מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[חד דמן חבריא]

"יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת עליהם" המצאה חדשה....

 

[אבני שיש]

'אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה' אין לזה מקור...

המקור הוא מגמרא חולין על הזרזיר שלא ידעו האם הוא טהור עד שראו שהלך לעורב
ומביאים על זה את דברי בן סירא שכל עוף למינו ישכון ואדם כיוצא בו
ועל זה נאמר לא לחינם הלך הזרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו...

 

[יאנקאלע]

ידוע הקבלה בשם הבעש"ט שאם יש תשעה אנשים שמחכים להתפלל ודאי יבוא העשירי, גם לזה אין שום מקור [כתוב], לא שזה אומר שזה לא נכון אבל מקור אין...

ברור שזה נכון השאלה כמה זמן זה יקח

 

[אבני שיש]

"יותר מששמרו ישראל את השבת שמרה השבת עליהם" המצאה חדשה....

זה ציטוט של ראש עיריית תל אביב לפני שנים רבות שהיה מראשי הציונות...

 

[אבני שיש]

לא כשלא מבינים את הגמרא, לא הבנת תבקש שיסבירו לך,
אלא דבר מוגזם כמו שביצה של עוף בגודל 60 עיירות, שמובן לכאורה שלא התכוונו דברים
כפשוטם, ויש את המהרש"א שאומר שהכל כפשוטם.אגב במקרה של בת פלוני לפלוני הרמב"ם מסביר 'כפשוטו' רק מסתייג שזה השגחה לעושי מצווה, או להעניש בעלי עבירה, ויש את שאר הציבור.
אבל לא יעלה על הדעת שכל בר בי רב דחד יומא יחליט לדחות גמרות מפורשות בטענות מצוצות מן האצבע.
קודם צריך לדעת מה שהרמב"ם ידע כדי להבחין מה בדיוק התכוונו חז"ל.

גם המהר"ל בחידושי אגדות על הש"ס, מסביר על הרבה גמרות שאינם כפשוטם ואכהמ"ל

 

[מאן דאו]

זה ציטוט של ראש עיריית תל אביב לפני שנים רבות שהיה מראשי הציונות...

המשפט נכתב על ידי אחד העם (אשר צבי גינצברג), במאמרו "שבת וציונות" שפורסם בשנת 1898 (נדפס מאוחר יותר בקובץ מאמריו "על פרשת דרכים").

 

[מאן דאו]

גם המהר"ל בחידושי אגדות על הש"ס, מסביר על הרבה גמרות שאינם כפשוטם ואכהמ"ל

יש את המאמר של הרמח"ל על אגדות הש"ס, הודפס בין היתר בהקדמת העין יעקב

 

[חיה לידר]

לשון הספרים "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" אין מקורו בלשון הזה מחז"ל אבל את הרעיון ניתן למצוא בברכות כל מי שיש בו יראת שמים וכו'

אני לא חושב שהביטוי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" מצוטט כמשפט שמקורו בחז"ל. אלא ביטוי שלאו דווקא קשור לעניין של מי שיש לו יר"ש דבריו נשמעים. אלא גם משווק שבא למכור לך חפץ או אדם שמבקש ממך צדקה שהדברים הם אמיתיים והאדם שמשווק לך, או מבקש ממך צדקה, חי את מה שהוא אומר זה נכנס לליבך.
בעניין מי שיש לו יר"ש, הכוונה שבא מאן דהו להוכיח, אם כואב לו והוא מדבר לא מהתנשאות או רצון להשפיל את זולתו, אלא מכאב על מה שראה, אז יש סיכוי שלשני לא יהיה את ההתנגדות הטבעית לקבל תוכחה. והאמת שכל אחד מרגיש את זה אם מישהו מעיר מיר"ש או מהתנשאות על השני ואכן מי שיש לו יר"ש דבריו נשמעים.

 

[יוסף שובל]

רבש"ע, כל האשכול הנפלא הזה ולא העלו שני תעלומות גדולות?
א', למה להצביע עם הזרת בהגבהה לכיוון הספר תורה? ועוד שעי''ז מפסידים דין מפורש לכרוע מול הכתב.(בילקוט מעם לועז מזכיר אצבע, אבל זרת מניין?),
ב'. לעמוד! כל הקהל! בשעת אמירת " חזק חזק ונתחזק" - ולמחמירים עוד כמה פסוקים קודם... מנלן? (עוד לפני הפולמוס של עמידה בחלק מהקריאה כשירת ים ועשרת הדברות...)

 

[כוללניק]

'אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה' אין לזה מקור...

שכתוב בגמ' 'חמרא' איך יודעים אם מדובר ביין או בחמור, אלא אם לפני ואחרי מדברת הגמ' על כרם בצירה וחומץ, מכאן שמדובר מיין, ואם מדובר על אוכף חרישה ונהירות, מדובר בחמור
מכאן ראיה ברורה מהגמ', 'שאמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה'

 

[מקור המיע האמין]

ראש בקיר -
המקור בחולין לט "רישיך והר", וברש"י שם "הכה זו על זו"

 

[מאור התורה]

לעמוד בקדיש

 

[חד דמן חבריא]

זה ציטוט של ראש עיריית תל אביב לפני שנים רבות שהיה מראשי הציונות...

האבסורד, זה מה שקורה כשלא יודעים מה המקור של כל דבר, להלן קטע מעיתון "העדה":

 

[חד דמן חבריא]

רבש"ע, כל האשכול הנפלא הזה ולא העלו שני תעלומות גדולות?
א', למה להצביע עם הזרת בהגבהה לכיוון הספר תורה? ועוד שעי''ז מפסידים דין מפורש לכרוע מול הכתב.(בילקוט מעם לועז מזכיר אצבע, אבל זרת מניין?),

ראשית צריך להדגיש שבאופן כללי מנהגים שנתקבלו בתוך כלל ישראל צריך להאמין בהם ובפרט כמו עמידה בחזק חזק שיש בו משום כבוד התורה ואין לזלזל כי אם במנהג שידוע מקורוומאיפה זה מגיע או מנהג משונה או נגד ההלכה או סתם שטויות ומאמרים שהם לא בגדר מנהג
ילקוט מעם לועז אינו מקור קדום כלל כי המחבר הראשון רבי יעקב כולי מתורכיה הספיק לכתוב רק עד פרשת תרומה, ומשם כתב אחד מבני דורנו רבי שמואל קרויזר - ירושלמי ע"פ דרכו....
המקור הראשון הוא רבי חיים פאלאג'י ב'ספר החיים' (סי' ג ס"ו) באריכות ובתוך דבריו בזה"ל: "מכאן סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה" וכו'. אמנם לא כתוב להצביע עם הזרת אלא עם האצבע....
מה המקור להשיט את הזרת? יש כל מיני רמזים שונים ויש הטוענים שזה נובע מהמנהג להושיט את הציצית וחשבו שצריך להחזיק את הציצית כמו בק"ש בין קמיצה לזרת....
ויש הטוענים שמנהג זה מגיע מהמנהג לחלק טבק בקריאת התורה והרי אצל האשכנזים ההגבהה היא לאחר קריאת התורה ובין האגודל לאצבע היה טבק.....
אולם אין להתעלם מהבן איש חי שכבר מביא מנהג זה בספרו "בניהו בן יהוידע" על כתובות כי הזרת היא כנגד "אנכי ה'" ולכן מצביעים בזרת כיוון שקריאת התורה היא זכר למתן תורה ומצביעים בה כנגד הדיבור הראשון אנוכי...

-----הענין לראות בספר תורה האות שבו מתחיל שמו, הענין הוא לראות את התיבה שהאות היא הראשונה היא האות שבו מתחיל שמו, ולא רק את האות

----- בדרך אגב נקודה שלא כולם יודעים: נוהגים בשם השל"ה לומר פסוק המתחיל ומסתיים עם האותיות בהם מתחיל ומסתיים שמו, מי שיש לו שני שמות צריך לומר פסוק לפי השם בו קוראים אותו לתרה

ב'. לעמוד! כל הקהל! בשעת אמירת " חזק חזק ונתחזק" - ולמחמירים עוד כמה פסוקים קודם... מנלן? (עוד לפני הפולמוס של עמידה בחלק מהקריאה כשירת ים ועשרת הדברות...)

אין לזה כל מקור

 

[חד דמן חבריא]

אני לא חושב שהביטוי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" מצוטט כמשפט שמקורו בחז"ל. אלא ביטוי שלאו דווקא קשור לעניין של מי שיש לו יר"ש דבריו נשמעים. אלא גם משווק שבא למכור לך חפץ או אדם שמבקש ממך צדקה שהדברים הם אמיתיים והאדם שמשווק לך, או מבקש ממך צדקה, חי את מה שהוא אומר זה נכנס לליבך.
בעניין מי שיש לו יר"ש, הכוונה שבא מאן דהו להוכיח, אם כואב לו והוא מדבר לא מהתנשאות או רצון להשפיל את זולתו, אלא מכאב על מה שראה, אז יש סיכוי שלשני לא יהיה את ההתנגדות הטבעית לקבל תוכחה. והאמת שכל אחד מרגיש את זה אם מישהו מעיר מיר"ש או מהתנשאות על השני ואכן מי שיש לו יר"ש דבריו נשמעים.

הרעיון ודאי נכון אבל המשפט הזה נראה כציטוט, והרבה ספרים משתמשים בו, ולא ידוע מאיפה המקור

שכתוב בגמ' 'חמרא' איך יודעים אם מדובר ביין או בחמור, אלא אם לפני ואחרי מדברת הגמ' על כרם בצירה וחומץ, מכאן שמדובר מיין, ואם מדובר על אוכף חרישה ונהירות, מדובר בחמור
מכאן ראיה ברורה מהגמ', 'שאמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה'

מסופר על המהרי"ד מבעלזא ששאל פעם לבחור שקצת ירד מהדרך, מה הפירוש של "ותמגר", ומשלא ענה אז השיב המהרי"ד גם אני לא יודע אבל כל אחד מבין שזה לא משהו טוב, כי זה כתוב שאר הלשונות "ותכלם ותשפילם ותכניעם" וכו' אז לפי החברים שלו מבינים שזה איזה קללה....

לעמוד בקדיש

בהגהת מרדכי תפילת השחר, בשם הירושלמי, שצריך לעמוד בכל דבר שבקדושה כמו איש"ר, וכן כתב בדרכי משה וכך הוא ברמ"א. הירושלמי הזה אינו מצוי לפנינו, האר"י סובר שהוא טעות הדפוס ורק עם תפסו מעומד אין להתיישב בשעת הקדיש וכן סובר המהרי"ל וכך נוגים הספרדים וחלק מהחסידים, וחידש הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל להחמיר גם עם הולך לקום אחר קדיש לעמוד כבר מתחילת הקדיש [אני לא מו"ץ],

 

[חרד ה']

א', למה להצביע עם הזרת בהגבהה לכיוון הספר תורה? ועוד שעי''ז מפסידים דין מפורש לכרוע מול הכתב.(בילקוט מעם לועז מזכיר אצבע, אבל זרת מניין?),

אולי אפשר לומר על דרך המרבין בשמחה, כי כשיש "טבק" בין האגודל לאצבע, ממילא מצביעים עם הזרת (אפשר לנסות)...

 

[חד דמן חבריא]

אולי אפשר לומר על דרך המרבין בשמחה, כי כשיש "טבק" בין האגודל לאצבע, ממילא מצביעים עם הזרת (אפשר לנסות)...

רבש"ע, כל האשכול הנפלא הזה ולא העלו שני תעלומות גדולות?
א', למה להצביע עם הזרת בהגבהה לכיוון הספר תורה? ועוד שעי''ז מפסידים דין מפורש לכרוע מול הכתב.(בילקוט מעם לועז מזכיר אצבע, אבל זרת מניין?),
ב'. לעמוד! כל הקהל! בשעת אמירת " חזק חזק ונתחזק" - ולמחמירים עוד כמה פסוקים קודם... מנלן? (עוד לפני הפולמוס של עמידה בחלק מהקריאה כשירת ים ועשרת הדברות...)

ויש הטוענים שמנהג זה מגיע מהמנהג לחלק טבק בקריאת התורה והרי אצל האשכנזים ההגבהה היא לאחר קריאת התורה ובין האגודל לאצבע היה טבק.....

 

[מאור התורה]

האר"י סובר שהוא טעות הדפוס ורק עם תפסו מעומד אין להתיישב בשעת הקדיש וכן סובר המהרי"ל וכך נוגים הספרדים וחלק מהחסידים,

עכשיו מובן לי למה אני רואה חסידים ואנשי מעשה שאינם קמים ועומדים בקדיש

 

[לאנגער]

לעמוד בקדיש

נו, באמת?! "מיתוס"?!
זה רמ"א מפורש או"ח סימן נו סעיף א
זה שיש חולקים ומקילים לא הופך את זה למיתוס

 

[מאור התורה]

נו, באמת?! "מיתוס"?!
זה רמ"א מפורש או"ח סימן נו סעיף א
זה שיש חולקים ומקילים לא הופך את זה למיתוס

בהגהת מרדכי תפילת השחר, בשם הירושלמי, שצריך לעמוד בכל דבר שבקדושה כמו איש"ר, וכן כתב בדרכי משה וכך הוא ברמ"א. הירושלמי הזה אינו מצוי לפנינו, האר"י סובר שהוא טעות הדפוס ורק עם תפסו מעומד אין להתיישב בשעת הקדיש וכן סובר המהרי"ל וכך נוגים הספרדים וחלק מהחסידים, וחידש הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל להחמיר גם עם הולך לקום אחר קדיש לעמוד כבר מתחילת הקדיש [אני לא מו"ץ],