מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[מאן דאו]

באמת מעניין למה עדיין לא עסקו כאן נושא התכלת , והקשירות השונות
1. יש כיום עשרות עשרות סוגי קשירות בציצית ובפרט עם התכלת (אם כי ישנם כעשר שמקובלים ונפוצים יותר)
וכמובן על בעל התכלת הזיהוי המעניין. שיטת הרב הרצוג, הרב מורגנשטרן וכו'

קיים דבר דומה גמרא על מסכת טהרות שכן מקובלת בעם ישראל, הסדרי טהרות שחיבר אותה הרה"ק רבי גרשון חנוך הניך ליינר, ה"ה בעל התכלת המפורסם

 

[Harry Potter]

זכור לי שזה מופיע בספרי החיד"א. נדמה לי (לא בדקתי כרגע, שולף מהזיכרון), מקורו הוא בדברי הזוהר הק'.

יש הספר "חיים שיש בהם" על השתלשלות התורה שם מביא נדמה לי מקור לכך.

אדרבה תמצא את המקור ל"אין דבר העומד לפני הרצון"
כי כרגע המקור היחיד שאני מכיר לזה הוא הברית החדשה

 

[בציניות]

יש, ברש"י כתוב שמשמע שצפרדע אחת הייתה, ובפסוק כתוב "ותכס את כל מצרים" אז היא הייתה גדולה מאד אם היא כסתה את כל מצרים, כי אם היא קטנה היא לא יכולה לכסות את כל מצרים והפסוק לא היה מציין שהיא כסתה את כל מצרים אם היא קטנה. וזה המשמעות שם, כי הגמרא מתייחסת ללשון הפסוק.

אדרבא.
ראה ברש"י המשך הפסוק על פי פשוטו. (וכידוע שכשרש"י מביא שני פירושים הם משלימים אחד את השני ואכמ"ל, ואולי זה כי לפי מדרשו אכן מוקשה מה הפירוש ותכס וכו')
וגם לפי מדרשו - לא הכוונה שאותה צפרדע עצמה כיסתה את כל מצרים, אלא שעלתה צפרדע אחת, והיא השריצה הרבה צפרדעים שהם כיסו את כל מצרים (אכן מכוח אותה צפרדע, ובזאת מובן גם למה נאמר ותכס).
ואם תדייק בלשון הגמרא בשים לב לחלוקת המשפט תמצא כך:
1. אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה
2. השריצה
3. ומלאה כל ארץ מצרים

בכל אופן, אפשר לפלפל, אבל ודאי שהוכחה ומקור ברור אין כאן, אם כי אפשר להבין מהיכן השתרבבה ההבנה הזו.

 

[בציניות]

יש שמתעטפים בטלית משליכים הציציות לצד שמאל, ואח"כ על צד ימין.
האם יש מקור לזה? כי כפי הידוע צריך רק על צד שמאל.

 

[חנה ויטמן]

בלת"ק. ריב ההרים. מתוך הפרשה שעברה.
הר תבור רצה שיקבלו עליו את התורה
וכן הר כרמל רצה שיקבלו עליו את התורה
מה מחלקים בגן? 3 הרים. כרמל תבור וחרמון.
את החרמון הוסיפו הציונים כחלק מהגאווה הלאומית של ישראל.

 

[ברוך ר]

אדרבא.
ראה ברש"י המשך הפסוק על פי פשוטו. (וכידוע שכשרש"י מביא שני פירושים הם משלימים אחד את השני ואכמ"ל, ואולי זה כי לפי מדרשו אכן מוקשה מה הפירוש ותכס וכו')
וגם לפי מדרשו - לא הכוונה שאותה צפרדע עצמה כיסתה את כל מצרים, אלא שעלתה צפרדע אחת, והיא השריצה הרבה צפרדעים שהם כיסו את כל מצרים (אכן מכוח אותה צפרדע, ובזאת מובן גם למה נאמר ותכס).
ואם תדייק בלשון הגמרא בשים לב לחלוקת המשפט תמצא כך:
1. אמר ר' אלעזר צפרדע אחת היתה
2. השריצה
3. ומלאה כל ארץ מצרים

בכל אופן, אפשר לפלפל, אבל ודאי שהוכחה ומקור ברור אין כאן, אם כי אפשר להבין מהיכן השתרבבה ההבנה הזו.

מקור ברור זה כן
אני דברתי על רש"י בגמרא ולא בחומש
בכל אופן לפי המדרש מובא שהייתה גדולה וזה מספיק מקור

 

[מרנא]

הביטוי הנודע: "ישועת ה' כהרף עין", נשמע ממש כמו פסוק בתנ"ך, אך מקורו הוא מהגאונים...

מסופר, כאשר הגיע האדמו"ר ה"מבשר טוב" מביאלא זצ"ל בראשית נשיאותו לכינוס "מפעל הש"ס" בשנת תשמ"ג, התיישב כדרכו בשולי הבימה. כאשר ניגש אל הרבי ה"שפע חיים" מצאנז, שאלו הרבי מצאנז מהו המקור ל"ישועת ה' כהרף עין"? ה"מבשר טוב" חשב קמעא וענה: "לא בבלי ולא ירושלמי"... ה"שפע חיים" נהנה עד מאד מעוצמת הבקיאות והושיבו בסמוך אליו.

זכותם תגן עלינו!

 

[מרנא]

בלת"ק. ריב ההרים. מתוך הפרשה שעברה.
הר תבור רצה שיקבלו עליו את התורה
וכן הר כרמל רצה שיקבלו עליו את התורה
מה מחלקים בגן? 3 הרים. כרמל תבור וחרמון.
את החרמון הוסיפו הציונים כחלק מהגאווה הלאומית של ישראל.

לא ראיתי בציורים את החרמון...

 

[בציניות]

מקור ברור זה כן
אני דברתי על רש"י בגמרא ולא בחומש
בכל אופן לפי המדרש מובא שהייתה גדולה וזה מספיק מקור

את לשון הגמרא כבר הבאתי לעיל, שמוכח שמה שמילאה את כל מצרים זה רק בעקבות שהשריצה נחילין וכך כוסתה מצרים.
אז ברור שרש"י לא בא לומר משהו אחר מהגמרא. וגם בלי זה - גם רש"י כותב 'אחת משמע' על תחילת הפסוק 'ותעל הצפרדע' ולא על המשך הפסוק 'ותכס'. וגם מלשון הגמרא וגם מרש"י מובן שאכן 'ותעל הצפרדע' - צפרדע אחת, ואז השריצה ויצאו ממנה נחילין ועל ידי זה 'ותכס את כל ארץ מצרים'.
ומה צורך להאריך הנה לפנינו לשון רש"י בגמרא:
"הצפרדע. אחת משמע: השריצה. ממעיה ויצאו ולדות"
זהו. מה ראית פה? שהיא היתה גדולה?! איפה זה כתוב?
ומהמדרש?! לא ראיתי שום מדרש שאומר שהיתה צפרדע גדולה. אבקש מכבודו לצטט את המדרש ולהראות היכן כתוב שהיתה גדולה.
אז אכן יש כאן מקור ברור לבלבול. אבל מי שמעיין קצת יותר במה שכתוב רואה שלא זה מה שכתוב.
זו הבנתי וכך לעניות דעתי. אם עדיין ובכל זאת הנך סבור שזה כן כתוב לא אתווכח.

 

[ברוך ר]

את לשון הגמרא כבר הבאתי לעיל, שמוכח שמה שמילאה את כל מצרים זה רק בעקבות שהשריצה נחילין וכך כוסתה מצרים.
אז ברור שרש"י לא בא לומר משהו אחר מהגמרא. וגם בלי זה - גם רש"י כותב 'אחת משמע' על תחילת הפסוק 'ותעל הצפרדע' ולא על המשך הפסוק 'ותכס'. וגם מלשון הגמרא וגם מרש"י מובן שאכן 'ותעל הצפרדע' - צפרדע אחת, ואז השריצה ויצאו ממנה נחילין ועל ידי זה 'ותכס את כל ארץ מצרים'.
ומה צורך להאריך הנה לפנינו לשון רש"י בגמרא:
"הצפרדע. אחת משמע: השריצה. ממעיה ויצאו ולדות"
זהו. מה ראית פה? שהיא היתה גדולה?! איפה זה כתוב?
ומהמדרש?! לא ראיתי שום מדרש שאומר שהיתה צפרדע גדולה. אבקש מכבודו לצטט את המדרש ולהראות היכן כתוב שהיתה גדולה.
אז אכן יש כאן מקור ברור לבלבול. אבל מי שמעיין קצת יותר במה שכתוב רואה שלא זה מה שכתוב.
זו הבנתי וכך לעניות דעתי. אם עדיין ובכל זאת הנך סבור שזה כן כתוב לא אתווכח.

אם זה צפרדע בגודל הרגיל, איך מצרים רבים יכולים לתת לה מכות ??
מוכח שמדובר בצפרדע גדולה ואז זה שנתנו לה מכות מובן, כי לצפרדע גדולה אפשר לתת מכות. מה שאין כן צפרדע קטנה בקושי מצליחים לתפוס אותה, וכ"ש לתת לה מכות !
צריך להיות צלף מומחה כדי לתת מכות לצפרדע קטנה

 

[24 קראט]

חוט אדום בביכורים​

במשנה: הרואה תאנה/אשכול ראשונים – "קושר עליו גמי". גמי = צמח סוף/פפירוס שגדל במים, גמיש לקשירה, בלי שום צבע אדום.
במסורת העממית נהיה מזה "חוט אדום על הביכורים", ומכאן "חוט אדום" על תינוק, על יד, על עריסת העגל וכו' – כביכול אותו רעיון. בפשטות: אין לזה זכר במשנה ולא ברמב"ם ולא בראשונים; זה דימיון מאוחר. הביכורים – בגמי, לא באדום.

"חוט אדום" כסגולה​

הרעיון שחוט אדום קשור ליעקב ורחל, לקבורת רחל בדרך, לפרשת תמר ויהודה – נולד מדרשות מאוחרות, לא ממקור חז"לי ברור. התנועה היתה ההפך – קודם היו מנהגים עממיים לצבעים ואביזרים, ורק אחר כך ניסו "ללבוש" עליהם פסוקים ומדרשים.

. מי באמת בנה את הפירמידות?​

מה שנכנס לנו בראש משיעורי תנ"ך לילדים: בני ישראל במצרים בנו פירמידות. היסטורית: הפירמידות נבנו מאות שנים קודם, באזור אחר, בידי פועלים מצרים בשכר. בני ישראל בנו "ערי מסכנות" – פִּתֹם ורַעַמְסֵס – בחומר ובלבנים, לא אבני ענק. המיתוס נולד מקריאה לא זהירה ביוסף בן מתתיהו, ומשם עבר לספרי העמים – ומשם חזר אלינו "כגירסא דינקותא".

גיד הנשה – מלחמת הגידים​

בימיו של בעל הכרתי ופלתי הופיע מנקר "מומחה" שטען שגיד הנשה שאנו מנקרים איננו הגיד האמיתי, ויש גיד אחר שאסור מן התורה. גיד זה נמצא רק בזכרים.
הכרתי דחה אותו מטעם פשוט: גיד הנשה נוהג "בזכרים ונקבות"; אם הגיד שהוא מצביע עליו קיים רק בזכרים – אינו זה.
אחר כך כל הדורות הסתובבו סביב מילה אחת – איפה "זכרים ונקבות" כתוב, האם סמ"ג, האם הלכות גדולות, האם "סדר הניקור" – ונבנתה ספרות שלימה איך לתקן את ה"ציטוט". המסקנה: מילה אחת שנטמעה – מסובבת עלינו עשרות עמודים. שוב "שבשתא כיון דעל – על".

זה אתה או IA?
כי זה נראה יותר האחרון, וקי"ל האומר דבר בשם אומרו...

 

[בציניות]

אם זה צפרדע בגודל הרגיל, איך מצרים רבים יכולים לתת לה מכות ??
מוכח שמדובר בצפרדע גדולה ואז זה שנתנו לה מכות מובן, כי לצפרדע גדולה אפשר לתת מכות. מה שאין כן צפרדע קטנה בקושי מצליחים לתפוס אותה, וכ"ש לתת לה מכות !
צריך להיות צלף מומחה כדי לתת מכות לצפרדע קטנה

זה כבר פרשנות. וגם אם יש איזו קושיא, לא מחייב שזה התירוץ.
שאלה למחשבה:
א. כמה מצרים הכו אותה?
ב. הכו אותה בבת אחת או בזה אחר זה?
ג. אולי אם עומדים הרבה אנשים מסביב צפרדע אחת אפשר להכותה גם מבלי להיות צלפים?
ד. ואם אותם אנשים מבינים שהצפרדע הזו הולכת להמיט עליהם חורבן, לא ישקיעו מאמצים בחיסולה?
בקיצור עם הקושיות אפשר להסתדר. השאלה כאן היא אחת: כתוב או לא כתוב?
ואתה יודע מה? זה בדיוק הנושא והכיף כאן, לנפץ מיתוסים. כי כאמור זה לא כתוב, אז לא צריך מכוח השאלות הללו שבוודאי יש מספיק דרכים להסביר, להמציא מה שחז"ל לא אמרו. זה פשוט מיתוס, וגם אם קשה להשתחרר ממנו, זה לא הופך אותו לנכון.
ושוב, כך לעניות דעתי. אם עדיין אתה סבור שזה מה שכתוב. לא אתווכח.

 

[חצרון]

תוספתא על קודשים זה חיבור מקובל כמדומני.
העניין עם הירושלמי היה שייצר גמרא והביא אותה בצורה מזוייפת לציבור (זה האשכנזי היחי שאני מכיר שהציג את עצמו כספרדי, שמו היה פרידלנדר).
קיים דבר דומה גמרא על מסכת טהרות שכן מקובלת בעם ישראל, הסדרי טהרות שחיבר אותה הרה"ק רבי גרשון חנוך הניך ליינר, ה"ה בעל התכלת המפורסם

לא הבנת אותי
בהערות על התוספתא, מביאים מקורות מן הירושלמי המזויף.

 

[אסתירה פני]

בלת"ק. ריב ההרים. מתוך הפרשה שעברה.
הר תבור רצה שיקבלו עליו את התורה
וכן הר כרמל רצה שיקבלו עליו את התורה
מה מחלקים בגן? 3 הרים. כרמל תבור וחרמון.
את החרמון הוסיפו הציונים כחלק מהגאווה הלאומית של ישראל.

מדרש עשרת הדברות (מזמן הגאונים או הראשונים)
"הביט הקב"ה בכל ההרים ולא מצא הר שראוי ליתן תורה עליו ולהשרות שכינה עליו כהר סיני, ומפני מה זכה הר סיני לכל זאת? מפני שהשפיל את עצמו, שכשראה שהר חרמון והר שריון שהיו מתגרים (רבים) זה עם זה, זה אומר: עלי ישכון, וזה אומר: לא, כי אם עלי ישכון, אז כשראה סיני שהיו מתגרים זה עם זה והגביהו את עצמן, השפיל הוא את עצמו, ולפיכך ראה הקב"ה בשפלותו והשרה שכינתו עליו, שהאלוקים רם ונישא ושפל יראה..."

איני יודע מה מקורו, אבל בטח לא קשור לציונים ולגאווה הלאומית...

 

[שבט אחים]

ציטוט?

לא מוצא כרגע בכף החיים אבל מצאתי בלב חיים - פלאג'י (ח"ב סי' קס)

 

[058JJ]

אדרבה תמצא את המקור ל"אין דבר העומד לפני הרצון"
כי כרגע המקור היחיד שאני מכיר לזה הוא הברית החדשה

זוהר תרומה, קסב ע"ב, בתחילת העמוד

 

[בציניות]

יש, ברש"י כתוב שמשמע שצפרדע אחת הייתה, ובפסוק כתוב "ותכס את כל מצרים" אז היא הייתה גדולה מאד אם היא כסתה את כל מצרים, כי אם היא קטנה היא לא יכולה לכסות את כל מצרים והפסוק לא היה מציין שהיא כסתה את כל מצרים אם היא קטנה. וזה המשמעות שם, כי הגמרא מתייחסת ללשון הפסוק.

אמנם אחר הדו"ד
בדקתי מה כתוב על כך בפורום לתורה.
וראשית יש לציין שבגמ' שציטטתי, מובא שם כהמשך לדברי ר' אלעזר "כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים", אז אפשר לומר שהכוונה כדברי ר' אלעזר שאותה צפרדע השריצה וכו', אמנם אפשר גם להבין כפשוטו שצפרדע אחת מילאה [לבדה] את כל מצרים, וכפי מה שציטטתי כאן ממה שכתב כבודו.
וגם ראיתי שם שני מקורות (אמנם מאוחרים יותר, אבל מסתמכים על דברי חז"ל, ובילקוט מעם לועז כותב ממש בדברי ר' עקיבא הנ"ל שהיתה גדולה).
צירפתים כאן. ייש"כ ר' @ברוך ר

 

[ברוך ר]

אמנם אחר הדו"ד
בדקתי מה כתוב על כך בפורום לתורה.
וראשית יש לציין שבגמ' שציטטתי, מובא שם כהמשך לדברי ר' אלעזר "כתנאי רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים", אז אפשר לומר שהכוונה כדברי ר' אלעזר שאותה צפרדע השריצה וכו', אמנם אפשר גם להבין כפשוטו שצפרדע אחת מילאה [לבדה] את כל מצרים, וכפי מה שציטטתי כאן ממה שכתב כבודו.
וגם ראיתי שם שני מקורות (אמנם מאוחרים יותר, אבל מסתמכים על דברי חז"ל, ובילקוט מעם לועז כותב ממשצפה בקובץ המצורף 2179394צפה בקובץ המצורף 2179395 בדברי ר' עקיבא הנ"ל שהיתה גדולה).
צירפתים כאן. ייש"כ ר' @ברוך ר

א. ישר כח על המקורות המפורשים
ב. גם בלי המקורות המפורשים היה ברור לי כמו שכתבתי שזה האמת, מסיבה פשוטה:
הגמרא לא כותבת מה שלא צריך, מה שמובן לבד היא לא תכתוב, היא מאד מצמצמת במילים. אם כתוב משהו - חובה להבין למה זה כתוב ולמה לא היינו יכולים ללמוד את זה לבד בדרך כזו או אחרת.
אתה יכול להגיד משפט שלם וזה כתוב בגמרא במילה או שתיים. אז זה שלא היה כתוב במפורש בגמרא שהיא גדולה לא הפריע לי מללמוד שכך הגמרא התכוונה.
המון דברים לא כתובים במפורש שרק לומדים אותם מהבנה וחיבור בין פרטים, שאם פה אמרו כך ושם אמרו כך - אז הכוונה היא כך.
אפשר לשאול הרבה שאלות, הראשי ישיבות אומרים שלא מתים משאלות, אבל הפשט הוא כמו שמבינים אלא אם כן יש סתירה ממקום אחר או הבנה אחרת שיותר מסתברת. (יש פעמים שמסבירים הסברים דחוקים כשאין אפשרות אחרת להסביר)
כך היא צורת הלמידה. הגמ' היא הטקסט הכי סתום (מלשון לא מפוענח) בעולם, ואנחנו בלימודינו מפענחים את הכתוב
ולכן יש לפעמים מחלוקות שאחד לומד שהפשט הוא כך והאחר אומר שהפשט הוא אחרת.

 

[שלדג בעמ]

"מילה בסלע"
בגמרא במסכת מגילה נאמר:
מִלָּה בסלע, שתיקה בשתים
המסר: הדיבור שווה, אבל השתיקה שווה פי שניים. בדורות האחרונים הפך הפתגם ל"כל מילה בסלע" – כלומר כל מילה יקרה וראויה להיחקק בסלע. במקום שבח השתיקה – קיבלנו שבח הדיבור.

"אדם עץ השדה"
בתורה נאמר:
כי תצור אל עיר ימים רבים… לא תשחית את עצה… כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?
כאן זו בפשטות שאלה רטורית: האם האדם הוא עץ שתכרות אותו במצור? ודאי שלא; לכן אל תשחית עצי מאכל.
בפי הבריות נהפך הפסוק לסיסמת עומק: "האדם עץ השדה" – עם דרשות על שורשים, ענפים, פירות. הדרש יפה, אבל הפשט – להפך. (אם כי יש לציין שהאבן עזרא כן פי' פירש קרוב לפשוטו)

"אות קין"​

במקרא: האות שקיבל קין היא אות הגנה:
"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו"
בפי העם: "אות קין" הפך לסמל לכתם חרפה נצחי, סטיגמה שאין לה כפרה. גם כאן – המשמעות התהפכה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

פרי עץ הדעת – תפוח?​

בחז"ל יש כמה דעות מה היה פרי עץ הדעת: גפן, תאנה, חיטה, אתרוג, ועוד. תפוח איננו אחד מהם.
איך בכל זאת נהיה תפוח?
בשפה הלטינית המילה malum משמשת גם במשמעות "רע" וגם לשם פרי מסוים קרוב לתפוח. באמנות הנוצרית הפכו את התפוח לסמל החטא הקדמון. מכאן התפוח הנגוס בכל הציורים, והביטוי "התפוח האסור". מאוחר יותר חדר גם אלינו, בלי מקור יהודי.
אגב, גם ההזדהות של פרי עץ הדעת עם אגוז מבוססת על טעות בקריאת נוסח ברכה קדומה לחתן, שם כתוב כנראה "זוג" ולא "אגוז"; ובהמשך נוצרו גם "דרושים" על בננה כ"פרי גן עדן".

בתרגום שיר השירים מתרגם כל מקום שמוזכר תפוח לאתרוג (האתרוג התימני אינו ממשפחת פירות ההדר אלא קרוב יותר בטעמו ומרקמו לתפוח) וא''כ יתכן בהחלט שחז''ל בדבריהם כיוונו לתפוח אף שהזכירו אתרוג

 

[אם לא תנסה איך תדע]

גם מציירים שני קופים למרות שבגמ' סנהדרין קט. מבואר שהם אנשים שהשתנו בדור הפלגה, וזה היה אחרי המבול,

לא כתוב שהקופים נוצרו מהאנשים בדור הפלגה אלא שנתשנו לקופים
ועוד שהרי אין חדש תחת השמש וגם פי ההאתון ופי הארץ השם ברא ביום שישי בין השמשות
ואם לא תסכים עם זה הרי כתוב שם שנהפכו גם לורוחות ושידים ולילין וזה המשנה (אבות ה' ו') אומרת שהשם ברא בשישי בין השמשות ולכן אין שום צורך לטעון שהשם חידש דבר שלא היה בעומו קודם (קופים)