הנושאים החמים
כבכל שנה חג הפסח מסמל את החירות היהודית, שאותה חוגגים בכל פעם מחדש,
ומאידך אומרים השתא עבדי, ולשנה הבאה בני חורין.
וכן, אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.
עולות שתי תמיהות,
א. איך חוגגים על החירות כשאומרים השתא עבדי.
ב. למה אילו לא הוציא את אבותינו גם אנו היינו משועבדים, וכי חסר אומות שהיו משועבדות, ועשו הפיכה שלטונית?
כמו שחרור העבדים באמריקה, ושאר הפיכות שלטוניות?
המהות של שתי התמיהות הללו, תלויה בהבנה של המושג חירות.
ידועה המימרא אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה,
אך תמיד צריך להוסיף ווארט שמסביר את זה, ופחות שומעים את זה כמובן מאליו.
ערב פסח שנה שעברה (פ"ד) צדה את עיני כתבה בחדשות ונתנה כיוון, אנסה לנתח בע"ה.
כותרת: מתחת לאף של פוטין: אסיר ציון התכתב עם נבלני.
העיתוי היה, אחרי מותו בכלא של מתנגד המשטר של פוטין, אלכסיי נבלני, אחרי שמעצמו חזר לרוסיה, בידיעה (משוערת וברורה) שזה יהיה סופו.
תוכן הכתבה הוא, חשיפה של התכתבות בין מתנגד המשטר, מתא כלאו, לאסיר ציון לשעבר, נתן שרנסקי.
שני דברים עיקריים תפסו אותי, כדלהלן.
א. נבלני ציטט במכתב את קהלת: "הכל לפי קהלת מה שהיה, הוא שיהיה", כתב נבלני.
"בכלא גיליתי שבנוסף לחוק הכבידה האוניברסלית של חלקיקים יש גם חוק הכבידה האוניברסלית של הנשמות", כתב שרנסקי. "על ידי השארת אדם חופשי בכלא, אתה, אלכסיי, משפיע על נשמות של מיליוני אנשים ברחבי העולם".
ב. עוד כתב: (נתן שרנסקי) "כעסתי מאוד על השאלה של כתב אירופאי מסוים למחרת חזרתך לרוסיה. "למה הוא חזר? כולנו ידענו שהוא ייעצר בשדה התעופה - האם הוא לא מבין דברים כל כך פשוטים?" התשובה שלי הייתה די גסה: "אתה זה שלא מבין משהו. אם אתה חושב שהמטרה שלו היא הישרדות - אז אתה צודק. אבל הדאגה האמיתית שלו היא גורל עמו - והוא אומר להם: 'אני לא מפחד וגם אתם לא צריכים לפחד"?
כלומר משותף לשניהם, שהרגישו שליחות בחיים, למען עמם, וסיכנו את עצמם, אבל למרות הסבל המגבלה הפיזית, פועמת בהם ההרגשה של "חופשי בכלא".
ציטוט נוסף שמחדד יותר: "אני מאחל לך - לא משנה כמה קשה זה עשוי להיות פיזית - לשמור על החופש הפנימי שלך" כתב שרנסקי.
הסולם של רבי פנחס בן יאיר מתחיל, תורה מביאה לידי זהירות וכו', הבסיס להכל זה תורה.
הרמח"ל, שכתב את ספרו לעבודת האדם (מסילת ישרים) על פי סולם זה מבאר זאת בפרק ה' בארוכה. תמצית דבריו, על המאמר אמרו הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, שאדם באופן טבעי טרוד בעסקיו ואין לו פנאי לבחון את דרכיו, אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב.
כלומר שעסק התורה, שמתבונן בדרכיו של הקב"ה, וכביכול במחשבותיו, גורם לו לרומם את עצמו, ולהרגיש את ארעיות של העולם, ולזכור תמיד איפה העיקר.
ולכן כל יהודי, בשביל להתפתח רוחנית, מפנה מזמנו וקובע עסק בתורה.
אמרו חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
כלומר, המצב בעולם מחייב שמישהו ישלוט על אחרים, (ובין השאר יהיה גם מי ששולט עליו באיזו שהיא צורה).
וכשמדברים על המושג להיות בן חורין, בלתי נשלט, מדברים על דבר שלא קיים ביקום.
אם זה שכיר שתלוי בבוס, אם זה בוס שתלוי באשראי של מנהל הבנק, אם זה חבר לעסקים שמעלה דרישה קשה להמשך השותפות,
או סתם מי שנחשב ל'עבד לווה לאיש מלוה'.
המהות היחידה של אדם להרגיש עליון, וכל ה'שולטים' למיניהם, לא 'מעליו' במהות,
היא רק כשהוא רואה את החיים מלמעלה,
וזה מי שעוסק בתורה,
שיודע איפה העיקר בחיים.
ואת זה קבלנו במצרים ברגע האחרון, אם עד אז לא היו יוצאים אבותינו, (בלי קשר להפיכה שלטונית אם תהיה) התודעה שלנו, הייתה מאבדת את עצמאותה, לגמרי, לטובת טומאת ותועבת מצרים, ולא היה למי לתת את התורה - החירות.
ומאידך אומרים השתא עבדי, ולשנה הבאה בני חורין.
וכן, אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.
עולות שתי תמיהות,
א. איך חוגגים על החירות כשאומרים השתא עבדי.
ב. למה אילו לא הוציא את אבותינו גם אנו היינו משועבדים, וכי חסר אומות שהיו משועבדות, ועשו הפיכה שלטונית?
כמו שחרור העבדים באמריקה, ושאר הפיכות שלטוניות?
המהות של שתי התמיהות הללו, תלויה בהבנה של המושג חירות.
ידועה המימרא אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה,
אך תמיד צריך להוסיף ווארט שמסביר את זה, ופחות שומעים את זה כמובן מאליו.
ערב פסח שנה שעברה (פ"ד) צדה את עיני כתבה בחדשות ונתנה כיוון, אנסה לנתח בע"ה.
כותרת: מתחת לאף של פוטין: אסיר ציון התכתב עם נבלני.
העיתוי היה, אחרי מותו בכלא של מתנגד המשטר של פוטין, אלכסיי נבלני, אחרי שמעצמו חזר לרוסיה, בידיעה (משוערת וברורה) שזה יהיה סופו.
תוכן הכתבה הוא, חשיפה של התכתבות בין מתנגד המשטר, מתא כלאו, לאסיר ציון לשעבר, נתן שרנסקי.
שני דברים עיקריים תפסו אותי, כדלהלן.
א. נבלני ציטט במכתב את קהלת: "הכל לפי קהלת מה שהיה, הוא שיהיה", כתב נבלני.
"בכלא גיליתי שבנוסף לחוק הכבידה האוניברסלית של חלקיקים יש גם חוק הכבידה האוניברסלית של הנשמות", כתב שרנסקי. "על ידי השארת אדם חופשי בכלא, אתה, אלכסיי, משפיע על נשמות של מיליוני אנשים ברחבי העולם".
ב. עוד כתב: (נתן שרנסקי) "כעסתי מאוד על השאלה של כתב אירופאי מסוים למחרת חזרתך לרוסיה. "למה הוא חזר? כולנו ידענו שהוא ייעצר בשדה התעופה - האם הוא לא מבין דברים כל כך פשוטים?" התשובה שלי הייתה די גסה: "אתה זה שלא מבין משהו. אם אתה חושב שהמטרה שלו היא הישרדות - אז אתה צודק. אבל הדאגה האמיתית שלו היא גורל עמו - והוא אומר להם: 'אני לא מפחד וגם אתם לא צריכים לפחד"?
כלומר משותף לשניהם, שהרגישו שליחות בחיים, למען עמם, וסיכנו את עצמם, אבל למרות הסבל המגבלה הפיזית, פועמת בהם ההרגשה של "חופשי בכלא".
ציטוט נוסף שמחדד יותר: "אני מאחל לך - לא משנה כמה קשה זה עשוי להיות פיזית - לשמור על החופש הפנימי שלך" כתב שרנסקי.
הסולם של רבי פנחס בן יאיר מתחיל, תורה מביאה לידי זהירות וכו', הבסיס להכל זה תורה.
הרמח"ל, שכתב את ספרו לעבודת האדם (מסילת ישרים) על פי סולם זה מבאר זאת בפרק ה' בארוכה. תמצית דבריו, על המאמר אמרו הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, שאדם באופן טבעי טרוד בעסקיו ואין לו פנאי לבחון את דרכיו, אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב.
כלומר שעסק התורה, שמתבונן בדרכיו של הקב"ה, וכביכול במחשבותיו, גורם לו לרומם את עצמו, ולהרגיש את ארעיות של העולם, ולזכור תמיד איפה העיקר.
ולכן כל יהודי, בשביל להתפתח רוחנית, מפנה מזמנו וקובע עסק בתורה.
אמרו חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.
כלומר, המצב בעולם מחייב שמישהו ישלוט על אחרים, (ובין השאר יהיה גם מי ששולט עליו באיזו שהיא צורה).
וכשמדברים על המושג להיות בן חורין, בלתי נשלט, מדברים על דבר שלא קיים ביקום.
אם זה שכיר שתלוי בבוס, אם זה בוס שתלוי באשראי של מנהל הבנק, אם זה חבר לעסקים שמעלה דרישה קשה להמשך השותפות,
או סתם מי שנחשב ל'עבד לווה לאיש מלוה'.
המהות היחידה של אדם להרגיש עליון, וכל ה'שולטים' למיניהם, לא 'מעליו' במהות,
היא רק כשהוא רואה את החיים מלמעלה,
וזה מי שעוסק בתורה,
שיודע איפה העיקר בחיים.
ואת זה קבלנו במצרים ברגע האחרון, אם עד אז לא היו יוצאים אבותינו, (בלי קשר להפיכה שלטונית אם תהיה) התודעה שלנו, הייתה מאבדת את עצמאותה, לגמרי, לטובת טומאת ותועבת מצרים, ולא היה למי לתת את התורה - החירות.
