דיון על המלחמות של הסופר במחזאי

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
צפייה בסרט היא לכאורה חוויה חושית חזקה יותר מקריאת ספר, מכיוון שצפייה כוללת שני חושים בנוסף למחשבה, בעוד שבקריאה אנו משתמשים בחוש אחד בלבד.
הדגשתי 'לכאורה', היות שלאחרונה התחלתי לתהות האם תיתכן כתיבה טובה מספיק עד שתספק חוויה חושית שבכוחה לנצח את הצפייה?

כשעלה האתגר המצוין של @דיונון רציתי להשתתף, אבל כל טיוטת קטע מלחמה שניסיתי לכתוב נפסל מיד, כי אף אחד מהם לא התחיל להמחיש את העוצמה שתעביר דקת צפייה אחת בסרט מאותה מלחמה, למשל.
הרגשתי שהמילים קטנות מדי כדי להעביר את העוצמות שהן רצו להמחיש, שהן בעלות יכולת מוגבלת. הן נוגעות במחשבה, הן נוגעות בחוש הראייה, אבל הן לא מסעירות את חוש השמיעה וממילא מספקות חוויה חד ממדית. אין בהן קולות, אין בהן ברקים.

בשגרת היום יום הבעיה הזו לא רלוונטית, כי לרוב יצירת הכתיבה היא מלאכה נפרדת מיצירת הצפייה, כך שאין מקום לתחרות ביניהן.
אבל כשאני עומדת מול דרישת כתיבה של מציאות אמיתית, בה עליי להמחיש אותה בצורה שתסעיר את חושי הקורא עד למקסימום האפשרי, אני מרגישה לפעמים קטנה ומוגבלת עם הכלים העומדים לרשותי: דף ועט בלבד. לו רק הייתה לי מצלמה!

כאן שאלתי אליכם:
לו, נניח, היה לנו סופר מוכשר מאוד, אמן אמיתי, עט מפיק מרגליות, בעל ידי זהב,
האם יש ביכולתו של אותו סופר ליצור חוויה חושית עוצמתית מספיק, כזו שתנצח את במת הצפייה,
או שלא משנה כמה כישרון והשראה יהיו לנו, עלינו להרכין ראש בפני המציאות המוגבלת ולהבין שהכלים שלנו, עד כמה שהם מופלאים, אינם משתווים לתוצרת שמנפיקים כליו של המחזאי?
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
האם שף מוכשר מאד יוכל לבשל בשר שישאיר בפה טעם טוב יותר מגלידה איכותית?
(או להפך, כמובן)
מדובר פה בשני בשרים:
בשגרת היום יום הבעיה הזו לא רלוונטית, כי לרוב יצירת הכתיבה היא מלאכה נפרדת מיצירת הצפייה, כך שאין מקום לתחרות ביניהן.
אבל כשאני עומדת מול דרישת כתיבה של מציאות אמיתית, בה עליי להמחיש אותה בצורה שתסעיר את חושי הקורא עד למקסימום האפשרי, אני מרגישה לפעמים קטנה ומוגבלת עם הכלים העומדים לרשותי: דף ועט בלבד. לו רק הייתה לי מצלמה!
 

אלעזר 1

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עיצוב פונטים
מוזיקה ונגינה
UX UI
D I G I T A L
יוצרי ai
האסוציאציה הראשונה שעלתה לי (חבל שא"א לצטט ממאמרים):
1640035802695.png

 

GRN

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עיצוב ואדריכלות פנים
לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
ועדיין, לא זכורה לי סצנת לחימה לצורך העניין שמתוארת בכתב בצורה עוצמתית המשתווה לצפייה בסרט כזה.
 

אינספריישן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
אני אישית מרגישה שכתיבה היא כלי ענק לסצנות מסוימות, וסרט הוא כלי נוסף לסצנות מסוג שונה.
לכל מדיום היתרונות והחסרונות שלו.
מה שכן, כתיבה היא סוחפת יותר, מערבבת יותר, נוגעת יותר.
יתכן ופחות מיועדת להעביר תזזיתיות אך ברגש היא עוצמתית יותר מסרט.
הקריאה דורשת אקטיביות מסוימת מהקורא, והיא נותנת מקום וזמן לעיבוד ותהליכים. מחזה הוא מהיר יותר, משכר.

כמדומני שהקורא בעל הנפש יהנה יותר מספר משובח מאשר סרט. גם אם לא בשעת הקריאה/צפייה, לפחות אח"כ.
 

CN

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
ב"ה

לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.

מצטרפת.
מבחינת חוויה חושית, גם אני בדעה שסרט תופס יותר. בסרט טוב אפשר לא רק לראות ולשמוע, אפשר ממש להגיע לריח של הפחד, הזיעה או התבשילים.
אבל מבחינת חוויה פנימית, שתיגע ברגש של האדם - ספר כתוב טוב יתפוס יותר מהסרט הכי טוב ומרגש, וייחרט לתקופה ארוכה יותר מאשר סרט שאחרי שעתיים כבר שכחנו ממנו..
זו דעתי.
 

AtArA R

תוכן. אש.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
פרסום וקופי
לא קרה לכם אף פעם שקראתם ספר טוב, טוב ממש- ואחר כך ראיתם אותו בסרט?
אני לפחות, בד"כ התאכזבתי.
ולא כי הסרט לא היה טוב. כי הסרט הוא מגביל.
לדעתי, ספר טוב חזק יותר מסרט טוב.
קריאה דורשת מהקורא להפעיל חלקים במוח ולייצר את הגרסא האישית שלו לאיך הדברים הכתובים מתממשים במציאות.
לכל אחד אן מאניבולי אחרת, כזאת שמחוברת לעולמו האישי.

בסרט, לעומת זאת, הצופה הרבה יותר פסיבי, מואכל בכפית בתוכן שכמעט אינו נתון לפרשנות אישית.

לדעתי, בטווח הקצר, החוויה של סרט מסעירה יותר, אבל בטווח הארוך, ספר טוב הוא חוויה עמוקה הרבה יותר.
כל מילה.
והדוגמא- גם לי בדיוק היא זו שעלתה: )

אני חושבת שיש מקום לחלק בין סצנות שונות ומטרות נפרדות של טקסטים.
בדוגמא שנתת על מלחמות, למשל- חוש השמיעה דומיננטי מאד, כי בשביל הרגש שאת רוצה להעביר בסיפור את זקוקה בעיקר לקולות. גם תמונות, אגב, יעשו הרבה פחות טוב את העבודה- כי הקולות הם המרכיב הדומיננטי בסיפור. וקולות אכן קשה מאד להעביר.
אבל אם ניקח סיטואציה מסוג שונה- אולי פחות אקשן, יותר רגש, או פחד, או תקווה או ציפיה או אכזבה או אהבה או הקרבה או כל מה שקשור ברגשות אנושיים שמובעים בסיטואציות יותר רגילות, בסביבה פחות "רועשת"-
אני חושבת שכתיבה טובה יכולה להעיף סצנה למקומות שגם שחקנים טובים לא בהכרח יגיעו אליהם.
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אם הדיון הגיע מסיפורי מלחמה - אז יש לי דוגמה:
הספר תיאום כוונות (שהוזכר בנספח לאתגר "על המלחמות") עובד לסרט.
את הספר קראתי פעמיים או שלוש (יחסית לא הרבה - כי סיפורי מלחמה הם פחות כוס התה שלי), ואת הסרט ראיתי פעם אחת.
ואף שאני זוכרת סצנות מתוך הסרט (שראיתי לפני כעשרים שנה) בצורה מוחשית יותר מאשר את הספר - עדיין אני לא חושבת שהסרט הצליח להעביר את המסר הגדול שבספר. הסרט פשוט הוציא את ה"נשמה" מהספר. נכון, גם הוא עשוי בצורה אומנותית, והשחקנים הציגו יפה והיו מחוברים לתפקיד - אבל כל הלשון המיוחדת של הספר, ובעיקר כל התובנות העמוקות והאמוניות שיש בספר - פשוט נעלמו ממנו. [אולי זה קשור לכך שאת הסרט עשה אדם שאינו שומר מצוות, בניגוד למחבר הספר, הרב חיים סבתו...]
ולכן, אם יציעו לי היום או לקרוא שוב את הספר או לראות שוב את הסרט - אבחר בספר. כי עם המסר והרעיון שלו אני רוצה להישאר, ולא עם החוויה.

לא יודעת אם ממש עניתי על שאלת הדיון, ובכל־זאת - אני סבורה שלמסר יש הרבה יותר עוצמה מהחוויה, ובסרט לא תמיד מצליח המסר לעבור...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
כולם כותבים את אותה התשובה -
המסר הרבה יותר חזק ועמיד בספר.
נכון,
אבל השאלה היתה האם אפשר להעביר סצנה עצמתית שבמציאות תלויה לא ברגשות אלא בתנאים טכניים - כמו מלחמה למשל - בספר, כמו שזה מועבר בסרט.
לשאלה הזו כולם עונים את אותה תשובה בניסוחים שונים -
אין השוואה למדיה חזותית.
מה שנשאר הוא לדון 'מה כן אפשר לעשות?'
אז תנו נא את שנקליכם בענין - איך אתם הייתם מעבירים תחושה עצמתית כמו מלחמה לדפים ודיו?
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
הנה שנקלי -
הצייר המופלא @גדי פולק צייר באחד מספרי 'פישל' הראשונים סיפור על פישל ורוברט שנלקחים אל המלך כדי לבחון את יכולותיהם של הרופא ושומר הראש המלכותיים החדשים.
וכאן ניצבה בפניו דילמה קשה -
איך מציירים סצנה אלימה בספר חרדי?
הוא היה צריך להעביר קטע שבו שומר הראש מכסח לרוברטו את הצורה בלי להשאיר לו עצם אחת שלמה - וולגרי לחלוטין, איך עושים את זה??
וכאן הוא הבריק את אחת מהברקותיו היפות -
הוא לא צייר את הסצנה האלימה בעצמה!
במקומה הוא צייר את דלתות הטרקלין הנעולות כששומר הסף מציץ דרך חור המנעול פנימה.
בקוביה הבאה הופיע רוברטו המכוסח כשהוא חבוש כבר.
לענייננו, אם אי אפשר להתחרות בסרט חזותי בתיאור הפרטים הטכניים,
אז עדיף שלא לנסות אפילו, אלא להציג את הסצנה דרך נתיב הרגשות בלי להיכנס למהלומות עצמן.
נ.ב.
יצא לי לקרוא ספר שניסה להציג פעולה של סוכן מיוחד.
הוא תיאר לפרטי פרטים על פני עמוד וחצי את תנועות ידיו ורגליו המהירות והמדויקות של הסוכן, את שמות השרירים והעצמות שבהן תפס ואותן כופף וכו' וכו' ובסוף הקטע היתה שורה:
'וכל זה קרה בשלשת רבעי שניה'.
נו באמת?!
זה היה יפה אבל מורכב ומסובך מדי.
 
נערך לאחרונה ב:

שיילה

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
ספר טוב עולה על כל סצנה מצולמת. סופר יכול להעביר ריח, רגשות, מצב נפשי, וכל זה בתלת מימד עוצמתי עד כדי שהקורא חש כזבוב על אחד מפגרי הסוסים הזרועים בעמק האפרורי לאחר ששככו צחצוחי החרבות...
מחזאי כלוא בתוך כלוב כשרון המשחק של השחקנים, שגם הם מוגבלים לתחושות חיצוניות בלבד, לא כל מלחמה פנימית של האדם אפשר ליצור ממנה דיאלוג.
זו דעתי.
 

אינספריישן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
שמה לב שהתגובה כאן רוטינית - אין כמו ספר. אולי כי זו הבימה?
לטעמי, ברור שלסצנה חזותית יש יתרון ענק על פני מילים במקרים מסוימים, וגם אם ניתן לגמד אותו - צריך לכך כישרון נדיר.
לדעתי, השאלה היא: איך מעתבקים סרט לספר בצורה עוצמתית מספיק. ע"כ ענה דיונון:
להציג את הסצנה דרך נתיב הרגשות בלי להיכנס למהלומות עצמן.
זו כמובן אפשרות טובה, אך מפספסת את ניחוח המתח ושובלי העשן ולאחר מספר התחמקויות הקטע יהפוך לדביק מעט...
יש עוד?
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
א. אינני חושבת שניתן להכליל זאת, כיוון שזה תלוי מאוד באופן הפעולה של מוח הקורא/צופה. פיזיולוגית, ישנם כאלו שחווית סרט תחווה אצלם חזק יותר מספר, ויש שלהיפך.
ב. כפועל יוצא מהסעיף הקודם, אינני חושבת שתפקידו של סופר הוא ליצור חוויה שתשתווה לסרט או תעלה עליו, כיוון שתמיד יהיו אנשים שסרט יהיה עבורם חזק יותר, ויהיו כאלה שספר יהיה החזק יותר.
תפקידו של סופר הוא להעביר מצב מסוים, מהלך מסוים, בעזרת הכלים שיש ברשותו. יהיו דברים שהוא יתקשה להעביר בעזרתם, ויהיו שיועברו טוב יותר דווקא בגללם.
ג. בנוגע לשאלה "האם ניתן להעביר בכתיבה סצנת קרב, בצורה טובה" - לדעתי כן, בתנאי שמתנתקים לחלוטין מהאופן בו עוברת סצנת קרב בסרט.
מדוע?
כי בסרט מראים איך דברים נראים ונשמעים באופן חיצוני. הגיבור קופץ, מזיע, יורה. את הפחד, המתח והריגוש - הצופה מייצר בעצמו.
בספר, אם ינסו להעביר את המראות והצלילים, התוצאה תהיה:
יצא לי לקרוא ספר שניסה להציג פעולה של סוכן מיוחד.
הוא תיאר לפרטי פרטים על פני עמוד וחצי את תנועות ידיו ורגליו המהירות והמדויקות של הסוכן, את שמות השרירים והעצמות שבהן תפס ואותן כופף וכו' וכו' ובסוף הקטע היתה שורה:
'וכל זה קרה בשלשת רבעי שניה'.
נו באמת?!
זה היה יפה אבל מורכב ומסובך מדי.
לעומת זאת, בכתיבה טובה, מספרים איך הדברים נחווים על ידי הגיבור, באופן אישי יותר.
בספר, הגיבור לא מזיע. הוא מוחה זיעה.
הוא לא קופץ, הוא מגיב לכיסא שנזרק עליו.
הוא לא יורה. הוא מכוון את הנשק ומחסל את האויב.

וכאן המעלה הגדולה של 2 הקונספטים:
הסרט מותיר את הקורא פסיבי בעניין הדימיון, ומפעיל אותו רגשית.
הספר מותיר את הקורא פסיבי בעניין הרגש, ומפעיל אותו ברמת הדימיון.
 

BEYOND

משתמש מקצוען
סרט הוא מוצר תוכן שמוגבל בזמן – בדרך כלל נע בין 90 דקות ל-120 דקות ואילו ספר יכול להתפרס על פני מאות עמודים במטרה להעמיק את העלילה, "לפתח" את הדמויות ולהעשיר את הסיפור במגוון רחב של דימויים במטרה להפעיל את הדמיון ולגשר על החסר החזותי.

כלומר לספר יש יתרון על סרט מבחינת העמקת עלילה ופיתוח דמויות, מנגד יש לו גם חסר חזותי שעליו לגשר עליו.
אם מדברים על חוויה חושית ברור שלסרט יש פור ענק, כאילו - יותר חושים שותפים לחוויה, כן? חוץ מזה שיש דברים שקשה עד בלתי אפשרי לתאר במילים, קשה להבין ממילים ובסרט פשוט רואים אותם.
ועדיין, לא הכל יכול לקרות בסרטים - בסופו של דבר הזמן מוגבל, התקציב מוגבל. יש גבול עליון כלשהוא, שלמילה הכתובה אין. אפשר להתפרע, אפשר להעביר דמות תהליך עמוק הרבה יותר מכמה סצנות מפתח.

מבחינת הנאה חושבת שזה ענין די אינדבדואלי, יש כאלו שסרט מצמצם אותם וספר נותן להם עומק ומרחב אינסופי לדמיון, אלו שלנצח יהיו בעד ספרים יותר מאשר בעד הסרטים שיצאו עליהם, (ספוילר: כנראה אתם כאלו) ולעומתם כאלו שספר פשוט לא נוגע בהם. כאילו מה הקטע לקרוא המון המון מילים, מה העניין. לדמיין? מה כיף בזה?!

הסרט פשוט הוציא את ה"נשמה" מהספר.
לא ראיתי את הסרט, אבל אחלה הגדרה. להרבה סרטים על ספרים.
בכללי בסרטים משהו יותר שטוח, חיצוני כזה ופחות עמוק.
 

אלעזר 1

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עיצוב פונטים
מוזיקה ונגינה
UX UI
D I G I T A L
יוצרי ai
אפשר לקחת דוגמא מאשכולות הציירים.
אותה דמות שמתוארת בספר מקבלת פרשנות שונה ע"י כל צייר
והתוצאות רחוקות זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
הסיפור נותן לקורא ממד בלתי מוגבל של דמיון.
 

אינספריישן

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
עיינו ערך האשכולות על ציורי 'ממלכה במבחן' :LOL:
אפשר לקחת דוגמא מאשכולות הציירים.
אותה דמות שמתוארת בספר מקבלת פרשנות שונה ע"י כל צייר
והתוצאות רחוקות זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
הסיפור נותן לקורא ממד בלתי מוגבל של דמיון.
 

נודד

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הנושא דיי מוצה בתגובות קודמיי.
דעתי בשתי מילים או יותר...
הסרט נוטל בשבי את דמיון האדם ולכן כשישתחרר דמיונו מאסוריו ייעלמו תעתועי הכלא.
הספר נוטל את הקורא יד ביד אל היעד ולכך האדם חפשי לטייל ימים ארוכים בעולם הקסם אליו נלקח מרצונו.
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
די מתפלאת לראות את הנטייה החד משמעית כאן. חשבתי שיהיה פה פיר קייס, מסתבר שהבמה מוטית נחרצות :)
אישית, הנימוקים המסודרים כאן עוד לא הצליחו לשכנע אותי שספר עוצמתי יותר מסרט. שוכנעתי שספר מספק יותר דמיון, שוכנעתי שספר מאפשר יותר מרחב פעולה, אבל עוד לא הגעתי למסקנה שספר מספק חוויה חושית עזה יותר.
למה דמיון חשוב כדי ליהנות חושית?

ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה