- הוסף לסימניות
- #1
אל תחפשו את שמחי במהלך ימי השנה, חבל על המאמץ.
הוא כמו בלוע באדמה, עושה קול שני ללהקת קרח ועדתו.
הוא יצוץ שוב בזמן שהוא צץ תמיד, יום אחד בשנה: פורים.
כבר עשרות רבות של שנים הוא שומר על המתכונת הזאת.
השנים רצות כמו ילד במנוסה לאחר צלצול זדוני בפעמון השכנה הנרגנת, אבל שמחי לא מתבגר. הוא מופיע מדי שנה בפורים באותה רעננות, טריות וצעירות. לועג לזמן, שבמקרה שלו ממש לא עושה את שלו.
אז אל תבזבזו אנרגיות על חיפוש אחריו. בפורים הוא יהיה. לא רק שהוא יהיה. הוא יהיה הכי שאפשר להיות. תראו אותו מקרוב, בכל מקום ובכל הכוח.
איפה הוא לא יהיה ביום הזה? בכל יבשות העולם ובכל סלון יהודי סטנדרטי.
הוא יצעד בראש עדר ישיבישערס לבושים מוזר, תיק עסקים שחור ביד.
מטפס בחדר המדרגות, בולם ליד דלת, מסתובב לתדרוך אחרון רווי פאתוס, מנצל את החרך הצר שבדלת כדי לפרוץ פנימה בשירת הטריליליליילייליילייי המסורתית.
החבר’ה שמשתרכים מאחוריו כבר מכירים את החוק הנוקשה: שמחי פוצח בקול מתבגר, סדוק ונטול אופי, ב״טרילילי״, ורק אז הם רשאים להצטרף עם ה״לייליילייליי״. לא פעם קרה שמרוב הרגל פרץ דלת ב״משה אמת ותורתו אמת״ בקול שני, אך מהר מאוד התעשת ודבק במצוות היום: טרילילילייליילייליי.
בשלב שלאחר הפלישה הספק־חוקית לסלון ביתי אקראי, הוא יחטוף את מי שיזוהה בעיניו כבעל הבית – גם אם זה השכן שלרוב אומללותו נקלע לסיטואציה, וגם אם זה בעל הבית עצמו, אך בעיצומה של קריאת המגילה לאשתו ולבנותיו.
הוא ישקשק אותו כשקשק הברמן את הקוקטייל, ואז יעצור להשמיע "חידוש נפלא": וורט שחוק עד דק, המקשר בצורה די מאולצת בין אחשוורוש לצורך לתת נדבה יפה ביום הפורים.
בעל הבית, שספק השתכנע מהוורט ספק רוצה לנער מעליו את הנודניק, יוציא שקל בעודו מושך בכתפיו, כאומר: זה מה יש לי.
שטר סורר של חמישים יציץ מן הארנק. שמחי יצביע על השטר בעקשנות, בעוד להקתו מנעימה בערבות: "לא פחות מאלף".
הסצנה הזאת תחזור על עצמה שוב ושוב, בכל בית לפחות חמש פעמים במהלך היום.
בתום הפורים שמחי לא ייראה עוד בציבור שנה שלמה.
הוא ייעלם שוב וסודו אתו: שמחי איננו איש. הוא ישות. ישות שמקבלת חיים בפורים, מתלבשת באלפי בחורי חמד – ופורחת מהם במוצאי החג.
הוא כמו בלוע באדמה, עושה קול שני ללהקת קרח ועדתו.
הוא יצוץ שוב בזמן שהוא צץ תמיד, יום אחד בשנה: פורים.
כבר עשרות רבות של שנים הוא שומר על המתכונת הזאת.
השנים רצות כמו ילד במנוסה לאחר צלצול זדוני בפעמון השכנה הנרגנת, אבל שמחי לא מתבגר. הוא מופיע מדי שנה בפורים באותה רעננות, טריות וצעירות. לועג לזמן, שבמקרה שלו ממש לא עושה את שלו.
אז אל תבזבזו אנרגיות על חיפוש אחריו. בפורים הוא יהיה. לא רק שהוא יהיה. הוא יהיה הכי שאפשר להיות. תראו אותו מקרוב, בכל מקום ובכל הכוח.
איפה הוא לא יהיה ביום הזה? בכל יבשות העולם ובכל סלון יהודי סטנדרטי.
הוא יצעד בראש עדר ישיבישערס לבושים מוזר, תיק עסקים שחור ביד.
מטפס בחדר המדרגות, בולם ליד דלת, מסתובב לתדרוך אחרון רווי פאתוס, מנצל את החרך הצר שבדלת כדי לפרוץ פנימה בשירת הטריליליליילייליילייי המסורתית.
החבר’ה שמשתרכים מאחוריו כבר מכירים את החוק הנוקשה: שמחי פוצח בקול מתבגר, סדוק ונטול אופי, ב״טרילילי״, ורק אז הם רשאים להצטרף עם ה״לייליילייליי״. לא פעם קרה שמרוב הרגל פרץ דלת ב״משה אמת ותורתו אמת״ בקול שני, אך מהר מאוד התעשת ודבק במצוות היום: טרילילילייליילייליי.
בשלב שלאחר הפלישה הספק־חוקית לסלון ביתי אקראי, הוא יחטוף את מי שיזוהה בעיניו כבעל הבית – גם אם זה השכן שלרוב אומללותו נקלע לסיטואציה, וגם אם זה בעל הבית עצמו, אך בעיצומה של קריאת המגילה לאשתו ולבנותיו.
הוא ישקשק אותו כשקשק הברמן את הקוקטייל, ואז יעצור להשמיע "חידוש נפלא": וורט שחוק עד דק, המקשר בצורה די מאולצת בין אחשוורוש לצורך לתת נדבה יפה ביום הפורים.
בעל הבית, שספק השתכנע מהוורט ספק רוצה לנער מעליו את הנודניק, יוציא שקל בעודו מושך בכתפיו, כאומר: זה מה יש לי.
שטר סורר של חמישים יציץ מן הארנק. שמחי יצביע על השטר בעקשנות, בעוד להקתו מנעימה בערבות: "לא פחות מאלף".
הסצנה הזאת תחזור על עצמה שוב ושוב, בכל בית לפחות חמש פעמים במהלך היום.
בתום הפורים שמחי לא ייראה עוד בציבור שנה שלמה.
הוא ייעלם שוב וסודו אתו: שמחי איננו איש. הוא ישות. ישות שמקבלת חיים בפורים, מתלבשת באלפי בחורי חמד – ופורחת מהם במוצאי החג.
הנושאים החמים

Reactions: חוי!, ש. נ. א., נהר זורם ומשתמש 1 נוסף4 //