- הוסף לסימניות
- #281
אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדתהנקה עוזרת לירידה במשקל?
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדתהנקה עוזרת לירידה במשקל?
אני הייתי 3 חודשים בלי סוכר בכלל וזה היה קשה לכל אורך הדרך.הגוף מתרגל
כשהורדתי סוכר מהתפריט, היו שבועיים קשים וזהו
כבר איבדתי את החשק למתוק ולא גירה אותי
מה ההסבר של זה? איך בפעם אחת יורדים ופעמים אחרים לא? ועוד הנקה שורפת קולריות בעקרון אז סטטיסטית אמורים לרדת במשקל אני טועה?אני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדת
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
יש אנשים שלא?יש אנשים שהאכילה אצלם היא צורך לנפש
הלוואי והייתי יודעת את הסודמה ההסבר של זה? איך בפעם אחת יורדים ופעמים אחרים לא? ועוד הנקה שורפת קולריות בעקרון אז סטטיסטית אמורים לרדת במשקל אני טועה?
לשמנים יש חיים נורמליים ושפיות.זה לחזור לשפיות וחיים נורמלים
שמנה באמת.את מדברת מנסיון של שמנה באמת(לא עודף משקל בינוני או קל)?
ולא הבנתי, דיאטה או לא דיאטה?
מה העניין ללכת לדיאטנית אם אין את המטרה או הערך המוסף של הרזייה?
גם אצלי ככהאני אחרי לידה ראשונה ירדתי המון בהנקה- בלי מאמץ מצידי, אפילו לא שמתי לב שאני יורדת
בסוף זה רק גרם לי להשמין ברגע שההנקה פסקה השמנתי בכפל כפליים כי התרגלתי לאכול מה בא לי
בלידות הבאות הקסם פג
לא הבנתיסיימי עם הנושא.
לא רואה שנגיע לעמק השווה ולאיחוד דעות בענין.
הרבה הצלחה.
כל אלה כאן שעברו ניתוח, יש לי שאלה שמאד חשוב לי לדעת
שמעתי שהרבה פעמים זה גורם לירידה במצב רוח וגם פגשתי לאחרונה מנותח שממש לא מצליח לחזור לעצמו, לא מתפקד, לא יוצא מהבית. האם זה דבר שקורה? כי אותי זה הרתיע ממש.
זה לחזור לשפיות וחיים נורמלים
לשמנים יש חיים נורמליים ושפיות.
אני לא מצליחה להבין לאן את חותרת.
איזו דיאטה עשיתאז זהו שאת לא צודקת. ירדתי בדיאטה נכונה 25 קילו. שמרתי על זה במשך 15 שנה.
אני שואלת על התקופה הראשונה ממש אחי הניתוח, השבועות הראשונים. יכול להיות שהם יותר קשים?אני יכולה להעיד על עצמי שלפני הניתוח חייתי בתחושה קשה מאוד של דחייה עצמית.
לא מצאתי בגדים נורמליים לצעירות, רק חנויות מאוד מסוימות, וגם זה ליווה אותי כל שנות הנעורים וגם כאישה צעירה, כשהמצב רק החמיר.
כמעט שלא יצאתי מהבית. עבדתי מהבית כי לא הרגשתי בנוח לצאת.
השתדלתי לא להגיע לאירועים, ורק לחתונות שממש לא הייתה לי ברירה להגיע אליהן, וגם אז זה היה בלחץ.
אחרי הניתוח, בגיל 25, משהו השתנה לגמרי.
התחילו לי חיים חדשים.
פתאום יכולתי לקנות בגדים בכל חנות, בגדים עדכניים של צעירות, להרגיש יפה ונוכחת.
זה נתן לי רצון לצאת יותר מהבית, להתאפר, להתחיל לעבוד מחוץ לבית, לפגוש אנשים.
ואפילו דברים פשוטים, כמו לשבת בחתונה ולאכול בלי מחשבות ובלי פחד ממבטים הפכו לאפשריים.
בקיצור, זו הייתה נקודת מפנה.
אלה חיים אחרים לגמרי, וברור שלטובה.
אני לא מייצגת את כל מי שעבר ניתוח.אני שואלת על התקופה הראשונה ממש אחי הניתוח, השבועות הראשונים. יכול להיות שהם יותר קשים?
חולשה, תופעות לוואי וכו...
שואלת מרצון לדעת לא ח"ו לקנטר או להרפות מישהו
תודה
להרבה אנשים זה ממש לא נכוןעם הזמן הקיבה מצטמקת ואז היא כבר לא משדרת רעב כשהיא לא באמת זקוקה למזון.
כבר אמרו, מכירה מקרוב, בעיקר גברים. סוכר בכלל לא קורץ להם ולא מזן נשנשן. פשוט אוכלים המווון. חצי עוף לארוחה, בקלות.לא מכירה מישהו שהשמין מלאכול פירות וביצים
כתבת יפה, חבל שאת עורכת עם הצ'ט. זה מקלקל.
הייתי בת 25.
ומאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי עם עודף משקל
הילדות, גיל ההתבגרות, החתונה...
גם אחרי “דיאטת כאסח”, בגיל 18 שקלתי 80 קילו.
וברור שאחרי החתונה - עליתי עם ריביות והצמדה!
הגעתי למשקל שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב במספרים.
ואז הגיע הרגע ששבר לי את הלב.
הבן הבכור שלי, בעיניים הכי תמימות, אבל חדות כמו סכין, שאל אותי:
"אמא, למה את שמנה? כל החברים שלי אומרים את זה..."
באותו רגע הבנתי:
אם עד עכשיו השומן כאב לי
מהיום הוא כבר כואב גם להם.
לא משנה כמה פחדתי, כמה התלבטתי,
החלטתי: די. הגיע הזמן!
ולא שיתפתי אף אחד.
לא משפחה, לא חברים.
כי כל החיים אמרו עליי שאני "חלשה", "חסרת שליטה", "לא עומדת בכללים"...
ואני רציתי להוכיח - שאני כן יכולה.
שאני חזקה.
שאני יודעת לשים גבול.
יצאתי למסע.
חיפשתי תורים בכל מקום צפון, דרום לא משנה.
רק שיהיה תור, ורק שאוכל להגיע באוטובוס.
ואז זה קרה! עשיתי את הניתוח (שרוול)
ובתוך שנה ירדתי 55 קילו.
ואני? התעוררתי לחיים חדשים.
עברו מאז 11 שנים.
היו הריונות, היו עליות, היו ירידות...
אבל היום - אני אישה "רגילה".
שומרת. משתדלת. לפעמים עולה קצת, לפעמים יורדת.
אבל הכי חשוב - אני לא נשברת.
פעם? הייתי אוכלת שש פרוסות לחם, שתיים ביצים, טונה שלמה - ויוצאת רעבה (הולכת לחפש קינוח).
היום? אני אוכלת ארוחת בוקר של פרוסת לחם אחת, ביצה, ירקות - ויוצאת שבעה ומרוצה.
ואני מצליחה לשמור -לא לשבוע או חודשים... לשנים!
ואם מישהו אומר שזה זמני - אז מה?
גם עשר שנים של נוחות, ביטחון, ובגדים יפים בחנויות רגילות - שוות כל רגע.
ואם אתה שואל - אז כן, עליתי 4 קילו (במהלך 11 השנים)
אבל גם עם העודף הזה - אני לא חוזרת להיות מי שהייתי.
אני עדיין שומרת. עדיין עומדת. לא נופלת.
ולא מתחרטת אפילו לרגע.
יצאתי להסתובב בעיר.
רחובות מלאים אנשים, תנועה, חיים.
ובאמת קשה להתעלם מזה, לרוב האנשים זה נראה פשוט.
הולכים, עוצרים, אוכלים, נהנים. בלי יותר מדי מחשבות.
ובכל פינה - באמת בכל פינה
גלידריה, אייס קפה, ופל בלגי, פיצה.
עוד חנות, ועוד אחת.
והשאלה פשוט קופצת לבד
למי כל השפע הזה מיועד בעצם?
יש אנשים שעוברים שם, לוקחים משהו קטן,
נהנים מהרגע וממשיכים הלאה.
ואצלי זה אחרת.
לא קנאה, התמודדות.
אצלי כל ביס הוא מחשבה.
כל פינוק הוא חשבון.
לא כי אני לא רוצה ליהנות,
אלא כי הגוף שלי לא מגיב כמו אצל כולם.
מה שאצל אחרים עובר בקלות,
אצלי נשאר. על הגוף, בראש, בלב.
וזה מרגיש לא הוגן.
לא דרמה גדולה, פשוט אמת.
העיר מלאה בהזמנות ליהנות,
אבל לא כולם מוזמנים באותו האופן.
לא כולם יכולים לעצור, לטעום ולהמשיך כאילו כלום.
אני לא מבקשת רחמים,
וגם לא שיסגרו את החנויות.
רק הכרה בזה שיש אנשים שהדרך שלהם מורכבת יותר,
ושהשפע הזה "בשבילם" הוא לא תמיד חגיגה,
לפעמים הוא מאבק יומיומי על איזון ושקט.
ובסוף, בבית,
בחרתי לי פינוק קטן שמתאים לי
יוגורט ללא תוספת סוכר
לא מתוך ויתור,
אלא מתוך שמירה על עצמי.
הפחתתי סוכר ופחמימות [לא הורדתי לגמרי כדי שאוכל לשרוד עם זה], אכלתי יותר חלבון וירק ועשיתי ספורט. אכלתי 3 ארוחות ביום וביניהם פרי/יוגורט.איזו דיאטה עשית
כל כך נכון.להרבה אנשים זה ממש לא נכון
אנשים עושים דיאטה, אוכלים פחות, הקיבה מצטמקת. שנה, שנתיים, שלוש - והמלחמה עודה
הפואנטה של האשכול הזהמישהו שמע על ה"זון" (zone)? תזונה שבעיקרה איזון בין חלבון/פחמימות/שומן.
זה בדיוק העניין שאני שואל, מדובר על משהו די קשוח, השאלה אם זה מעשי בכלל להחזיק בזה או שזה מיועד לספורטאים וכדו'עבודה קשה לכל החיים!
ואחרי 15 שנה?הפחתתי סוכר ופחמימות [לא הורדתי לגמרי כדי שאוכל לשרוד עם זה], אכלתי יותר חלבון וירק ועשיתי ספורט. אכלתי 3 ארוחות ביום וביניהם פרי/יוגורט.
והכי חשוב- שליווי דיאטנית כי אחרת זה לא מספיק מחייב.
ירדתי בתחילה מהר אחר כך יותר לאט. אבל בסופו של דבר 15 שנה נשארתי עם הירידה
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כד
אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
הנושאים החמים



Reactions: טו גזר, אברהם בן, הפתעה ועוד 107 משתמשים110 //