אנסה לסכם.
מצד אחד:
1. הודו היא המדינה המאוכלסת בעולם, אבל הדבר המעניין באמת הוא הגיל של האוכלוסייה.
חציון הגיל שם בערך 28, כלומר אוכלוסייה צעירה מאוד. זה אומר כוח עבודה גדול, צריכה מקומית שעולה ומעמד ביניים שגדל — שילוב שתומך בצמיחה כלכלית לאורך זמן.
2. בשנים האחרונות הרבה חברות מחפשות להקטין תלות בסין. הודו נהנית מזה, וחברות כמו אפל וסמסונג כבר מעבירות לשם חלק מהייצור. זה מביא השקעות זרות, מפעלים חדשים ויותר פעילות כלכלית.
מצד שני:
1. הרופי (המטבע ההודי) נוטה להיחלש לאורך זמן מול הדולר.ולכן יש כאן סיכון מטבע ממשי + תוחלת לא ברורה של ההשקעה.
2. בנוסף, המדינה תלויה יחסית בייבוא נפט, כך שעליות במחירי האנרגיה יכולות להשפיע על הכלכלה כפי שאנחנו רואים בימים האחרונים.
עוד פרט קטן: מדברים שקראתי קצת ועוד לא חקרתי לעומק, אני מבין שמכפילי הרווח של הודו גבוהים... כלומר הרבה מהצמיחה העתידית כבר מתומחרת במחירים.
למידה: יש אפשרות להשקיע בשווקים מתעוררים.
בערך כך נראית החלוקה במדד: (GPT)
סין – בערך 24%
הודו – בערך 19–20%
טאיוואן – בערך 18–19%
דרום קוריאה – בערך 11–12%
ברזיל – בערך 4–5% |
נ.ב. אני מציע שנפסיק להתווכח בשרשור הזה מהי פאסיביות, כי אחרת לא נצליח להחכים אחד את השני.
מי שרוצה להמשיך להגדיר מהי פאסיביות. מוזמן:
ההגדרות כאן דקות. פאסיבי משמעותו אי עשייה. אקטיבי פירושו עשייה. לא לחינם אלו שהנחילו את צורת ההשקעות המונחלת פה ובעוד מקומות, לא תמיד כינו שיטה זו בשם " השקעות פאסיביות " מדברים קלכלית, השקעות לעלצנים, הסולידית. אפשר לקנות מניית בנק הפועלים, ואת מניית קוקוה קולה, ואת מניית בן אנד ג'ריס, ולהחזיקק...
www.prog.co.il

Reactions: בסיבי1 //