"בין סלט המרוקאי לחרוסת של אבא – פסח אצל מי השנה?"

פסח מתקרב, ואיתו לא רק האבק מהניקיונות, אלא גם הלחץ של הזוגות הצעירים. כי בחג סוכות היינו אצל ההורים של האישה, אז עכשיו ברור שהתור אצל ההורים של הבעל… נכון? חחח, לא. זה הולך להיות כזה פשוט, כי פסח זה לא עוד חג – זה החג. הלילה שבו האישה חייבת להיות עם ההורים שלה, לראות איך אבא שלה מסדר את המצות בדיוק כמו סבא שלה, ולאכול חרוסת שמרגישים בה את המסורת.


מצד שני, אמא של הבעל? היא כבר ספרה 173 ימים עד לרגע שהבן שלה ישב אצלה בליל הסדר. היא הכינה רשימות, תכניות וסגרה מראש שלושה מקררים רק לסלטים. ואז, רגע לפני שהחלטתם, הטלפון מצלצל. על הצג: אמא. אתם יודעים מה זה אומר.


הבעל עונה, ומהרגע הראשון ברור שמשהו גדול עומד להגיע.


"שלום, אמא!"


"שלום? זה מה שיש לך להגיד?! פסח מתקרב, ואתם אצלנו, נכון?"


הוא מגמגם. "אממ… עוד לא החלטנו, יש גם את ההורים של אשתי…"


"מה?! אני יולדת אותך 23 שעות עם צירים, ואתה לא בא לחג?!"


עכשיו, האמא המרוקאית נכנסת להילוך גבוה. אם לא תהיה פה החלטה מסודרת, זה ייגמר בזה שכל המשפחה מורחקת מהירושה, ובמקרה הטוב – מקבלים רק את הסירים של החמין.


אז איך יוצאים מזה בשלום?

הפתרון: מתכונת מסודרת​

1. מדברים מראש עם ההורים – לא מחכים לרגע האחרון! מחליטים לפני שמתחילים לריב. שקיפות היא המפתח.
2. מתכננים שנה קדימה – שנה אחת אצל צד אחד, שנה הבאה אצל הצד השני. ככה לא יהיו ויכוחים כל שנה מחדש.
3. זוכרים ששלום בית יותר חשוב מהכול – לא שווה לריב עם בן/בת הזוג בגלל חג אחד. צריך להזכיר לעצמנו שהמטרה היא חג שמח, לא חג עצבני.
4. מציעים פתרון יצירתי – אולי חג ראשון אצל צד אחד, חג שני אצל הצד השני. או שמי שמארח – זוכה בכולם.

בסוף, חמץ עובר, אבל כעסים יכולים להישאר הרבה אחרי ספירת העומר. תזכרו – את החמץ שורפים, את החמות מחבקים (אבל רק אחרי שקובעים אצל מי עושים את הסדר ).