דיאטה האם קיים בעולם האדם, שהצליח לשמור על משקל תקין, לאורך 30 שנה ברצף?

הנקה עוזרת לירידה במשקל?
אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדת
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
 
אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדת
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
מה ההסבר של זה? איך בפעם אחת יורדים ופעמים אחרים לא? ועוד הנקה שורפת קולריות בעקרון אז סטטיסטית אמורים לרדת במשקל אני טועה?
 
את מדברת מנסיון של שמנה באמת(לא עודף משקל בינוני או קל)?
ולא הבנתי, דיאטה או לא דיאטה?
מה העניין ללכת לדיאטנית אם אין את המטרה או הערך המוסף של הרזייה?
שמנה באמת.
וזה לא דיאטה, זה לא יגרום לרדת במשקל.
זה יגרום לשמר את המשקל הקיים ולקדם בריאות.
תוצאות טובות יותר בבדיקות דם ופחות תופעות לוואי של השמנה.

שימי לב כמה אמוציות יוצאות כאן סביב הדיאטה.
ובדר"כ אנשים שמנים מערכת היחסים שלהם סביב האוכל מתישה מאד
מלאת יסורי מצפון ובדיקה איפה ומתי היתה/הווה/תהיה הנפילה
וזה לבד גורם לעליה הבאה שע"פ רב כשמדובר במשקלים כאלה אחרי כל דיאטה יש ריבית והצמדה.

אחרי עבודה משמעותית על מערכת היחסים עם האוכל - הגוף - עודף המשקל.
אפשר לדבר על ירידה - זריקות/ניתוח או שינוי תפריט והרגלים.
ולשמר את זה לאורך זמן בלי מלחמות והרגשה של הגבלה.

ממליצה מאד להאזין לשירי כהן בפודקאסטים של משפחה,
חושבת שהיא מסבירה את הנושא הזה מצוין.
לא חייבים אח"כ ללכת לתוכנית שלה יש עוד דיאטנים שעובדים בגישה הזאת.
 
אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדת
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
גם אצלי ככה:(
מה עשית
 
סיימי עם הנושא.
לא רואה שנגיע לעמק השווה ולאיחוד דעות בענין.

הרבה הצלחה.
לא הבנתי
אם כולם מסכימים, למה לדון?
כל הדיון הוא כשאין הסכמה

לדעתי זה אשכול סופר-חשוב.
עלו פה כל כך הרבה כיוונים ודעות, כמו סיעור מוחות ענקי.
כל מי שמתעניין בהרזיה/משקל/תזונה/זריקות/ניתוח ייתרם ממנו המון.
אני אישית גם שינתי דעה בגללו
@הרי זהב קצת בזכותך...
 
כל אלה כאן שעברו ניתוח, יש לי שאלה שמאד חשוב לי לדעת
שמעתי שהרבה פעמים זה גורם לירידה במצב רוח וגם פגשתי לאחרונה מנותח שממש לא מצליח לחזור לעצמו, לא מתפקד, לא יוצא מהבית. האם זה דבר שקורה? כי אותי זה הרתיע ממש.

זה לחזור לשפיות וחיים נורמלים

לשמנים יש חיים נורמליים ושפיות.
אני לא מצליחה להבין לאן את חותרת.


אני יכולה להעיד על עצמי שלפני הניתוח חייתי בתחושה קשה מאוד של דחייה עצמית.
לא מצאתי בגדים נורמליים לצעירות, רק חנויות מאוד מסוימות, וגם זה ליווה אותי כל שנות הנעורים וגם כאישה צעירה, כשהמצב רק החמיר.
כמעט שלא יצאתי מהבית. עבדתי מהבית כי לא הרגשתי בנוח לצאת.
השתדלתי לא להגיע לאירועים, ורק לחתונות שממש לא הייתה לי ברירה להגיע אליהן, וגם אז זה היה בלחץ.

אחרי הניתוח, בגיל 25, משהו השתנה לגמרי.
התחילו לי חיים חדשים.
פתאום יכולתי לקנות בגדים בכל חנות, בגדים עדכניים של צעירות, להרגיש יפה ונוכחת.
זה נתן לי רצון לצאת יותר מהבית, להתאפר, להתחיל לעבוד מחוץ לבית, לפגוש אנשים.
ואפילו דברים פשוטים, כמו לשבת בחתונה ולאכול בלי מחשבות ובלי פחד ממבטים הפכו לאפשריים.
בקיצור, זו הייתה נקודת מפנה.
אלה חיים אחרים לגמרי, וברור שלטובה.
 
אני יכולה להעיד על עצמי שלפני הניתוח חייתי בתחושה קשה מאוד של דחייה עצמית.
לא מצאתי בגדים נורמליים לצעירות, רק חנויות מאוד מסוימות, וגם זה ליווה אותי כל שנות הנעורים וגם כאישה צעירה, כשהמצב רק החמיר.
כמעט שלא יצאתי מהבית. עבדתי מהבית כי לא הרגשתי בנוח לצאת.
השתדלתי לא להגיע לאירועים, ורק לחתונות שממש לא הייתה לי ברירה להגיע אליהן, וגם אז זה היה בלחץ.

אחרי הניתוח, בגיל 25, משהו השתנה לגמרי.
התחילו לי חיים חדשים.
פתאום יכולתי לקנות בגדים בכל חנות, בגדים עדכניים של צעירות, להרגיש יפה ונוכחת.
זה נתן לי רצון לצאת יותר מהבית, להתאפר, להתחיל לעבוד מחוץ לבית, לפגוש אנשים.
ואפילו דברים פשוטים, כמו לשבת בחתונה ולאכול בלי מחשבות ובלי פחד ממבטים הפכו לאפשריים.
בקיצור, זו הייתה נקודת מפנה.
אלה חיים אחרים לגמרי, וברור שלטובה.
אני שואלת על התקופה הראשונה ממש אחי הניתוח, השבועות הראשונים. יכול להיות שהם יותר קשים?
חולשה, תופעות לוואי וכו...
שואלת מרצון לדעת לא ח"ו לקנטר או להרפות מישהו
תודה
 
אני שואלת על התקופה הראשונה ממש אחי הניתוח, השבועות הראשונים. יכול להיות שהם יותר קשים?
חולשה, תופעות לוואי וכו...
שואלת מרצון לדעת לא ח"ו לקנטר או להרפות מישהו
תודה
אני לא מייצגת את כל מי שעבר ניתוח.
נראה שהחוויה אינה אחידה, והיא מושפעת מאוד מהמניעים ומהנסיבות שמביאים אליו.

יש מי שמגיעה לניתוח מתוך חוסר ברירה אחרי הפחדות ולחץ מצד רופאים, כשאומרים שחייבים לרדת במשקל בגלל סוכרת, לחץ דם או בעיות אחרות.
ואצלי זה היה אחרת.
אני הגעתי לניתוח מתוך רצון פנימי אמיתי, מתוך מטרה להוכיח לעצמי ולעולם שאני חזקה, שאני כן יכולה, ושלא מדובר בחוסר יכולת, אלא בחוסר כלים.
באתי כדי לנצח!!

ולמרות כל הפחדים שהיו לי לפני, והוא באמת היה מפחיד (זה היה הניתוח הראשון בחיים שלי) הגעתי אליו שלמה לגמרי עם ההחלטה.
ולכן זה גרם לי לראות רק את הטוב.
לא חוויתי את זה כקושי, וגם אם היו כאבים או חולשה הם פשוט לא תפסו מקום, ואת זה כבר שכחתי מזמן.
הניתוח היה לפני יותר מ12 שנה, ומה שנשאר איתי זו רק התחושה הטובה והניצחון.
 
עם הזמן הקיבה מצטמקת ואז היא כבר לא משדרת רעב כשהיא לא באמת זקוקה למזון.
להרבה אנשים זה ממש לא נכון
אנשים עושים דיאטה, אוכלים פחות, הקיבה מצטמקת. שנה, שנתיים, שלוש - והמלחמה עודה מלחמה
לא מכירה מישהו שהשמין מלאכול פירות וביצים
כבר אמרו, מכירה מקרוב, בעיקר גברים. סוכר בכלל לא קורץ להם ולא מזן נשנשן. פשוט אוכלים המווון. חצי עוף לארוחה, בקלות.
.

הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל 😔
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.


ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."


באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.


לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!


ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.

יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.

ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.


עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.

פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!

ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.


ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.


יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.


ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?


יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.


אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.


וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.


אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.


ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
כתבת יפה, חבל שאת עורכת עם הצ'ט. זה מקלקל

@הרי זהב,
במקום שאני אלייק כל תגובה שלך, כותבת לך פה - תודה שאת משמשת לנו כפה...
 
איזו דיאטה עשית
הפחתתי סוכר ופחמימות [לא הורדתי לגמרי כדי שאוכל לשרוד עם זה], אכלתי יותר חלבון וירק ועשיתי ספורט. אכלתי 3 ארוחות ביום וביניהם פרי/יוגורט.
והכי חשוב- שליווי דיאטנית כי אחרת זה לא מספיק מחייב.
ירדתי בתחילה מהר אחר כך יותר לאט. אבל בסופו של דבר 15 שנה נשארתי עם הירידה
 
להרבה אנשים זה ממש לא נכון
אנשים עושים דיאטה, אוכלים פחות, הקיבה מצטמקת. שנה, שנתיים, שלוש - והמלחמה עודה
כל כך נכון.
ומיום שמפסיקים לעשות דיאטה, תוך כמה ימים הקיבה שוב ענקית.
 
מישהו שמע על ה"זון" (zone)? תזונה שבעיקרה איזון בין חלבון/פחמימות/שומן.
 
מישהו שמע על ה"זון" (zone)? תזונה שבעיקרה איזון בין חלבון/פחמימות/שומן.
הפואנטה של האשכול הזה
שאין פטנטים!

זה או עבודה קשה לכל החיים!
או התערבות פיזית, ניתוח / כדורים וכדומה.
 
הפחתתי סוכר ופחמימות [לא הורדתי לגמרי כדי שאוכל לשרוד עם זה], אכלתי יותר חלבון וירק ועשיתי ספורט. אכלתי 3 ארוחות ביום וביניהם פרי/יוגורט.
והכי חשוב- שליווי דיאטנית כי אחרת זה לא מספיק מחייב.
ירדתי בתחילה מהר אחר כך יותר לאט. אבל בסופו של דבר 15 שנה נשארתי עם הירידה
ואחרי 15 שנה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה