שיתוף - לביקורת צהריים איומים

  • הוסף לסימניות
  • #1
מעצבנת.

כן, זו ההגדרה המתאימה להתחלת צהריים שכזו.

זה התחיל בכך שהמשקפיים היקרות שלי נפלו על הרצפה ונחרצו בשתי הזגוגיות.

זה המשיך בכך, שקבלתי שיחת טלפון לא תמימה ואף רועשת, שממנה גיליתי שדף החשבון חשמל שקבלתי לא היה כלל חמדת לצון של חברי הגרפיקאי המוכשר.

אבל איך שהם נגמרו.

לא, זה כבר עבר את הגבול!

אני מתהלך לי לתומי, לא רגוע בלשון המעטה,

אל תדונו, תחשבו איזה קשה זה ללכת ללא משקפיים כשאתה כה זקוק להן.

מגיע סוף סוף לבניין.

קומה ראשונה.

שוק! גורבין החליפו את הדלת לפלדלת, והוא עוד לא רצה להלוות לי אתמול! טען שאין לו שקל...

ולמה ליד הדלת של נחוביק יש שקית זבל? גועל נפש. לא מתאים להם!

קומה שנייה.

אופניים חוסמות את דרכי. לא נורמלים גודשליף! הילד שלהם רק בן ארבע, איזה גודל אופניים!

מה זה? איפה הילדה של ארגנויע'ר שתמיד מחכה כאן, ומבקשת פלאפון?

קומה שלישית.

כלום. מעניין, ליד הדלת של קוגלביץ' דווקא ציפיתי שתהיה שקית זבל ליד הדלת. ד' שישמור אולי מישהו שם חשב להוריד...

קומה רביעית.

איי, הבית. קצת לפרוק עצבים. פתחתי את הדלת בבום, ורצתי לכיוון הספה תוך שאני חולץ את נעלי בחופזה. היא לא הייתה שם. 'מה זה למה הספה לא פה?' צעקתי.

מראה פיהם הפעור לרווחה של ילדי משפחת גלויזרמן מהבניין הסמוך, שעמדו בהלם מוחלט מול חלוץ הנעליים שפלש לביתם, ככל הנראה שלא יצא מראשי לעולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יפה, אבל די צפוי. מסתבר שלכתוב בלי משקפים בחדר שנותק הרגע מחשמל, מעמעם את הפאנצ'. :)
נ.ב אין כאן רמז על הפאנצ'. אז 'תחשוב פעמים לפני שאתה צועק' ספוילר! :sneaky:
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה המשיך בכך, שקבלתי שיחת טלפון לא תמימה ואף רועשת, שממנה גיליתי שדף שהחשבון חשמל שקבלתי

לא היה כלל חמדת לצון של חברי הגרפיקאי המוכשר.
לא הונפק מתחת ידו של חברי הגרפיקאי המוכשר שמדי פעם חמד לצון
מעצבנים. אם כי מתייחס ל'התחלה'. אולי.
אל תדונו, (אותי) תחשבו איזה קשה (מסורבל) זה ללכת ללא משקפיים כשאתה כה (כל כך) זקוק להן.

כלום. מעניין, ליד הדלת של קוגלביץ' דווקא ציפיתי שתהיה שקית זבל ליד הדלת. ד' שישמור אולי מישהו שם חשב להוריד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #5
יפה, אבל די צפוי. מסתבר שלכתוב בלי משקפים בחדר שנותק הרגע מחשמל, מעמעם את הפאנצ'. :)
חח צודק
זה המשיך בכך, שקבלתי שיחת טלפון לא תמימה ואף רועשת, שממנה גיליתי שדף שהחשבון חשמל שקבלתי
אכן, צודק!
לא היה כלל חמדת לצון של חברי הגרפיקאי המוכשר. לא הונפק מתחת ידו של חברי הגרפיקאי המוכשר שמדי פעם חמד לצון
נראה לי יותר יפה המקור, לא? הוא לא תקין?
מעצבנים. אם כי מתייחס ל'התחלה'. אולי.

הוא מתייחס להתחלה.
אל תדונו, (אותי) תחשבו איזה קשה (מסורבל) זה ללכת ללא משקפיים כשאתה כה (כל כך) זקוק להן.
(y)

חמוד, אבל אכן די צפוי... :)

שהמשקפיים היקרים שלי.

כשאתה כה זקוק להם.
משקפיים הם זכר ולא נקבה.
נכון מאוד.
מתי האקדמיה תיכנע לאנושות ותגדיר משקפיים כנקבה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מתי האקדמיה תיכנע לאנושות ותגדיר משקפיים כנקבה?
זה כנראה יקרה יום אחד... כמו שקרה עם גרביים ונדמה לי שאושרה גם המילה תינוקים (האוזניים שלי מצלצלות מהמילה הזאת אחרי ששנים המורה לדקדוק לא סלחה לנו עליה... :) ).

זה נושא לדיון נפרד אולי, אבל בעיניי זה לא תקין שהאקדמיה נכנעת לאנושות - במקום שאנשים ילמדו לדבר או לכל הפחות לכתוב בצורה תקינה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה נושא לדיון נפרד אולי, אבל בעיניי זה לא תקין שהאקדמיה נכנעת לאנושות - במקום שאנשים ילמדו לדבר או לכל הפחות לכתוב בצורה תקינה.
עכשיו אני אוחז כמה שזה לא הוגן ;)))

רוב האנשים רוצים להגיד ולכתוב משהו בצורה מסוימת, והאקדמיה מונעת מהם? בול בג"ץ!

וברצינות, ממש לא בסדר שטעיתי בזה. (זו כבר הפעם השנייה שלי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
זה כנראה יקרה יום אחד... כמו שקרה עם גרביים
לא דומה.
א"א שיחיד יהיה זכר ורבים יהיו נקבות. אם משקף ואופן הם זכר אז משקפיים ואופניים גם זכר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אם משקף ואופן הם זכר אז משקפיים ואופניים גם זכר
משקף זה כינוי לעדשת משקפיים בעברית תקנית.
שמעת פעם מישהו שקורא לה כך? אפשר לשנות גם את זה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
משקף זה כינוי לעדשת משקפיים בעברית תקנית.
שמעת פעם מישהו שקורא לה כך? אפשר לשנות גם את זה...

"משקפיים" זה "משקף" ברבים. גם אם אף אחד לא משתמש במילה הזו, כי משקפיים מגיע תמיד כזוג.
מה אתה יכול לשנות?
בשונה מגרב, שיצור אנושי החליט בזמנו שזה זכר, והעולם לא כ"כ צעד עם הרעיון, ראוי באמת שדינו ישתנה.
משקף לעומת זאת, אין אדם שישתמש, כשזה יבוא לשימוש, בלשון נקבה, אין מקום להשתמש ברבים עם המין השונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
למה לא דומה?
גרב היא זכר. יש לומר: גרב ארוך, גרב ירוק... וברבים: גרביים ארוכים, גרביים ירוקים.
אלא שכ"כ הושרשה בציבור הטעות הרווחת להתייחס לגרביים כאל נקבה, שהאקדמיה אישרה את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
למה לא דומה?
גרב היא זכר. יש לומר: גרב ארוך, גרב ירוק... וברבים: גרביים ארוכים, גרביים ירוקים.
אלא שכ"כ הושרשה בציבור הטעות הרווחת להתייחס לגרביים כאל נקבה, שהאקדמיה אישרה את זה.
א. מתי הוחלט על גרב שזה זכר? האם איזה הגיון הופעל בכך? רק בגלל שכך החליטו פעם אחת? אז בפעם אחרת יחליטו אחרת.
ב. הטעות הושרשה בצורה שאיפשרה להכניסה ללשון העברית. אין מניעה בכללי השפה שגרב יהיה בלשון נקבה וגרביים יהיו גם כן בלשון נקבה. אבל זו סתירה להשריש מילה בלשון יחיד בזכר, ובלשון רבים בנקבה. וכיוון שאדם שידבר על משקף ימשיך לתארו בלשון זכר, מוכרח שגם משקפיים יהיו זכרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
וכיוון שאדם שידבר על משקף ימשיך לתארו בלשון זכר, מוכרח שגם משקפיים יהיו זכרים.
אני מבינה מה שאתה אומר, אבל אם נחשוב על זה בהיגיון קר - אין שום סיבה שמשקף יחיד יהיה זכר וגרב לא.
גרב היא מילה ניטרלית לחלוטין, בדיוק כמו משקף או אופן, רק שהושרשה בציבור כנקבה משום מה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
גרב היא מילה ניטרלית לחלוטין, בדיוק כמו משקף או אופן, רק שהושרשה בציבור כנקבה משום מה.
ע"ע פנים. בדיוק אותה טעות של רבים (זכר ולא נקבה, ולכן צריך לכתוב 'פנים טובים' ולא 'פנים טובות', משום שהיחיד של 'פנים' זה 'פן' [כלומר 'צד'] - לשון זכר.). ואכמ"ל וד"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ע"ע פנים. בדיוק אותה טעות של רבים (זכר ולא נקבה, ולכן צריך לכתוב 'פנים טובים' ולא 'פנים טובות', משום שהיחיד של 'פנים' זה 'פן' [כלומר 'צד'] - לשון זכר.). ואכמ"ל וד"ל.
ומה יעשה שמאי הזקן ששנה באבות "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ומה יעשה שמאי הזקן ששנה באבות "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"?
ג"א שאלתי את עצמי את זה (רק לגבי הספר 'פנים מאירות') ובינתיים צ"ע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
עפ"י האקדמיה ללשון:
המילה פָּנִים שייכת לקבוצת המילים שמינן הדקדוקי כפול – זכר וגם נקבה. לפיכך אפשר לומר "שתי פנים" וגם "שני פנים" – בין בהוראה מוחשית ובין בהוראה מושאלת ('צדדים', 'היבטים'). עם זאת כאשר משתמשים במפורש במילה פָּנִים כריבוי של פָּן מוטב לנקוט לשון זכר: "יש כאן שני פנים: הפן האחד הוא… והפן השני הוא…".
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בלשון המקרא המין הדקדוקי של פָּנִים הוא זכר: "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר" (משלי כה, כג). לעומת זה בלשון חכמים מינה של המילה הוא לרוב נקבה, כגון במימרה הידועה של שמאי "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (משנה אבות א, טו). הבדלים במין הדקדוקי בין לשון המקרא ללשון חכמים מוכרים ממילים נוספות, ובהן שָׂדֶה, זָנָב, כּוֹס (הראשונות במקרא זכר ואצל חז"ל בעיקר נקבה, והשלישית להפך). בעברית בת ימינו המילה פָּנִים היא גם זכר וגם נקבה, כגון "פנים חלקות" וגם "פנים חלקים". עם זאת בְּביטויים המוּרָשים לנו מן המקורות מומלץ לנקוט את לשון המקור, כגון "פנים חדשות", "בסבר פנים יפות".
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
עפ"י האקדמיה ללשון:
המילה פָּנִים שייכת לקבוצת המילים שמינן הדקדוקי כפול – זכר וגם נקבה. לפיכך אפשר לומר "שתי פנים" וגם "שני פנים" – בין בהוראה מוחשית ובין בהוראה מושאלת ('צדדים', 'היבטים'). עם זאת כאשר משתמשים במפורש במילה פָּנִים כריבוי של פָּן מוטב לנקוט לשון זכר: "יש כאן שני פנים: הפן האחד הוא… והפן השני הוא…".
א"כ ,אז אפשרי לשנות את משקפיים לנקבה. ולא כמו שאמרתי שזה סותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ע"ע פנים. בדיוק אותה טעות של רבים (זכר ולא נקבה, ולכן צריך לכתוב 'פנים טובים' ולא 'פנים טובות', משום שהיחיד של 'פנים' זה 'פן' [כלומר 'צד'] - לשון זכר.). ואכמ"ל וד"ל.
לא קשור. משקפיים זה לא רבים אלא ריבוי זוגי- כמו מאזניים, מגפיים וכו'
וריבוי זוגי של כלים ומכשירים הוא תמיד זכר חוץ מנעליים.
לגופו של פוסט- אכן פאנץ' צפוי אבל היה ממש כיף לקרוא. אהבתי את מבנה הטקסט.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
https://youtu.be/_UA9f79nCHY


🔊 הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 🆕 👍 עשו לייק לשיעור 📖 שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 🎥 צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 👈 https://www.youtube.com/playlist?list=PLWSYw8GYqUiwLlCls1EcWtZ1DOGzFTLfF


--
0 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

3:00
אני מתעורר לקול מצהלות השלישייה שחזרה מהבייביסיטר. זהו. ביי ביי כרית.
לוקח את השלישיה, הולך למטבח. פותח מקרר. שלוש סנדוויצ'ים. גבינה. אמא שלהם בעבודה.
יושב, מיואש מהחיים, מנסה ללמוד משהו. אפס. עובר לסלון. הריח עד שם. עד הונולולו.
עובר למרפסת שירות, חוזר משם אחרי דקה, נכנס למטבח. השלישיה מתגלגלת מצחוק. לא מבין.
"מה קרה?"
"יש לך אטב כביסה באף", מודיע לי נחרצות ארי.
"אה, כן, זה... יש לי הרחבות, משהו. לא משנה. תאכלו מהר, צריך לסדר פה".
אני מתחמק מהשאלות הבאות שהיו נוחתות עלי, מוצא מפלט בספה.
4:00
דווקא היום. בפעם השלישית הם רוצים עוד. האטב כבר לא עוזר. מכין מהר עוד, בורח לחדר. מאין יבוא עזרי.
עזרי מגיע אחרי עשר דקות. אמא שלהם. אני שומע אותה נכנסת למטבח, מטר צעקות ורעש חשוד שגורם לי להבין שאני צריך לנגב עכשו גבינה מהרצפה. קשים חייו של יהודי. מקרא מלא הוא, בזעת אפך לא תאכל.
עכשו אני כבר נזהר לנשום נכון. מתחפר בכרית, אבל נראה שהיא מיצתה. מעניין למה אי אפשר לעשות את הצד הראשון של הכרית מאותו חומר קריר שעושים ממנו את הצד ההפוך. מנסה להיזכר בדברים שמחים, סגולה בדוקה להירדמות על בטן מקרקרת.
אבל בטעות חשבתי על חנוכה שבעבר הקרוב, וזה מזכיר לי סופגניה. עברתי למאכלי חלב, וזה הזכיר לי את הלחם, הגבינה, והאטב שמונח שוב על משכבו בסלסלה ליד חבלי הכביסה. הנה אלו חבלי משיח.
5:00
כבר עשר דקות יושב ומצפה לו, משיח או חמש דקות שיחלפו, המוקדם מביניהם.
הדלת נפרצת בברוטליות ששוברת מיגרנות. אחד מהשלישיה. "אמא קוראת לך. היא הכינה את האוכל של סוף הצום".
מה סוף הצום. מי אתה שתבין בזה, מר ילד בן שבע שצם שעה. לך תבין.
נכנס למטבח. יש שם בורקסים, רוגלך פיציות ועוד כמה מרעין כלל וכלל לא בישין. כל בני הבית צופים בי, אבל אני לא שולח יד לאף אחת מהקופסאות. אני הולך למקרר, פותח מקפיא ושולף משם קופסא כלשהי.
בשקט בשקט אני מורח גבינה על שני פרוסות לחם, נוטל ידיים. שילכו הבורקסים.
לחם עם גבינה כרגע עדיף משמונה ימים של סופגניות לפני שבוע.
מקווה שהזדהיתם.
שיתוף - לביקורת ברוך מתיר אסורים
"ניר, הוא ברח!"
"מי?" קופץ ניר בחרדה. איך הוא נרדם?
"ג'אק!"
פניו של ניר מאבדות באחת את צבען והוא מתרומם במהירות, מעביר מעיניו קורי שינה שאולי דבקו בו.
כבר מרחוק הוא רואה את הדלת הפרוצה.
התא ריק.
ג'אק אכן ברח.
וזה קרה לגמרי במשמרת שלו!

מבואס הוא מביט במקום בו היה אמור להימצא ג'אק תוך שהוא מחשב את צעדיו בזהירות.
כן, הוא מודע היטב להשלכות של מקרים מעין אלו, ומשום כך אין זה פלא כי תחושת חוסר אונים הולכת ומתפשטת בתוכו, מרסקת את בטחונו כליל.
הוא מנער את ראשו כאחד המבקש לסלק מחשבות אשם שעוד נכונו לו, וחש כי הוא אינו מסוגל לשאת את ההרגשה המטריפה הזו. איך המחדל הזה קרה מתחת לאף שלו?
ולמה דווקא לו?

"צור לא יסלח לנו, כלומר... לך", אומר דרור בקול שקט, כאילו קרא את מחשבותיו.
"אתה לא מחדש לי כלום, חבר. אתה רק מכאיב", מסנן ניר באדישות מזויפת, פוקק את אצבעותיו בתנועות מהירות וחדות.
"אני בסך הכל מנסה לעדכן אותך במציאות", מסביר דרור בפשטות.
"אין צורך! אני מודע לה היטב", משיב ניר בקוצר רוח, מבטו נודד בייאוש מעבר לסורגים האפורים.
"אל תשכח שאני לא קשור לזה!" מתרה דרור, דורך כהרגלו על פצע פתוח ללא רחמים. ואם לא די בכך, מצטרפת כעת גם אצבעו המורה לאות אזהרה.

"נחמד מצידך", עונה ניר ביבושת, עיגולי זיעה מבצבצים על מצחו, "תמיד ידעתי שאתה חבר נאמן".
עיניו הגדולות של דרור סוקרות את ניר בבלבול, "באמת?" תמיהה נלווית לקולו.
"כן", יורה ניר, "רק שלא שיערתי עד כמה".
"סליחה", ממהר דרור להתנצל, ומיד לאחר מכן מוסיף: "תרצה אולי שאעזור לך להמציא סיפור כיסוי?"
"צור לא תמים!" מתיז ניר בבוז, מביט שוב בתא הקטן שריח צחנה עולה ממנו. ניכר כי זמן רב איש לא ניסה לנקות אותו. חרקים מתהלכים בו חופשי, ומעופפים למיניהם חגים סביב סביב.
"הצור תמים פעלו", מנסה דרור להפשיר את האווירה, "אל תדאג, ניר, עלי! סיפור כיסוי - כיסוי".
"נו, אין לי זמן להגיגים משובשים", חוסר סבלנות ניכר עכשיו היטב בקולו של ניר.
"חשבתי שתגיד מטופשים", דרור מעצבן ללא תקנה.
"צודק", עונה ניר בחוסר רצון, "התכוונתי גם מטופשים".
"תודה".
"בבקשה".

"אז מה?" מיואש, מחזיר ניר באחת את הנושא, "איך נצא מזה"?
"נצא?" דרור המום. "אמרתי לך כבר, אני - לא צריך לצאת. זה רק אתה. ואל תשכח את זה, כן?"
"גם אם מאוד מאוד ארצה לשכוח, לא אוכל לעשות את זה כל כך מהר", ארשת של כעס עולה על פניו של ניר, והוא ממהר לפסוע אל עבר הדלת, "אני יוצא, דרור. מילה לא לצור!"

"השתגעת?" דרור נראה כמו אחד הקרוב לאיבוד שפיותו. גם קולו נעשה זר וצונן כאשר הוא אומר: "לאן אתה רוצה לצאת, ניר?"
"למרדף. מה זאת אומרת לאן?" עוצר ניר באחת את הליכתו ומביט בחברו בתדהמה, "באמת חשבת שאשב כאן ואחכה עד ש... אני לא מסוגל לחשוב על זה אפילו".
וכך, מבלי להמתין לתגובה כלשהי, משלים ניר את הצעדים הבודדים עד לפתח היציאה. ורק כאשר הוא מגיע סמוך מאוד אל הדלת, הוא שומע את קולו של דרור: "חכה, ניר, הבטחתי לך עזרה".

הוא עקשן. וכעת הוא גם עומד צמוד אליו, מפתחות מקרקשים בידו.
"היית רציני?" אור ניצת בתוך עיניו הכבויות של ניר.
"כן, אני חבר נאמן. הרי אתה בעצמך אמרת את זה קודם", דרור מחייך, ורגע אחר כך הוא מסלק בטבעיות את החיוך היפה ואומר בטון נוקשה: "אבל זכור שהמחדל הזה הוא באחריותך בלבד, ניר! אני הזהרתי אותך! אתה רק הולך ומסתבך!"

נכון, זו אשמתו. והוא אינו מתכחש לה. אבל עכשיו מעדיף ניר לצאת למרדף בגפו, ובלבד שהבריחה לא תתגלה לצור. כן, הוא יודע שהמהלך הזה עלול להעמיק את התסבוכת שאליה נקלע, אך זה לא משנה כרגע. הפחד המשתק גורם לו לנהוג בחיפזון, והוא ממהר ללחוץ על הידית, לא לפני שהוא שולח מבט חטוף ומתרה בדרור.
"תישאר כאן. זו העזרה הכי טובה שאתה יכול להגיש לי עכשיו", הוא בורר את מילותיו בדקדקנות, "ואם צור יופיע", לרגע הוא שוקל בדעתו האם יהיה זה הדבר הנכון, "תמציא סיפור כיסוי, כמו שהצעת".

זהו. ניר בחוץ. והוא אפילו אינו טורח לברר מה היתה הבעתו של חברו לפני שהוא יוצא. הוא פוסע בשתיקה, סורק את האזור כולו בעיניים מצומצמות, מחפש אחר כל שבב מידע, ומקווה מאוד שלא מאוחר מידי. מן הרגע שהבריחה התגלתה - ועד לרגע בו יצא למרדף, חלפו דקות יקרות. ג'אק היה יכול להספיק להרחיק מאוד.
מאוד מאוד.

וכאשר הדקות נוקפות, ובסביבה אין כל רמז להימצאותו של ג'אק, שוקל ניר ברצינות האם כדאי בכל זאת להזעיק את דרור.
אולם בדיוק ברגע בו הוא מוציא מכיסו את מכשיר הקשר, הוא מבחין בו.
רחוק וגבוה.
מתמזג בטבעיות מופלאה עם הענף שעליו הוא יושב.

כמה מוזר, מכל הברואים המתהלכים סביב הוא מביט בעיניו הקטנות דווקא בו.
הוא מחייך. ניר מרגיש את זה.
ולמה לא, בעצם?
סוף סוף הג'אקו האובד חזר לטעום את הטעם המתוק של הדרור.




תודה ל
@קראנצ' פיסטוק על השראה, הכוונה, וגם על בעיטה כשהיה צריך. והיה צריך : )
הייתי שם. אחד מבין רבים: אנשים, נשים וטף.

כמה חיכינו לרגע הזה. היינו עבדים לשגרה אומללה, ועכשיו זמן חירות. יוצאים לחופשי!

קשה לתאר במילים את ההתרגשות שאחזה בנו, עת באה הגאולה.

בתקופה האחרונה, ברגעים של שבירה, עודדו אותנו בכך שהגאולה מטבעה לבוא בהפתעה גמורה, כהרף עין. כשהיא תגיע לא תספיקו אפילו לאפות לחמים כצידה לדרך, הבטיחו לנו.

וכך אכן היה באותו בוקר כשזרחה עלינו שמשה של חירות. לא הספקנו לאפות לחמניות ראויות לנגיסה – "חייבים לצאת", האיצו בנו. זרקנו את הבצקים בבהילות לתוך שקיות שהעמסנו על כתפינו, מתוך תקווה שהשמש הקופחת תשלים את מלאכת האפיה.

אבל מהר מאוד התברר לנו שגם חירות, יש בה מן העבדות.

אני יודע שבבית הממוזג זה נשמע מנותק ואפילו חצוף. איך אנשים שיצאו לחופש ולדרור מתלוננים על זוטות? "עם קשה עורף", אתם מסננים אגב צקצוק קצבי, בעודכם שרועים על ספת עור צבי נעימה.

אבל אני הייתי שם. ובכנות? זה הרבה יותר מורכב מהמבט השטחי העולה מגומת הספה שטבעתם בה.

צעדנו בשבילים פתלתלים בתנאי שרב בלתי נסבלים. הטיפוס הבלתי נגמר, הזיעה, החום, העייפות החופזה והרעב, עושים את שלהם ומזמנים רגעי משבר קשים. רגעים בהם רק רוצים לחזור הביתה, למוכר, לידוע, לרגוע, למה שתפסנו עד לאותו בוקר כעבדות.

רגלי הילדים כושלות, דואבות, ועצבי ההורים הולכים ומתרופפים, נמסים לתוך עצמם.

אך דווקא בנקודות הקשות האלה, הדיסוננס בין העבדות לחירות מכה שוב. אי אפשר שלא להתרגש מתחושת השחרור ומהמחזות המופלאים שמתגלים לעינינו. מסביבנו שורצות חיות טרף לרוב. הן במרחק נגיעה מאיתנו, אך אינן יכולות להתקרב אלינו. הרגשנו עטופים, שמורים, מוגנים – לא יחרץ כלב לשונו.

זה היה מדהים. אבל בסופו של דבר לסיפור הזה אין סוף אוטופי. למרות המסע הסוער והמרגש אל החופש, כולנו רצינו לשוב על עקבותינו, לישון במיטה המוכרת והאהובה, להתרפק בזרועותיה של ה"עבדות".

לעד אזכור אותך כמורכב, הטיול לגן החיות התנכ"י - חופש הגדול התשפ"ד.
גילוי נאות: זו פעם ראשונה שאני משתפת וזה הקטע שאיתו התקבלתי לקהילה:)
(מי שכבר ראה ותהה מה קרה, העליתי ומחקו לי כי שכחתי לחתום על התקנון. והנה אני כאן שוב..)

מחכה לחוות דעתכם החשובה;)


מארטן ישב על המיטה בפנים מכווצות בפחד. "הייתי בטוח שלא תאהב אותי יותר. ש.. שבגלל מה שעשיתי אתם.. תשלחו אותי מפה.." הוא השתנק. ופתאום היה נראה פגיע כל כך. היל הושיט את ידו בעדינות, והרים את סנטרו של מארטן "אני אוהב אותך כל כך, בן שלי. כל כך." הוא הוריד מצווארו את השרשרת עם המפתח ותלה אותה לצווארו של מארטן "תרד עכשיו למעבדת האלכימיה, ותערוך את הניסוי שכתוב כאן" הושיט לו היל את המגילה שהחזיק. "יש לך שעתיים לחזור לפה עם מסקנות". מארטן הסתכל בחשש על המגילה, לקח אותה בהיסוס, התרומם באיטיות מהמיטה, ויצא מהחדר. היל התנשם בכבדות, ואחר יצא גם הוא.

המדרגות שהובילו למרתף היו חשוכות וחלקלקות משנים. מארטן פסע בזהירות, כשהוא חובק בידו את גוויל הקלף. בסוף גרם המדרגות ניצבה הדלת. הוא הסיר בזהירות את השרשרת ופתח לרווחה את דלת העץ, כשהוא מתגבר בקושי על הבהלה שעוררה בו החריקה. מארטן הדליק את הלפידים הקבועים בקירות, ונפנה לפתוח את ההוראות שהעניק לו אבא.
היל נכנס גם הוא למעבדה, ומארטן נשך את שפתיו בעצבנות.
ההוראה הראשונה היתה לא הגיונית בעליל. "להדליק את הכבשן? הכבשן הגדול?" שאל ספק את עצמו ספק את אביו שעמד בפתח והביט בעיניים מצומצמות על מעשיו. היל השמיע המהום קל שהיה אמור להוות אישור. הפליאה של מארטן היתה הגיונית בהתחשב בכך שגם בימיה הטובים של המעבדה, לא דלק הכבשן. אך לא נותרו לו מידי הרבה ברירות והוא השליך את אחד הלפידים לתוך כבשן בגודל חדר שעמד בפינה הרחוקה. הלהבה הענקית, שסנוורה אותו עד דמעות, והחום שהיווה ניגוד מהמם לקרירות במרתף, כמו הדביקו אותו למקומו. רק כחכוח מהאזור המשוער של אביו גרם לו להתנתק ולהסתובב חזרה לשולחן.
ברגעים הבאים הסתובב מארטן בחדר ואסף כלים מכל הבא ליד. משורות, כוסות, דליים, נערמו על גבי השולחן. הוא נפנה לחבית שעמדה בסמוך לשולחן והתחיל למלא את הכלים במים. ההוראה הבאה גרמה לו לכווץ את עיניו בחוסר הבנה. האש ריצדה בעליזות חמימה מאחוריו, הוא לקח בידו דלי מים ופנה בצעד נחרץ לכיוון הכבשן. מתוך תקווה לסיים עם השטות הזו כמה שיותר מהר ולחזור להתחפר במיטה. זרם המים עמעם לרגע את האש שהמשיכה לרקוד כאילו כלום. עוד דלי, ועוד כוס, קנקן, משורה, נשפכו אחד אחרי השני כשהלהבה הענקית צוחקת למולם בהבהוב שהיה נראה למארטן מלגלג לרגע.
הוא הסתובב לאחור, היל כבר לא היה שם, ומארטן, נואש מלכבות את האש בעזרת דליי המים הבודדים, יצא מהמעבדה, ועלה בצעדים כבדים את המדרגות שהיו נראות לו חשוכות יותר מאי פעם.
הדלת של החדר, שמישהו החליט לשמן לאחרונה, נפתחה באיטיות מרגיזה. החלונות הגדולים היו פתוחים לרווחה, השמש שלחה דרכם קרניים מלגלגות. מארטן נשכב על המיטה בנעליו, מתעלם מהסדין הנקי שאימו פרסה לפני כמה דקות. הוא שכב אפרקדן מיואש ומבולבל, תוהה מתי הפך אביו לאכזרי כל כך, שבעוד 'אהבה' על שפתיו, הוא שולח אותו למשימות מטופשות חסרות עניין. ידו נתקלה בפיסת קלף שהיתה מונח באדישות על השידה הקטנה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אוהב, אבא". זה היה מוזר יותר מכל השעתיים האחרונות, והמאמץ המחשבתי לפענח את כתב החידה שהשאיר לו אביו שיחרר בו משהו.
הפנים המכווצות רפו, והיל שעלה לחדר בשביל לבדוק אם בנו הבין את הרמז, מצא את מארטן ישן עם ארשת מחוייכת כשהוא חובק לליבו את הקלף.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה