התייעצות מה אפשר לעשות עם שנאה ענקית לעבודות נקיון בבית

אולי מפה תצמח ישועתי.
מחפשת זמן לנקיון שהוא מעבר לבייסיק.
אני יוצאת לעבודה מוקדם, חוזרת לילדה שלי שב״ה לא נותנת לי לעשות כלום,
מקלחת ארוחת ערב, ארוחה עם בעלי ונגמר לי כל הכח.... עושה רק מה שחייב (כביסות, כלים)
יום שישי- הילדה איתי מהבוקר, אני רק שוטפת את כל הבית (יחידה קטנה שאי אפשר לשטוף כל חדר בנפרד, חייב הכל ביחד) וכבר צריכה להתארגן לשבת.
אמהות צעירות, מתי אתן עושות אקנומיקה יסודי? עוברות על המקרר? מסדרות ארונות?
ואל תגידו לי שזה לוקח רק חצי שעה אקונמיקה כי בעשר בלילה אין לי כח!
אני באמת לא חושבת שבלו"ז שאת מתארת יש זמן כזה.

אפשר קצת במוצ"ש.
(אם כי אני באופן אישי הייתי מעדיפה לנשום...)
 
נערך לאחרונה ב:
אולי מפה תצמח ישועתי.
מחפשת זמן לנקיון שהוא מעבר לבייסיק.
אני יוצאת לעבודה מוקדם, חוזרת לילדה שלי שב״ה לא נותנת לי לעשות כלום,
מקלחת ארוחת ערב, ארוחה עם בעלי ונגמר לי כל הכח.... עושה רק מה שחייב (כביסות, כלים)
יום שישי- הילדה איתי מהבוקר, אני רק שוטפת את כל הבית (יחידה קטנה שאי אפשר לשטוף כל חדר בנפרד, חייב הכל ביחד) וכבר צריכה להתארגן לשבת.
אמהות צעירות, מתי אתן עושות אקנומיקה יסודי? עוברות על המקרר? מסדרות ארונות?
ואל תגידו לי שזה לוקח רק חצי שעה אקונמיקה כי בעשר בלילה אין לי כח!
אני הרבה פעמים עושה בעצימת עיניים בלי כוחות או שאני הולכת לישון אחרי שהילדים ישנים לאיזה שעה ואז יש לי ערב נורמלי יש גם ימים שאני הולכת לישון ממש מוקדם - בערך 9 ואז יום אחר כך יש לי כח
את עובדת מהבית? אני קמה חצי שעה לפני הזמן ומספיקה עולמות
 
אשה מוערכת על עבודה מכניסה
אבל אם היא תספר שהיא אוהבת את ביתה ואת המטלות שבו, אני לא צריכה לספר מה תהיה התגובה
מה באמת?
יש פה בפרוג פורום חכמת נשים ועבודות בית זה אחד ה-נושאים החמים עם המון הערכה למצליחות.
הן די סלביות 😀
 
אפשר קצת במוצ"ש.
רעיון!
משום מה אני רגילה שמנקים לשבת... אולי אני צריכה להחליף דיסק:)
קודם כל חשוב לזכור שלא כל תקופה בחיים יש בה זמן לדברים שהם מעבר לבייסיק.
אני יודעת, זה לא משנה לתחושת ה׳אני לא מספיקה כלום׳
את עובדת מהבית? אני קמה חצי שעה לפני הזמן ומספיקה עולמות
לא, נוסעת לעיר אחרת, קמה בשש וחצי, על האוטובוס כבר בשבע (מרחק לתחנה- 10 דק׳)
אין מצב לקום יותר מוקדם....
או שאני הולכת לישון אחרי שהילדים ישנים לאיזה שעה ואז יש לי ערב נורמלי
איזה... אני קמה בבוקר:)
 
אני יודעת, זה לא משנה לתחושת ה׳אני לא מספיקה כלום׳
כי את חיה בלו"ז לא הגיוני.
דבר ראשון תביני את זה ותפסיקי להאשים את עצמך.
רק אחרי זה תחפשי פתרונות.


(תרסיס אקונומיקה מהיר אחרי הכלים,
גאון בניקיון וניגוב פה ושם,
מגבוני ניקוי וחיטוי בהישג יד למשל למקרר).
 
אני יודעת, זה לא משנה לתחושת ה׳אני לא מספיקה כלום׳
את פשוט צריכה להפנים מה את כן מספיקה :)
(מכירה את התחושה הזו ועדיין נופלת בה לפעמים, אבל היא תחושה לא נכונה שגורמת לכל העשיה הבורכת שאנחנו כן עושות להיות בטלה בשישים :( )
ואם את אוהבת לנקות (או לא שונאת) ורק אין לך כח ואת עייפה ומותשת, ממליצה לך למצוא חברה לדרבונים (שבועיים/יומיים/חודשיים) זה מחולל ישועות.
 
כי את חיה בלו"ז לא הגיוני.
דבר ראשון תביני את זה ותפסיקי להאשים את עצמך.
רק אחרי זה תחפשי פתרונות.


(תרסיס אקונומיקה מהיר אחרי הכלים,
גאון בניקיון וניגוב פה ושם,
מגבוני ניקוי וחיטוי בהישג יד למשל למקרר).
יש לך עוד פתרונות כאלו?
נגיד לשירותים אמבטיה בלי אקנומיקה (ז״א בלי להחליף בגדים)
 
מה באמת?
יש פה בפרוג פורום חכמת נשים ועבודות בית זה אחד ה-נושאים החמים עם המון הערכה למצליחות.
הן די סלביות 😀
יכול להיות
אבל בתכלס שום נערה לא חשופה לפורום חכמת נשים
והתודעה שלנו מתחילה להבנות בגיל הילדות והנעורים,
ובחוץ, לפי מה שאני נושמת יש הערכה למצליחניות בלימודים, בעבודה בהכנסה גדולה באופן פומבי
לא מרגישה את אותה הערכה למשפחות ברוכות, לעקרת בית, ולעבודות הבית.
אני שומעת הרבה, מידי הרבה צעירות שלא מתחברות בשום דרך לעבודת הבית, ואני מבינה אותן...
 
נערך לאחרונה ב:
אולי מפה תצמח ישועתי.
מחפשת זמן לנקיון שהוא מעבר לבייסיק.
אני יוצאת לעבודה מוקדם, חוזרת לילדה שלי שב״ה לא נותנת לי לעשות כלום,
מקלחת ארוחת ערב, ארוחה עם בעלי ונגמר לי כל הכח.... עושה רק מה שחייב (כביסות, כלים)
יום שישי- הילדה איתי מהבוקר, אני רק שוטפת את כל הבית (יחידה קטנה שאי אפשר לשטוף כל חדר בנפרד, חייב הכל ביחד) וכבר צריכה להתארגן לשבת.
אמהות צעירות, מתי אתן עושות אקנומיקה יסודי? עוברות על המקרר? מסדרות ארונות?
ואל תגידו לי שזה לוקח רק חצי שעה אקונמיקה כי בעשר בלילה אין לי כח!
מזדהה לגמרי עם הבעיה שלך
אני גם לא מגיעה לכל הדברים האלה.
מה שלמדתי לעשות זה באמת מדי פעם משהו קטן
בד"כ מדי פעם יש לך איזה חור של 5 דקות ואפילו פחות פה ושם,
פעם תנקי מדף אחד במקרר,
פעם תשפכי קצת אקונומיקה
ובכלל, אני משתמשת המון במגבוני ניקוי, סמרטוטים ח"פ, רסס ונגב (לתחזוקה שוטפת)
ככה את יכולה לעשות דברים ממש בקטנה.. בלי סמרטוטים מלוכלכים שמסתובבים לך...
את צריכה ללמוד למצוא את הדרך שמתאימה לך, וזה יכול לקחת שנים
(אני ב"ה קרוב ל7 שנים מהחתונה, עדיין מרגישה שאני כל הזמן לומדת איך לנהל ולתפעל את הבית)
 
נגיד לשירותים אמבטיה בלי אקנומיקה (ז״א בלי להחליף בגדים)
לא שאלת אותי אבל עונה לך :)
קודם כל אני לא מחליפה בגדים לאקנומיקה... יש לי ספריי אקנומיקה, משפריצה ומנגבת)
שרותים אני מנקה עם אפס אפס בפנים וחיצונים עם רסס נגב של סנו, הרסס נגב של סנו מאוד שימושי אצלי להרבה דברים)
את המגבוני ניקוי אני לא אוהבת כי זה משאיר ריח וקצת דביקי לטעמי אבל נייר מגבת ובקבוקי ספריי נמצאים אצלי בכל מקום בבית.
תמצאי מה מתוך הדברים בבית הכי חשוב לך שיהיה נקי ונותן לך תחושה טובה של בית עם נקיון אקסטרה ועליו תקפידי (יש כאלה שזה הגז ויש כאלה שזה הברקה של כלי כסף וכו')
מקרר- תשימי ניילון על המדפים ומידי פעם תחליפי... מקל מאוד על התחזוקה
כשאת מבשלת תשימי מפה על השיש ואחרי הבישול לקפל ולפח, להשפריץ אקנומיקה על השיש והברז ולנגב.
ולא יודעת בת כמה הבת שלך אבל גם אם היא בת חודש זה מום עובר :) כשהם קצת יותר גדולים אפשר להושיב אותם באמבטיה עם משחקים ולהביא משהו לנקות שם כשאת יושבת ומשגיחה אליה, וכשהם עוד קצת יותר גדולים אפשר לנצל את זה שהם אוהבים מאוד לנקות ולרתום אותם מידי פעם בצהריים לנקיון משותף
 
יכול להיות
אבל בתכלס שום נערה לא חשופה לפורום חכמת נשים
והתודעה שלנו מתחילה להבנות בגיל הילדות והנעורים,
ובחוץ, לפי מה שאני נושמת יש הערכה למצליחניות בלימודים, בעבודה בהכנסה גדולה באופן פומבי
לא מרגישה את אותה הערכה למשפחות ברוכות, לעקרת בית, ולעבודות הבית.
אני שומעת הרבה, מידי הרבה צעירות שלא מתחברות בשום דרך לעבודת הבית, ואני מבינה אותן...
אכן, יכול להיות שיש פער בין הדורות בהקשר הזה.
 
תקשיבו
יש לי רעיון שנמצא לי בראש כבר הרבה זמן ואולי עכשיו הגיע העת להוציא אותו לאור

למה שלא נעשה בארטרים?
אני - מאוד מאוד אוהבת לסדר! לארגן, למיין לארגן ארונות, לטפח פינות בבית אני אוהבת את זה ברמה שעושה את זה כל היום

אבל אני שונאתתתתת לנקות!!!

אני פשוט רוצה לחפש משהי הפוכה!
משהי שמאוד מאוד אוהבת לנקות אבל לא אוהבת לסדר, פעם בשבוע כל אחת תלך לבית של השניה ותעשה לה את מה שהיא לא אוהבת!

מה דעתכן??
 
בלת"ק
אני אף פעם לא מחליטה שאני הולכת 'לנקות את כל הבית', אלא להפך, משכנעת את עצמי שאני לא! הולכת עכשיו לנקות את כל הבית אלא רק ל... (לשטוף כלים בכיור הבשרי, לדוגמא). (למרות שאני יודעת שאני עובדת על עצמי, זה עדיין עובד). וככה מפרקת את הנקיון (והסדר) למשימות קטנות. וכל הזמן עובדת על עצמי בראש שזו בסך הכל משימה אחת קטנה וקצרה וקלה. רק את החלון הזה. רק להעביר ניגוב על השולחן בסלון. רק לשים את המשחק הזה במקום. רק ורק ורק. ככה עובד לי טוב בעיקר ביומיום במשימות הרגילות של איפוס הבית.
בסופשבוע זה קצת יותר קשה כי את הנקיון הרציני (אקונומיקה, שטיפה וכו') אני ממש לא אוהבת. והסיבה היא אגב דווקא כי אני כ"כ פרפקציוניסטית וקשה לי לחפף, סטייל 'הכל או כלום'. אין לי כח לסטנדרטים שלי אז אין לי כח להתחיל... אז לפעמים בעלי קצת עוזר, ולפעמים עוזר לי לחלק את העבודה- לא הכל ביום אחד.
 
תקשיבו
יש לי רעיון שנמצא לי בראש כבר הרבה זמן ואולי עכשיו הגיע העת להוציא אותו לאור

למה שלא נעשה בארטרים?
אני - מאוד מאוד אוהבת לסדר! לארגן, למיין לארגן ארונות, לטפח פינות בבית אני אוהבת את זה ברמה שעושה את זה כל היום

אבל אני שונאתתתתת לנקות!!!

אני פשוט רוצה לחפש משהי הפוכה!
משהי שמאוד מאוד אוהבת לנקות אבל לא אוהבת לסדר, פעם בשבוע כל אחת תלך לבית של השניה ותעשה לה את מה שהיא לא אוהבת!

מה דעתכן??
וואי נשמע חלום
 
לכל אורך התגובות שלך כמעט לכל בעיה את עונה על קשר... לא צריך להגיע לזה כל כך מהר
בחיאת אישה שלא אוהבת לנקות ולסדר זה טבעי וכמעט לא מכירה מישהו שאוהבת
איך את כל כך מגיעה מהר להפרעת קשר לאישה? לא מדובר בילדה בת 10

נאלצת שלא להסכים
קשה להבין את זה מבחוץ
אבל בחיים של קש''ר - הכל קשור להפרעה.

זה לא רק 'לא אוהבת לנקות'
זה דחיינות + קושי בתיעדוף משימות + קושי באומדן זמן + קושי בדחיית סיפוקים
+קושי בוויסות רגשי + רגשות אשם + בדרך כלל עבר לא חלק + הסחות דעת קשות

זה נגיד... הממ, חצי מהרשימה.
 
ולגבי עזרים להקלה על הנקיון
אני קניתי באלי אקספרס כמה מכשירים ששינו לי את החיים, באמת
(ויש לי גם שואב שוטף, לדעתי ההוצאה של ה1700 ש''ח שווה את זה)

1 - מנקה קיטור - לקירות באמבטיה, פינות בבית, ניקוי לכלוכים קשים
1737621766820.png


2 - שואב אבק - זה דבר חובה בכל בית!
הוא בשימוש במשך כל היום אצלי, כסא אוכל - ספה, סלקל, אבקת מטרנה שנשפכה על השיש, פירורים בתוך הכיור, במקרר.
1737621830804.png

3 - מברשת ניקוי חשמלית
כמה קטן ככה שטן

זה פשוט כיף לנקות עם זה! במקום להחזיק ביד\עם כפפה ספוג\סקוץ ולקרצף, אני פשוט מחזיקה את זה בכיף שלי והוא עושה את העבודה!

1737622031819.png
 
ולגבי עזרים להקלה על הנקיון
אני קניתי באלי אקספרס כמה מכשירים ששינו לי את החיים, באמת
(ויש לי גם שואב שוטף, לדעתי ההוצאה של ה1700 ש''ח שווה את זה)

1 - מנקה קיטור - לקירות באמבטיה, פינות בבית, ניקוי לכלוכים קשים
צפה בקובץ המצורף 1878821

2 - שואב אבק - זה דבר חובה בכל בית!
הוא בשימוש במשך כל היום אצלי, כסא אוכל - ספה, סלקל, אבקת מטרנה שנשפכה על השיש, פירורים בתוך הכיור, במקרר.
צפה בקובץ המצורף 1878822
3 - מברשת ניקוי חשמלית
כמה קטן ככה שטן

זה פשוט כיף לנקות עם זה! במקום להחזיק ביד\עם כפפה ספוג\סקוץ ולקרצף, אני פשוט מחזיקה את זה בכיף שלי והוא עושה את העבודה!

צפה בקובץ המצורף 1878823
קישורים בבקשה
 
ולגבי עזרים להקלה על הנקיון
אני קניתי באלי אקספרס כמה מכשירים ששינו לי את החיים, באמת
(ויש לי גם שואב שוטף, לדעתי ההוצאה של ה1700 ש''ח שווה את זה)

1 - מנקה קיטור - לקירות באמבטיה, פינות בבית, ניקוי לכלוכים קשים
צפה בקובץ המצורף 1878821

2 - שואב אבק - זה דבר חובה בכל בית!
הוא בשימוש במשך כל היום אצלי, כסא אוכל - ספה, סלקל, אבקת מטרנה שנשפכה על השיש, פירורים בתוך הכיור, במקרר.
צפה בקובץ המצורף 1878822
3 - מברשת ניקוי חשמלית
כמה קטן ככה שטן

זה פשוט כיף לנקות עם זה! במקום להחזיק ביד\עם כפפה ספוג\סקוץ ולקרצף, אני פשוט מחזיקה את זה בכיף שלי והוא עושה את העבודה!

צפה בקובץ המצורף 1878823
אפשר קישורים?
 
את המגבוני ניקוי אני לא אוהבת כי זה משאיר ריח וקצת דביקי לטעמי אבל נייר מגבת ובקבוקי ספריי נמצאים אצלי בכל מקום בבית.
גם אני הרגשתי ככה בהתחלה אבל החלפתי סוג ועוד סוג עד שמצאתי.
(לא בא לי לבאס, אבל תרסיסים ממש לא מומלצים ליד ילדים אטופיים).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשמח לחוות דעת מה כדאי לעשות
יש לי הצעה מיחזור חיצוני טובה והצעה פנימית פחות טובה אבל בפנימית יש לי גם מסלול של קלצ שקיים עם ריבית 4% שאם אני עושה מיחזור פנימי אני לא נוגעת בו אבל במיחזור חיצוני לא אפשרי להשאיר את זה ככה (נתנו לי שליש קלצ של 4.5)

ההצעה שנתנו לי בפועלים מחזור פנימי:
93000 שח במשתנה לא צמודה כל 18 חודשים עוגן פלוס 1.1 נכון להיום מציג ריבית כוללת של 4.64 אחוז לתקופה של 180 חודשים
77000 שח בריבית פריים מינוס 0.5 לתקופה של 180 חודשים
137000 שח בריבית קבועה לא צמודה של 4.76 אחוז לתקופה של 180 חודשים.

ויש את המסלול הקיים 81000 קלצ ל22 שנה בריבית 4%

ההצעה החיצונית מבנק לאומי: (מזרחי אמרו לי שהם לא יכולים להתחרות מול הצעה כזו)
135000 קבועה לא צמודה ל180 חודשים 4.5% (15 שנה)
132500 פריים-0.6% ל180 חודשים (15 שנה)
132500 משתנה לא צמודה כל שנתיים עוגן פלוס 0.99 ל14 שנה

מה אומרים? (מתלבטת מאוד לגבי לקיחת המשכנתא החיצונית- נראה לי יותר טובה למרות שאין לי את הקלצ של ה4%)

(מה שיש לי כרגע ואני רוצה למחזר:
135867 קבועה צמודה ריבית 3% ל22 שנה
75721 פריים מינום 0.25 ל22 שנה
81,872 קבועה לא צמודה ריבית 4% ל22 שנה
91,592 משתנה צמודה 3.850% ל22 שנה)

תודה רבה!
הקדמה לפני ההקדמה: סיפור מתח ססגוני ונהדר המיועד לבעלי משקפיים בלבד. אם אין לכם משקפיים או עדשות – אל תקראו. לא לקרוא אמרתי! תפסיקו הרגע.
(לא שיש לי בעיה שתקראו, למה לא ובכיף, אבל זה משעמם. מאוד מאוד משעמם. הכי משעמם שיש. אם בא לכם להשתעמם, ברוכים הבאים.)
יאללה. לנשום עמוק, לספור עד עשר, זהו. אין חרטות.


אז עשיתי את זה. עשיתי את זה! טדאם, טדאם, עשיתי את זה.

מאז שאותו מאורע היסטורי קרה (שבוע ויום) - כל בנאדם שאתרע מזלי לפגוש מבקש לשמוע ממני על זה. היות לכך ובהתאם לזאת כבר כואב לי האצבעות להקליד, ולכן אני מעלה את כל סבב קורות חיי הלייזר שלי מהתחלה ועד הסוף, כולל כל הפרטים, למען ישמעו הכל וייראו.
(ולמען העובדה שמהיום והלאה, בכל פעם שמישהו רוצה לשמוע איך היה, אתן לו לינק לכאן).

ובכן, קבלו אותו! סיפור העוועים המופלא שלי על ניתוח לייזר:
הכל, מהתחלה, אמצע וסוף (הפי אנד, ב"ה).
כל השאלות / הפרטים / ההתעניינויות / הלבטים / הדקויות ועוד באשכול אחד, בחצי מחיר.

שלוש, ארבע ו, מתחילים.

*

חחח, מה חשבתם, כזה מהר מתחילים?
קודם אזהרה מראש:
זה הולך לצאת ארוך. מאוד מאוד ארוך. הכי ארוך שיש. יש לי מלא בבטן ובאופן כללי אני אוהבת לדבר, אז כדאי לכם להכין קפה ולכבות טלפונים.
עשיתם את זה? יופי.
הכל מוכן, בוא נצא לדרך.

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשסיימתי את ההכנות הנפשיות לעבור לעדשות.
אני אדם שבאופן כללי נרתע מדיבורים על עיניים, קל וחומר מנגיעה בעיניים. כך שהמעבר לעדשות היה תהליך נפשי, מנטלי, רגשי וייחודי ארוך ומטלטל.
כאמור, לפני כחודשיים הגעתי למסקנה מיושבת בדעתי שהגעתי לשלב המספק כדי לסיים את תהליך ההכנה,
וכעת הגיע הזמן לעבור אליהן, העדשות הממתינות.
רגע לפני שקבעתי תור, באתי לרופא העיניים שלי בשאלה: שלום אדוני, מה דעתך על לייזר?
תשובתו: דעתי חיובית.
באותו יום השתנו חיי.

עכשיו ככה, להלן הווידוי ולהלן המידות שלי (שהיו שלי!) - תאחזו חזק בכיסא:
עין ימין פלוס אחת וחצי,
עין שמאל פלוס חמש.
ותוסיפו צילנדרים.
בקיצור, בלגנים.

הלכתי בתחילה לאסותא לבדיקה. נתנו לי הצעת מחיר של שמונה וחצי אלף (מאוחדת). אמרתי אוקי, אחשוב על זה. יש לי זמן.
התקשרתי ללווינגר ואמרו לי בין משהו כמו 8 ל11. אמרתי נו נו, אם עושים אז ברור שאצל אסותא.
בעצלתיים התקשרתי לרב בני פישר, לשאול איפה הוא ממליץ. תשובתו: הכי טוב אצל לווינגר עצמו, ואם לא אצלו עצמו אז אצל אירית בכר עצמה.
יעני, כך או כך, יוצא לי פלוס אלף שקל!
(הסבר, למי שלא בקיא בנושאים חיוניים שכאלה: גם במרפאה של לווינגר וגם במרפאה של אסותא, אם רוצים את הרופא הראשי בעצמו צריך לשלם עוד אלף שקל. והרב פישר אמר לעשות אצל אחד משניהם).

טוב. אז התקשרתי ללווינגר לקבוע תור לבדיקה. אומרים לי: וואלה! יש לנו בדיוק הנחה של מאוחדת! אם את עושה אצלנו עד סוף ספטמבר יש הנחה קלה. (קלה, מתוקה כזאת, מכירים את הבובות האלו?)
מסתכלת בשעון, הראשון לספטמבר. אני כזה - אוקי, תקבעי לי תור להחודש.
לא פרצמן, אין כזה דבר: את קודם צריכה לעשות בדיקה, והתור הראשון לבדיקה הוא רק ב30 בספטמבר. כלומר אם הוא לא מכניס אותך לניתוח באותו יום של הבדיקה את מפסידה את ההנחה...
אוף!
בימים הקרובים ניסיתי לקדם את התור בכה ובכה, אין. אפס. כלום. בלית ברירה הוחלט לחכות ל30 בספטמבר, ולראות אם הוא יכול להכניס אותי באותו יום לניתוח.

הזמן עובר.
שבועיים תמימים חלפו.

עד שביום שלישי בהיר אחד, לפני שבוע וקצת, אני מתקשרת למרפאה לשאול אם התפנה תור.
בינתיים לוחשת פרק תהילים קצר, למרות שאני לא מאמינה שיש סיכוי.
ואז.
פתאום.
לפתע.
בחבטה.
אדירה.
חחח סתם. הפקידה בטלפון אומרת שכן, התפנה תור.
מתי?
למחר.
וואו. לרגע אני נרתעת, בסוף אומרת לה בסדר. תקבעי לי למחר. רבע לתשע בבוקר, בדיקה. ובעז"ה, כך היא אומרת, אכנס לניתוח עד סוף החודש.
יום למחרת אני מגיעה לבדיקה.
מקצרת כדי לקצר, אבל פלללם באותו ערב הייתי בניתוח.

עכשיו קצת על סוג הניתוח:
בגלל המספרים המופרעים שלי, הוחלט שעליי לעשות ניתוח אינטרלאסיק, שזה לא הניתוח הרגיל. בניתוח הרגיל יש זמן החלמה של שבועיים בערך, אבל בניתוח שלי - זמן ההחלמה הוא שלוש שעות!
מחר, כך מצהיר לווינגר, את באה לפה בנהיגה.

ואוו. חיוך מאושר עולה על שפתיי ואור דבילי מבליח בעיניי. למה דבילי? כי העושר הוא רק עד הקופה:
(מאוחדת אמרנו, דא? ואינטרלאסיק, חרשו?)
יוצא לי 14,400.
וזה אחרי הנחה!
התעלפתי במקום, ואחרי שהתעוררתי עשו לי הנחה ל11 וחצי. לאחר התייעצות קצרה הוחלט שטדאם, טדאם, הולכים על זה.
(אל תסתכלו עליי ככה. יש לקחת בחשבון שבמצב שלי - כל זוג משקפיים עלה לי אלף שקל, והייתי צריכה לחדש כל שנה בערך. ככה שתוך אחת עשרה שנים אני מכסה את הפער, ועוד יוצאת עם רווח).

עד כאן להקדמות. ועכשיו, יאללה! מגיעים לחלק הכי מרתק!
הניתוח עצמו.
מקדימה ואומרת שהחלק הזה לא לבעלי לב חלש. אני מספרת אותו רק כי בשבוע האחרון דיברתי עם הרבה אנשים וכולם אמרו לי שזה כל כך עזר להם שסיפרתי בפרוטרוט, שיידעו למה להתכונן. אבל למי שזה לא רלוונטי אין צורך לקרוא (אלא אם כן סתם בא לכם תיאור ססגוני).
אז ככה.

באה בערב למרפאה (עם מלווה, חובה).
נכנסת לחדר ניתוחים לבד. אסור עם ליווי.
מטושטשת עדיין מהטיפות ששמו לי בבוקר בבדיקה, חלשה באופן כללי. נכנסת לניתוח, אחות אוחזת לי ביד, אני מסוחררת וחלשה ורוצה להתעלף.
(אגב, הערה חשובה עכשיו: מדגישה שבכלל יש לי רגישות לעיניים. לא אצל כולם החוויה קשה כל כך, הבנתי שאנשים אחרים בכלל לא מרגישים את הניתוח. רק אצלי משהו השתבש, התנצלויותיי).
וככה זה הלך.

עשרים מנתחים מסביב. (טוב, לא באמת עשרים, אבל ראיתי הכל כפול). אני מטושטשת ומכווצת.
העיניים עצמן מורדמות, אבל העצמות מסביב חיות ובועטות.
קר בחדר. עשרים המנתחים גוהרים עליי ומותחים לי את העיניים לרוחב 4 מטר. שמים לי צבתות ותופסנים כדי שהעין לא תברח. אני מכווצת וסגורה. לא מצליחה לפקוח עיניים. הרופאים מנסים בכה ובכה, נואשים מזה שאני כל הזמן מתכווצת. העיניים שלי קטנות, אני נאנקת מכאבים (זה לא באמת כואב, אבל תחשבו שלוחצים לכם מסביב העין חזק עם תופסנים. זה לוחץ, וכשמפחדים - זה גם כואב.)
אחרי שמצליחים לתפוס את העין מעבירים אותי לשלב הראשון של הניתוח.
השלב הראשון לוקח 7 שניות בכל עין.
אהה! שמעתם נכון. 7 שניות.
בכלל, הניתוח בעצמו הוא רק 15 שניות בסך הכל לעין. לא יודעת למה היה נראה לי שהוא שעה.
(ה15 שניות לא כוללות את הזמן שלקח עד שתופסים את העין עם המצבתות, אבל עדיין, הניתוח עצמו מאוד קצר.)

עוברת את השלב הראשון. הרופאים מריעים בצהלה, מורידים את הצבתות. איכשהו אני מגלה שפיצים, פינצטה קוראים לזה בעברית, ממש ליד - בררר - העין שלי. עכשיו עוברים לשלב השני. אני מכווצת ממתח. לא רואה כלום. יש לי לחץ בעין ואולי גם רטוב, לא יודעת. רוצה לישון. פתאום רואה אור אדום וירוק. מתוך הערפול אני קולטת שזה הלייזר. מסתכלת על הלייזר. שייגמר כבר. שייגמר.

ואז זה נגמר.

מקימים אותי מהמיטה. אני מגלה בהלם שאני עדיין חיה. ואפילו רואה!
יוצאת החוצה להתאוששות. מטושטשת לגמרי. מרגישה אחרי טראומה.
קחו בחשבון שבכל הזמן הזה - לא כאב לי בכלל! אפס כאבים. רק היה לחץ. פיזי ורגשי.
קוראים למלווה מבחוץ. מסבירים לנו על הטיפות. אני לא שומעת כלום, רק רוצה לישון ולישון. אחרי שאני מסיימת התאוששות של כמה דקות המנתח יוצא ובודק שהניתוח עבר בהצלחה. "אחלה ניתוח פרצמן!" הוא מריע בצהלה, וזה אחרי שבניתוח עצמו הם השתגעו מזה שברחתי להם כל פעם.

וזהו. והלכתי הביתה. והייתי מסוחררת ומטושטשת עד בחילה כל הלילה. הלכתי לישון מיד.
בבוקר אחר כך הייתי במשרד...

היום הלכתי לבדיקה נוספת של שבוע אחר כך.
טפו טפו, טדאם, טדאם,
הודו להשם כי טוב:
אפס ימין, אפס שמאל.

The end;

__________
אגב, לידיעה: בניתוח אינטרלאסיק זמן ההחלמה הרשמי הוא אומנם רק 3 שעות, אבל אף אחד לא מספר מראש על זה ששלושה ימים אחר כך אני צריכה להיות עם משקפי מגן מכוערים, ככה שזה לא כזה נחמד להגיע יום אחר כך לעבודה. וגם אסור להתאפר שבועיים. וגם יש מיליוני טיפות לטפטף טיפ טף.
עד כאן לבינתיים. נראה לי.
סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....
אתגר קשרי מילים נוסף, מתחלף כל יום ב-13:00

מוזמנים לשלוח רעיונות לאתגר sheva.motion בג'ימייל
וכן אם יש רעיון למשחק מילים אחר שאשמח לבנות.

- ללא התחייבות לאתגר מדי יום
- ללא התחייבות לרמה גבוהה... מי שקל לו מדי, שייתן לילדיו הרכים לפתור

ועוד משחק נחמד שיצרתי בין לבין
אפשר לשנות את רמת הקושי בגלגל השיניים
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה