שיתוף - לביקורת למסירה.

[%תמר%]

אֶתְמוֹל בֹּעַז אָמַר לִי.
'תׇּה עָצוּב'.
אָמַרְתִּי לוֹ
'כּוֹאֵב לִי'.
הוּא אָמַר לִי "זְרֹק תַּ'כָּאב, 'תָּה לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ".

וְלֹא יָכֹלְתִּי לִזְרֹק,
אָז תָּלִיתִי שֶׁלֶט
עַל לוּחַ מוֹדָעוֹת בִּרְחוֹב יוֹנָה, לְיַד הַקִּיּוֹסְק.
כָּתַבְתִּי:
'עֶצֶב לִמְסִירָה
05345678'

פַּס סֵלוֹטֵיְפּ שֶׁבֹּעַז נָתַן לִי מֵהַקִּיּוֹסְק הֶחְזִיק דַּף. וְמִלִּים.

יָשַׁבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק שֶׁל בֹּעַז.
בֹּעַז אָמַר תְּהִלִּים.
אֲנִי חִכִּיתִי.
כֻּלָּם עָבְרוּ שָׁם,
הֶמְשִׁיכוּ הָלְאָה,
לֹא טָרְחוּ לִקְרֹא.

אָז הָלַכְתִּי לַלּוּחַ שׁוּב.
תָּלַשְׁתִּי דַּף,
הוֹסַפְתִּי שְׁתֵּי מִלִּים:
'פְּלוּס כְּאֵב'
כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה,
מֵעַל הָעֶצֶב.

פַּס סֵלוֹטֵיְפּ שֶׁל בֹּעַז הֶחֱזִיק
עֶצֶב אֶחָד פְּלוּס כְּאֵב.


וְחִכִּיתִי עוֹד
מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק בַּקִּיּוֹסְק,
הִגִּיעַ אִישׁ קָטָן. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ.
הוּא תָּלַשׁ תַּ'מְסִפָּר שֶׁלִּי.
וְרָאִיתִי, הוּא חִיֵּךְ.
אָז לֹא יָכֹלְתִּי לִמְסֹר לוֹ.

אִישׁ קָטָן הוֹצִיא טֵלֵפוֹן. קָטָן.
חִיֵּג. נִשְׁעַן עַל הַלּוּחַ מוֹדָעוֹת.
הָיָה לוֹ חִיּוּךְ כָּזֶה, קָטָן. כָּמוֹהוּ.
לֹא עָנִיתִי לוֹ.
אֶפֶס חָמֵשׁ חָמֵשׁ שָׁלוֹשׁ.
נִכְנְסָה שִׂיחָה.
לֹא עָנִיתִי.
לֹא יָכֹלְתִּי לִמְסֹר לוֹ. הוּא חִיֵּךְ.

אָז הוּא הִגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁלִּי, גַּג אָדֹם. דֶּלֶת עֵץ.
בְּלִי שֶׁהִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ.
הוּא דָּפַק שְׁתֵּי דְּפִיקוֹת. וְעוֹד אַחַת.
נִשְׁעַנְתִּי עַל הַדֶּלֶת בְּכָל הַכֹּחַ.
בָּכִיתִי לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ.
לֹא יָכֹלְתִּי לִפְתֹּחַ לוֹ. הוּא חִיֵּךְ.
הוּא פָּתַח.
רָאָה אוֹתִי עַל הָרִצְפָּה. בּוֹכֶה.
הִתְכּוֹפֵף לְעֶבְרִי.
הִבִּיט עָמֹק בְּעֵינֵי.
רָאָה עָצֵב.
רָאָה כְּאֵב.
וְרָאִיתִי אֲנִי חִיּוּךְ בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו.

אִישׁ קָטָן הִתְיַשֵּׁב לְיָדִי,
הוֹצִיא מַטְלִית מְשֻׁבֶּצֶת
שָׁחֹר. לָבָן.
פָּתַח קִפּוּל.
נִגֵּב לִי דִּמְעָה.
הִכְנִיס מַטְלִית לַכִּיס.
הָלַךְ.

וְהִרְגַּשְׁתִּי.
חֵצִי מִמֶּנִּי הָלַךְ אִתּוֹ.
בְּתוֹךְ מַטְלִית
שָׁחֹר. לָבָן.
מְקֻפֶּלֶת.
וְלֹא יָכֹלְתִּי.
אָז רַצְתִּי אַחֲרָיו.
בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲזִיר לִי
וְהוּא חִיֵּךְ.
אָמַר לִי
'חֵזְקִי, תַּשְׁלִים אַתָּה אֶת הַחֵצִי, אֲנִי הוֹלֵךְ".
וְהָלַךְ.
חֲצִי חֵזְקִי בַּכִּיס.

חָזַרְתִּי לַבַּיִת
גַּג אָדֹם.
דֶּלֶת עֵץ.
חִיּוּךְ.

וְדִמְעָה אַחַת שֶׁל חֵזְקִי
בְּתוֹךְ מַטְלִית
שָׁחֹר. לָבָן.
מְקֻפֶּלֶת.
נִמְסְרָה.
לְאִישׁ קָטָן.

--
תמר.

 

[סבתא חביבה]

אמאלה
זה מדהים!!!!
מדהים!!!
לא יודעת ממה להתחיל. הכל.

וְרָאִיתִי, הוּא חִיֵּךְ.
אָז לֹא יָכֹלְתִּי לִמְסֹר לוֹ.

נוגע

בְּתוֹךְ מַטְלִית
שָׁחֹר. לָבָן.

בְּתוֹךְ מַטְלִית
אָדֹם. לָבָן

לא הבנתי משהו או שזו טעות?

 

[%תמר%]

לא הבנתי משהו או שזו טעות?

תודה. טעות שלי.

 

[צביה ר.]

וואו!! איזה אחר ומיוחד שזה...
מדהים איך את מצליחה להביא כל פעם משהו חדש ומפתיע במיוחדות שלו.
קטע יפהפה.

'חֵזְקִי, תַּשְׁלִים אַתָּה אֶת הַחֵצִי, אֲנִי הוֹלֵךְ".

אני לא ממש יודעת להסביר למה - אבל לדעתי עדיף בלי השם שלו. להמשיך לשמור על האנונימיות והניחוח המסתורי...
וגם בהמשך:

חֲצִי חֵזְקִי בַּכִּיס.

חצי ממני בכיס.

וְדִמְעָה אַחַת שֶׁל חֵזְקִי

ודמעה אחת שלי.

 

[סבתא חביבה]

גם לי נראה שעדיף בלי השם חזקי
לדעתי זה מאפשר לקורא להזדהות יותר, כי זה לא ספציפית על מישהו אלא זה על אדם, והאדם הזה עשוי להיות גם אני

 

[חנה ש.]

עֶצֶב לִמְסִירָה
05345678'

את שלי אני לא מוסרת בעד שום סכום שבעולם.
הזדהיתי.

 

[סבתא חביבה]

את שלי אני לא מוסרת בעד שום סכום שבעולם.
הזדהיתי.

וזאת למה? את אוהבת את העצב שלך?
שואלת בכנות

 

[נעה613]

מהמם! רק שלא הצלחתי להבין עד הסוף למה ירמזון דברייך

 

[חנה ש.]

וזאת למה? את אוהבת את העצב שלך?
שואלת בכנות

"לפום צערא אגרא".

 

[%תמר%]

זה פשוט חלק מספור שאני כותבת.
לכן זה עם שמות.
חזקי אחד.
ובועז אחד.
ואיש קטן קטן.

 

[%תמר%]

חייבת ת'עזרה שלכם!!!
הקפצתי כי אני כותבת קטעים בהמשכים על חזקי ההוא.
אני חייבת לדעת אם הקטע הבא מספיק מובן.
ואם יש מה לשפר אשמח לשמוע!!!
---

וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹמִי,
תֵּדְעוּ שֶׁהוּא לֹא יַעֲנֶה.
הוּא עֲדַיִן יָשֵׁן.
אֶתְמוֹל דָּפַקְתִּי לוֹ עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר,
הוּא לֹא עָנָה,
נָחַר.
הוּא לֹא נוֹשֵׁם טוֹב בְּשֵׁנָה.
לִפְעָמִים מַזִּיעַ.
בַּבֹּקֶר אֲנִי נוֹגֵעַ בַּכָּרִית, מַבְטִיחַ לָכֶם הִיא רְטוּבָה.
רְטוּבָה כְּמוֹ הַחֻלְצָה שֶׁלִּי כְּשֶׁשְּׁלוֹמִי שׁוֹפֵךְ עָלַי כּוֹס מַיִם.
פַּעַם הוּא אָמַר לִי
"חֵזְקִי אִם אֲנִי אֲדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה, תַּקְלִיט אוֹתִי,
אֲנִי חַיָּב לָדַעַת מָה אֲנִי עוֹנֶה לַהוּא שֶׁמְּבַקֵּר אוֹתִי כָּל לַיְלָה"
'הוּא' זֶה מִישֶׁהוּ רַע.
שְׁלוֹמִי צוֹעֵק בִּגְלָלוֹ כָּל לַיְלָה מִלִּים.
פַּעַם אַחַת הִקְלַטְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וּמָחַקְתִּי מִיָּד.
שְׁלוֹמִי בָּטוּחַ לֹא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ תַ'צְּמוֹ כָּל כָּךְ נוֹאָשׁ לְעֶזְרָה,
הוּא מַמָּשׁ צוֹעֵק.
בְּקִצּוּר הֵבַנְתֶּם שֶׁשְּׁלוֹמִי יָשֵׁן טוֹב.
חוֹלֵם רַע.
בְּיוֹם יוֹם שְׁלוֹמִי נִרְאֶה דֵּי בְּסֵדֶר,
הוּא מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עֵר.
מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת.
לִפְעָמִים הוּא מְבַקֵּר אֶצְלִי,
כְּשֶׁאֲנִי בָּעֲבוֹדָה.
בֹּעַז נוֹתֵן לוֹ פַּחִית קוֹקָה קוֹלָה שְׁחוֹרָה, זֵרוֹ, הוּא טוֹעֵן שֶׁזֶּה בָּרִיא.
לִפְעָמִים הוּא זוֹרֵק לוֹ מִלִּים כְּמוֹ
'נוּ שְׁלוֹמִי, תִּהְיֶה כְּבָר בֶּנְאָדָם. לֹא כְּמוֹ חֵזְקִי'.
וְשְׁלוֹמִי,
שְׁלוֹמִי רַק מְחַיֵּךְ,
אוֹמֵר בְּקוֹל בָּטוּחַ 'חֵזְקִי הֲכִי בֶּנְאָדָם'.
בֹּעַז מְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן,
מְבַטֵּל עִם הַיָּד,
אוֹמֵר
"נוּ שְׁטוּיוֹת, חֵזְקִי לוֹיְדֶּעַ מָה זֶה בֶּנְאָדָם".
שְׁלוֹמִי הוּא טוֹב,
אָז הוּא רַק לוֹחֵשׁ לִי אַחַר כָּךְ
"חֵזְקִי אַתָּה בֶּנְאָדָם. בֹּעַז לֹא יוֹדֵעַ."
אֲנִי חוֹשֵׁב דַּוְקָא שֶׁבֹּעַז כֵּן יוֹדֵעַ,
אֲנִי לֹא אוֹמֵר כְּלוּם כִּי שְׁלוֹמִי לֹא יָבִין.
שְׁלוֹמִי הַרְבֵּה פְּעָמִים לֹא מֵבִין.
תָּמִיד כְּשֶׁשְּׁלוֹמִי עוֹנֶה לְבֹּעַז בְּבִטָּחוֹן,
בֹּעַז מְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן,
מְבַטֵּל עִם הַיָּד,
אוֹמֵר
"נוּ שְׁטוּיוֹת"
שְׁלוֹמִי לֹא נִבְהַל.
הוּא לֹא מֵבִין שֶׁבֹּעַז יוֹדֵעַ הַכֹּל.
אִם אֲנִי אוֹמֵר לִשְׁלוֹמִי שֶׁבֹּעַז יוֹדֵעַ,
שְׁלוֹמִי מֵעִיף לִי צַ'פְּחָה עַל הַגַּב,
אוֹמֵר
"נוּ חֵזְקִי, עוֹד קְצָת בִּטָּחוֹן עַצְמִי. לֹא יַזִּיק לָךָ. בָּטוּחַ."

שְׁלוֹמִי הוּא טוֹב.
הוּא הִתְחִיל לְהַגְשִׁים תַ'צְמוֹ,
לְפָחוֹת מְנַסֶּה.
הוּא חַי אֶת חַיָּיו,
אוּלַי לֹא לְפִי הַסֵּפֶר,
אֲבָל פַּעַם רָאִיתִי בָּאַרְנָק שֶׁלּוֹ
כַּמָּה מִלִּים בְּדַף מֵמוֹ כָּתֹם.
רָאִיתִי, הוּא קוֹרֵא אוֹתָם כָּל בֹּקֶר.
כְּשֶׁרָצִיתִי לִבְדֹּק מָה כָּתוּב בְּמֵמוֹ הַזֶּה,
גִּלִּיתִי שֶׁשְּׁלוֹמִי בֶּנְאָדָם מַמָּשׁ טוֹב. לֹא סְתָם.
זֶה הָלַךְ כָּכָה:
"שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וְגָדֵל.
וְאִם קָטֹנְתִּי,
אֲגַדֵּל הַיּוֹם פִּי שְׁתַּיִם.
הַלְוַאי."
סוֹף צִטּוּט.

אוּלַי יוֹם אֶחָד בֹּעַז יֵדַע שֶׁשְּׁלוֹמִי טוֹב.
בֵּינְתַיִם רַק שְׁלוֹמִי יוֹדֵעַ אֶת זֶה.

כּוֹתֵב לָכֶם
חֵזְקִי שֶׁשְּׁלוֹמוֹ לֹא יָדוּעַ בֵּינְתַיִם.

נ.ב
שְׁלוֹמִי לֹא יָדוּעַ אִם אֲנִי בֶּנְאָדָם אוֹ לֹא.
בִּגְלַל בֹּעַז.
אוּף.
כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם,
אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹמִי.
אֲנִי לֹא אֵדַע לַעֲנוֹת.

נ.נ.ב
סְלִיחָה שֶׁהָדַף קְצָת רָטוּב, הַפַּחִית קוֹלָהּ שֶׁבֹּעַז נָתַן לִי נִשְׁפְּכָה עַל הַדֶּלְפֵּק.

---
אשמח לדעת מה הבנתם.
מי זה שלומי,
מה הולך בשני הקטעים שהעלתי.
בקיצור מי שהבין משו אשמח לשמוע.
תמר.
(עכשיו אני חושבת שזה אולי טעות להעלות רק חלק מהקטעים, ככה בטוח הקטע הנוכחי לא מובן. לא נורא...)

 

[צביה ר.]

קודם כל - חייבת לומר: וואו!!
בלי להבין כלום - הקטע בפני עצמו כתוב כמו שרק את יכולה לכתוב. מיוחד ויחודי ונוגע!
ממש אשמח שתעלי עוד קטעים כאלה, גם כדי שנוכל להבין יותר ובעיקר בשביל חווית הקריאה...

האמת, קשה להבין מי זה מי ומה בדיוק הולך, פשוט מנחשת - יש מצב שאני לא בכיוון בכלל
משערת שחזקי ושלומי נערים / בחורים מתמודדים (אחים אולי?) שנפלטו ממסגרות ועברו דבר או שניים,
בועז הוא בעל קיוסק טוב לב עם חכמת חיים פשוטה שהסכים לקבל את חזקי לעבודה אצלו,
והקטעים האלה באים לתאר את תהליך ההתמודדות, הקשיים, הבניה האישית וההתחשלות של האחים(?) מנקודת המבט של חזקי.

נ.ב. יש כמה טעויות ניקוד קטנות.
נ.נ.ב. ב-נ.ב. הראשון פתאום התבלבלתי - שלומי הוא שֵם? או הוא מלש' "מה שלומך?" (או אולי הוא גם גם? )

 

[ספרי מוסר]

תודה שנתת לי לראות.
וואוו, זה יפיפה
את אלופה כל כך ומוכשרת
כותבת מדהים מדהים.
נהניתי מכל מילה שלך, ומהכתיבה בכלל
היא מקורית ומעניינת
טובה לקריאה.
תודה על זה.

לגבי התוכן - לא כל כך הבנתי
זה רץ לי בעיניים ולא הבנתי מה הולך פה ואיך
אני הבנתי ששלומי, זה מה שלומי.
צודקת?

 

[%תמר%]

טוב הגיע הזמן להסביר.
שלומי הוא בעצם שלומו של חזקי.
חזקי בעצמו הוא גם משל. אולי ללב שלנו הכל כך רגיש. אולי לעצמנו בעצמנו. לא חשוב. כל מה שמתאים לנו.
הקטע של שלומי בא לתאר את היחס שלנו לשלומנו. למי שאנחנו.
הוא בא להראות כמה אנחנו צריכים בירור עצמי עמוק ונכון.
(וגם סתם כיף לי לכתוב קטעים דו משמעים.)
מצד אחד באמת זה יכול להראות כמו סיפור על שתי אחים מתמודדים.
אבל מצד שני יש בנו חזקי אחד שמתמודד עם עצב שמתמודד עם שלומו.
בועז הוא גם משהו מתוכנו. (לפעמים הוא יכול להיות גם מישהו מבחוץ.)
האיש הקטן הוא איש קטן. תחליטו אתם מה הוא מייצג בשבילכם.

בקיצור מקווה שהקטעים האלו מספיק בסדר.

אשמח לשמוע היכן היו טעויות ניקוד!!!!

 

[צביה ר.]

וואו!
הייתי צריכה להבין שזה לא יכול להיות כ"כ פשטני...
עכשיו אחרי שהסברת, קראתי שוב את הקטעים והם עוד יותר מיוחדים! מקבלים משמעות עמוקה.
בבקשה תעלי עוד.

אשמח לשמוע היכן היו טעויות ניקוד!!!!

בְּיוֹם יוֹם

בַּיום יום

זֵרוֹ

זִירו

לֹא יַזִּיק לָךָ

לְךָ

בְּמֵמוֹ הַזֶּה

בַּמֶמוֹ

אֲגַדֵּל

אֶגְדל

 

[מ. ש]

חייבת ת'עזרה שלכם!!!
הקפצתי כי אני כותבת קטעים בהמשכים על חזקי ההוא.
אני חייבת לדעת אם הקטע הבא מספיק מובן.
ואם יש מה לשפר אשמח לשמוע!!!
---

וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹמִי,
תֵּדְעוּ שֶׁהוּא לֹא יַעֲנֶה.
הוּא עֲדַיִן יָשֵׁן.
אֶתְמוֹל דָּפַקְתִּי לוֹ עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר,
הוּא לֹא עָנָה,
נָחַר.
הוּא לֹא נוֹשֵׁם טוֹב בְּשֵׁנָה.
לִפְעָמִים מַזִּיעַ.
בַּבֹּקֶר אֲנִי נוֹגֵעַ בַּכָּרִית, מַבְטִיחַ לָכֶם הִיא רְטוּבָה.
רְטוּבָה כְּמוֹ הַחֻלְצָה שֶׁלִּי כְּשֶׁשְּׁלוֹמִי שׁוֹפֵךְ עָלַי כּוֹס מַיִם.
פַּעַם הוּא אָמַר לִי
"חֵזְקִי אִם אֲנִי אֲדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה, תַּקְלִיט אוֹתִי,
אֲנִי חַיָּב לָדַעַת מָה אֲנִי עוֹנֶה לַהוּא שֶׁמְּבַקֵּר אוֹתִי כָּל לַיְלָה"
'הוּא' זֶה מִישֶׁהוּ רַע.
שְׁלוֹמִי צוֹעֵק בִּגְלָלוֹ כָּל לַיְלָה מִלִּים.
פַּעַם אַחַת הִקְלַטְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וּמָחַקְתִּי מִיָּד.
שְׁלוֹמִי בָּטוּחַ לֹא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ תַ'צְּמוֹ כָּל כָּךְ נוֹאָשׁ לְעֶזְרָה,
הוּא מַמָּשׁ צוֹעֵק.
בְּקִצּוּר הֵבַנְתֶּם שֶׁשְּׁלוֹמִי יָשֵׁן טוֹב.
חוֹלֵם רַע.
בְּיוֹם יוֹם שְׁלוֹמִי נִרְאֶה דֵּי בְּסֵדֶר,
הוּא מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עֵר.
מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת.
לִפְעָמִים הוּא מְבַקֵּר אֶצְלִי,
כְּשֶׁאֲנִי בָּעֲבוֹדָה.
בֹּעַז נוֹתֵן לוֹ פַּחִית קוֹקָה קוֹלָה שְׁחוֹרָה, זֵרוֹ, הוּא טוֹעֵן שֶׁזֶּה בָּרִיא.
לִפְעָמִים הוּא זוֹרֵק לוֹ מִלִּים כְּמוֹ
'נוּ שְׁלוֹמִי, תִּהְיֶה כְּבָר בֶּנְאָדָם. לֹא כְּמוֹ חֵזְקִי'.
וְשְׁלוֹמִי,
שְׁלוֹמִי רַק מְחַיֵּךְ,
אוֹמֵר בְּקוֹל בָּטוּחַ 'חֵזְקִי הֲכִי בֶּנְאָדָם'.
בֹּעַז מְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן,
מְבַטֵּל עִם הַיָּד,
אוֹמֵר
"נוּ שְׁטוּיוֹת, חֵזְקִי לוֹיְדֶּעַ מָה זֶה בֶּנְאָדָם".
שְׁלוֹמִי הוּא טוֹב,
אָז הוּא רַק לוֹחֵשׁ לִי אַחַר כָּךְ
"חֵזְקִי אַתָּה בֶּנְאָדָם. בֹּעַז לֹא יוֹדֵעַ."
אֲנִי חוֹשֵׁב דַּוְקָא שֶׁבֹּעַז כֵּן יוֹדֵעַ,
אֲנִי לֹא אוֹמֵר כְּלוּם כִּי שְׁלוֹמִי לֹא יָבִין.
שְׁלוֹמִי הַרְבֵּה פְּעָמִים לֹא מֵבִין.
תָּמִיד כְּשֶׁשְּׁלוֹמִי עוֹנֶה לְבֹּעַז בְּבִטָּחוֹן,
בֹּעַז מְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן,
מְבַטֵּל עִם הַיָּד,
אוֹמֵר
"נוּ שְׁטוּיוֹת"
שְׁלוֹמִי לֹא נִבְהַל.
הוּא לֹא מֵבִין שֶׁבֹּעַז יוֹדֵעַ הַכֹּל.
אִם אֲנִי אוֹמֵר לִשְׁלוֹמִי שֶׁבֹּעַז יוֹדֵעַ,
שְׁלוֹמִי מֵעִיף לִי צַ'פְּחָה עַל הַגַּב,
אוֹמֵר
"נוּ חֵזְקִי, עוֹד קְצָת בִּטָּחוֹן עַצְמִי. לֹא יַזִּיק לָךָ. בָּטוּחַ."

שְׁלוֹמִי הוּא טוֹב.
הוּא הִתְחִיל לְהַגְשִׁים תַ'צְמוֹ,
לְפָחוֹת מְנַסֶּה.
הוּא חַי אֶת חַיָּיו,
אוּלַי לֹא לְפִי הַסֵּפֶר,
אֲבָל פַּעַם רָאִיתִי בָּאַרְנָק שֶׁלּוֹ
כַּמָּה מִלִּים בְּדַף מֵמוֹ כָּתֹם.
רָאִיתִי, הוּא קוֹרֵא אוֹתָם כָּל בֹּקֶר.
כְּשֶׁרָצִיתִי לִבְדֹּק מָה כָּתוּב בְּמֵמוֹ הַזֶּה,
גִּלִּיתִי שֶׁשְּׁלוֹמִי בֶּנְאָדָם מַמָּשׁ טוֹב. לֹא סְתָם.
זֶה הָלַךְ כָּכָה:
"שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וְגָדֵל.
וְאִם קָטֹנְתִּי,
אֲגַדֵּל הַיּוֹם פִּי שְׁתַּיִם.
הַלְוַאי."
סוֹף צִטּוּט.

אוּלַי יוֹם אֶחָד בֹּעַז יֵדַע שֶׁשְּׁלוֹמִי טוֹב.
בֵּינְתַיִם רַק שְׁלוֹמִי יוֹדֵעַ אֶת זֶה.

כּוֹתֵב לָכֶם
חֵזְקִי שֶׁשְּׁלוֹמוֹ לֹא יָדוּעַ בֵּינְתַיִם.

נ.ב
שְׁלוֹמִי לֹא יָדוּעַ אִם אֲנִי בֶּנְאָדָם אוֹ לֹא.
בִּגְלַל בֹּעַז.
אוּף.
כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם,
אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת שְׁלוֹמִי.
אֲנִי לֹא אֵדַע לַעֲנוֹת.

נ.נ.ב
סְלִיחָה שֶׁהָדַף קְצָת רָטוּב, הַפַּחִית קוֹלָהּ שֶׁבֹּעַז נָתַן לִי נִשְׁפְּכָה עַל הַדֶּלְפֵּק.

---
אשמח לדעת מה הבנתם.
מי זה שלומי,
מה הולך בשני הקטעים שהעלתי.
בקיצור מי שהבין משו אשמח לשמוע.
תמר.
(עכשיו אני חושבת שזה אולי טעות להעלות רק חלק מהקטעים, ככה בטוח הקטע הנוכחי לא מובן. לא נורא...)

זה נראה כתוב מנקודת מבט של עובד באיזה קיוסק שהוא לא לגמרי שפוי.
כלומר האו נשמע גדול ומדבר כמו ילד בן 6

 

[%תמר%]

זה נראה כתוב מנקודת מבט של עובד באיזה קיוסק שהוא לא לגמרי שפוי.
כלומר האו נשמע גדול ומדבר כמו ילד בן 6

כבר כתבתי הסבר... נשמע מדבריך שלא קראת:

לקטעים האלו יש רובד נוסף. אני לא אתחיל לפרש כל שורה, אבל מלמעלה-
שלומי הוא בעצם שלומו של חזקי.
חזקי בעצמו הוא גם משל, אולי ללב שלנו הכל כך רגיש, אולי לעצמנו בעצמנו, לא חשוב,
כל מה שמתאים לנו בשביל להבין את עצמנו...
הקטע של שלומי בא לתאר את היחס שלנו לשלומנו. למי שאנחנו.
הוא בא להראות כמה אנחנו צריכים בירור עצמי עמוק ונכון.
(סתם תדעו שזה כיף לי נורא לכתוב קטעים דו משמעים. אבל תמיד יש פחד שלא יבינו.)
מצד אחד באמת זה יכול להראות כמו סיפור על שני אחים מתמודדים.
אבל מצד שני גם בנו ישנו חזקי אחד גם אנו מתמודדים עם עצב. גם אנו מתמודדים עם שלומנו שלא תמיד ברור.
בועז הוא גם מישהו בתוכנו. (הוא יכול להיות מישהו מבחוץ. תלוי.)
האיש הקטן הוא איש קטן. תחליטו אתם מה הוא מייצג בשבילכם.
עכשיו תקראו שוב את הקטעים, אולי תבינו. אולי לא. העיקר שתהנו.

 

[.חיה פ]

שיר גאוני ברמה אחרת,

ברמה, שאין לי מילים לתאר עד כמה,

כמה עושר! כמה עומק!

נדיר,

 

[%תמר%]

שיר גאוני ברמה אחרת,

ברמה, שאין לי מילים לתאר עד כמה,

כמה עושר! כמה עומק!

נדיר,

אין על הפרגונים שלך!!!!!!!
מגיע לך שאני אספר לך כמה שזה מחמם את הלב.
אז שתדעי שאת מחממת את הלב!!!!

 

[.חיה פ]

אין על הפרגונים שלך!!!!!!!
מגיע לך שאני אספר לך כמה שזה מחמם את הלב.
אז שתדעי שאת מחממת את הלב!!!!

תודה תמר, מעריכה 🩷