות שונה ע"י כל צייר
והתוצאות רחוקות זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
הסיפור נותן לקורא ממד בלתי מוגבל של דמיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
עיינו ערך האשכולות על ציורי 'ממלכה במבחן' :LOL:
אפשר לקחת דוגמא מאשכולות הציירים.
אותה דמות שמתוארת בספר מקבלת פרשנות שונה ע"י כל צייר
והתוצאות רחוקות זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
הסיפור נותן לקורא ממד בלתי מוגבל של דמיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הנושא דיי מוצה בתגובות קודמיי.
דעתי בשתי מילים או יותר...
הסרט נוטל בשבי את דמיון האדם ולכן כשישתחרר דמיונו מאסוריו ייעלמו תעתועי הכלא.
הספר נוטל את הקורא יד ביד אל היעד ולכך האדם חפשי לטייל ימים ארוכים בעולם הקסם אליו נלקח מרצונו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
די מתפלאת לראות את הנטייה החד משמעית כאן. חשבתי שיהיה פה פיר קייס, מסתבר שהבמה מוטית נחרצות :)
אישית, הנימוקים המסודרים כאן עוד לא הצליחו לשכנע אותי שספר עוצמתי יותר מסרט. שוכנעתי שספר מספק יותר דמיון, שוכנעתי שספר מאפשר יותר מרחב פעולה, אבל עוד לא הגעתי למסקנה שספר מספק חוויה חושית עזה יותר.
למה דמיון חשוב כדי ליהנות חושית?

ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!

כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!
🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה