סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
 
נערך לאחרונה ב:
"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
 
פרק מנצח !!!
אחד הטובים ביי פאר
ווואוו
איך לא כתבת את זה כפרק פתיחה?....
הוא מוצלח בטירוף,
אין ביקורת. לא לצפות לה גם, ולא לבקש...
רק חיוך אחד ענק.
ענק ממש.
התלבטתי מה יעיר אותי צחוק או עוד קפה...
תודה...
תודה רבה!!
המשפט הזה לדעתי מדי מסורבל,
ראה מה סימנתי עם אפשרות מחיקה
נכון מאוד!

תודה רבה על הביקורת!!
 
פרק 24

"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש נפגעה מזה שלא באנו אליהם לשבת..." חני הייתה אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי, אחרי שחצי שנה הוא לא היה אצלם?" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה כאילו אנחנו לא מספיק זורמים איתם כזו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו לא זורמים איתם? היינו הרבה יותר אצלם מאשר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... כאילו, לא יודעת"

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם תבין בסוף"

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר יכול להיות שזה ייקח קצת יותר זמן"

"אוף, מעצבן שאנחנו צריכים לעשות את השבת כאן שבת כאן..." אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת קצת לחה. זה מה זה נעים!"

"חח תהנה!"


"ועכשיו השאלה איך אנחנו מסדרים את זה, כי אימא שלי ממש התעצבנה שפתאום נחתנו עליהם שבת..." אמרה חני אובדת עצות.

"מה אנחנו היינו אמורים לעשות, מאיפה היינו אמורים לדעת שיענקי יבוא אל ההורים שלי אחרי שחצי שנה שהוא לא הגיע, ולנו לא יישאר מקום אצלם? והרי לא היה שום סיכוי שאנחנו היינו מספיקים להכין שבת!" טען מוישי.

"כן, אבל היא מרגישה שאנחנו מדי מרגישים חופשי לצנוח אצלם כמו איזה זו"צ..."

"אוי, נו באמת! אנחנו מדי מרגישים חופשי איתם? כמעט ולא היינו אצלם בשנה האחרונה! היינו הרבה יותר אצל ההורים שלי!"

"לא חושבת... האמת, אני די בטוחה שהיינו יותר אצל ההורים שלי...."

"טוב, לא נתווכח... אבל לדעתי זה ממש בסדר, והיא גם יכולה להבין את זה".

"נקווה... כי איך שהיא נשמעה הבוקר זה ייקח הרבהה זמן..."

"אוף, מעצבן שאנחנו לא יכולים להתארח חופשי כמו פעם!" אמר מוישי תוך שהוא מנגב את פניו במגבת "היי, המגבת רטובה. זה מה זה נעים!"

"אואה, בלעעע... תוריד אותה! פשוט גיליתי שרובי עדיין לא נגמל מאה אחוז כמו שחשבנו והרצפה נרטבה..."
אמאלהה 😂🙈🤢
וואי פרק מושלםם 💥🫶🏻
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
 
פרק 25

"איזו חתונה יפה הייתה, אה? גם לך היה כיף?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מעניינים שחבל על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מעניינים בקטע הרע... מה הסיפור של ההוא שבא לחתונה עם נוצת תרנגול תקועה בכובע, ועשה את עצמו מנגן בחליל חצי חתונה...'

"איזה כיף לי לשמוע שאתה מתחבר למשפחה שלי!"

"כן, דברתי איתם המון".

"מצוין. יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? אוי ויי, מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו והיא מהממת, אגב, עלתה יקר רצח... מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שזו השמלה שהייתה שלי, ואימא שלי נתנה לה אותה! הסמיקה כמו שכתוב!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישי תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחתי את הכובע שלי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את התיק שלי!"


"איזו חתונה סיוט זו הייתה, אה? גם לך היה מעצבן לבוא לחתונה של בת דודה כי היינו חייבים?" ביררה חני.

"ממש! פגשתי שם את כל הבני דודים שלך, הם אנשים מוזרים שחבל לך על הזמן!" ענה מוישי והרהר 'מוזרים זה לא מילה, מה הסיפור של ההוא שעמד ליד התופפן ותופף על הכרס שלו לפי הקצב?'

"חח אתה ממש 'מתחבר' למשפחה שלי..."

"מה אני אעשה? לא הצלחתי לדבר איתם מילה!"

"נונו... יואו, אתה לא מאמין איזו פדיחה הייתה לי עם בת דודה שלי!!!"

"פדיחה? מה?"

"אני מגיעה אליה בשיא הזרימה ושואלת אותה מאיפה היא קנתה את השמלה, כי הייתה לי אחת כזו שחרשתי אותה אירוע אירוע. מה היא אומרת לי?"

"מה?"

"שפשוט התלכלכה לה השמלה אז היא לבשה סתם בגד יום חול שהיה לה... הסמקתי נוראות!"

"יואו, אני לא מאמין!" אמר מוישה תוך שהוא פותח את דלת הבית.

"זו באמת פדיחה נוראה!"

"אה, לא, התכוונתי שאני לא מאמין, שכחנו את דודי באולם!"

"אופס... אני לא מאמינה, גם את דבורי!"
אין אוויר בקהלל🙈
ההשוואה של ה'שיכחות' חנקה אותי כהוגן😂👌🏻
 
אותי פחות. לא הייתי רוצה לצחוק על זה...סליחה על הכבדות.
לא צריך להתנצל.
ברור שבמציאות זה - לא נפרט.
אבל המטרה של הסיפור הזה זה הומור, ולצחוק, אז גם כשאתה קורא, אתה מתייחס לזה בהתאם.
מקווה שהובנתי.
 
הכי מדהים שאת/ה [עוד לא אחזתי מה] כותב/ת את חני יפה כל כך בסלנגים של הזו"צית ...
אתה
פרק יפה ומעניין. הקטע של הילדים שנשכחו- מוגזם...
לצערי דווקא שמעתי לאחרונה דבר כזה...
אבל בהומור ובמבי חיים תמיד כיף ההקצנה הכי רחוקה [כמו אצל נדב נווה]
(y)
 
פרק 26

"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם לא משהו..."

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, אולי זה בגלל האוזניות שלי... הנה עכשיו אני שומע יותר טוב, מה קורה?"

"בסדר, ברוך ד', בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי ויי! תיקח אקמול!"

"אני אראה כבר... תודה על הדאגה!"

"בקיצור, סורי ממש, אבל אני חייבת לחזור לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אל תשכח לקחת את האקמול!"

"חח בסדר" אמר מוישי, מדליק את המוזיקה באוזניות חזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה קולנית של השיר ששמע באוזניותיו.

רק כשהוריד לרגע אוזניה שמע את דפיקותיו של שכנו על הדלת, מאחוריה ככל הנראה זכה להאזין בצמרמורת לקולו הזייפני...


"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם זוועה!"

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, זה בגלל האוזניות הדפקטיות שלי, את יודעת בנות כמה הן? אולי תקני לי מתנה חדשות... הנה עכשיו אני שומע סביר, מה קורה?"

"מה יכול להיות? בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי! תשתה הרבה מים! ג.. צ... דו..."

"אני לא שומע אותך, שוב האוזניות! אבל אני אשתה מים בעזרת ד', תודה על הדאגה!"

"טוב, אני חוזרת לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור!"

"חח בסדר" אמר מוישה, מדליק את המוזיקה באוזניות בחזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה צווחנית של השיר ששמע באוזניותיו.

עד שאחז לבהלתו את דודי, שעמד מולו אחוז אימה מהקול הצורמני והמחריד שלא הכיר, שבקע ממי שנראה אבא שלו...
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
איך לא נגמרים הרעיונות??

הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
 
"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור
מסכן.
עדיף להיות חולה על אמת.


פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.

איך לא נגמרים הרעיונות??
גם שואלת...
 
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
 
סדרה משעשעת במיוחד.
תודה על רגעים של הנאה..
תודה רבה!!
הארה קטנה:
הדיאלוגים חיים ואותנטיים כאילו הם מתרחשים ממש מול אוזנינו,
לכן נראה לי שכתיבה בזמן הווה תתאים יותר לסגנון.
הארה נכונה!
כשאני כותב הידיים שלי רצות על המקלדת לבדן כך שיש מצב שזה יותר נח להן כך, אך אבדוק איתן בעתיד אם אפשר לשנות. :)
פרק משעשע במיוחד... [אוף נמאס לומר את זה על כל פרק, אבל זו האמת]

לגבי הזמן הווה ומה שאמרו כאן,
כשאני קוראת טורים של הנאה וצחוק
אני לא מחפשת טעויות או חוסר היגיון בדרך כלל,
אם כבר לצחוק, אז שיהיה.
זה חשוב לי שיהיו הערות והארות על הכתיבה, גם אם הסגנון הספציפי יותר סלחני...
זו לא טעות, זו רק הצעת ייעול. וגם אני לא חיפשתי, מקווה שזה לא היה נשמע כך.
זה פשוט בלט לי, הדיסוננס בין האותנטיות והעכשוויות של הדיאלוגים לבין הכתיבה בזמן עבר.
אבל ברור שלא חייבים לקבל את דעתי, וזה מצויין ומצחיק גם כך.
תודה רבה על הביקורת/הארה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
אחד הבעיות שכל משקיע מתחיל נתקל בהם,
זה שנניח אני שואל מישהו איזה מדד להשקיע, והוא עונה לדוגמא VOO, או שאני שואל אותו מה העמלות, והוא אומר שזה תלוי במינוף.
אז נניח שאני יודע מה זה מינוף, ומה זה VOO, כי אני שומע כל שבוע ממוצע של 50 פודקאסטים, ששליש מהם קשורים למניות.
אבל יש כאלה שאתה אומר להם VOO, והם אין להם מושג מה עושים עם זה.
הם לא יודעים איפה לוחצים באתר בשביל לחפש סוגים, מה זה אומר מינוף, (אני לא מתכוון מה זה אומר בז'רגון, אני מתכוון מה זה אומר בעברית של חיידר.)
הבעיה מתחיל ה מכך שמישהו שכבר מונח בתוך הקישקע של המניות, לא אוחז שיש פה מישהו ששואל מה לקנות, והוא מתכוון, איפה מכל הריבועים באתר ללחוץ, מה לכתוב שם, איזה תוצאה לבחור, מה ללחוץ עליה, איך לעשות את זה, וכאלה.
הוא רגיל לכך שמישהו שואל איזה לקנות, ואומרים לו "SFJF294938" והוא קונה את זה, ועוד עשור בא להגיד תודה.
אז אני פותח את האשכול הזה, לאנשים שצריכים תשובות על שאלות בעברית,
  • כמו, מה זה מינוף, ואיך אני מבין את זה אם אני לא יודע מה זה בורסה?
  • כמו, יש לי תיק בDJFHV, ואני רוצה לקנות משהו, מישהו יודע לומר לי את סדר הפעולות הנכון כדי ליפול על הדבר הנכון בצורה הנכונה?
  • כמו, החשבון שלי ננעל, ואני לא יודע מה זה אימולטור, ולא מה זה תוכנה. מישהו מוכן להסביר לי בעברית פשוטה?
הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני אישית נתקלתי בשאלות האלה, והייתי צריך לחפור עמוק כדי לקבל תשובה שאני יכול לתרגם לשפה שלי בפוזיצייה הנוכחית. אז אני הסתדרתי, בגדול. אבל יש כאלה שיש להם שאלה, והם שואלים, ואז מגיע מישהו חשוב כזה, שמבין בהכל, ועונה משהו מאוד פשוט, שכל האנשים באשכול הבינו, אבל הוא לא. ולא נעים לו לשאול, מה זה מנייה בכלל, או מה זה סוג נייר, ומה זה אומר ניוד של תיק בכלל, ואז הם נשארים בלי תשובה, למרות שעם קצת סיעור מוחות, יוכלו גם לכתוב מדריך להשקעות פאסיביות לילדים.

על כן, אני פותח את האשכול הזה, שבו יוכלו לשאול שאלות, מהבייסיק של הבייסיק, עד לרמת ביאורי מילים, והעונים ינסו לתרגם את מונחי התשובה למשהו שיכול גם להיות שיעור בכיתה ד' על שור שנגח.
ואם לא הבנתם, תשאלו שוב, ושוב, ושוב. עד שתבינו. כי הטעות שעשיתם ב200 ש''ח שהשקעתם, אם לא תתקנו, תעשו אותה גם במיליון השני.
וגם, אם יש משהו שאתם יודעים שאנשים שואלים את עצמם, או שאתם לא הבנתם בתחילת הדרך, אתם יכולים להסביר, רק תנסו לשכוח קודם את כל מילון המושגים שלכם.
נ.ב.
אני חייב לציין שהייתי בטוח שיעיפו אותי לרוח כבר בשלב הרבה יותר מוקדם. וזה שיש פה אנשים, שהדיבידנד שלהם שווה כמו התיק שלי או פי מאה, ועונים בסבלנות, ועוזרים, ומסבירים, אין ספק שזה יוצר קירוב של העניין לאנשים הפשוטים
אז באמת תודה לכל משפחת פרוג ולכל המשקיעים, לא רק בתיק שלהם, אלא בלעזור לאחרים.
יש בירוחם פוטנציאל גדול להתיישבות חרדית של בניה חדשה זולה
יש כמה יזמים חרדים (וגם אחרים) שזכו שם במאות יחידות,
ויש עוד שכונות בבניה
וכל זה מלבד ההסכם גג של כ 6000 יח"ד
ממה שאני מבין, זה המקום הכי זול בארץ ליחידת קרקע ואם כך מחירי הדירות שם יהיו הכי זולים בארץ
מבחינת קהילות, כיום יש קהילה ליטאית יחסית קטנה, אבל אם מדובר על מאות יחידות חדשות זה יכול ללכת גם לקהילות חסידיות שיבואו במרוכז.
מבחינת תעסוקה, ירוחם זה חצי שעה נסיעה מבאר שבע, שלכאורה בבאר שבע יש הכל, תחבורה, היטק, בתי חולים, קניות (לא יותר גרוע מרוב ערי הפריפריה שמרכזי התעסוקה שלהם במרחק של יותר מחצי שעה נסיעה)
מבחינת מוסדות חינוך, כיום בקהילה הליטאית יש מוסדות גנ"י, ת"ת, בית יעקב. שזה בסיס להתחלה. אבל ברגע שיגיעו 500 משפחות חדשות, מן הסתם יפתחו מוסדות נוספים. אבל בתור בסיס להתחלה זה מצוין.
אחד הטעויות של האנשים לגבי ירוחם, זה שבודקים את העתיד לפי הקהילה הקיימת, אבל אין שום קשר, אם תהיה קהילה צעירה וחדשה של 500 משפחות זה יבלע את הקהילה הקיימת, כלומר יפתחו מוסדות חדשים, חנויות ותחבורה.
מה דעתכם? ירוחם תעלה בסוף על המפה? אנשים יבואו לגור שם?
 תגובה אחרונה 

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה