הנושאים החמים
בימים אלו, ימי ההכנה לחג הפסח, מטבע הדברים יש עבודה רבה, הוצאות מרובות, ומן הראוי לתת את הדעת על העניין.
כשמשה רבינו מצוה את עם ישראל על שליטת קרבן הפסח, הוא מצוה אותם לקחת את הדם ולמרוח על המשקוף ועל שתי המזוזות של הבתים בהן יאכלו קרבן פסח.
ולשון הפסוק הוא, "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאוֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכּוֹתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות פרק י"ב פסוק י"ג)
מעניין שבתרגום אונקלוס תרגם את הפסוק , 'ויהי דמא לכון לאת על בתיא די אתון תמן, ואחזי ית דמא ואיחוס עליכון, ולא יהי בכון מותא לחבלא במקטלי בארעא דמצרים'.
כלומר, שהתרגום של 'ופסחתי עליכם' הוא 'ואיחוס עליכון'. היינו, וארחם עליכם. וגם רש"י בפירושו הראשון כתב, 'ופסחתי - וחמלתי'.
נמצא, שפסח מבטא את רחמיו של הקב"ה, על נשמות בני ישראל, שבגודל רחמיו גאלם והוציאם ממצרים, למרות שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה.
מהות הפסח היא חמלה ורחמנות, כנרמז בשמו, 'פסח' - חמל. ולכן צריך להיזהר במידות טובות בערבי פסחים, כהכנה לקבל את רחמי הקב"ה. לחוס ולרחם, הן על סובביו והן על עצמו. בכך יזכה האדם לעורר מידה כנגד מידה, וירחם עליו הקב"ה ויוציאו ממצרים הפרטי שהוא שקוע בו.
המוסר השכל עבורנו הוא, כמה יש להיזהר דוקא בתקופת ההכנות לפסח, כאשר האדם אינו מיושב בדעתו, ומתוך כך עלול לפגוע בסובביו בפליטת פה בלא מחשבה וכלאחר יד. ורגע אחרי שאמר את מה שאמר, כבר מתחרט על כך בכל לבו. אך כבר איחר את המועד, ועכשיו יצטרך להשקיע זמן רב כדי לפייס ולרצות את אלו שנפגעו ממנו.
מי שניזוק מכך, הוא בעיקר הפוגע עצמו. וכמו המצרים שזרקו את החיצים על בנ"י בעומדם לפני ים סוף, והחיצים חזרו אליהם ופגעו בהם. כך מרגיש כל אחד, כאשר הוא פוגע בחברו או מצער יהודי אחר, הוא מקבל מיד את עונשו, כאשר טהרת לבו נפגמת, והוא מלא צער וחרטה, ואח"כ יקשה עליו להסב בליל הסדר בלב זך ונקי לקב"ה.
יהודי שמסייע לבני ביתו שלא באופן הנכון, ובלא לב וזהירות במדות טובות. ובמקום לסייע ולתת יד בעבודות הבית, הוא רק מתחיל להציע הצעות מה לנקות קודם ואיך לנקות וכו' דבר שעלול להתפרש שאינו סומך על שיקול דעתם של בני הבית. או שהוא עושה הכל בכבדות ומתוך אנחות, ונותן להם הרגשה כמה זה קשה לו, אזי העיקר חסר מן הספר. עליו לסייע ולעזור בלא להביע דעה, שיבטל את דעתו ואת גאוותו, ויטה אוזן ולב לשמוע את מה שמבקשים ממנו, בלא מחלוקת וקפידא.
יובהר, בוודאי שיש לסייע בבית, אבל פעמים שהאשה אינה רוצה רק את הסיוע בפועל, אלא רוצה את האמון שבעלה נותן בה, שיאמין שהיא עושה באופן טוב ונכון, כפי מה שצריך לעשות. כך מצוי גם בילדים, לפעמים יש ילדים שבאים עם נכונות לעזור ולסייע במטלות הבית, אבל הם רוצים לחוש את הנאמנות אליהם, שירגישו שהם אכן פועלים בעבודתם, והיא מסייעת ומועילה.
יתן הקב"ה, שנזכה לעבור את את ימי ההכנה לחג הפסח בצורה נאותה, וללא פגיעה באחרים. ויחד עם כל בית ישראל נזכה כבר בשנה זו, לשוש ולשמוח בבנין בית המקדש, לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה.
(בע"ה יעלה פעם בשבוע טור אקטואלי)
כשמשה רבינו מצוה את עם ישראל על שליטת קרבן הפסח, הוא מצוה אותם לקחת את הדם ולמרוח על המשקוף ועל שתי המזוזות של הבתים בהן יאכלו קרבן פסח.
ולשון הפסוק הוא, "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאוֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכּוֹתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות פרק י"ב פסוק י"ג)
מעניין שבתרגום אונקלוס תרגם את הפסוק , 'ויהי דמא לכון לאת על בתיא די אתון תמן, ואחזי ית דמא ואיחוס עליכון, ולא יהי בכון מותא לחבלא במקטלי בארעא דמצרים'.
כלומר, שהתרגום של 'ופסחתי עליכם' הוא 'ואיחוס עליכון'. היינו, וארחם עליכם. וגם רש"י בפירושו הראשון כתב, 'ופסחתי - וחמלתי'.
נמצא, שפסח מבטא את רחמיו של הקב"ה, על נשמות בני ישראל, שבגודל רחמיו גאלם והוציאם ממצרים, למרות שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה.
מהות הפסח היא חמלה ורחמנות, כנרמז בשמו, 'פסח' - חמל. ולכן צריך להיזהר במידות טובות בערבי פסחים, כהכנה לקבל את רחמי הקב"ה. לחוס ולרחם, הן על סובביו והן על עצמו. בכך יזכה האדם לעורר מידה כנגד מידה, וירחם עליו הקב"ה ויוציאו ממצרים הפרטי שהוא שקוע בו.
המוסר השכל עבורנו הוא, כמה יש להיזהר דוקא בתקופת ההכנות לפסח, כאשר האדם אינו מיושב בדעתו, ומתוך כך עלול לפגוע בסובביו בפליטת פה בלא מחשבה וכלאחר יד. ורגע אחרי שאמר את מה שאמר, כבר מתחרט על כך בכל לבו. אך כבר איחר את המועד, ועכשיו יצטרך להשקיע זמן רב כדי לפייס ולרצות את אלו שנפגעו ממנו.
מי שניזוק מכך, הוא בעיקר הפוגע עצמו. וכמו המצרים שזרקו את החיצים על בנ"י בעומדם לפני ים סוף, והחיצים חזרו אליהם ופגעו בהם. כך מרגיש כל אחד, כאשר הוא פוגע בחברו או מצער יהודי אחר, הוא מקבל מיד את עונשו, כאשר טהרת לבו נפגמת, והוא מלא צער וחרטה, ואח"כ יקשה עליו להסב בליל הסדר בלב זך ונקי לקב"ה.
יהודי שמסייע לבני ביתו שלא באופן הנכון, ובלא לב וזהירות במדות טובות. ובמקום לסייע ולתת יד בעבודות הבית, הוא רק מתחיל להציע הצעות מה לנקות קודם ואיך לנקות וכו' דבר שעלול להתפרש שאינו סומך על שיקול דעתם של בני הבית. או שהוא עושה הכל בכבדות ומתוך אנחות, ונותן להם הרגשה כמה זה קשה לו, אזי העיקר חסר מן הספר. עליו לסייע ולעזור בלא להביע דעה, שיבטל את דעתו ואת גאוותו, ויטה אוזן ולב לשמוע את מה שמבקשים ממנו, בלא מחלוקת וקפידא.
יובהר, בוודאי שיש לסייע בבית, אבל פעמים שהאשה אינה רוצה רק את הסיוע בפועל, אלא רוצה את האמון שבעלה נותן בה, שיאמין שהיא עושה באופן טוב ונכון, כפי מה שצריך לעשות. כך מצוי גם בילדים, לפעמים יש ילדים שבאים עם נכונות לעזור ולסייע במטלות הבית, אבל הם רוצים לחוש את הנאמנות אליהם, שירגישו שהם אכן פועלים בעבודתם, והיא מסייעת ומועילה.
יתן הקב"ה, שנזכה לעבור את את ימי ההכנה לחג הפסח בצורה נאותה, וללא פגיעה באחרים. ויחד עם כל בית ישראל נזכה כבר בשנה זו, לשוש ולשמוח בבנין בית המקדש, לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה.
(בע"ה יעלה פעם בשבוע טור אקטואלי)
- Next article in the series 'פרשת השבוע וענייני דיומא- מאת הרב ברוך פורטנוי': הכנה לימי הפסח- מאמר שני בסידרה- מאת הרב ברוך פורטנוי
