התייעצות שאלה מעניינת

[העץ הרענן]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

 

[כהן הדיוט]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

אפשר את 2 המאמרים ?

 

[האלוף המהולל]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

אולי תכתוב על קרן פימי?

 

[העץ הרענן]

אולי תכתוב על קרן פימי?

רעיון לא רע, אני רוצה לראות כמה ביקוש יש לזה...

 

[העץ הרענן]

אפשר את 2 המאמרים ?

משקיע פאסיבי? אם אי אפשר לבחור מניות – אולי אפשר לפחות לתזמן את השוק?

האם אפשר לתזמן את השוק?

www.prog.co.il

השוק יעיל?

תיאוריית השוק היעיל ושנגדה.

www.prog.co.il

 

[כהן הדיוט]

משקיע פאסיבי? אם אי אפשר לבחור מניות – אולי אפשר לפחות לתזמן את השוק?

האם אפשר לתזמן את השוק?

www.prog.co.il

השוק יעיל?

תיאוריית השוק היעיל ושנגדה.

www.prog.co.il

לאחרונה בחותם חסמו את המאמרים בפרוג (מי שיכול לפעול בעניין תבוא עליו ברכה)
בינתיים האם תוכל להעלות אותם בספוילר?

 

[העץ הרענן]

לאחרונה בחותם חסמו את המאמרים בפרוג (מי שיכול לפעול בעניין תבוא עליו ברכה)
בינתיים האם תוכל להעלות אותם בספוילר?

ספוילר: 1

אם אי אפשר לבחור מניות – אולי אפשר לפחות לתזמן את השוק?

ברצוני לנסות לנתח את אחת האסטרטגיות המפתות ביותר בעולם ההשקעות: תזמון השוק.

הרעיון נשמע כמעט מובן מאליו.
אם יודעים לזהות מתי השוק יקר — מוכרים.
כאשר הוא זול — קונים.

מי שיצליח לעשות זאת בצורה עקבית לא רק ינצח את המדד — אלא יעשה זאת בפער גדול, וכנראה שהדבר האחרון שיטריד אותו זה איך לחתן ילדים...

אז למה לא לעשות זאת?
למה כל הזמן אומרים לנו לקנות כל חודש, ולא לחכות לירידה הגדולה של ה-S&P 500?
לקנות אותו במחיר זול?

הרי אם אני מחכה כל השנה לקנות ספה ב-30% הנחה בבלאק פריידי — זה עובד מצוין.
אז למה בשוק המניות זה לא עובד?

אז זהו רעיון טוב… אבל ברגע שמגיעים לפרקטיקה, כאן הבעיה מתחילה!

כי כדי שתזמון שוק יעבוד באמת, צריך להצליח בשתי החלטות קשות מאוד:
מתי לצאת מהשוק אחרי שכבר קנית, או לחילופין מתי להיכנס לראשונה (נקודת הגאות) — ומתי לחזור אליו (כלומר נקודת השפל).

וההיסטוריה מראה שזה הרבה יותר מסובך ממה שנדמה.



הבעיה עם יציאה מהשוק

כאשר השוק מתחיל לרדת, רבים מרגישים שהפעם זה שונה.
הכותרות בעיתונים נעשות פסימיות יותר, התחזיות הכלכליות מתדרדרות, ולעיתים נראה הגיוני מאוד להקטין חשיפה למניות.

אבל דווקא בתקופות כאלה מתרחשת לעיתים תופעה מעניינת:

הימים הטובים ביותר בשוק נוטים להופיע קרוב מאוד לימים הגרועים ביותר.

כלומר, פעמים רבות — ממש מיד אחרי ירידות חדות — מגיעות גם העליות החדות ביותר.

למעשה, נתונים היסטוריים מראים שכ-7 מתוך 10 ימי העלייה הטובים ביותר בהיסטוריה התרחשו בטווח של כשבועיים מהימים הגרועים ביותר.

משמעות הדבר היא שמשקיע שיצא מהשוק בזמן ירידות עלול להחמיץ גם את תחילת ההתאוששות! שהיא הכי דרסטית ע"פ רוב..

ובשוק ההון, לפעמים כמה ימים בודדים של עליות חדות אחראים לחלק גדול מאוד מהתשואה ארוכת הטווח.

כמה ימים שעושים את כל ההבדל

מחקר של J.P. Morgan Asset Management בדק מה היה קורה למשקיע במדד S&P 500 במהלך 20 השנים האחרונות — אם הוא היה מפספס את הימים הטובים ביותר בשוק.

התוצאות די מדהימות, אפשר לומר.

משקיע שנשאר מושקע כל התקופה השיג תשואה שנתית ממוצעת של כ-9.8%.

אבל אם הוא החמיץ רק את 10 הימים הטובים ביותר — התשואה שלו כבר יורדת לכ-5.3% בלבד.

אם החמיץ 30 ימים טובים — התשואה כמעט נעלמת ומגיעה לכ-0.4% בלבד.

ואם החמיץ 40 ימים טובים — הוא כבר עובר להפסד ריאלי.

כלומר לפעמים כל ההבדל בין השקעה מוצלחת לבין השקעה מאכזבת… מסתכם בכמה ימים בודדים בשוק!, תקראו את זה שוב...

והבעיה היא כמובן שאי אפשר לדעת מראש מתי בדיוק יתרחשו הימים האלה.

לעיתים קרובות הם מגיעים דווקא כאשר האווירה בשוק מפחידה במיוחד.

כמו שאמר באפט "אהיה חמדן כשכולם פחדנים, ואהיה פחדן כשכולם חמדנים".



גם מקצוענים מתקשים בזה

תזמון השוק לא מפתה רק משקיעים פרטיים.
גם מנהלי קרנות וקרנות גידור מנסים לעיתים לבצע התאמות כאלה.

אבל גם כאן התוצאות אינן מרשימות במיוחד לאורך זמן.

הסיבה פשוטה: כדי להצליח בתזמון שוק צריך לא רק לחזות מגמות כלכליות — אלא גם לנחש כיצד מיליוני משקיעים אחרים יגיבו אליהן.

וזה כבר משחק הרבה יותר מורכב.

פער ההתנהגות של המשקיעים.

יש אפילו מושג שמנסה לתאר את התופעה הזו:
פער ההתנהגות.

חברת המחקר DALBAR בוחנת כבר שנים את ביצועי המשקיעים בפועל לעומת ביצועי המדדים.

והנתון חוזר על עצמו שוב ושוב:

בעוד שמדד S&P 500 הניב לאורך עשורים תשואה ממוצעת של כ-10% בשנה,
המשקיע הממוצע השיג בפועל רק כ-6%–7%.

למה?

לא בגלל עמלות גבוהות במיוחד.
ולא בגלל בחירת מניות גרועה.

בעיקר בגלל תזמון.

אנשים נוטים לקנות אחרי עליות — כשהכול נראה בטוח (ע"ע מדד ת"א שלפתע כולם נזכרים שהוא קיים).
ולמכור דווקא בזמן ירידות — כשהפחד גדול.

במילים אחרות: לקנות ביוקר ולמכור בזול. שזה המודל העסקי הכי גרוע, תעצרו לחשוב רגע מה קורה לבעל מכולת שקונה ביוקר ומוכר בזול?



הסטטיסטיקה של השוק עצמו

עוד נקודה מעניינת היא איך השוק מתנהג לאורך זמן.

מחקרים היסטוריים על מחזורי השוק מראים:

שוק שורי — תקופות של עליות — נמשך בממוצע כ-6.6 שנים עם תשואה מצטברת של כ-209%.

לעומת זאת, שוק דובי — תקופות ירידה — נמשך בממוצע רק כ-1.3 שנים עם ירידה של כ-33%.

כלומר העליות הן המצב הטבעי והממושך של השוק הממוצע, בעוד הירידות נוטות להיות קצרות ומהירות.

ולכן המתנה לירידה גדולה היא למעשה הימור נגד הסטטיסטיקה.

ומה לגבי לחכות למחיר זול?

כאן חוזרת התיאוריה של הספה בבלאק פריידי.

כאשר אתה מחכה למבצע על ספה — אתה יודע שהמחיר הרגיל הוא למשל 5,000 ₪, ובמבצע הוא ירד ל-3,500 ₪.

אבל מניות אינן ספה.

המחיר שלהן הוא מטרה נעה.

אם חיכית ל"הנחה" של 20%, אבל בזמן שחיכית (עלול לקחת כמה שנים) המניה עלתה ב-50% —
גם אחרי הירידה, אתה קונה במחיר גבוה בהרבה מהמחיר שבו סירבת לקנות קודם.

ומה קורה בפועל למשקיעים שמחכים?

מחקר של Schwab בדק ארבעה סוגי משקיעים לאורך 20 שנה: הראשון — המתזמן המושלם — שקונה בדיוק בשפל של כל שנה. השני — המשקיע המיידי — שמשקיע מיד כשהכסף נכנס. השלישי — המתזמן הגרוע — שקונה בדיוק בשיא. והרביעי — המהסס — שמחכה במזומן לזמן הנכון.

התוצאות אולי יפתיעו.

המתזמן המושלם כמובן הגיע למקום הראשון.

אבל המשקיע שהשקיע מיד הגיע למקום השני — בפער קטן מאוד ממנו.

ואפילו המשקיע שקנה תמיד בשיאים… עדיין הרוויח משמעותית לאורך זמן.

המפסיד הגדול ביותר היה דווקא המהסס — זה שישב על הגדר וחיכה להזדמנות המושלמת.

אז מה עושים משקיעים רבים בפועל?

בדיוק בגלל הקושי הזה, לא מעט משקיעים הגיעו למסקנה אחרת.

במקום לנסות לנחש את רגעי הכניסה והיציאה מהשוק, הם מעדיפים להישאר מושקעים לאורך זמן ולפזר השקעה על פני תקופות שונות.

הגישה הזו לא מבטיחה להימנע מירידות, כמובן.
שוק המניות תמיד יהיה תנודתי.

אבל היא מבוססת על רעיון פשוט:

אם קשה מאוד לדעת מתי השוק יעלה או ירד בטווח הקצר —
ייתכן שהאסטרטגיה הסבירה ביותר היא פשוט להישאר בשוק לאורך זמן.

אבל חשוב להבהיר נקודה מעניינת.

כאשר מדברים על השקעה פאסיבית, רבים מקבלים את הרושם שמדובר בגישה נוקשה מאוד:
קונים מדד, לא נוגעים בו, ומתעלמים לגמרי ממה שקורה בשוק.

אבל המציאות מעט יותר מורכבת מזה.

השקעה פאסיבית איננה בהכרח עיוורון מוחלט למה שקורה בשוק — עד כדי אי עשיית שום פעולה...
היא בעיקר ויתור על הניסיון לנחש את העתיד בטווח הקצר.

יש הבדל גדול בין ניסיון לחזות בכל רגע מה יעשה השוק מחר, לבין קבלת החלטות השקעה כלליות יותר על בסיס עקרונות רחבים לטווחים ארוכים.

לדוגמה, משקיעים פאסיביים רבים עדיין מבצעים פעולות כמו איזון תקופתי של התיק.

אם המניות עלו מאוד ביחס לאג"ח — הם מאזנים חזרה.
אם הייתה ירידה גדולה — לפעמים דווקא מוסיפים חשיפה.

במבט מסוים, גם זו צורה מסוימת של "תזמון", שהרי בסיס האיזון הוא למכור ביוקר ולקנות בזול...
אבל זהו תזמון שונה לחלוטין מזה שמנסים לבצע משקיעים שמחכים לרגע המושלם, כי הוא תזמון של בדיעבד...

זה לא ניסיון לחזות את השוק — אלא פשוט ניהול סיכונים.

הגישה הפאסיבית אינה אומרת "אל תעשה כלום".
היא אומרת בעיקר: אל תנסה להיות נביא של השוק.

ולכן עבור משקיעים רבים, הפתרון הוא שילוב בין שני רעיונות:

מצד אחד — להישאר מושקעים במדדים רחבים לאורך זמן.
ומצד שני — לנהל את התיק בצורה פשוטה ושיטתית, בלי לנסות לנחש מתי בדיוק יגיע המשבר הבא או מתי תתחיל העלייה הבאה.

כי בסופו של דבר, ההיסטוריה מראה שהשוק יודע להפתיע כמעט את כולם.

ולכן לפעמים דווקא מי שמנסה פחות לחזות את העתיד — ומקווה ושואף להשיג את הממוצע.
מצליח ליהנות ממנו יותר.

ואם אתה עדיין מרגיש שאתה יכול לחזות את השוק…

אני ממליץ לך לשבת שעה-שעתיים מול גרף ולנסות כל חמש דקות לנחש לאן הוא ילך עכשיו.

בהצלחה!



אשמח לשמוע, אם אהבתם?
המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.

 

[אני העתידי]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

אולי על השקעה במדד S&P 500 לעומת מדד עולמי?

 

[כהן הדיוט]

ספוילר: 1

אם אי אפשר לבחור מניות – אולי אפשר לפחות לתזמן את השוק?

ברצוני לנסות לנתח את אחת האסטרטגיות המפתות ביותר בעולם ההשקעות: תזמון השוק.

הרעיון נשמע כמעט מובן מאליו.
אם יודעים לזהות מתי השוק יקר — מוכרים.
כאשר הוא זול — קונים.

מי שיצליח לעשות זאת בצורה עקבית לא רק ינצח את המדד — אלא יעשה זאת בפער גדול, וכנראה שהדבר האחרון שיטריד אותו זה איך לחתן ילדים...

אז למה לא לעשות זאת?
למה כל הזמן אומרים לנו לקנות כל חודש, ולא לחכות לירידה הגדולה של ה-S&P 500?
לקנות אותו במחיר זול?

הרי אם אני מחכה כל השנה לקנות ספה ב-30% הנחה בבלאק פריידי — זה עובד מצוין.
אז למה בשוק המניות זה לא עובד?

אז זהו רעיון טוב… אבל ברגע שמגיעים לפרקטיקה, כאן הבעיה מתחילה!

כי כדי שתזמון שוק יעבוד באמת, צריך להצליח בשתי החלטות קשות מאוד:
מתי לצאת מהשוק אחרי שכבר קנית, או לחילופין מתי להיכנס לראשונה (נקודת הגאות) — ומתי לחזור אליו (כלומר נקודת השפל).

וההיסטוריה מראה שזה הרבה יותר מסובך ממה שנדמה.



הבעיה עם יציאה מהשוק

כאשר השוק מתחיל לרדת, רבים מרגישים שהפעם זה שונה.
הכותרות בעיתונים נעשות פסימיות יותר, התחזיות הכלכליות מתדרדרות, ולעיתים נראה הגיוני מאוד להקטין חשיפה למניות.

אבל דווקא בתקופות כאלה מתרחשת לעיתים תופעה מעניינת:

הימים הטובים ביותר בשוק נוטים להופיע קרוב מאוד לימים הגרועים ביותר.

כלומר, פעמים רבות — ממש מיד אחרי ירידות חדות — מגיעות גם העליות החדות ביותר.

למעשה, נתונים היסטוריים מראים שכ-7 מתוך 10 ימי העלייה הטובים ביותר בהיסטוריה התרחשו בטווח של כשבועיים מהימים הגרועים ביותר.

משמעות הדבר היא שמשקיע שיצא מהשוק בזמן ירידות עלול להחמיץ גם את תחילת ההתאוששות! שהיא הכי דרסטית ע"פ רוב..

ובשוק ההון, לפעמים כמה ימים בודדים של עליות חדות אחראים לחלק גדול מאוד מהתשואה ארוכת הטווח.

כמה ימים שעושים את כל ההבדל

מחקר של J.P. Morgan Asset Management בדק מה היה קורה למשקיע במדד S&P 500 במהלך 20 השנים האחרונות — אם הוא היה מפספס את הימים הטובים ביותר בשוק.

התוצאות די מדהימות, אפשר לומר.

משקיע שנשאר מושקע כל התקופה השיג תשואה שנתית ממוצעת של כ-9.8%.

אבל אם הוא החמיץ רק את 10 הימים הטובים ביותר — התשואה שלו כבר יורדת לכ-5.3% בלבד.

אם החמיץ 30 ימים טובים — התשואה כמעט נעלמת ומגיעה לכ-0.4% בלבד.

ואם החמיץ 40 ימים טובים — הוא כבר עובר להפסד ריאלי.

כלומר לפעמים כל ההבדל בין השקעה מוצלחת לבין השקעה מאכזבת… מסתכם בכמה ימים בודדים בשוק!, תקראו את זה שוב...

והבעיה היא כמובן שאי אפשר לדעת מראש מתי בדיוק יתרחשו הימים האלה.

לעיתים קרובות הם מגיעים דווקא כאשר האווירה בשוק מפחידה במיוחד.

כמו שאמר באפט "אהיה חמדן כשכולם פחדנים, ואהיה פחדן כשכולם חמדנים".



גם מקצוענים מתקשים בזה

תזמון השוק לא מפתה רק משקיעים פרטיים.
גם מנהלי קרנות וקרנות גידור מנסים לעיתים לבצע התאמות כאלה.

אבל גם כאן התוצאות אינן מרשימות במיוחד לאורך זמן.

הסיבה פשוטה: כדי להצליח בתזמון שוק צריך לא רק לחזות מגמות כלכליות — אלא גם לנחש כיצד מיליוני משקיעים אחרים יגיבו אליהן.

וזה כבר משחק הרבה יותר מורכב.

פער ההתנהגות של המשקיעים.

יש אפילו מושג שמנסה לתאר את התופעה הזו:
פער ההתנהגות.

חברת המחקר DALBAR בוחנת כבר שנים את ביצועי המשקיעים בפועל לעומת ביצועי המדדים.

והנתון חוזר על עצמו שוב ושוב:

בעוד שמדד S&P 500 הניב לאורך עשורים תשואה ממוצעת של כ-10% בשנה,
המשקיע הממוצע השיג בפועל רק כ-6%–7%.

למה?

לא בגלל עמלות גבוהות במיוחד.
ולא בגלל בחירת מניות גרועה.

בעיקר בגלל תזמון.

אנשים נוטים לקנות אחרי עליות — כשהכול נראה בטוח (ע"ע מדד ת"א שלפתע כולם נזכרים שהוא קיים).
ולמכור דווקא בזמן ירידות — כשהפחד גדול.

במילים אחרות: לקנות ביוקר ולמכור בזול. שזה המודל העסקי הכי גרוע, תעצרו לחשוב רגע מה קורה לבעל מכולת שקונה ביוקר ומוכר בזול?



הסטטיסטיקה של השוק עצמו

עוד נקודה מעניינת היא איך השוק מתנהג לאורך זמן.

מחקרים היסטוריים על מחזורי השוק מראים:

שוק שורי — תקופות של עליות — נמשך בממוצע כ-6.6 שנים עם תשואה מצטברת של כ-209%.

לעומת זאת, שוק דובי — תקופות ירידה — נמשך בממוצע רק כ-1.3 שנים עם ירידה של כ-33%.

כלומר העליות הן המצב הטבעי והממושך של השוק הממוצע, בעוד הירידות נוטות להיות קצרות ומהירות.

ולכן המתנה לירידה גדולה היא למעשה הימור נגד הסטטיסטיקה.

ומה לגבי לחכות למחיר זול?

כאן חוזרת התיאוריה של הספה בבלאק פריידי.

כאשר אתה מחכה למבצע על ספה — אתה יודע שהמחיר הרגיל הוא למשל 5,000 ₪, ובמבצע הוא ירד ל-3,500 ₪.

אבל מניות אינן ספה.

המחיר שלהן הוא מטרה נעה.

אם חיכית ל"הנחה" של 20%, אבל בזמן שחיכית (עלול לקחת כמה שנים) המניה עלתה ב-50% —
גם אחרי הירידה, אתה קונה במחיר גבוה בהרבה מהמחיר שבו סירבת לקנות קודם.

ומה קורה בפועל למשקיעים שמחכים?

מחקר של Schwab בדק ארבעה סוגי משקיעים לאורך 20 שנה: הראשון — המתזמן המושלם — שקונה בדיוק בשפל של כל שנה. השני — המשקיע המיידי — שמשקיע מיד כשהכסף נכנס. השלישי — המתזמן הגרוע — שקונה בדיוק בשיא. והרביעי — המהסס — שמחכה במזומן לזמן הנכון.

התוצאות אולי יפתיעו.

המתזמן המושלם כמובן הגיע למקום הראשון.

אבל המשקיע שהשקיע מיד הגיע למקום השני — בפער קטן מאוד ממנו.

ואפילו המשקיע שקנה תמיד בשיאים… עדיין הרוויח משמעותית לאורך זמן.

המפסיד הגדול ביותר היה דווקא המהסס — זה שישב על הגדר וחיכה להזדמנות המושלמת.

אז מה עושים משקיעים רבים בפועל?

בדיוק בגלל הקושי הזה, לא מעט משקיעים הגיעו למסקנה אחרת.

במקום לנסות לנחש את רגעי הכניסה והיציאה מהשוק, הם מעדיפים להישאר מושקעים לאורך זמן ולפזר השקעה על פני תקופות שונות.

הגישה הזו לא מבטיחה להימנע מירידות, כמובן.
שוק המניות תמיד יהיה תנודתי.

אבל היא מבוססת על רעיון פשוט:

אם קשה מאוד לדעת מתי השוק יעלה או ירד בטווח הקצר —
ייתכן שהאסטרטגיה הסבירה ביותר היא פשוט להישאר בשוק לאורך זמן.

אבל חשוב להבהיר נקודה מעניינת.

כאשר מדברים על השקעה פאסיבית, רבים מקבלים את הרושם שמדובר בגישה נוקשה מאוד:
קונים מדד, לא נוגעים בו, ומתעלמים לגמרי ממה שקורה בשוק.

אבל המציאות מעט יותר מורכבת מזה.

השקעה פאסיבית איננה בהכרח עיוורון מוחלט למה שקורה בשוק — עד כדי אי עשיית שום פעולה...
היא בעיקר ויתור על הניסיון לנחש את העתיד בטווח הקצר.

יש הבדל גדול בין ניסיון לחזות בכל רגע מה יעשה השוק מחר, לבין קבלת החלטות השקעה כלליות יותר על בסיס עקרונות רחבים לטווחים ארוכים.

לדוגמה, משקיעים פאסיביים רבים עדיין מבצעים פעולות כמו איזון תקופתי של התיק.

אם המניות עלו מאוד ביחס לאג"ח — הם מאזנים חזרה.
אם הייתה ירידה גדולה — לפעמים דווקא מוסיפים חשיפה.

במבט מסוים, גם זו צורה מסוימת של "תזמון", שהרי בסיס האיזון הוא למכור ביוקר ולקנות בזול...
אבל זהו תזמון שונה לחלוטין מזה שמנסים לבצע משקיעים שמחכים לרגע המושלם, כי הוא תזמון של בדיעבד...

זה לא ניסיון לחזות את השוק — אלא פשוט ניהול סיכונים.

הגישה הפאסיבית אינה אומרת "אל תעשה כלום".
היא אומרת בעיקר: אל תנסה להיות נביא של השוק.

ולכן עבור משקיעים רבים, הפתרון הוא שילוב בין שני רעיונות:

מצד אחד — להישאר מושקעים במדדים רחבים לאורך זמן.
ומצד שני — לנהל את התיק בצורה פשוטה ושיטתית, בלי לנסות לנחש מתי בדיוק יגיע המשבר הבא או מתי תתחיל העלייה הבאה.

כי בסופו של דבר, ההיסטוריה מראה שהשוק יודע להפתיע כמעט את כולם.

ולכן לפעמים דווקא מי שמנסה פחות לחזות את העתיד — ומקווה ושואף להשיג את הממוצע.
מצליח ליהנות ממנו יותר.

ואם אתה עדיין מרגיש שאתה יכול לחזות את השוק…

אני ממליץ לך לשבת שעה-שעתיים מול גרף ולנסות כל חמש דקות לנחש לאן הוא ילך עכשיו.

בהצלחה!



אשמח לשמוע, אם אהבתם?
המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.

ספוילר: 2

השוק יעיל?

תיאוריית השוק היעיל ושנגדה.

www.prog.co.il

ספוילר 2 לא עלה רק שוב קישור למאמר

 

[העץ הרענן]

אולי על השקעה במדד S&P 500 לעומת מדד עולמי?

רק לא זה

 

[העץ הרענן]

ספוילר 2 לא עלה רק שוב קישור למאמר

טופל.

 

[העץ הרענן]

ספוילר 2 לא עלה רק שוב קישור למאמר

ספוילר: 2

המאמר הראשון שלי, בהנאה!

בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
מיליוני אנשים — משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים — מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים — למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

במילים אחרות — אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה — והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

השוק אולי נראה אקראי — דווקא בגלל שהוא יעיל.

הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך — שהוא יעיל מאוד.

תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

המחיר מתעדכן.

אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש — ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

הרמה השנייה — היעילות החצי-חזקה — מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין — במיוחד כשמדובר בכסף.

מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

לפעמים זה נגמר בבועה.

דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד — אולי אופטימית מדי.

כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים — יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
תקראו את השורה הזאת שוב!

זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

אז איפה האמת בין התאוריות?

כנראה איפשהו באמצע.

השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים — למעלה או למטה.

אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח — פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

אהבתם? אשמח לשמוע...

[/SPOILER]

 

[כהן הדיוט]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

אסטרטגיית מינוף לצעירים

הרב @השקעות R הון כתב פעם שאם הוא חושב לכתוב על מינוף - זה לצעירים, בינתיים הוא מאוד מתעכב אז אולי תעזור לו ?

 

[השקעות R הון]

אסטרטגיית מינוף לצעירים

הרב @השקעות R הון כתב פעם שאם הוא חושב לכתוב על מינוף - זה לצעירים, בינתיים הוא מאוד מתעכב אז אולי תעזור לו ?

כתבתי כאן

דשבורד – השקעות Rהון

rhon.co.il

 

[כהן הדיוט]

כתבתי כאן

דשבורד – השקעות Rהון

rhon.co.il

למה באמת לא פורסם מאמר ארוך ע''ז , כפי שאתה נוהג ?

 

[אני העתידי]

על הקצאת נכסים, בפרט לצעירים.
אאל"ט, בניגוד לפורומים מכובדים אחרים, לא דובר מספיק על הענין הזה, למרות חשיבותו הרבה.

 

[השקעות R הון]

למה באמת לא פורסם מאמר ארוך ע''ז , כפי שאתה נוהג ?

במאמרים אני מניח "רמזים"
עכשיו אני לא רואה לנכון "לרמוז" למנף

 

[shaldag46]

אחרי שבוע שאני עמלתי על כתיבת שני מאמרים שהתפרסמו היום ב"ה.
אני מעוניין לכתוב מאמר על נושא שיעניין את חברי הפורום.
יש לכם נושא שמעסיק אתכם בשוק ההון?

אג"ח

 

[באתי להושיט עזרה]

ממה שאני רואה בשטח, הרבה שואלים על קרן השתלמות לעצמאי.
האם לפתוח עוסק בשביל זה? (בפלוס מינוס הוא ממליץ על כך בכל פה. @השקעות R הון טוען שזה מיותר, אחרים ממליצים שלא כדאי להתוודע לרשויות). כמה באמת זה יותר שווה מהאלטרנטיבות?

 

[ממך הכל]

ממה שאני רואה בשטח, הרבה שואלים על קרן השתלמות לעצמאי.
האם לפתוח עוסק בשביל זה? (בפלוס מינוס הוא ממליץ על כך בכל פה. @השקעות R הון טוען שזה מיותר, אחרים ממליצים שלא כדאי להתוודע לרשויות). כמה באמת זה יותר שווה מהאלטרנטיבות?

מעניין גם אותי.