סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

[בובה בובה]

י

אני מבינה שאלישע אושפז במוסד הפסיכי ההוא, ולכן אין לו גישה למחשב?

יפה!
חיכיתי לראות מתי יגיבו...
אני מרעננת את העמוד פעמיים ביום!

מחכה לפרקים הבאים, נשאר לנו זכות מערב פסח לכמה וכמה..

 

[תמרוז]

סורי, לא קלטתי על מה מדובר,

אני מבינה שאלישע אושפז במוסד הפסיכי ההוא, ולכן אין לו גישה למחשב?

מתי הוא אושפז, ומתי לא היה לו גישה למחשב?
היה פה פרק שפיספסתי?
ואני עוד יותר לא מבינה את התגובה הזאת

יפה!
חיכיתי לראות מתי יגיבו...
אני מרעננת את העמוד פעמיים ביום!

אשמח אם מישהו יכול להסביר לי.
תודה!

 

[CN]

סורי, לא קלטתי על מה מדובר,

מתי הוא אושפז, ומתי לא היה לו גישה למחשב?
היה פה פרק שפיספסתי?
ואני עוד יותר לא מבינה את התגובה הזאת

אשמח אם מישהו יכול להסביר לי.
תודה!

ב"ה

מאוד פשוט.
בפרק הקודם חנוך (המזכיר האישי) מספר לאלישע שראש היחידה הקודם אושפז במוסד פסיכיאטרי, לכן התפנתה המשרה הזו.
ומכיוון שלא שמענו שום דבר חדש מאלישע, הנחתי שלצערי בשבוע הזה הוא כנראה הספיק להטרלל כ"כ שאשפזו גם אותו ואין לו שם גישה למחשב, לכן הוא לא מספר לנו מה קרה אחרי המפגש עם אביגדור קרוע הבגדים ברכב.

 

[קשת החיים]

וואו איזה סיפור פנטסטי! כמעט לא הצלחתי לנשום בין הפרקים!
יחד עם זאת, חייבת להעיר שהסיפור נמשך ונמשך ומתחיל לייגע, למרות שהוא מתקדם בקצב שהולם אותו. כלומר, עבור אלישע זה טבעי שהסיפור כך נמשך ללא סוף, אבל בשביל הקורא, אולי היה כדאי לשתול רמזים עבים כדי שנוכל לנחש כמה אופציות. זה ישאיר את הקורא במתח, אבל אם תהיה לו אפשרות לנחש 3 אופציות, הוא יוכל לראות בהמשך הסיפור לאיזו אופציה הוא קלע. מה דעתך?

 

[mic003]

57
קופים.​

שפתיו של אביגדור היו נפוחות וכחולות. ״בלי לחץ,״ הוא אמר, וניכר שהדיבור קשה לו.
אם רצה אביגדור להרגיע את אלישע, הרי שהוא היה רחוק מלהשיג את מטרתו. ״מה קרה לך?!״ דרש אלישע בתוקף להבין, והדאגה ניכרה היטב על פניו. ״איך הגעת לכאן?!״
״רק רגע״. אמר אביגדור בתגובה. הוא נע באיטיות, מפנה את ערפו לעבר אלישע. ״סיימת, חנוך?!״ הוא קרא בקול שניכרה בו צרידות.
שבריר שנייה אחר כך, הופיע חנוך מאחורי הפתח. על ראשו הוא חבש כעת קסדה, וידו הניעה קלות את האופנוע שאביגדור רכב עליו מוקדם יותר. ״סיימתי״, הוא עדכן בקצרה, ״ניפגש במטה״.
לפני שהספיק אלישע לומר משהו, נטרקה דלת המכונית בעוצמה, והתאורה בחלל הפנימי של כלי הרכב התעמעמה. עיניו של אלישע נעו מיד לעבר אביגדור, מתוך ציפייה לקבל תשובה לשאלות שהציקו לו, אולם משהו בהתנהגות של אביגדור – גרם לאלישע לחזור בו מכוונתו. על פניו של אביגדור הייתה הבעה של קוצר רוח, שהתחלפה תוך רגעים בעצבנות של ממש. ״נו, סע כבר!״ הוא צעק פתאום, חובט באגרופו במחיצה שהפרידה בין המושבים האחוריים לבין מקום ישיבתו של הנהג. ״אנחנו ממהרים!״
לטעמו של אלישע לא הייתה הצדקה להתנהגות אגרסיבית כזו, והוא העריך – שאביגדור נתון בסערת רגשות, כך שאפילו חוסר נעימות פעוט כמו המתנה של כמה רגעים לתחילת הנסיעה – מעורר אצלו אמוציות. כך או כך, השיגה הדרישה הנחרצת את מטרתה. המכונית החלה בנסיעה, צוברת מהירות מרגע לרגע, ולראשונה – הרשה אביגדור לעצמו להישען אחורנית ולהתרווח. ״סיוט״. שמע אותו אלישע ממלמל. ״יום סיוט״.
כשהיה נדמה לאלישע שאביגדור נרגע מעט, הוא הרשה לעצמו לפנות אליו שוב. ״לא השבת לשאלה ששאלתי,״ הוא אמר, משתדל למסוך בקולו נימה אדנותית. ״מה קרה לך?! איך הגעת לפה?! למה אתה נראה כאילו חזרת ממלחמה?!״
אביגדור הניע את צווארו לעבר אלישע, על פניו עלתה הבעה מיוסרת שהעידה על כך שהתנועה קשה לו. ״הבנת נכון,״ הוא אמר. ״באמת חזרתי ממלחמה...״ הוא התעכב מלהמשיך, ומבטו הפך פתאום מעורפל – כאילו נזכר במאורעות שחווה. רק לאחר כמה רגעים של ריחוף – הוא התעשת. ״אני מצטער,״ אמר תוך כדי שהוא מטלטל את ראשו, כאילו ניסה להרחיק את המחשבות שמפריעות לו. ״זה לא משהו רגיל אצלי. פשוט... הייתי קרוב מדי לסיים את החיים שלי. זה מעולם לא קרה לי...״
המילים הדרמטיות גרמו לאלישע לדפיקות לב מואצות. ״מול מי נלחמת?!״ שאל, ולמרות שבתוכו בער הרצון לדרוש את התשובות בתוקף – הוא נאבק עם עצמו למתן את קולו, מתוך מחשבה – שייתכן ואביגדור אינו במצב נפשי שמאפשר לו להיות נתון תחת לחץ מכל סוג שהוא.
לרגע נראה אביגדור כאילו הוא מתלבט אם להשיב, אבל לבסוף – הוא קיבל כנראה את ההחלטה הנכונה. ״נלחמתי מול שני יצורים שחורים שהשתלטו על אמבולנס,״ הוא אמר בקול שהייתה בו ענייניות בלתי מובנת. ״אני לא יודע עד כמה אתה מכיר אותם, אבל הם מתלבשים שחור מכף רגל ועד ראש. אין להם באמת שם, אז כל אחד ממציא להם כינוי אחר. הכינוי האהוב עליי הוא קופי אדם, אבל אם אתה מחבב קופים – אני אמצא להם כינוי מתאים אחר״.
מדהים היה לגלות, איך למרות מצבו המעורער – מצליח אביגדור לשמור על ריכוז, ואפילו להתבדח. ״קופי אדם זה בסדר,״ הגיב אלישע בלי מחשבה. ״תקרא להם איך שתרצה, רק תסביר – מה בדיוק קרה בזמן הקצר שישנתי, ואיך הספקת להגיע כל כך מהר למצב שבו אתה נראה כאילו אתה חוזר משחיית בוקר בירקון?״
אביגדור חייך חיוך קלוש. ״זה סיפור ארוך,״ אמר. ״יש לך סבלנות?!״
אלישע נאנח. ״למה כל פעם זו התשובה היחידה שאני שומע על כל שאלה פשוטה?!״ הוא שאל בתסכול. ״מה רע בתשובה קצרה וממוקדת, לשם שינוי?!״
אביגדור היטיב את ישיבתו. ״ככה זה״. אמר בקצרה. ״אני יודע שזה מעצבן, אבל אתה תתרגל בסוף. אתה צריך להבין שאנחנו מתמודדים פה עם משהו שהוא גדול כל כך, עד שאין מי שמסוגל להקיף אותו. אין אירוע שלא קשור לאירוע אחר, אין פיסת מידע שלא מחוברת עם משהו שמאוחסן בארכיון נטוש כלשהו. אתה צריך לומר תודה שלפחות יש מי שעושה את העבודה השחורה ואוסף בשבילך את כל החומר, כי יש אנשים שהיו עושים הכול כדי להיות במקומך. אנשים שצריכים לעשות את כל העבודה בעצמם, לחבר קצוות שלא מתחברים, לנסות ולמצוא הסבר לאירועים שונים שאירעו במרחק של שנים זה מזה. אתה מקבל הכול על מגש של כסף, ולמרות זאת יש לך תלונות על זה שאיש לא ממהר לספק את הסקרנות שלך באמצעות דיווחים ממוקדים״.
תשובתו של אביגדור הייתה ברורה וחריפה, ובכל זאת – שאל אלישע את עצמו אם לא מדובר שוב בסוג של התחמקות. ״אני מבין מה אתה אומר,״ הוא אמר בנימה מפויסת מעט. ״ולמרות זאת, הייתי רוצה לקבל לפני הכול שורה אחת של סיכום. משהו שלפחות מספיק כדי שאבין את הנושא, בלי שאצטרך לעבור על כל ההיסטוריה של הממלכה הבריטית באלף השנים האחרונות״.
אביגדור חייך, והיה משהו לא נעים בחיוכו. ״אתה יודע מה,״ הוא אמר, ״אני חושב שהדרישה שלך זה משהו שאני יכול לעמוד בו. אני חושב שהסיכום הכי טוב של השעה וחצי האחרונות הוא – שקרה בהם משהו שלא קרה אף פעם. אני לא מחפש להצדיק את עצמי, מבחינתי – זה כישלון אישי שלי, ואני מוכן לשלם כל מחיר. אני מצטער שזה העדכון הראשון שאני מעביר לך, אבל בתור מפקד היחידה אתה צריך לדעת – שבשעה וחצי האחרונות איבדנו את היתרון היחיד שהצלחנו להשיג אי פעם במלחמה הבלתי נגמרת שהיחידה מנהלת. זה הכישלון הכי גדול של היחידה מאז שהיא קמה, ולדעתי – חזרנו שנים אחורה מבחינת היכולות שלנו להתמודד עם היכולות שמאיימות על כל אזרח במדינה הזאת. אני מצטער שאני מעביר לך את זה ככה, אבל התעקשת לקבל סיכום. אז הנה, סיכמתי לך. עכשיו אתה יכול להיות מרוצה״.
המילים היו בעלות משמעות כה מאיימת, עד שלמשך כמה רגעים – איבד אלישע את המילים.
בתחילה הייתה אצלו תקווה מסוימת שאביגדור לא מתכוון באמת למילים שאמר, ושמדובר בסך הכול בניסיון חינוך של אביגדור, שלא היה מרוצה מהאופן בו דרש ממנו אלישע סיכום מתומצת. הוא אפילו המתין בציפייה לראות חיוך או תגובה כלשהי שתבהיר שצדק, אולם ככל שעברו הרגעים הלכה והתחזקה אצלו ההבנה – שמדובר בתקוות שווא.
הפנים של אביגדור היו נפולות, כנועות, ברור היה שמלבד החבלות הגופניות שלו – הוא עבר מאורעות קשים. העיניים שלו היו לחות, ומבטו מבוהל. ברור היה שהוא במצב נפשי רע, והאופן בו הוא התכנס עם עצמו אחרי שסיפק את הסיכום המדאיג – הוכיח שהוא רציני לחלוטין. ההבנה הזו, גרמה לאלישע תחושה של פחד אמיתי. פתאום הוא הבין את הדחיפות של חנוך, ואת הסיבה שבגללה הוא נדרש להופיע במטה המרכזי.
״אני מתנצל על חוסר הסבלנות שלי,״ הוא מצא את עצמו אומר. ״לא הבנתי שמדובר במשהו דרמטי כל כך. ולמרות זאת, אני מבקש ממך למחול לי על השגיאה הזו, ולהרחיב קצת יותר בנושא״.
אביגדור נראה כמו מי שהתעורר מתוך חלום בהקיץ. הוא הביט באלישע למשך כמה רגעים, כאילו רצה לבחון את מידת הרצינות שלו. ״אתה בטוח?!״ שאל לבסוף. ״זה די ארוך, ואתה נוטה לאבד סבלנות״.
אלישע הנהן בראשו במרץ. ״אני בטוח״. אמר. ״יש לנו זמן, הנסיעה לירושלים היא די ארוכה, אז קדימה – שפוך כל מה שיש לך״.
אביגדור שילב את ידיו. ״אני מוכן לספר לך,״ אמר, ״אבל אני מודיע מראש – שיש לי בקשה חריגה. אני לא יכול לדרוש ממך להבטיח שתיענה לה, אבל אני מבקש שתחשוב עליה ברצינות. אתה יכול להבטיח לי את זה?!״
האופן בו הציג אביגדור את הדרישה, הקל על אלישע לקבל אותה. ״לחשוב אני מוכן תמיד,״ אמר בחגיגיות. ״ואני תמיד לוקח ברצינות את הדעה של מי שמדבר איתי, גם אם היא לא ממש נראית לי. בעניין הזה, אתה יכול להיות רגוע״.
אביגדור נראה כמו מי שלא בוטח בהצהרה של אלישע, ולמרות זאת – לא הייתה לו כנראה ברירה אחרת. ״הלוואי,״ הוא הפטיר. ״אני מקווה שבאמת תעמוד בהבטחה שלך...״
הוא השתהה עוד כמה רגעים, כנראה המתין לראות אם יש לאלישע מה להוסיף בנושא. רק כשהיה בטוח שאלישע סיים להציג את הגישה שלו לעניין, הוא הסכים לשוב אל הנושא העיקרי.
״אתה זוכר שסיפרתי לך על הקמת היחידה?!״ הוא פתח בשאלה. ״זוכר שסיפרתי לך שהיחידה הוקמה במטרה לאסוף מידע מתוך ארגוני הפשע שהיו אז בראש הכותרות, עם התמקדות מיוחדת בארגון של נמרוד גואטה?!״
אלישע הנהן בראשו. ״סיפרת שנעשו אז הרבה ניסיונות להחדיר סוכן מטעם היחידה לתוך ארגוני הפשע, וזה לא ממש הצליח...״ הזכיר, מתוך רצון להראות שליטה בפרטים.
אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״בדיוק,״ אמר. ״יפה שאתה זוכר. כי הנושא שאנחנו מדברים עליו – הוא למעשה המשך ישיר של הדברים שסיפרתי לך בפגישתנו הראשונה, לפני כמה שעות בלבד״.
״אם כבר הזכרת את העניין ההוא,״ המשיך אביגדור, ״אז כדאי שנמשיך משם. כמו שאמרת, היחידה ניסתה במשך זמן רב לקבל מידע מבפנים, והיא עשתה את זה בכל האמצעים שעמדו לרשותה. בהתחלה, היו ניסיונות להחדיר סוכן מבחוץ אל המערכת של גואטה, אבל כל הניסיונות נכשלו. המערכת של גואטה, שמשום מה – הוא מתעקש לכנות אותה ׳אימפריית המלפפונים׳, הייתה מהודקת מדי, שמורה מדי, מגוננת מדי. כשלא הייתה ברירה, קיבלו המפקדים החלטה לנסות אפשרות אחרת...״
״להעביר את אחד מהאנשים של גואטה צד...״ לא יכול היה אלישע להתאפק מלנחש.
אביגדור נראה מופתע למדי. ״מאיפה אתה יודע?!״ שאל בחשד.
אלישע חייך. ״אני לא יודע מי מרכיב את היחידה היום,״ אמר. ״אבל אם פעם הרכיבו אותה שוטרים – אני יודע בדיוק איך הראש שלהם עובד. את רוב החיים שלי העברתי בארגון הזה״.
אביגדור הנהן, ולראשונה – היה על פניו משהו שנראה כמו הערכה. ״כמו שאמרת,״ הוא חזר, ״היחידה ניסתה לגייס שתול מתוך האנשים של גואטה. זה היה תהליך מתמשך, שבמהלכו – הלכה היחידה והתחזקה, כך שבשלב מסוים – הפעילה היחידה תשתית מודיעינית ברמה של שב״כ, כשהמטרה היא – לזהות חוליות רופפות. המפקדים חיפשו מישהו שנוטר טינה לגואטה, מישהו שרוצה נקמה, או אפילו מישהו שיהיה מוכן להעביר מידע בתמורה לכסף. באופן בלתי מוסבר, שום דבר מהפעולות האלו לא הצליח״.
אלישע לא היה מופתע כלל. ״הארגון של גואטה הוא כת,״ אמר בנימה בטוחה. ״הוא אפילו הצליח להיכנס לרשימה של הארגון לנפגעי כתות. המלפפונים של גואטה נאמנים לו לפחות כמו שקצין בצה״ל אמור להיות נאמן למדינה. הם מעריצים אותו, הם חיים סביבו, אי אפשר אפילו לחשוב על מישהו מהם שיהיה מוכן לבגוד בו ברצינות״.
שוב היה מבע מופתע בפניו של אביגדור. ״נראה שאתה ממש בקי בחומר,״ הוא לא הצליח להסתיר את התפעלותו.
אלישע הנהן בראשו לאישור. ״גואטה היה יעד של מחוז נגב במשך שנים״, הסביר. ״היו שיתופי פעולה בינו לבין קבוצות פשע מהפזורה, ואני הייתי אחראי על התיק. עבדתי ימים ולילות בשביל להכניס אותו לכלא, בימים ההם - לא הייתה לי משפחה ולא היה לי בית. הייתי צעיר ומורעל, חלמתי על ראיונות בתקשורת. אלו לא היו סתם חלומות, היה לי כל כך הרבה חומר נגדו – עד שהממ״ז אפילו הסכים לאשר מעצר. אבל איכשהו, כמה ימים אחר כך, התיק נסגר. עורך הדין שלו, צוק, שאני עדיין לא מצליח להבין את הסיפור שלו, הצליח להוציא אותו נקי כשלג. זה היה משהו בלתי מובן, בלתי מתקבל על הדעת. היו לנו הוכחות לפשעים מסמרי שיער שנעשו באחריותו ובידיעתו, ואיכשהו – הוא חמק מכל זה כאילו לא כלום לא קרה״.
מבטו של אלישע הפך מהורהר, כאילו עלו במחשבתו אירועי העבר והוא לא מסוגל היה להעמיד בפניהם מעצור. ״אני עד עכשיו זוכר איך פיניתי את החדר ממה שהיה בו...״ סיפר בנימה שהייתה בה אכזבה, למרות השנים הרבות שחלפו. ״היו שם קלסרים על קלסרים, מאות עמודים שהכילו תיעודים של ראיות, שאיש לא חשב להעיף לעברם מבט. הררים של חומר מתויק ומסודר, שהיה צריך רק להציג בפני בית משפט – בשביל שגואטה יבלה את כל שארית חייו מאחורי סורג ובריח. אבל הפרקליטות לא מוכנה הייתה אפילו לשלוח נציג. פגישה אחת עם נציגי הנתבע, כלומר: אדון צוק ועוד כמה דגי רקק, הספיקה להם כדי לקבל החלטה. הם נסוגו מכתב האישום, מסיבות שעד היום לא ברורות מספיק״.
המרירות בקולו של אלישע הייתה כה גדולה, עד שאפילו אביגדור – למרות מצבו המעורער, הביט בו בהבעה חומלת. ״אתה כועס...״ הוא אמר את הברור מאליו.
אלישע ניסה לחייך, אבל כמו תמיד – כשנזכר ברגעים הקשים ההם, בתחושת התסכול והאין אונים, התכווץ משהו בתוכו, כאילו קרו הדברים עתה ולא לפני שנים. ״בוודאי שאני כועס,״ הוא לא התבייש להודות. ״אני כועס, כי על הנזק שנגרם לי – איש לעולם לא יוכל לפצות. איש לא יוכל להחזיר לי את הלילות שבהם ביליתי מחוץ לבית, הרחק מהמשפחה הקטנה שלי, רק כדי לחקור איזה פרחח שקשור איכשהו למעגל הרחוק של גואטה... איש לא יפצה את אשתי לשעבר, על חודש שלם בו היא התחננה, כמעט באופן יומיומי, שאקח רק ערב אחד של חופש בו אהיה מנותק מכל מכשיר סלולרי שהוא, בזמן שאני סירבתי – מתוך אמונה בתפקיד שלי, מתוך מחשבה שחייהם של אנשים תלויים בעבודה שלי. האמנתי בזה כל כך, עד שהיה זה הערך החשוב ביותר בחיי, ערך שעומד מעל המשפחה שלי או הזכות שלי לחיות...״
אביגדור עטה על פניו הבעה משתתפת. ״אני מבין שהקרבת הרבה בשביל זה...״ אמר. ״אני מבין שבשבילך – אלו החיים, אבל אסור לך לחשוב על זה עכשיו. אסור לך לפעול ממניעים של כעס או נקמה. אתה מוכרח להיות ממוקד, לחשוב בצלילות על השלבים הבאים, להיות מסוגל לקבל החלטות – רק בגלל שהן נכונות, ולא בגלל מה שהיה בעבר או מה שאתה מצפה לו בעתיד״.
המילים הקרות של אביגדור, החזירו את אלישע באחת אל ההווה, אל המציאות המטורפת העכשווית. ״אין בעיה,״ הוא אמר, ולמרות הנימה הצינית – ניכר הכאב בקולו. ״אני אלחץ על הכפתור שמכבה את זה״.
אביגדור לא ראה את תשובתו של אלישע בעין יפה. ״אנחנו בני אדם,״ אמר, כאילו היה בכך חידוש. ״אין לנו כפתורים שמכבים רגשות, אבל יש לנו יכולת בחירה. במקרה הזה – אני מצפה ממך לבחור להתמקד בהווה. ההיסטוריה מלאה בתיאורים על אנשים שלא השכילו להבין את המשקל שלהם אל אירועים כבירים, ומכיוון שאני רואה בימים שלפנינו פוטנציאל רציני למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה - אתה מוכרח לחשוב היטב באיזה תפקיד אתה תהיה שם...״
על פניו של אלישע עלתה הבעה מפקפקת. ״אם בשביל לשכנע אותי אתה צריך לגייס את ספרי ההיסטוריה,״ אמר בציניות. ״אתה כנראה עומד לבקש ממני בהמשך משהו גדול באמת...״ הוא השתהה לרגע, ממתין שהמסר ייקלט, ורק אז הרשה לעצמו להמשיך. ״בכל מצב,״ אמר בנימה מסכמת. ״אני חושב שמיצינו את העניין הזה, כך שהייתי רוצה לחזור לנושא שהתחלת בו – אם אין לך משהו מאוד חשוב לומר, כמובן״.
אביגדור נראה כמו מי שמתלבט אם להגיב, אולם לבסוף הוא כנראה הבין שלא יהיה זה חכם מצידו. ״כמו שסיפרתי לך,״ הוא חזר מיד אל הנושא העיקרי, ״הניסיונות שעשתה היחידה להשיג איש קשר בתוך האימפריה של גואטה, נכשלו בזה אחר זה. גם במקרים הבודדים שבהם החלו מגעים עם דרגים נמוכים בארגון – הצליח גואטה, ביעילות לא נתפסת, לקבל על כך מידע בזמן, ולעצור את המהלך. במחשבה לאחור, מדהים לחשוב על זה. איש פשע אחד, שהצליח להקדים יחידה שלמה – בכל מאבק שהיא ניהלה מולו. המצב היה מייאש, והדרגים הגבוהים איבדו מהר מאוד סבלנות והתחילו לדבר בקול על סגירת היחידה ועל עצירת כל פעולות החקירה״.
״אבל אז,״ המשיך אביגדור,. ״כשהדיבורים הפכו להתייעצויות, וההתייעצויות כמעט והפכו להחלטה בלתי הפיכה, התקבל מידע על אחד האנשים המקורבים ביותר לגואטה, שהחליט – מיוזמתו האישית בלבד, ובלי שום קשר לגורם משטרתי כזה או אחר, לשתף פעולה עם המשטרה״.
״הגורם הבכיר בארגון,״ המשיך אביגדור, ועל פניו הייתה הבעה רצינית – כאילו זה עתה הגיע לליבת הסיפור, ״כמובן היה חשוד בעיני צוות החקירה כבר מהרגע הראשון. בתחילה, זה היה נראה כמו הטעיה קלאסית של גואטה, והרבה אנשי צוות התקשו להאמין שאדם שמקורב כל כך לגואטה יפעל נגדו.
״החשד של אנשי הצוות, היה מוצדק מאוד, בפרט כאשר התברר – שהגורם המדובר מתנהל באופן תמוה מאוד. הוא סיפק רק חלק מהמידע, מתוך טענה שהוא חושש לדליפת מידע מתוך היחידה, ובנוסף – למרות היותו בכיר, הוא טען לאורך כל העת שרוב הפרטים אינם ידועים לו. הוא נהג לרדת למחתרת למשך חודשים ארוכים ולצוץ בזמנים מוזרים, מתוך טענה שהוא חושש להיתפס. החומר שהוא העביר לחוקרי המשטרה, הוביל רק לתסבוכות רבות ומורכבות יותר, עד שנראה היה – שמדובר במזימה מכוונת שמטרתה למנוע מהשוטרים לעשות את עבודתם, ולסבך אותם עוד ועוד״.
״אבל זמן קצר לאחר מכן״, המשיך אביגדור ונימת קולו הפכה דרמטית. ״הבינו כולם שהייתה להם טעות חמורה ביחס אליו. המידע שהוא העביר המשיך אמנם להיות מעורפל ומסובך, אבל כבר לא היה ספק לגבי היעילות שלו. החומר שהועבר על ידו, הפך לבסיס עליו נבנתה היחידה כפי שהיא היום. המידע שהוא מסר – היה בעל חשיבות בלתי ניתנת לתיאור״.
״הסוכן הזה,״ המשיך אביגדור, עיניו מרוכזות באלישע – כאילו רצה לראות כיצד יגיב כשישמע את הדברים, ״הוא זה שלמעשה הפך אותך מדמות שלילית מאוד בעיני היחידה, דמות שבלי להעליב – גורמת יותר נזק מתועלת, למפקד שלנו. הוא האמין בך, וההשפעה שלו על הבכירים היא כה גדולה – עד שלא היה סיכוי שהם יסרבו...״
אלישע כיווץ את מצחו, מנסה לחשוב – מי מסוגל לפעול לטובתו. ״מי זה?!״ שאל בחשד.
אביגדור שילב את ידיו. ״הסוכן הוא ליאוניד,״ השיב בקצרה. ״עורך הדין של נמרוד ואחד האנשים המקורבים אליו״.
​

 

[קשת החיים]

טוב, דברים מתחילים להיפתר אחד אחד. עכשיו כבר מבינים את הסיפור של לאוניד, אמנם לא לגמרי, אבל יש קצה חוט. עדיין יש הרבה דברים נסתרים.
אני חושבת שמפאת אורך הסיפור, יהיה צריך בהמשך (או אולי בעריכה בין לבין) לחזור ולפרט שוב את השתלשלות העניינים, כי הקורא לא יזכור מרוב הפרטים שמועמסים עליו. יהיה צריך עוד לעשות את ההקשרים בין השיחה הארוכה של אלישע ועמיקם לבין כל הפרטים האחרים שנגלו לאלישע ולנו. לי עדיין לא ברור מתחילת הסיפור איך אשתו של הרב הגיעה לצוק ההוא, ואיך המכונית שהגיעה לשם נמצאה בלי דלק. על זה עדיין לא קיבלנו שום מידע ואפילו לא רמז. לדעתי צריך להתחיל לפתוח את הכל. עכשיו נראה שהתחלת לפתוח, אבל זה מעט מדי.
הסיפור עצמו כובש ומדהים, מסעיר, מסקרן, מטלטל, היו קטעים שלא הצלחתי לנשום והיו קטעים שהייתי כל כך במתח, אבל המתח לא השתחרר. למשל, כל הסיפור על האוניה עם לאוניד וגואטה וראובן, לא ברור לי עדיין מה היה שם ומה היתה הפואנטה. אבל אולי זו רק אני.
מחכה בקוצר רוח להמשך.

 

[CN]

ב"ה

האמת שהפרק הזה טוב רק בגלל שהוא חלק מסיפור טוב, ושהוא כתוב טוב, כרגיל.
אבל באמת, היה לי קשה להבין מה הוא נותן לנו, הקוראים, משהו שלא ידענו או הבנו קודם, או מה שאלישע לא הבין או ידע קודם.
זה שליאוניד היה ה'בוגד' של גואטה, ליאוניד בעצמו אמר לאלישע.
זה שמחפשים סוכן כפול, ושאלישע אומר שזה מה שהיו עושים במשטרה - החלק הזה הרגיש לי מאוד לא סומך על הקוראים הנבונים, כי הרי כל קורא מתחיל, בן 10-11, כבר יודע עובדות בסיסיות כאלו, וזה כמובן לא נחלת המשטרה בלבד, והרבה יותר מצוי במסגרת השבכ והמוסד, ככה שלא הבנתי את ההתפארות של אלישע.
המידע היחיד שהפרק הביא לנו הוא - שאביגדור נכשל כישלון חרוץ בשעה וחצי האלו, כישלון כ"כ חמור שאיבד את היתרון היחיד שיש ליחידה, כשאין לנו שמץ של מושג מה הכישלון
בעצם, יש לנו רמז שזה קשור לשני השחורים באמבולנס, והאמת שזה מסתדר עם האמבולנס שליאוניד נלקח איתו לשומקום שבו הוא נמצא כרגע, כך שהכישלון המדובר הוא כנראה האיבוד של ליאוניד לטובת השבלולים.
דרך אגב, אלישע היה אמור להגיד משהו על השם שבלולים, כשאביגדור אומר שהוא קורא להם 'קופי אדם'.
אלישע נשמע שאיבד את הלשון לחלוטין, ואפילו שמץ מהמידע שהוא יודע עוד לא בא לידי ביטוי בכלל בכלל.
ומה שלום אלירן? נעלם לנו מהאופק, הוא חסר ממש.

 

[mic003]

טוב, דברים מתחילים להיפתר אחד אחד. עכשיו כבר מבינים את הסיפור של לאוניד, אמנם לא לגמרי, אבל יש קצה חוט. עדיין יש הרבה דברים נסתרים.
אני חושבת שמפאת אורך הסיפור, יהיה צריך בהמשך (או אולי בעריכה בין לבין) לחזור ולפרט שוב את השתלשלות העניינים, כי הקורא לא יזכור מרוב הפרטים שמועמסים עליו. יהיה צריך עוד לעשות את ההקשרים בין השיחה הארוכה של אלישע ועמיקם לבין כל הפרטים האחרים שנגלו לאלישע ולנו. לי עדיין לא ברור מתחילת הסיפור איך אשתו של הרב הגיעה לצוק ההוא, ואיך המכונית שהגיעה לשם נמצאה בלי דלק. על זה עדיין לא קיבלנו שום מידע ואפילו לא רמז. לדעתי צריך להתחיל לפתוח את הכל. עכשיו נראה שהתחלת לפתוח, אבל זה מעט מדי.

באופן עקרוני, צורת הסיפור היא כזו - שבכל פעם שנסגרים קצוות מסוימים, נשארים אחרים פתוחים, וגם נפתחים אחרים. היוצאים מן הכלל, יהיו הפרקים האחרונים באמת, שבהם המטרה תהיה רק סגירת קצוות.
מהסיבה הזו, הידיעות החדשות אינן אמורות לתת תשובות לכל השאלות, ואפילו לא למקצתן. לכן, אין טעם לעסוק בקווי עלילה שעדיין לא התקבלה עליהם תשובה. כשנגיע לתשובות הרלוונטיות לקווי עלילה אחרים - כמובן, יהיה צורך להזכיר לקוראים מה בדיוק היה אז.

הסיפור עצמו כובש ומדהים, מסעיר, מסקרן, מטלטל, היו קטעים שלא הצלחתי לנשום והיו קטעים שהייתי כל כך במתח, אבל המתח לא השתחרר. למשל, כל הסיפור על האוניה עם לאוניד וגואטה וראובן, לא ברור לי עדיין מה היה שם ומה היתה הפואנטה. אבל אולי זו רק אני.
מחכה בקוצר רוח להמשך.

תודה על המילים הטובות. בנוגע לפגישה המשולשת על סיפון הספינה - מדובר באירוע שהמשמעות שלו עדיין רחוקה מלהתברר באופן סופי.
בכל מצב, הדרישה להסבר נרחב יותר על התגליות שבסיפור - היא הגיונית, ולכן - יש לזה קשר ישיר לביקורת המצויינת הבאה, ואסביר:

האמת שהפרק הזה טוב רק בגלל שהוא חלק מסיפור טוב, ושהוא כתוב טוב, כרגיל.
אבל באמת, היה לי קשה להבין מה הוא נותן לנו, הקוראים, משהו שלא ידענו או הבנו קודם, או מה שאלישע לא הבין או ידע קודם.
זה שליאוניד היה ה'בוגד' של גואטה, ליאוניד בעצמו אמר לאלישע.

אמת. ליאוניד אמר זאת, אבל עד לרגע זה - לא קיבלנו אישור שאכן הייתה לליאוניד סמכות להבטיח מה שהבטיח. זו אינה תגלית מרעישה, אבל כפי שנכתב בביקורת הקודמת שציטטתי, לעיתים יש צורך להבהיר את סדר האירועים, ולו רק בשביל שהקוראים לא יידרשו לדפדף כל פעם אחורה כדי להבין מה הם קראו. בשביל להבהיר את זה, אני אתייחס לכמה נקודות שהתחדשו בפרק הנוכחי, למרות שכאמור - ניתן היה לנחש אותן, עם קצת דימיון:
א. ליאוניד הוא סוכן של היחידה. הידיעה הזו לא הייתה מתבררת, אילולי נכתבה. ב. ליאוניד היה זה ששינה את היחס לאלישע, ובכלל זה התפקיד כמפקד היחידה. גם זה כבר היה יכול להיות ברור, אילו היינו זוכרים את ההבטחה של ליאוניד לאלישע, ואת שיחת הטלפון שהוא ניהל. אבל שוב - דילוג על ההבהרה המפורשת, היה גורם תסכול לקוראים, שהיו פתאום פוגשים הנחות יסוד שלא הובהרו בעבר בפירוש. ג. המידע על העבר הרע של אלישע ונמרוד. אמנם היה ברור שיש להם עבר משותף, אלא שבשביל זה - צריך היה לנדוד אחורה עד לפרק 8 (!) מכיוון ששוב מדובר בעימות בין שניהם, היה חשוב להזכיר את זה לפני שמתחילים. ד. העימות הישיר בין אביגדור ללבושי השחורים, הוא הכנה לקראת גילויים משמעותיים יותר בהמשך.

זה שמחפשים סוכן כפול, ושאלישע אומר שזה מה שהיו עושים במשטרה - החלק הזה הרגיש לי מאוד לא סומך על הקוראים הנבונים, כי הרי כל קורא מתחיל, בן 10-11, כבר יודע עובדות בסיסיות כאלו, וזה כמובן לא נחלת המשטרה בלבד, והרבה יותר מצוי במסגרת השבכ והמוסד, ככה שלא הבנתי את ההתפארות של אלישע.

האמת, שלפי איך שזה נראה - ילד חרדי בן 10 או 11 יודע על השב״כ והמוסד היום, יותר ממה שראש השב״כ או המוסד בעצמו יודע. בכל מצב, הפרקטיקה המתוארת היא נדירה, בפרט במשטרת ישראל, בגלל החשש לעבוד עם גורמים עבריינים שאינם צפויים. בדרך כלל, גיוס של סוכנים מתוך משפחת הפשע, נעשה לקראת העמדה לדין, והוא נעשה על ידי הפרקליטות (הסכם ׳עד מדינה׳ הוא המפורסם בכלים שעומדים לרשות הפרקליטות). שימוש באנשים מתוך ארגון הפשע, נעשה רק לעיתים רחוקות, בכפוף להגבלות שונות - שהשוטרים מוגבלים בהם מצד היותם בעלי סמכות מצומצמת בהרבה מזו של המוסד או השב״כ. לכן, ההיכרות של אלישע עם הפרקטיקה, והידע שלו לגבי ההיתכנות של היישום שלה במקרה הזה - אינם בגדר מובן מאליו.

המידע היחיד שהפרק הביא לנו הוא - שאביגדור נכשל כישלון חרוץ בשעה וחצי האלו, כישלון כ"כ חמור שאיבד את היתרון היחיד שיש ליחידה, כשאין לנו שמץ של מושג מה הכישלון
בעצם, יש לנו רמז שזה קשור לשני השחורים באמבולנס, והאמת שזה מסתדר עם האמבולנס שליאוניד נלקח איתו לשומקום שבו הוא נמצא כרגע, כך שהכישלון המדובר הוא כנראה האיבוד של ליאוניד לטובת השבלולים.

זה בכיוון הנכון, רק הרבה יותר גדול ופומפוזי.

דרך אגב, אלישע היה אמור להגיד משהו על השם שבלולים, כשאביגדור אומר שהוא קורא להם 'קופי אדם'.

למה?! הוא הבין מיד על מה מדובר, כך שמדובר רק בענייני ניסוח.

אלישע נשמע שאיבד את הלשון לחלוטין, ואפילו שמץ מהמידע שהוא יודע עוד לא בא לידי ביטוי בכלל בכלל.

אמת. אני חושב שבפרק הזה הוא פשוט הקשיב, כי נמאס לו לעצור את המידע בשאלות, ולהגיע למחוזות רחוקים מהנקודה של התחלת השיחה.

ומה שלום אלירן? נעלם לנו מהאופק, הוא חסר ממש.

טוב שהוא חסר. לעת עתה, הוא ננטש בתחנה. כמו שאפשר לראות, אלישע הרבה פחות אפקטיבי בלעדיו, ובשלב הזה זה עדיין נוח לי.
בכל מצב, תודה על הביקורת! אני מבין שהתכוננתם לפרק יותר מסעיר, עם יותר גילויים, וזה בסדר - כי אנחנו עומדים בפני גל נוסף של תשובות, בדומה לזה שהיה בפרקים הראשונים על ליאוניד (לפני שהתחילו להופיע שם שאלות חדשות). עצם זה שליאוניד נחשף כסוכן של היחידה, מאפשר להבין הרבה יותר על העבר ועל ההווה.

 

[א-ירושלמית]

אחרי קריאת הפרק הזה, מרגיש לי שאלישע מגיע למקום בו הגאוה שלו תעמוד למבחן. הוא מגיע לחברה של כרישים. נכון שהוא אסף מידע, אבל גם הפקודים החדשים שלו אינם דגי רקק...
אם עד עכשיו הוא עבר תהליך רציני של שיוף נפשי-רגשי-מידות, הרי שעכשיו הוא עלה על רכבת הרים אקסטרימית במיוחד בנושא הזה.

 

[CN]

זה בכיוון הנכון, רק הרבה יותר גדול ופומפוזי.

ב"ה

אוי ואבוי, באמבולנס היה הלוח שהוא תקוות הנודדים??
שה' יציל אותנו דחוף!

 

[mic003]

58

אסירי עולם​

ההפתעה הלמה באלישע, והוא מצא את עצמו בוהה סביבו בהבעה מבולבלת. ״אתה רציני?!״ שאל. ״ליאוניד?! ליאוניד צוק?!״

אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״ליאוניד היה האיש שלנו בארגון של גואטה. הוא פעל במשך שנים בהתנדבות מלאה, משום שלטענתו – כל העברת כספים מצידנו אליו, עלולה לסבך אותו ולחשוף אותו. גם כאשר הצענו לו העברה מאובטחת לחשבון סודי, הוא סירב. הטענה שלו הייתה, שהוא מרוויח מספיק בתפקידו כעורך דין, ואני חושב שההתברגות שלו בצמרת הפרקליטים בישראל מוכיחה שהוא צדק״.

אלישע נענע את ראשו. זיכרונות מהעבר תקפו אותו - רגעים בהם התמודד מול ליאוניד, אירועים בהם השתמש ליאוניד בתרגילים מלוכלכים כדי למלט פושעים מהעמדה לדין, רגעים צורבים של הפסד מול ליאוניד אחרי מאבקים משפטיים ממושכים. ״איך זה יכול להיות?!״ הוא שאל בתסכול. ״אתה רוצה לומר לי שלאורך כל השנים הוא היה...״

אלישע השתהה לרגע, כאילו התקשה להדביק לו את הכינוי שרצה. אבל אביגדור לא היה זקוק להסבר, נראה היה שהוא הבין היטב את כוונתו של אלישע. ״אתה מתכוון לשאול אם הוא היה תמיד איש חוק?!״ הוא ניסח את השאלה באופן מדויק.

אלישע הנהן. ״אל תבין אותי לא נכון,״ הבהיר. ״אני לא מתכוון לזלזל בו, אבל ההתנהגות שלו הייתה תמיד...״

״נבזית״. השלים אותו שוב אביגדור.

״לא ממש...״ מיהר אלישע לדייק, מתוך חשש להטיל דופי באיש שאביגדור רוחש לו כבוד, למרות שבתוכו – הוא הסכים לחלוטין עם ההגדרה. ״פשוט... הוא נראה היה כמו מי שבאמת נהנה מהחיכוך עם השוטרים. אתה אולי תאמר שזו הייתה העמדת פנים, אבל קשה לי להאמין. הוא השקיע בזה זמן, אנרגיה, למרות שאף פעם לא חשדתי שהוא משועמם. בכל ניצחון שלו על נציגי המשטרה, הוא היה מקפיד להישאר בבית המשפט, להתקרב אל הנציגות המשפטית שלנו, לזרוק כמה מילים מתסיסות שיהרסו לאנשים שלנו את היום. זו הייתה ממש אובססיה מצידו, ההתגרות התמידית הזו, ואתה יודע – בדרך כלל, זו התנהגות שלא מאפיינת עורכי דין. בסופו של דבר, רוב עורכי הדין יעשו כל מה שהם יכולים כדי לדאוג ללקוח בבית המשפט, אבל בחוץ – הם יהיו בצד שלך, הם יכבדו אותך, אבל ליאוניד – ההתנהגות שלו הפכה את אולם בית המשפט לגן ילדים. הנקמנות הזו, אי אפשר היה להיות אדיש מולה...״

אביגדור לא מיהר לדחות את הטענות. ״תראה,״ הוא אמר אחרי מחשבה קצרה, הבעת פניו מהורהרת. ״ליאוניד תמיד היה אישיות מורכבת במידה יוצאת דופן, ואני אומר את זה למרות שהעברתי חצי מהקריירה שלי בפיקוד על אנשי מודיעין - שגם הם לא האנשים הכי שגרתיים בלשון המעטה. כמו שאתה אומר בעצמך, ההתנהגות שלו היא לא הצגה. יש לו דעות מאוד קיצוניות על חוק ועל ממשל, ואני לא שופט אותו – כי אני לא יודע מה היו הדעות שלי אם הייתי מעביר חמש עשרה שנה לצד גואטה. יש לו ביקורת קשה על שלטון החוק במדינה, והוא פועל באופן מאוד קיצוני נגד מה שהוא תופס כשחיתות או כחוסר צדק. ייתכן שבמציאות אחרת, הוא היה מאבד את הרישיון שלו או משהו כזה, אבל במציאות הקיימת – הדעות שלו אינן משנות דבר. למרות הביקורת שלו, הוא הוכיח נאמנות לשלטון החוק. ואם נסכם את הפעילות שלו על פי מבחן התוצאה – אני חושב שכל מי שמכיר קצת את הפעילות שלו יסכים, שהוא עשה עבור המדינה ואזרחיה – מה שאיש מלבדו לא עשה בעבר״.

על פניו של אלישע עלתה הבעה של קוצר רוח. ״עד עכשיו לא שמעתי על שום דבר שהוא עשה לטובת המדינה,״ אמר. ״אולי הגיע הזמן להרחיב קצת יותר, אתה לא חושב?!״

אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״בהחלט״. אמר. ״זה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. העניין הוא, שאתה נוטה להסיט את השיחה לכיוונים שונים, ואין ספק שזו תכונה מעולה – כי אתה מתעניין ובקי בפרטים, אבל אתה צריך להבין – שהאירועים האחרונים ידרשו ממך לקבל בשעות הקרובות החלטה קשה מאוד, שכנראה יהיו לה השלכות כואבות בכל מקרה. בקצב הזה, אני חושש, המידע שיהיה לך – לא יהיה מלא, וההחלטה הזו – היא לא מסוג ההחלטות שאתה רוצה לקבל בלי להיות בשליטה מלאה. תאמין לי...״

למרות המשמעות הדרמטית שבדברים, היה אלישע אדיש למדי, אולי משום ששמע יותר מדי אמירות סתומות מעין אלו במשך היום. ״אוקי״. הוא אמר, רק משום שבאמת לא רצה לוותר על המידע שהחל אביגדור למסור לו. ״אני מבטיח לקחת לתשומת ליבי״.

אביגדור העיף מבט חטוף בשעונו, כאילו רצה לבדוק אם הוא עומד במסגרת זמנים שהציב לעצמו. על פי ההבעה על פניו, נראה שהוא מאוכזב ממה שראה. ״אז בוא נחזור לעניין,״ הוא אמר מיד, בלי שום הקדמה נוספת. ״שאלת מה המידע שהביא ליאוניד, ולמה הוא היה כל כך חשוב...״ הוא השתהה לרגע, בוחן את אלישע – כאילו רצה לראות אם הוא מאזין לו במלא הקשב. ״התשובה היא,״ המשיך אחרי שבריר שנייה, ״שהמידע שהביא ליאוניד – הבהיר לצוות החוקרים, שהם עומדים מול אירוע גדול הרבה יותר ממה שחשבו״.

״עד לאותו הרגע,״ הסביר אביגדור, ״היו החוקרים שבצוות בטוחים, שהתסבוכת המתמשכת שמונעת את פתרון התעלומה - היא מכוונת. באותה מידה, לא היה ספק לגבי האחראי על התסבוכת הזו – כיוון שהאיש היחיד שמסוגל היה ליצור אותה, הוא גואטה. מסיבה זו, התמקדו החוקרים כל העת בגואטה, מתוך מחשבה – שהוא היחיד שיודע מה הסיבה לאירועים שבגללם נפתחה מלכתחילה החקירה״.

״אולם כבר בדיווח הראשון,״ המשיך אביגדור, וקולו נעשה שקט – כאילו חשש מפני אזנים זרות. ״מסר ליאוניד לידי החוקרים ידיעות שהיו שונות מאוד ממה שהתרגלו החוקרים לחשוב. לטענתו, גואטה אינו אחראי על האירועים. הוא אמנם היה הגורם להם, אבל הם אירעו בעל כורחו, בלי שתהיה לו כל השפעה לגביהם״.

אלישע קימט את מצחו. ״לא ממש הבנתי,״ הודה. ״תסביר שוב״.

בתגובה, חייך אביגדור בהבנה. ״זה מבלבל,״ אמר בנימה משתתפת. ״אבל אני יכול להסביר את זה. העניין הוא, שלאורך השנים – הייתה לגואטה אובססיה אחת, שמקורה בעבר המורכב שלו. קשה לדמיין את זה, אבל לגואטה הייתה הערצה לאדם מאוד מורכב, שהשפיע מאוד על אישיותו. אני לא יודע עד כמה אתה בקי בפרטים, אבל אולי שמעת עליו. שמו הוא ג׳סטין קלפטון...״

אלישע הנהן מיד, מונע מאביגדור לפתוח בהסברים. ״שמעתי״. אמר בקצרה. ״אבל איך זה קשור לעניין?!״

״זה קשור,״ השיב אביגדור מיד, ״משום שקלפטון הצליח לשכנע את גואטה בכך שהוא עובד על משהו שישנה את מאזן הכוחות בין החושך לאור. זה נשמע מטורף, כי האיש היה כזה, ואם אתה שואל אותי – קשה מאוד להבין מה בדיוק היה שם, כי לקלפטון הייתה תמיד נטייה לדרמה, ויש אינספור ציטוטים שלו בנושא החושך והאפלה, שהפכו עם השנים לבדיחה אחת גדולה. בכל מצב, הניסיונות להבין את קלפטון אף פעם לא היו המומחיות שלי, כך שאם אתה רוצה לקבל אבחון מקצועי על האיש – תיאלץ להמתין לשיחה עם אנשי המקצוע שביחידה, שמקבלים משכורת בדיוק בשביל השטות הזו. מבחינתי, העיסוק באישיות שלו הוא מיותר, ואם אתה שואל אותי – האיש היה מטורף אמיתי, שמעולם לא סבל בני אדם. לא הייתי סומך על הבטחה שלו, כי הוא בדיוק הטיפוס שיתקע לך סכין בגב בלי שום נקיפות מצפון״.

״העניין הוא,״ המשיך אביגדור, מתעכב כדי לשנות תנוחה – מה שכנראה גרם לו סבל, שכן הוא נאנח והשתתק לרגע לפני שהמשיך. ״העניין הוא,״ חזר שוב, ״שזה לא באמת משנה, כי אני לא הסיפור כאן. גואטה הוא הסיפור, ואיכשהו – הצליח קלפטון לגרום לו להאמין בהבלים שהוא ניסח. הצורך של גואטה בקשר עם קלפטון היה כנראה עמוק במיוחד, כיוון שהוא האמין בכל ליבו שקלפטון רואה אותו כבחיר תלמידיו, למרות שלא היה לכך שום ביסוס מציאותי״.

״כאשר החל קלפטון את תהליך הגוויעה שלו,״ המשיך אביגדור, קולו טכני – ללא שמץ של חמלה. ״הייתה זו ההזדמנות האחרונה של גואטה להבין עד כמה כשל המורה הנערץ שלו, ועד כמה היו דמיונותיו מגוחכים. הוא יכול היה אז להתנתק, לפתוח חיים חדשים, להפסיק לחיות בעבר, אולם כמו בהרבה מקרים מעין אלו – ההתנהגות שלו הייתה הפוכה לגמרי. הוא שכנע את עצמו שקלפטון השאיר לו משהו, תוכנית עבודה – שתועיל לו להשליט את האפלה, או מה שזה לא יהיה״.

היה משהו בזלזול וההתנשאות שהפגין אביגדור כלפי נמרוד, שגרם לאלישע להתקומם. ״תראה, אביגדור,״ הוא אמר בנימה כועסת. ״אני לא יודע עד כמה אתה מכיר את גואטה, אבל אתה מנסה להציג לי אותו כמו יצור רכרוכי ורופס, שחי בבועה משלו, ואני פשוט יודע – שאלו הבלים. אני יכול למנות לך את כל החסרונות של נמרוד, אבל הוא ממש לא מי שאתה מתאר. אני לא יודע מה האינטרס שלך להציג אותו כך, אבל זה מגוחך, כי אני חקרתי את האיש ואני מכיר אותו לפרטי פרטים״.

אביגדור לא התרשם מההצהרה של אלישע. ״אתה כנראה מכיר אותו טוב ממני,״ אמר באדישות. ״אבל אני נוטה לחשוב שליאוניד הכיר אותו טוב מכולם. המידע שלי על אודות גואטה, מבוסס על הדברים שמסר ליאוניד, כך שבעיניי – הדיון באמינות של המידע, הוא דיון מיותר״.

הנחרצות של אביגדור, והאופן בו הוא ביטל את טענותיו של אלישע, גילו צד חדש באישיותו של אביגדור. אם עד עתה ראה אלישע רק את התכונות הנינוחות שלו, ואת הגמישות שהתבטאה בהתכופפות מוחלטת מול כל דרישה של אלישע, הרי שבנקודת הזמן הזו – הוא אפילו לא היה מוכן לדון בטענותיו של אלישע. השינוי היה קיצוני, ולדעתו של אלישע – היה זה בשל העובדה שהפעם, לראשונה, הוא חלק על אביגדור בנושא שנוגע לתפקידו כרכז מודיעין. הוא אמנם היה רחוק מלגבש דעה על אביגדור בגלל מאורע חד פעמי, ואף על פי כן – ברגעים אלו, התעורר בליבו חשד מסוים לגבי התנהגותו של האיש.

״אתה יודע מה,״ הוא מצא את עצמו אומר, מתאפק שלא להגיב בחריפות – מתוך מחשבה, שנכון יותר יהיה להסתיר את תחושותיו האמיתיות. ״אתה כנראה צודק. ליאוניד מבין טוב יותר משנינו״. הוא הדגיש את המילה האחרונה, מעיף מבט חטוף לעבר אביגדור, שנראה כמו מי שכלל לא הבחין בהדגשה המכוונת.

״בכל מצב,״ המשיך אלישע, ממהר להסיט את הנושא, ״אני לא מבין למה הפרשנות על המצב של גואטה היא חלק מהדיון הזה״. הפעם, בחר אלישע להדגיש את המילה ׳פרשנות׳, מה שגרם לאביגדור להרים אליו את מבטו בתהייה. ״אמנם הסכמתי שלא להפריע,״ הוא המשיך כשהיה בטוח שהמסר נקלט, חיוך קלוש מרחף על שפתיו. ״אבל לא הייתי רוצה שתשתף אותי במידע מיותר שאין לו קשר לאירועים עליהם התחלת לספר לי״.

״בוודאי שיש קשר,״ הגיב אביגדור מיד, ומשום מה – הייתה אכזבה קלושה על פניו. ״אתה אולי חושב שאני מבזבז זמן, אבל ההפך הוא הנכון. חשוב לי להספיק לעדכן אותך במלוא החומר הרלוונטי, עוד לפני שנגיע למטה היחידה. אתה יכול להיות בטוח, שבחרתי רק במה שנוגע לעניין, למרות שבזמן אחר – הייתי מרחיב הרבה יותר בנושאים עליהם אני מדבר״.

על אף שאלישע חשד שהדברים לא נאמרו במלוא הכנות, הוא מוכן היה להבליג על כך - מתוך מחשבה שהמסר כבר הועבר. ״אני נותן בך אמון,״ אמר בנימה מלאת חשיבות, ״ולכן – לעת עתה, אני מקבל את מה שאתה אומר. אתה יכול להמשיך את מה שהתחלת לספר״.

אביגדור הנהן בראשו. ״כפי שסיפרתי לך,״ חזר, ״היה גואטה בטוח בכך, שקלפטון השאיר לו משהו כשהוא עוד היה צלול בדעתו. ברור היה לו שקלפטון הפקיד בידי גורם שלישי הוראות בעבורו, כך שכאשר הבין גואטה את המציאות כמו שהיא, וברור היה לו שקלפטון כבר אינו אחראי על מעשיו, הוא פשוט המתין לגורם השלישי העלום, שעל פי דמיונו – אמור היה להופיע עם הוראות מדויקות לפעולה״.

״במשך חודשים,״ המשיך אביגדור, על פניו הבעה בולטת של שמחה לאיד, ״המתין גואטה לשליח המדומיין. שבועות ארוכים חלפו, עד שהבין גואטה – שהוא ממתין לשווא. למרות הניסיונות הנואשים שלו למצוא רמז לכך שההשערות שלו נכונות, הוא לא השיג דבר״.

״אם היה גואטה אדם נורמלי,״ המשיך אביגדור, מגביה מעט את קולו, ״הוא היה בוודאי מבין שקלפטון אינו רואה את מערכת היחסים ביניהם באופן בו תפס אותה גואטה. אבל כמו שאתה יודע, גואטה אינו אדם רגיל. הוא חי מתוך תפיסה שהוא במרכז העולם, ומבחינתו – אין שום סיכוי שהוא טועה.

״בתקופה ההיא, החל גואטה לגבש גרסה חלופית, שתסביר את הדברים באופן שעדיין יהיה מתאים לדמיונות שלו. על פי הסיפור שסיפר גואטה לעצמו, אכן מסר קלפטון הוראות בידי אדם שלישי, אלא שאותו אדם שלישי – בגד באמון שנתן בו קלפטון, ומעל בתפקידו. התיאוריה המטורפת הזו, הכניסה את גואטה לסחרור של ממש. הוא החל לבצע חקירה מקיפה בנוגע לאנשים עמם היה קלפטון בקשר לקראת סוף הקריירה שלו, ולמרבה ההפתעה – הוא מצא, באופן מקרי ביותר, ידיעה אחת – שמבחינתו, תומכת בתיאוריה שהגה״.

״אני לא מבין״. הפסיק אותו אלישע. ״אתה מתכוון לומר שבסוף זה לא היה דמיון?!״

אביגדור נענע את ראשו. ״לדעתי,״ אמר בנימה נחרצת, ״כל ההשערות שבנה גואטה – הן מגדלים פורחים באוויר. העניין הוא, שכאשר החל גואטה לחטט בפעילות האחרונה של קלפטון, הוא גילה – שבשנים האחרונות בהן היה קלפטון צלול, הוא טיפח קבוצה של תלמידים, שלדעתו – היה להם סיכוי לממש את החזון שלו. אם אתה מכיר קצת את ההיסטוריה המעורערת של קלפטון, בוודאי לא תתפלא אם אומר לך – שהאנשים בהם השקיע קלפטון את כוחותיו, היו פושעים עלובים, שבאותה נקודת זמן – היו אסירים באחת ממערכות הכליאה השמורות בברזיל...״

המידע היה מוכר לאלישע, והוא לא התאפק מלציין זאת. ״מעניין...״ אמר. ״ליאוניד סיפר לי משהו על זה, אבל לא קיבלתי ממנו את הרושם שיש למידע הזה חשיבות מיוחדת״.

בתגובה, קימט אביגדור את מצחו בתהייה. ״ליאוניד?!״ שאל בתמיהה. ״מתי הספקת לשוחח אתו?!״

כעת, היה זה תורו של אלישע להיות מבולבל. ״מה זאת אומרת?!״ התקשה להבין. ״כשהוא דיבר אתי, בתחנת המשטרה, הוא סיפר לי משהו על זה״.

משום מה, סירב אביגדור לקלוט את ההסבר הברור. ״מתי שוחחת עם ליאוניד בתחנת המשטרה?!״ הוא שאל שוב, והפעם – הייתה נימה תובענית בקולו.

בשבריר שנייה, קלט אלישע את הסיטואציה במלואה. נראה, שאביגדור כלל אינו מודע לעובדה שלאלישע הייתה אינטראקציה עם ליאוניד בשעות האחרונות. משקלט זאת אלישע, הבזיקה במוחו מחשבה בלתי רצונית, שקראה לו לסגת. תחושה עמומה בתוכו אותתה לו, עוד לפני שהבין את המשמעות של המידע החדש, שלא נכון יהיה לחשוף את המידע הזה באזני אביגדור, לפחות לא בשלב הזה – כשהוא עדיין לא הספיק להבין את ההשלכות שלו.

״רגע, אמרתי ליאוניד?!״ הוא מיהר לתקן, חושב תוך כדי כך על הסבר חלופי. ״איזה בלגן יש לי בראש... מצטער, דיברת כל כך הרבה על ליאוניד – עד שהשם נתפס לי בראש״. הוא השתהה לרגע, המחשבה הבריקה בו באחת. ״הכוונה שלי הייתה לעמיקם״. הוא מצא את עצמו אומר. ״עמיקם זרק לי משהו על זה בבוקר, כשעברנו יחד על התיק״.

נראה היה, שאביגדור לא קנה את השינוי הפתאומי. ״עמיקם?!״ הוא שאל, ותהייתו גברה.

״כן, עמיקם!״ חזר אלישע, מנסה לומר את המילים במלא הביטחון. ״אתמול בבוקר, כשעברנו על החומרים, דיברנו די הרבה על קלפטון ועל קורות החיים שלו. איכשהו, אני זוכר ששמעתי ממנו משהו על אסירים, אבל אל תתייחס לזה יותר מדי ברצינות. אנחנו עברנו על כמויות חומר, כך שייתכן מאוד וטעיתי״.

על פניו של אביגדור היה עדיין חשד מסוים, אבל נראה שבאופן כללי – הצליח אלישע לגרום לו להאמין, או לפחות להיות קרוב להאמין, שהייתה זו רק שגיאה חסרת משמעות. ״בסדר,״ הוא אמר באיטיות, וההבעה על פניו הוכיחה שהוא חושב במרץ. ״בסך הכול – זה הגיוני...״

פניו עדיין היו מהורהרות, ואלישע – שחשש מפני חשיפה של האמת, מיהר לזרז אותו. ״נו, בקיצור...״ אמר בנימה קצרת רוח. ״איך קשורים האסירים האלו לכאן?!״

אביגדור נראה כמי שהתעורר מתוך חלום בהקיץ. ״האסירים?!״ הוא חזר בהיסח הדעת.

״כן, האסירים!״ לא אפשר לו אלישע לשקוע שוב במחשבות. ״מה רצה מהם קלפטון?! למה הם היו חשובים בעיניו?!״

אביגדור טלטל את ראשו. ״האסירים היו חשובים בעיני קלפטון,״ חזר, ״משום שהוא ראה בהם אנשים נואשים מספיק, עד כדי – שהשקפת העולם המטורפת שלו, תיראה בעיניהם הגיונית. הוא טיפח אותם והשקיע בהם, ואם היה מי שחשב שהקשיים החברתיים שלו ימנעו ממנו לעשות את זה נכון – הרי שהוא טעה. לקלפטון לא הייתה אף פעם בעיה להציג כלפי חוץ תדמית הפוכה מהאישיות האמיתית שלו, כך שהוא קנה אותם במהירות די גדולה״.

״מה שהיה מוזר,״ הוא מיהר לציין, ״זו העובדה – שקלפטון העדיף להשקיע דווקא באסירים כבדים שתקופות המאסר שלהם היו ארוכות במיוחד. על פי הבדיקה שערכנו ביחידה, כל האסירים היו צעירים מאוד מצד אחד, רובם מתחת לגיל עשרים, אולם מצד שני – כולם נידונו לעונשים ממושכים, כאשר ברוב המקרים – צפויים היו האסירים להשתחרר רק בתוך שניים או שלושה עשורים״.

״אתה בעצם אומר שהוא בנה סוג של כנופיה?!״ ניסה אלישע להבין. ״כנופיה של אסירים, שתהיה רלוונטית רק אחרי עשרות שנים?!״

אביגדור הנהן בראשו. ״בהחלט״. אמר. ״מדויק יהיה יותר לומר, שהוא בנה לעצמו צבא קטן. צבא של עשרות אסירים, שנועדו לשרת את המטרות שלו בטווח הרחוק. זה נשמע אמנם כמו תכנית מטופשת לגמרי, וכך גם הגיבו החוקרים ביחידה – כששמעו לראשונה את המידע שהביא ליאוניד. הם צחקו אז, אבל בפרספקטיבה של שנים – נראה שקלפטון יכול לצחוק עליהם בחזרה מהקבר. התוצאות הוכיחו, שקלפטון אולי היה מטורף, אבל הוא היה חכם יותר מכולנו, והיכולת שלו לצפות את העתיד במדויק – באה שוב לידי ביטוי, באופן שאיש לא יכול היה לשער״.

השבחים שחלק אביגדור לקלפטון הכעיסו את אלישע, ואפילו הוא בעצמו לא הבין מדוע. ״יש לי תחושה שאתה מגזים״, הוא מיהר לקבוע. ״אולי עדיף שתסביר מה באמת הצליחה הכנופייה הזו להשיג, במקום להמשיך ולהלל את קלפטון ואת הכנופייה הסהרורית שלו״.

אביגדור חייך חיוך, שמשום מה – גרם לאלישע לחוש תחושה רעה. ״במבחן התוצאה,״ הוא השיב, ״הצליח קלפטון למעלה מן המשוער, רק בגלל סיבה אחת. הוא נתן לאסירים שלו תקווה. הוא גרם להם לחשוב, שהשנים שלהם בכלא – הן רק ההכנה לקראת התהילה שהם יזכו לה כשייצאו, במוקדם או במאוחר.

״במשך שנים - קיים קלפטון עם האסירים מפגשים קבועים, שהתקיימו במסווה של ׳פגישות שיקום׳. את האסירים המשתתפים הוא בחר בקפידה, מתוך רשימת האסירים, ובאופן לא מפתיע – לא היו אלו מועמדים טבעיים לשיקום. בין האסירים שהשתתפו במפגשים, היו פושעים כבדים, שהמשיכו לעסוק בפשיעה גם אחרי שנכנסו אל בית הכלא. ראשי כנופיות אסירים, בריונים שונים ומשונים, ופורעי חוק שהואשמו בהתנהגות אלימה ובניסיונות לתקיפת צוות בית הכלא. דווקא את האסירים האלו בחר קלפטון לקבץ, באופן שהיה נראה מועד לכישלון – שכן, עצם ההתאחדות של האסירים הללו תחת קורת גג אחת, יכולה היה להסתיים בקטטה אלימה...״

משהו הטריד את אלישע, והוא עצר את אביגדור מלהמשיך. ״אני לא מבין,״ ביטא אלישע את מחשבותיו בקול. ״הצוות של בית הכלא, הרשויות המפקחות, איש מהם לא הבחין באינטרס האמיתי של קלפטון?! איך הם נתנו לו לעשות כל מה שעולה על רוחו?!״

אביגדור חייך, כאילו המתין לשאלה הזו. ״סוד ההצלחה של קלפטון, היה תמיד העבר האקדמי המזהיר שלו,״ הסביר. ״הרשויות נתנו בו אמון מלא, כאילו העבר שלו כמרצה באוניברסיטה – מוכיח שהוא פועל משיקולים ראויים ומתוך ישרות, כאילו ההצלחה שלו בפיזיקה – מהווה תעודת אישור להבנתו בכל תחום שהוא״.

״את המפגשים עם האסירים,״ המשיך אביגדור להסביר, ״ניהל קלפטון במסווה של פעילות מחקרית. הוא ביצע בחינות שונות לאסירים המועמדים, בחינות שכללו המון ניירת, והרבה מאוד מבדקים בתחומים שונים, כאשר ההתמקדות היא על רמת משכל, התנהגות ופרמטרים חברתיים. מכיוון שעותקים של הניירת קיימים בארכיון שלנו, יכולים היינו לעבור על הניירת, ולבחון אותה לעומק. המסקנה מההתבוננות במבחנים היא, שלמעשה – לקלפטון אף פעם לא היה עניין בכישורים החברתיים של האסירים או בהתנהגות שלהם. מלכתחילה, כל אלו לא נועדו אלא לטשטש את הבחינה העיקרית – שבעבור קלפטון, היה בה כדי לקבוע האם האסיר הוא בכלל אדם, ואני מדבר כמובן – על האינטליגנציה. בחינות רמת המשכל, שטביעות האצבע של קלפטון ניכרות בהן – למרות שבאופן רשמי, הן התבצעו על ידי מכון מקומי, הן שגזרו את דינו של כל אסיר ואסיר, כאשר החלוקה היא פשוטה וגסה. החכמים – זכו להיכלל בקבוצה, בזמן שהפחות חכמים, או לפחות אלו שנכשלו בבחינה, נשארו מחוץ לקבוצה.

״כפי שכבר סיפרתי, במשך שנים – ניתן לקלפטון החופש לשטוף את מוחם של האסירים שבקבוצה, והוא עשה זאת באופן יוצא מן הכלל. העובדה שמלכתחילה, בחר קלפטון באסירים שנידונו למאסרים של עשרות שנים, הייתה נוחה מאוד בעבורו, משום שלא היה להם שום דבר להפסיד. באופן כללי, היו אלו אנשים שאיבדו כל קשר עם העולם שבחוץ, כך שהפעילות שלהם התמקדה כל העת בקיום החזון של קלפטון. הוא הצליח ליצור ביניהם אחווה, להפוך אותם לקבוצה מגובשת, ויותר מכל – הוא נתן להם תקווה.

״ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא הצליח במשימתו, היא העובדה – שהקבוצה המשיכה לתפקד גם לאחר הדעיכה של קלפטון. במשך שנים, היו האסירים הללו עסוקים בדבר אחד בלבד – הגשמת החזון של קלפטון. הם התאמנו בכל רגע נתון, כשהמחשבה שלהם היא על השחרור – למרות שעבור חלק מהם, היה השחרור רחוק מרחק של שנים ארוכות...״

לרגע איבד אלישע את חשבון התאריכים. ״אני מנסה להבין,״ הוא אמר, חותר אל העיקר. ״האסירים האלו, כבר השתחררו או שהם עדיין בכלא?!״

אביגדור הביט בו במבע משועשע. ״עברו מאז למעלה מעשרים שנה,״ אמר בהתנשאות. ״כולם כבר השתחררו, למעט שניים או שלושה״.

״נו...״ דחק בו אלישע. ״מה הם עשו אחרי השחרור?! הם באמת היו מסוכנים כמו שתיארת?!״

בתגובה, שילב אביגדור את ידיו ורכן קדימה. ״הם בהחלט מסוכנים,״ אמר בנימה דרמטית. ״אבל אתה לא צריך אותי בשביל זה. אם אני לא טועה, אתה בעצמך פגשת היום שניים או שלושה מהם...״

אלישע הרים אליו מבט תוהה. ״מה?!״ שאל בגבות מורמות. ״על מה אתה מדבר?!״

״הקופים״. השיב אביגדור בקצרה. ״או אולי אם אתה רוצה, השבלולים. יש להם הרבה שמות, אבל רק מהות אחת. בפנים, הם היו ונשארו האסירים של קלפטון...״
​

 

[mic003]

אחרי קריאת הפרק הזה, מרגיש לי שאלישע מגיע למקום בו הגאוה שלו תעמוד למבחן. הוא מגיע לחברה של כרישים. נכון שהוא אסף מידע, אבל גם הפקודים החדשים שלו אינם דגי רקק...
אם עד עכשיו הוא עבר תהליך רציני של שיוף נפשי-רגשי-מידות, הרי שעכשיו הוא עלה על רכבת הרים אקסטרימית במיוחד בנושא הזה.

ביקורת מעולה.
גם אני רואה את זה ככה.

ב"ה

אוי ואבוי, באמבולנס היה הלוח שהוא תקוות הנודדים??
שה' יציל אותנו דחוף!

לא באמבולנס. מסוכן מדי.
תיכף יגיע גם תור הלוח, אבל הלוח אף פעם לא היה מיוחד. רק הנדידה.

 

[CN]

58

אסירי עולם​

ההפתעה הלמה באלישע, והוא מצא את עצמו בוהה סביבו בהבעה מבולבלת. ״אתה רציני?!״ שאל. ״ליאוניד?! ליאוניד צוק?!״

אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״ליאוניד היה האיש שלנו בארגון של גואטה. הוא פעל במשך שנים בהתנדבות מלאה, משום שלטענתו – כל העברת כספים מצידנו אליו, עלולה לסבך אותו ולחשוף אותו. גם כאשר הצענו לו העברה מאובטחת לחשבון סודי, הוא סירב. הטענה שלו הייתה, שהוא מרוויח מספיק בתפקידו כעורך דין, ואני חושב שההתברגות שלו בצמרת הפרקליטים בישראל מוכיחה שהוא צדק״.

אלישע נענע את ראשו. זיכרונות מהעבר תקפו אותו - רגעים בהם התמודד מול ליאוניד, אירועים בהם השתמש ליאוניד בתרגילים מלוכלכים כדי למלט פושעים מהעמדה לדין, רגעים צורבים של הפסד מול ליאוניד אחרי מאבקים משפטיים ממושכים. ״איך זה יכול להיות?!״ הוא שאל בתסכול. ״אתה רוצה לומר לי שלאורך כל השנים הוא היה...״

אלישע השתהה לרגע, כאילו התקשה להדביק לו את הכינוי שרצה. אבל אביגדור לא היה זקוק להסבר, נראה היה שהוא הבין היטב את כוונתו של אלישע. ״אתה מתכוון לשאול אם הוא היה תמיד איש חוק?!״ הוא ניסח את השאלה באופן מדויק.

אלישע הנהן. ״אל תבין אותי לא נכון,״ הבהיר. ״אני לא מתכוון לזלזל בו, אבל ההתנהגות שלו הייתה תמיד...״

״נבזית״. השלים אותו שוב אביגדור.

״לא ממש...״ מיהר אלישע לדייק, מתוך חשש להטיל דופי באיש שאביגדור רוחש לו כבוד, למרות שבתוכו – הוא הסכים לחלוטין עם ההגדרה. ״פשוט... הוא נראה היה כמו מי שבאמת נהנה מהחיכוך עם השוטרים. אתה אולי תאמר שזו הייתה העמדת פנים, אבל קשה לי להאמין. הוא השקיע בזה זמן, אנרגיה, למרות שאף פעם לא חשדתי שהוא משועמם. בכל ניצחון שלו על נציגי המשטרה, הוא היה מקפיד להישאר בבית המשפט, להתקרב אל הנציגות המשפטית שלנו, לזרוק כמה מילים מתסיסות שיהרסו לאנשים שלנו את היום. זו הייתה ממש אובססיה מצידו, ההתגרות התמידית הזו, ואתה יודע – בדרך כלל, זו התנהגות שלא מאפיינת עורכי דין. בסופו של דבר, רוב עורכי הדין יעשו כל מה שהם יכולים כדי לדאוג ללקוח בבית המשפט, אבל בחוץ – הם יהיו בצד שלך, הם יכבדו אותך, אבל ליאוניד – ההתנהגות שלו הפכה את אולם בית המשפט לגן ילדים. הנקמנות הזו, אי אפשר היה להיות אדיש מולה...״

אביגדור לא מיהר לדחות את הטענות. ״תראה,״ הוא אמר אחרי מחשבה קצרה, הבעת פניו מהורהרת. ״ליאוניד תמיד היה אישיות מורכבת במידה יוצאת דופן, ואני אומר את זה למרות שהעברתי חצי מהקריירה שלי בפיקוד על אנשי מודיעין - שגם הם לא האנשים הכי שגרתיים בלשון המעטה. כמו שאתה אומר בעצמך, ההתנהגות שלו היא לא הצגה. יש לו דעות מאוד קיצוניות על חוק ועל ממשל, ואני לא שופט אותו – כי אני לא יודע מה היו הדעות שלי אם הייתי מעביר חמש עשרה שנה לצד גואטה. יש לו ביקורת קשה על שלטון החוק במדינה, והוא פועל באופן מאוד קיצוני נגד מה שהוא תופס כשחיתות או כחוסר צדק. ייתכן שבמציאות אחרת, הוא היה מאבד את הרישיון שלו או משהו כזה, אבל במציאות הקיימת – הדעות שלו אינן משנות דבר. למרות הביקורת שלו, הוא הוכיח נאמנות לשלטון החוק. ואם נסכם את הפעילות שלו על פי מבחן התוצאה – אני חושב שכל מי שמכיר קצת את הפעילות שלו יסכים, שהוא עשה עבור המדינה ואזרחיה – מה שאיש מלבדו לא עשה בעבר״.

על פניו של אלישע עלתה הבעה של קוצר רוח. ״עד עכשיו לא שמעתי על שום דבר שהוא עשה לטובת המדינה,״ אמר. ״אולי הגיע הזמן להרחיב קצת יותר, אתה לא חושב?!״

אביגדור הנהן בראשו לאישור. ״בהחלט״. אמר. ״זה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. העניין הוא, שאתה נוטה להסיט את השיחה לכיוונים שונים, ואין ספק שזו תכונה מעולה – כי אתה מתעניין ובקי בפרטים, אבל אתה צריך להבין – שהאירועים האחרונים ידרשו ממך לקבל בשעות הקרובות החלטה קשה מאוד, שכנראה יהיו לה השלכות כואבות בכל מקרה. בקצב הזה, אני חושש, המידע שיהיה לך – לא יהיה מלא, וההחלטה הזו – היא לא מסוג ההחלטות שאתה רוצה לקבל בלי להיות בשליטה מלאה. תאמין לי...״

למרות המשמעות הדרמטית שבדברים, היה אלישע אדיש למדי, אולי משום ששמע יותר מדי אמירות סתומות מעין אלו במשך היום. ״אוקי״. הוא אמר, רק משום שבאמת לא רצה לוותר על המידע שהחל אביגדור למסור לו. ״אני מבטיח לקחת לתשומת ליבי״.

אביגדור העיף מבט חטוף בשעונו, כאילו רצה לבדוק אם הוא עומד במסגרת זמנים שהציב לעצמו. על פי ההבעה על פניו, נראה שהוא מאוכזב ממה שראה. ״אז בוא נחזור לעניין,״ הוא אמר מיד, בלי שום הקדמה נוספת. ״שאלת מה המידע שהביא ליאוניד, ולמה הוא היה כל כך חשוב...״ הוא השתהה לרגע, בוחן את אלישע – כאילו רצה לראות אם הוא מאזין לו במלא הקשב. ״התשובה היא,״ המשיך אחרי שבריר שנייה, ״שהמידע שהביא ליאוניד – הבהיר לצוות החוקרים, שהם עומדים מול אירוע גדול הרבה יותר ממה שחשבו״.

״עד לאותו הרגע,״ הסביר אביגדור, ״היו החוקרים שבצוות בטוחים, שהתסבוכת המתמשכת שמונעת את פתרון התעלומה - היא מכוונת. באותה מידה, לא היה ספק לגבי האחראי על התסבוכת הזו – כיוון שהאיש היחיד שמסוגל היה ליצור אותה, הוא גואטה. מסיבה זו, התמקדו החוקרים כל העת בגואטה, מתוך מחשבה – שהוא היחיד שיודע מה הסיבה לאירועים שבגללם נפתחה מלכתחילה החקירה״.

״אולם כבר בדיווח הראשון,״ המשיך אביגדור, וקולו נעשה שקט – כאילו חשש מפני אזנים זרות. ״מסר ליאוניד לידי החוקרים ידיעות שהיו שונות מאוד ממה שהתרגלו החוקרים לחשוב. לטענתו, גואטה אינו אחראי על האירועים. הוא אמנם היה הגורם להם, אבל הם אירעו בעל כורחו, בלי שתהיה לו כל השפעה לגביהם״.

אלישע קימט את מצחו. ״לא ממש הבנתי,״ הודה. ״תסביר שוב״.

בתגובה, חייך אביגדור בהבנה. ״זה מבלבל,״ אמר בנימה משתתפת. ״אבל אני יכול להסביר את זה. העניין הוא, שלאורך השנים – הייתה לגואטה אובססיה אחת, שמקורה בעבר המורכב שלו. קשה לדמיין את זה, אבל לגואטה הייתה הערצה לאדם מאוד מורכב, שהשפיע מאוד על אישיותו. אני לא יודע עד כמה אתה בקי בפרטים, אבל אולי שמעת עליו. שמו הוא ג׳סטין קלפטון...״

אלישע הנהן מיד, מונע מאביגדור לפתוח בהסברים. ״שמעתי״. אמר בקצרה. ״אבל איך זה קשור לעניין?!״

״זה קשור,״ השיב אביגדור מיד, ״משום שקלפטון הצליח לשכנע את גואטה בכך שהוא עובד על משהו שישנה את מאזן הכוחות בין החושך לאור. זה נשמע מטורף, כי האיש היה כזה, ואם אתה שואל אותי – קשה מאוד להבין מה בדיוק היה שם, כי לקלפטון הייתה תמיד נטייה לדרמה, ויש אינספור ציטוטים שלו בנושא החושך והאפלה, שהפכו עם השנים לבדיחה אחת גדולה. בכל מצב, הניסיונות להבין את קלפטון אף פעם לא היו המומחיות שלי, כך שאם אתה רוצה לקבל אבחון מקצועי על האיש – תיאלץ להמתין לשיחה עם אנשי המקצוע שביחידה, שמקבלים משכורת בדיוק בשביל השטות הזו. מבחינתי, העיסוק באישיות שלו הוא מיותר, ואם אתה שואל אותי – האיש היה מטורף אמיתי, שמעולם לא סבל בני אדם. לא הייתי סומך על הבטחה שלו, כי הוא בדיוק הטיפוס שיתקע לך סכין בגב בלי שום נקיפות מצפון״.

״העניין הוא,״ המשיך אביגדור, מתעכב כדי לשנות תנוחה – מה שכנראה גרם לו סבל, שכן הוא נאנח והשתתק לרגע לפני שהמשיך. ״העניין הוא,״ חזר שוב, ״שזה לא באמת משנה, כי אני לא הסיפור כאן. גואטה הוא הסיפור, ואיכשהו – הצליח קלפטון לגרום לו להאמין בהבלים שהוא ניסח. הצורך של גואטה בקשר עם קלפטון היה כנראה עמוק במיוחד, כיוון שהוא האמין בכל ליבו שקלפטון רואה אותו כבחיר תלמידיו, למרות שלא היה לכך שום ביסוס מציאותי״.

״כאשר החל קלפטון את תהליך הגוויעה שלו,״ המשיך אביגדור, קולו טכני – ללא שמץ של חמלה. ״הייתה זו ההזדמנות האחרונה של גואטה להבין עד כמה כשל המורה הנערץ שלו, ועד כמה היו דמיונותיו מגוחכים. הוא יכול היה אז להתנתק, לפתוח חיים חדשים, להפסיק לחיות בעבר, אולם כמו בהרבה מקרים מעין אלו – ההתנהגות שלו הייתה הפוכה לגמרי. הוא שכנע את עצמו שקלפטון השאיר לו משהו, תוכנית עבודה – שתועיל לו להשליט את האפלה, או מה שזה לא יהיה״.

היה משהו בזלזול וההתנשאות שהפגין אביגדור כלפי נמרוד, שגרם לאלישע להתקומם. ״תראה, אביגדור,״ הוא אמר בנימה כועסת. ״אני לא יודע עד כמה אתה מכיר את גואטה, אבל אתה מנסה להציג לי אותו כמו יצור רכרוכי ורופס, שחי בבועה משלו, ואני פשוט יודע – שאלו הבלים. אני יכול למנות לך את כל החסרונות של נמרוד, אבל הוא ממש לא מי שאתה מתאר. אני לא יודע מה האינטרס שלך להציג אותו כך, אבל זה מגוחך, כי אני חקרתי את האיש ואני מכיר אותו לפרטי פרטים״.

אביגדור לא התרשם מההצהרה של אלישע. ״אתה כנראה מכיר אותו טוב ממני,״ אמר באדישות. ״אבל אני נוטה לחשוב שליאוניד הכיר אותו טוב מכולם. המידע שלי על אודות גואטה, מבוסס על הדברים שמסר ליאוניד, כך שבעיניי – הדיון באמינות של המידע, הוא דיון מיותר״.

הנחרצות של אביגדור, והאופן בו הוא ביטל את טענותיו של אלישע, גילו צד חדש באישיותו של אביגדור. אם עד עתה ראה אלישע רק את התכונות הנינוחות שלו, ואת הגמישות שהתבטאה בהתכופפות מוחלטת מול כל דרישה של אלישע, הרי שבנקודת הזמן הזו – הוא אפילו לא היה מוכן לדון בטענותיו של אלישע. השינוי היה קיצוני, ולדעתו של אלישע – היה זה בשל העובדה שהפעם, לראשונה, הוא חלק על אביגדור בנושא שנוגע לתפקידו כרכז מודיעין. הוא אמנם היה רחוק מלגבש דעה על אביגדור בגלל מאורע חד פעמי, ואף על פי כן – ברגעים אלו, התעורר בליבו חשד מסוים לגבי התנהגותו של האיש.

״אתה יודע מה,״ הוא מצא את עצמו אומר, מתאפק שלא להגיב בחריפות – מתוך מחשבה, שנכון יותר יהיה להסתיר את תחושותיו האמיתיות. ״אתה כנראה צודק. ליאוניד מבין טוב יותר משנינו״. הוא הדגיש את המילה האחרונה, מעיף מבט חטוף לעבר אביגדור, שנראה כמו מי שכלל לא הבחין בהדגשה המכוונת.

״בכל מצב,״ המשיך אלישע, ממהר להסיט את הנושא, ״אני לא מבין למה הפרשנות על המצב של גואטה היא חלק מהדיון הזה״. הפעם, בחר אלישע להדגיש את המילה ׳פרשנות׳, מה שגרם לאביגדור להרים אליו את מבטו בתהייה. ״אמנם הסכמתי שלא להפריע,״ הוא המשיך כשהיה בטוח שהמסר נקלט, חיוך קלוש מרחף על שפתיו. ״אבל לא הייתי רוצה שתשתף אותי במידע מיותר שאין לו קשר לאירועים עליהם התחלת לספר לי״.

״בוודאי שיש קשר,״ הגיב אביגדור מיד, ומשום מה – הייתה אכזבה קלושה על פניו. ״אתה אולי חושב שאני מבזבז זמן, אבל ההפך הוא הנכון. חשוב לי להספיק לעדכן אותך במלוא החומר הרלוונטי, עוד לפני שנגיע למטה היחידה. אתה יכול להיות בטוח, שבחרתי רק במה שנוגע לעניין, למרות שבזמן אחר – הייתי מרחיב הרבה יותר בנושאים עליהם אני מדבר״.

על אף שאלישע חשד שהדברים לא נאמרו במלוא הכנות, הוא מוכן היה להבליג על כך - מתוך מחשבה שהמסר כבר הועבר. ״אני נותן בך אמון,״ אמר בנימה מלאת חשיבות, ״ולכן – לעת עתה, אני מקבל את מה שאתה אומר. אתה יכול להמשיך את מה שהתחלת לספר״.

אביגדור הנהן בראשו. ״כפי שסיפרתי לך,״ חזר, ״היה גואטה בטוח בכך, שקלפטון השאיר לו משהו כשהוא עוד היה צלול בדעתו. ברור היה לו שקלפטון הפקיד בידי גורם שלישי הוראות בעבורו, כך שכאשר הבין גואטה את המציאות כמו שהיא, וברור היה לו שקלפטון כבר אינו אחראי על מעשיו, הוא פשוט המתין לגורם השלישי העלום, שעל פי דמיונו – אמור היה להופיע עם הוראות מדויקות לפעולה״.

״במשך חודשים,״ המשיך אביגדור, על פניו הבעה בולטת של שמחה לאיד, ״המתין גואטה לשליח המדומיין. שבועות ארוכים חלפו, עד שהבין גואטה – שהוא ממתין לשווא. למרות הניסיונות הנואשים שלו למצוא רמז לכך שההשערות שלו נכונות, הוא לא השיג דבר״.

״אם היה גואטה אדם נורמלי,״ המשיך אביגדור, מגביה מעט את קולו, ״הוא היה בוודאי מבין שקלפטון אינו רואה את מערכת היחסים ביניהם באופן בו תפס אותה גואטה. אבל כמו שאתה יודע, גואטה אינו אדם רגיל. הוא חי מתוך תפיסה שהוא במרכז העולם, ומבחינתו – אין שום סיכוי שהוא טועה.

״בתקופה ההיא, החל גואטה לגבש גרסה חלופית, שתסביר את הדברים באופן שעדיין יהיה מתאים לדמיונות שלו. על פי הסיפור שסיפר גואטה לעצמו, אכן מסר קלפטון הוראות בידי אדם שלישי, אלא שאותו אדם שלישי – בגד באמון שנתן בו קלפטון, ומעל בתפקידו. התיאוריה המטורפת הזו, הכניסה את גואטה לסחרור של ממש. הוא החל לבצע חקירה מקיפה בנוגע לאנשים עמם היה קלפטון בקשר לקראת סוף הקריירה שלו, ולמרבה ההפתעה – הוא מצא, באופן מקרי ביותר, ידיעה אחת – שמבחינתו, תומכת בתיאוריה שהגה״.

״אני לא מבין״. הפסיק אותו אלישע. ״אתה מתכוון לומר שבסוף זה לא היה דמיון?!״

אביגדור נענע את ראשו. ״לדעתי,״ אמר בנימה נחרצת, ״כל ההשערות שבנה גואטה – הן מגדלים פורחים באוויר. העניין הוא, שכאשר החל גואטה לחטט בפעילות האחרונה של קלפטון, הוא גילה – שבשנים האחרונות בהן היה קלפטון צלול, הוא טיפח קבוצה של תלמידים, שלדעתו – היה להם סיכוי לממש את החזון שלו. אם אתה מכיר קצת את ההיסטוריה המעורערת של קלפטון, בוודאי לא תתפלא אם אומר לך – שהאנשים בהם השקיע קלפטון את כוחותיו, היו פושעים עלובים, שבאותה נקודת זמן – היו אסירים באחת ממערכות הכליאה השמורות בברזיל...״

המידע היה מוכר לאלישע, והוא לא התאפק מלציין זאת. ״מעניין...״ אמר. ״ליאוניד סיפר לי משהו על זה, אבל לא קיבלתי ממנו את הרושם שיש למידע הזה חשיבות מיוחדת״.

בתגובה, קימט אביגדור את מצחו בתהייה. ״ליאוניד?!״ שאל בתמיהה. ״מתי הספקת לשוחח אתו?!״

כעת, היה זה תורו של אלישע להיות מבולבל. ״מה זאת אומרת?!״ התקשה להבין. ״כשהוא דיבר אתי, בתחנת המשטרה, הוא סיפר לי משהו על זה״.

משום מה, סירב אביגדור לקלוט את ההסבר הברור. ״מתי שוחחת עם ליאוניד בתחנת המשטרה?!״ הוא שאל שוב, והפעם – הייתה נימה תובענית בקולו.

בשבריר שנייה, קלט אלישע את הסיטואציה במלואה. נראה, שאביגדור כלל אינו מודע לעובדה שלאלישע הייתה אינטראקציה עם ליאוניד בשעות האחרונות. משקלט זאת אלישע, הבזיקה במוחו מחשבה בלתי רצונית, שקראה לו לסגת. תחושה עמומה בתוכו אותתה לו, עוד לפני שהבין את המשמעות של המידע החדש, שלא נכון יהיה לחשוף את המידע הזה באזני אביגדור, לפחות לא בשלב הזה – כשהוא עדיין לא הספיק להבין את ההשלכות שלו.

״רגע, אמרתי ליאוניד?!״ הוא מיהר לתקן, חושב תוך כדי כך על הסבר חלופי. ״איזה בלגן יש לי בראש... מצטער, דיברת כל כך הרבה על ליאוניד – עד שהשם נתפס לי בראש״. הוא השתהה לרגע, המחשבה הבריקה בו באחת. ״הכוונה שלי הייתה לעמיקם״. הוא מצא את עצמו אומר. ״עמיקם זרק לי משהו על זה בבוקר, כשעברנו יחד על התיק״.

נראה היה, שאביגדור לא קנה את השינוי הפתאומי. ״עמיקם?!״ הוא שאל, ותהייתו גברה.

״כן, עמיקם!״ חזר אלישע, מנסה לומר את המילים במלא הביטחון. ״אתמול בבוקר, כשעברנו על החומרים, דיברנו די הרבה על קלפטון ועל קורות החיים שלו. איכשהו, אני זוכר ששמעתי ממנו משהו על אסירים, אבל אל תתייחס לזה יותר מדי ברצינות. אנחנו עברנו על כמויות חומר, כך שייתכן מאוד וטעיתי״.

על פניו של אביגדור היה עדיין חשד מסוים, אבל נראה שבאופן כללי – הצליח אלישע לגרום לו להאמין, או לפחות להיות קרוב להאמין, שהייתה זו רק שגיאה חסרת משמעות. ״בסדר,״ הוא אמר באיטיות, וההבעה על פניו הוכיחה שהוא חושב במרץ. ״בסך הכול – זה הגיוני...״

פניו עדיין היו מהורהרות, ואלישע – שחשש מפני חשיפה של האמת, מיהר לזרז אותו. ״נו, בקיצור...״ אמר בנימה קצרת רוח. ״איך קשורים האסירים האלו לכאן?!״

אביגדור נראה כמי שהתעורר מתוך חלום בהקיץ. ״האסירים?!״ הוא חזר בהיסח הדעת.

״כן, האסירים!״ לא אפשר לו אלישע לשקוע שוב במחשבות. ״מה רצה מהם קלפטון?! למה הם היו חשובים בעיניו?!״

אביגדור טלטל את ראשו. ״האסירים היו חשובים בעיני קלפטון,״ חזר, ״משום שהוא ראה בהם אנשים נואשים מספיק, עד כדי – שהשקפת העולם המטורפת שלו, תיראה בעיניהם הגיונית. הוא טיפח אותם והשקיע בהם, ואם היה מי שחשב שהקשיים החברתיים שלו ימנעו ממנו לעשות את זה נכון – הרי שהוא טעה. לקלפטון לא הייתה אף פעם בעיה להציג כלפי חוץ תדמית הפוכה מהאישיות האמיתית שלו, כך שהוא קנה אותם במהירות די גדולה״.

״מה שהיה מוזר,״ הוא מיהר לציין, ״זו העובדה – שקלפטון העדיף להשקיע דווקא באסירים כבדים שתקופות המאסר שלהם היו ארוכות במיוחד. על פי הבדיקה שערכנו ביחידה, כל האסירים היו צעירים מאוד מצד אחד, רובם מתחת לגיל עשרים, אולם מצד שני – כולם נידונו לעונשים ממושכים, כאשר ברוב המקרים – צפויים היו האסירים להשתחרר רק בתוך שניים או שלושה עשורים״.

״אתה בעצם אומר שהוא בנה סוג של כנופיה?!״ ניסה אלישע להבין. ״כנופיה של אסירים, שתהיה רלוונטית רק אחרי עשרות שנים?!״

אביגדור הנהן בראשו. ״בהחלט״. אמר. ״מדויק יהיה יותר לומר, שהוא בנה לעצמו צבא קטן. צבא של עשרות אסירים, שנועדו לשרת את המטרות שלו בטווח הרחוק. זה נשמע אמנם כמו תכנית מטופשת לגמרי, וכך גם הגיבו החוקרים ביחידה – כששמעו לראשונה את המידע שהביא ליאוניד. הם צחקו אז, אבל בפרספקטיבה של שנים – נראה שקלפטון יכול לצחוק עליהם בחזרה מהקבר. התוצאות הוכיחו, שקלפטון אולי היה מטורף, אבל הוא היה חכם יותר מכולנו, והיכולת שלו לצפות את העתיד במדויק – באה שוב לידי ביטוי, באופן שאיש לא יכול היה לשער״.

השבחים שחלק אביגדור לקלפטון הכעיסו את אלישע, ואפילו הוא בעצמו לא הבין מדוע. ״יש לי תחושה שאתה מגזים״, הוא מיהר לקבוע. ״אולי עדיף שתסביר מה באמת הצליחה הכנופייה הזו להשיג, במקום להמשיך ולהלל את קלפטון ואת הכנופייה הסהרורית שלו״.

אביגדור חייך חיוך, שמשום מה – גרם לאלישע לחוש תחושה רעה. ״במבחן התוצאה,״ הוא השיב, ״הצליח קלפטון למעלה מן המשוער, רק בגלל סיבה אחת. הוא נתן לאסירים שלו תקווה. הוא גרם להם לחשוב, שהשנים שלהם בכלא – הן רק ההכנה לקראת התהילה שהם יזכו לה כשייצאו, במוקדם או במאוחר.

״במשך שנים - קיים קלפטון עם האסירים מפגשים קבועים, שהתקיימו במסווה של ׳פגישות שיקום׳. את האסירים המשתתפים הוא בחר בקפידה, מתוך רשימת האסירים, ובאופן לא מפתיע – לא היו אלו מועמדים טבעיים לשיקום. בין האסירים שהשתתפו במפגשים, היו פושעים כבדים, שהמשיכו לעסוק בפשיעה גם אחרי שנכנסו אל בית הכלא. ראשי כנופיות אסירים, בריונים שונים ומשונים, ופורעי חוק שהואשמו בהתנהגות אלימה ובניסיונות לתקיפת צוות בית הכלא. דווקא את האסירים האלו בחר קלפטון לקבץ, באופן שהיה נראה מועד לכישלון – שכן, עצם ההתאחדות של האסירים הללו תחת קורת גג אחת, יכולה היה להסתיים בקטטה אלימה...״

משהו הטריד את אלישע, והוא עצר את אביגדור מלהמשיך. ״אני לא מבין,״ ביטא אלישע את מחשבותיו בקול. ״הצוות של בית הכלא, הרשויות המפקחות, איש מהם לא הבחין באינטרס האמיתי של קלפטון?! איך הם נתנו לו לעשות כל מה שעולה על רוחו?!״

אביגדור חייך, כאילו המתין לשאלה הזו. ״סוד ההצלחה של קלפטון, היה תמיד העבר האקדמי המזהיר שלו,״ הסביר. ״הרשויות נתנו בו אמון מלא, כאילו העבר שלו כמרצה באוניברסיטה – מוכיח שהוא פועל משיקולים ראויים ומתוך ישרות, כאילו ההצלחה שלו בפיזיקה – מהווה תעודת אישור להבנתו בכל תחום שהוא״.

״את המפגשים עם האסירים,״ המשיך אביגדור להסביר, ״ניהל קלפטון במסווה של פעילות מחקרית. הוא ביצע בחינות שונות לאסירים המועמדים, בחינות שכללו המון ניירת, והרבה מאוד מבדקים בתחומים שונים, כאשר ההתמקדות היא על רמת משכל, התנהגות ופרמטרים חברתיים. מכיוון שעותקים של הניירת קיימים בארכיון שלנו, יכולים היינו לעבור על הניירת, ולבחון אותה לעומק. המסקנה מההתבוננות במבחנים היא, שלמעשה – לקלפטון אף פעם לא היה עניין בכישורים החברתיים של האסירים או בהתנהגות שלהם. מלכתחילה, כל אלו לא נועדו אלא לטשטש את הבחינה העיקרית – שבעבור קלפטון, היה בה כדי לקבוע האם האסיר הוא בכלל אדם, ואני מדבר כמובן – על האינטליגנציה. בחינות רמת המשכל, שטביעות האצבע של קלפטון ניכרות בהן – למרות שבאופן רשמי, הן התבצעו על ידי מכון מקומי, הן שגזרו את דינו של כל אסיר ואסיר, כאשר החלוקה היא פשוטה וגסה. החכמים – זכו להיכלל בקבוצה, בזמן שהפחות חכמים, או לפחות אלו שנכשלו בבחינה, נשארו מחוץ לקבוצה.

״כפי שכבר סיפרתי, במשך שנים – ניתן לקלפטון החופש לשטוף את מוחם של האסירים שבקבוצה, והוא עשה זאת באופן יוצא מן הכלל. העובדה שמלכתחילה, בחר קלפטון באסירים שנידונו למאסרים של עשרות שנים, הייתה נוחה מאוד בעבורו, משום שלא היה להם שום דבר להפסיד. באופן כללי, היו אלו אנשים שאיבדו כל קשר עם העולם שבחוץ, כך שהפעילות שלהם התמקדה כל העת בקיום החזון של קלפטון. הוא הצליח ליצור ביניהם אחווה, להפוך אותם לקבוצה מגובשת, ויותר מכל – הוא נתן להם תקווה.

״ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא הצליח במשימתו, היא העובדה – שהקבוצה המשיכה לתפקד גם לאחר הדעיכה של קלפטון. במשך שנים, היו האסירים הללו עסוקים בדבר אחד בלבד – הגשמת החזון של קלפטון. הם התאמנו בכל רגע נתון, כשהמחשבה שלהם היא על השחרור – למרות שעבור חלק מהם, היה השחרור רחוק מרחק של שנים ארוכות...״

לרגע איבד אלישע את חשבון התאריכים. ״אני מנסה להבין,״ הוא אמר, חותר אל העיקר. ״האסירים האלו, כבר השתחררו או שהם עדיין בכלא?!״

אביגדור הביט בו במבע משועשע. ״עברו מאז למעלה מעשרים שנה,״ אמר בהתנשאות. ״כולם כבר השתחררו, למעט שניים או שלושה״.

״נו...״ דחק בו אלישע. ״מה הם עשו אחרי השחרור?! הם באמת היו מסוכנים כמו שתיארת?!״

בתגובה, שילב אביגדור את ידיו ורכן קדימה. ״הם בהחלט מסוכנים,״ אמר בנימה דרמטית. ״אבל אתה לא צריך אותי בשביל זה. אם אני לא טועה, אתה בעצמך פגשת היום שניים או שלושה מהם...״

אלישע הרים אליו מבט תוהה. ״מה?!״ שאל בגבות מורמות. ״על מה אתה מדבר?!״

״הקופים״. השיב אביגדור בקצרה. ״או אולי אם אתה רוצה, השבלולים. יש להם הרבה שמות, אבל רק מהות אחת. בפנים, הם היו ונשארו האסירים של קלפטון...״
​

ב"ה

פרק מצויין שנותן לנו סוף סוף קצת תשובות.
כמה דברים שעלו לי:
כל הפרק הוא מונולוג של אביגדור, עם קצת קטיעות מידי פעם של אלישע, וזה די מעייף.
החלקים שמצויין בפירוש הבעת הפנים שלו - שמחה לאיד, שעשוע, חיוך של הבנה, נימה משתתפת, נימה דרמטית, התנשאות, זלזול - כל זה מרגיש קצת דביקי.
החלק שהוא משנה תנוחה ונאנח, לעומת זאת, עובד הרבה יותר טוב.
גם החלק שהוא עוצר, שהוא תוקף, שהוא מנסה להבין - כל אלו יותר זורמים בקריאה.

סתם צדתי משפט אחד: אלישע הרים אליו מבט תוהה. ״מה?!״ שאל בגבות מורמות. ״על מה אתה מדבר?!״
אם במקום 'הרים מבט תוהה' , ואז 'גבות מורמית' היה כתוב 'הרים גבה' - זה היה הרבה יותר אלגנטי.

אהבתי בפרק - שאלישע חושד באביגדור. זה מוסיף לנו לאקשן, זה מסקרן, זה מעלה שאלות.

לא אהבתי - את פירוק המסתורין הטוטאלי שקורה בפרק, כל הסיפור הפך להיות אנושי וצפוי. אוקיי, אז אלו סך הכל פושעים מדרג ג', אולי אלימים, אולי חכמים - אבל אפשר לצלוח את המאבק מולם כמו עוד מאות אלפי פושעים אחרים.
הפרק הזה גורם לנו להרגיש שאין שום הצדקה לאימה שאפפה אותנו חלקים ניכרים כ"כ בסיפור.
נכון, אלישע פגש את אחד מהם, אבל בסופו של דבר האיש היה סה"כ עם סכין, ובוגר סיירת מטכ"ל חיסל אותו בקליע בודד. גם זה שהוא הצליח לרצוח את עמיקם ואמיר - זה היה עניין של תכנון ותזמון אבל לא באמת סכנה שלא ניתן להתגונן מפניה. זה כמו עוד איזה מחבל שפל, ועם נהלים קצת יותר קשוחים - זה לא היה קורה. ובסוף לא היה שם איזה דרמה.
ואם מדינת ישראל התמודדה עם ארכי-מחבלים גאוניים ושטניים, ובסופו של דבר חיסלה אותם - אז מה הביג-דיל מול הכנופיה הזו?
גם המחבלים שטופי מח, גם במחבלים יש אנשים חכמים שמתכננים מהלכי שח-מט מחרידים כדי לבצע מה שתכננו (והקב"ה מצילנו מידם)

בקיצור, הפרק הזה משאיר את המתח ומעלים את האימה. וגורם לנו להזדהות עם אלישע הקצר-רוח שלא מצליח להבין מה המידע הזה מקדם אותנו, מה היקף האירוע ואיפה טמון הקאצ', כי ברור לנו שיש קאצ' כזה.
(בגלל אשת הרב והרכב ללא הנוזלים)

 

[mic003]

ב"ה

פרק מצויין שנותן לנו סוף סוף קצת תשובות.
כמה דברים שעלו לי:
כל הפרק הוא מונולוג של אביגדור, עם קצת קטיעות מידי פעם של אלישע, וזה די מעייף.
החלקים שמצויין בפירוש הבעת הפנים שלו - שמחה לאיד, שעשוע, חיוך של הבנה, נימה משתתפת, נימה דרמטית, התנשאות, זלזול - כל זה מרגיש קצת דביקי.
החלק שהוא משנה תנוחה ונאנח, לעומת זאת, עובד הרבה יותר טוב.
גם החלק שהוא עוצר, שהוא תוקף, שהוא מנסה להבין - כל אלו יותר זורמים בקריאה.

סתם צדתי משפט אחד: אלישע הרים אליו מבט תוהה. ״מה?!״ שאל בגבות מורמות. ״על מה אתה מדבר?!״
אם במקום 'הרים מבט תוהה' , ואז 'גבות מורמית' היה כתוב 'הרים גבה' - זה היה הרבה יותר אלגנטי.

אני מסכים עם זה שמונולוג הוא לא נעים לקריאה. מצד שני, הגילויים בפרקים האלו די רציניים, ולא הייתי רוצה לחזור כל פעם לעבר, כי זה נורא. אני מסכים גם עם הביקורת על כך שניתן היה לדייק יותר, מקווה שכבר בפרק הבא - יהיה שינוי.

אהבתי בפרק - שאלישע חושד באביגדור. זה מוסיף לנו לאקשן, זה מסקרן, זה מעלה שאלות.

בעיניי, אביגדור די חשוד. המניעים שלו לא ברורים, וזה יוצר אוטומטית תחושה של תככים וכוחות עלומים שמושכים בחוטים.

לא אהבתי - את פירוק המסתורין הטוטאלי שקורה בפרק, כל הסיפור הפך להיות אנושי וצפוי. אוקיי, אז אלו סך הכל פושעים מדרג ג', אולי אלימים, אולי חכמים - אבל אפשר לצלוח את המאבק מולם כמו עוד מאות אלפי פושעים אחרים.
הפרק הזה גורם לנו להרגיש שאין שום הצדקה לאימה שאפפה אותנו חלקים ניכרים כ"כ בסיפור.
נכון, אלישע פגש את אחד מהם, אבל בסופו של דבר האיש היה סה"כ עם סכין, ובוגר סיירת מטכ"ל חיסל אותו בקליע בודד. גם זה שהוא הצליח לרצוח את עמיקם ואמיר - זה היה עניין של תכנון ותזמון אבל לא באמת סכנה שלא ניתן להתגונן מפניה. זה כמו עוד איזה מחבל שפל, ועם נהלים קצת יותר קשוחים - זה לא היה קורה. ובסוף לא היה שם איזה דרמה.
ואם מדינת ישראל התמודדה עם ארכי-מחבלים גאוניים ושטניים, ובסופו של דבר חיסלה אותם - אז מה הביג-דיל מול הכנופיה הזו?
גם המחבלים שטופי מח, גם במחבלים יש אנשים חכמים שמתכננים מהלכי שח-מט מחרידים כדי לבצע מה שתכננו (והקב"ה מצילנו מידם)

כבר הבהרתי באחת התגובות הקודמות, שזה מכוון. הסיבות לכך יתבהרו בהמשך, אבל אני רוצה להזכיר משהו שכתבתי אחרי הפרק החמישי, ורלוונטי גם עכשיו.

האמת, שקשה להגדיר את הז׳אנר המדוייק של הסיפור, כי חלק מהעניין שלו הוא שהוא נע כל העת בין הריאליסטי לבדיוני. אני לא מכיר עוד סיפור שבנוי בצורה הזו, ואני גם לא יכול לפרט מה הוא בסופו של דבר.

לא הייתי מספיד את המסתורין בעלילה. הזהות של לבושי השחורים אמנם התבררה, אבל מילת הקוד היא - קלפטון. לא סתם הארכתי כל כך בפיתוח הדמות שלו, למרות צעקות השבר של חלק מהקוראים.

בקיצור, הפרק הזה משאיר את המתח ומעלים את האימה. וגורם לנו להזדהות עם אלישע הקצר-רוח שלא מצליח להבין מה המידע הזה מקדם אותנו, מה היקף האירוע ואיפה טמון הקאצ', כי ברור לנו שיש קאצ' כזה.

דווקא ההתקדמות הייתה טובה לדעתי. המידע על זהות לבושי השחורים הוא מאוד חשוב, וזה עוד צעד בדרך לחיבור של כל העלילה יחד.

 

[אימפולסיבי]

חשש כבד לשלומו של אלישע. הוטל צא"פ.

 

[mic003]

חשש כבד לשלומו של אלישע. הוטל צא"פ.

לקראת סוף השבוע הוא יחזור.

 

[אימפולסיבי]

לקראת סוף השבוע הוא יחזור.

כה יתן ה'.

 

[CN]

ב"ה

יצור רכרוכי ורופס, שחי בבועה משלו, ואני פשוט יודע – שאלו הבלים. אני יכול למנות לך את כל החסרונות של נמרוד, אבל הוא ממש לא מי שאתה מתאר. אני לא יודע מה האינטרס שלך להציג אותו כך, אבל זה מגוחך, כי אני חקרתי את האיש ואני מכיר אותו לפרטי פרטים״.

אביגדור לא התרשם מההצהרה של אלישע. ״אתה כנראה מכיר אותו טוב ממני,״ אמר באדישות. ״אבל אני נוטה לחשוב שליאוניד הכיר אותו טוב מכולם. המידע שלי על אודות גואטה, מבוסס על הדברים שמסר ליאוניד, כך שבעיניי – הדיון באמינות של המידע, הוא דיון מיותר״.

הנחרצות של אביגדור, והאופן בו הוא ביטל את טענותיו של אלישע, גילו צד חדש באישיותו של אביגדור

לגבי הקטע המצוטט יש לי כמה דיוקים קטנים -
1. 'רכרוכי ורופס' הייתי מחליפה ב'הזוי ומדומיין', כי התיאור הוא לא על איזה שליימזל אלא על פטנזיונר תלוש מהמציאות, ולאו דווקא 'רופס' שנמרח על הספה.

2. אביגדור לא מתרשם, ומדבר באדישות
ואז אלישע מתפלא *מהנחרצות*.
זה לא מסתדר, ציפיתי לראות שם: 'אביגדור הזדקף. "אתה כנראה מכיר אותו טוב ממני", אמר בחדות'

זכור לי שהיו לי עוד דיוקים, אם אזכר אכתוב.

 

[אימפולסיבי]

לקראת סוף השבוע הוא יחזור.

אמרתי לכם שמשהו נורא קרה.

 

[CN]

ב"ה

מכיוון שתקופה ארוכה לא היו סקרים באשכול זה,
הריני פותחת סקר על גורלו של אלישע:

אם לדעתכם השבלולים הרגו אותו - סמנו עצוב

אם הוא התאשפז במוסד הפסיכיאטרי כפי שחשדנו בעבר - סמנו צוחק

אם היחידה חיסלה את כל השבלולים, הפילה פצצת אטום על עזה והשמידה את איראן, עירק וסוריה - סמנו שכוייח

אם עמיקם ואמיר חזרו מעולם האמת יחד עם קלפטון, וחבטו באמצעות תכריכיהם על ראשו של גואטה - סמנו מופתע

ואם אתם רוצים לדעת מה באמת קרה, כמוני - סמנו לייק

תוצאות הסקר יוגשו לסופר,
כל לייק ייחשב כפרק חדש בתוך ארבעה ימים.
בהצלחה!


ולמען הגילוי הנאות: הסקר הוא על דעתי בלבד וללא התחייבות כלשהי מצד הסופר, לא בעל פה ולא בכתב ולא עפ"י הדין הבינלאומי. טחל. כלומר טלח.