דרוש מידע קווין בי

  • הוסף לסימניות
  • #1
היי, ני ידעת שהיו כאן כבר כמה פעמיים את הנושא הזה...
אבל מישהי יודעת משהו חדש? סופית הם פשטו את הרגל? החלפת בעלים? מתארגנת תביעה? אני הספקתי לעשות רק פעם אחת...
אשמח למידע
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י NOA_N:
היי, ני ידעת שהיו כאן כבר כמה פעמיים את הנושא הזה...
אבל מישהי יודעת משהו חדש? סופית הם פשטו את הרגל? החלפת בעלים? מתארגנת תביעה? אני הספקתי לעשות רק פעם אחת...
אשמח למידע
תודה
לחצ/י כדי להרחיב...
תנסי למשוך את הכסף חזרה אם שלמת באשראי...

נראה לי נכנסים לספרי ההיסטוריה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אם התשלומים עדיין לא ירדו אפשרי לעצור את הכסף שעדיין לא שולם.
מה ששולם לפי מה שאני יודעת כבר אבוד.
אבל תוודאי את הנתונים שוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ואין איזה התארגנות לתביעה נגדם? או שלא נשאר את מי לתבוע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
גם אני חושבת שצריך לארגן איזה תביעה...
שמישהו יקח יוזמה. פליז!
תעדכנו אם זה קורה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י תות:
אז מה אמרו שדורשים 500 שקל להמשיך את הסידרה? אם הסניף סגור איפה ימשיכו?

(כמובן שאני לא חושבת לשלם להם, יקחו את הכסף ושוב יברחו)
לחצ/י כדי להרחיב...
זו הייתה הצעה סתם בניסיון לכייס את הלקוחות בעוד כמה שקלים שניה לפני שהם פושטים את הרגל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מתארגנת תביעה ייצוגית
 

קבצים מצורפים

  • Screenshot_20240728_015516_Chrome.jpg
    Screenshot_20240728_015516_Chrome.jpg
    KB 707.8 · צפיות: 50
  • הוסף לסימניות
  • #15
ממליצה לשכוח מהם ומהכסף
מאשר לבזבז עוד כספים על תביעות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אשמח מאד לשמוע האם מישהו הצטרף לתביעה הזאת,
ומה בדיוק הם עושים?
עולה כסף להצטרף?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

  • 6 7 8 2K
    • ד
    השקעות שיטות למסחר אקטיבי
  • ד.ל.ת. //
    • כאן יעלו שיטות מסחר אקטיביות,
    ועצות מניסיון, וכן דיון וניתוח של מניות בכדי שנוכל לסער מוחות ולהשתפשף.
    • תודה
    Reactions: טובבבבבבב, yro, מה חובתו בעולמו ועוד 5 משתמשים8 //
    155 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    ד.ל.ת.
    וכעת היא מתחילה להעלות בחזרה כנראה בגלל הכתבה הזו לך תבין אנשים
  • 2 3 4 8K
    • ר
    פסח רוטב צ'ילי לפסח - - קל להכנה ותוצאה מדהימה וטעימה !!!
  • רוחי בלבוחי //
    • מכינים , יוצאת כמות ממש ברווח , למקרר ופשוט יש רוטב צ'ילי לחצילים ,לחזה בצילי, לעוף בצילי, לתפוחי אדמה בתנור בצילי, לבטטה בצילי, ולציפס ככה טבול בצילי.............. כייף!!

    2 כוסות סוכר
    2 וחצי כוסות חומץ
    1 פלפל ירוק חריף
    2 פלפל אדום
    2 כפות קטשופ
    2 כפות מים
    2 כפות קמח תפוחי אדמה

    להרתיח את הסוכר עם חומץ במשך 10 דקות בערך,

    לקצוץ פלפלים בפולסים ולהוסיף אחרי 10 דקות למים הרותחים את הפלפלים ואת הקטשופ.
    לבשל ככה במשך 3/4 שעה על אש נמוכה.
    לאחר שלושת רבעי שעה להוסיף את המים לאחר שהמסת את הקמח בתוך המים ויש מים לבנים בלי גושים.
    לערבב היטב ולמקרר.

    הערות - - - שימו לב
    בזמן ההרתחה של החומץ עם הסוכר מתמלא הבית בריח ממש ממש ממש לא נעים ואפילו דוחה.
    אבל מי שמוכן קצת "לסבול" למען יהיה לו בסיכומו של סיפור תוצר סופי מוגמר וטעים אז יכול לגשת למלאכה.
    בהצלחה ענקית ןוהמשך הכנות קלות ונעימות.
    תמונות בהמשך.... אבל בנתיים אפשר פשוט לדמיין רוטב צ'ילי.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: יהודית ק, אני נגד, טיפ טיפה ועוד 38 משתמשים41 //
    71 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהודית ק
    מתי לטחון?
  • 519
    • א
    מידע שימושי - סרטוני ״יציאת מצריים״ ב-AI - לא ייאמן!
  • אליהו11 //
    • מכות ושיעבוד מצריים בהמחשה נדירה (1700-077-310)
    https://drive.google.com/drive/folders/1ZKfXiPW-zIGU987jmrYDk8CiWU7zzaxp?usp=sharing
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: פנינה ריימונד, Eli-7, אאאכהן ועוד 20 משתמשים23 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    זה פשוט מדהים! אי אפשרת לעמוד בזה, איך שהוא זורק את התינוק:cry:
  • 306 307 308
    • מאמר
    211K
    • ע
    תח"צ קיבלתי מהם 3,000 בלי להתווכח, הדרך היחידה שעוזרת!!!
  • עולם כמנהגו נוהג //
    • מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

    פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

    ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

    ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

    ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

    הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

    א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
    ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
    ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
    ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!
    www.15minutes.co.il

    15 Minutes | ארגון צרכני תחבורה ציבורית | 15 דקות

    ארגון 15 דקות מקדם תחבורה יעילה, אמינה ונגישה יותר לתושבי ישראל
    www.15minutes.co.il www.15minutes.co.il

    כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!
    קיבלתי מהם 3,000 בלי להתווכח, הדרך היחידה שעוזרת!!!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: טונקס, דינדושה, לולי לולי ועוד 184 משתמשים187 //
    6K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צפונבון
    האמת סתם שאלתי בשביל לראות מה דעת הציבור ומשרד התחבורה ומה יעשה ממי שהיה במקלט ולכן הפסיד...
  • 2 3K
    • S
    מידע שימושי מסאז' לגברים במודיעין עילית
  • st12 //
    • מישהו מכיר מסא'זיסט מעולה במודיעין עילית לגבר שסובל מכאבי גב ?
    אשמח לקבל המלצות.
    תודה!
    • תודה
    Reactions: לראות חיובי1 //
    39 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יעל213
    אשמח לקבל מידע עדכני על מסאז'יסט מומלץ לגבר במודיעין עילית תודה!
  • 9
    • ל
    דרוש מידע מנסה לברר על חנות רהיטים באבני נזר 39 מודיעין עילית
  • לורן //
    • משהו קנה שם?
    נקראים מחסן המזרנים או ענק המזרנים?
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לורן
    מקפיצה שוב..
  • 2 480
    • ר
    בקשה רטיבות בתקרה, מה עושים?? בבקשה עזרה !!!
  • רחלי פדר //
    • יש לנו תוספת בנייה שעשינו בסלון, אנחנו בקומה רביעית , ומעל התוספת הזו בנו השכנים מקומה 5 מרפסת פתוחה, בחורף הראשון נהיתה רטיבות. השכנים הביאו איש מקצוע שילמו 18 אלף שקל וחשבנו שהבעיה נפתרה. אבל חורף למחרת נוצרה עוד פעם רטיבות. הם כבר לא רוצים לטפל והשנה המצב החמיר ויש כל הזמו רטיבות בקיר וגם בתקרה , במקומות שונים מהפעם הראשונה. לאחר שהבנו שהשכנים לא מעוניינים לפתור את הבעיה , הבנו שאין מנוס אלא לשלם בעצמנו או לאכול את הלב. אבל למי פונים? האם למישהו עם מצלמה שיאתר את מקור הבעיה? לאיש איטום רגיל? בבקשה רק ממישהו שהתנסתם בו והוא איש אמין . בבקשה, המצב בלתי נסבל! מצורפיםWhatsApp Image 2026-01-26 at 17.12.33.jpeg תמונות
    WhatsApp Image 2026-01-26 at 17.12.33.jpeg
    WhatsApp Image 2026-01-26 at 17.12.33 (1).jpeg
    • עצוב
    Reactions: yudb ו-leaha2 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קשת החיים
    לגבי ביטוח משכנתא, אם גם התוספת של הבניה נכנסה לביטוח, אז יש כזה דבר ביטוח מבנה. ואז צריך לתבוע...
  • 129
    • י
    בקשה אם אין להם ילדים לא מגיע להם?
  • יוסי ויצמן //
    • שלום רב,
    אני כותב אליך כשבלבי תפילה ותחינה.

    אני ......................., מחכה לישועת ה' לזרע של קיימא כבר למעלה ......שנים.

    המסע הזה, שאין לו מילים שיכולות לתאר את עומק הכמיהה, הכאב והתקווה, חיבר אותי לאינספור זוגות שחולקים את אותו חלום – להיות הורים.

    לפני כשלוש שנים נחשפתי למצוקתם של זוגות הממתינים לברכת הילדים, ונדרתי בליבי לעשות כל שביכולתי כדי להאיר את חייהם. כך נולד הארגון שלנו, שמעניק תמיכה, חיבוק ותקווה לאלו שנמצאים במסע המפרך הזה.

    כעת, עם התקרב חג הפסח – חג הגאולה, בו כל בית מתמלא אור ושמחה – ליבנו יוצא אל הזוגות היקרים הללו. עבורם, החג הוא תזכורת נוספת לכיסא הריק ליד שולחן הסדר, לחלום שעדיין לא התגשם, לתפילות שעדיין לא נענו… עדיין.

    הארגון שלנו מונה כיום קרוב ל1000 זוגות מופלאים, שבשקט ובצנעה נושאים את כאבם וממתינים לנס. אנו רוצים להעניק לכל אחד מהם תמיכה בסך 1,000 ש"ח ושי מכובד לקראת החג – סכום קטן עבורנו, אך עצום עבורם. זהו אור בתוך החשכה, חיבוק בתוך הבדידות, הוכחה שהם לא לבד במסע הזה.

    אני מבקש ממך, מכל הלב: אנא, הושיטו ידיכם, פתחו את ליבכם ועזרו לנו להאיר את בתיהם. כל תרומה, ולו הקטנה ביותר, היא כמו טיפה באוקיינוס של תקווה. בזכותכם, החלום שלהם – ושלי – יוכל להפוך למציאות.

    ובעזרת ה', בזכות הנתינה שלכם, תזכו גם אתם לשפע של ברכה, לנחת מכל יוצאי חלציכם, לבריאות ולשמחה אינסופית.

    בהכרת תודה ובתפילה לישועה,
    אנחנו כעת עומדים בערב פסח עסוקים עד למעלה מהראש אבל בואו לא נשכח אותם, בואו נשמח את אחינו שאין להם עדיין ילדים ובזכות זה השם יתן לנו נחת מילדינו

    ניתן להעביר בכרטיס אשראי כאן בקישור
    לתרומות בצורה מאובטחת בכרטיס אשראי
    כאן אתם יכולים להיות שותפים במפעל החסד האדיר

    או בהעברה בנקאית
    בנק פאגי (52)
    סניף 185
    ח-ן 701831 (ע''ש מרכז הצדקה) ולציין עבור קרן עזר למצפה
    ניתן להתרשם מהפעילות וכן המלצות הרבנים כאן באתר https://ezer-lametsape.org.il/
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אפרסק עסיסי, אורי מלאכי, חתולה גינגית ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרסק עסיסי
    כל הכבוד על המיזם!
  • 5 6 7 8K
    • י
    טובה וברכה חג הפסח תשפ"ה הבעל"ט
  • יודא .ע //
    • הרישום החל
    133 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    net13
    כתוב בעמוד הראשון של הקטלוג
  • 23 24 25 30K
    • ד
    מידע שימושי לימודים מחר...
  • דובדבן אדום //
    • בטח הרבה אנשים הולכים לקום מחר בבוקר להתבאס....
    אין לימודים בכל הארץ, גם לא חינוך מיוחד... ללא החרגות.
    בהצלחה לכולנו
    ובשורות טובות
    • תודה
    Reactions: שמואלזון ו-yes I am2 //
    488 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rivkar
    למה על הצהרון שחודש לא היה מישהו יחזיר? על החידר שבקושי היה מישהו מחזיר? ועוד ועוד.. (לא פותחת...
    הצג עוד…

    אולי מעניין אותך גם...

    אשכולות דומים

  • 225
    • א
    שיתוף - לביקורת "נחמה באפר, תפילה באבן"
  • אינדה //
    • קצת להיכנס לימי החורבן


    שנת 70 לספירה

    יומיים אני כבר בוכה ללא הפוגה. יומיים בהם אני יודעת שהרעה מתקרבת, אין לאן לברוח. המצור על העיר חזק, הרעב כבד. אם יעז מישהו לצאת משערי העיר יהרגו אותו הרומאים, אם יתנגד אי מי למשטר בירושלים, יהרג על ידי אחד מאחיו היהודים.

    מלאך המוות מסתובב בכל ארץ ישראל, עושה בה ככל העולה על רוחו. גמלא, איננה. הבתים שרופים עד היסוד, אנשיה נהרגו ללא רחם. טריכיי, [טבריה] וציפורי, גם הן בתוך ההרס. רומאים השתלטו על הבתים.

    בדרום נכבשו יפו, לוד, עקרון, ועזה. הרומאים ימח שמם ואבד מן הארץ, הקיפו וכבשו את כל הארץ. שלשלום הגיעו הנה לירושלים. שלוש חומות מבוצרות מקיפות את העיר. רבים מלחששים שאנחנו בטוחים, אולם אני יודעת שלא.

    רבן יוחנן בן זכאי חושב שכדאי לצאת ולבקש רחמים מהרומאים, אבל שמעון בר גיורא לא הסכים. לא הוא ולא הפלוגות האחרות. אבל רבן יוחנן בן זכאי ביים מוות יחד עם אבא סיקרה בן אחותו, והצליח להציל את עצמו, את יבנה, וגם את שושלת רבן גמליאל, ואת ר' צדוק.

    הזמנים האחרונים בעיר החריפו. מאז החל המצור, אנשים בעיר מאוד מבוהלים. את שלושת מחסני המזון שהיו לשלושה מעשירי העיר. נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. שרפו. לא נותר כמעט מה לאכול.

    אוי, כמה מר גורלנו. כמה דווה ליבנו.

    אין שעה ביום או בלילה שנשמעת בה דממה, רק זעקות שבר, יללות ילדים, אנחות זקנים. בבתים שוררת אפלה, והרחובות, שפעם הילכו בהם באורח בטוח, הפכו למלכודת. ריח העשן, טעם הפחד, והתקווה, הולכים ומתרחקים. לעיתים נדמה כי אפילו התפילה נחנקת בין כתלי העיר הנצורה.

    אבל גם בלב החורבן, נר דקיק של תקווה אינו כבה. מדי ערב, כשהשמש שוקעת מאחורי החומות, אני נושאת עיניים אל השמים ומבקשת. מתחננת אליו, שלא ישכח. שיביט בנו מלמעלה, ירחם.

    אולי, אולי הבוקר יביא עמו תשועה, או ניסים נסתרים שכבר פקדו את אבותינו בימים עברו. בינתיים, אנו אוחזים זה ביד זה, ומנסים לזכור את ימי ירושלים בשלום, את חגיה, שיריה ורגעי האור שבה.

    אני זוכרת את ימי הרגל, בזמן עצרת והחג. רחובות ירושלים שוקקים חיים, שוק ריחני של פירות, תבלינים ושמן זית, אנשים מכל פזורות היהודים מתכנסים בעיר הקודש, מגלים שמחה שקטה ותקווה.

    בפינת השוק עומד אדם מבוגר, כהן גדול, מלבושו המעוטר, מרים עיניו לעבר הר הבית ומברך את המתפללים. סביבו מתקבצים חכמים ודיינים, מתפלפלים בלימוד תורה מתוק.

    שירים, ריקודים, תפילות, קורבנות, הכל היה מנת חלקו של החג. מעולם לא הורגש דוחק בירושלים.

    הכאב צורב, האובדן מוחלט אך כל עוד אנו כאן, בלב העיר הקדושה, נישאר עם זיכרונותינו ועם חלום עתיק יומין לעתיד טוב יותר.

    "נעמה, כנסי הבייתה, הערב יורד ומסוכן בחוץ", אבא קורא לי להיכנס. אני שומעת לו. נשכבת על מיטתי, מכניסה את ראשי לתוך הכר, לא רוצה לשמוע את זעקות השבר, והאובדן.

    רוצה לנוח. לקום ליום חדש. לעתיד נפלא. לשכוח מכל הצרות. לא לחוש צער יותר.

    עיני נעצמות מאלהן. עייפות.

    ****​

    הימים חולפים להם, מבלי להביט לאחור. השמיים כחלחלים, כמו מספרים על יום יפה העתיד לבא. אולם בתוכי אני יודעת שההפך הוא הנכון. איני נותנת ליופי לעוות את הגלוי וידוע.

    אתמול בערב לא הצלחתי לישון בכל הלילה. צעקה רמה מהבית שלצידנו, הקפיצה את ליבי, ולא נתנה לי מנוח. יצאתי בשקט, בשקט עם נר קטן. חוששת שמא יגלה אותי אחד מאנשיו של שמעון בר גיורא.

    השקט שמכסה את העיר הוא רק מסווה דק לעצב המכביד. בכל פינה נדמה כי העבר נוכח, צל של שמחה ישנה, ריח של שמן משוח, קול של פעמון רחוק. אני יוצאת אל החצר, מלטפת את היסמין המטפס, מניחה לעלים הרכים להישאר על כף ידי, מתפללת בלב לחש נסתר, שהעתיד יביא איתו פשטות, שלווה, ואולי רגע אחד נוסף של תקווה.

    אני מציצה לעבר הבית השכן. הצעקות לא פוסקות, הן הפכו לבכי אדיר. מה קרה? מדוע שבר נשמע כבד כל כך? האם מישהו נרצח? אנשיו של יוחנן מגוש חלב רצחו מישהו מאנשי בר גיורא?

    המלחמה הפנימית בתוך העם הייתה גדולה, כולם ידעו שיוחנן מגוש חלב, מבקש את נפשו של בר גיורא, וכן להפך. אולם מלחמתם מעולם לא נשמעה קרובה כל כך, אלי. רעדתי בכל גופי. פחדתי להביט, חששתי שאי מי יראה אותי.

    דונג הנר טפטף על אצבעותי, בלעתי את הכאב. שלא ידעו, שלא ישמעו אותי.

    המחזה שנגלה לעיני, גרם לי לזעזוע נורא. הבטתי, ולא האמנתי למראה עיני. אמא בוכה. מזילה דמעות, בכאב. ילדה הקטן שוכב מולה מדמם. שחוט. בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה. אבל אז כשהאמא הכניסה את בנה לקדרה, ליבי דפק בעוז.

    היא מתכוונת לאכול אותו??? הייתכן?

    בפחד רצתי חזרה הבייתה, הנר נשמט מידי נופל על הארץ, נכבה. נכנסתי אל מיטתי, רועדת כולי. לא רציתי לקום בבוקר. איך אראה את פניה של רבקה השכנה. באותו הרגע הבנתי את דברי הנביא ירמיה. "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן".

    רבן יוחנן בן זכאי כל הזמן הזהיר, אותנו. רבנים גדולים אחרים כל הזמן צעקו: "אתם לא רואים? ההינכם עיוורים? חוטאים אנחנו. והשם רחק מעלינו. מאס בנו. חיזרו בתשובה. מדוע אינכם מניחים ליבכם לכך שכבר קרוב לארבעים שנה ששעיר לעזאזל יוצא בימין. לשון של זהורית אינה מלבינה, הנר המערבי במקדש כבה, דלתות ההיכל אינן נפתחות מעצמן, והאש האוכלת את הקורבן אינה בדמות אריה. תתעוררו!!!"

    אותם רבנים נהרגו על ידי יהודים המאמינים שצריך להילחם ברומאים. הרבנים לא נהרגו כי חטאו, אלא כי קיררו את רוח העם, גרמו לכולם לחשוב, אולי באמת כדאי להיכנע. אבל יוחנן מגוש חלב, שמעון בר גיורא, ואלעזר בן שמעון. חשבו אחרת. הם דאגו בכל פעם לרומם את העם למלחמה.

    לא נותר הרבה מהעם. רוב אנשי ירושלים היו כוהנים ולווים. היו כאלה משפט יהודה ובנימין שהצליחו לברוח, אולם לפי השמועות, אני בטוחה שגורלם היה זהה לגורל כל יהודי ממלכת ישראל.

    נרצחו, או נמכרו לעבדים. יהודים רבים התייוונו, החליפו את שמם, ומסתתרים בין ההמון היווני. יודעים כי ברגע שיגלו את זהותם האמיתית, דמם בראשם.

    הבנתי הבוקר, עד כמה רחוקים אנחנו מגאולה. הרבנים צדקו. אנחנו חוטאים. אבל אין אוזן שתשמע, ואין מי שישמיע.

    כל מי שיתנגד, בחרב יומת.

    "הצילו!!! הצילו!!!", צעקות נשמעו מקצה הרחוב.

    "מה קרה?" אני שומעת את קולו של אבי. אני יוצאת אחריו החוצה. שומעת אישה בוכה, מתחננת לעזרה.

    "הבן שלי. הבן שלי נעלם!!!".

    המחשבה הראשונה שעולה בי, שאולי הילד שראיתי אתמול בלילה זה ילדה שלה. אבל מהר מאוד אני דוחה את המחשבה הזו. אני נזכרת בפניו הענוגות של הילד, ויודעת כי הוא בן השכנה. זו שהכניסה אותו לקדרה, הייתה אימו.

    אבי יצא עם עוד שני גברים לעזור בחיפוש אחר הילד. אולם הרעב הכבד ששרר ברחובות, לא נתן הרבה כוח. במהלך החיפושים מצא אבי את מותו. כך הבנתי מאחד משני הגברים שיצאו איתו לחיפושים. אבי נתקל בילד. אחד היהודים חטף אותו, ותכנן לבשל אותו לארוחה לילדיו שלו. אבי התעמת איתו, ונרצח. דם יהודי נשפך על ידי אדם יהודי.

    אני יושבת עליו שבעה. על אבא, על מה שנהיה מאיתנו. יושבת שבעה על ירושלים.

    ****​

    ריח שרפה כבד חדר לאפי. כבר חמישה חודשים נערך המצור. ביטני הצטמקה, משקל גופי כשלד עצמות. בשעת הזריחה מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות, מחפשת איזה שהוא עץ חרוב שעוד נותר בו פרי, או עלים. משהו להכניס לפה.

    לא מצאתי דבר!

    אבי איננו. הצער מהחורבן המתקרב מעיק, יושב על הלב, הרעב גובר, כואב, מדיר שינה. אימי חולה מאוד. אין תרופה. אין רופא. אני פשוט מחכה שמלאך המוות יכנס כבר, ויסיים את המלאכה שהחל.

    התקווה שעוד נותרה נמוגה. ירושלים כבר לא תחזור לקדמותה. היא שונה. המקום שהיינו מסתובבים בו בלי פחד, הפך מאיים. הרחובות הגועשים בילדים, ובעצי פרי. ריקים.

    אפילו פרח היסמין המטפס בחצר, קמל.

    אין תקווה. עוד נותרה מעט אמונה.

    טיטוס יחד עם צבאו. הצליחו להפיל כבר שני חומות מהעיר. כל ההגנות הגדולות, נסדקות. הלוחמים, שבורים. מותשים. רעבים.

    כולם יודעים שבקרוב טיטוס הרשע. שם רשעים ירקב. יצליח לחדור גם את שכבת ההגנה האחרונה. כולנו חוששים. חלק מהעם חשב להיכנע. אולם זה כבר היה מאוחר מדי.

    טיטוס ימח שמו רצה להרוג את הלוחמים, לשבות את הנשים והילדים. לא עניין אותו כלום.

    ישבתי אני לצד אימי החולה. אין לנו מים, אין אוכל. רק המתנו למשחית.

    ואז זה קרה.

    היה זה בערב י"ז בחודש תמוז החומה השלישית הובקעה. טיטוס וצבאו נכנסו והחלו לכבוש את העיר התחתונה. רחוב רחוב, סמטה, סמטה. ריח השרפות הגיע עד לפתח ביתי שבעיר העליונה.

    ידעתי שהסוף קרב מאי פעם. לא פחדתי, רק רציתי שיסתיים כבר, לטוב, ולמוטב. מה שיבוא קודם.

    שבועיים ערכו לצבא הרומאי עד שהצליחו והגיעו לעיר העליונה.

    צרחות, שרפות, עינויים קשים עברו עלינו. אימי נרצחה מול עיני, אותי לקחו בשבי. חושך נפל על העיר ירושלים. כל יופייה אבד. העיר היפה מכל הערים, איבדה את חינה. נותרה כאלמנה.

    הכהנים שבעיר, רצו עזבו את משפחותיהם, ונכנסו לשערי בית המקדש. נזכרים מאוחר מדי להגן על הבית בגופם.

    אילו רק היינו מקשיבים לרבנים, אילו לא היינו עושים ככל העולה על רוחנו. אילו מחסני המזון לא היו נשרפים. היינו יכולים עוד להינצל.

    אבל עכשיו... עכשיו כבר מאוחר.

    הגזרה נגזרה. הרשות בידי המשחית, להשחית. ואין אף בריה שיכולה לעצור אותו.

    ****​

    אני פוסעת על גבעה, יחד עם כל השבויות. כבולה בשרשראות ברזל. ריחיים על צווארי. כבד לי, אין בי כוח. הרעב הדביק מזמן את ביטני אל הגב. אבל יודעת אני כי ברגע בו אעצור ינחית עלי החייל הרומאי מכה בעזרת שוט הנתון בידו.

    אני מסובבת את עיני לרגעים ספורים לאחור. ורואה ענן שחור המיתמר באזור הר הבית. אני נחרדת. בית המקדש נשרף!!! הרשעים הארורים הצליחו להחריב את בית השם!!! בכי עז בקע ממני.

    השבויות שעימי מנסות לנחם אותי תוך כדי ההליכה, ללא הצלחה. "בית המקדש! הוא נחרב", צעקתי לפתע. כמו קיבלתי חיים חדשים, חיים שיגוועו בדיוק בסיום המשפט.

    לפתע עצרו כולן. מסובבות את ראשן. לא רוצות להאמין. אבל האש נתפסה באבני המקדש. הן צעקו, בכו, נפלו על הארץ. אני נפלתי יחד איתן. לא עניין אותנו המכות שקיבלנו מהחיילים הרומאים. לא פחדנו.

    השתטחנו בהשתחוויה, מעניקות כבוד אחרון לבית השם. בצער, בכאב עצום. דומעות, מתפללות תפילה אחרונה, מקוות שאולי ישמע אותנו הק-ל ויושיענו.

    החיילים הרומאים נהנו להתעמר בנו. המכות נעשו כואבות מאוד. דם זב מגופנו. פותח פצעים ישנים שהספיקו להגליד.

    קמנו והמשכנו בצעידה לעבר קיסריה ומשם אל רומא.

    מה הולכים לעשות איתנו? האם נימכר לעבדות? נזרק למאסר? נמות ברעב? חששות כבדים הלכו עימי.

    הוכנסו לבטן של אוניה. האכילו אותנו. טיפלו בנו. וכשהגענו לרומא נמכרנו לשפחות.

    אוי. נסיונות רבות עברו עלי. איני רוצה להיזכר בכולן. אבל ברוך השם אלוקי הארץ האדם שקנה אותי. מת. אין לו ילדים, רק אישה אחת. כך שבריחה לא אמורה לאוות עבורי בעיה.

    אבל אני לא יודעת איך? אין לי כסף. האם מותר לי לגנוב מהגוייה הזאת, על מנת להציל את חיי? אני לא יודעת.

    בסופו של דבר החלטתי להשאיל ממנה כסף. אמרתי לה שאני רוצה לקנות כמה בגדים בשוק, ומשום מה היא הסכימה. אני חושבת שמשמיים היו לי לעזר.

    הגעתי אל השוק, קניתי בגד רומאי. עליתי על ספינה בחזרה לארץ ישראל.

    לא ידעתי איך תראה הארץ. האם נותרו בה יהודים? ואם כן, האם שומרי מצוות הם? גופי רעד מהתרגשות. פחד קינן בליבי.

    הרגשתי את יד השם. אבל לא ידעתי מה יעלה בגורלי.

    *****​

    לראשונה מאז המלחמה הנוראה. חיוך עלה על פניי. פגשתי נערה מתוקה יוכבד מהגליל. היא עברה סיפור חיים דומה לשני. התיידדנו. אנחנו פוסעות יחדיו אל עבר ירושלים הבירה. לא יודעות מה נראה. חוששות.

    הגענו אל תוך העיר העליונה. בחשש כבד צעדתי אל בית הוריי.

    האם גופתה של אימי, עוד שוכבת על המיטה? האם זכתה להיקבר בכלל? מחשבות עצובות חודרות אלי, מכניסות בי עצב כבד. דמעות זולגות מעיני.

    אני מזהה את הבית. נכנסת. הכל חרב, שומם. פיח שחור ממלא את קירות הבית. צימחי בר טיפסו על הקירות. פרח היסמין שב לצמוח, מתפס על החומה המקיפה את הבית.

    "הבית מקבל חיים חדשים", חייכתי בעצב אל יוכבד הגלילית.

    "אולי זה רמז. תשובה לשאלת הרת הגורל, האם עם ישראל יצמח שוב?" יוכבד מלטפת את היסמין. אני נעמדת לצידה נזכרת באותו לילה בו יצאתי מהבית הזה וראיתי את המראה שחקוק בי לנצח. את אותו בן השכנה, שוכב מגואל בדם.

    "בואי", יוכבד הניחה עלי יד. "נלך לבקר באזור בית השם". עצב בקולה. אני מזהה זאת ומצטרפת לעצב שלה. יודעת שלא נשאר מבית השם דבר.

    "אני ראיתי כשזה קרה. בית השם איננו. לא נותר ממנו זכר". אני מנסה לדבר על ליבה שלא תחשוב שבית המקדש עדיין קיים. שלא תקרוס מהמראות.

    אנחנו צועדות בשתיקה. אני מתפללת בליבי לטוב. לא יודעת עם תפילותי נשמעות.

    "תיראי! נעמה. תיראי!!!", אושר ננסך בקולה "נעמה!!!! אני לא מאמינה!!!"

    "מה קרה?" אני מתפלאת מהאושר השזור בקולה. "יוכבד. זה מצער. תיראי את החורבן. אני לא מבינה על מה השמחה הגדולה?" דמעות מציפות אותי. בית השם חרב.

    יוכבד תפסה את פניי. "על מה את מסתכלת. נעמה?" עיניה הטובות מביטות לתוך עיני. "את לא רואה את האבנים האלו. תיראי איזה קיר גדול שנותר לפלטה".

    היה זה הכותל המערבי שהקיף את בית המקדש. שריד אחרון לזכר המקדש.

    עמדנו מול האבנים, כמעט רוקדות מרגישות שעם ישראל יצליח להיבנות מחדש. שמשהו ממנו נשאר, בדיוק כמו הכותל.

    חיבקתי את יוכבד. מאושרת. מחוייכת.

    אני מקווה בליבי, שיום יבוא ועמינו יחזור לכאן. לבית המקדש. להקריב קורבנות. לעלות לרגל. לשמחה הגדולה. להפיץ את אורה של ירושלים בעולם.

    -סוף-​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, אש קודש!, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    רבי יוחנן, הרומאים, נפילת גמלא, יוחנן מגוש חלב ובר גריוא וכו' זה הבית השני- בהחלט הפגנת ידע...
  • 27
    • א
    שיתוף - לביקורת נטיעה לדורות
  • אינדה //
    • נטיעה לדורות

    מאת: שמואל לוינגר    ​



    שנת ב׳קע״א לבריאת העולם

    ענינים שחורים בשמיים, מבשרים על הגשם המתעתד לבא. אני קוראת לכדרלעומר הילד של שכנתי, בבקשה שיעזור לי להכניס את התרנגולים חזרה אל הלול. פוחדת שהגשם החזק שעתיד לבא יהרוג אותן.

    כדרלעומר בחור חזק שאג על התרנגולות, מבריח אותן לתוך הלול בצעקתו. אני מודה לו, נפרדת ממנו לשלום, וחוזרת אל הבית.

    מדורה קטנה דולקת בפינה, מחממת את הכתלים, אש מתפצפצת לאיטה, אני מאזינה לה, מתמקדת בלהבות הצהובות-כתומות. מעלה בזכרוני את שברי חיי.

    אני משחקת בצפרדע שמצאתי ליד האגם, אחותי עדה רצה אליי רוצה לשחק איתו גם, אני בורחת, נכנסת אל הבית. המרדף אחריי ממשיך גם שם.

    “אמא, תגידי לה שתיתן לי גם”, עדה בוכה בקול, אני מתעלמת ממנה, לא רוצה לשתף. רוצה לשחק לבד.

    “די! אל תערבו אותי במריבות שלכן”, קולה של אמא נשמע טרוד. אני לא מתעכבת על זה, ממשיכה לרוץ בבית.

    הצפרדע חומק מבין אצבעותיי, אני מזנקת עליו, מפספסת. עדה קופצת גם היא, הצפרדע מנטר אלאה ממנה. אני מנסה פעם נוספת. קופצת, ידיי פרוסות קדימה, נופלת על שרפרף עץ מעיפה אותו בטעות לתוך האש.

    בבת אחת הכל קרה, האש אחזה בשרפרף מתיזה כמה שיברי עץ החוצה, גורמת להתפשטות מהירה בכל מטלטלי הבית.

    “הצילו, אמא, שרפה”. אני צועקת ככל יכולתי, בורחת החוצה. לא יודעת מה לעשות. אמא נותרה בפנים, אחותי עדה לצידה, והצפרדע? אינני יודעת מה קרה לה.

    הבית הפך בין רגע לכבשן אש, כלוא בתוכו את כל היקר לי. אמא, אבא, אחות. הכל. נותרתי לבדי.

    הזיכרון צורב אותי. אילו רק הייתי מוותרת לאחותי. נותנת לה להציץ על הצפרדע, לגעת, לשחק. אולי כל זה לא היה קורה.

    האם הוויתור הזה באמת היה מועיל, היה מבטל את הגזרה? מה היא בכלל מטרת הוויתור, אבא נהג לומר שמוויתור לעולם לא מפסידים!!! אבל האם זה נכון? כואב לי בלב לחשוב על זה, נותרתי לבדי בעולם והכל באשמתי.

    “ראומה! ראומה!!!” אני שומעת את קולה של שכנתי. אני יוצאת אליה אל החצר הקדמית.

    “קרה משהו?” השמיים החשיכו יותר. אני מרגישה שמשהו רע עתיד לבא.

    “מצאתי. מצאתי לך מישהו. שידוך!!!”. השכנה צועקת בקולי קולות, מאושרת.

    אני רוצה להשתיק אותה. לא רוצה שכולם ידעו. טיפות גשם ראשונות ירדו, לאט לאט מגבירות את קצבם.

    “בואי כנסי, נדבר בפנים”. אני מכניסה אותה, גם כדי שלא תירטב, אבל יותר כדי שלא תמשיך לפרסם את הנס. “על איזה בחור אנחנו מדברות? אני מכירה אותו?” אני מגישה חליטת צמחים חם.

    “הוא בן שלושים ושתים, חסון, עובד אדמה. גרוש פלוס שלושה ילדים”.

    בתקופתי בנות גילי מוצאות שידוך בדרך אחרת, פתוחה יותר. אולם אני מעדיפה שיחפשו בשבילי. אני נותנת לעצמי את המילה האחרונה.

    “את נורמלית? השתגעת?” אני מרגישה רצון עז לשפוך עליה את חליטת הצמחים. חצופה!!! “אני צעירה ממנו בעשר שנים. אני לא מעוניינת. למה לי להתפשר?”

    “ראומה! את שוכחת שאת יתומה, אין לך נדוניה להביא, כלום!!!”.

    “בכל זאת, אין מצב”. אני קמה נותנת לשכנה להבין לבד שזמני תם, וכי עליה לצאת החוצה. בקור, בגשם, ומצידי גם עם עדר של זאבים צמאי דם. בושה! להציע לי מבוגר, ועוד גרוש בעל ילדים?!

    רותחת מזעם אני נשכבת במיטה, ליבי פועם בחוזקה. עצביי לא נרגעים.

    אבל אולי שוב אני מפסידה בגלל וויתור? אולי כדאי לי לקחת את המבוגר הזה רק בשביל לא להפסיד? אבל מה ההפסד, להישאר לבד? מה. שלא יהיה לי חברה? שלא יהיה מי שיצוד עבורי, או יעבוד בעבורי את האדמה? כל זאת אני יודעת לבדי אינני צריכה גבר שירדוף אחרי טרף או יזבל ויעדור את האדמה.

    אני עוצמת את עיניי, מנסה לדמיין כיצד יראה ביתי לצד אותו מבוגר, ומיד מחליטה שלא. בחיים לא. אינני מוכנה לגדל ילדים שאינם שלי. אינני מוותרת על עקרונותיי!

    הגשם בחוץ חזק, ברקים מאירים את הרקיע מצליחים לחדור דרך כמה חרכים מכותלי הבית, רעמים עצומים נשמעים.

    אני מרגישה את השמיים מזדהים עם תחושותיי.
    …..​

    קולות וויכוח אדיר נשמעים ליד בור המים. אני עומדת מהצד מסתתרת מאחורי סלע ענקית. משקיפה על הנעשה מולי. נדהמת.

    רועי צאן מפריעים לבנות לבן להשקות את צאנן. מניחים אבן ענקית על פי הבאר, סותמים אותה. אני מזדעזעת מהרשעות, מההתמקחות. לא מבינה מה הקנאה הגדולה הזו. על שום מה?

    לפתע מגיח מבין העצים גבר חסון, דמות דיוקנו זוהרת, מקרינה מלכות. יופיו רב. באצבעות בודדות מרים הוא את האבן מאפשר לבנותיו של לוט להשקות הצאן. הוא מחליף איתם דין ודברים, מאיים שאם עוד פעם אחת יפריעו לבנות הללו, הדברים יגמרו אחרת.

    רועי הצאן ברחו, לאה ורחל השקו את הצאן הודו לאיש ושלושתם התרחקו מהמקום.

    אני יצאתי בחשש מתקדמת לאט, נזהרת. המחזה שראיתי הדהים אותי מאוד. מעולם אף אחד לא דאג להגן על בנות לבן, מעולם לא חשב אי מי להתעמת עם אותם רועי צאן.

    כאן היה רווח ללא ויתור. אז יכול להיות שהויתור לא מועיל ולא מזיק. הוא לא עושה דבר. אין עניין לוותר. אני נזכרת בשרפת בית ילדותי, מנסה להאמין שגם אם הייתי מוותרת הייתה קוראת השרפה. אבל לא! משהו בי יודע שלא. זה היה באשמתי.

    הדלי מתמלא מהר, אני גוררת רגליים בעצלתיים מכובד משקלו, מתפללת בליבי שיגיע איזה שהוא אדם ויוריד ממני את העול הזה. אולם אף אחד לא מגיע.

    גבי כואב, ידיי מרגישות חולשה, אני כושלת לארץ הדלי נשפך. המים הקרים פורצים החוצה, שוטפים את רגליי ואת שמלתי, מרטיבים את כל גופי. הרטיבות חודרת לעצמותיי. אני חשה איך כאב הבדידות חונק אותי, מתערבב בתחושת העלבון והכישלון.

    אני יושבת שם רגע, נותנת לדמעות להתערבב עם מי הבאר השפוכים.

    אילו אחותי הייתה כאן היינו סוחבות את הדלי יחד. אם אבא היה חי היה סוב אותו בעצמו. לו הייתה אימי בחיים אולי הייתי נשואה וכלל לא הייתי צריכה לטרוח כל כך, להביא מים מהבאר.

    ביאוש אני קמה. כבר לא מעוניינת יותר במים. לא מתכוונת לסחוב דלי חדש. חוזרת חזרה לביתי. יושבת מול האח הדולק מנסה לייבש עצמי, מפי הקור ששורר בחוץ.

    דפיקה מזורה בדלת. זו לא דפיקה שאני מכירה, של אחת השכנות הבאות להציע את שידוכיהן. זו דפיקה חזקה. גברית.

    אני קמה בבהילות. חוששת. חצי רטובה. פותחת כדי סדק את הדלת, רוח קרה חודרת מחטף מקפיאה את גשר אפי. אין איש. אני פותחת עוד קצת, מוציאה ראש החוצה, תרה ימינה ושמאלה, אולם כלום. אף אחד.

    אני מתקדמת החוצה, נתקלת בדלי מים, המונח על האסקופה. אני לא מאמינה! מצד אחד אושר עילאי מציף אותי, סוף כל סוף מישהו דואג לי. מצד שני בושה סוגרת את האושר במעין מסגרת. אם המישהו הזה דאג לי לדלי מים, זאת אומרת שהוא ראה את שקרה לי…

    אני מכניסה בקלות את הדלי לבית, מרתיחה קצת מים, מכינה לעצמי חליטת צמחי מרפא, חוששת להיות חולה עתה. יושבת על המיטה, נשענת על הכותל התומך, מתחממת מכוס החליטה הרותחת, וחושבת.

    חושבת על מה יהיה איתי בעתיד, חושבת האם אצליח להקים משפחה, חושבת על המשמעות של וויתור. העניין הזה לא מרפה ממני, לא עוזב.

    …..​

    שנה חלפה, ואיתה חלפו החלומות. אני נשארתי כשהייתי. לבד, בלי איש בעולם. רק מישהו אחד דואג לי. אותו איש מסתורי שמקפיד להניח כל יומיים דלי מים שנשאבו מהבאר. אני מניחה לו את הדלי הישן בחוץ, וכך הוא לוקח אותו ממלא בו מים, מניח, וחוזר על עצמו.

    שכנותיי כבר אינן מציעות הצעות. נראה שהן התייאשו ממני. וגם אני בליבי כבר מיואשת.

    לקראת הערב לבן הארמי עומד לחתן את יעקב אם רחל ביתו הקטנה, כך מספרים ברחבי העיר. אני לא מאמינה למילה שיוצאת לאיש הרשע הזה מהפה. לא סתם אנשים מכנים אותו נוכל. הוא באמת נוכל. אחד הגדולים.

    ביתו נפתח לרווחה, מהבוקר אנשים נכנסים מברכים לשלום את החתן, ונשים נכנסות לברך את הכלה.

    אני מתארגנת ויוצאת. אני מאוד אוהבת את רחל. מלבד יופיה החיצוני, יש בה מעלות טובות ומשובחות. ענווה, עדינה, ישרה. אני מצליחה להבין מה מצא בה יעקב. אותו גבר שהציל אותה מרוע מעלליהם של רועי הצאן.

    קנאה אוכלת אותי. שורפת. אני שנותרתי לבדי בלי כל. ממשיכה להיזרק ככלבה עזובה. ואילו בנותיו של לבן הרמאי הגדול, שלא חסר משולחנו מאום, מקבלות ככל העולה על רוחן.

    אני בולעת את שברון הלב, יוצאת החוצה עולה על הפרדה היחידה שנותרה לי משרפת בית אבי, מתקדמת לעבר ביתו של לבן.

    הרבה נשים סבבו סביב הבית, חלקן מבוגרות רובן צעירות, כולן לבושות במיטב המחלצים. אני לבושת סמרטוטים לעומתן, נכנסת בראש מורכן, מביטה בפני הכלה ומרגישה איך החושך יורד עלי.

    לאה! היא הכלה!!! אני רוצה לצרוח, לזעוק, שכולם ישמעו. מה הולך כאן? מדוע בנות לבן משתפות פעולה במעשי השיטנה של אביהן? האם אינן חשות כפויות טובה?

    מזדעזעת עד עמקי נשמתי. ידעתי שלבן רמאי, אבל לרגע לא חשבתי שעד כדי כך. הוא לא רק רמאי אלא גם רשע גונב דעת הבריות.

    ברכתי את הכלה, וברחתי החוצה כל עוד רוחי בי. נשמתי עמוק. מתלבטת. האם לגשת לחתן לספר לו על מעללי חמיו לעתיד? או שמא לשתוק, להבליג?

    נזכרתי רגע שיש עוד צד בחתונה הזאת, צד האחות. רחל. מה היא אומרת על הסיפור הזה? האם משתפת היא פעולה או שמא אביה מכריח אותה לעשות זאת.

    אני נכנסת שוב אל לאה, מחליטה להציב בפניה את מחשבותיי, ומה ששמעתי תקע אותי לארץ, כמו הייתי עץ חרוב הנטוע במקום כבר למעלה משבעים שנה.

    ״תקשיבי לי טוב אחותי״, רחל מדברת בלי כל קושי, כאילו המחזה שקורה סביבה לא שייך אליה. ״יעקב יודע שאבא אינו איש אמת. על כן מספר הוא לי סימנים, על מנת שנזהה האחד את השניה״.

    אוזניי הקשיבו לכל מילה. רחל מוסרת ללאה את הסימנים, לאה משננת אותן. רחל מוודאת שלאה לא מתבלבלת, ומיד יוצאת רחל החוצה.

    אני מאמינה שיצאה לבכות, הרי לא יתכן שהקריבה עצמה כך. הרי עכשיו כולם יודעים שתהיה מוכרחה להינשא לעשיו אחיו של יעקב. כך מדברים כולם על לאה, וכך ידברו כעת על רחל. אינני יודעת מה עשתה רחל כשיצאה, כיוון שאני עוד נטועה למקומי. נדהמת.

    האם זהו כוחו של הוויתור? האם מוויתור רק מפסידים? הרי הנה רחל הפסידה את יעקב. אני ממשיכה להתלבט, איני שמה לב שלאה יצאה מהחדר, מובלת אל חופתה.

    ניעור ראש קל מחזיר אותי למציאות. אני מזדרזת, מגיעה אל קדמת האפריון, מפינה שלאה עומדת להינשא ליעקב באופן סופי. אני טרודה. ראשי סחרחר, לא רציתי לראות או לשמוע. ליבי כאב על אובדנה של רחל.

    אני שומעת מישהו קורא לי. אני מסתובבת. אני רואה בחור צעיר רחב כתפיים, פגיון כרוך סביב מותניו, ידו העבה מגישה לי מים. בבת אחת אני נזכרת במחשבותיי אל עבר דליי המים שמונחים מחוץ לביתי בכל יומיים.

    ״האתה הוא זה שמשאיר לי מחוץ לביתי את דליי המים?״ סומק פושט בלחיי. אני נזכרת גם שנפלתי והורסת כולי.

    ״אכן נודע הדבר״. חיוך מרשים על פניו.

    אני רוצה לשאול כל כך הרבה, אבל אין זה מכבודי. אולם אני בוחרת לעצמי שאלה אחת. ״מה שמך?״

    ״חמור מכנען״. הוא מחזיר אליו את ידו המושטת עם כוס המים. ״אלה מעוניינת במים?״

    ״אשמח. תודה״. אני לוקחת מידו את המים. הבושה מכסה את פניי לגמרי, מאדימה כעגבניה בשלה. ״מה אתה עושה בעירנו? ומדוע שתניח מחוץ לביתי דליי מים?״

    ״מסתובב אני בכל מיני מקומות מנסה להכיר אנשים חדשים, תרבויות״.

    ״ומדוע שתעזור לי אדוני?״ אני מקשיחה פנים, מקווה לא להראות מצחיק. גם אדומה וגם כעוסה.

    ״חשתי בצערך״.

    ״תודה לך״. אני נפרדת לשלום, נעלמת מהמקום, מרוב בושה. בורחת חזרה לביתי.

    …..​

    ימים בודדים עברו, שאלתי נותרה בעיניה. האם ויתור באמת מועיל, או שמא הכל בדייה? אין לי תשובה. אולם סוף כל סוף הקמתי בית. אני נשואה באושר שני ילדים כבר נולדו לי. את מקום מגוריי עקרתי לכנען.

    לבני בכורי קראתי שכם, אני מקווה שיעשה דברים גדולים, שיעזור לאחרים כאביו.

    אני נמצאת כעת בשוק, קונה כמה ירקות להכין מהן ארוחת ערב.

    את יעקב ולאה פגשתי לא מזמן. שמעתי שרחל כבר נפטרה, ממש בהולדת בנה השני. כאבתי עליה. אישה כל כך מסכנה, כך חשבתי. גם וויתרה לאחותה, גם ילדה רק שני בנים, וגם לא זכתה להמשיך לראות בשמחתם, לגדל אותם. פשוט באמצע הדרך מתה לה.

    ככל שחולפים הימים אני מבינה שאין זה שווה לוותר. אילו רק רחל הייתה מתעקשת עם אביה, נחלמת באחותה. יכלה לחיות עם יעקב בשלווה, לגדל ילדים בנחת. אבל מהוויתור הפסידה.

    ״כל מה את חולמת ילדתי?״ אישה מבוגרת דוחפת אותי. ״פני את המעבר. אין זה המקום לחלומות״.

    ״סליחה״, אני מרכינה ראשי. מתנצלת.

    ״ספרי לי על מה חשבת״. האישה מושכת אותי לדוכן צדדי, נשענת עליו. ״מה יושב על ליבך?״

    אני מגוללת בפניה את כל סיפור חיי. לא מחסירה אף פרט. מתעקשת לספר גם על רחל. האישה מקשיבה בקשב רב. שואלת, מתעמקת. דולה ממני כל פרט מידע.

    ״תקשיבי לדבריי ילדתי״, הזקנה עוצמת עיניה, כמו מעשה כשפים. ״הוויתורים לעולם לא מפסידים. אבל צריך להבדיל בין הדברים!

    אם היית מוותרת לאחותך על הצפרדע יכול להיות שהבית לא היה נשרף, אולם אין זה אומר שזה לא היה קורה ביום אחר. הבורא הרחום גזר שהורייך ואחותך ימותו בזמן שהבית נשרף. אין זה קשור כלל לוויתור.

    ואילו רחל שוויתרה על הסימנים עבור אחותה זה גם עשתה מעשה אצילי, היא כלל לא הייתה חייבת לעשות זאת. ואת חושבת שהיא הפסידה מכך?״

    ״כן״.

    ״לא. מי קבע שאם הייתה מתחתנת עם יעקב לבדה הייתה מביאה שניים עשר ילדים? מי אמר שלא הייתה נפטרת בלידת ילדה השני? מותה הוא גזרת שמיים, בדיוק כפי שנגזר על משפחתך.

    אבל חכי ותראי. הוויתור שלה יעמוד לילדיה לעולם. לנצח נצחים.

    כי מוויתור לא מפסידים. בטח לא הופעתו כזה״.

    ״האם מכשפה את?״ לפתע התמלאתי פחד. איני אוהבת מכשפות.

    ״לא. אישה מבוגרת אני. והספקתי לראות כל כך הרבה, עד שבביטחה אני יכולה לומר לך. שוויתור אינו סתם. זה לא עוד נתינה סתמית. זו נתינה עם משמעות, נתינה עם משקולת. את חושבת שהיה לה קל לוותר? לא. זה קשה. אבל היא עשתה זאת בלב שלם. כשהוויתור מגיע בלב נקי. שלם. אז הוא חזק ויעמוד לדורות אחריו, לישועה״.

    ״תודה לך״, קדתי מעט. לא ידעתי איך להיפרד ממנה בדרך אחרת. היא כל כך שמחה אותי בתשובתה. ניקתה את ליבי הפצוע מזה שנים. ״אין לך מושג איך הרגעת את ליבי״.

    ״תאמיני לי, שאני יודעת״.


    -סוף-​

    ״מניעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב״.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אמא של :-), ספרות בנשמה, בובה בובה ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינדה
    אשמח להערות.
  • 2
    • נעול
    1K
    • Beeing
    שיתוף מקודם 🥄 עסק על הכפית- עם דבורי כהן באזזז- שלב ב' באתגר העסקי, והגרלה על 500 ₪ מזומן 🎁
  • Beeing //
    • בס"ד

    עסק על הכפית- עם דבורי כהן באזזז- שלב ב', והגרלה על 500 ₪ מזומן

    מה זה עסק על הכפית?
    טעימות מעולם העסק - לפי סדר הא"ב
    מושגים, כלים ודימויים שעושים סדר בעסק - כפית אחת בכל פעם.
    ביסים קטנים. תובנות גדולות.



    כהמשך     לשלב א' באתגר העסקי של הקיץ

    ברוכים הבאים לשלב ב'-

    "עסק על הכפית" - מאגר טעימות שיווקיות-עסקיות, מוגשות בדיוק בגובה הלב והעיניים.
    כאן תמצאו מושגים, דימויים, שאלות מעוררות חשיבה, וטיפים פרקטיים שמוגשים כפית אחת בכל פעם -
    כדי לעשות סדר בעסק, בלי לבלוע את כל העולם.

    חלק מהמושגים נולדו מתוך השפה והדרך שפיתחתי בעבודה עם מאות עסקים
    וחלקם מושגים אוניברסליים שאני מנגישה מחדש.


    הכל לפי סדר הא"ב כדי שתוכלו לדפדף כמו בתפריט,
    לבחור את המושג שהכי מדבר אליכם עכשיו , ולתת לעסק שלכם טעימה מדויקת של באזזז.



    🎁 ויש כמובן הגרלה:
    כל מי שייכנס לאשכול, יציין מה המושג שהכי נגע בו כרגע ויכתוב בתגובה "טעמתי באזזז!"
    עם משפט למה בחרתם דווקא את זה,
    נכנס אוטומטית להגרלה על 500 ש"ח מתנה לחשבון הבנק שלכם.
    ההגרלה תערך בע"ה בכ"ח בתמוז תשפ"ה.



    אז קדימה -
    🔍 עברו על הרשימה לפי סדר הא"ב
    🥄 קחו כפית מהטעם שמתאים לעסק שלכם


    📌 כתבו כאן בתגובה - "טעמתי באזזז" ושתפו איזה מושג הכי נגע בכם ולמה.

    מחכה לשמוע מה דיבר אליכם,
    דבורי כהן באזז






    א'

    אודות בגובה האוזניים     - איך להציג את מה שאני עושה בצורה שתגרום לאנשים לפתוח אוזניים?



    בהרבה קורסים, קבוצות ותוכניות מבטיחים ללמד אותנו איך להכין לעסק את "נאום המעלית".
    אבל גם אם היינו חרוצים/ות בקורס הזה, והכנו על הכתב טקסט מאד מרשים וייצוגי,
    לאף אחד כולל לעצמנו, אין חשק לשמוע אותנו מדקלמים את הנאום השבלוני הזה ☹

    מה עושים? במקום לשתוק תכינו לעצמכם "אודות בגובה האוזניים".

    3 משפטים עסיסיים ומדויקים שעושים חשק למי שמולנו לשאול עוד.
    מתאים במיוחד לעסקים מהסוג היותר מורכב, שצריך קצת להסביר מה בדיוק אתם עושים.

    הנוסחה:

    את יודעת ש… (את הבעיה?)

    ובכן מה שאני עושה זה (פתרון)

    למעשה, (הוכחה…)

    עוד דוגמאות והרחבה- פה.

    אחרי שתשתמשו בנוסחה- תתרגלו לקבל תגובות של "וואו, מעניין. מה זה אומר?"
    וזה בדיוק ההבדל בין להלאות אנשים עם תוכן כבד, לבין לגרום להם לפתוח את הפה לביס הבא!





    ב'

    בייגלה שרוף

    לפעמים יש לנו בעסק נתונים שלא נראים לנו אטרקטיביים.
    שאנחנו רגילים להתנצל עליהם, לנסות להסביר, לעגל פינות.
    “אין לי קליניקה”,
    “אני לא מגיעה ללקוחות הביתה”,
    “אני לא עובדת עם צוות גדול”…

    אבל מה אם כל הדברים האלה הם לא בעיה שצריך להחביא, אלא יתרון שמחכה להתגלות?

    תשמעו מה קרה לי עם העוגיות של עבאדי:
    פתחנו חבילה, וכולן היו שחומות כהוגן - כמעט שרופות.
    התגובה הראשונה? “וואי, נשרף להם…' צריך להגיש תלונה...”
    ואז הבן שלי מצביע על האריזה:
    “אמא, זה כתוב פה - שרוף במיוחד!”
    וזה כל הקסם:

    זו לא היתה תקלה. זה הקונספט. העוגיות מיועדות במיוחד למי שאוהב את זה ככה.

    אז איך זה קשור לעסק שלך?

    יכול להיות שגם אצלך יש "בייגלה שרוף" - נתון קיים, אולי לא סטנדרטי, שלא נוח לך איתו.
    אבל עם זווית מבט חדשה - את יכולה להפוך אותו לייחודיות שלך.
    מה שמפריע פתאום מדבר בול ללקוח הנכון.

    את לא מגיעה הביתה ללקוחות? אז תדגישי שאת מאמנת לניהול בית בלי להיכנס הביתה, בדיוק כמו שהן רוצות.
    אין אצלך חדר המתנה? - אז הלקוחות לא מחכות. את מתחילה בזמן.
    את מקבלת לקוחות בסלון עם קטלוג? - זו חנות ביתית בלי עלויות מיותרות, וזה אומר מחירים נוחים.

    בסוף - בייגלה שרוף זו לא בעיה.
    זה קונספט אישי.
    וזה תלוי רק בך - איך את בוחרת להציג את זה.

    אז מה הבייגלה השרוף אצלך?
    ומה יקרה כשבמקום להתנצל - תתני לו כבוד, תמתגי אותו ותתאימי אותו בדיוק למי שאוהב אותו ככה?






    ביטחון עצמי עסקי

    ביטחון עצמי עסקי זה לא תכונה מולדת.
    זה לא “או שיש לי או שאין לי” - זה שריר. והוא נבנה.
    לפעמים הוא צומח מתוך הבהירות:
    כשברור לנו מה אנחנו מציעים, למי זה מתאים, ואיך זה עובד – אנחנו מרגישים בטוחים.



    כמה דרכים לבנות ביטחון בעסק שלך:

    • להפסיק להסתמך רק על דיבור ולבנות חומרי שיווק מקדימים שעושים חצי עבודה עוד לפני השיחה.
    • להשקיע בנראות שמדברת בשבילכם. כשאתם נראים מקצועיים, זה מקרין החוצה, וגם פנימה.
    • ללטש את הצעת הערך- לדעת להסביר מה אתם עושים בלי לגמגם.
    • ולפעמים - פשוט ללמוד. יש קורס לזה. יש שיטה לזה. יש דרך לצבור ביטחון - גם בלי להיות טיפוס כריזמטי.
    ואם אתם מרגישים שאת נמנעים משיווק או ממכירה בגלל חוסר ביטחון -
    אולי הגיע הזמן לבדוק מה יעזור לכם להתחזק:
    ייעוץ? קורס ממוקד? חומרי שיווק שיחסכו דיבורים?

    📌 כל הפרטים כאן:
    קורס ביטחון עצמי במכירות






    ג'



    גשר

    שיווק הוא גשר בינך לבין הלקוחות.

    אנחנו עומדים בצד אחד עם שליחות, רעיון, שירות, מוצר.
    והלקוחות בצד השני - עם הצרכים שלהם, הכאבים והספקות.
    ובשביל שיקרה מפגש בין שני הצדדים- צריך לבנות גשר.

    גשר טוב הוא כזה שמוריד התנגדויות, פותח את הלב, ומאפשר להם להגיע אלייך.

    זה יכול להיות:

    • דף נחיתה שמתחיל מהכאב של הלקוח - לא מההישגים שלך.
    • סרטון שמראה / מספר על תהליך, לא רק על תוצאה סופית ומרשימה.
    • פוסט/מייל שמספר סיפור שהיא יכולה להזדהות איתו, במקום לדבר על עצמך.
    והכי חשוב - גשר נבנה על הבנה.
    כשאנחנו יודעים באמת מה עובר על הלקוחות , נוכל לנסח את זה טוב יותר מהם...
    וברגע שהם מרגישים שאנחנו מבינים אותם -הם כבר בדרך.





    גרעין עסקי נכון


    לפני שמתחילים לשווק, לבנות דף נחיתה או לחשוב על סלוגן - צריך להבין מהו הגרעין של העסק.

    גרעין עסקי נכון הוא שילוב בין שלושה דברים:

    1. כישורים ונטיות אישיות - מה בא לכם טבעי? במה אתם טובים בלי מאמץ?
    2. ניסיון מקצועי או ניסיון חיים - איפה צברתם עומק? במה באמת התנסיתם?
    3. מוטיבציה פנימית - הרצון האמיתי שלכם ליצור, לעזור, לתקן, להזיז דברים.
    בלי שלושת החלקים האלה - העסק יהיה חלש בבסיס שלו. גם אם תבנו אתר נוצץ ותשקיעו הרבה בפרסום.

    גרעין עסקי נכון אומר שיש התאמה בין המוצר שאתם מציעים, הצרכים של הלקוחות, והאדם שאתם.



    טיפים ליישום:

    • תשאלו את עצמכם: מה אני באמת רוצה לעשות ולא רק "יודע/ת" לעשות?
    • תזהו: מה הערך הייחודי שלכם שמביא תועלת ברורה ללקוחות?
    • תבדקו: האם המוצר שלכם עונה לצורך ממשי שקיים בשטח, והוא לא רק "רעיון נחמד"?


    זה השלב שבו נולדת בהירות.
    וברגע שיש בהירות - מגיע גם ביטחון.
    ומשם- הדרך בע"ה סלולה.





    גיל מנטלי לעסק

    גיל עסקי זה לא כמה זמן אתם בעסק, אלא באיזו מהירות אתם מתבשלים.

    יש עסק שקיים כבר 8 שנים אבל עוד מדשדש כמו בתחילת הדרך, (8 שנים ניסיון של שנה ראשונה)
    ויש מישהו שרק פתח וכבר מתקדם בבשלות, במיקוד, ועם אש בעיניים.

    גיל עסקי הוא לא כמה זמן העסק קיים, אלא באיזו רמה אתם נמצאים בתוכו:
    כמה אתם ברורים לעצמכם,
    כמה אתם מוכנה לקחת החלטות אמיצות,
    כמה אתם באמת רואים בעסק שלכם עסק, לא תחביב ולא ניסוי.

    ולא, אין כללים קשיחים מתי "נכון" להשקיע במיתוג, מתי לפנות לייעוץ, ומתי לבנות מוצר דיגיטלי.
    יש מי שעושה את זה אחרי חודשיים – ויש מי שאחרי עשר שנים.
    יש מי שבשבילו "השקעה" זה 300 שקלים ואצל אחר זו קפיצה של עשרות אלפים.

    אבל מה שמשנה באמת - זו ההחלטה.
    האם אתם רואים את עצמכם מתקדמים?
    האם אתם מוכנים להפסיק להתלבט ולהתחיל לזוז?

    עוד בנושא הזה אפשר למצוא פה >>







    ד'

    דילמת הביצה והתרנגולת - איך תתחילי אם אין לך ממה?

    זו אחת השאלות הכי נפוצות אצל בעלי ובעלות עסקים בתחילת הדרך (ולא רק):
    איך תשווקי אם אין לך עדיין לקוחות?
    ואיך יגיעו הלקוחות - אם את לא מפרסמת?
    ואם אין לך תקציב, איך בכלל תעשי פרסום ותוציאי כסף לפני שהכנסת?
    אבל אם לא תפרסמי? מאיפה יבואו הלקוחות?

    וחוזר חלילה....



    זו הדילמה, אבל יש לה פתרון.

    עסק לא מחכה לתקציב הוא מתחיל מתנועה.
    והרבה פעמים דווקא העשייה הקטנה היא זו שפותחת את הצינור.



    אז מה עושים בפועל?

    *מפסיקים לחכות שהכל יהיה מוכן - ויוצאים עם מה שיש: התחלה דווקא מפנייה לקרובים/חברים/משפחה,
    שכבר מכירים את הכישורים שלך וסומכים עליך גם בלי שיווק נוצץ, שירות בגרסה מצומצמת,
    מייל ראשוני, או הצעה פשוטה לקבוצת פיילוט.

    * משווקים בצורה חכמה גם בלי תקציב – פניה במייל/בוואצאפ,
    פרסום אורגני בפורומים וקבוצות מייל חינמיות או נטוורקינג. זה שיווק לכל דבר.

    * בונים קהל בהדרגה - פוסט ועוד פוסט, תגובה ועוד שיתוף - ככה מתחיל גשר.
    הקהל לא נבנה ביום, אבל הוא מתחיל ממשהו. וגם רשימה של אלפים התחילה מבודדים...

    * משקיעים זמן במקום כסף - בשלב הזה, הזמן שלך הוא הנכס. תנצלו אותו לחידוד, שיח עם קהל, בניית אמון.

    *בודקים אם שווה לקחת סיכון מחושב - לפעמים גם 50 ש"ח על מודעה בפלטפורמה ממוקדת
    יכולים להביא את הלקוח הראשון - שיכסה את זה פי כמה.





    דף נחיתה או דף מכירה - מה ההבדל ולמה זה משנה?

    הרבה עסקים מתבלבלים בין השניים - ובצדק.
    כי שניהם דף אינטרנט ושניהם "דפי נחיתה", אבל התפקיד שלהם שונה לגמרי.

    *דף נחיתה - בא להזמין.
    הוא קצר, מזמין, פשוט. נועד לגרום ללקוחות לומר “אני בעניין”, ולהשאיר פרטים.
    למשל: להצטרף לוובינר, לקבל מדריך חינמי, או לבקש שיחת ייעוץ.

    *דף מכירה - בא למכור.
    הוא ארוך יותר, עם הסברים, פירוט, תועלות, שאלות ותשובות.
    מוביל לרכישה עצמאית, לפעמים גם בלי תיווך של שיחה או יועצת. (תלוי במוצר/במחיר/באופי העסק)



    דוגמא מהלקוחה יהודית נדף- מעצבת הום סטיילינג לחדרי ילדים ועסקים מעולם הילדים:

    • דף נחיתה שמזמין לקבל מדריך שווה ללא עלות
    • דף מכירה לפגישת ייעוץ הום סטיילינג אצלכם בבית
      זה דף ארוךיותר עם פתיח שמחבר לרגש, הסבר מה נלמד, למי זה מתאים, כמה זה עולה, למה עכשיו - ובסוף: כפתור לקביעת פגישה.


    טיפ קטן:

    לפני שאתם כותבים דף או פונים לאיש מקצוע לבקש הצעה- תשאלו את עצמכם:
    אני רוצה שהלקוחות ישאירו פרטים או שירכשו מוצר?

    וזה ייתן לכם את התשובה איזה דף אתם צריכים.







    דבורי כהן באזזז :)

    מכירים את זה שעסקים מסיימים ייעוץ עסקי ואז שואלים את עצמם- נקסט. אז מה עושים עכשיו?
    אז זה בדיוק מה שאני מציעה. תהליך הפקת מערכת שיווקית מדויקת, לעסקים שיש להם מוצר טוב להביא לעולם
    ונמאס להם רק מייעוצים.
    הנה תראו מה מספרת גב' דרורית ברון- יועצת חינוכית שהגיעה עם 30 שנות ניסיון, שילמה לייעוצים ולקורסים אבל חיפשה מאיפה מתחילים...
    היא נכנסה אלינו לתהליך עם יומן פנוי, וב"ה סיימה עם הכנסת מזכירה שתעזור לה להשתלט עם עומס הפניות...
    (זזזה דוגמא לאודות בגובה האוזניים:)


    ולמי שמחפש כן את הכתיבה היותר מסורתית עם הטייטלים והכל...
    יועצת שיווקית, אסטרטגית, פרסומאית ומרצה, כבר מעל ל-15 שנים בתחום השיווק, תקשורת ופיתוח עסקי,
    עם ניסיון עשיר בליווי עסקים ויזמיות בדרך להצלחה.
    לאורך השנים ליוויתי מאות לקוחות בתהליכי הפקה מלאים -
    מהרעיון הראשוני ועד למכירה ממשית, בס"ד עם תוצאות בשטח שמדברות בעד עצמן.

    יש לי צוות מקצועי ומשרד שמפיקים הפקות ללקוחות, וכך אנחנו יוצרים תהליך רחב ומקיף שמאפשר לעסקים להתפתח עם לב רגוע וראש שקט, כי הכל מטופל בצורה מסודרת, יצירתית ויעילה.

    מוצר הדגל שלי הוא תהליך הפקה מלא ומסודר, שמכין ללקוחות את כל המערכת השיווקית בצורה מקיפה ומדויקת. אבל אני גם מציעה תוכניות ליווי ל"פיתוח קול עסקי", את תוכנית "יוצרות באזזז" לפרסומאיות ומעצבות שרוצות להוביל, וכן קורסים דיגיטליים עם כלים פרקטיים לפיתוח עסקי, שיווק ומכירות.

    בנוסף, אני מרצה במרכזי הכוון, עיריות, מתנ"סים ומרכזי השתלמויות ברחבי הארץ - עם הרצאות וסדנאות בגובה העיניים, מלאות הומור ודוגמאות מהשטח, כדי לסייע לעסקים ויזמיות לפתח אסטרטגיה ברורה ולקדם את עצמם בצורה אפקטיבית.

    אפשר לבקש גם פגישת באלאנס - מפגש התייעצות מקצועי שמטרתו להעניק לך כיוון ברור וממוקד לעסק שלך, ולסייע לך לקחת את הצעד הבא בביטחון.

    בכל מקרה, בכל מה שאעשה בע"ה יהיה הרבה באזזז, לב, מקצועיות ואכפתיות.







    ה'

    הצעת מחיר- מה האורך האידיאלי?


    מה האורך האידיאלי להצעת מחיר? עמוד אחד? שלושה? כמה שפחות?

    גם אם שמעתם סביבכם צקצוקים בסגנון: "אויש, מי יקרא את כל זה... תנסו לצמצם ולהכניס הכל בעמוד מקסימום שניים..."

    חשוב לדעת: האורך של הצעת המחיר לא קובע את האפקטיביות שלה.

    מה שחשוב זה שהתוכן יהיה שיווקי, ברור ומדויק , ויכלול את כל החלקים הקריטיים
    שעוזרים ללקוחות לעכל את המחיר- לצד נתונים חשובים נוספים.

    תשימו לב שיש סוגים שונים של לקוחות (איזה סוג אתם?...)

    • יש מי שקורא כל מילה ומנתח כל פרט (ויכול מתוך שינה לצטט לכם משפט מההסכם עבודה😊)
    • ויש מי שרק מרפרף במהירות על המסמך.
    אז התפקיד שלנו הוא לייצר הצעת מחיר שתגשר על שתי הגישות האלה:
    היא תכיל את כל הפרטים בצורה בהירה, תעזור ללקוח להבין בדיוק מה הוא רוכש, למה זה שווה לו , ותמנע ככל האפשר הפתעות לא צפויות, כי אף אחד לא אוהב "חתול בשק".

    זה רלוונטי מאוד במיוחד בתחומים של מתן שירותים כמו:

    • בניית אתרים
    • עיצוב גרפי
    • מיתוג
    • אדריכלות ועיצוב פנים
    • אוטומציות לעסק
    • ושירותים נוספים שבהם חשוב להציג את התוצר והשירות בצורה שקופה ומכבדת את הלקוח.






    הוכחה חברתית    - ולמה היא שווה זהב?



    הוכחה חברתית זה פשוט המלצות אמיתיות של אנשים, כתובות, מצולמות או מוסרטות,
    שמספרות ללקוחות החדשים שמה שאתם מציעים זה עובד ויעיל.

    כי, בינינו, כשאנחנו מדברים על עצמנו זה קצת נשמע שיווקי...
    אבל כשלקוחות מדברים? זה כבר שובר את המחסומים ופותח את הארנק.

    אז תדאגו שיהיה לכם קובץ מסודר עם המלצות, במקום אחד, שקל לשלוף ולשתף בפגישה,
    בדף מכירה, בחתימת המייל שלך, בכל מקום.

    למה זה עושה קסמים?

    • מוריד חששות
    • מעלה אמון
    • גורם לאנשים לרצות להצטרף.

    כמה טיפים:
    1. בקשו המלצה כשהלקוחות חמים ומודים מעצמם- זה הזמן הטוב ביותר.
    2. תגוונו בפורמט בהתאם לסגנון הלקוח ולפי מה שמתאים לו: סרטון, הקלטה, טקסט כתוב, צילומסך...
    3. תארגנו הכל במקום אחד, כדי שלא תאבדו כלום.
    4. תעדכנו את הקובץ מדי פעם, הלקוחות הם השגרירים הכי טובים שלכם!




    ו'

    ותיקה או מתחילה? מי באמת מרוויחה יותר?

    הוותיקות מביאות איתן ניסיון, מקצועיות ודרך. הן עברו כבר הרבה וברור שיש להן מה למכור,
    אבל לפעמים הן מרגישות קצת מאחורה מול כל הנצנצים והפרסומים המרהיבים של המתחילות..
    מזדהה?

    חשוב שתזכרי שדווקא את, הוותיקה, יש לך יתרון אמיתי כשאת לומדת איך לשלב בין הידע שלך לבין שיווק נכון,
    את יכולה לבלוט בדיוק כמו המתחילות, ואפילו יותר.

    כי שיווק זה לא רק רעש וצעקות, אלא הבנה איך להעביר את המסר האותנטי שלך,
    איך למשוך את הלקוחות שמתאימים לך באמת, ואיך להראות את הערך הייחודי שיש רק לך.

    גם אם עכשיו נראה שהמתחילות מושכות תשומת לב רבה,
    עושות הרבה רעש וצלצולים ואת- נשארת קצת בצל, ומה שהרגשת שעבד בשבילך עד היום כבר עובד פחות
    בגלל שיש היום תחרות גדולה, והרבה אלטרנטיבות,
    ובגלל שאנשים מסתכלים על הקנקן החיצוני-
    רק רציתי לומר לך שזה לא סוף פסוק ויש לך איך לצאת מזה.


    כמה טיפים ראשוניים שיעזרו לך להתקדם:

    1. תעדכני את המסר שלך: תבדקי שהשפה והשיווק שלך מדברים אל הלקוחות שאת רוצה למשוך, בצורה פשוטה וברורה.
    2. תשתמשי בכלים דיגיטליים מותאמים: אפילו צעדים קטנים, כמו דף נחיתה מעוצב או פוסט ממוקד, יכולים להרים את החשיפה שלך.
    3. תבני לעצמך תיק הוכחות חברתיות: המלצות של לקוחות מרוצים זה המפתח לאמון ולהצלחה.
    4. תגדירי לעצמך יעדים קטנים וברורים: לא צריך למהר - צעד אחרי צעד זה הסוד לשיווק נכון ובטוח.
    5. תזכרי שאולי העטיפה שלך לא נוצצת כמו של המתחילות, אבל זה לגמרי בר שינוי,
      והכי חשוב- שאפשר לתקן את זה.

      יותר קל להוסיף נראות, עטיפה ושיווק לעסק עם תוכן אמיתי וערכי,
      מאשר לשפר תוכן ורמה של עסק שיש לו רוח וצלצולים אבל הוא מלא אוויר מבפנים...




    ז'

    זירת מכירה

    זירת המכירה     היא המקום שבו מתבצעת המכירה בפועל. המקום שבו אתם “נלחמים” על הלקוח, על המחיר ועל ההצלחה שלכם.

    הדבר החשוב הוא למכור במקום שבו זה הכי נכון ומתאים ולא לנסות לדחוף הכל באותו ערוץ.

    יש מוצרים שקל למכור דרך:

    • דף מכירה או קטלוג עם מחירים,
    • אתר אינטרנט עם סליקה אוטומטית.
    אבל יש מוצרים שדורשים התאמה אישית, שיחה והסבר - ולכן שם המכירה צריכה להיות:

    • בשיחת טלפון
    • שיחת זום
    • או פגישה פרונטלית.
    איך יודעים איפה הזירה הנכונה?
    הכי פשוט לבחון בשטח:
    • ערכו 10 שיחות טלפון ו-10 שיחות פנים אל פנים על אותו מוצר,
    • תשוו איפה הצלחתם למכור יותר ובמחיר טוב יותר.
    אם גיליתם שהזירה שלכם היא בפגישה, השיחה הטלפונית היא לא כדי למכור את המוצר,
    אלא למכור את הפגישה להסביר למה כדאי להיפגש ומה התועלת.

    לעומת זאת, אם המוצר פשוט וברור, אפשר למכור כבר בדף המכירה או בטלפון בלי פגישה.





    ח'

    חלון פתוח

    מכירים את זה?
    "יש לי תחושה שחלק מהאנשים נרשמים רק בגלל המתנה שהצעתי בחינם,
    וכבר אחרי זה הם נוטשים ומסירים את עצמם... בשביל לקקני חינם כאלו עשיתי את כל ההשקעה?..."

    הרבה עסקים חווים את התחושה הזו כשהם נותנים תוכן חינמי.
    לפעמים באמת יש כאלה שרק רוצים את המתנה ויורדים מהרשימה. אבל זה בסדר גמור.
    זה כמו לפתוח חלון: נכנס אוויר צח, אבל לפעמים גם קצת זבובים...

    העיקר לזכור שלפתוח את החלון זה לטובה, כי היום- ידע אפשר למצוא בכל מקום.
    הלקוחות לא מחפשים רק ידע, אלא לווי, מיקוד, הכוונה והתאמה אישית.

    כשאתם נותנים תוכן מעולה כבר מההתחלה, אנשים רואים שאתם מקצוענים ויכולים להתרשם מהערך שלכם.
    אז הם יחשבו:
    "אם את זה הוא נותן לי ככה בחינם- כמה שווה יהיה לשלם ולקבל את השירות המלא?"

    הסינון האמיתי קורה לאורך הדרך: מי שרק רוצה מתנה יילך,
    או בפעם הבאה כשתעשו קמפיין במייל- הוא יסיר את עצמו,
    ומי שמעניין אותו באמת מה שאתם מציעים, ויש פוטנציאל שיום אחד הוא יפנה ויבקש מכם משהו-
    ימשיך לעקוב ויישאר אתכם לאורך זמן.





    ט'

    טיפוסי אישיות-     אנשים לא נולדו עם שטאנץ אחיד.

    יש מי שקונה מהר, ויש מי שחייב לבדוק כל פסיק.
    יש מי שרוצה תוצאות, ויש מי שצריכה רגש.
    ולכן - אם ניגש לכולם באותו סגנון, נפספס לקוחות טובים.

    מודל דיסק (DISC) הוא כלי פסיכולוגי פשוט ויעיל שעוזר לנו להבין את עצמנו ואת מי שמולנו -
    ולהתאים את השיחה אליו במקום לדבר רק בשפה שנוחה לנו.



    ארבעת הסגנונות בקצרה:

    D - דומיננטי
    רוצה לדעת "מה יוצא לי מזה?", מדבר קצר ולעניין, מקבל החלטות מהר.
    מה להגיד לו? "זה יחסוך לך זמן ויביא תוצאות."
    לא לחפור, לא להציע יותר מדי אופציות - תני לו להרגיש בשליטה.



    I - משפיע
    חברותי, רגשן, מדבר הרבה, מחפש חוויה.
    מה להגיד לו? "זה מרגש, מיוחד, רוב האנשים בחרו את זה!"
    תזרמו איתו אבל תכוונו- אחרת זה ייגמר ב”וואו” בלי עסקה.



    S - יציב
    רגוע, שקט, לא ממהר, מחפש ביטחון.
    מה להגיד לו? "יש פה שקט נפשי, ליווי מסודר, משהו יציב לאורך זמן."
    לא ללחוץ. לתת לו זמן לחשוב, אבל עם גבול.


    C - זהיר
    חוקר, שיטתי, שואל שאלות בלי סוף.
    מה להגיד לו? "זה כולל 3 שנות אחריות, נבדק במעבדה, הנה הנתונים."
    תביאו פרטים, טבלאות, הוכחות. זה קריטי בשבילו.



    ולמה זה חשוב?

    כי שיחת מכירה טובה זו לא הצגה ולא דקלום של תסריט כתוב מראש, אלא דיאלוג מותאם.
    כשאתם יודעים מי עומד מולכם אתם יכולים להוביל את השיחה בצורה מדויקת יותר,
    לגרום לו להרגיש בנוח,
    ולהפוך שיחה ש”כמעט נסגרה” - לעסקה שבאמת נסגרה.

    אגב, אם מעניין אתכם להעמיק בנושא-
    יש לי קורס מכירות שחלק ב' שלו מבוסס כולו על התאמת השיחה לטיפוסי אישיות. אפשר בשמחה לפנות ולקבל פרטים.





    י'

    יש מיש    - לפני שמתחילים עוד מהלך שיווקי, תמיד חשוב לבדוק מה כבר קיים ואפשר למקסם.

    מה המשאבים/דאטה/נתונים/פעולות שכבר יצרנו/בנינו/השקענו/אספנו,
    ואיך אפשר להרוויח מהקיים עוד לפני שעושים פעולות חדשות מאפס.

    זה רלוונטי בכל המישורים:

    *פרסום- לפעמים רק צריך לדייק משהו בתוכן הפרסום, לפני שרצים להכין מודעה חדשה.
    *אנשי קשר- להמשיך לתחזק ולתפעל רשימת תפוצה קיימת ולא רק לחפש דרכים להביא עוד אנשים.
    *לידים- לחזור למי שכבר דיברתם איתו, ועשיתן 70% מהדרך, לפני שרצים להביא לידים חדשים ומתחילים לעשות שיחות מאפס.
    *ייעוץ- למקסם את כל מה שאמרו/יעצו לכם לפני שמתחילים מהלך או ייעוץ חדש.
    *קורסים- לפני שסיימתם ללמוד ולהטמיע קורס שלקחתם- חבל לרוץ לקורס הבא.





    יוצרות באזזז-
    הדרך להפוך מ"עוד גרפיקאית" או כותבת שיווקית לפרסומאית חזקה שיודעת להוביל לקוחות, לנהל תהליכים הרבה יותר רציניים ולקבל יותר כסף. בלי להפנות את הלקוח לאסטרטגית דגולה... איך לבנות מוצר רווחי, לנהל את הדרך, לכוון את הלקוח, ואיך להביא עוד לקוחות לשווק ולפרסם בצורה שמתאימה לעסק שלך- תוכנית הדגל למעצבות/פרסומאיות/קופירייטריות שרוצות להרוויח יותר.





    כ'

    כתיבה שיווקית

    כתיבה שמזיזה לפעולה וגורמת לאנשים לזוז ולעשות מה שרצית שהם יעשו.

    כמה טיפים בהקשר לזה:

    *לא צריך להיות "ספרותיים" או עם כישרון כתיבה מיוחד, כתיבה שיווקית נשענת על עקרונות פסיכולוגיים ועל הבנה של מה הלקוחות צריכים ורוצים ומה יש לך להציע להם ולמה שיפנו דווקא אליך ולמה עכשיו.

    *כתבתם ואתם מרגישים שדיברתם לקירות? שווה ללמוד את העקרונות לכתיבה שיווקית כי זה יכול לגרום ללקוחות להבין מה רצית מהם, ולהוריד ממך הרבה תסכול.

    *בדור שלנו בעל/ת עסק לגמרי יכול לנהל לעצמו את התוכן השיווקי, בפרט שיש כ"כ הרבה כלי AI לעזר. אבל צריך להבין את הבסיס והעקרונות, כדי לכוון את הבינה ולא לפרסם שטויות או תבניות גנריות כמו מיליון עסקים אחרים.





    ל    '

    לידים - לא מספרים. נשמות.

    לידים הם לקוחות פוטנציאליים.
    בעולם השיווק אנחנו מדברים על חימום לידים , טיגון, בישול, ליד קר, חם או אפילו ליד שרוף.
    אלה מונחים מקצועיים לגמרי - אבל חשוב שלא נשכח: מאחורי כל ליד יש בן אדם.

    זה לא רק מספר בטבלה או אובייקט שצריך "להמיר", אלא מישהי עם רגשות, עם קצב, עם שיקולים.
    כשזוכרים את זה - גם השיווק נראה אחרת.
    פחות 'קניבליות שיווקית', ויותר תקשורת אמיתית שמכבדת את האדם שנמצא מולך.





    לחץ בשיווק

    אנחנו רוצים לקוחות. לא צריכים לקוחות.

    גישה שחשוב לאמץ.

    לקוחות שמגיעות אלי עם "צריכה דחוף כסף!" צריכה דחוף לקוחות"

    אני ממליצה לה להשתלב באיזו עבודה קבועה כשכירה/פרילנסרית כדי לא להתחיל לשווק מתוך לחץ. שיווק מתוך לחץ הוא מתכון לכישלון, אכזבות ותסכולים על עצמנו ועל הלקוחות שברוב חוצפתם לא קנו.

    "אבל אני באמת צריכה כסף!! המשכנתא רק עלתה, ויש לי תשלומי עתק על המעונות ועל..."

    נכון. אבל אם פועלים ממקום של צורך, של נואשות ושל לחץ- הפעולות שנעשה, גם אם תהיינה מדויקות- לא יעבדו. לאנרגיות ולתחושות שלנו יש השפעה מאגית!

    תשחררו. תנשמו. ותעבדו נכון. אנחנו אחראים על הפעולות, התוצאות כבר יגיעו בע"ה. רק צריך לתת להן את הזמן.

    ולכן- תשננו לעצמכם- אני רוצה לקוחות- לעזור להם, להשפיע עליהם, לתת להם מהכישרון/היכולת/השירות שלי. אבל אני לא צריכ/ה אותם! לא תלוי/ה בהם. גם בלעדיהם אנחנו בע"ה נסתדר, נמצא פתרון, ויהיה לנו לחם פרוס ושוקו למחר בבוקר.

    האמירה הזו יכולה לעשות לכם את ההבדל בין חיים של מרדף אחרי העסק-לקוחות-כסף, לבין שלווה פנימית ועשייה ממוקדת מטרה.









    מ'

    מודל רווחי לעסק

    לפעמים העסק שלנו דומה לחנות אופניים שוקקת חיים, שבה מוכרים כל הזמן פריטים קטנים - פנסים, גלגלים, קסדות - ללקוחות שונים. זה תזרים שוטף, אבל לא בהכרח רווחי או יעיל בטווח הארוך.

    הבעיה מתחילה כשעסק מוכר רק "חלקי חילוף" קטנים, בלי להציע את מוצר הדגל שלו - המוצר או השירות השלם שמביא ערך משמעותי ללקוח, ודרכו העסק באמת "נוסע".

    חשוב להגדיר מוצר דגל מרכזי שייתן פתרון שלם, עם התחלה, אמצע וסוף, ושכבר הוכיח את עצמו כמוצלח ויעיל לאורך זמן.

    את העסק שלך צריך להפעיל כמו אופניים עם שני גלגלים: מצד אחד - אפשרויות "דאון סייל" (מוצרים קטנים יותר או חלקיים, כדי להציל עסקאות), ומצד שני - "אפ סייל" (הרחבת המכירה למוצרים או שירותים נוספים שגדלים על בסיס מוצר הדגל).

    כשאתם מוכרים את המוצר השלם שלכם, אתם לא רק מספקים ללקוחות פתרון אמיתי ועמוק, אלא גם מייצרים לעצמכם עסק יציב, רווחי ומלא סיפוק.





    נ'


    'נשמות טובות'

    כשאתם מנהלים עסק, תמיד יהיו נשמות טובות מסביב שירצו לתת דעות, עצות, ביקורת - על איך שאתם משווקים, איך שאתם מציגים את עצמכם, איך אתם מפרסמים, או איך שאתם בוחרים לפעול. רובם לא מקצוענים בתחום שלכם, לא באמת מבינים את הסיפור המלא, רק רואים שטחית מבחוץ ומרגישים צורך "לתקן".

    הם באים ממקום שונה, אולי בכנות, אולי כי פשוט זה מה שהם יודעים לעשות. הם לא בהכרח רוצים לפגוע, אבל לפעמים העצות שלהם מקלקלות את כל הביטחון והמצב רוח....

    וזה בסדר - אנחנו לא חייבים לשמוע לכל מילה. כשאנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים, כשאנחנו עומדים מאחורי ההחלטות שלנו, ביקורות כאלה לא צריכות לגרום לנו להתבלבל.

    אם נתחיל לשנות את כל דבר על פי כל דעה שעוברת, נסתבך, נתעייף ונאבד את הכיוון שלנו.

    אזז תנו מקום למה שמבין, למה שמחזק, ותדעו שאפשר להקשיב גם בלי לוותר על עצמכם. כשאתם עומדים איתנים, לפעמים עם "אטמי אוזניים" - העסק שלכם יוכל לשמור על יציבות.

    כי בסוף, זה לא הקולות שמפריעים שיקבעו את ההצלחה שלכם, אלא היציבות והאמונה שלכם בעצמכם ובדרך שבחרתם ללכת בה.






    נקניקיה קפואה

    נקניקיה קפואה זו מטאפורה שאני אוהבת להשתמש בה, כדי לתאר לקוח שמגיע אלייך "רוחש התלהבות" בעקבות המלצה או לינק כלשהו אבל בפועל לא עבר תהליך חימום שיווקי נכון. כלומר, הוא לא באמת מכיר את השירות או המוצר שלך, לא התרשם, לא קרא חומרים או המלצות, ולכן עדיין "קר" מבפנים.

    כמו נקניקיה רותחת מבחוץ וקפואה מבפנים, הלקוח נראה מוכן ו"רותח", אבל בפועל לא מוכן לקבל החלטה, כי לא התבשל מספיק טוב לאורך התהליך.

    הפתרון הוא "לבשל" את הלקוח - להמשיך להעניק לו מידע, חומרי שיווק, עדויות, ולהוביל אותו בהדרגה להיכרות אמיתית עם הערך שלך, כדי שיהפוך ללקוח חם ורלוונטי שאולי בהמשך יהיה מוכן לרכוש.







    ס    '

    סיסטם לעסק

    סיסטם הוא בעצם הדרך המסודרת והקבועה שבה העסק מתנהל - איך אתם מגיבים לפניות, מה השלב הבא, איך אתם מציעים את השירות, איך אתם מנהלים את המכירות והפרסום. כשיש סיסטם ברור, העסק נע בצורה חלקה ויציבה, בלי להתבלבל או "לגרור רגליים".

    לעומת זאת, בלי סיסטם אתם עלולים למצוא את עצמכם מזגזגים, מנסים הרבה דברים בלי תוצאה יציבה, מתישים את עצמכם מחדש כל פעם, ולא מגיעים ללקוחות שוטפים באופן קבוע.

    אפשר לזהות אם יש לך סיסטם אפשר על ידי כמה שאלות פשוטות:

    • איך אתם מגיבה לפניה ראשונה?
    • האם יש שיחת טלפון או שלב תקשורתי?
    • מתי וכיצד אתם שולחים הצעת מחיר?
    • מתי אתם עוקבים אחרי הלקוח/ה (פולואפ)?
    • מה קורה אחרי שנסגרת העסקה?
    • איך אתם מנהלים את התהליך באופן כללי?
    כשאתם כותבים את כל התשובות האלה ומייצרים זרימה ברורה, אתם בעצם בונים סיסטם שגורם לעסק שלכם "לרוץ" בלי תקלות ועם שקט נפשי.

    אגב, אצלנו בתהליך ההפקה אנחנו מכינים לעסק סיסטם מלא - לא רק של החומרים אלא גם של הנהלים, צורת העבודה, הפרסום, המכירות והניהול, כדי שהשיווק והמכירות יפגשו עסק מתפקד נכון ושתהיה לברכה על מה לחול.





    סלוגן

    סלוגן הוא הרבה יותר מסתם משפט שיווקי ש"נשמע טוב". זו האמירה המרכזית שלכם,
    האג'נדה שמייצגת את מי שאתם ומה העסק שלכם.

    אבלללל- חשוב להבין שסלוגן לבדו לא יגרום ללקוחות להגיע. כדי להצליח בשיווק צריך לדייק, להשקיע ולהטמיע את המסר נכון - אבל גם להיזהר מלהיתקע חודשים ארוכים בלחפש את הסלוגן "המדויק" במקום להתחיל לפעול ולהגיע ללקוחות.

    הדרך הכי טובה היא לשלב בין אמירה ברורה ומדויקת לבין מהירות וקבלת החלטות נכונות בשיווק, כי בסוף - פעולה היא שמביאה תוצאות.

    אם מעניין אתכם לראות דוגמאות לסלוגנים ומיתוגים שיצרנו, מוזמנים להכנס לכאן









    ע'



    עיקרון החתול

    מה זה עיקרון החתול?
    בלילה אחד, חתול שחור עקשן התיישב על החלון שלנו בחדר המדרגות, ממש ליד הדלת, וגרם לי להילחץ בטירוף. כל מה שניסיתי - קריאות, הקשות בדלת - לא עזר. עד שהתקשרתי לעירייה, ובזכות הדאגה לשלום החתול הם הגיעו בשעת לילה וטיפלו בו במהירות 😊

    הסיפור הזה מלמד אותנו משהו חשוב בשיווק: כשאנחנו רוצים שהלקוחות יקשיבו לנו, לא יעזור לדבר על עצמנו, על מה שאנחנו אוהבים או על המוצר שלנו. הלקוחות רוצים לשמוע על מה שחשוב להם - על ה"חתול" שלהם וכשזה הנושא- האוזניים שלהם יתחדדו והם יעשו פעולות מרצונם החופשי.

    רוצים ללמוד איך לדבר "חתולית" ולהצליח למשוך תשומת לב בלי לדבר על עצמכם/על מה שמעניין אתכם- יש פה דוגמאות שוות.





    עליית מחירים- איך לעשות את זה נכון


    זו שאלה שמעסיקה לא מעט עסקים, במיוחד כשמדובר בלקוחות חוזרים או כאלה שנהנים משירות קבוע שלך - כמו קוסמטיקאיות עם לקוחות נאמנות, מאמני כושר עם מנויים, מאפרות עם לקוחות שמגיעים שוב ושוב, או אפילו רואי חשבון, יועצים ונותני שירות מקצועי אחר.

    מצד אחד, אתם יודעים שהמחירים חייבים לעלות - כי פשוט הכל מתייקר, מהחומרים ועד ההוצאות השונות.
    מצד שני, אתם חוששים מהתגובה של הלקוחות - איך להגיד את זה נכון, איך לא לאבד אותם, איך לשמור על הקשר הטוב.

    אז הנה כמה טיפים פשוטים שעובדים, כדי לעשות את זה בלי דרמות ולשמור על הלקוחות שלכם:

    1. הודעה מוקדמת - תנו זמן להסתגל
      אל תפתיעו אותם ביום אחד. תודיעו לפחות חודש-חודשיים מראש, כדי שירגישו בנוח ויוכלו להתארגן.

    2. הטבה ללקוחות קיימים – תשאירו להם את המחיר הישן לתקופת מעבר.
      לקוחות ותיקים יעריכו אם תאפשרו להם להישאר במחיר הקודם לחודש-שלושה לפני שהמחיר החדש נכנס לתוקף. זו דרך נהדרת לשמור על נאמנות.

    3. הסבר פשוט ושקוף
      אל תכבירו מילים, תסבירו בקצרה שהמחיר עולה כי הכל מתייקר ותציינו מה עוד הוספתם - זו עובדה שהלקוחות מבינים. אין צורך להצטדק יותר מדי.

    4. תזכירו את הערך שאתם נותנים
      המחיר עולה, אבל השירות והערך שאתם מביאים - הם זהים או אפילו משתפרים. חשוב להדגיש את זה.




    פ'

    פיתוח קול עסקי

    אם אתם עוסקים בתחום שמצריך את הקול שלכם, בטח אתם מרגישים כמה "אין כוחכם אלא בפיכם" אתם תלויים בקול. יש לכם קול? תצליחו לתפקד. אין לכם קול? תנסו לתקשר בכתב, לרמוז בשפת הסימנים ולצפות שאנשים יבינו אתכם, או לחילופין תצרחו בקול צרוד ובלתי נשמע, לאחר ששתיתם גוגל מוגל / תה עם לימון בכמויות ענק.

    בעסק צריך לעשות פיתוח קול. להבין איך אומרים, מה אומרים, מתי ולמי.
    באיזה טון, באיזה סגנון. ואיך קוראים ללקוחות מבלי לצרוח, להתאמץ ולהצטרד
    ומצד שני -בלי לשתוק ולהרגיש שקופים.

    יש עקרונות חשובים שאם תלמדו אותם- יהיה לכם יותר קל, להפוך את העיסוק לעסק, להרגיש לא מנוצלים, להגיע ליותר לקוחות, לדייק את הרווחיות ואת צורת העבודה שלכם, לפרסם, לדבר עם לקוחות ולמכור להם, ולהתנהל גם עם הלקוחות הקיימים. השאלה אם להיות צרודים או לצרוח תהפוך למיותרת. כי הקול שלכם יהיה ברור, צלול ונעים.




    פולואפ- תעודת בגרות לעסק שלך

    פולואפ (מעקב אחרי לקוחות שפנו אליך) זה נושא שמעלה הרבה שאלות ורגשות: "אולי אני נודניק? אולי אני מלחיצה? מה אם הלקוח יחשוב שאני רודף אחריו?" זו תחושה טבעית שכולנו מכירים. האגו מתעורר בדיוק ברגעים האלו, ורוצה לעזור לנו לשמור על עצמנו מלהיות "נודניקים" או "דוחפים".

    אבל בפועל, פולואפ הוא חלק חשוב ואחראי מהתהליך העסקי. זה לא חוצפה ולא חפרנות או הלחצה. אלא פשוט מקצוענות ודרך להראות שאתם מתייחסים ברצינות ללקוחות שלכם ולזמן שלכם. פולואפ נעשה מתוך אכפתיות וכבוד, לא מתוך דחיפות או דרישה.

    לעיתים הלקוח לא עונה פשוט כי היא עסוק, לא כי הוא לא מעוניין. לכן חשוב להמשיך ולהיות עקביים, להציע מענה ולהיות זמינים. פולואפ הוא הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר, להסביר, ולהעניק ביטחון. כמובן- להתקשר ללקוח/ה שאמר/ה לא חד משמעי בשיחה הקודמת- זה לא פולואפ אלא שטות😊!

    אז אל תתנו לפחד או לאגו לעצור אתכם. עשיית פולואפ בגישה נכונה, רגועה ומכבדת היא חלק טבעי וחשוב בניהול עסק בריא ומתפקד.





    פרסום ומה ההבדל בינו לבין שיווק

    פרסום- זה לגרום לאנשים לדעת עליך.

    שיווק- זה לעשות את זה כל כך מעניין מגרה ומושך- שהם ירצו לפנות וליצור קשר.

    כדי שיראו אתכם אתם צריכים לפרסם, אבל לא מספיק פרסום בלי שיש טריגר שיווקי שיגרום לאנשים המשך תקשורת איתכם!

    לכן אף פעם אל תסתפקו במודעת פרסום יפה ותמיד תוודאו שיש המשך- מה אתם רוצים שיקרה בעקבות זאת ואיך השיווק שלכם יגרום ללקוחות לרצות להכיר יותר.








    צ'

    צומת בעסק

    הרבה פעמים אני פוגשת בעלות עסקים בצומת.
    לא צומת דרכים רגילה, אלא יותר פנימית ועמוקה.
    יש תנועה, יש עשייה, לפעמים אפילו עומס
    אבל בלי באמת להתקדם.

    זה מזכיר כיכר תנועה: כל הזמן זזים, מסתובבים, חוזרים על אותו מסלול
    אבל עוד לא בחרנו כיוון חזק שאליו כל האנרגיות מופנות.


    ויש הבדל גדול בין תנועה לבין התקדמות.

    אז רגע לפני עוד סיבוב, תשאלו את עצמכם:

    • איפה אני רק נע/ה - ואיפה אני באמת מתקדמ/ת?
    • מה כבר ברור לי מזמן - אבל אני דוחה את ההחלטה?
    • האם יש החלטה שצריך פשוט לקבל - ולהמשיך?
    לפעמים מספיקה פגישה ממוקדת וטובה, כדי לראות פתאום את הכיוון ומשם פשוט לפנות אליו ולהתקדם באמת.





    ק'

    קשרים עסקיים ושיתופי פעולה

    יש לכם דרך להביא לקוחות חמים ומדויקים גם בלי פרסום?
    אפשר לעשות את זה נטו דרך יצירת רשת קשרים חזקה, של דמויות מפתח ואנשים מצד ג' שיכולים להפנות אליכם את הלקוחות שמתאימים לכם.

    לפני שניגשים לייצר שיתופי פעולה חשוב לדעת כמה עקרונות:
    (אחרת גם אתם תצקצקו בלשונכם ותאמרו שניסיתם וזה ממש לא עבד:)



    עיקרון 1: עם מי משתפים פעולה?
    קודם כל צריך לזהות איפה הלקוחות האידיאליים שלכם מסתובבים, באילו תחנות הם נמצאים לפני שמגיעים אליכם,
    או אחרי, או תוך כדי.
    גם כשזיהיתם- חשוב למפות: יש הבדל עצום בין "כרישים" ל"סרדינים", תמיד נרצה להתחיל עם כרישים שיש להם הרבה יותר תנועה
    ויכולת להפנות לקוחות במסות, ולא טפטופים דלילים.



    עיקרון 2: מסות
    כדי לראות תוצאות בשטח, ולהפוך קשרים רגילים להפניות אמיתיות שמביאות לקוחות לעסק-
    צריך לעבוד במסות. ולפנות לפחות ל-100 משתפי פעולה פוטנציאליים.

    נשמע מוגזם? לפי סטטיסטיקות, 1 מתוך 10-12 שיאמרו לך כן, באמת ישלחו לקוחות. ולכן אם רוצים להתבסס על שיתופי פעולה ככלי שיווקי חזק- צריך לעבוד בגדול.
    כשתבנו תוכנית עבודה ותחלקו את המספרים האלו על טווח זמן רחב- תגלו שזה בהחלט אפשרי.



    עיקרון 3: להיות אטרקטיבי
    למצוא את הדרך לגרום למשתפי הפעולה הכי עסוקים לפזול לכיוון שלך, להציע להם משהו שונה, ומדויק למה שהם רוצים/מבקשים, כדי שירצו לעבוד דווקא איתך.



    עיקרון 4: לפנות בצורה נכונה שתגרום לצד השני לרצות להקשיב ולהמשיך את התקשורת, ולא לסנן או לחשוב "עוד איזה נודניק שמחפש לקבל לקוחות על הגב שלי"



    עיקרון 5: מקידום לסגירה
    שתפ זה תהליך מכירה לכל דבר. נפגשתם? דיברתם? עכשיו צריך להמשיך לקדם ולנהל את זה נכון כדי שתצאו עם הסכם ברור ואפקטיבי וזה לא יישאר עוד ניסיון תפל.



    עיקרון 6: לשמר את ההצלחה
    יש שת"פים מוצלחים? מעולה! קריטי לשמר ולתחזק אותם לטווח הארוך, כדי שהלקוחות ימשיכו להגיע גם בעוד שנה ורשת הקשרים שיצרנו תמשיך להניב בע"ה.

    (בקורס שיתופי פעולה מניבים יש את כל השיטה, ההכוונה ואיך לעשות תכלס שתפים יעילים שיכולים למנף את העסק מאד)








    ר'



    רשימת תפוצה-
    כלי אפקטיבי שעם כל ההצפה גם בשנת 2025, עדיין עובד ויעיל, ומביא הרבה מאד כסף כשעובדים איתו נכון.
    רשימת תפוצה היא כמו כספומט, צריך גם להפקיד ערך, תוכן שווה, וגם למשוך- לעשות מכירות.


    3 בורות שעלולים ליפול בהם בעלי רשימות תפוצה:

    • 'ללטף' את הרשימה עם טיפים, תוכן והמון השקעה בכתיבה, ולהימנע מלמכור, כדי שלא יסירו אתכם.
    • לשלוח רק הצעות מכירה בלי שום תוכן מועיל. לקוח שמפציצים אותו במיילים מכירתיים נוטש ובמקרה הרע- ישליך אתכם לספאם.
    • לתת לגיפטי לכתוב לכם את התוכן ולסמוך עליו ב100%. רובנו פיתחנו חוש ריח לתוכן שנכתב ע"י בינה לא אנושית. אפשר להעזר בו לסיעור מוחות, לעיבוד חומרים, לתמצות או להרחבה, אבל לתת לו יד חופשית זה מתכון למיילים שגורמים לבחילות ולחוסר חיבור של הקהל.






    ש'

    שליחות וכסף- הולכים ביחד?


    הרבה בעלות עסקים מרגישות אי נוחות סביב כסף.
    הן רוצות להרוויח, אבל לא רוצות להיתפס כאילו הן "מגעילות" ועובדות בשביל כסף.
    שואפות לגדול, אבל מרגישות לפעמים שכסף מתנגש עם השליחות.

    ובכן - זה פשוט לא נכון.
    כסף לא סותר שליחות. הוא דווקא זה שמאפשר לה להתרחב.

    כסף זו אנרגיה. תנועה.
    הוא מגיע כשאתם מזיזים משהו בעולם - כשאתם נותנים ערך, נוגעים, משפיעים.
    ברגע שאתם נותנים - יש מקום שהעולם יחזיר. בצורת תודה. בצורת תוצאה. ובצורת תשלום.



    בעלת עסק אחת אמרה לי פעם "אני לוקחת על זה XXX ₪"

    ואמרתי לה:
    "את לא לוקחת. את מקבלת.
    את לא שולחת יד לארנק של הלקוחה - את נותנת לה שירות, שינוי, ערך.
    והיא בוחרת להחזיר לך בחזרה."

    ברגע שהיא שחררה את המילה "לוקחת",
    הרגישה שהכול השתנה לה בראש.
    הבינה שכסף זה לא גזל - זה זרימה. זה יחסי תן וקח מכבדים.



    אז למה אנחנו נלחצים מתמחור?

    כי בתוך תוכנו, לפעמים נדמה לנו שכסף הוא תובעני.
    או שאם נדרוש יותר - אנשים יחשבו שאנחנו רק רוצים כסף.

    אבל זו טעות.
    אנשים לא מפחדים לשלם - הם רק רוצים להבין על מה.
    כשהערך ברור, התועלת בולטת, ויש חיבור אישי - המחיר לא מה שמונע את הרכישה.

    ולפעמים, כשאנחנו גובים מחיר נמוך מדי –
    זה לא גורם ללקוח להרגיש שהוא "הרוויח", אלא לפעמים להפך - שזה לא שווה.



    כלים פרקטיים לשינוי תודעה מול כסף:

    1. שנו את השפה - אל תגידו "אני לוקח/ת" אלא "אני מציע/ה", "אני מקבל/ת", "זו ההשקעה בתהליך".
      שפה יוצרת מציאות.
    2. כתבו רשימה של השפעות טובות שעשיתם - אנשים שזזו בזכותכם, קיבלו בהירות, קיבלו אומץ, יצרו תוצאה.
      זה שווה זהב – ולפעמים צריך להיזכר בזה...
    3. בכל פעם שאתם גובים תשלום, תאמרו לעצמכם בלב:
      "אני מאפשר/ת כאן שינוי. תודה לה' על הזכות"
    4. תזכרו - אתם לא מתמחרים את הזמן שלכם, אלא את הערך שאתם מביאים.
      זה הבדל ענק.










    הגענו ל----- ת    '



    תבטיחו לי!


    אם יש משהו שבעלי עסקים פוגשים שוב ושוב - זו השאלה הזו:
    "את/ה מתחייב/ת לתוצאה?"
    "אם אני מצטרף/ת – את/ה מבטיח/ה שזה יעבוד?"

    וזה מובן.
    לקוחות רוצים ביטחון.
    הם רוצים לדעת שלא זורקים כסף לפח, שלא מבזבזים זמן סתם.

    אבל כאן צריך לעצור ולדייק:
    אי אפשר להתחייב על תוצאה כשחלק גדול ממנה תלוי בצד השני.

    וזה נכון לא רק במיתוג, שיווק או ליווי עסקי.
    זה נכון גם אם אתם יועצים, מנחת הורים, קוסמטיקאית, מאמנ/ת או בונה אתרים.
    גם אם אתם מעבירים קורסים, סדנאות או נותנים שירותי כתיבה או פרסום.
    בסוף, הלקוח או הלקוחה צריכים לעשות את החלק שלהם.

    אז מה עושים כשמבקשים ממך התחייבות?

    מדברים על התחייבות הדדית.
    מסבירים מה בתחום האחריות שלך
    ואיזה חלק תלוי בלקוח.

    אתם יכולים להתחייב:
    • לתת את כל מה שאתם יודעים
    • לעמוד בזמנים
    • להיות שם גם כשיש שאלות או אתגרים
    • לתת שירות מקצועי, מדויק ומושקע

    אבל הלקוח?
    הוא צריך להתחייב לעבוד עם זה.
    להגיע מוכן.
    ליישם.
    לא לחפש קסמים וקיצורי דרך.
    להיות בפנים, באמת.

    ורק כשההתחייבות הזו קיימת משני הצדדים -
    אפשר להתחיל תהליך שמוליד תוצאות.

    אז בפעם הבאה שלקוח יבקש הבטחה,
    במקום להילחץ - תציעו לו את מה שבאמת יש לכם לתת:
    התחייבות עמוקה למה שבתוך התחום שלך.
    ותזמינו אותו להתחייב מהצד שלו.

    ככה מתחילים תהליך מבורך.





    תסמונת הקלסר המלא
    כבר היו לי לקוחות, לא אחת ולא שתיים, שהביאו לי ניילוניות וקלסרים מלאים בחומרים.
    פרסונות, אוואטר, ניתוח שוק וסיכומים מילה במילה מהקורס שלמדו או מהייעוץ העסקי שעברו.

    הן באו עם השאלה: אוקיי, הכל טוב ויפה, למדתי, השתלמתי, אני יודעת הכל.
    תכלס- מאיפה מביאים לקוחות? מה עושים מחר בבוקר? מה אני שולחת? מה כותבת? מאיפה מתחילה?...


    תסמונת הקלסר המלא זה תיאור למצב שבו יש כל כך הרבה ידע ודיבורים, אבל העיקר- שאלו הפעולות המעשיות, חסר מן הספר.

    תבדקו את עצמכם אם אתם בשלב הזה, ואם מתוך חוסר ביטחון נרשמתם שוב לעוד קורס או ייעוץ.

    מה שאתם צריכים לעשות זה להתחיל להשתמש בחומרים ולהוציא מהכוח אל הפועל.
    אם אתם יודעים לעשות את זה בעצמכם- מעולה! לכו על זה.

    ואם אתם לא יודעים או לא יכולים לעשות את זה בעצמכם (וזה לגיטימי לגמרי)
    יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור לכם. רק אל תישארו עם הקלסר המלא והלב המתוסכל.


    (אגב, בדיוק בשביל זה תהליך ההפקה שלנו כולל גם את ההכוונה והייעוץ אבל גם את ההפקה בפועל- אתם לא מקבלים רק ייעוץ והמלצות ליישום- אלא אנחנו מכינים עבורכם את כל המערכת השיווקית המדויקת לעסק שלך- כולל אסטרטגיה, מחקר, כתיבה, מיתוג, עיצוב, בניית דפי נחיתה/אתר, רשימת תפוצה ותוכנית פעולה מתי ואיך אתם משתמשים בכל זה ואיך להביא יותר לקוחות ולמכור להם.)






    סיימנו!

    כל הטעימות מוגשות לכם ועכשיו זה הזמן שלכם:



    1. בחרו כפית אחת, מתוך הטעימות והמושגים שלפניכם
    2. ציינו מה בחרתם ולמה זה תפס אתכם
    3. נכנסתם להגרלה על 500 ₪ מזומן לחשבון.


    ההגרלה תערך בע"ה בכ"ח בתמוז ופרטי הזוכה יפורסמו בפרוג.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כהן שפרה, שוב שכחתי למה נכנסתי, ניק 144552 ועוד 5 משתמשים8 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרות בנשמה
    טעמתי באזזז את היגלה השרוף כל דבר בחיים זה בסוף ענין של שיווק עצמי ואיך את מציגה את הדבריםם
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל [email protected] או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כד

    אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  3  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה