דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

xxxxxx xxxx xxx xxx x xxx xx xxxx xxx xxxxxxxxx xxx xxxxx xxxxxx x xx xxxxxxxx x xxxxxxxxxxxxx xxxxx xxx xxxxxx xxx xxxxxx xx xxxxx xxxxx xxxxxx x xxxxx xxxxx xxxxx xx xxxxxx xxxx xx x xx xxxxxx xxxx xx xxxxxx xxx xxxxxx xxxx xxxxxx xxxx xxxx xxxxxxxx xxxxx xxxxx x xxxxxxx xxxxxx xxxx xxxxx xxxxxxxxxxx xxxxxxx xxx xxxx xxxxxxxx xxxxx xxxxxx xx xxxxxx xxxx xx xxxxxx xxxxx xxxxx xxxxxxx xxxxxxxx x xxxx xxxxxxxx xxx xxx xxxxxx xxx xxx xxxxxx xx xxxxxxx xxxxx xxxxx xxxxx xx xxxxxx xxx xxxxxx xxxxx xx xxxxxx xxxx xxxxxxx x xxxx xxxx xxx xx xxx xx xxxxx xxxx xxxxxx xxxxxxx xxx xxx xxx xxxxxxx xxxxxxx x xx xxxx x xx xxxxxxxxxxx xxxxx x xxx xx xxxx xx xxxxx xxxxxx xxx xxxxxx xxxx xxxxxxxx xxxx xxxxxx xxxxx xxx xxx xxxx x xxxxxxx xxxxx xxxxxx xx xx xxx x xxx xxxx xxxxxxxxxx xx xxxx xxxxxx xxxxx xx xxxxxxx xxxx xxxxx x xxxxxx xx xxxxxx xxxxxx xx xxxxx xxxx xxx xxx xxxx xxxxx xxxx xxxxxx x xxx xxxxxxxxxxxx xxxxxx xxxxx xxx xxx xxxx xxxx xxxx xxxx xxxxx xxx xxxxx xxx xxxxxxxxxxxxxx xx xxxxxxxxx xxxx xxxxx xxxxxxx xxx xxxxxxx xxx xxx xxxxx x xxx xxxx xx xx xxx xx xxxxxxx x xxxxxxxxxxx xxxx xxxxxxx x xxxxx x xxxxxxxxx xxxxxxx xxxx xxxxxxxxxxxx xx xxxxxxx xxx xx xxxx xxxxxxxxx xxxx xxx xxxx xxxxx xx xxxxxxx
הכל מאוקסס בנטפרי
 
קראת משחקי רעב? אני קראתי 3 חלקים, זה הספר הגויי היחיד שאני מחזיקה בבית במקום נסתר (קראתי הרבה מאוד אחרים, אך לא בבית). העלילה בכללללל לא קשורה או דומה לספרים האלה.
והמסר שם (בחלק האחרון) הוא לדעתי אחר בכלל [גם בדרך לעשיית טוב עלולים לעשות רע. או במילים יהודיות יותר: המטרה לא מקדשת את האמצעים].
חושב שהכוונה הייתה שגם הספר הזה הוא מאוד דיסטופי ומרגיש בדברים מסוימים מעט דומה...

אגב, לגבי הקטע של האכזריות: אני חושב (ואולי קראתי את זה איפשהו כאן פעם, אני לא זוכר) שמה שמפריע לנו בסדרת הספרים הזו שהאכזריות היא לא אכזריות מקדמת עלילה אלא אכזריות לשם אכזריות. כלומר: כשאנחנו קוראים על כל מה שהערבי מה-שמו עשה לאייל ב'דם קר', זה מקדם את המניעים של העלילה (גם עם לא ישירות), אבל כאן אנחנו קוראים אכזריות ללא כל מטרה ועניין, סתם לשם אכזריות (למרות שיכול להיות שיש לזה מטרה ואנחנו עדיין לא יודעים עליה...)

תוסיפו לזה גם את התיאורים המפורטים, האכזריות מנשים לנשים, ההקרבות העצמיות (דבר שמופיע גם בדופליקטים, ואני לא בטוח שהוא מותר בכלל לפי ההלכה) והקטעים המרובים בספרים, ותקבלו את הדיון הסוער שמתנהל כאן בתדירות קבועה...


שלחתי לה מייל
אפשר בפרטי?
 
לא קראתי את אבל נשמע כמו בדופליקטים?
לחלוטין מלא, אין שום דמיון.
סיימתי .
זה ספר יפה , אבל לא תמיד היה כייף.
הוא מלא בחוסר תיקווה , לא לגיבורים , לקוראים.
הקטע שתמיד הכל משתבש, וכל הסביבה של לינאר בסכנה תמידית , הייתי בטוחה שסופה של טרידיה יהיה מר , כי בנתיים כמעט כל הסביבה שלה סובלת; מיגל בוגדת, דירה בעיר האסירים, שולין נתפסת , אילעאיה בורחת, גברת צרלון נהרגת,גילאה וההורים שלה בעיר האסירים, כנ’’ל ההורים של לינאר, בעלה של אנטיאן ניפצע אנוש, דיקלואר בוגד(למה , למען ה’?
בקטע שלו ממש בכיתי. ואם כבר מדברים על דיקלואר לדעתי לינאר קיבלה את הבגידה שלו וכאילו בגידה של פיאגרו מידי באדישות . אפשר לומר שזה כי היו לה דברים יותר חשובים להיתעסק בהם אבל בכל זאת...) לפיאגרו , כך נראה , יש ביטוח.
הרוע מוחלט .
זה טריולוגיה, ונכתב כאן באחד האשכולות על הספר שהיא הולכת כך שהספר הראשון נגמר רע, והשני עוד יותר.
אין בו טיפה של טוב.( ולהפך) ליד טורמסו יוסף דיאלידאן נראה כסבאלה חביב.
זה קצת הורס , בעיניי. בעולם האמיתי זה לא ככה . אין שחור לבן.
המסר של איסתרק הוא ההכרה שמאחורי הסבאלה החביב הזה, מסתתר רוע, ולכן ביוסף אין רוע מוחצן. המסר של להאי נאאר, בא להדגיש לאן שאיפה לכוח וכבוד מביאה את האדם, למול השאיפה לטוהר, ולכך ככול שהרוע בו יותר מוחצן, המסר בו יותר חד.
הקטע של סולם הדרגות והיחס של הראשלים לבני העמים , ורצונו של טורמסו להשמיד את נאמני הזקן הוא אחד לאחד לתורת הגזע הנאצית , וזה מגניב.
לא ממש, כי עם בני העמים זה כמו הנאצים, אבל עם בני אברהם זה על בסיס דת (טרומסו עצמו הוא בן אברהם וכן הפנתרה).
חושב שהכוונה הייתה שגם הספר הזה הוא מאוד דיסטופי ומרגיש בדברים מסוימים מעט דומה...

אגב, לגבי הקטע של האכזריות: אני חושב (ואולי קראתי את זה איפשהו כאן פעם, אני לא זוכר) שמה שמפריע לנו בסדרת הספרים הזו שהאכזריות היא לא אכזריות מקדמת עלילה אלא אכזריות לשם אכזריות. כלומר: כשאנחנו קוראים על כל מה שהערבי מה-שמו עשה לאייל ב'דם קר', זה מקדם את המניעים של העלילה (גם עם לא ישירות), אבל כאן אנחנו קוראים אכזריות ללא כל מטרה ועניין, סתם לשם אכזריות (למרות שיכול להיות שיש לזה מטרה ואנחנו עדיין לא יודעים עליה...)
דעתי האישית היא שהרוע המוחלט בהחלט מקדם את העלילה. ככל שהרוע יותר רוע ניצחון הטוב עליו משמעותי יותר, וסתם כך הוא מזמן יותר התמודדות לגיבורים. ומלבד זאת הוא משרת את את המסר של הספר בכך שהוא ממחיש בחדות יתרה לאן יכולה רדיפת כוח וכבוד להביא את האדם.
ודרך אגב, אני חושב שהבעיה שלנו עם האכזריות , שזה הספר הראשון עם אכזריות מוחצנת מגיעה מדמיות עם רגש אנושי ולא בובות פלסטיק קרות/כועסות/נקמניות, אבל מפלסטיק.
 
לאור התגובות כאן החלטתי שלא לקרוא את הספר.
מזל שלא קניתי אותו
קראתי את שתי הקודמים כבר כתבתי בעבר שהכתיבה שלה נדירה אבל היא מגזימה וזה נראה שלא מוביל לשום מקום..
טעות חמורה, בפירוש זה מוביל וזה כבר ניכר ברזי ניהר אע"פ שזה מסתיים רע מאוד ניצני הגאולה כבר מתוארים בסוף הספר., וע"פ ההשערות הספר הבא הוא ספר הסיום. הסדרה מתחרה עם ממלכה במחן מצד העומק והעלילה המהודקת.
 
לאור התגובות כאן החלטתי שלא לקרוא את הספר.
מזל שלא קניתי אותו
קראתי את שתי הקודמים כבר כתבתי בעבר שהכתיבה שלה נדירה אבל היא מגזימה וזה נראה שלא מוביל לשום מקום..
מוביל בהחלט, הרבה תשובות נענות בספר, בהחלט עונה על מבנה של טרילוגיה שהמצב החמיר, כמו שכתבו כאן, אבל המסע מרתק. דמויות חדשות, חויה .
חסר מאד איזושהיא הקדמה מסודרת כמו בממלכה במבחן שמזכירה לנו מיהן הדמויות (נכון שיש הרבה פחות, אבל בכל אופן איזה מילון קצר, ומפה יותר מסודרת כי איבדתי ידים ורגליים איפה כל ארץ נמצאת. היכן הן הארצות שמעבר?)
 
מישהי שקראה את הספר ויכולה להקביל לי אותה ברמת האיכות וסוג העלילה לספר\ים קיים כלשהוא?
אני רוצה להבין פחות או יותר מה הסגנון והרמה...
 
קראתי את התגובות כאן
(הסקרנות שלי ראתה גם ספויילרים על השלישי :sne:)
הרבה אמרו שהספרים אפלים, אבל אני חושבת שזה הקטע שלהם.
זו פנטזיה אפלה, זה לחלוטין ז'אנר מוכר וקיים ומי שזה לא מתאים לו שלא יקרא.
אם היא לא הייתה מייצרת עניין הייתי משאירה אותו להעלות אבק במדפים.
אני גם אוהבת סוף שמח ולפי הספויילרים לא נשמע שהוא כזה (מקווה שברביעי)
אבל עדיין הספר מהנה וממכר ולדעתי היא עושה איתי ועם עוד כמה אנשים חסד גדול. בתור אחת שאוהבת את הז'אנר, אני מוצאת את עצמי קונה ספרים 'לא כשרים'. אבל אחרי שהכרתי את אביגיל, זה עוד ספר פחות שאני קונה מהספרים שלא לרוחנו. היא בהחלט נמצאת בטופ הסופרים הטובים ביותר שיצא לי להכיר
אז אביגיל אם את רואה את זה, בבקשה להזדרז עם הרביעי, אני לא יכולה לחכות 3 שנים ;)
 
השאלה היא איזה סופרים את מגדירה בטופ...
אני לא תולעת ספרים אבל אני מכירה ספרים מחו"ל ומהארץ בז'אנר
אני חושבת שאביגיל עוקפת סופרים מפורסמים מאוד בעיקר בזכות הכתיבה הייחודית שלה.
יש ספרים שאת נכנסת אליהם כאילו את רואה סרט, יש שאת נכנסת כאילו את שומעת סיפור, אבל אביגיל מכניסה אותך לעלילה כאילו את חלק ממנה. את מרגישה הכל ורואה הכל.
מבחינת עלילה היא מאוד טובה ויצירתית, אני אוהבת שמאתגרים את המוח שלי לדמיין ייצורים לא הגיוניים...
אני חייבת שיהיה עניין והיא יודעת לעשות את זה מעולה. אז אם את בסגנון שלי זה יהיה לך מעולה.
 
מישהי שקראה את הספר ויכולה להקביל לי אותה ברמת האיכות וסוג העלילה לספר\ים קיים כלשהוא?
אני רוצה להבין פחות או יותר מה הסגנון והרמה...
סגנון חדש בציבור החרדי, הרמה כשל מיה קינן ויש שיאומרו שעוקפת.ובבקשה להשתמש רק באבנים קטנות.
 
טוב,
אז אחרי כמה לילות בלי שינה (מה נעשה שהימים עמוסים...)
ספר מטורףףףףף!!!!
עונה על הרבה שאלות וגם משאיר עוד כמה פתוחות (שיהיה למה להסתקרן)
היא לא שוכחת כמעט שום פרט קטן וגדול מהספרים הקודמים ומביאה להם עוד צדדים.
לדעתי, הוא הרבה יותר טוב משאר הספרים שלה.
היא קצצה בכמויות התיאורים לדבר אחד, אבל לא השמיטה לגמרי מה שנותן לה יחודיות.
הוא אף פחות אלים מהספרים הקודמים, רק שכמויות המתים שם...
השערה שלי,
שהספר הבא ידבר על לינאר כתור מביאת הגאולה ל... (מה עוד יכול להיות מביאת הגאולה, ומביאת גאולת העמים? מה השלב הבא?
או שזה ידבר על תפקידו של פיאגרו, או על תפקידם כזוג.

בטקס השיוך, לא רשום שלינאר קבלה נשיכה. והיה לה מתאים כל פעם להסתכל על הצלקת ולדבר על זה או לתעב את הצלקת או את עצמה, ואין לה גרם של התיחסות בספר.
 
טוב,
אז אחרי כמה לילות בלי שינה (מה נעשה שהימים עמוסים...)
ספר מטורףףףףף!!!!
עונה על הרבה שאלות וגם משאיר עוד כמה פתוחות (שיהיה למה להסתקרן)
היא לא שוכחת כמעט שום פרט קטן וגדול מהספרים הקודמים ומביאה להם עוד צדדים.
לדעתי, הוא הרבה יותר טוב משאר הספרים שלה.
היא קצצה בכמויות התיאורים לדבר אחד, אבל לא השמיטה לגמרי מה שנותן לה יחודיות.
הוא אף פחות אלים מהספרים הקודמים, רק שכמויות המתים שם...
השערה שלי,
שהספר הבא ידבר על לינאר כתור מביאת הגאולה ל... (מה עוד יכול להיות מביאת הגאולה, ומביאת גאולת העמים? מה השלב הבא?
או שזה ידבר על תפקידו של פיאגרו, או על תפקידם כזוג.

בטקס השיוך, לא רשום שלינאר קבלה נשיכה. והיה לה מתאים כל פעם להסתכל על הצלקת ולדבר על זה או לתעב את הצלקת או את עצמה, ואין לה גרם של התיחסות בספר.
זה שהיא לא ננשכה היה נקרא מאד מפתיע
 
בטקס השיוך, לא רשום שלינאר קבלה נשיכה. והיה לה מתאים כל פעם להסתכל על הצלקת ולדבר על זה או לתעב את הצלקת או את עצמה, ואין לה גרם של התיחסות בספר.
כתוב שהוא רק ליקק אותה וזה דבר היה דבר שקרא רק פעם אחת לפני במאה האחרונה שמישהו עבר את טקס השיוך בלי כאב.
לא ממש הבנתי למה היא תיעבה את הפראיטור, אני אם היה לי את נשקם של אויבי הייתי מאמץ אותו בחום נגדם.
 
לא ממש הבנתי למה היא תיעבה את הפראיטור, אני אם היה לי את נשקם של אויבי הייתי מאמץ אותו בחום נגדם.
נראה לי שהיא פשוט תיעבה כל מה שהיה קשור לראשלים בלי להבחין.
למרות שכן הייתי מצפה שהיה עולה זכרונו של אותו משפט של סבתא דוריאן או איזה פתגם כלשהו על זה שצריך להשתמש בנשק של האויב על מנת לנצח. (לא זוכרת בדיוק איך זה היה רשום בדיוק.)

זה שהיא לא ננשכה היה נקרא מאד מפתיע
ממש!!
סוג בספר הבא יהיה לזה הסבר כי היא... לא יודעת מה. ולכן היא לא ננשכה. אולי בגלל היותה לוחמת אופל או מביאת הגאולה?
טוב, אחרי לילות חסרי שינה וגמיעת דפים כגמל צמא סיימתי לקרוא
הספר מושלם ומתעלה על הקודמים, אין מילים לתאר כמה נהניתי ו1000 זה קצת מדיי, איך זה נגמר כזה מהר??
בהתחלה חשבתי לקרוא כל יום 2 עמודים כך שעד שאסיים בטוח יצא הספר הבא :D
המון תהיות נפתרות, אני צריכה להתחיל אותו שוב והפעם לאט יותר.
אזהרת ספוילר!!!
undefined
לכאורה התשובה לשאלה ה' - זה לא כתוב בספר הזה, אבל להערכתי שיתקעו בקרן המושיעה, או שלינאר תתקרב לקרן או משהו בסגנון היא תתרפא לגמרי ומה שלקחה רוח יחזור אליה.
אני לא אתפלא אם בספר הבא היא תהיה עסוקה במה שנילקח ממנה וממילא תחושת הגאולה תהיה חזקה יותר.

רק לי נראה שהספר הבא הוא הספר האחרון בסדרה?
 
נראה לי שהיא פשוט תיעבה כל מה שהיה קשור לראשלים בלי להבחין.
למרות שכן הייתי מצפה שהיה עולה זכרונו של אותו משפט של סבתא דוריאן או איזה פתגם כלשהו על זה שצריך להשתמש בנשק של האויב על מנת לנצח. (לא זוכרת בדיוק איך זה היה רשום בדיוק.)


ממש!!
סוג בספר הבא יהיה לזה הסבר כי היא... לא יודעת מה. ולכן היא לא ננשכה. אולי בגלל היותה לוחמת אופל או מביאת הגאולה?

לכאורה התשובה לשאלה ה' - זה לא כתוב בספר הזה, אבל להערכתי שיתקעו בקרן המושיעה, או שלינאר תתקרב לקרן או משהו בסגנון היא תתרפא לגמרי ומה שלקחה רוח יחזור אליה.
אני לא אתפלא אם בספר הבא היא תהיה עסוקה במה שנילקח ממנה וממילא תחושת הגאולה תהיה חזקה יותר.

רק לי נראה שהספר הבא הוא הספר האחרון בסדרה?
אם זה טרילוגיה אז כן
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
https://youtu.be/_UA9f79nCHY


🔊 הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 🆕 👍 עשו לייק לשיעור 📖 שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 🎥 צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 👈 https://www.youtube.com/playlist?list=PLWSYw8GYqUiwLlCls1EcWtZ1DOGzFTLfF


--
0 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה