הנושאים החמים
לבחור בטוב
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #1
פריקת תסכול בעיקר, נועד למי שחווה על בשרו
ראיתי אותו, את הרוע, הסתכלתי לו בלבן של העיניים. תמיד הוא מסתתר, מתגנב בשולי דרכים, קשה לראות אותו.
איך הוא מסתתר אתם שואלים? מאחורי רוע בולט. מפנה את המבט שלכם לרוע גדול, לאכזריות המוחלטת, כך לא תראו את הרוע הקרוב אליכם, האנושי. מספר על חטופים מזי רעב, מדבר על טבח המוני באפריקה, העיקר שלא תראו אותו, לא תשימו לב כמה הוא קרוב.
כולנו נתקלים בו בימי חיינו, כשהמסכה נופלת לרגע והרוע מציץ מן החרכים, זה יכול להיות השכן שבונה, בעל הרכב מהבניין הסמוך, אפילו האברך החייכן מבית הכנסת. גם אני לא ראיתי את זה בא, חיפשתי את הרוע במקומות הגדולים, הוא דווקא נראה לי בסדר, כובע מהוקצע, מהנהן בנימוס בחדר המדרגות.
יום אחד נתקלתי בו, יום אחד לא בא לו בטוב משהו שעשיתי, הוא ביקש ממני לוותר, למחול על דבר זה או אחר, ואני סירבתי, אז גיליתי מהו רוע. אתם חושבים שהוא התפרץ ברחוב? אתם כל כך טועים. הוא לא מפלצת, לא צ'חצ'ח מהמעברות, הוא מנומס עם נעלי אלגנט, אבל הוא רע. פתאום שמעתי ריכולים מאחרי הגב, הפסקתי לקבל עליות בבית הכנסת, אנשים המשיכו לדבר איתי, ברור, בעיקר הוא המשיך, אבל מה אפשר לעשות, הם לא ידעו שאני כזה, נו, חסר מידות כרוני.
לא התכוונתי לעשות משהו רע רק עמדתי על זכויותיי, אבל כולם השתכנעו שאני מושחת, רע מעללים, ככה עובד רוע.
הבוסית היא אישה מקסימה, מה זה מקסימה. היא תשלח עוגות ללידה, זה חשוב, היא מתרגשת איתי, רוע? היא? הצחקתם. היא עוזרת למשפחות נזקקות, מתנדבת ביד שרה, מפרישה חלה כל יום שישי, שילוב של שרה שנירר וחנה סנש בגוף אחד. נשמה גבוהה שירדה לעולם בערב שבת בין השמשות. זה אמיתי, עד שנמאס לה מעובדת.
היא מעולם לא פיטרה עובדת, זה לא מכבד ולא מכובד, הם כמו משפחה. אה, זה גם דורש פיצויים, וזה הרבה כסף. חוץ מזה, כדי לפטר צריך סיבה, זה שמתחשק לה להעסיק מישהי במקומה זה לא עילה לפטר עובדת מוצלחת, היא לא בעלי החברה, היא בקושי מנהלת. אז למה לפטר? אפשר להראות לה את הדלת, בנימוס כמובן.
יום אחד תגלה העובדת קיצוץ מינורי, אין ברירה חלוקה מחדש של תחומי התפקיד, ואז יום ועוד יום ועוד יום, הכל בחיוך, באהבה, בין התנדבות כאן למעשה חסד שם, והעובדת נשארת בלי תפקיד. לא פיטרו אותה רחמנא ליצלן, פשוט אין לה מה לעשות. עוד רגע ימצאו לך תפקיד, בינתיים חכי.
ואז, כשהעובדת עוזבת, היא לא מבינה למה היא לא רוצה מסיבת פרידה, איזו כפיות טובה, למה לעזוב ככה איפה הנימוס?
לא כתבתי את זה בשביל הרעים, הם לא יבינו מה אני רוצה, יגחכו עם כולם, יתחברו לסבל, לעולם לא יקשרו את זה לעצמם. הם? רעים? בחיים לא. זה נועד אליכם, ההמון. אלו ששותקים כשנעשה לחבר לספסל רצח אופי, אלו ששותקות כשהבוסית משפילה חברה. אתם מפחדים, לא רוצים שזה יגיע אליכם, אתן לא רוצות להסתכסך עם המנהלת, אולי אתן הבאות בתור.
יודעים מה, צודקים. לא רוצה לעמוד במקום שלכם, אבל בלילה לפני השינה, קחו איתכם את משא הבושה. הייתם שם ושתקתם. זו הבושה שלכם.
ראיתי אותו, את הרוע, הסתכלתי לו בלבן של העיניים. תמיד הוא מסתתר, מתגנב בשולי דרכים, קשה לראות אותו.
איך הוא מסתתר אתם שואלים? מאחורי רוע בולט. מפנה את המבט שלכם לרוע גדול, לאכזריות המוחלטת, כך לא תראו את הרוע הקרוב אליכם, האנושי. מספר על חטופים מזי רעב, מדבר על טבח המוני באפריקה, העיקר שלא תראו אותו, לא תשימו לב כמה הוא קרוב.
כולנו נתקלים בו בימי חיינו, כשהמסכה נופלת לרגע והרוע מציץ מן החרכים, זה יכול להיות השכן שבונה, בעל הרכב מהבניין הסמוך, אפילו האברך החייכן מבית הכנסת. גם אני לא ראיתי את זה בא, חיפשתי את הרוע במקומות הגדולים, הוא דווקא נראה לי בסדר, כובע מהוקצע, מהנהן בנימוס בחדר המדרגות.
יום אחד נתקלתי בו, יום אחד לא בא לו בטוב משהו שעשיתי, הוא ביקש ממני לוותר, למחול על דבר זה או אחר, ואני סירבתי, אז גיליתי מהו רוע. אתם חושבים שהוא התפרץ ברחוב? אתם כל כך טועים. הוא לא מפלצת, לא צ'חצ'ח מהמעברות, הוא מנומס עם נעלי אלגנט, אבל הוא רע. פתאום שמעתי ריכולים מאחרי הגב, הפסקתי לקבל עליות בבית הכנסת, אנשים המשיכו לדבר איתי, ברור, בעיקר הוא המשיך, אבל מה אפשר לעשות, הם לא ידעו שאני כזה, נו, חסר מידות כרוני.
לא התכוונתי לעשות משהו רע רק עמדתי על זכויותיי, אבל כולם השתכנעו שאני מושחת, רע מעללים, ככה עובד רוע.
הבוסית היא אישה מקסימה, מה זה מקסימה. היא תשלח עוגות ללידה, זה חשוב, היא מתרגשת איתי, רוע? היא? הצחקתם. היא עוזרת למשפחות נזקקות, מתנדבת ביד שרה, מפרישה חלה כל יום שישי, שילוב של שרה שנירר וחנה סנש בגוף אחד. נשמה גבוהה שירדה לעולם בערב שבת בין השמשות. זה אמיתי, עד שנמאס לה מעובדת.
היא מעולם לא פיטרה עובדת, זה לא מכבד ולא מכובד, הם כמו משפחה. אה, זה גם דורש פיצויים, וזה הרבה כסף. חוץ מזה, כדי לפטר צריך סיבה, זה שמתחשק לה להעסיק מישהי במקומה זה לא עילה לפטר עובדת מוצלחת, היא לא בעלי החברה, היא בקושי מנהלת. אז למה לפטר? אפשר להראות לה את הדלת, בנימוס כמובן.
יום אחד תגלה העובדת קיצוץ מינורי, אין ברירה חלוקה מחדש של תחומי התפקיד, ואז יום ועוד יום ועוד יום, הכל בחיוך, באהבה, בין התנדבות כאן למעשה חסד שם, והעובדת נשארת בלי תפקיד. לא פיטרו אותה רחמנא ליצלן, פשוט אין לה מה לעשות. עוד רגע ימצאו לך תפקיד, בינתיים חכי.
ואז, כשהעובדת עוזבת, היא לא מבינה למה היא לא רוצה מסיבת פרידה, איזו כפיות טובה, למה לעזוב ככה איפה הנימוס?
לא כתבתי את זה בשביל הרעים, הם לא יבינו מה אני רוצה, יגחכו עם כולם, יתחברו לסבל, לעולם לא יקשרו את זה לעצמם. הם? רעים? בחיים לא. זה נועד אליכם, ההמון. אלו ששותקים כשנעשה לחבר לספסל רצח אופי, אלו ששותקות כשהבוסית משפילה חברה. אתם מפחדים, לא רוצים שזה יגיע אליכם, אתן לא רוצות להסתכסך עם המנהלת, אולי אתן הבאות בתור.
יודעים מה, צודקים. לא רוצה לעמוד במקום שלכם, אבל בלילה לפני השינה, קחו איתכם את משא הבושה. הייתם שם ושתקתם. זו הבושה שלכם.
יש להעלות הודעת סיכום אחת, קצרה וממוקדת.
Reactions: בחור בוגר, גאה להיות יהודי, חפש אותי בזקן ועוד 16 משתמשים19 //