סיפור החג שלי

  • הוסף לסימניות
  • #21
והתשובה לדעתי, היא. לא.
אם התשובה שלילית. איך כל כך הרבה אנשים חיים בעולם הזה?


ולסיפור - כתוב יפה מאוד. גם אחרי אינספור סיפורי סמינר קלישיאתיים, יש בו סוג של פאנץ' מרגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אם התשובה שלילית. איך כל כך הרבה אנשים חיים בעולם הזה?
דיברתי על הציבור ככלל.
הציבור הזה מורכב מיחידים שחלקם חיים במימד אחד, חלקם מכילים מורכבות וחלקם חיים ממורכבות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לא הצעתי חלופה לקיטשי .
הצעתי פתרון להיותו של הסיום חיזוק נחמד ולא טיפול שורש.

וגם, קיטשי או לא -
הסיפור הזה מצליח לרגש בקלות, עוד לפני הסוף שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

לא בהכרח. מכירה לא מעט נשים שחיות על שני קוים.
הוא לומד והיא חסרת כוחות.

למרות, שיש סיפורים הפוכים, בהם הוא רוצה לצאת והיא לא רוצה.
האמת, זה עוד יותר נפוץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

או שמשנים משהו בצורת התנהלות הבית. לפעמים שעתיים בערב שהוא לומד עם בחורים, יכולות לאפשר לה להוריד שעות בעבודה/לקנות את הצ'ופרים הקטנים/לנסוע לנופש מדי פעם.
לפעמים משנים את הזמנים, נניח שהוא יהיה בשעות ההוצאה בבוקר וההשכבה בערב, במלואן.
הפתרון אמור להיות יחידני לכל זוג בהתאמה לנתונים שלו. וכמובן לא את כל האופציות אפשר להציע בבמה ציבורית.
אבל להמשיך לסבול זה בוודאי לא פתרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
וכאן חוזרים לדיון האם הציבור בשל להכיל מורכבויות.
וכאן לדעתי התשובה - אף היא - מורכבת. כיום הציבור לא ממש מעוניין בסיפורים שבהם הגיבור קורא תיגר ברצינות על האידאולוגיה המקובלת, אלא מקסימום כזה שבשל הצרות שלו בחיים הוא מעט סטה מן הדרך, 'כפוף ובוכה', עד שנרגע לו המקום הפנימי בלב, והוא יכול לחזור למקום האהוב מימים ימימה. אבל השינוי יכול להיעשות אט אט, ובעיקר על ידי כתיבה מהסוג של 'שנייה לפני האור'. בכל פרק מחדש אני תוהה לעצמי, כמה מורות סמינר כבודות מרגישות בקריאת הסיפור שכל החינוך שלהן הולך להחרב. בעצם, מורת סמינר לא קוראת 'משפחה', חלילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
הקלישאה של הגברת שעושה הכל, מנהלת את החשבונות, מגדלת את הילדים, מוותרת על מותרות ושולחת את הבעל ללמוד.
יש כאן תפנית חמודה שמדברת על הצורך הנפשי שלה במילות הערכה מהבעל על כל הדבר הזה.
ועדיין, הטיפוס שלה קלישאתי.
אולי הטיפוס קלישאתי אבל יש הרבה נשים קלישאתיות ביננו. מה לעשות?
והתפנית, היא השינוי המרענן כאן הסיפור.
לגבי כאלו שלא מחמיאים, זה לא מחייב שהם לא ישבחו בעיני אחרים, פשוט ברור לו שאשתו יודעת, אז כביכול למה יש לו צורך לומר. לעומת זאת, המתשאל לא יודע אז בשבילו זה שונה. נכון שיש מצב שיש כאלו שלא מחמיאים וגם לא עושים זאת בכלל כי כנראה לא מעריכים או משהו.
מזכיר לי שאומרים להגיד לילדים שאוהבים אותם אפילו שזה כאילו ברור מאליו והם כביכול יודעים זאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
כיום הציבור לא ממש מעוניין בסיפורים שבהם הגיבור קורא תיגר ברצינות על האידאולוגיה המקובלת
הציבור?
אם כבר אז הכותבים או ועדות הצנזורה.
אין באמת אינדיקציה לדעת הציבור, מסתבר (כי אני מדמיין שאני הציבור) שהדעה הרווחת של אנשים חושבים היא כן לפתוח הכל, אם כי בצורה מבוקרת ועל ידי סופרים מתוכנו ולא אאוטסיידרס.
בנוסף, גם אם ייכתב ספר שמאתגר את המערכת בשאלות עומק, הרי בסוף הסופר ייתן גם את המענה המספק (ואם לא, אז הוא ימחק את השאלות הבעייתיות) והנה חזרנו לנקודת המוצא.
לחילופין סופר שיכתוב ספר קושיות אמיתי - לא יימכר במחוזותינו.
עד כאן הנתונים.
המערכת - קרי _ _ _ _ - שומרת עלינו כמו קמצן על שקל.
נכון או לא? בפורום השקפה בעזרת השם
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בכל פרק מחדש אני תוהה לעצמי, כמה מורות סמינר כבודות מרגישות בקריאת הסיפור שכל החינוך שלהן הולך להחרב. בעצם, מורת

המחנכות לא כה גרועות כמו שההודעה הזו מציגה אותן...

ודווקא התגובות מכאלו שמכירות את השטח (נשות אברכים בפועל, כולל וותיקות), הן מצויינות.
גם ממחנכות לא שמעתי משהו רע.
והבחורות של ימינו לא צריכות את הסיפור הזה. די להן להציץ על אחיותיהן, גיסותיהן ודודותיהן, ולהבין את המציאות כמו שהיא. אדרבא, הסיפור מנסה לתווך להן את מה שמעבר לקושי, לעבודה היומיומית, לגב הכפוף ולבכיות בלילות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אבל השינוי יכול להיעשות אט אט, ובעיקר על ידי כתיבה מהסוג של 'שנייה לפני האור'.
לא קוראת את הסיפור, מאמינה שאפגוש אותו כספר, עכשיו הסתקרנתי..
אבל, שינוי לא נעשה על ידי דיבורים, ספרים וכו' הוא יכול להניע, להכניס למודעות.
אבל שינוי נעשה מצורך.
האם הצורך כאן או לא, נושא לדיון חדש.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #33
לא קוראת את הסיפור, מאמינה שאפגוש אותו כספר, עכשיו הסתקרנתי..
אבל, שינוי לא נעשה על ידי דיבורים, ספרים וכו' הוא יכול להניע, להכניס למודעות.
אבל שינוי נעשה מצורך.
האם הצורך כאן או לא, נושא לדיון חדש.
לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.
הספרים בתנועת ההשכלה, עזרו להניע תנועה קיימת.
הם הריצו את הגלגלים, והכניסו את התנועה לתוך חברה סגורה יותר.

למילה הכתובה יש כוח עצום. אין ספק.
בין בספרי הגות, עלילה, או תזה.
אבל לדעתי, בדרך כלל, ספרי עלילות ורומנים, מניעים משהו קיים, מזיזים את הגבול, מטר לכאן או לכאן, אבל לא יוצרים שינוי. רק עוזרים לו לקרות.
אפילו האוהל של הדוד תום, שהוא למיטב הבנתי, ספר עלילתי שפעל הכי הרבה בהיסטוריה הגיע אל קרקע חרושה ומוכנה, והביע אידיאה קיים.

כמובן שלא מדובר על ספרי הגות ומחשבה, שמחוללים שינוי בעצם היותם.
כי הרי להבדיל, יש את התנ"ך, שמי אני לדבר עליו.
אבל גם בספרי הגות ומחשבה,
מלבד היהדות,
התנועה היחידה שעולה לי כרגע שהתחילה בעקבות ספר, הינה המרקסיזם. להבדיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.

לענ"ד, הוא הגיע בגלל המהפכה המדעית, ובאופן כללי רוחות הקידמה שנשבו באירופה. הספרים רק עלו על הגל, לא יצרו אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
דיון מרתק ...
אגב ספרים שדנים בנורמות חברתיות, ומעלים שאלות בנוגע אליהן,
"הנורמלי האחרון", "חצי-חצי" ...
לפני שקראתי אותם , לא האמנתי שמישהו בציבור שלנו יעז לכתוב משהו בסגנון.
מקווה שגם אליהם התגובות היו משהו כמו זה :
ודווקא התגובות מכאלו שמכירות את השטח (נשות אברכים בפועל, כולל וותיקות), הן מצויינות.
גם ממחנכות לא שמעתי משהו רע.
אם ככה , הגאולה יכולה להגיע מחר ... :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
יפה!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה