60
פסנתר כנף.
אביגדור היה דרמטי, למילותיו היה נופך מאיים.
בכל זמן אחר, היו הדברים של אביגדור גורמים לאלישע טלטלה לא פשוטה. הידיעה שהאיש שממולו שימש רוב חייו כקצין מידע בגופים ביטחוניים גדולים, גרמה למידע שבפיו להיתפס אוטומטית כאמין, ולמרות שאלישע לא היה בטוח שהאינטרסים האישיים שלו אינם משפיעים על העברת המידע - הוא עדיין התייחס לדברים ברצינות, לפחות בכל הנוגע למהות הכללית. עובדה זו, עשויה הייתה לחולל אצל אלישע סערה של ממש, שכן – אופי המידע היה כה רחוק מהמציאות המוכרת לאלישע, עד שהוא נשמע כמו חלק מתסריט בדיוני כלשהו, שאין כל קשר בינו לבין המציאות. הקונפליקט בין התלישות שאפפה את הידיעות עצמן, לבין האמינות ששידר אביגדור – עשוי היה לערער את כל תפיסותיו של אלישע.
אולם, במקרה הזה – איכשהו, מצא אלישע את הדרך להתחמק מהצורך לעמת את עצמו עם הדברים ששמע. ברגע שהבין אלישע שהמידע קשור לקלפטון ולתוכניותיו – כאילו חצץ מסך של אדישות בין מחשבותיו לגופו, מסך שמנע ממנו להבין ולהכיל את המשמעות האמיתית של הדברים. דומה היה – כאילו מסרב מוחו לשתף פעולה עם המחשבות, ולתרגם אותן לתחושות. מנגנון הדחייה שבמוחו – הרחיק אוטומטית את המידע, עד שלא היה לו ספק שמדובר בדמיון בלבד.
כל כך הרבה פעמים שמע אלישע לאורך החקירה על תוכניותיו של קלפטון לעתיד, כל כך הרבה מלל נשפך סביב איומיו של קלפטון ותוכניותיו האפלות – עד שאלישע התרגל לראות כל מה שקשור לאיש המסתורי בעיניים ביקורתיות, ומוחו – החל לדחות באופן אוטומטי כל מידע שמקורו באיש ובסביבתו. בעיניו, ייצג קלפטון דמיון פרוע וחסר אחריות, והתחושה הזו הייתה חזקה כל כך – עד שאפילו ברגעים האלו, כאשר ממולו ישב מי שלפחות לפי עדותו – שלא היה סיבה להטיל בה ספק לעת עתה, שימש בתפקידים בכירים באחת המערכות הרגישות במדינה, לא הצליח המידע שבפיו לפוגג את אדישותו של אלישע.
״אם אני מבין נכון,״ אמר אלישע בנימה עניינית, וניכר היה שאביגדור עצמו הופתע לגלות כמה מעט השפיע המידע עליו. ״אם אני מבין נכון,״ חזר אלישע, מאפשר לאביגדור להתמקד, ״אתם – כלומר, החוקרים שביחידה, לוקחים ברצינות די גדולה את קלפטון ואת העבודות המדעיות שלו. אני צודק?!״
אביגדור נענע את ראשו בהיסוס, כאילו הייתה הגדרתו של אלישע נכונה בעיניו רק באופן מסויג. ״זה לא ממש נכון,״ הוא אמר, ונראה היה שהוא מתקשה לבטא את מחשבותיו באופן מדויק. ״כלומר: יש קשר הדוק בין קלפטון והעבודות המדעיות שלו לבין החומר שאנחנו חוקרים ביחידה, אבל אנחנו מוצאים קושי די רציני בהסתמכות על קלפטון, בוודאי כשהוא מקור יחיד״.
אביגדור עצר לרגע, כאילו ניסה לנסח מחדש את כוונתו באופן ברור יותר. ״תראה,״ אמר לאחר מחשבה קצרה. ״אני מבין מה עומד מאחורי השאלה שלך, וברור לי כמו שברור לך – שקלפטון לא יכול להיות מקור אמין, לא כשבוחנים את ההיסטוריה שלו בראייה מפוכחת. למרות זאת, אנחנו נוטים – באופן מערכתי, לראות את קלפטון באור שונה ממה שמקובל בעולם המדעי המודרני. אין לנו את היכולת לקבוע האם העבודות המדעיות של קלפטון מדויקות או לא, כי הצוות שלנו מורכב בעיקר מחוקרים ולא ממדענים. למרות זאת, אנחנו מוצאים ראיות שונות לקיומן של תופעות עליהן הרצה קלפטון, תופעות שאינן מקובלות מבחינה מדעית – אולם לא ניתן להתווכח איתן בשום פנים ואופן. המסקנה שלנו היא, שכנראה – יש משהו לא הוגן ביחס של העולם המדעי אל קלפטון לאורך השנים...״
אלישע קימט את מצחו. ״אתה מנסה לבלבל אותי?!״ שאל בנימה קשוחה. ״כי אמרת כאן הרבה דברים – שלפחות לפי מה שאני מבין, סותרים זה את זה באופן שאין שום דרך לקבל מהם תשובה אחת מובנת. אני אחדד את השאלה, ואני מבקש עליה תשובה ברורה ולא מתחמקת. אני רוצה שתסביר לי, האם אתם מסכימים שההיסטוריה של קלפטון מטילה ספק רציני באמינות של העבודות שלו, או שאתם סבורים שהוא היה מהימן – והיחס של העולם המדעי אליו הוא עוול?!״
למרות הדרישה הנחרצת של אלישע לתשובה ברורה וחדה, היה אביגדור מהוסס גם הפעם כשהשיב. ״זה לא חד משמעי,״ הודה. ״למעשה, שני הצדדים שהצגת נכונים. מצד אחד, אנחנו לוקחים את העבודות של קלפטון בערבון מוגבל, ומן הצד השני – אין לנו ספק, שבמקרים מסוימים – השיג קלפטון ידיעות מדעיות מוכחות היטב, שלא התפרסמו – בגלל החשדנות של העולם האקדמי כלפיו. במובן הזה, אני לא בטוח שאפשר לכנות זאת עוול, אבל אין ספק – שבמבחן התוצאה, היה כאן כישלון מצד העולם האקדמי, שלא השכיל לברור את המחקרים הראויים שניהל קלפטון בחייו, רק בגלל דעה קדומה על האיש״.
התשובה לא הייתה חד משמעית כפי שציפה אלישע, אולם – האשמה לא הייתה באביגדור, אם הוא אכן אומר את הדברים בכנות. ההסבר היה יכול להתקבל על דעתו של אלישע, אילולי החשדנות שלו באביגדור – שעדיין לא התפוגגה. חשוב היה לו לברר, האם נאמרו הדברים בכנות – או ששוב מדובר בניסיון של אביגדור להטעות אותו ולהוליך אותו שולל.
״אני מבין מה שאתה אומר״. הוא הגיב לאחר מחשבה קצרה. ״ויחד עם זאת,״ מיהר להמשיך, ״חשוב לי להבין את הדברים כמו שהם. בסופו של דבר – היחידה החוקרת נמצאת מעתה תחת פיקודי, והפעולות הנעשות בה – הן באחריותי. למרות ההסברים שלך, אני עדיין לא מבין לגמרי את המדיניות של היחידה, ואני מצפה להבהרה שתאפשר לי לעשות את תפקידי כראוי. בעיניי, השאלה החשובה היא – מה הנחת העבודה של הצוות החוקר, ביחס לעבודותיו של קלפטון?! האם יוצאים החוקרים מנקודת הנחה שיש אמינות לתיאוריות שהגה קלפטון בחייו, או שהתפיסה היא – שמן הסתם, מדובר בדמיון פרוע בלבד, כל זמן שלא הוכח אחרת?!״
אביגדור הניע את ראשו בחוסר החלטיות. ״קשה להגדיר מדיניות ברורה,״ הוא אמר. ״אתה צריך להבין, שלכל חוקר ביחידה יש את המבט שלו ואת צורת החשיבה שלו. מספר הדעות בנוגע ליחס אל קלפטון, הוא כמספר החוקרים ביחידה – ואפילו יותר, כי יש כמה חוקרים שלא גיבשו דעה ברורה, והם פועלים לפי אינטואיציה בלבד״. אביגדור הבחין כנראה בחוסר שביעות הרצון של אלישע, שכן – הוא מיהר להמשיך את דבריו, בנימה שהיה בה גוון של התנצלות. ״תראה,״ ניסה להסביר. ״המידע שאנו מקבלים, הוא מאוד לא אחיד, ולכל דבר יש הרבה פרשנויות. זה ברור שלכל אחד תהיה בסוף מסקנה משלו, לפי צורת החשיבה שלו, ולמרות הכול – המציאות לא נוראה כל כך. אנחנו משתדלים להגיע להסכמות לגבי העובדות, גם אם הדרך להגיע אליהן אינה אחידה״.
אלישע נאנח. ״משום מה, אני מתקשה להבין את המציאות שאתה מתאר,״ הודה בנימה עייפה. ממולו, הזדקף אביגדור בתנועה חדה, ואלישע קלט באיחור שדבריו עלולים להתפרש כביטוי של חולשה, דבר שעשוי להחזיר לאביגדור את ביטחונו העצמי, ולמנוע שוב את שיתוף הפעולה שלו. ״אני רוצה רק להזכיר – שאני מכיר היטב את עולם החקירות,״ מיהר אלישע להמשיך בניסיון לתקן את הרושם. ״לאורך הקריירה שלי, עבדתי הרבה עם צוותי חקירה, ובכל זאת – מציאות כמו זו שאתה מתאר, אינה מוכרת לי, לפחות לא בהיקף שעליו אתה מדבר״.
אביגדור משך בכתפו באדישות, כאילו רצה לרמוז – שלדבריו של אלישע אין השפעה עליו. ״אני יודע שיש לך ניסיון, וזה בטח לא יזיק,״ הוא הגיב ברשמיות יתירה. ״אבל עם כל הניסיון שלך – אני לא חושב שהעבודה שלך דומה למה שאנחנו עושים ביחידה. אני באמת רוצה שתקבל תשובות לשאלות שלך, אבל לצערי – יש דברים שקשה להסביר למי שלא התנסה בהם. אני מאמין שתוך כמה שבועות ביחידה, אתה תבין הרבה יותר״.
ניכר היה שאביגדור מתחיל להתאושש מהמתקפה הפסיכולוגית שגרמה לו לאבד את קור רוחו, והעובדה הזו לא מצאה חן בעיני אלישע. ״למרבה הצער,״ הוא הגיב מיד, ״אין לי כמה שבועות לבזבז. אני מניח שאתה באמת רוצה להעביר לי את מלא המידע, אבל משהו כאן לא עובד. אני חושב שמה שחסר לי, זה הסבר קונקרטי. כל זמן שאנחנו מדברים תיאורטית, קשה לי להבין למה אתה בדיוק מתכוון״.
אביגדור קימט את מצחו, כאילו היו דבריו של אלישע רחוקים מהבנתו. ״איזה הסבר אתה רוצה?!״ שאל, ובקולו ניכר חוסר שביעות רצון, כאילו הייתה זו דרישה מייגעת ומיותרת.
ההבעה הבלתי מרוצה שעל פני אביגדור, לא רק שלא גרמה לאלישע לסגת מעמדתו, אלא להיפך. כשראה את הפנים החמוצות, ברור היה לו שהוא בכיוון הנכון. ״כפי שאני רואה את זה,״ הוא הרחיב, ״ההצהרות של קלפטון – אינן אלא דמגוגיה חסרת חשיבות. משכך, בעיניי, יש רק שתי אפשרויות. או שהחוקרים ביחידה לוקים באופן רציני בחיסרון בהבחנה בין הבלים לבין אמת, או שיש בידיהם מידע שאני לא מכיר, ובגלל זה – ההשקפה שלהם על קלפטון שונה לחלוטין משלי. הנחת היסוד שלי היא, שהחוקרים בצוות – הם אנשים מקצועיים, מומחים בתחומם, ומסיבה זו – אני נוטה להעריך שההבדל בגישות הוא בגלל מידע שקיים בידי הצוות ואינו מפורסם לציבור. בהנחה ואני לא טועה, הדרישה שלי היא – להבין באופן כללי, מה חסר לי. איזה מידע ידוע לחוקרים ביחידה, ואינו ידוע לי״.
אביגדור לא מיהר להיענות לדרישתו של אלישע. על פניו הייתה הבעה מהורהרת, ואלישע שאל את עצמו אם הוא מנסה למצוא בין זיכרונותיו דוגמא מתאימה, או שהוא מחפש אחר דרך מילוט שתאפשר לו להתחמק מתשובה. כך או כך, לאחר כמה רגעים של מחשבה – הוא התעורר לחיים. ״אתה צודק בהנחה הכללית שלך״. הוא אמר, ״יש לי מידע שעשוי לשנות את הגישה שלך, אבל אני חייב לומר לך – שהייתי מעדיף לשמור את זה לפעם אחרת״.
הישירות הפתיעה את אלישע, ולרגע או שניים – הוא איבד את היכולת לשלוט במצב. ״אתה באמת אמרת את זה עכשיו?!״ הוא שאל, ספק אם ברצינות – ספק אם מתוך רצון נואש להמשיך ולשדר קשיחות. ״אתה רוצה לומר לי שאתה מסתיר ממני מידע, רק בגלל העדפות אישיות שלך?!״
אביגדור לא נרתע. ״תקרא לזה איך שתרצה,״ אמר. ״בסופו של דבר – יש לי אחריות. בעוד פחות מחצי שעה אתה עומד לפגוש את הצוות, ואני לא רוצה להעמיס עליך יותר מדי״.
הפטרונות של אביגדור הכעיסה את אלישע, והוא התאפק שלא להתפרץ על אביגדור. אם לפני כן – הייתה המתיחות ביניהם נסתרת, הרי שברגעים אלו – לאחר ההודאה המפורשת, התאמתו כל חשדותיו של אלישע. ״זו לא החלטה שלך!״ הוא אמר בתקיפות. ״לא אתה אחראי לקבוע מה מעמיס עלי ומה לא, הבנת?!״
אביגדור הביט בו בעיניים פקוחות. מבטו היה יציב, הוא לא מצמץ. ״אתה מתעקש לשמוע דברים שתתחרט עליהם אחר כך,״ אמר, וברור היה שהוא מאמין לכל מילה שיוצאת מפיו. ״אני אמנם לא אמור לעשות את זה, אבל אני חושב על היציבות של הצוות, ועל מה שיקרה אם בימים הקריטיים האלו לא יהיה מי שינהל את היחידה כמו שצריך. אני יכול לומר לך מניסיון אישי, שכאשר נחשפתי למידע שאתה מבקש בפעם הראשונה – עברו עלי כמה ימים לא פשוטים, שבהם הייתי צריך לארגן מחדש את כל היסודות שהתערערו אצלי. לא הייתי רוצה שתעבור את זה עכשיו, כשכל רגע הוא קריטי״.
אלישע לא היה מוכן אפילו לנסות ולשקול את ההיגיון שבדבריו של אביגדור. ״עם כל הכבוד,״ הוא אמר, ״מדובר בחוויה אישית שלך, ואין שום סיבה להניח שכך תהיה התוצאה גם אצלי. אני חושב שהאירועים שעברו עליי ביממה האחרונה הוכיחו, שאני מסוגל לעבוד בצלילות ובריכוז גם אחרי מאורעות מורכבים וחריגים. אין שום סיבה לחשוב שהמידע יגרום לי לאבד את השפיות או משהו כזה...״
על פניו של אביגדור עלתה הבעה פגועה. ״אתה מזלזל בעדות שלי על חוויה אישית שעברתי,״ הוא אמר בכעס. ״זה לא מקצועי ולא אתי. אולי הייתי צריך להבהיר, שמעולם לא הייתי במצב של איבוד שפיות, וגם לא קרוב למצב כזה. התכוונתי לומר רק, שבימים ההם – היטשטש אצלי הקו המפריד בין מה שחשבתי תמיד לריאלי, לבין מה שנראה היה לי לאורך כל שנות חיי כדמיוני וחסר היתכנות. אם הייתי מתבקש להחליט החלטות על פי מה שנראה לי באותה שעה – הן עלולות היו להיות מושפעות מהטשטוש הזה, ואני בטוח שלא הייתי מוכן לעשות את זה – בפרט כאשר מדובר בהחלטות כבדות משקל״.
אלישע לא התרשם. ״אני מבין את מה שאתה אומר, ולמרות זאת – אני חושב שאני חזק מספיק כדי לעבור את זה״. הוא הפסיק לרגע את דיבורו, קולט באיחור את המבע הפגוע של אביגדור. היה משהו משכנע בכעס שבעיני האיש, ואלישע ראה צורך להסביר את עמדתו – למרות שמלכתחילה, הוא לא רצה לנהוג כך. ״בעיניי״, הוא אמר בנימה רכה יותר, ״הטענה שאני צריך לקבל החלטות חשובות - תומכת בדרישה שלי ולא להיפך. אני חושב שבמקרה בו המידע לא יהיה גלוי לעיניי, ההחלטות שלי אף פעם לא יהיו מדויקות. אני מצטער אם הבנת אותי לא נכון, אבל לא הייתה לי כוונה לפגוע בך. אילו היינו בתנאים רגילים – ייתכן שהייתי מקבל את ההמלצה שלך. אבל עכשיו – כאשר האירועים רודפים זה את זה, ואני מוכרח לקבל החלטות, אי אפשר להמתין עד שאהיה מוכן לשמוע את הדברים. אני צריך להכיר את התמונה המלאה, וזה צריך להיעשות כאן ועכשיו. אי אפשר לוותר על מידע נחוץ רק בגלל חשש תיאורטי – שמא זה יגרום לחיסרון בשיקול הדעת שלי״.
על פניו של אביגדור הייתה הבעה חתומה, קשה היה להבין אם הוא השתכנע או לא. כך או כך, הוא לא נראה כמו מי שמעוניין להתווכח. ״יש כמה דברים חשובים שכנראה לא נחשפת אליהם״. הוא אמר, ובאופן מפתיע – הייתה על פניו הבעה של הקלה, כאילו העיק עליו עד כה הצורך לשמור את המידע לעצמו. ״לאורך השנים,״ הוא המשיך, ״אספנו ביחידה הרבה מאוד מידע. אבל רק חלק קטן מהמידע נוגע לקלפטון, ורק חלק קטן עוד יותר – רלוונטי להיום״.
המשפט האחרון לא היה ברור כדי הצורך, ואביגדור כנראה הבחין בכך – שכן הוא מיהר להבהיר. ״רוב המידע שאספנו בקשר לקלפטון, נוגע באופן ישיר או עקיף - לפעילות שלו לאורך חייו. מעט מאוד מהמידע הזה מפורסם לציבור, וכשאתה תיחשף אליו – אתה תבין עד כמה היה קלפטון חריג, לא רק ביחס לאנשי מדע אחרים – אלא גם ביחס לבני אדם, באופן כללי. המידע הזה, אינו רלוונטי לענייננו, משום שהוא עדיין לא מוכיח את האמינות של קלפטון, ולהפך – יש בו כדי לחזק את העמדה שלך״.
״אולם,״ קולו של אביגדור הפך נמוך, כאילו חשש שאיש זר ישמע אותו. ״לאורך השנים – נאספו ביחידה פריטים שונים, שהרלוונטיות שלהם – התבררה רק שנים לאחר הפסקת הפעילות של קלפטון. הפריטים הללו, תופסים פחות מאחוז מתוך נפח המידע שאספנו, אבל יש להם השפעה עצומה על הגישה אל קלפטון ועבודותיו. כל הידיעות החשובות האלו – קשורות במידה כזו או אחרת, לדמות מסתורית המכונה ׳סוקרטס׳. הדמות המדוברת, צצה בהרבה מאוד הקשרים – כאשר מתעסקים עם ההיסטוריה של קלפטון, ולמרות זאת – היא אלמונית לגמרי...״
אלישע עצר את שטף דיבורו של אביגדור בתנועת יד. ״סוקרטס?!״ הוא חזר בנימה מוטרדת. משום מה, היה השם בעל צליל מוכר, והוא ניסה לזכור היכן שמע אותו.
אביגדור הנהן בהבנה. ״אתה בטח מכיר את השם...״ אמר, כאילו קרא את מחשבותיו של אלישע. ״הגיוני לחלוטין שהצליל יהיה מוכר לך, שכן ׳סוקרטס׳ – הוא שמו של אחד מהפילוסופים המפורסמים והידועים של העת העתיקה. עם זאת, לא נראה שמדובר באותו אדם. הפילוסוף סוקרטס מת לפני למעלה מאלפיים שנה, ואילו הדמות העונה לשם הזה – מופיעה בעבודותיו של קלפטון בהקשר עכשווי לגמרי, וכנראה שמדובר בכינוי בלבד. לדעתי, כמו לדעת רבים מחבריי, הכינוי המדובר – נוצר על ידי קלפטון בעצמו, שהיה קשור מאוד להגותו ולדמותו של הפילוסוף הקדום, ואין מן הנמנע – שהוא החליט לכנות כך את אחד מהאנשים הקרובים אליו״.
אלישע רצה לשאול משהו, אבל אביגדור לא אפשר לו. ״אנחנו שוב חוזרים לעיסוק הבלתי נגמר בקלפטון ותחביביו״, הוא אמר בנימה מתנצלת, כנראה כדי להסביר מדוע הוא מונע מאלישע את זכות הדיבור. ״הנושא הזה הוא רחב מדי – כך שאם חשובה לך התשובה לשאלה ששאלת, אנחנו נהיה מוכרחים להתמקד בדמות המודרנית המכונה ׳סוקרטס׳. למעשה, לאורך השנים – לא נמצאה בין מקורביו של קלפטון דמות אנושית שנושאת או נשאה בעבר את השם הזה, וגם לא נמצאה דמות שזה היה כינויה. מסיבה זו, לא יהיה מופרך לטעון – שמעולם לא התקיימה דמות כזו, והיא אינה אלא יציר דמיונו של קלפטון, דמות ספרותית – שאותה המציא המדען המטורף מסיבותיו שלו״.
המהירות בה עבר אביגדור מהשערה להשערה, יצרה אצל אלישע את התחושה – שהוא מתרחק מהעיקר. ״רק רגע,״ הוא אמר, נחוש להבין כל דבר ולא לאפשר לאביגדור לבלבל אותו. ״לפני שאתה ממשיך להסביר על הדמות, חשוב לי שתבהיר – למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהיא הופיעה בהקשרים מסוימים?! על אילו הקשרים בדיוק מדובר?! הרי אתה בעצמך אומר, שאין איש ממקורביו של קלפטון שקוראים לו ככה. איפה, אם כך, מצאתם את הכינוי הזה?!״
אביגדור השתהה למשך שני רגעים, כאילו הקשתה עליו שאלתו של אלישע לחשוב ברציפות, והוא צריך היה לסדר מחדש את מחשבותיו. ״כן...״ הוא אמר לבסוף בנימה מהורהרת. ״בגדול, אפשר לומר שהתופעה הזו נמצאת בכל מה שקשור לכתבים של קלפטון או ליצירות שלו. השם ׳סוקרטס׳ מופיע שם מאות – אם לא אלפי פעמים, כאשר מה שמגדיל את החידה – זו העובדה, שהרבה מאוד מההופעות של השם הזה, הן במשפטים שאין להם הסבר מילולי הגיוני, או שהוא מופיע כחלק מיצירות חסרות פשר״.
כמו לפני כן, גם עתה – חש אלישע כאילו אביגדור מונע ממנו את מלא המידע, ולשם כך – הוא מפטם אותו בידיעות בלתי רלוונטיות, מבלי להסביר אותן כראוי. אולם הפעם, היה אלישע מודע לכך שמדובר באסטרטגיה של אביגדור, והוא היה נחוש למנוע מאביגדור לחסוך ממנו מידע חשוב. כל חושיו היו ממוקדים בקליטת המידע, ומוחו עבד עבודה כפולה. הוא עיבד את המידע וניסה להבין אותו לאשורו, ובנוסף – הוא ניסה למצוא את הפרצות אותן נהג להשאיר אביגדור עד כה, פרצות – שגרמו למידע להיות חסר ערך. במקרה הזה, הוא קלט היטב את הבעייתיות שבמידע, ולמרות שברור היה שאביגדור אינו נהנה מהעצירות הפתאומיות – הוא הפסיק אותו שוב בדיבורו.
״לפי מה שאתה אומר״, הוא ניתח, חושב תוך כדי שהוא מוציא את המילים מפיו. ״איך יכולים הייתם לקבוע בוודאות שהשם ׳סוקרטס׳ מצביע על דמות מודרנית?! הרי אתה עצמך העדת, שקלפטון מכיר – או אפילו מעריץ, את הפילוסוף הקדום שנקרא בשם הזה. בנוסף, אתה מודה שההקשרים בהם מופיע הכינוי בכתבים של קלפטון – לא ברורים לכם. מניין לכם, אם כן, שלא מדובר באזכורים של אותו פילוסוף ידוע, שמת לפני אלפי שנים?!״
על פניו של אביגדור הייתה הבעה עייפה. ״קודם כל,״ הוא אמר, ״חשוב לי להבהיר – שהמילה ׳העריץ׳ מעולם לא נאמרה על ידי בהקשר לקלפטון. למיטב ידיעתי, קלפטון העריץ או העריך מאז ומעולם רק את עצמו. אני אומר את זה רק בדרך אגב, כי אתה תשמע הרבה מזה מהחוקרים שביחידה, שאחראים על ניתוח האישיות של קלפטון. בקשר לשאלה העיקרית שלך – אני מסכים שיש מורכבות די גדולה בנושא. הרבה מההקשרים בהם הוזכר ׳סוקרטס׳ אינם ברורים, והערפול הזה – הוא אחת הסיבות העיקריות לחילוקי הדעות בין החוקרים״.
״יחד עם זאת,״ המשיך אביגדור מיד, כאילו חשש שאלישע עומד להפריע לו שוב ברצף הדברים. ״אין ספק לגבי אמינות הידיעה שמסרתי לך. כלומר: אין ספק, שהכינוי ׳סוקרטס׳, לפחות בחלק מהמקרים בהם הוא מופיע - הוא כינויה של דמות מודרנית, בין אם מדובר באדם קיים ובין אם מדובר ביציר דמיונו של קלפטון. את הידיעה הזו, הצלחנו לאמת באופן מוחלט – באמצעות אחת הידיעות החשובות ביותר שאספו חוקרי היחידה אי פעם. לא אלאה אותך בפרטים, משום שאין לנו את הזמן לכך. רק אומר – שמדובר בתיעוד יחיד של מעין צוואה שהעביר קלפטון לתומכיו, צוואה שמיועדת הייתה בעיקר לקבוצת האסירים שאותה הוא הקים וטיפח. הצוואה הזו – שנכתבה מסיבות עלומות עוד כשהיה קלפטון בריא וצעיר יחסית, כללה הרבה מאוד הצהרות מעורפלות מהסוג שקלפטון אהב תמיד, אבל הייתה לה סיומת חשובה מאוד״.
אביגדור עצר לרגע, בוחן את אלישע – כאילו רצה לוודא שהוא ערני ומרוכז. הוא כנראה היה מרוצה ממידת הקשב של אלישע, שכן – על פניו נח חיוך קלוש של שביעות רצון. ״המילים האחרונות בצוואה,״ הוא המשיך באותה נימה טכנית, ״כללו שלושה משפטים בסך הכול. המשפט הראשון היה: ׳מצאו את סוקרטס׳. המשפט השני – ׳הגנו עליו׳. שני המשפטים האלו לבדם, מספיקים בשביל להבין את היחס של קלפטון אל הדמות המכונה כך, ואין ספק – שהוא לא התכוון לפילוסוף הקדמון. אולם מלבד המשפטים הללו, הוסיף קלפטון עוד שתי מילים שחתמו את הצוואה. המילים הן: ׳התאחדו מאחוריו׳...״
הנימה הדרמטית של אביגדור העידה, שבעיניו – מדובר בידיעה מרעישה, אולם אלישע התקשה להבין מדוע. ״יפה,״ הוא אמר בקול אדיש למדי. ״אני מבין שקלפטון השאיר יורש...״
אביגדור הנהן בראשו בהתלהבות. ״בדיוק!״ הוא אישר. ״קלפטון הצביע בבירור על היורש העתידי שלו, ובכך – הוא הצליח לשמר את הלכידות של האספסוף שתמך בו. הקבוצה הקטנה והמלוכדת שהקים קלפטון, עלולה הייתה להתפרק לרסיסים – ביום שלאחר מותו. אני לא צריך לספר לך שקבוצות מלוכדות מאלו, לא שרדו את מותו של מנהיג נערץ. המקרה הזה, היה שונה – בזכות הצעד של קלפטון, שהוכיח שוב – עד כמה ידע האיש לנהל את אוסף המטורפים המקורבים אליו. עד היום, נשארו בני הקבוצה נאמנים לקלפטון נאמנות מוחלטת – נאמנות עד מוות, בזמן שסוקרטס האלמוני – עדיין לא נמצא, ובהיגיון פשוט – סביר להניח שהוא הזדקן או אפילו מת, כמובן - בהנחה והיה אדם כזה, ולא מדובר ביציר הדמיון של קלפטון...״
למרות ההתלהבות של אביגדור, היה אלישע רחוק מלהתרשם. ״אני מסכים שהמחשבה על יורש פוטנציאלי של קלפטון, היא לא נעימה במיוחד,״ הוא סיכם בנימה אדישה – שבלטה במיוחד לאור ההשוואה ללהיטות הבלתי אופיינית של אביגדור. ״ולמרות זאת, אני מתקשה להבין – במה שונה ההצהרה הזו, משאר ההצהרות של קלפטון, שלא הייתי מוכן להשליך אגורה שחוקה על האמינות שלהן?! בסופו של דבר, אתה בעצמך מודה שסוקרטס האלמוני לא נמצא עד היום. אתה עצמך הבהרת, שלדעתך – האיש לא היה ולא נברא. איפה, אם כן, הראיה לאמינות של קלפטון?! איפה הסיבה לרצינות שאתם מייחסים לכל שטות של האיש?!״
אביגדור חייך. ״בבקשה, אל תאבד סבלנות!״ הוא אמר, ובקולו הייתה נימה מוזרה של תחינה. ״עברנו כבר את רוב השלבים בדרך, נשאר רק השלב האחרון – המסתורי והמוזר ביותר...״
היה משהו בלתי הגיוני בהתנהגות של אביגדור. רק לפני דקות ספורות, הוא ניסה להימנע מלשתף את המידע עם אלישע, מתוך נימוקים מעורפלים למדי – שאלישע לא הצליח באמת להבין אם הם נאמרו בכנות או לא. אולם עכשיו – לאחר שרוב המידע כבר נמסר לאלישע, נדמה היה – שאביגדור מוכן לשלם בשביל שתינתן לו ההזדמנות להעביר את שארית המידע. הפער היה חד מדי, ואלישע התקשה לקלוט את השינוי בהתנהגותו של האיש שממולו.
אילו היה אביגדור אדם שמהימנותו אינה נתונה בספק, יכול היה אלישע לתרץ את התנהגותו. בעבר כבר היה אלישע עד למקרים בהם נמנעו בני אדם מלפלוט ידיעות שונות, מחמת חששות כלשהם, אולם בסופו של דבר – כשהתקבלה ההחלטה, הם היו להוטים לשפוך את המידע – כנראה משום שהזיכרונות המלווים את העברת המידע, עוררו אצלם פרץ מחודש של אדרנלין. אלישע לא יכול היה לשלול את ההסבר הזה במקרה הנוכחי, אולם – בהתחשב בהתנהגותו של אביגדור לפני כן, היה לו חשש פנימי שמדובר במלכודת כלשהי, והוא השתדל לשמור על חושיו דרוכים וערניים, כך שאם אכן מדובר בתרגיל – הוא יהיה מוכן וערוך לתגובה מיידית.
״נו, אני מקשיב,״ הוא אמר לאחר כמה רגעים של שתיקה, ואביגדור היה דרוך כל כך – עד ששבריר שנייה אחר כך, הוא כבר המשיך בדבריו.
״את הידיעה האחרונה בפאזל,״ הוא אמר בקול נמוך, כמעט לוחשני, ״השגתי אני. קיבלתי הרבה מחמאות על התגלית הזו, אבל לך אני יכול לגלות – שזה היה כמעט במקרה. בתקופה ההיא, פינו הרשויות בברזיל את הדירה של קלפטון, שהייתה שייכת לאקדמיה בו הוא הרצה – ומסיבות של הערכה מקצועית, ניתנה לו הרשות להתגורר בה בשנים שלאחר התפטרותו. בשלב ההוא, כבר הייתה היחידה מבוססת מספיק – כדי להשתלט על העיזבון של קלפטון, ולרכוש את כולו במסגרת מכירה פומבית ממשלתית. כמובן שזה לא היה פשוט, כי אם מישהו מהרשויות שם היה קולט שהרכוש עומד להגיע ליחידה חוקרת רשמית במדינה אחרת, הם היו מחרימים הכול, אבל הפעלנו אנשים שלנו שהתחזו לקונים תמימים – ובסופו של דבר, בדרכים שונות ומפותלות, הגיעה הסחורה כולה לארץ״.
״אני לא עומד לספר לך על כל מה שמצאנו שם,״ הבהיר אביגדור, שהבחין בייאוש המתפשט על פניו של אלישע. ״גם אם הייתי רוצה לספר לך – לא הייתי יכול, כי כמות המידע גדולה כל כך – עד שהוא ממלא קלסרים שלמים בארכיון. מה שחשוב זה – שאחד מהחפצים היותר אהובים על קלפטון, היה פסנתר כנף גדול וכבד, שבו הוא נהג לנגן״.
״אני עוד זוכר את יראת הכבוד שהצוות רחש לכלי הנגינה,״ המשיך אביגדור בעיניים מהורהרות, הבעה של בת צחוק על פניו. ״הוא הגיע עטוף בניילון בועות, שמור – כאילו נקנה עכשיו. הצוות החוקר יצא מנקודת הנחה שקלפטון הטמין את סודותיו בחפצים בעלי ערך סנטימנטלי, והיה יסוד סביר להניח כך – בהתחשב באופי של קלפטון. ולמרות זאת – לא נמצאו סימנים על הפסנתר, ומומחה שבדק אותו טען בתוקף – שתיבת התהודה ריקה. בשלב הזה, התערבתי אני. כשהבנתי שאין שום סיבה להמשיך ולהחזיק בפסנתר המיושן, הבאתי כלי עבודה – ופיצחתי את הפסנתר, בלי שום סנטימנטים״.
״מה עשית?!״ נחרד אלישע, כאילו היה זה רכושו שלו שהושחת.
״פיצחתי את הפסנתר,״ חזר אביגדור. ״גם ככה לא היה בו שימוש, בעיניי – הוא היה מיותר, וחשבתי אולי נמצא בו משהו. להפתעתי, ולהפתעת כל אנשי הצוות, התברר שלוחות העץ של הפסנתר – מלאות היו בחריטות של אותיות ומספרים. שורות – שורות, שנחרטו כנראה על ידי קלפטון עצמו, ואחר כך הודבקו אל גוף הפסנתר באמנות די מרשימה. האותיות והמספרים - היו מפוזרים בחוסר סדר, בלי שום משמעות והסבר. היה מי שהעלה את ההשערה שמדובר בצופן כלשהו, אבל אני התעקשתי לערוך קודם בדיקה פשוטה. הרצתי את האותיות והמספרים באינטרנט, ומה שגיליתי – שינה את כל התפיסה של חוקרי היחידה לגבי קלפטון ורעיונותיו, עד היום...״
הנושאים החמים
הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 
עשו לייק לשיעור 
שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 
צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 
