שיר רק אתמול

[הדוויג]

- מוצאי יום השואה תשפב -


אתמול זכרנו

את המוזלמן הגרוּם, הכמֵהַ לפרוסה עבשה,
את הילד, שעיניו רעבות ולשונו יבשה.

את תושבי הגטו הסוחרים בקליפות תפוחי אדמה,
מצליחים בקושי לחבר הגוף לנשמה.

את האֵם המרהיבה, החוסכת מפיתהּ למען פעוטה,
את הזקנה שעד היום אוגרת מזון מתחת למיטתה.

רק אתמול זכרנו.

והיום בחדשות,
ריקול על שוקולד בלונדי וגלידת קרמיסימו פיסטוק ושמנת.

 

[M . A]

מצמרר.

- מוצאי יום השואה תשפב -
אתמול זכרנו

זוכרים תמיד
לאו דווקא אתמול-
בתאריך אותו החליטה המדינה לסמל את זכרון השואה והגבורה קרוב לתאריך מרד גטו ורשה

 

[RACHELIZ]

הפער הזה מפחיד ממש!
אפילו שהוא גם מסמל את הטוב והשפע.

 

[מ. י. פרצמן]

- מוצאי יום השואה תשפב -


אתמול זכרנו

את המוזלמן הגרוּם, הכמֵהַ לפרוסה עבשה,
את הילד, שעיניו רעבות ולשונו יבשה.

את תושבי הגטו הסוחרים בקליפות תפוחי אדמה,
שמצליחות בקושי לחבר את הגוף לנשמה.

את האֵם המרהיבה, החוסכת מפיתהּ למען פעוטה,
את הזקנה שעד היום אוגרת מזון מתחת למיטתה.

רק אתמול זכרנו.

והיום בחדשות,
ריקול על שוקולד בלונדי וגלידת קרמיסימו פיסטוק ושמנת.

יפהפה.
מתלבטת אם השורות הארוכות הופכות את זה לפחות פואמה ויותר קטע כתיבה אומנותי,
או שעדיין אפשר לכנות אותו שיר.
מה אומרים?

 

[נועה לבין (Tamar)]

יפהפה.

מסכימה. העלת נקודה נכונה, ואני מוכרחה להגיש שלא חשבתי עליה.

מתלבטת אם השורות הארוכות הופכות את זה לפחות פואמה ויותר קטע כתיבה אומנותי,
או שעדיין אפשר לכנות אותו שיר.
מה אומרים?

אני כל כך אוהבת את הביקורות האלה, שבאות ממבט עמוק (או רחב) בטקסט. בעיניי הקטע הזה עדין יכול להיקרא שיר, כי המשקל שלו נותן קצב של שיר.

 

[RACHELIZ]

האֵם המרהיבה

רק עכשיו קלטתי את זה...

 

[קוביד]

@הדוויג , האם החרוזים נצרכים/מוסיפים בסיום שורות ארוכות כל כך?
גם בלי להתמקד בשאלתה הספרותית-פילוסופית של @מ. י. פרצמן אם נכון לקרוא לזה שיר.

 

[קוביד]

רק עכשיו קלטתי את זה...

@הדוויג הגדול מכולם.

 

[Natan Galant]

הכתיבה - וואו כתמיד.
יום הזיכרון? אמממ.
המוטיב החילוני סביב היום הזה כולל המון 'השואה והתקומה', ובעיקר הרבה עיסוק בבודדים שיצאו למרד, במקום פשוט להתאבל על הנרצחים ביום האבל הלאומי האמיתי - ט' באב.