דרוש מידע עזרה עם שכנים בעייתים.

[שלא עשני גוי]

תכלס, יצאו עם מיליונים ביד...

מה שווה הכסף
כשהילדים וההורים חוו טלטלה כ"כ קשה

 

[הרי אלו שלך!]

מה שווה הכסף
כשהילדים וההורים חוו טלטלה כ"כ קשה

ברור!
כתבתי בציניות, וגם כדי שיהיה ברור לכולם בסיפור שהמשפחה היו בסדר והרווחה לא,
כי תכלס הם יצאו עם הכסף

 

[אור צחצחות]

לכל מי שמדבר על הרווחה כעל גוף קהילתי רווחתי שכל מטרתו רק לתת
אני מכיר משפחה שהייתה גרה במקום מעורב והשכנים החילונים הלשינו לרווחה
והרווחה נכנסה לבית ושאלה מדוע יש בלגן וחוסר סדר שזה אכן מה שהיה שם
החדרים לא היו מסודרים והכניסו סומכת שכביכול תאמר לה מה צריך לארגן למעשה היא דיווחה לרווחה
כשהבית לא מסודר או כשנעלם פעם ילד ולקח 20 דקות עד שמצאו אותו וקבעו להם לשלוח את הילדים למעון
שידווח להם ולאיז מסגרת לשלוח את השאר וכו
וממש ירדו לחיי המשפחה בצורה מטורפת לא אומר שזה בכל מקרה ומן הסתם ברוב המקרים זה לא כך
אבל ממש החריד אותי הסיפור עוד הפעם שם זה לווה בהתיעצות עם דעת תורה
ולכן אני לא אומר כלום אבל לצלם תמונות ולשלוח הסרטות כדי שיקחו לאמא את הילדים שלה
כפי שהיה בסיפור הקודם זה בוודאי דבר שצריך התיעצות עם רב בי"ד ואם היה סנהדרין אז סנהדרין

כמובן לא מכירה את המקרה עליו כתבת,
אבל לפעמים שומעים רק צד אחד -
הצד של ההורים שסובלים מכך שנכנסו להם לחיים ופגעו בפרטיות ונתנו להם להרגיש כישלון ולא יוצלחים
אבל לך תדע אם כל הנ"ל לא הציל את החיים של הילדים בבית?
לפעמים הורים נמצאים באמת במצוקה ולא מצליחים לתפעל את החיים בכוחות עצמם, אבל קשה להם לבקש עזרה ולהודות בחולשה שלהם. לפעמים הם עצמם גדלו ככה ולא מכירים מציאות אחרת.

יש בקטיפה טור אישי שכותבת אחת שבעקבות פוסט טראומה מתאונה שעברה היא הפסיקה לתפקד בבית
לא ישנה בלילה מסיוטים וביום עייפה וחלשה ומנותקת מהמציאות
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...

 

[S10]

כמובן לא מכירה את המקרה עליו כתבת,
אבל לפעמים שומעים רק צד אחד -
הצד של ההורים שסובלים מכך שנכנסו להם לחיים ופגעו בפרטיות ונתנו להם להרגיש כישלון ולא יוצלחים
אבל לך תדע אם כל הנ"ל לא הציל את החיים של הילדים בבית?
לפעמים הורים נמצאים באמת במצוקה ולא מצליחים לתפעל את החיים בכוחות עצמם, אבל קשה להם לבקש עזרה ולהודות בחולשה שלהם. לפעמים הם עצמם גדלו ככה ולא מכירים מציאות אחרת.

יש בקטיפה טור אישי שכותבת אחת שבעקבות פוסט טראומה מתאונה שעברה היא הפסיקה לתפקד בבית
לא ישנה בלילה מסיוטים וביום עייפה וחלשה ומנותקת מהמציאות
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...

ברור שאתם צודקים
רק סייגתי מהסיפור שאני הכרתי שכל דבר צריך להיות עם רבנים ובאחריות רבה מאוד
כי ברור שכשישאלו רווחה אני זורק דוגמא מה עדיף ילד רעב חולה או שיהיה עם שפע של אוכל
ויהיה מטופל וילמד מקצוע ברור שיאמרו את הדבר השני ואנחנו יודעים שאנשי ירושלים העדיפו להיות רעבים ולא לשלוח לאיזה מקום עם לימודי שפות נוספים אני רק זורק דוגמא ומטרתי לומר שלפני שמכניסים רווחה ומצלמים להם תמונות כדי שיקחו את הילדים בבית צריך דעת תורה ברורה ביותר

 

[מרמורשטין]

מניחה כאן בזהירות היבט נוסף וחשוב מאין כמותו.
מה ההשפעה של שכנים כאלו על הילדים שלכם?
במשך תקופה גרתי בשכנות למשפחה עם תאור דומה
הילדים שלהם היו בגילאים תואמים לילדים שלי
ומהר מאד ניכרה השפעה.
פתאום נכנסו הביתה מילים וביטויים לא משהו,
הילדים התחילו לחכות את בן השכנים שהיה טיפוס כריזמתי עם כל ההזנחה.
היה קשה מאד לשמור על גבולות,
לעמוד מול ילד רעב שההורים לא בבית והוא נשאר לבד
אך מנגד - אם אכניס אותו אלי, ההשפעה על הילדים שלי יכולה להיות הרסנית.
במשך כמה שנים נקרעתי עד שב"ה אותם שכנים עברו דירה.

אז לפני שאתם מרחמים
ובאמת מכל הלב
לפעמים תצטרכו קודם לחשוב על הילדים שלכם.

 

[אור צחצחות]

אז לפני שאתם מרחמים
ובאמת מכל הלב
לפעמים תצטרכו קודם לחשוב על הילדים שלכם.

תמיד צריך לחשוב קודם כל על הילדים שלי
אבל למה זה סותר?
לרחם לא אומר דווקא להכניס אותם לבית
הציעו פה הרבה אפשרויות של עזרה שלא כוללת את זה

 

[היזם]

בדרך כלל מה שהכי מומלץ לעשות
זה לפנות לגבאי צדקה מהקופה המקומית
והוא יפנה לרווחה.
מילה שלו חזקה בדרך כלל יותר מבן אדם פרטי
שפנה אליהם
הם יודעים שאם הם יעשו שלא לפי הסטנדרט
הם לא במלחמה מול המשפחה ועוד כמה שכנים שבדרך כלל לא חזקים מדי,
אלא מול קופת צדקה עירונית או שכונתית שיש לה בדרך כלל כוח מול רבני העיר ומול נבחרי ציבור כך שהם עושים דברים קיצוניים רק בתיאום מול עסקני הקופה

 

[אם הבנות :)]

מדברים רק על הילדים המסכנים. מה שכנראה נכון מאד לצערינו.
אבל גם ההורים סובלים! מאד!
אף אמא לא רוצה לראות את הילדים שלה ואת הבית שלה במצב כזה. גם אם לאנשים מבחוץ זה נראה כביכול השינוי "בידיים שלה".
ואם כבר דובר על עזרה בפן של יחס הולם לילדי השכנים, אז בבקשה גם להורים. לא פני שמכניסין טוב טוב לראש וללב מה הם עוברים.

 

[-רות-]

יש בקטיפה טור אישי שכותבת אחת שבעקבות פוסט טראומה מתאונה שעברה היא הפסיקה לתפקד בבית
לא ישנה בלילה מסיוטים וביום עייפה וחלשה ומנותקת מהמציאות
הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...

הוצאת את הסיפור מהקשרו.
ספציפית באותו סיפור, האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת! למה את כותבת על הילדה שהיא האמא? האמא בסיפור מצליחה לטפל בהם פיזית, אמנם בצורה מאוד מינימלית אבל היא לא באי-תפקוד.
היא פשוט צריכה עזרה כלכלית כדי שתוכל להתפנות לטפל בטראומה שלה.
באמת לא חכם מצד הרווחה לקפוץ ישר להוצאת ילדים.

 

[אור צחצחות]

הוצאת את הסיפור מהקשרו.
ספציפית באותו סיפור, האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת! למה את כותבת על הילדה שהיא האמא? האמא בסיפור מצליחה לטפל בהם פיזית, אמנם בצורה מאוד מינימלית אבל היא לא באי-תפקוד.
היא פשוט צריכה עזרה כלכלית כדי שתוכל להתפנות לטפל בטראומה שלה.
באמת לא חכם מצד הרווחה לקפוץ ישר להוצאת ילדים.

הגיוני שתילחץ אבל עצוב מאוד על הילדים שהיא התנגדה.
אומנה יומית זה דבר נפלא לאשה שזמנית לא מתפקדת
לא מוציאים את הילדים מהבית אלא נותנים להם כמה שעות בבית בריא עם אוכל חם (ולא פיצות קפואות שהילד בן ה10 מחמם לו ולאחים שלו)
הילדה הקטנה מתוארת כאם הורית וההוכחה היא שהילדה בת 2 נצמדת אליה כל הזמן במקום אל האמא
במיוחד עכשיו כשגם האבא נפל לדיכאון. אין הורה אחראי בבית.
האמא רואה שהמקרר ריק ואפילו אין לה כוח ללכת לחדר לבקש מבעלה שיעשה מאמץ ללכת לקניות.
ומה זה נקרא שיש תמיכה משפחתית?
שמעבירים לה כסף מרחוק מדי פעם? (ולא כסף שמספיק לממן לה טיפולים, איך הם יצאו מזה בלי עזרה רצינית?)
כל עוד הם גרים רחוק ממנה ולא יכולים לבוא יום יום ולעזור לה פיזית עם הילדים והבית
או לממן לה עוזרת צמודה ובייביסיטר לילדים זה לא תמיכה שממלאה חצי מהצורך.

 

[אור צחצחות]

האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?

עונה לך גם על זה -
בוודאי שהיא צריכה עזרה נפשית. רק ככה היא תצא מזה.
אבל הבעיה שהיא החליטה או זה או כלום. אם אני לא מקבלת את מה שביקשתי אז תנו לנו ליפול עד הסוף.

ונניח שהייתה מקבלת סבסוד לטיפול - כמה זמן לוקח לטיפול להביא תוצאות?
טיפול גם יכול להחמיר זמנית את המצב שלה
מה יהיה על הילדים בינתיים?

סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת!

נכון בעבר היא הצליחה להתמודד ולנצח ועכשיו היא כותבת בעצמה שאין לה כוח להיות החזקה.
ולא יודעת למה את קוראת מתפקדת.. התיאורים שלה מציירים משהו אחר

 

[הרוח]

לגבי הסיפור בקטיפה-
למי שקראה את הפרק הראשון שהיה בעצם פרולוג/אפילוג או איך שלא קוראים לפרק בתחילה שמתאר בעצם התרחשות מהמשך הסיפור-

ספוילר: בספוילר למי שלא זוכרת ולא רוצה תזכורת:)

מתואר שם מסיבת סידור של הילדה, שמגיעה עם אמא אומנת
כלומר בסוף הילדים כן עברו למשפחות אומנה, והאמא הבינה שאכן זה מה שטוב בשבילם.
בוודאי שמתואר שם חוסר תפקוד קיצוני שדורש עזרה משמעותית,
וגם נקודת מבטה של האישה וכנראה תיאור של התהליך שעוברת עד שמבינה שצריך עזרה חיצונית, עד כדי אומנה.
הגיוני שזה לא תהליך שמבינים אותו ביום אחד,
והגיוני שיהיו לה תחושות קשות מול אנשי הרווחה, גם אם הם הכי מקסימים ורגישים, היא לא במקום להרגיש את זה.

 

[ארבע]

לגבי הסיפור בקטיפה, ובכלל
התערבות טיפולית צריכה להיעשות בדרך של כבוד!! ההתנגדות של האם מגיעה על רקע של חוסר כבוד, של ביקורת צולבת שהיא מקבלת, של פחות אמפתיה והרבה מאד שיפוט. איך אפשר לצפות לשיתוף פעולה מצד אדם?
גם הורה כושל או חולה או עייף ראוי לכבוד ולחמלה. בלי יציאה מעמדת המוצא הזו קשה להניח שהוא ישוש לשתף פעולה.
לפעמים הרווחה חוטאת בזה. לא כי יש בה אנשים רעים (לפעמים יש בה כאלו, למרבה הצער), אלא כי יש שחיקה, חיספוס מסויים שניתן להגיע אליו לאחר חשיפה רבה ואינטנסיבית לסבל, מין זילות. כאילו כבר ראינו הכל, וראינו תיקים חמורים משלכם, אז הדמעות שלכם כבר פחות מרשימות אותנו.

 

[נחמי פורתא]

בלת"ק חלקי,
אני מאד מצטערת אבל חייבת לכתוב את זה,
הזדעזעתי מהתיאור שעולה מהצגת המקרה -
בניין שלם מודעים לזוועות שעוברים על ילדים רכים שלא טעמו טעם חטא,
כולם ממשיכים בשגרת חייהם, עוצמים עיניים וממשיכים הלאה.
איפה לא תעמוד על דם רעך? איפה כל המציל נפש מישראל?
ופותחת האשכול, מה שמעסיק אותה זה הסבל שהשכנים הענוגים עוברים עם הריח שעולה מהבית, והתולעים שמתרבים בבנין.

"קול דמי אחיך זועק אלי מן האדמה" -
שוועת הילדים עולה לשמים, ואין לי ספק שעובדי ה' אמיתיים עם לב יהודי חי ופועם לא מסוגלים להתעלם ולהמשיך בשגרת חייהם כשבד' אמותיהם יש ילדים יהודים סובלים.
זה קודם כל,
וכשהלב היהודי יתעורר וירגיש באמת את הסבל שהילדים האלה עוברים, כבר ימצאו הדרכים והפתרונות כדי לעזור להם.

 

[אור צחצחות]

מתואר שם מסיבת סידור של הילדה, שמגיעה עם אמא אומנת
כלומר בסוף הילדים כן עברו למשפחות אומנה, והאמא הבינה שאכן זה מה שטוב בשבילם.
בוודאי שמתואר שם חוסר תפקוד קיצוני שדורש עזרה משמעותית,
וגם נקודת מבטה של האישה וכנראה תיאור של התהליך שעוברת עד שמבינה שצריך עזרה חיצונית, עד כדי אומנה.
הגיוני שזה לא תהליך שמבינים אותו ביום אחד,
והגיוני שיהיו לה תחושות קשות מול אנשי הרווחה, גם אם הם הכי מקסימים ורגישים, היא לא במקום להרגיש את זה.

לא זוכרת שקראתי את זה.. כנראה פספסתי
תודה שכתבת פה את הסיום המעודד.

 

[מירי כהן תיאטרון]

סיפרה לי מישהי שביקשה מהרווחה לשלוח ילדה שלה לפנימייה, המשפחה ברור רווחה...
הרווחה אמרו לה שהם עדיין לא מספיק מסכנים... משהו בסגנון

 

[הפולניה]

הילדים שם מתוארים כמוזנחים קשות. ילדה בת 6 נהיית אמא לקטנים שתחתיה ועוד תיאורים שוברי לב
ומה הכי מפחיד את האמא? הרווחה שהציעו לה אומנה יומית (הילדים חוזרים אחרי ארוחת ערב לבית)
מקווה מאוד שהסוף יהיה טוב, שהאמא תהיה מסוגלת לבקש ולקבל עזרה בשביל לתת לעצמה להחלים.
לילדים לא תהיה עוד ילדות לחוויה מתקנת...

הוצאת את הסיפור מהקשרו.
ספציפית באותו סיפור, האישה העיזה כבר לבקש עזרה נפשית, טיפול שישקם אותה, אבל לא היתה זכאית...
כן, הגיוני למדי שהיא תילחץ כשמציאים לה אומנה יומית, כשלא נותנים לה סבסוד לתמיכה נפשית, וגם לא לבעלה שגם זקוק לזה...
את לא חושבת שזה מה שהיא צריכה?
סך הכל היא מתוארת כאישה שכבר עברה דבר ושנים בחייה וניצחה, היא חזקה, יש לה גם תמיכה משפחתית, והיא מתפקדת! למה את כותבת על הילדה שהיא האמא? האמא בסיפור מצליחה לטפל בהם פיזית, אמנם בצורה מאוד מינימלית אבל היא לא באי-תפקוד.
היא פשוט צריכה עזרה כלכלית כדי שתוכל להתפנות לטפל בטראומה שלה.
באמת לא חכם מצד הרווחה לקפוץ ישר להוצאת ילדים.

כל מילה.
הרבה יותר הגיוני להביא משהי שתהיה איתה בבית ותשלים את מה שהיא לא מצליחה- מאשר ישר להוציא את הילדים,
וכמובן לממן טיפול נפשי לשני ההורים.
הרי במילא הרווחה משלמת, אז למה לא לשלם למישהי שתעזור להם בתוך הבית, למה להוציא את הילדים?

 

[תמר מהמרכז]

סיפרה לי מישהי שביקשה מהרווחה לשלוח ילדה שלה לפנימייה, המשפחה ברור רווחה...
הרווחה אמרו לה שהם עדיין לא מספיק מסכנים... משהו בסגנון

יש ערים שהרווחה שם עמוסה מעל הראש וצריך להיות באמת מאוד מסכנים כדי לקבל עזרה...
ויש ערים שהרווחה שם מידי פנויה אז במקום לעזור בצורה הגיונית הם שולחים מליון עו"סיות שמטרידות ומשגעות את המשפחה עד שהיא לא מוכנה יותר לשמוע על עזרה...
לכן תלוי מאוד באיזה עיר המקרה המדובר, ואיך הרווחה שם פועלת, ואם יש שם ארגון קהילתי או משהו שפנוי ורוצה לעזור.

 

[aster]

מכתב אל השכן שעמד מן הצד​

"קראתי את המילים שלך, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על הרגע ההוא שבו עמדת מול הדלת הפתוחה שלהם. ראית את הזבל נערם, הרחת את הריח הנורא, ראית את שבעת הילדים – והדבר הראשון שעשית היה לסגור את הלב ולחשוב על ערך הדירה שלך במרכז הארץ.

איך אפשר לישון בשקט במיטה נקייה, כשמעבר לקיר הדק יש ילד בן שלוש שנרדם על רצפה מלאה בזוהמה? איך אפשר להתלונן על הריח בחדר המדרגות, כשיש נשמות קטנות שזה הניחוח של הילדות שלהן? הילדים האלו לא צועקים כי הם מפריעים למנוחת השכנים, הם צועקים כי הם טובעים. הם טובעים בתוך הבית שלהם, ואתם – השכנים שרואים הכל – עומדים על שפת הבריכה ומתווכחים למי זה מלכלך את הנעליים.

חשבת פעם מה עובר בראשו של ילד בן עשר שרואה את השכנים שלו נגעלים ממנו? שעובר בלובי המפואר ומרגיש כמו מצורע כי אף אחד לא באמת רואה אותו, אלא רק את הכתם שהוא משאיר? הכתם האמיתי בבניין שלכם הוא לא הזבל במדרגות, אלא השתיקה המנוכרת שלכם. הכתם הוא ששבעה ילדים גדלים בתופת, וכל מה שהיה לשכנים שלהם להגיד זה ש'אין העט יכולה לכתוב'.

העט יכולה לכתוב, אבל היד הייתה צריכה להושיט כיכר לחם. היד הייתה צריכה לדפוק על הדלת עם חיוך, להציע עזרה בסיסית, לתת לילדים האלו להרגיש שגם להם מגיע מקום בעולם הזה. עמדת מן הצד וראית את חורבן הבית שלהם, ובמקום לבכות עליהם, בכית על הנוחות שלך.

ביום שבו הילדים האלו יגדלו, הם לא יזכרו את הלכלוך, הם יזכרו שהיה להם שכן שראה אותם בשיא החרפה שלהם – והפנה להם את הגב. עוד לא מאוחר מדי לכבס את המצפון. לפני שאתה מחפש למי לדווח, חפש איך להיות בן אדם. תסתכל לילד בן השלוש הזה בעיניים ותבקש ממנו סליחה על כל יום שעברת לידו וסתמת את האף, במקום לפתוח לו את הלב."

בלת"ק חלקי,
אני מאד מצטערת אבל חייבת לכתוב את זה,
הזדעזעתי מהתיאור שעולה מהצגת המקרה -
בניין שלם מודעים לזוועות שעוברים על ילדים רכים שלא טעמו טעם חטא,
כולם ממשיכים בשגרת חייהם, עוצמים עיניים וממשיכים הלאה.
איפה לא תעמוד על דם רעך? איפה כל המציל נפש מישראל?
ופותחת האשכול, מה שמעסיק אותה זה הסבל שהשכנים הענוגים עוברים עם הריח שעולה מהבית, והתולעים שמתרבים בבנין.

"קול דמי אחיך זועק אלי מן האדמה" -
שוועת הילדים עולה לשמים, ואין לי ספק שעובדי ה' אמיתיים עם לב יהודי חי ופועם לא מסוגלים להתעלם ולהמשיך בשגרת חייהם כשבד' אמותיהם יש ילדים יהודים סובלים.
זה קודם כל,
וכשהלב היהודי יתעורר וירגיש באמת את הסבל שהילדים האלה עוברים, כבר ימצאו הדרכים והפתרונות כדי לעזור להם.

אם דברו פה על התנשאות, אז זה!
ניסיתם פעם להיות במקום כזה? הרי פותחת האשכול ככל הנראה מתמודדת ביום יום שלה עם קשיים (בריאים ונחמדים ב"ה) אבל בכל אופן לא כל אחד שיש לו שכן שתמודד יותר ממנו אז זה אומר שהוא צריך וחייב להיות ה'מבוגר האחראי' לא כל אחד מסוגל להיות כתובת לכזה מקרה. אבל גם מי שלא לא מגיע לו השיפוטיות הנ"ל והזלזול.
נכון, מפריע להם הריח, קשה להם לראות את המצב ועדיין הם לא מסוגלים לעזור, ולכן? שכנים ענוגים, אדישים, הפך עובדי ה'??? נראה לי שגם התגובות לצד הזה הם מוגזמות...

 

[אמא כפולה]

מנסיון ברב המקומות אין מספיק כ"א ברווחה
עדיף לפנות לעסקן מהשכונה שיבוא לעזור
הכרתי משפחה שזה היה המצב שלחו להם כמה עוזרות שפשוט סידרו את כל הבית+ בייביסיטר לילדים אחה"צ