שלא עשני גוי
משתמש צעיר
- הוסף לסימניות
- #41
מה שווה הכסףתכלס, יצאו עם מיליונים ביד...
כשהילדים וההורים חוו טלטלה כ"כ קשה
מה שווה הכסףתכלס, יצאו עם מיליונים ביד...
ברור!מה שווה הכסף
כשהילדים וההורים חוו טלטלה כ"כ קשה
כמובן לא מכירה את המקרה עליו כתבת,לכל מי שמדבר על הרווחה כעל גוף קהילתי רווחתי שכל מטרתו רק לתת
אני מכיר משפחה שהייתה גרה במקום מעורב והשכנים החילונים הלשינו לרווחה
והרווחה נכנסה לבית ושאלה מדוע יש בלגן וחוסר סדר שזה אכן מה שהיה שם
החדרים לא היו מסודרים והכניסו סומכת שכביכול תאמר לה מה צריך לארגן למעשה היא דיווחה לרווחה
כשהבית לא מסודר או כשנעלם פעם ילד ולקח 20 דקות עד שמצאו אותו וקבעו להם לשלוח את הילדים למעון
שידווח להם ולאיז מסגרת לשלוח את השאר וכו
וממש ירדו לחיי המשפחה בצורה מטורפת לא אומר שזה בכל מקרה ומן הסתם ברוב המקרים זה לא כך
אבל ממש החריד אותי הסיפור עוד הפעם שם זה לווה בהתיעצות עם דעת תורה
ולכן אני לא אומר כלום אבל לצלם תמונות ולשלוח הסרטות כדי שיקחו לאמא את הילדים שלה
כפי שהיה בסיפור הקודם זה בוודאי דבר שצריך התיעצות עם רב בי"ד ואם היה סנהדרין אז סנהדרין
ברור שאתם צודקיםכמובן לא מכירה את המקרה עליו כתבת,
אבל לפעמים שומעים רק צד אחד -
הצד של ההורים שסובלים מכך שנכנסו להם לחיים ופגעו בפרטיות ונתנו להם להרגיש כישלון ולא יוצלחים
אבל לך תדע אם כל הנ"ל לא הציל את החיים של הילדים בבית?
לפעמים הורים נמצאים באמת במצוקה ולא מצליחים לתפעל את החיים בכוחות עצמם, אבל קשה להם לבקש עזרה ולהודות בחולשה שלהם. לפעמים הם עצמם גדלו ככה ולא מכירים מציאות אחרת.
יש בקטיפה טור אישי שכותבת אחת שבעקבות פוסט טראומה מתאונה שעברה היא הפסיקה לתפקד בבית
לא ישנה בלילה מסיוטים וביום עייפה וחלשה ומנותקת מהמציאות
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...
תמיד צריך לחשוב קודם כל על הילדים שליאז לפני שאתם מרחמים
ובאמת מכל הלב
לפעמים תצטרכו קודם לחשוב על הילדים שלכם.
הוצאת את הסיפור מהקשרו.יש בקטיפה טור אישי שכותבת אחת שבעקבות פוסט טראומה מתאונה שעברה היא הפסיקה לתפקד בבית
לא ישנה בלילה מסיוטים וביום עייפה וחלשה ומנותקת מהמציאות
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...
הגיוני שתילחץ אבל עצוב מאוד על הילדים שהיא התנגדה.הוצאת את הסיפור מהקשרו.
ספציפית באותו סיפור, האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת! למה את כותבת על הילדה שהיא האמא? האמא בסיפור מצליחה לטפל בהם פיזית, אמנם בצורה מאוד מינימלית אבל היא לא באי-תפקוד.
היא פשוט צריכה עזרה כלכלית כדי שתוכל להתפנות לטפל בטראומה שלה.
באמת לא חכם מצד הרווחה לקפוץ ישר להוצאת ילדים.
עונה לך גם על זה -האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
נכון בעבר היא הצליחה להתמודד ולנצח ועכשיו היא כותבת בעצמה שאין לה כוח להיות החזקה.סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת!
לא זוכרת שקראתי את זה.. כנראה פספסתימתואר שם מסיבת סידור של הילדה, שמגיעה עם אמא אומנת
כלומר בסוף הילדים כן עברו למשפחות אומנה, והאמא הבינה שאכן זה מה שטוב בשבילם.
בוודאי שמתואר שם חוסר תפקוד קיצוני שדורש עזרה משמעותית,
וגם נקודת מבטה של האישה וכנראה תיאור של התהליך שעוברת עד שמבינה שצריך עזרה חיצונית, עד כדי אומנה.
הגיוני שזה לא תהליך שמבינים אותו ביום אחד,
והגיוני שיהיו לה תחושות קשות מול אנשי הרווחה, גם אם הם הכי מקסימים ורגישים, היא לא במקום להרגיש את זה.
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...
כל מילה.הוצאת את הסיפור מהקשרו.
ספציפית באותו סיפור, האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת! למה את כותבת על הילדה שהיא האמא? האמא בסיפור מצליחה לטפל בהם פיזית, אמנם בצורה מאוד מינימלית אבל היא לא באי-תפקוד.
היא פשוט צריכה עזרה כלכלית כדי שתוכל להתפנות לטפל בטראומה שלה.
באמת לא חכם מצד הרווחה לקפוץ ישר להוצאת ילדים.
יש ערים שהרווחה שם עמוסה מעל הראש וצריך להיות באמת מאוד מסכנים כדי לקבל עזרה...סיפרה לי מישהי שביקשה מהרווחה לשלוח ילדה שלה לפנימייה, המשפחה ברור רווחה...
הרווחה אמרו לה שהם עדיין לא מספיק מסכנים... משהו בסגנון
מכתב אל השכן שעמד מן הצד
"קראתי את המילים שלך, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על הרגע ההוא שבו עמדת מול הדלת הפתוחה שלהם. ראית את הזבל נערם, הרחת את הריח הנורא, ראית את שבעת הילדים – והדבר הראשון שעשית היה לסגור את הלב ולחשוב על ערך הדירה שלך במרכז הארץ.
איך אפשר לישון בשקט במיטה נקייה, כשמעבר לקיר הדק יש ילד בן שלוש שנרדם על רצפה מלאה בזוהמה? איך אפשר להתלונן על הריח בחדר המדרגות, כשיש נשמות קטנות שזה הניחוח של הילדות שלהן? הילדים האלו לא צועקים כי הם מפריעים למנוחת השכנים, הם צועקים כי הם טובעים. הם טובעים בתוך הבית שלהם, ואתם – השכנים שרואים הכל – עומדים על שפת הבריכה ומתווכחים למי זה מלכלך את הנעליים.
חשבת פעם מה עובר בראשו של ילד בן עשר שרואה את השכנים שלו נגעלים ממנו? שעובר בלובי המפואר ומרגיש כמו מצורע כי אף אחד לא באמת רואה אותו, אלא רק את הכתם שהוא משאיר? הכתם האמיתי בבניין שלכם הוא לא הזבל במדרגות, אלא השתיקה המנוכרת שלכם. הכתם הוא ששבעה ילדים גדלים בתופת, וכל מה שהיה לשכנים שלהם להגיד זה ש'אין העט יכולה לכתוב'.
העט יכולה לכתוב, אבל היד הייתה צריכה להושיט כיכר לחם. היד הייתה צריכה לדפוק על הדלת עם חיוך, להציע עזרה בסיסית, לתת לילדים האלו להרגיש שגם להם מגיע מקום בעולם הזה. עמדת מן הצד וראית את חורבן הבית שלהם, ובמקום לבכות עליהם, בכית על הנוחות שלך.
ביום שבו הילדים האלו יגדלו, הם לא יזכרו את הלכלוך, הם יזכרו שהיה להם שכן שראה אותם בשיא החרפה שלהם – והפנה להם את הגב. עוד לא מאוחר מדי לכבס את המצפון. לפני שאתה מחפש למי לדווח, חפש איך להיות בן אדם. תסתכל לילד בן השלוש הזה בעיניים ותבקש ממנו סליחה על כל יום שעברת לידו וסתמת את האף, במקום לפתוח לו את הלב."
אם דברו פה על התנשאות, אז זה!בלת"ק חלקי,
אני מאד מצטערת אבל חייבת לכתוב את זה,
הזדעזעתי מהתיאור שעולה מהצגת המקרה -
בניין שלם מודעים לזוועות שעוברים על ילדים רכים שלא טעמו טעם חטא,
כולם ממשיכים בשגרת חייהם, עוצמים עיניים וממשיכים הלאה.
איפה לא תעמוד על דם רעך? איפה כל המציל נפש מישראל?
ופותחת האשכול, מה שמעסיק אותה זה הסבל שהשכנים הענוגים עוברים עם הריח שעולה מהבית, והתולעים שמתרבים בבנין.
"קול דמי אחיך זועק אלי מן האדמה" -
שוועת הילדים עולה לשמים, ואין לי ספק שעובדי ה' אמיתיים עם לב יהודי חי ופועם לא מסוגלים להתעלם ולהמשיך בשגרת חייהם כשבד' אמותיהם יש ילדים יהודים סובלים.
זה קודם כל,
וכשהלב היהודי יתעורר וירגיש באמת את הסבל שהילדים האלה עוברים, כבר ימצאו הדרכים והפתרונות כדי לעזור להם.
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כג
אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
הנושאים החמים