כך מחנכים

[עט להשקיע]

אתם בטח מכירים את החיוך הגאוני של הטיפש,
זה שמזכיר את האגדה על שוטה הכפר שראה אדם מוכר תוכי במחיר מפולפל, והחליט לעשות מעשה. לקח את התרנגול הודו שלו והעמידו למכירה במאה רובל, כששאלו אותו על גובה המחיר, הוא ענה:
אם התוכי שמדבר עולה כל כך הרבה, שלי שחושב לא כל שכן...

על כל פנים, אותו בדיוק ראיתי, מסתכל על בנו שלא חפץ לשוב הביתה ואמר לו:
למה בכל פעם שאני קורא לך אתה לא מגיע, ורק כשאתה צריך משהו אתה נזכר בנו?!

הילד שכמובן לא מקבל את מנת הצומי היומית שלו, מיאן ללכת.

אך לבסוף, אחרי שהוא לקח ממנו את הספר שקרא, ולאחר הבטחה שישוחח איתו, אמר האבא בקול חושב ובחיוך מנצח:
אם יש לך בעיה, תדבר. זה לא טוב לשתוק, כי זה לא טוב.

למזלו הילד די שקט, כך שהוא נכנע בסופו של דבר..

ואני נשארתי לחשוב: מדוע הוא לא דואג שהילד יקבל את צרכיו, ובמקום זה את עסוק לכבות שריפות...

 

[עט להשקיע]

האמת היא, שעכשיו צריכות לבוא תגובות בסגנון: למה לא כתבת ש...

פניו האדימו, הסלקים החווירו לעומתו, כשקצף יוצא משפתיו ועשן מנחיריו, זעק תנחום בפעם העשירית: חצק'ל, בוא כבר!!!

חצק'ל, החוויר כסיד, עיניו מפלפלות, ושיניו החלו לנקוש בקצב, אך לא. הוא החליט - הפעם לא אתן לו את התענוג לנצח אותי, לא אתקפל בפניו.

תנחום שכבר זעם כשור, כמעט נגח את חצק'ל, אולם למזלו נכח אדם נוסף במקום, כך שהכאה פיזית ברוטלית לא באה בחשבון. כשראה שכך, הנמיך פרופיל, והחל לשדל את חצק'ל בחנפנות גלויה לבוא איתו...

 

[palm]

לכבות שריפות..

איזה 'לכבות'???