כל מילה בסלע!אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.
עד שבא פורים.
כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.
וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.
התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.
וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.
אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.
אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.
אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.
אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.
ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.
אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.
אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.
יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.
יתכן.
אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.
ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.
אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.
הכל בפנים.
עמוק.
כואב.
משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.
רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני
- גם אני
תודה רבה. ממש יפה מה שכתבתםקראתי פה כל מיני תגובות שכאילו אנשים עברו איזה טראומה בפורים וכו' ולכן הם עצובים וכו', אני חושב שלהגיד את זה באופן גורף על תופעה שהרבה סובלים ממנה זה שטויות- צריך לדעת את האמת שהשמחה בתורה ובמצוות זה לא דבר טבעי אלא דבר שצריך לעבוד עליו, מה הכוונה לעבוד?
יש משל יפה מר' נחמן שכשיש אנשים שרוקדים לקול מוזיקה- ואדם מבחוץ מבחין בהם שהם רוקדים אבל אינו שומע את המוזיקה האנשים שרוקדים נדמים בעיניו כמשוגעים. אותו דבר אדם שבא לחג בלי הכנה והוא לא מחובר לתוכן הפנימי של החג הוא לא יכול לקבל את האור שלו ובאמת לשמוח בו.
התורה והמצוות הם שכל עליון שאי אפשר להבין אותו מסברא רגילה- זאת אומרת גם אם אתה אדם שמח ברגיל, זה לא אומר שתשמח במצוות - כי המצוות הם אמונה- ולכן חיבור לאמונה הוא משהו שצריך לבנות, וזה לא בא לבד
את השאלה ששאלו פה בפורום הצגתי בפני רב חשוב שאני יושב איתו ועוזר לו לכתוב כתבים (הוא מעל 70+) ושאלתי אותו שראיתי אנשים ששואלים שבתכלס הם עצובים ביום הפורים, אז הוא התחיל להסביר לי שצריך לשמוח בניסים שהיה במגילה ואיזה נפלאות, אמרתי לו הרב זה לא משמח משהו שהיה לפני כמה אלפי שנים, גם אם היה ניסים גדולים, איך הלב ישמח מזה?
ויש עוד רעיונות של כח התפילה וכו', אבל בתכלס רק לחשוב שפורים זה איזה כספומט (או ישועומט) זה מאוד נחמד אבל זה לא באמת משמח.
אז הוא חשב ואמר רעיון הוא אמר לי משהו שחיזק אותי ובאמת גרם לי לשמחה- בפורים אחד הדברים זה הנשיאת חן של אסתר- שיש מדרש שאומר שהמלך אחשורוש ברגע שהיא נכנסה אליו היה בכזה זעם וכעס, בכאלו העצבים שהוא רצה להרוג את אסתר, אבל הקב"ה נתן לאסתר חן וכל הכעס של אחשורוש התבטל לגמרי.
שלי אישית ממש עורר שמחה -ואני בטוח שמי שיאמין בו באמת זה יעזור לו להתחבר- בפורים הקב"ה גם ליהודי מכוער (במעשיו כן?) שנראה בעיניו שהוא רחוק מאוד הקב"ה נותן לו חן למצוא חן בעיני הקב"ה בעצמו! זאת אומרת שבפורים הקב"ה רואה את כל היופי שלך של הנשמה שלך, וזה מבטל הכל! הוא בעצמו לא רואה שום דבר רע שיש בנו! הקב"ה פשוט רואה את כל היופי שלך כאילו אתה צדיק יסוד עולם! אם אדם מאמין בזה, הוא גם מרגיש בעצמו וחושב על עצמו שבפורים במשתה היין הקב"ה רואה בי רק את הטוב! וכשאדם מרגיש שהוא נשמה ושהקב"ה נותן לו חן איך שהוא, למרות הכל, זה דבר שמחבר את האדם ישירות ומאוד מאוד משמח, לפחות אותי
אני לא חושב שהדיון פה היה האם זה נכון להשתכר אלא כל אחד אמר האם זה מפריע ולא חס ושלום לומר שאסור להשתכר אם כבר עד כמה להשתכר עד דלא ידע כולל או עד ולא עד בכלל,מה שמעניין באשכול הזה
שיש המצדדים בעד [דלא ידע] ויש נגד
יש המצביעים על התעלות דקדושה ואחרים על רגישות יתירה
ואבינועם גולדברג עובר ומחלק לייקים
כמה ציניות- אולי לכם אישית זה נראה מוזר מהצד כמו אנשים מדוכאים וכו' ועצובים, אבל תדעו לכם שהאנשים האלו שמתארים פה עצבות בפורום בשיגרה יכולים להרגיש הרבה יותר שמחים ממכם (כמובן שאני לא מכיר אתכם בכלל), הם פשוט כל כך טוב להם, שהם לא מבינים למה צריך לעשות משהו כל כך מוחצן וזר למערכת שלהם שלא "זורם" עם כל השמחה השיגרתית שלהם.עזבו אותכם,
תישבו כל העצובים והמסכנים והמתמסכנים בבית, בחדר סגור ומסוגר, תנעלו את החלונות ותשימו מבודד רעשים כדי שחס וחלילה לא יחדור אליכם שיר עליז ושמח.
תתקשרו לקופה של השכונה תתרמו כסף- קיימתם מתנות לאביונים בלי שמחה
תפתחו את החלון לרגע(כמובן שתישמו אטמים) ותזרקו 2 קופסאות שימורים תיסגרו את החלון לאחר מכן- משלוח מנות
תאכלו את הלב, תשתו את הדם- קיימתם סעודה
תפרשו לשינה קצרה -עדלא ידע
לסיכום: קיימתם את כל מצוות הפורים בלי לשמוח!!! בראווו!
זה מאוד יפה לצחוק על אנשים בפורום פה, ועל רגשות וחוויות אמיתיות שאנשים מנסים לפתור, ואז כשמעירים לך לכתוב "נא לא לחנך" אבל הדה לגיטימציה שאתה עושה פה למשהו שהרבה אנשים עוברים זה פשוט פגיעה באחרים, ואולי אתה (או את?) זה שמנסה לחנך דרך הציניות- אני סה"כ מבקש ממך לא לפגוע, ואתה אומר לי "לא לחנך" בוודאי שכל אחד יעשה מה שטוב לו ואף אחד לא שואל פה אף אחד על זה, ולא צריך אישור שלך לזה. ולגבי הקביעה שלך ג. אין כזה דבר עצובים בפורים אבל שאר ימות השנה שמחים- אשמח לדעת כמה אנשים אתה מכיר ומה רמת הידע שיש לך ברגשות שלהם ובמחשבות שלהם, ואיזה מכון סטטיסטיקה יש לך בבעלותך שבדק את זהא. נא לא לחנך
ב. שכל אחד יעשה מה שטוב לו
ג. אין כזה דבר עצובים בפורים אבל בשאר ימות השנה שמחים
I REST MY CASEיאללללה,
חטאתי, עויתי, פשעתי, הרשעתי, העויתי, דיברתי דופי,- ועל כולם.. סלח לנו!
נא להרגיע,
ואם נגעתי לך בנקודה כואבת ואו זרעתי מלח על הפצעים, אתה מוכן ומזומן ללכת לפסיכולוג לפני שזה יחמיר ותאלץ ללכת לפסיכיאטר
נ.ב מרוב שאני מכיר\ה המון אנשים , אני לא זוכר\ת כמה...
סליחה אבל ממש לא נכון לומר שבכי של שיכור זה בגלל רשעים מלאי חרטות.נכון, יתכן שבשלב השני או השלישי של השיכרות, יפרצו הבכיות, החרטה, הרצון להיות יותר טוב. כמאמר השיר,"השיכורים בוכים בלילה".
אך זה מה שאמרו חז"ל, "רשעים מלאי חרטות",
שיכורים אלו זוהי התבנית שלהם גם ביום יום, ספירלה של פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.
(ביום יום זה לא מהיר כל כך כמו קצב השפעת האלכוהול, במהלך השנה זה יהיה בתקופות, וגם פחות נוכח, כי זוהי התמודדות פנימית)
המצקצקים והמתרגשים מבכיות התשובה, צר עולמם.
תראו מה עשה אותו שיכור בשלב הראשון של השיכרות, מה יצא ממנו אז, לאו דווקא באופן מוגזם וקיצוני.
אל תסתכלו רק על שלב החרטה, כשהאלכוהול עדיין קיים, אך מתחיל להתפוגג, ויש שם חלון קטן של הבנה פנימית מזוקקת, שהחיים האלו הם מתסכלים. פנטזיה/חרטה/פנטזיה/חרטה.
תמיד הבכי הזה מגיע לקראת סוף השיכרות.סליחה אבל ממש לא נכון לומר שבכי של שיכור זה בגלל רשעים מלאי חרטות.
אדם כל השנה וכל הזמן נמצא במצב חיצוני שמענין אותו מה יאמרו הוא חי בלחץ ופחות מתעסק בפנימיות שלו. מגיע הזמן שהוא שותה. וממילא מגיע הרגע הפנימי שכבר לא מענין אותו אחרים ואז מגיע הרגע של הבכי הטהור. שהאדם הזה זועק אני באמת רוצה להיות יותר טוב רוצה להתקדם בחיים. זה בכי שמגיע מהנקודה הפנימית שבלב. אינני חושב שע"ז דיברו חז"ל ברשעים מלאי חרטות. (אולי דיברת על בכי אחר אבל כפי איך שאני חושב רוב הבכי של השיכורים זה משם) וכמובן שהכול תלוי ברמה של השיכור, כמובן.
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כג
אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
הנושאים החמים