דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

מי שנהנה מהסדרה הזו שיבדוק את עצמו.
הם מלאים ברוע, אכזריות ואלימות. כל הזמן אנשים טובים סובלים או מתים. הרע תמיד מנצח. אין תקווה הכל שחור. זוהי התמצית.
מכיל עשרות תאורי זוועות שלא הייתי ממליצה לאף אחד לקרוא. כמו שלא הייתי ממליצה לקרוא ספרי שואה לא מצונזרים או לראות את סרט הזוועות של השביעי באוקטובר.
היא סופרת מוכשרת ביותר שמתארת זוועות ברוב כשרון. זה הכל. לא מבינה איזה צנזורה הוא עבר לדעתי הוא לא צריך להיות על המדפים בכלל.
באיזשהו שלב שהבנתי שהספר לא מוביל לסוף טוב אז הפסקתי לקרוא ואני ממש מצטערת שקראתי אותו. הלוואי ויכולתי למחוק את התאורים האלו מהזיכרון שלי.
מה הקשר עשרות תיאורי זוועות???
קראת את הספר בכלל?
יש שם גג שלוש
בספר של 1064 עמודים
 
גמרתי גם אני את הספר רזי ניהר.
הספר מהמם!! כתוב בצורה ששואבת לתוך העלילה.
התיאורים מדויקים וחזקים שאין המון סופרות שמתארות כך (אולי לכן הזוועות מצטיירות יותר רעות וקשות לקריאה..)
עונה על הרבה תהיות. מתפתח לכיוונים יפים בעלילה אבל--
הדמויות לא מתפתחות כמעט.
הייתי מצפה מהדמות שנקשרת על ראשה הילה של מביאת הגאולה, לעבור תהליך עם עצמה.
להתפעם מאומץ ליבה.
יש פה חוסר בבסיס- יש פה איזושהו עם שמאמין וסובל .
הדמויות מאמינות אך לא ברמה חזקה שאפשר לחשוב שהם ימסרו את החיים למען האמונה שלהם.
והקטע הזה- שבקלות בן אברהם הופך לראשלי- ועוד איזה.... ברר

בכל אופן. הספר שואב ויפה! עלילה כפיית-- מחכה כבר לספר הבא!!
 
אני זוכרת ג"כ כשקראתי את הספרים האלו ,
שהתלבטתי מאד לגבי כמה הם מתאימים לציבור החרדי.
אני אף פעם לא קוראת פנטזיה, וגם לא את יונה ספיר,
התחלתי את זה ונשאבתי ולכן קראתי
אבל לא המלצתי לאף אחד מבנותי קרוא את זה.
לא יודעת...
לא הריח לי כ"כ. לא היה לי ברור לגבי היהדות שם.
 
טוב, אחרי לילות חסרי שינה וגמיעת דפים כגמל צמא סיימתי לקרוא
הספר מושלם ומתעלה על הקודמים, אין מילים לתאר כמה נהניתי ו1000 זה קצת מדיי, איך זה נגמר כזה מהר??
בהתחלה חשבתי לקרוא כל יום 2 עמודים כך שעד שאסיים בטוח יצא הספר הבא :D
המון תהיות נפתרות, אני צריכה להתחיל אותו שוב והפעם לאט יותר.
אזהרת ספוילר!!!
א. התהיה הכי גדולה שלי : בסוף הספר היא כותבת תודה לכל הקוראים ששלחו לה מכתבים מתפקעים מציפיה לספר הבא... איך הם שלחו??? ולאן???? פליז מישהו יודע איך אפשר ליצור איתה קשר??
ב. קצת התגעגעתי ללינאר הפעילה, האמיצה, שלא מפחדת מכלום, מרגיש שמאז שהיא התחתנה היא יותר חיוורת וחדלת אישים, מצד אחד זה מעצבן שהיא לא כמו כל גיבורה קלאסית והיא נופלת המון יותר מאשר קמה מצד שני זה יותר מציאותי... והיא נהיית עוד יותר גרועה כשהיא פוגשת את פיאגרו לבסוף, הוא ממש מאפיל עליה בהכל, ביכולות, בחשיבה, באמונה, במוטיבציה, בהכל עד כדי כך שאני חוששת שיש לנו מביא גאולה ולא מביאה.. :(
ג. וואוו מהשניה שהיא קיבלה יונה שחורה חשדתי שזו מלכודת, איך לינאר לא קלטה אותה מיד?? למה היא לא סיפרה על זה למישהו? היא יודעת שהמשטר מחפש אותה בטרוף איך היא לא הייתה עם 50 עיניים פקוחות?? ועוד אחרי שלכדו אותה היא עדיין מאמינה שזה פיאגרו שלח לה את המכתב?? איך היא לא חשדה שהם מצאו מישהו דומה לו? באמת שהיה לי קשה להבין איך היא הולכה שולל בכזו קלות, אפילו ניצוץ מיד קלט שמשהו מאוד לא תקין ביונה ובמסע הלילי שלהם למיצרים..
ד.למה היא שלחה למחמש של בנות העמים את הספר מלכות של שמש ירח ואבק כוכבים? איך הוא אמור לעזור להם? היא לא תדע לעולם מה כתוב בסופו..., לא הבנתי על מה היה הסער הגדול בלגלות את ההיסטוריה של טורמסו.. כאילו איך זה עוזר במלחמה איתו הלאה? אולי כתוב משהו יותר משמעותי בסוף?
ה. בסיום ממש בכיתי שהשמיעה באוזן אבדה לה ואולי גם היכולת להביא ילדים עצווווובב
ו. ממש מסקרן מה פיאגרו עבר וגם מה ההיסטוריה שלו? בזה הספר לא נגע בכלל, הרי להזכירכם כנראה הוא לא הילד של הוריו מכפר החימר..
יש לי עוד מלא מה לכתוב עליו אבל נהיה ארוך מדי...
 
טוב, אחרי לילות חסרי שינה וגמיעת דפים כגמל צמא סיימתי לקרוא
הספר מושלם ומתעלה על הקודמים, אין מילים לתאר כמה נהניתי ו1000 זה קצת מדיי, איך זה נגמר כזה מהר??
בהתחלה חשבתי לקרוא כל יום 2 עמודים כך שעד שאסיים בטוח יצא הספר הבא :D
המון תהיות נפתרות, אני צריכה להתחיל אותו שוב והפעם לאט יותר.
אזהרת ספוילר!!!
א. התהיה הכי גדולה שלי : בסוף הספר היא כותבת תודה לכל הקוראים ששלחו לה מכתבים מתפקעים מציפיה לספר הבא... איך הם שלחו??? ולאן???? פליז מישהו יודע איך אפשר ליצור איתה קשר??
ב. קצת התגעגעתי ללינאר הפעילה, האמיצה, שלא מפחדת מכלום, מרגיש שמאז שהיא התחתנה היא יותר חיוורת וחדלת אישים, מצד אחד זה מעצבן שהיא לא כמו כל גיבורה קלאסית והיא נופלת המון יותר מאשר קמה מצד שני זה יותר מציאותי... והיא נהיית עוד יותר גרועה כשהיא פוגשת את פיאגרו לבסוף, הוא ממש מאפיל עליה בהכל, ביכולות, בחשיבה, באמונה, במוטיבציה, בהכל עד כדי כך שאני חוששת שיש לנו מביא גאולה ולא מביאה.. :(
ג. וואוו מהשניה שהיא קיבלה יונה שחורה חשדתי שזו מלכודת, איך לינאר לא קלטה אותה מיד?? למה היא לא סיפרה על זה למישהו? היא יודעת שהמשטר מחפש אותה בטרוף איך היא לא הייתה עם 50 עיניים פקוחות?? ועוד אחרי שלכדו אותה היא עדיין מאמינה שזה פיאגרו שלח לה את המכתב?? איך היא לא חשדה שהם מצאו מישהו דומה לו? באמת שהיה לי קשה להבין איך היא הולכה שולל בכזו קלות, אפילו ניצוץ מיד קלט שמשהו מאוד לא תקין ביונה ובמסע הלילי שלהם למיצרים..
ד.למה היא שלחה למחמש של בנות העמים את הספר מלכות של שמש ירח ואבק כוכבים? איך הוא אמור לעזור להם? היא לא תדע לעולם מה כתוב בסופו..., לא הבנתי על מה היה הסער הגדול בלגלות את ההיסטוריה של טורמסו.. כאילו איך זה עוזר במלחמה איתו הלאה? אולי כתוב משהו יותר משמעותי בסוף?
ה. בסיום ממש בכיתי שהשמיעה באוזן אבדה לה ואולי גם היכולת להביא ילדים עצווווובב
ו. ממש מסקרן מה פיאגרו עבר וגם מה ההיסטוריה שלו? בזה הספר לא נגע בכלל, הרי להזכירכם כנראה הוא לא הילד של הוריו מכפר החימר..
יש לי עוד מלא מה לכתוב עליו אבל נהיה ארוך מדי...
בקשר לספוילר והשאלות - לא יודעת לענות כי לא קראתי עדיין, אבל לגבי השאלה הראשונה, כנראה היא קוראת פרוג והיא קראה את כל מה שכתבנו על הספרים הקודמים.
ואגב, מאכזב לשמוע שקצוות לא נסגרים כמו שצריך בספר. אבל אולי אחרי שאקרא, אהיה חכמה יותר.
 
טוב, אחרי לילות חסרי שינה וגמיעת דפים כגמל צמא סיימתי לקרוא
הספר מושלם ומתעלה על הקודמים, אין מילים לתאר כמה נהניתי ו1000 זה קצת מדיי, איך זה נגמר כזה מהר??
בהתחלה חשבתי לקרוא כל יום 2 עמודים כך שעד שאסיים בטוח יצא הספר הבא :D
המון תהיות נפתרות, אני צריכה להתחיל אותו שוב והפעם לאט יותר.
אזהרת ספוילר!!!
א. התהיה הכי גדולה שלי : בסוף הספר היא כותבת תודה לכל הקוראים ששלחו לה מכתבים מתפקעים מציפיה לספר הבא... איך הם שלחו??? ולאן???? פליז מישהו יודע איך אפשר ליצור איתה קשר??
ב. קצת התגעגעתי ללינאר הפעילה, האמיצה, שלא מפחדת מכלום, מרגיש שמאז שהיא התחתנה היא יותר חיוורת וחדלת אישים, מצד אחד זה מעצבן שהיא לא כמו כל גיבורה קלאסית והיא נופלת המון יותר מאשר קמה מצד שני זה יותר מציאותי... והיא נהיית עוד יותר גרועה כשהיא פוגשת את פיאגרו לבסוף, הוא ממש מאפיל עליה בהכל, ביכולות, בחשיבה, באמונה, במוטיבציה, בהכל עד כדי כך שאני חוששת שיש לנו מביא גאולה ולא מביאה.. :(
ג. וואוו מהשניה שהיא קיבלה יונה שחורה חשדתי שזו מלכודת, איך לינאר לא קלטה אותה מיד?? למה היא לא סיפרה על זה למישהו? היא יודעת שהמשטר מחפש אותה בטרוף איך היא לא הייתה עם 50 עיניים פקוחות?? ועוד אחרי שלכדו אותה היא עדיין מאמינה שזה פיאגרו שלח לה את המכתב?? איך היא לא חשדה שהם מצאו מישהו דומה לו? באמת שהיה לי קשה להבין איך היא הולכה שולל בכזו קלות, אפילו ניצוץ מיד קלט שמשהו מאוד לא תקין ביונה ובמסע הלילי שלהם למיצרים..
ד.למה היא שלחה למחמש של בנות העמים את הספר מלכות של שמש ירח ואבק כוכבים? איך הוא אמור לעזור להם? היא לא תדע לעולם מה כתוב בסופו..., לא הבנתי על מה היה הסער הגדול בלגלות את ההיסטוריה של טורמסו.. כאילו איך זה עוזר במלחמה איתו הלאה? אולי כתוב משהו יותר משמעותי בסוף?
ה. בסיום ממש בכיתי שהשמיעה באוזן אבדה לה ואולי גם היכולת להביא ילדים עצווווובב
ו. ממש מסקרן מה פיאגרו עבר וגם מה ההיסטוריה שלו? בזה הספר לא נגע בכלל, הרי להזכירכם כנראה הוא לא הילד של הוריו מכפר החימר..
יש לי עוד מלא מה לכתוב עליו אבל נהיה ארוך מדי...
גם אני ממש אהבתי את הספר :)
לגבי השאלות:

א. אני שלחתי לה מייל, השגתי אותו בדרך לא דרך....
לא יודעת אם מותר לי לשתף פה, אולי איכשהו בפרטי.
ב. לינאר באמת קצת נהייתה חיוורת, אבל לדעתי זה מכוון לגמרי - זה חלק מהאווירה ה"חורפית" והאפילה שמלווה את כל הספר. לדעתי בספר הבא היא תחזור לעצמה.
ג. היונה השחורה היתה ממש צפויה, מסכימה איתך לגמרי....
ד. אולי כדי שהן יוכלו לצאת ממצודת הזכוכית? היא שלחה להן גם את איש המלח של מיגל, אולי היא קיוותה הן יצליחו לפענח את היציאה החוצה.
ה. ממש עצוב על השמיעה שלה :( (אגב שמיעה, מטי וקטי הן דמויות אייקוניות, ממש אהבתי אותן) אני ממש מקווה שיהיו לה ילדים, היא מביאת הגאולה! היא חייבת ילדים....
ו. פיאגרו נשאר עדיין ממש עלום ואני ממש מסוקרנת מה הרקע שלו. לא ברור למה דווקא הוא נבחר להתחתן עם מביאת הגאולה, הנבואה דיברה על לינאר ולא על מי שיתחתן איתה. למה הזקן אברהם בחר דווקא בו? מה מיוחד בו? למה הוא ידע ויודע על הכל ולינאר תמיד מגלה הכל בדיעבד או כמעט בדיעבד? אני ממש רוצה שבספר הבא דברים יתבהרו לגבי פיאגרו.
 
הערה קטנה
אם קראתי נכון את הספרים (עוד לא קראתי רזי ניהר אבל מבין את הכיוון על סמך הביקורות)
יוצא לי שהבעיה העיקרית בסדרה היא, שהיא גם וגם וגם.
כלומר הסדרה בנויה בסגנון ממלכה במבחן עם גיבור מרכזי מחד, ומאידך כל ספר הולך על גיבור אחר כשהגיבור המרכזי נהיה משני.
מצד שני מדובר בניסיון להכניס פנטזיה (שונה מהדופליקטים, כי שם העיקר זה כוחות על וכאן חיות מוזרות)
בשילוב אלגוריה, שגם היא שונה מהאלגוריה הקלאסית
מה שגורם לחלק לאהוב בטירוף כי זה התגשמות החלום שלהם ולחלק לשנוא כי זה הורס את הסגנון המוכר
אישית אני אקרא גם את רזי ניהר אבל רק מהספריה כי לא שווה לי לקנות את זה
ועכשיו לחלק הקשה, האלימות
ובכן כאחד שקרא ספרים חילוניים, ולא מזמן קרא את כל הארי פוטר ברצף פעמיים תוך שבוע
האלימות לא אמורה להפריע לי, ובכל זאת ,
גם בהארי פוטר האלימות לא עד כדי כך עסיסית וחיה, ואל לנו לשכוח שאנו יהודים והרבה יותר עדינים,
ניכר שהסופרת גם קראה ספרים כאלה, וכמו שמתחו ביקורת על יונה ספיר בטענה שהעתיקה מהארי פוטר, אם יש מישהו שהעתיק זו היא,
בפרט שם הבנתי נכון ברזי ניהר מתחיל להיות כתוב טהורי דם וחצויי דם וכו'
וכן הצבוע המיילל, זה איש זאב, ראמלון זה עוף חול או משהו דומה, בקיצור הבנתם
שלא תבינו לא נכון אין לי משהו נגד גיור ספרים, כמו נגד גיור שירים,
אבל לא גיור רפורמי.
אשמח לתגובות
נ.ב.

חולק מכל וכל,
אפילו בלי להכניס סופרים אלא רק סופרות מבחינתי היא לא בטופ 3 וגם לא טופ 5 אולי, ואני מדגיש אולי, בטופ 10
קשקוש מוחלט, אין בספר שום דמיון לספר אחר מלבד שהוא פנטזיה, והארי פוטר הוא פנטזיה מסוג שונה לחלוטין, עניין הטוהר דם מוזכר בספר אולי בדרך אגב,(טורמסו והפנתרה,מבני אברהם, אסתיאה, מצד אחד בת אברהם)וזה יצוף מאליו בכל ספר שיש בו הפרדה איתנית ללא קשר לספרים אחרים,כנ"ל קשר בין הצבוע המילל לאיש זאב אינו קיים, זה מתואר שונה לחלוטין, וצריך דמיון מפותח מאוד בשביל לקשר בין השנים, הראמלון לא חי לעולם וכן הוא לא יותר מבהמת משא עם קצת יותר יכולות של פנטזיה, והוא לא עף אלא דואה ( בדרך אגב נבחר אייל לראמלון, בגלל שהיא חיה המסמלת טוהר) ואין בפנטזיה הזאת שום דמיו שאפשר לתלות אותו בהשראה מפנטזיות אחרות. זה דברים שעולים מאליהם לכולנו אם רק ננסה לפתח עולם כזה.
המסר של הספר הוא לבנתיים, הצבה של הכוח הכבוד והרצון לשליטה בצד הרע באופן מובהק ולהציב לעיני הקורא כיצד הם מביאים לשיפלות הכי גדולה, ואת הטוהר בצד הטוב. ללא קשר למקום בו נולד האדם וקרוביו. טרומסו נולד במשפחת הנאמנים הכי מיוחסת והפך להיות ההאדם הכי שפל, והפנתרה כנ"ל, לינאר בתו של טרומסו והיא מביאת הגאולה, אם כי המסר העיקרי הוא חשיבותו של טוהר הלב ,מול תאוות אישיות שדוחפות את האדם לפי פחת.
האכזריות סך הכול נראית מוגזמת כי הם מגיעות מדמויות בעלות רגשות ואמוציונליות, ולא מצד בובות חרסינה קפואות כמו הנבלים ברוב הספרים.
  • חלומות שמזהירים מסכנות, קרובים שנפטרו ובאים להזהיר חלום/ לבשר על משהו טוב שהולך לקרות - זה קיים וידוע ביהדות... זו לא המצאה שלה.
  • ראיה בחושך - פיראגרו מדגיש שהם לא רואים בחושך, אלא רק רואים קצת יותר טוב משאר בני אדם. יש אנשים כאלו מבחינה טכנית, משהו שקשור לעין/מוח שלהם ולא למיסטיקה וכו.
  • דמעות מרפאות - שאין לו מקור, לי זה הרגיש אלגוריה לכך ששערי דמעות לא ננעלו, ולכן זה חוזר על עצמו ובניגוד לשאר ה"מתת" יש את זה לכוללללם.
  • לנשים קוראים "מחוננות" - שזה לא בהכרח כוחות על. שאלו כל אמא בבוקר אם הילד צריך מעיל היום, והיא תעיף מבט לשמים ותענה לכם. אז יש לה כוחות על??? לא! הסטטיסטיקה האישית שלה משכללת את הריח הרוח וצבע העננים ומקבלת החלטה (הרוב חושבות שעונות לפי צבע העננים, תוך כדי שהן מרחרחות קלות את האוויר בלי להשים לב). אצל טרמיסו קוראים להן "משכילות", ב2 המקומות זה נשמע נשים שהקדישו עצמן לידע, רק במקום אחד הן מקדישות מדע וידע לשרות הטוב ובשני לשרות הרוע (כמו רופאים שלא מטפלים בחולים)

בחלק השלישי יש לה כוחות על עם הצל, שלא הצלחתי להבין לאיזה אלגוריה זה משוייך.
לי הפריע רק העוף משנה הצורה, ביהדות ככל הידוע לי, רק שדים משנים צורה, וזה לא נושא שמרחיבים עליו (בכוונה ובצדק!) בציבור שלנו.
החלומות כאן זה יותר מזה. הראיה בחושך ה יא כוח של לוחמי אופל וכנ"ל הדמעות. המחוננות עם כוח יותר מאדם רגיל לחזות בכיווני הרוחות עיין ערך מעבר כור הזהב. ברפואה באמת זה כמו אדם רגיל, הדמעות שמרפאות זה רק אצל לוחמי האופל, והספר במוצהר הוא ספר פנטזיה עם מרכיבים אלגוריים ולא צריך להיות לכוחת שמפוזרים לאורכו ולרוחבו, החל מרוח המשאלות, זהרורי המלח, שליטת טרומסו ביצורים,וכלה בטקס הפרהישוט לא זוכר מה, שמחבר את הפראיטור לאדם ודומה לכישוף יותר מכול, שום קשר למציאות שלנו ולכן אותו טקס, שנערך בעולם פנטזיה מלא כוחות אינו מוגדר ככישוף , אלא הוא עוד כוח כלשהוא הקיים בפנטזיה.
מתנצל על האורך והכתיבה הבלתי מוגהת.
 
נערך לאחרונה ב:
ג. וואוו מהשניה שהיא קיבלה יונה שחורה חשדתי שזו מלכודת, איך לינאר לא קלטה אותה מיד?? למה היא לא סיפרה על זה למישהו? היא יודעת שהמשטר מחפש אותה בטרוף איך היא לא הייתה עם 50 עיניים פקוחות?? ועוד אחרי שלכדו אותה היא עדיין מאמינה שזה פיאגרו שלח לה את המכתב?? איך היא לא חשדה שהם מצאו מישהו דומה לו? באמת שהיה לי קשה להבין איך היא הולכה שולל בכזו קלות, אפילו ניצוץ מיד קלט שמשהו מאוד לא תקין ביונה ובמסע הלילי שלהם למיצרים..
ד.למה היא שלחה למחמש של בנות העמים את הספר מלכות של שמש ירח ואבק כוכבים? איך הוא אמור לעזור להם? היא לא תדע לעולם מה כתוב בסופו..., לא הבנתי על מה היה הסער הגדול בלגלות את ההיסטוריה של טורמסו.. כאילו איך זה עוזר במלחמה איתו הלאה? אולי כתוב משהו יותר משמעותי בסוף?
ה. בסיום ממש בכיתי שהשמיעה באוזן אבדה לה ואולי גם היכולת להביא ילדים עצווווובב
ו. ממש מסקרן מה פיאגרו עבר וגם מה ההיסטוריה שלו? בזה הספר לא נגע בכלל, הרי להזכירכם כנראה הוא לא הילד של הוריו מכפר החימר..
יש לי עוד מלא מה לכתוב עליו אבל נהיה ארוך מדי...
היא לא חשבה שיצליחו להכניס משהו משלהם לכפר הנאמנים, וגם המפגש היה בתוך חומת כפר הנאמנים ואין לה סיבה לחשוב שמישהו שזה לפיאגרו זה רק מישהו שדומה לו, ובכל מקרה היא לא הקשיבה לו וברחה, אבל הם כבר נכנסו ותפסו אותה.
היא שלחה את הספר בשביל שיתקעו אותו בזכוכית שזזה איפוא שהפתח על העמודים שהזכוכית שם זזה הלוך ושוב במהירות אדירה והיא ופיאגרו תקעו שם את הספר וככה הם עברו.
בקשר לשמיעה מסתבר שזה יסתדר איך שהוא, אחרי הכול ביא לינאר, וכנ"ל הילדים שזה מסקנה שלך ולא מוזכר, רק שהרוח לוקחת משהו, וכנ"ל זה לינאר זה בטח יסתדר.
ופיאגרו הוא לא מביא הגאולה אלא רק לינאר ואין סיבה שיהיה לו סיפור חיים מעניין, ביחוד שיש לו קרוב שדומה לו.
 
גם אני ממש אהבתי את הספר :)
לגבי השאלות:

א. אני שלחתי לה מייל, השגתי אותו בדרך לא דרך....
לא יודעת אם מותר לי לשתף פה, אולי איכשהו בפרטי.
ב. לינאר באמת קצת נהייתה חיוורת, אבל לדעתי זה מכוון לגמרי - זה חלק מהאווירה ה"חורפית" והאפילה שמלווה את כל הספר. לדעתי בספר הבא היא תחזור לעצמה.
ג. היונה השחורה היתה ממש צפויה, מסכימה איתך לגמרי....
ד. אולי כדי שהן יוכלו לצאת ממצודת הזכוכית? היא שלחה להן גם את איש המלח של מיגל, אולי היא קיוותה הן יצליחו לפענח את היציאה החוצה.
ה. ממש עצוב על השמיעה שלה :( (אגב שמיעה, מטי וקטי הן דמויות אייקוניות, ממש אהבתי אותן) אני ממש מקווה שיהיו לה ילדים, היא מביאת הגאולה! היא חייבת ילדים....
ו. פיאגרו נשאר עדיין ממש עלום ואני ממש מסוקרנת מה הרקע שלו. לא ברור למה דווקא הוא נבחר להתחתן עם מביאת הגאולה, הנבואה דיברה על לינאר ולא על מי שיתחתן איתה. למה הזקן אברהם בחר דווקא בו? מה מיוחד בו? למה הוא ידע ויודע על הכל ולינאר תמיד מגלה הכל בדיעבד או כמעט בדיעבד? אני ממש רוצה שבספר הבא דברים יתבהרו לגבי פיאגרו.
אשמח ממש למייל timebanktim גימייל..
 
מה שאני הבנתי כך שרוח המשאלות לוקח משהו בתמורה ל"שרות" שהוא מביא. אצל האחיות- הוא לקח את השמיעה ואת האפשרות להקים משפחה. ולכן לינאר שיחררה את הספר והאיש המלח בתמורה לטיסה במקום שילקח לה השמיעה או שאר דברים.
 
כתוב בספר שהיא איבדה את השמיעה, והוא לא לקח את הספר מעצמו אלא בעקבות משאלה של לינאר שיביא אותם לבנות העמים במחמש כדי שיוכלו גם לצאת, הטיסה היתה ללא כל משאלה מצד לינאר ולכך לא אמור להילקח משהו בתמורה.
 
סיימתי .
זה ספר יפה , אבל לא תמיד היה כייף.
הוא מלא בחוסר תיקווה , לא לגיבורים , לקוראים.
הקטע שתמיד הכל משתבש, וכל הסביבה של לינאר בסכנה תמידית , הייתי בטוחה שסופה של טרידיה יהיה מר , כי בנתיים כמעט כל הסביבה שלה סובלת; מיגל בוגדת, דירה בעיר האסירים, שולין נתפסת , אילעאיה בורחת, גברת צרלון נהרגת,גילאה וההורים שלה בעיר האסירים, כנ’’ל ההורים של לינאר, בעלה של אנטיאן ניפצע אנוש, דיקלואר בוגד(למה , למען ה’?
בקטע שלו ממש בכיתי. ואם כבר מדברים על דיקלואר לדעתי לינאר קיבלה את הבגידה שלו וכאילו בגידה של פיאגרו מידי באדישות . אפשר לומר שזה כי היו לה דברים יותר חשובים להיתעסק בהם אבל בכל זאת...) לפיאגרו , כך נראה , יש ביטוח.
הרוע מוחלט . אין בו טיפה של טוב.( ולהפך) ליד טורמסו יוסף דיאלידאן נראה כסבאלה חביב.
זה קצת הורס , בעיניי. בעולם האמיתי זה לא ככה . אין שחור לבן.

הקטע של סולם הדרגות והיחס של הראשלים לבני העמים , ורצונו של טורמסו להשמיד את נאמני הזקן הוא אחד לאחד לתורת הגזע הנאצית , וזה מגניב.
(הקטע שלינאר עוברת ליד תאי הרעב נראה בכלל לקוח מאיזה ספר שואה. קצת מוגזם)

הקטעים של החוביצים, להבי הקוטל ודומיהם קצת חופרים. שוב היא בורחת , ואז יורד לה דם ויש לה סחרחורת , וכו’.

הספר עמוס במפלצות , אגדות , ופיתגמים. (הסופרת באמת מוכשרת,מאיפה יש רעיונות לכל כך הרבה מפלצות?)
וואי יצא ארוך😅 סליחה על המגילה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מיועד לעזרה למשתמשי נטפרי.
אם גם אתם משתמשים באתר קנבה, אתם ודאי מכירים את ההתראה הזו (n) שמובילה ל
קישור הזה
1734256466388.png
וכעת אשמח לפתוח גמ"ח חדש מהצד של הנעזרים;) שבו מי שחסום ורוצה להוריד משהו יפרסם כאן ומי שלא בנטפרי ויכול להוריד לו יעדכן/יוריד וכו'
אשמח לתגובות ושיפורים, ולמשתמשים קבועים שיקחו ע"ע את החסד להוריד דברים נצרכים
בתודה מראש.
נכתב לאחר הנושאים הללו
ועוד ועוד......

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה