הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #781
דיון אסטרטגי, עם סקר חדש.
אל תחמיצו! זה חשוב נורא, למרות האורך.
אל תחמיצו! זה חשוב נורא, למרות האורך.
במסגרת הבמה הזו, מצאתי את עצמי משתף איתכם לא פעם ולא פעמיים הרהורים ותובנות שהיו לי לגבי הסיפור והיבטים שונים שנוגעים אליו. התגובות שלכם - שיפרו את העלילה ואת הכתיבה שלי עשרת מונים, כי כמו שאני אומר תמיד - הסיפור הוא של הקוראים, ולא אוכל להיות טוב באמת אם לא אבין מה נכון בעיניכם ומה לא, מה ראוי ומה בלתי נסבל.
הייתי צריך טיפטיפה אומץ כדי לפרסם את הפוסט הזה, אבל אני שלם עם זה לגמרי - אז תרגישו חופשיים לקרוא ולהגיב.
לאחרונה, התחלתי לחשוב ברצינות על מה שאני רוצה לעשות עם הסיפור הזה. הגעתי למסקנה (חלקכם הגיעו אליה כבר בפרק החמישי) שאפשר להתחיל לחשוב על המילה ההיא (זאת שמתחילה בס׳ ונגמרת בר׳. לא, זה לא סמור, זה ספר. מה זה בכלל סמור?! אין חיה כזו! למה לסבך כל דבר?!), ודווקא אז - כשהבנתי מה זה דורש (בשלב הראשון, לשלוח מייל להוצאה לאור, ואפילו את זה אני לא מוכן. מרגיש לי כמו לגשת מיוזמתי למבחן, ואני שונא מבחנים. אופציה להיבחן בעל פה - כמו שאתם מבינים, אין פה), התחלתי לחשוב אם כדאי יהיה לי לעשות את כל המאמץ הזה, ואם התוצאה שווה את המאמץ.
הרהורים על ספרות, כי מה שווים החיים בלי להעביר קצת ביקורת.
בתקופה האחרונה, יצא לי קצת להיחשף להרגלי הקריאה של הציבור החרדי, והתוצאה - איך אומר, הייתה די מטרידה מבחינתי.
אני מתחיל בזה שאין לי שום ביקורת על כותבים אחרים, ואני מעריך מאוד כל מי שמשקיע מעצמו כדי לעשות את העבודה הקשה הזו, שברוב המקרים לא שווה את התמורה. מטרתי, אינה להאשים את הסופרים החרדיים שכותבים מגוון עצום של יצירות, ואני מניח שיש להם את השיקולים שלהם. בסופו של דבר, הקהל אוהב את הספרות הזו, ואם כותב רוצה לספק לקוראיו הנאה - מי אני שאעמוד כנגדו.
בכל אופן, המציאות היא - שיש הרבה מאוד דברים שלדעתי יכולים היו להיעשות באופן טוב יותר. הנחת היסוד שלי היא, שספרות המתח החרדית קצת תמימה מדי. הנושאים אינם רבים, העלילות אינן נוסקות למחוזות רחוקים של הדמיון. הצורך בהתאמה לקהל היעד יוצר תופעות לוואי שמעלות חיוך ולא נשמעות כמו משהו רציני במיוחד. יש תופעה של חקיינות, שבה - כל מודל מוצלח, הופך לקלישאה, ואני לא מוסיף עוד - למרות שיש לי הרבה.
הנחת היסוד שלי תמיד הייתה, אולי משום שכל מי שסביבי סבור כך, שהספרות החרדית נקראת למרות חסרונותיה, משום שעדיין לא נמצא לה תחליף.
תמיד ברור היה לי, שיצירה שתתגבר על כל הבעיות האלו, ותתרומם מעל לחסרונות המובנים האלו, תהיה חומר קריאה מושלם. תמיד ראיתי את הספרות החרדית, ככזו שאינה הולמת את הציבור עבורו היא מיועדת. טענתי, ועודני טוען, שאנו אינטיליגנטים מספיק כדי לצרוך חומר איכותי.
הנקודה היא, שלאחרונה ממש גיליתי - שדעתי לגבי הספרות החרדית, אינה נחלת הכלל. כשהצגתי את טיעוניי מול כאלו שראיתי תמיד כקוראים פוטנציאליים, נתקלתי בחוסר הבנה מוחלט. בעיניהם, כך מתברר, השלמות היא דווקא בעלילות ההן - שיש בהן מעט מאוד היגיון רציונלי, ורוחב אופקים - ברמה שמתחרה עם ההיגיון. בעיניהם, אין טעם בשינוי - אם הוא אינו חיקוי מושלם של מה שקראו וקוראים, ורעיונותיי נדמו בעיניהם כמשעממים ומופרכים. אני לא נבהל, חלילה. ברור לי שאני לא מכוון לכל אחד, וגם את הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם - יש אנשים קרובים אליי שלא אהבו. רק שזה גרם לי להרהר על אופי היצירות שלי, ועל הקוראים שעבורם אני כותב.
התהיות שלי.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה פשר ההרהורים הנוגים האלו באמצע החיים, והאם זו המלחמה שמשפיעה עליי (לא, אני מהסוג שלא מפחד בכלל) או השהות בבית עם ילדים שבועות שלמים (מזה אני מפחד, עד כדי צרחות). אז לא, לא איבדתי את הביטחון העצמי שלי, ואני גם לא הולך לברוח לכם באמצע. את הסיפור הזה אני אסיים, ואולי אפילו תוכלו לקרוא אותו כספר (אם תזהו אותו, אחרי כל השיפוצים שיידרשו). אני פשוט חושב שאנחנו במקום מתקדם מספיק כדי שאוכל להבין מה אתם חושבים באמת.
אני רוצה שתדעו, שבשום מצב - אתם לא הורסים לי חלום. אף פעם לא רציתי קריירה של סופר, ואני גם לא רוצה אחת כזו בהמשך. בחיים האמיתיים, אני בתפקיד תורני משמעותי עם השפעה ישירה על הרבה מאוד אנשים (כן, אני יודע שזה מוזר, וגם אני לפעמים שואל את עצמי - מה חשבו אלו ששמו אותי שם?!), כיף לי ואני שואב מזה את הסיפוק הכי גדול שיש. הכתיבה בשבילי היא תרפיה, אני נהנה ממנה, ומהבחינה הזו - מה שיש לי כרגע, מספיק לגמרי. זה ברור, שיש לי את הרגעים בהם אני חושב: ׳היי, תיכף אתה תסיים את זה, וזה יהיה ספר מעולה׳, אבל גם לא בא לי להתאמץ יותר מדי, ולשלב את זה עם שאר הפעילויות שלי - יעשה לי כאב ראש לא קטן, כך שזה די יקל עליי אם אבין שזה לא בשבילי.
מהסיבה הזו, חשוב לי באמת לשמוע - מה דעתכם?! עד כמה באמת הסיפור הזה ייחודי, ועד כמה אתם חושבים - חשוב והגיוני, שהוא יהיה מודפס, שחור על גבי לבן?!
אני רוצה להזכיר, שסופרים אחרים - כותבים כרכים של מאות דפים בשנה אחת (וזה עוד לפני עידן הבינה המלאכותית).
אני לא בקצב הזה (בלשון המעטה), ומן הסתם - אם יבוא יום ואוציא לאור את הסיפור הזה - הוא יהיה כנראה הראשון והאחרון שלי (בתחום ספרות החולין).
אין לי באמת דרך לבלוט בתוך מאות הכותרים שצצים כפטריות אחר הגשם, והסיכוי היחיד שלי הוא רק - אם זה יהפוך לתופעה ברמה אחרת לגמרי.
וכאן, זה התפקיד שלכם.
אתם קראתם, אתם קוראים, ואתם אלו שצריכים לומר: עד כמה הסיפור הזה נגע בכם?! עד כמה הרגשתם את האיכות שבו, עד כמה הוא בלט - בין כל מה שקראתם?! לי, ככותב, אין את היכולת להשיב תשובות לשאלות כאלו. מבחינתי, הוא היצירה היחידה שחשובה - וכל השאר, הבל הבלים. אבל אתם - חסרי הנגיעה האישית, כמה אתם מרגישים שהוא השפיע עליכם?! האם יש לו באמת סיכוי לבלוט בתוך כל ים המלל, או שספרי הנוער - ניצחו וינצחו?!
אני בכל זאת מגונן קצת על היצירה שלי (עם כל העצלות, יש בי עדיין משהו שמאמין שלמרות הכול - זה יקרה בסוף), ולכן אני מבקש - שתשימו בצד את הביקורת על כל מה שצדדי. הניסוח, האריכות והטרחנות, החורים הפתוחים שאולי נשארים גם אחרי שאני נותן להם תשובות. אלו הם הדברים המקריים, בשביל זה נועדה עריכה (שזו אחת המילים שמפחידות אותי יותר מהכול, כי יש בי משהו שחושב - שבחלקים נרחבים זה יהיה על סף השכתוב). העיקר הוא, כמו שאתם כבר מבינים: הרעיונות שלי, הדמויות, הדמיון הפרוע, הדיוק בפרטים, המורכבות המתישה לעיתים, הסגנון המוזר והבלתי קיים. אמרו לי את דעתכם - בכנות גמורה. אם הסיפור הזה היה ספר על מדף של חנות ספרים, הוא היה הופך לתופעה, או שהוא היה מעלה אבק?!
סקר, לראשונה מזה חודשים:
כבר מזמן לא העליתי סקר, אז בואו נעשה את זה כמו פעם. מזכיר, שמחברי קהילת הכתיבה - אני מצפה גם לביקורת מילולית, ולא רק לסימון סמיילים, ולמרות שזה כמעט מעולם לא הועיל - אני שוב חוזר על זה, מתוך אמונה נאיבית שהפעם משהו יהיה אחרת. אם כך, עבור אלו שמבחוץ - שאלת הסקר היא כדלהלן:
איך היית מסכם את חוויית הקריאה, נכון לשלב זה:
א. מעביר את הזמן בקושי. לא כדאי לעשות עם זה משהו - הצבע ׳עצוב׳.
ב. מעניין, אבל ביחס להיצע - צריך עודף של סייעתא דשמיא כדי שזה יבלוט, הצבע ׳תודה׳.
ג. אחד הטובים שקראתי. אין כזה בשוק, אז תפסיק עם הדיכאון המוזר, כי אתה נדבק מהדמויות שלך - הצבע ׳וואו׳.
ד. עם עריכה נכונה - זה פוטנציאל למשהו שלא היה כמוהו מעולם - הצבע ׳שכוייח׳.
ה. זה לא משהו שאפשר לומר בסמיילי - הצבע ׳צוחק׳, ואני אשתדל לשלוח הודעה פרטית.
ו. יש לי בשבילך מסר מעצים שיאפשר לך להגשים את המטרות שלך, שיעור ניסיון חינם - הצבע על איש אחר שנמצא בסביבתך, ופנה אליו עם הצעתך הנדיבה.
-
נ.ב. את הסקר הזה ממש, אני אעמיד פעם נוספת בסוף הסיפור, כך ששום דבר באמת לא גמור.
תרגישו חופשי להביע את דעתכם, אתם יכולים להשיב גם אם תפגשו בזה עוד הרבה זמן.
הייתי צריך טיפטיפה אומץ כדי לפרסם את הפוסט הזה, אבל אני שלם עם זה לגמרי - אז תרגישו חופשיים לקרוא ולהגיב.
לאחרונה, התחלתי לחשוב ברצינות על מה שאני רוצה לעשות עם הסיפור הזה. הגעתי למסקנה (חלקכם הגיעו אליה כבר בפרק החמישי) שאפשר להתחיל לחשוב על המילה ההיא (זאת שמתחילה בס׳ ונגמרת בר׳. לא, זה לא סמור, זה ספר. מה זה בכלל סמור?! אין חיה כזו! למה לסבך כל דבר?!), ודווקא אז - כשהבנתי מה זה דורש (בשלב הראשון, לשלוח מייל להוצאה לאור, ואפילו את זה אני לא מוכן. מרגיש לי כמו לגשת מיוזמתי למבחן, ואני שונא מבחנים. אופציה להיבחן בעל פה - כמו שאתם מבינים, אין פה), התחלתי לחשוב אם כדאי יהיה לי לעשות את כל המאמץ הזה, ואם התוצאה שווה את המאמץ.
הרהורים על ספרות, כי מה שווים החיים בלי להעביר קצת ביקורת.
בתקופה האחרונה, יצא לי קצת להיחשף להרגלי הקריאה של הציבור החרדי, והתוצאה - איך אומר, הייתה די מטרידה מבחינתי.
אני מתחיל בזה שאין לי שום ביקורת על כותבים אחרים, ואני מעריך מאוד כל מי שמשקיע מעצמו כדי לעשות את העבודה הקשה הזו, שברוב המקרים לא שווה את התמורה. מטרתי, אינה להאשים את הסופרים החרדיים שכותבים מגוון עצום של יצירות, ואני מניח שיש להם את השיקולים שלהם. בסופו של דבר, הקהל אוהב את הספרות הזו, ואם כותב רוצה לספק לקוראיו הנאה - מי אני שאעמוד כנגדו.
בכל אופן, המציאות היא - שיש הרבה מאוד דברים שלדעתי יכולים היו להיעשות באופן טוב יותר. הנחת היסוד שלי היא, שספרות המתח החרדית קצת תמימה מדי. הנושאים אינם רבים, העלילות אינן נוסקות למחוזות רחוקים של הדמיון. הצורך בהתאמה לקהל היעד יוצר תופעות לוואי שמעלות חיוך ולא נשמעות כמו משהו רציני במיוחד. יש תופעה של חקיינות, שבה - כל מודל מוצלח, הופך לקלישאה, ואני לא מוסיף עוד - למרות שיש לי הרבה.
הנחת היסוד שלי תמיד הייתה, אולי משום שכל מי שסביבי סבור כך, שהספרות החרדית נקראת למרות חסרונותיה, משום שעדיין לא נמצא לה תחליף.
תמיד ברור היה לי, שיצירה שתתגבר על כל הבעיות האלו, ותתרומם מעל לחסרונות המובנים האלו, תהיה חומר קריאה מושלם. תמיד ראיתי את הספרות החרדית, ככזו שאינה הולמת את הציבור עבורו היא מיועדת. טענתי, ועודני טוען, שאנו אינטיליגנטים מספיק כדי לצרוך חומר איכותי.
העולם מלא בכל כך הרבה תופעות, מוזרות ומעניינות, מרתקות ומעוררות מחשבה. יש בו אנשים מגוונים כל כך, מכל מיני גוונים וסוגים, עם כל מיני שאיפות נסתרות ואינטרסים שמוסתרים עמוק. ההתחפרות בעולם מצומצם וזעיר, שבו פעילים בעיקר ארגונים צבאיים / ארגוני ביון, נגד טרוריסטים מזנים שונים - בין אם הם חמושים בקלצ׳ניקוב ובין אם במחשב, נשגבת מבינתי. בכל פעם בה ניסיתי יצירה פופולרית חדשה והתאכזבתי ממנה, הבטחתי לעצמי - שיום יבוא, ויקרה משהו שישנה את זה מקצה לקצה. וכשהבנתי שמתוך כל כך הרבה סופרים חדשים - יש רבים כל כך שנופלים באותה מלכודת, הבנתי - שאם אני רוצה להדגים מהי יצירה איכותית - עליי לעשות את זה בעצמי.
אני מכיר את החסרונות שלי, ואני מודע להם מאוד. ברור לי, שהכתיבה שלי לא מלוטשת, שהנטייה שלי למורכבות - מסבכת דברים במקום לפשט אותם, שאני נוטה להאריך איפה שצריך לקצר, ולהיפך. בכל זאת חשבתי, שיש לי סיכוי טוב ליצור יצירה איכותית, כזו שתהיה עמוקה ולא רדודה, מפחידה באמת - ולא בנאלית. ובעיקר - יצירה מדויקת, דמיונית ומופרעת מצד אחד, ואמינה עד לרמה מדעית מהצד השני.
אני מכיר את החסרונות שלי, ואני מודע להם מאוד. ברור לי, שהכתיבה שלי לא מלוטשת, שהנטייה שלי למורכבות - מסבכת דברים במקום לפשט אותם, שאני נוטה להאריך איפה שצריך לקצר, ולהיפך. בכל זאת חשבתי, שיש לי סיכוי טוב ליצור יצירה איכותית, כזו שתהיה עמוקה ולא רדודה, מפחידה באמת - ולא בנאלית. ובעיקר - יצירה מדויקת, דמיונית ומופרעת מצד אחד, ואמינה עד לרמה מדעית מהצד השני.
הנקודה היא, שלאחרונה ממש גיליתי - שדעתי לגבי הספרות החרדית, אינה נחלת הכלל. כשהצגתי את טיעוניי מול כאלו שראיתי תמיד כקוראים פוטנציאליים, נתקלתי בחוסר הבנה מוחלט. בעיניהם, כך מתברר, השלמות היא דווקא בעלילות ההן - שיש בהן מעט מאוד היגיון רציונלי, ורוחב אופקים - ברמה שמתחרה עם ההיגיון. בעיניהם, אין טעם בשינוי - אם הוא אינו חיקוי מושלם של מה שקראו וקוראים, ורעיונותיי נדמו בעיניהם כמשעממים ומופרכים. אני לא נבהל, חלילה. ברור לי שאני לא מכוון לכל אחד, וגם את הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם - יש אנשים קרובים אליי שלא אהבו. רק שזה גרם לי להרהר על אופי היצירות שלי, ועל הקוראים שעבורם אני כותב.
התהיות שלי.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה פשר ההרהורים הנוגים האלו באמצע החיים, והאם זו המלחמה שמשפיעה עליי (לא, אני מהסוג שלא מפחד בכלל) או השהות בבית עם ילדים שבועות שלמים (מזה אני מפחד, עד כדי צרחות). אז לא, לא איבדתי את הביטחון העצמי שלי, ואני גם לא הולך לברוח לכם באמצע. את הסיפור הזה אני אסיים, ואולי אפילו תוכלו לקרוא אותו כספר (אם תזהו אותו, אחרי כל השיפוצים שיידרשו). אני פשוט חושב שאנחנו במקום מתקדם מספיק כדי שאוכל להבין מה אתם חושבים באמת.
אני רוצה שתדעו, שבשום מצב - אתם לא הורסים לי חלום. אף פעם לא רציתי קריירה של סופר, ואני גם לא רוצה אחת כזו בהמשך. בחיים האמיתיים, אני בתפקיד תורני משמעותי עם השפעה ישירה על הרבה מאוד אנשים (כן, אני יודע שזה מוזר, וגם אני לפעמים שואל את עצמי - מה חשבו אלו ששמו אותי שם?!), כיף לי ואני שואב מזה את הסיפוק הכי גדול שיש. הכתיבה בשבילי היא תרפיה, אני נהנה ממנה, ומהבחינה הזו - מה שיש לי כרגע, מספיק לגמרי. זה ברור, שיש לי את הרגעים בהם אני חושב: ׳היי, תיכף אתה תסיים את זה, וזה יהיה ספר מעולה׳, אבל גם לא בא לי להתאמץ יותר מדי, ולשלב את זה עם שאר הפעילויות שלי - יעשה לי כאב ראש לא קטן, כך שזה די יקל עליי אם אבין שזה לא בשבילי.
מהסיבה הזו, חשוב לי באמת לשמוע - מה דעתכם?! עד כמה באמת הסיפור הזה ייחודי, ועד כמה אתם חושבים - חשוב והגיוני, שהוא יהיה מודפס, שחור על גבי לבן?!
אני רוצה להזכיר, שסופרים אחרים - כותבים כרכים של מאות דפים בשנה אחת (וזה עוד לפני עידן הבינה המלאכותית).
אני לא בקצב הזה (בלשון המעטה), ומן הסתם - אם יבוא יום ואוציא לאור את הסיפור הזה - הוא יהיה כנראה הראשון והאחרון שלי (בתחום ספרות החולין).
אין לי באמת דרך לבלוט בתוך מאות הכותרים שצצים כפטריות אחר הגשם, והסיכוי היחיד שלי הוא רק - אם זה יהפוך לתופעה ברמה אחרת לגמרי.
וכאן, זה התפקיד שלכם.
אתם קראתם, אתם קוראים, ואתם אלו שצריכים לומר: עד כמה הסיפור הזה נגע בכם?! עד כמה הרגשתם את האיכות שבו, עד כמה הוא בלט - בין כל מה שקראתם?! לי, ככותב, אין את היכולת להשיב תשובות לשאלות כאלו. מבחינתי, הוא היצירה היחידה שחשובה - וכל השאר, הבל הבלים. אבל אתם - חסרי הנגיעה האישית, כמה אתם מרגישים שהוא השפיע עליכם?! האם יש לו באמת סיכוי לבלוט בתוך כל ים המלל, או שספרי הנוער - ניצחו וינצחו?!
אני בכל זאת מגונן קצת על היצירה שלי (עם כל העצלות, יש בי עדיין משהו שמאמין שלמרות הכול - זה יקרה בסוף), ולכן אני מבקש - שתשימו בצד את הביקורת על כל מה שצדדי. הניסוח, האריכות והטרחנות, החורים הפתוחים שאולי נשארים גם אחרי שאני נותן להם תשובות. אלו הם הדברים המקריים, בשביל זה נועדה עריכה (שזו אחת המילים שמפחידות אותי יותר מהכול, כי יש בי משהו שחושב - שבחלקים נרחבים זה יהיה על סף השכתוב). העיקר הוא, כמו שאתם כבר מבינים: הרעיונות שלי, הדמויות, הדמיון הפרוע, הדיוק בפרטים, המורכבות המתישה לעיתים, הסגנון המוזר והבלתי קיים. אמרו לי את דעתכם - בכנות גמורה. אם הסיפור הזה היה ספר על מדף של חנות ספרים, הוא היה הופך לתופעה, או שהוא היה מעלה אבק?!
סקר, לראשונה מזה חודשים:
כבר מזמן לא העליתי סקר, אז בואו נעשה את זה כמו פעם. מזכיר, שמחברי קהילת הכתיבה - אני מצפה גם לביקורת מילולית, ולא רק לסימון סמיילים, ולמרות שזה כמעט מעולם לא הועיל - אני שוב חוזר על זה, מתוך אמונה נאיבית שהפעם משהו יהיה אחרת. אם כך, עבור אלו שמבחוץ - שאלת הסקר היא כדלהלן:
איך היית מסכם את חוויית הקריאה, נכון לשלב זה:
א. מעביר את הזמן בקושי. לא כדאי לעשות עם זה משהו - הצבע ׳עצוב׳.
ב. מעניין, אבל ביחס להיצע - צריך עודף של סייעתא דשמיא כדי שזה יבלוט, הצבע ׳תודה׳.
ג. אחד הטובים שקראתי. אין כזה בשוק, אז תפסיק עם הדיכאון המוזר, כי אתה נדבק מהדמויות שלך - הצבע ׳וואו׳.
ד. עם עריכה נכונה - זה פוטנציאל למשהו שלא היה כמוהו מעולם - הצבע ׳שכוייח׳.
ה. זה לא משהו שאפשר לומר בסמיילי - הצבע ׳צוחק׳, ואני אשתדל לשלוח הודעה פרטית.
ו. יש לי בשבילך מסר מעצים שיאפשר לך להגשים את המטרות שלך, שיעור ניסיון חינם - הצבע על איש אחר שנמצא בסביבתך, ופנה אליו עם הצעתך הנדיבה.
-
נ.ב. את הסקר הזה ממש, אני אעמיד פעם נוספת בסוף הסיפור, כך ששום דבר באמת לא גמור.
תרגישו חופשי להביע את דעתכם, אתם יכולים להשיב גם אם תפגשו בזה עוד הרבה זמן.
נערך לאחרונה ב:
)שאני מאוד אוהבת גם את הספרים שיש בהם מעט מאוד היגיון רציונאלי ורוחב אופקים (כל עוד הכתיבה יפה ומעניינת מספיק כדי לחפות על זה)
Reactions: nfuxi, שמואלזון, ציפורה ברכה ועוד 8 משתמשים11 //