בוקר תחילת זמן קיץ [מצורף ווידאו]

בחורים מזוודות

אבל רגע לפני שהוא יוצא - אמא סגרה את הרוכסן האחרון

ביד רועדת.

חיבקה אותו.

קצר – אבל חזק.

סידרה לו את הצווארון,

ולחשה משהו –

בין חיוך לדמעה,

בין צחוק לשתיקה שרק הוא מבין.

הוא יוצא בשקט עם שאיפה גדולה ללמוד. לגדול. להצליח.

להיות מי שהוא חלם להיות.

והיא נשארת בחלון מנופפת לשלום

לוחשת: "תשמור עליו".

ואני שם.

מצלם. אבל אני רואה גם את מה שהתמונה לא מספרת.

המזוודה שלו נראית סתמית -

אבל בפנים

יש בה כל מה שהיא לא הצליחה

לומר במילים

חולצה שקופלה עם דמעות, גרביים שספגו תפילות,

חלומות שהתקפלו בשקט

ושרוול שבפינה שלו – נשאר ריח

של בית.



צפו בגלריה המרגשת:



DSC09343_1.jpg
IMG-20241031-WA0046.jpg
20250428_180221.jpg
20250428_171607(0).jpg
20250428_174225 (1).jpg
_12A7939 (1).jpg
_12A8047 (1).jpg
20250428_175646 (1).jpg