הנושאים החמים
במאמרינו הקודם הגדרנו מה נקרא חינוך ומה הוא גדר סתם פעולה טכנית שלרוב אין לה חשיבות למהלך חייו של האדם. וכן, ראינו שזמן החינוך מתחיל מיד בתחילת דרכו של האדם, דהיינו מגיל קטנות בו מתחיל הוא לחוות את העולם.
וכמו שאמרו לנו רבותינו ז"ל שתחילת חייו של האדם הוא הזמן בו יש להתחיל לחנך (להרגיל) לערכים ודרך חיים בריאה.
שמיד שיודע הילד לנענע לולב, אביו חייב לקנות לו ארבעת המינים.
יודע להתעטף, חייב בציצית.
כשגדול דיו לשמור גופו נקי, חייב אביו לרכוש לו תפילין.
כשיודע לדבר, אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. (סוכה מב, א).
הרי שחינוך מתחיל מיד בגיל קטנות ללא המתנה וללא התמהמהות. וזו חובת כל אדם יהודי לחנך את בניו ובנותיו לעבודת השם הרוחנית והגשמית, בין אם זה במצוותיו ית' ובין אם זה בדרכים טובים והנהגות ישרות, דרך ארץ ומוסריות בריאה.
הבעיה מתחילה
אבל, וזה אבל גדול מאוד!
הרי אנו יודעים שעיקר צורת האדם היא העובדה שהוא נולד בוחר, וכל אדם שלא בוחר אלא הולך אחר הרוח ופועל את פעולותיו כרובוט הרי שמפסיד בעצמו את צורת האדם המושלם. בחירה היא החופש של הנפש. ואנו יודעים בוודאות שאדם שברוב הזמן בוחר בטוב הוא אדם בריא יותר בנפשו.
וניתן לראות זאת בחוש כאשר מתמודדים מול אדם שחווה מרה שחורה (דיכאון), במעט התבוננות רואים שעיקר הבעיה היא חוסר הבחירה בטוב של אותו אדם, אם זה בגלל מישהו אחר, או בגללו. וכשמאמנים אותו לבחור בטוב ולרצות בכך, להתחיל לזוז ולפעול, פתאום רואים בן אדם חדש, בוחר- חי. וכמו שאמרו רבותינו שאחר הפעולות נמשכים הלבבות.
וזהו הקונפליקט שלנו- חוסר ההתאמה בין המושג חינוך לבין אדם בוחר.
מצד אחד צורת האדם- בחירה. ומצד שני חובת האדם- חינוך.
חובת החינוך
כשאב רוצה לקחת את בנו לבית הכנסת על מנת לחנכו במצוות, הרי הילד הקטן לא יושב ומחכה מתי אבא יבוא ויקח אותי לתפילה רוחנית שתמלא אותי בקירבת השם. אלא הילד רוצה לשבת ברצפת החדר לשחק ולהשתובב לו בכיף. פתאום אבא מגיע ואומר לו: "מויישל'ה, קדימה בוא איתי לבית הכנסת". במילים אחרות האבא אומר "אני שובר לך את הבחירה!".
וכן, כשאמא רוצה לתת חטיף טעים לילדים, היא אומרת לכולם תברכו. ואם יש ילד שלא מברך היא מיד לוקחת ממנו את החטיף ואומרת לו "מי שלא מברך לא מקבל". כמובן שהילד יברך לאט ובכוונה העיקר שתביא כבר את החטיף. ושוב פעם במילים אחרות אומרת האם האוהבת והמחנכת: "אני שוברת לך את הבחירה!"
וכך בכל תחומי החיים, אם זה תקנון מוסד הלימודים שקובע על סגנון הלבוש, או על אורך החצאית, או אם זה אבא ואמא שמחליטים שבבית שלהם אין מדיה פתוחה רק מסוננת או בכלל לא.
חינוך= שלילת בחירה
יוצא אם כן שחינוך פירושו: שלילת הבחירה מן האדם!
והנה נכנס הקונפליקט (בעיה, תסביך, מלחמה!) בין הרצון שלנו לחנך ולהתוות דרך הכרחית וקריטית לחיים שלנו ושל ילדינו.
לבין סתירת אדם ממש, שלילת הבחירה הטבעית שמבדילה בין אדם חי למת!
באמת שהתשובה לסתירה המוצגת כאן היא די פשוטה בפן המחשבתי שלה. אנו בתור הורים מוכרחים וחייבים בציווי אלוקי להראות לילד את דרך החיים! וזאת אנו עושים על ידי שלילת הבחירה של הילד עוד מזמן שהוא קטן.
הערה חשובה: את האמת ששלילת בחירה זו היא אינה בגלל שאנו "שומרי תורה ומצוות", כשאנו מעירים את הילדים מוקדם בבוקר, זה לא רק בגלל שהם צריכים להתפלל או ללכת ללמוד תורה וכדומה, כי אפילו אנשים שאינם שומרי מצוות ואפילו גויים משכימי קום עבור פרנסתם. ואדרבה היום כולם יודעים מה שתורתנו אמרה מעולם, שאדם שמתעורר בשעה נורמלית ומתנהל בצורה נורמלית הוא אדם בריא. וחשוב לזכור זאת.
אלא, שאותו סוג של שלילת הבחירה מהחניך, היא על מנת להביא אותו ולהרגיל אותו להנתהלות בריאה של החיים שלו עצמו.
"וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב). בתחילת דרכו של אדם- תינוק, הוא ריק מחוכמה וכל מעשיו ללא שימת לב, לכן אנו רואים את הבחירה הטבעית של הילדים לבטלה חוסר מעש ושיעמום. מעשים ופעולות ללא חשיבה עד כדי שפטורים הם מנזיקין.
הבחירה הטבעית והלא בריאה של הילדים (לצערינו גם מבוגרים) תמיד תהיה פעולה הרסנית במקרה הטוב. אם זה לאכול ולשתות רק מה שטעים אפילו אם זה מזיק. ולדבר איך שרוצים, להתחצף, לקלל ולהרביץ. ואם הזמן זה הולך ומחמיר עד הפיצוץ בימי הנערות שכבר אי אפשר לחנך ולשבור את הבחירה.
דין שהוא חסד!
ואנו ההורים חייבים לקחת אותם ולהוביל אותם מגיל קטן, וכן, לשבור להם את הבחירה מידי פעם על מנת להראות להם מה עיקר ומה טפל, מה טוב ומה רע.
לקום בבוקר לעבודת בוראו (כמו שכולם קמים לעבודת בשר ודם) זה הטוב, למרות שהבחירה הטבעית שלו הייתה לישון עד אחד עשרה בבוקר.
לכפות עליו להתפלל ולברך, כי העולם הזה מסדרון ועראי. (והכרת הטוב היא חובה מוסרית והכרחית).
לשמור על צניעות, כי האשה היא מקור השראת השכינה. (ולבוש הוא כבודו של אדם).
וכך להמשיך ולשבור את הבחירות של הילדים מקטנות, ולהראות להם את הבחירה הטובה שתרים אותם להיות אנשים טובים יותר ומתקדמים יותר. להראות להם שלא כל מה שרוצים הוא נכון ובריא, וכן, בגילאים קטנים ממש להחליט עליהם את הדרך שהם צריכים ללכת בה. כל זה כי הבחירה שניתנה לאדם מאת הקב"ה נתנה על מנת להחיות את העולם- האדם, ולא כדי להחריבו.
אומנם, אפילו שאנו מחוייבים לבחור עבורם את הטוב, עדיין זה לא אומר שהם יאמצו את אותו טוב, אלא אדרבה אנו רואים עד כמה ילדים, נערים ומבוגרים עזבו ונטשו עד כדי שנאה את אותו הטוב המוחלט!
אנו רואים נערים שמספרים שאיפה שההורים כפו עליהם, בדיוק שם הם בעטו. אם זה אותו נער שלא מסוגל להתפלל אפילו שאבא שלו השקיע שם כל כך הרבה.
או אותה נערה שלא מסוגלת לשמוע את המילה צניעות למרות (או כי) ההורים בחרו בשבילה.
או אותם בחורים שמאוד מחוברים לסעודת שבת אבל לא מסוגלים לעמוד בקידוש כי ההורים לא הפסיקו לקרוא להם לשולחן.
אז מה עושים?! מצד אחד החובה שלנו להחליט עבורם, ומצד שני אנו רואים שזכות הבחירה היא מכרעת מאוד ו"אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" (קהלת ח, ח). אנחנו יכולים וחייבים לומר להם מה לעשות אבל הם יחליטו!
במאמר הבא אי"ה נלמד את הנוסחה הנכונה גם לבחור עבורם וגם לגרום לאותה בחירה להיות חלק מהם.
וכמו שאמרו לנו רבותינו ז"ל שתחילת חייו של האדם הוא הזמן בו יש להתחיל לחנך (להרגיל) לערכים ודרך חיים בריאה.
שמיד שיודע הילד לנענע לולב, אביו חייב לקנות לו ארבעת המינים.
יודע להתעטף, חייב בציצית.
כשגדול דיו לשמור גופו נקי, חייב אביו לרכוש לו תפילין.
כשיודע לדבר, אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. (סוכה מב, א).
הרי שחינוך מתחיל מיד בגיל קטנות ללא המתנה וללא התמהמהות. וזו חובת כל אדם יהודי לחנך את בניו ובנותיו לעבודת השם הרוחנית והגשמית, בין אם זה במצוותיו ית' ובין אם זה בדרכים טובים והנהגות ישרות, דרך ארץ ומוסריות בריאה.
הבעיה מתחילה
אבל, וזה אבל גדול מאוד!
הרי אנו יודעים שעיקר צורת האדם היא העובדה שהוא נולד בוחר, וכל אדם שלא בוחר אלא הולך אחר הרוח ופועל את פעולותיו כרובוט הרי שמפסיד בעצמו את צורת האדם המושלם. בחירה היא החופש של הנפש. ואנו יודעים בוודאות שאדם שברוב הזמן בוחר בטוב הוא אדם בריא יותר בנפשו.
וניתן לראות זאת בחוש כאשר מתמודדים מול אדם שחווה מרה שחורה (דיכאון), במעט התבוננות רואים שעיקר הבעיה היא חוסר הבחירה בטוב של אותו אדם, אם זה בגלל מישהו אחר, או בגללו. וכשמאמנים אותו לבחור בטוב ולרצות בכך, להתחיל לזוז ולפעול, פתאום רואים בן אדם חדש, בוחר- חי. וכמו שאמרו רבותינו שאחר הפעולות נמשכים הלבבות.
וזהו הקונפליקט שלנו- חוסר ההתאמה בין המושג חינוך לבין אדם בוחר.
מצד אחד צורת האדם- בחירה. ומצד שני חובת האדם- חינוך.
חובת החינוך
כשאב רוצה לקחת את בנו לבית הכנסת על מנת לחנכו במצוות, הרי הילד הקטן לא יושב ומחכה מתי אבא יבוא ויקח אותי לתפילה רוחנית שתמלא אותי בקירבת השם. אלא הילד רוצה לשבת ברצפת החדר לשחק ולהשתובב לו בכיף. פתאום אבא מגיע ואומר לו: "מויישל'ה, קדימה בוא איתי לבית הכנסת". במילים אחרות האבא אומר "אני שובר לך את הבחירה!".
וכן, כשאמא רוצה לתת חטיף טעים לילדים, היא אומרת לכולם תברכו. ואם יש ילד שלא מברך היא מיד לוקחת ממנו את החטיף ואומרת לו "מי שלא מברך לא מקבל". כמובן שהילד יברך לאט ובכוונה העיקר שתביא כבר את החטיף. ושוב פעם במילים אחרות אומרת האם האוהבת והמחנכת: "אני שוברת לך את הבחירה!"
וכך בכל תחומי החיים, אם זה תקנון מוסד הלימודים שקובע על סגנון הלבוש, או על אורך החצאית, או אם זה אבא ואמא שמחליטים שבבית שלהם אין מדיה פתוחה רק מסוננת או בכלל לא.
חינוך= שלילת בחירה
יוצא אם כן שחינוך פירושו: שלילת הבחירה מן האדם!
והנה נכנס הקונפליקט (בעיה, תסביך, מלחמה!) בין הרצון שלנו לחנך ולהתוות דרך הכרחית וקריטית לחיים שלנו ושל ילדינו.
לבין סתירת אדם ממש, שלילת הבחירה הטבעית שמבדילה בין אדם חי למת!
באמת שהתשובה לסתירה המוצגת כאן היא די פשוטה בפן המחשבתי שלה. אנו בתור הורים מוכרחים וחייבים בציווי אלוקי להראות לילד את דרך החיים! וזאת אנו עושים על ידי שלילת הבחירה של הילד עוד מזמן שהוא קטן.
הערה חשובה: את האמת ששלילת בחירה זו היא אינה בגלל שאנו "שומרי תורה ומצוות", כשאנו מעירים את הילדים מוקדם בבוקר, זה לא רק בגלל שהם צריכים להתפלל או ללכת ללמוד תורה וכדומה, כי אפילו אנשים שאינם שומרי מצוות ואפילו גויים משכימי קום עבור פרנסתם. ואדרבה היום כולם יודעים מה שתורתנו אמרה מעולם, שאדם שמתעורר בשעה נורמלית ומתנהל בצורה נורמלית הוא אדם בריא. וחשוב לזכור זאת.
אלא, שאותו סוג של שלילת הבחירה מהחניך, היא על מנת להביא אותו ולהרגיל אותו להנתהלות בריאה של החיים שלו עצמו.
"וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב). בתחילת דרכו של אדם- תינוק, הוא ריק מחוכמה וכל מעשיו ללא שימת לב, לכן אנו רואים את הבחירה הטבעית של הילדים לבטלה חוסר מעש ושיעמום. מעשים ופעולות ללא חשיבה עד כדי שפטורים הם מנזיקין.
הבחירה הטבעית והלא בריאה של הילדים (לצערינו גם מבוגרים) תמיד תהיה פעולה הרסנית במקרה הטוב. אם זה לאכול ולשתות רק מה שטעים אפילו אם זה מזיק. ולדבר איך שרוצים, להתחצף, לקלל ולהרביץ. ואם הזמן זה הולך ומחמיר עד הפיצוץ בימי הנערות שכבר אי אפשר לחנך ולשבור את הבחירה.
דין שהוא חסד!
ואנו ההורים חייבים לקחת אותם ולהוביל אותם מגיל קטן, וכן, לשבור להם את הבחירה מידי פעם על מנת להראות להם מה עיקר ומה טפל, מה טוב ומה רע.
לקום בבוקר לעבודת בוראו (כמו שכולם קמים לעבודת בשר ודם) זה הטוב, למרות שהבחירה הטבעית שלו הייתה לישון עד אחד עשרה בבוקר.
לכפות עליו להתפלל ולברך, כי העולם הזה מסדרון ועראי. (והכרת הטוב היא חובה מוסרית והכרחית).
לשמור על צניעות, כי האשה היא מקור השראת השכינה. (ולבוש הוא כבודו של אדם).
וכך להמשיך ולשבור את הבחירות של הילדים מקטנות, ולהראות להם את הבחירה הטובה שתרים אותם להיות אנשים טובים יותר ומתקדמים יותר. להראות להם שלא כל מה שרוצים הוא נכון ובריא, וכן, בגילאים קטנים ממש להחליט עליהם את הדרך שהם צריכים ללכת בה. כל זה כי הבחירה שניתנה לאדם מאת הקב"ה נתנה על מנת להחיות את העולם- האדם, ולא כדי להחריבו.
אומנם, אפילו שאנו מחוייבים לבחור עבורם את הטוב, עדיין זה לא אומר שהם יאמצו את אותו טוב, אלא אדרבה אנו רואים עד כמה ילדים, נערים ומבוגרים עזבו ונטשו עד כדי שנאה את אותו הטוב המוחלט!
אנו רואים נערים שמספרים שאיפה שההורים כפו עליהם, בדיוק שם הם בעטו. אם זה אותו נער שלא מסוגל להתפלל אפילו שאבא שלו השקיע שם כל כך הרבה.
או אותה נערה שלא מסוגלת לשמוע את המילה צניעות למרות (או כי) ההורים בחרו בשבילה.
או אותם בחורים שמאוד מחוברים לסעודת שבת אבל לא מסוגלים לעמוד בקידוש כי ההורים לא הפסיקו לקרוא להם לשולחן.
אז מה עושים?! מצד אחד החובה שלנו להחליט עבורם, ומצד שני אנו רואים שזכות הבחירה היא מכרעת מאוד ו"אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" (קהלת ח, ח). אנחנו יכולים וחייבים לומר להם מה לעשות אבל הם יחליטו!
במאמר הבא אי"ה נלמד את הנוסחה הנכונה גם לבחור עבורם וגם לגרום לאותה בחירה להיות חלק מהם.
