חידה בתמונה מתוך אלפי עונים, לא יהיו כמעט 2 שיענו את אותה התשובה לחידה הזו

  • הוסף לסימניות
  • #1
1726952707336.png
 
נערך לאחרונה ב:
הפיתרון
סליחה על האיחור המוקצן. לא הייתי נכנס בכ"מ לולא פרוג שלח לי התראה לשאלה ששכחתי שכבר שאלתי...
התשובה האמיתית לחידה היא שבאמת -

מתוך אלפי עונים, לא יהיו כמעט 2 שיענו את אותה התשובה לחידה הזו

חלק מהציבור שלמרבה הצער הוא רובו ואין לו כח לחשוב ירה מיד "6-7-8". כמובן שבשבילכם יכולנו להביא תמונה פיסקלית כמו שמביאים בגן עם שבע פעמים הספרה 7 וזה היה בערך אותו דבר. חכמה - זה לא.

מה שכן חכמה היא לרדת לעומק השורות ולנסות לחפור כמה שבע יש אם קצת חופרים באדמה. כשמתחילים לחפור - אז כבר כל אחד בונה לעצמו בור ייחודי משלו לפי הטעם והסגנון שהוא "אוהב". (שימו לב שהטווח בין כל אילו שלא ענו 7 שונה בצורה מפליאה).


זו התשובה האמיתית.

מי שבאמת רוצה לרדוף אחרי האמת ולהגיע לתשובה האמיתית אמיתית יכול להגיע אליה באמצעות ניתוח מחושב של יצירת...
  • הוסף לסימניות
  • #81
לשאלה הזו אין תשובה חד משמעית.
זה תלוי איזו פרשנות נותנים לשאלה.
כפי שמופיע בכותרת האשכול:

מתוך אלפי עונים, לא יהיו כמעט 2 שיענו את אותה התשובה לחידה הזו​


ואין הכוונה שאף אחד לא הגיע לתשובה אלא התשובה תלויה בפירוש ההשאלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
אני חושבת שבאמת אין 2 תשובות נכונות...
אני הגעתי ל61, או 62.. התבלבלתי כבר,
אבל הכל תלוי באיך אנחנו מבינים את השאלה, ומה נקרא 7 מבחינתם
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
נראה לי כולם פספסו את הנקודה,
שבכל שניZ של אחד ליד השני
ועוד Z מתחת יוצר 7 ככה שמגיעים לאיזה 150... אין לי כח לספר
דווקא שמתי לב.
וכן בהפוך.
אבל הנקודה העיקרית היא:

לשאלה הזו אין תשובה חד משמעית.
זה תלוי איזו פרשנות נותנים לשאלה.
כפי שמופיע בכותרת האשכול:

מתוך אלפי עונים, לא יהיו כמעט 2 שיענו את אותה התשובה לחידה הזו​


ואין הכוונה שאף אחד לא הגיע לתשובה אלא התשובה תלויה בפירוש ההשאלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
  • הוסף לסימניות
  • #99
התשובה היא 6?
7 כמו שנראה סיפרה 7 יש רק 6 פעמים לא כולל השבע הגדול...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

🎉🎉🎉🎉🎉🎉🎉
האתר!
האתר המיוחד על סדרת דופליקטים!

מה יש לנו שם?

❓ חידונים

📰 מאמרים

🖼️ תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

והמאמר שלכם יפורסם ברגע שנוכל! (נבקש לא להטריד בנושא)
לשליחת חידונים

האתר בשלבי הקמה על כן לא כל הפתורים שתראו יעבדו!

וזהו... !
תהנו!!!

1774285119351.png
הערכה אמיתית ליד הימנית שלך! 💖💖💖
לפעמים מילה אחת קטנה של "תודה" עושה פלאים, אבל מתנה מבית Buddies עושה הרבה יותר... ✨
מגיע להן – לילדות ולכל אלו שעוזרות, משקיעות ונותנות את הלב, במיוחד בתקופה העמוסה הזו של ערב פסח ומלחמה. 🌸
המתנות של Buddies! 🎀
הוא צבעוני, הוא מתוק והוא מלא בסטייל שכל בת חולמת עליו.
רוצה לראות ?
הרשמי וקבלי ישירות למייל את הקטלוג המרהיב!

והפינוק האמיתי: הגרלת ענק לקהילת פרוג 🎁
3 ערכות יוקרתיות ומפנקות
ל-3 זוכות מאושרות!

איך נכנסים להגרלה? פשוט מאוד:
כתבי לנו כאן בתגובה: נרשמתי ואת מי את רוצה לפנק וזהו נכנסת להגרלה!

ההגרלה תיערך ביום שני כו' ניסן – אל תפספסי! ⏰

💫 כי גם לה מגיע פינוק מושלם על כל ההעזרה הלב הגדול! 💫
להשיג בחניות:


1774279162556.png
1774279205943.png
1774279248557.png
1774285149434.png

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלום לך,

האם אתה תופס את מלוא המשמעות של הרגע הזה? את הנשימה העצורה של ההיסטוריה? בזמן שעם ישראל כולו נאבק על קיומו הפיזי, כשדמנו נשפך ואדמתנו רועדת – מתחוללת מלחמה נוספת, אדירה, חריפה, ומכרעת לא פחות: מלחמה על נשמת עמנו, על כל יהודי ויהודייה. וזו מלחמה שדורשת את המעורבות המיידית והבלתי מתפשרת שלך!

כתוב בגמרא, אמירה שצריכה לרעוד בתוכנו:
"כל המונע אדם מללמוד תורה, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו." תאר לעצמך את הכאב: אלפי נשמות יקרות – ילדים שעיניהם התמימות מחפשות אור, בני נוער שחייהם עומדים בפני צומת דרכים, ומבוגרים שכל חייהם חיו בריק רוחני – הם כאן, בינינו, אך בניתוק מוחלט. הם מעולם לא ידעו מהי שבת, מהי קריאת שמע, מהי תורה. נחלת אבותם, הזהות היהודית שלהם, השרשרת הקדושה שהתחילה במעמד הר סיני – נגזלת מהם! זו גזלה רוחנית איומה, מתמשכת, ורחמנא ליצלן – מורגשת בכל יום שעובר! (ר' שמעון גלאי)

אבל דווקא מתוך החושך העמוק ביותר של המלחמה, בוקע אור בוהק, כמעט עיוור מרוב עוצמתו!


אתה ודאי מרגיש את זה בכל פינה בישראל: לבבות נפתחים בבת אחת, נשמות צמאות נחשפות לאמת! עם ישראל כולו, מכל קצוות הקשת, מתחבר לשורשיו בעוצמה שלא זכינו לראות דורות רבים!

  • השיר "עוד יותר טוב" של אלייצור, הפך להמנון שמחזיר תקווה ואמונה גם בקרב הציבור החילוני!
  • המשפט המצמרר והבלתי נשכח של החטופה היקרה שברוך השם חזרה הביתה, "בדרך אמונה חזרתי", מהדהד בלבבות ומעיד על הכוח המופלא של האמונה ברגעי תופת!
  • סקרים אחרונים מראים תמונה מדהימה, כמעט על-טבעית: 37% מבני 18-35 בציבור החילוני מדווחים על התגברות אמונתם בה' מאז פרוץ המלחמה! תבין, כמעט מחצית מהצעירים בישראל, פתאום, מחפשים את הקדוש ברוך הוא!
"לב לאחים" היא לא רק עמותה – היא החזית הקדושה במלחמה הזו על הנשמות! אנחנו עדים יום יום לניסים גלויים שמתרחשים לנגד עינינו ממש עכשיו:

המספרים זועקים את זה – הם לא סתם סטטיסטיקה, הם צעקת נשמות! זהו צו השעה, זו הדחיפות ההיסטורית:
בתוך "לב לאחים" עצמה, הנתונים מטורפים:

  • אם לפני המלחמה היו לנו 100 בתי מדרש פעילים ברחבי הארץ, היום יש כבר 172! זו עלייה של למעלה מ-70% בתוך חודשים ספורים!
  • אם היו לנו 63 מדרשיות לנערים, היום יש כבר 98!
  • ואם היו רק 2,300 נשמות שמתקרבות בשנה, היום יש יותר מ-6,000 נשמות חדשות שמתקרבות ומתחברות – בתוך שנה!
והזעקה הגדולה מכולן מגיעה דווקא מכאן, מ"לב לאחים" עצמה – זה פשוט בלתי נתפס: אם פעם השקענו הון עתק, עשרות ומאות אלפי שקלים, בפרסום אגרסיבי כדי שאולי נצליח למשוך מישהו מנותק להתעניין, והיה צריך צוות שלם כדי לשכנע אותו – היום, מתחילת המלחמה, לא הוצאנו שקל אחד על פרסום אצל הציבור החילוני!

הם פשוט דופקים על דלתות "לב לאחים" – אלפים מהם! – ומתחננים להיכנס! הם צמאים ללמוד! הם רוצים להכיר את הקדוש ברוך הוא! הם רוצים לחזור הביתה!

אבל "לב לאחים" כבולה! קשורה בחבלים של מציאות כלכלית אכזרית! אנחנו נאלצים לומר להם, בלב כואב: "אין מספיק כסף כדי להכניס אתכם!"
כל הסניפים שלנו בארץ מתחננים, זועקים לפתוח עוד כיתות, עוד חוגים, עוד פעילויות. יש עוד אלפי נשמות צמאות ליהדות, שרוצות לחזור הביתה, אבל הידיים שלנו קשורות, ואנחנו לא יכולים להושיט עזרה לכולם!

זה פיקוח נפש ממש! זהו צו השעה שאי אפשר לחכות איתו אפילו רגע אחד נוסף! אם אתה זוכה ללמוד תורה, אם בניך זוכים להכיר את הקדוש ברוך הוא – למה הם לא יוכלו?! איך נוכל לעמוד מול הכיסא הכבוד ולומר שלא פעלנו ברגע האמת, ברגע של ההתעוררות הגדולה ביותר בדורות?!

אסור לנו לחזור על הטעות ההיסטורית – זו אזהרה שאסור להתעלם ממנה!
הרב אורי זוהר זצ"ל, הענק שחזר בתשובה והבין את גודל הרגע, אמר במפורש ל"לב לאחים" כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים (שגם בה היו ניסים גלויים והתעוררות אדירה): "הפסדנו עשרות אלפי נשמות, אם לא מיליוני נשמות, שרצו לחזור לאביהם שבשמיים, ולא הספיקו! כי היצר הרע גרר אותם שוב בחזרה." היום, זו ההזדמנות האחרונה שלנו לתקן! זו ההזדמנות של הדור הזה שלא תחזור!

תאר לעצמך את הכוח העצום שיש לך בידיים, ואת הנחת שזה עושה בשמיים, עכשיו, בזמן שאנו זקוקים לכך יותר מכל – זה יכול להכריע את הכף!


כדי שתבין את המשמעות העצומה של האנשים שבאים אלינו, הנה סיפור טרי אחד מני רבים, שממחיש את גודל הרגע והצימאון: "אחד שהגיע ללמוד ב'לב לאחים', עובד ביחידה 8200. אדם מבריק, רחוק שנות אור מכל עניין יהודי. אבל עם פרוץ המלחמה, הוא הרגיש בעצמותיו, בנשמתו, שזו יד עליונה מובהקת שעושה את כל הניסים שאנחנו רואים. הוא מעיד על עצמו שהוא לא ידע שהקדוש ברוך הוא קיים (חלילה), והתחיל לחפש בטירוף אחר ההשגחה העליונה הזאת. הוא הלך לבודהיזם, לאיסלאם, לנצרות – ולא מצא שם תשובות, רק ריקנות. יום אחד מישהו זרק לו משפט: 'לך לכותל'. הוא הלך לכותל, ופגש שם יהודי יקר (עובד ב'לב לאחים'), והם החלו לדבר. אחרי כמה זמן, האברך הזה, במסירות נפש, הצליח להביא אותו לבית מדרש של 'לב לאחים'. היום, אותו בחור מ-8200, לומד ברוך השם חצי יום, ומתקדם בצעדי ענק!" זה רק סיפור קטן אחד מתוך מיליוני סיפורים אפשריים של נשמות שנצלו! כל מי שזכה לחזור בתשובה – עיניו בורקות מאושר שאין כדוגמתו, ואתם שומעים אותם אומרים בנחרצות: "לא משנה מה יקרה, אני לא עוזב את הגמרא בחיים!"

הנחת הזו, כשאנחנו משיבים את ילדיו האהובים של הקדוש ברוך הוא בחזרה אליו – היא בלתי נתפסת! זו הצלחה רוחנית שהיא גדולה מכל ניצחון צבאי, והיא זו שתביא לנו את הישועה!

וזו לא רק מצווה גדולה, זוהי השגחה פרטית אדירה עבורך ועבור משפחתך – הבטחות ישירות מגדולי עולם – ברגעים אלו ממש!


  • הבטחה אדירה בגמרא (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמלמד את בן עם הארץ תורה, גם אם הקדוש ברוך הוא גזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת!" וגדולי הדור שליט"א, מפרשים וקובעים חד משמעית: ומי שתומך ב"לב לאחים" שהם ילמדו את בן עם הארץ – גם עליו (התורם), מי שנגזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת! זו הבטחה ישירה מהקב"ה!
  • החפץ חיים זצוק"ל אמר (בספר "שם עולם"): "מי שתורם לזיכוי הרבים – נולדים לו בנים תלמידי חכמים!" ומי שתורם מעל ליכולתו – יכול לעשות תנאי מפורש עם הקדוש ברוך הוא: "אני תורם מעל כפי יכולתי כדי לקרב את בנך הרחוקים ממך, ואני מבקש בזכות זאת ככה וככה", והקדוש ברוך הוא מקיים לו את זה, מילה במילה, כי הוא אוהב שפועלים למענו!
  • המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ח): "כל המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו."
  • החזון איש זצוק"ל אמר (בקובץ אגרות פ"ג): "חינוך הדור הבא הוא ראשית חובתנו להשיב לב הבנים לאביהם שבשמיים."
  • רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל אמר: "האדם לא לעצמו נברא, אלא רק להועיל לאחרים."
אומר ר' שמעון גלאי שליט"א: כתוב בגמרא שכל מי שמונע את השני מללמוד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו. התורה היא יורשה לכל יהודי באשר הוא. ואם מלמדים תורה, אז זוכים להשיב גזלה, כי גזלו את הנשמות האלה מהסבא שלהם ומהאלטר סבא שלהם.

ולב לאחים, שדואג להחזיר נשמות שגזלו אותן מנחלת אבותם, אשריהם ואשרי כל מי שיתמוך בהם, ויזכה בשותפות אדירה זו, ללא תחרות. ואם עוזרים ל"לב לאחים", עוזרים לקדוש ברוך הוא להחזיר לו את הילדים שלו. באים ילדים שאין להם שום מושג, שום מושג, מה זה שבת, מה זה קריאת שמע, מה זה תורה. אין לנו מושגים להבין כמה נחת זה עושה לקדוש ברוך הוא.

וכל זה מקרב את הגאולה באופן ממשי, מוחשי, ובקצב שטרם נראה – זו האמת! שמחזירים את הנשמות לחלק אבותם.






זה הרגע שלך – עכשיו! – אל תחמיץ את הזכות ההיסטורית הגדולה מכולן!



אל תחכה אפילו שנייה אחת נוספת! הזמן אוזל, הנשמות זועקות! זו ההזדמנות האחרונה וההיסטורית שלך להיות שותף בקירוב הגאולה, להוסיף זכויות עצומות לעם ישראל – דווקא עכשיו, כשזכויות אלו קריטיות מאין כמותן להצלתנו הרוחנית והפיזית!

הפעולה שלך היום – היא הצלה של נשמות, והבטחת עתיד רוחני לעם ישראל כולו!
תן ל"לב לאחים" את הכוח לפתוח את השערים לאלפי נשמות שזועקות ללמוד! היה אתה המפתח לגאולה של נשמות ישראל! בוא נסיים את הגלות הזו יחד!

לחץ כאן עכשיו ותרום – חולל שינוי אמיתי ובלתי הפיך למען עתיד עם ישראל!
[כפתור / קישור בולט, גדול, זוהר, אדום ומהבהב במיוחד לתרומה מאובטחת – לא ניתן לפספס!]

חשוב לדעת (וכדאי שתדע):

  • ניתן לתרום מכספי מעשר! זו מצווה גדולה, המשלבת עשיית חסד עצום עם מצוות מעשר כספים, וכך תרומתך כפולה ומכופלת!
  • התרומה מוכרת לצורכי מס לפי סעיף 46! תרומתך הגדולה מזכה אותך גם בהחזר מס – כך שאתה גם זוכה למצוות עליונות, גם מקרב את הגאולה, וגם נהנה מהטבה כספית משמעותית!
רוצים לשמוע עוד? רוצים לטבול בעוד סיפורי התעוררות מרגשים מאין כמותם? סיפורים שיגרמו לכם להזיל דמעה ולחוש גאווה יהודית? פשוט השיבו למייל זה עם המילה "סיפורים", ונשלח לכם אוצרות של ממש – סדרת סיפורים שתרגש אתכם עד עמקי נשמתכם!

בתודה עצומה, בתפילה לגאולה שלימה, ולשלום עם ישראל, בהערכה שאין לה סוף, בציפייה ובאמונה גדולה לביאת המשיח,

נתנאל קפלן

לתרומה:

https://charidy.com/levleachim/r22?utm_source=c_whatsapp
לא רק פינגווינים או מדורה — אמירה

רציתם ספר שיאוורר לכם את הראש בלי לחפור יותר מדי?
כזה שיאזן בין כאב לאוויר, בין פינגווינים לבתי כלא?
אז לא בדיוק. אבל גם לא ההפך.

כי לחיות וחצי של רותי קפלר הוא לא רק ספר טוב — הוא ספר אמיץ.
אמיץ מספיק כדי לתחוב ידיים לתוך אחד הפצעים הכי שותתי־דם בציבור שלנו,
ולנסות לחלץ משם גם כאב, גם דיון, וגם עלילה. וכל זה תוך כתיבה עשויה לעילא.

ומה הוא מביא איתו? מדורה שלימה עם תפוחי האדמה הכי לוהטים בציבוריות החרדית:
גזענות, פריבילגיות, מאבקי כוח, נישואין של שותפות צולעת, נפש כלואה.
שקרים, סודות, הסתרות.
וכמה פינגווינים חיים בסרט טבע.

על מה הסיפור הזה באמת?

במבט על: בתי כלא. לא של קירות ובריח, אלא של זהויות, מוסכמות, שתיקות.

אישה וגבר שכלואים בנישואין לא רעים — אבל רחוקים מלהיות טובים.
אישה שכלואה, לכאורה, בהגדרה ובנחיתות, ומנסה לפעול כדי לשבור את הכל.
איש שראשו וליבו עוד עובדים אבל הוא כלוא בגוף משותק.
ועוד שלל דמויות שכלואות בתודעה חברתית שנראית לפעמים כמו בדיחה עייפה על שידוכים, ייחוס, והבדל בין כפר לעיר.

ובין הלהבות לבנזין, אי אפשר להתעלם מההדהוד לספר אחר – אדום לבן- שעוסק גם הוא בתימת הכליאה דרך שלוש גיבורות — רמז שזוכה לאזכור מפורש וגם הוקרה בסוף הספר.

שלוש נקודות מבט – שלושה סוגי כלא

הספר נמסר משלוש נקודות מבט — שונות בתכלית, אך שזורות זו בזו

  1. שורי פלדנר – בת לאב חסידי ולאם ספרדייה, כולה חצי־חצי. לוחמת צדק וזעם, כואבת את האפליה, את הגזענות, את הסטיגמות. נשואה לחזקי (שידוך שהתאפשר אך ורק בגלל שהוא בן להורים גרושים) ואמא לקטנטנים.
    דרך יומן הזיכרונות שלה ונקודת המבט הישירה שלה, אנחנו לומדים על הוריה — מאיר מינץ ואפרת גבאי — ועל בני משפחתה. איך קרה שמאיר, חסיד בן טובים, התחתן עם אפרת, בת למשפחה ספרדית, וכיצד אפרת הצליחה להתקבל לסמינר אשכנזי ליטאי.
  2. מוישה מינץ — הדוד — ואשתו איידי, בזוגיות שמעורערת מספיק כדי להישען רק על הורות שותפה ותו לא.
    הוא ממורמר, מרוחק ומתנשא. היא כאובה, דומעת, ורוצה את הביחד — ואת הבית שהיה יכול להיות להם.
    הוא רוצה משהו אחר: עזר אבל כנגדו — שתאתגר אותו, רצוי עם מנת משכל גבוהה יותר, כמו של אפרת, גיסתו, לדוגמה.
  3. יענקל הלר, שאחרי תאונת דרכים קשה נותר משותק לחלוטין — כנפש כלואה בתוך גופו.
    הוא מספר ייחודי: לא מדבר, לא מגיב, רק חושב. משיב בתוך ראשו לסובבים אותו — אשתו גיטה, ומוישה מינץ, מנהל הכספים שלו מתקופתו כמנהל הסמינר "הלר".
    ככל שהשתיקה הכפויה של יענקל מתארכת, מתחילה גם שכבת התודעה שלו להיחשף — והוא מוביל את הקורא אל מחוזות של חשבון נפש, כפרה, חמלה והרהור מוסרי.
    בחכמה וברגישות, הסופרת לא חוסכת מהדמות הזו גם את המבט הביקורתי:
    קשה שלא להרגיש שמאחורי ההרהורים המאוחרים של יענקל מסתתרת גם נוחות.
    חכמה גדולה להבין פתאום את החלשים — כשהוא עצמו כבר חלש.
    כשהייתה לו משרה, כסף וג'יפ יוקרתי, הוא ניקה את המצפון בצומות — והרגיש חוד החנית בזירת חינוך הבנות.
    המורכבות הזו, שמצליחה להכיל גם חמלה וגם שיפוט, היא אחת מנקודות החוזק של הספר כולו.
מחשבה, דיון – ואז כשל: מבנה הלוגיקה של הספר

הספר הזה, מעבר למסגרת הסיפורית שלו, מעביר את הקורא שיעור סדור, על גבול האקדמי, בתורת הדיון. יש בו תהליך שיטתי — שמזכיר לעיתים תרשים זרימה (במובן החיובי): איך מנסחים שאלה, כיצד מאירים אותה מבפנים, איך בוחנים את גבולות השיח — ואיך שומרים על צלם אנוש גם כשמתכתשים.

אבל כדי להבין באמת מה נבנה כאן — ואיפה בדיוק זה נשבר — צריך להתבונן במבנה הלוגי שהספר עצמו מציע:

סוגיה טעונה, שהסופרת מנסה לבנות את שני צדדיה, חושפת את הכאב, ואז מובילה אותנו בתהליך מדורג של בחינה, הזדהות, התנגדות — כשלבסוף אמורה להתקבל: מסקנה מורכבת ובשלה שמנסה לקחת בחשבון את מירב השיקולים הרציונליים והאמוציונליים גם יחד.

המהלך הזה נראה בערך כך:
בעיה: אפליה עדתית / מוסדית ← תיעוד נאמן של כאב אישי ← חשיפת לחצים שמופעלים על הצד "האחראי" לאפליה ← מתן קול לכל צד במלוא אנושיותו ← עימות בין הדור שצמח מתוך האפליה לדור שנכנע לה ← הבטחה לפתרון מורכב: לא האשמה, אלא הבנה.

אבל כאן, דווקא כשהקורא מצפה למסקנה ערכית שתצא מהדיאלקטיקה הזאת, מגיע כשל לוגי חמקמק:
הסופרת עצמה מקבלת את הנחת היסוד של ה"ממסד" שהיא עצמה הציבה במשוואה, ומאמצת אותה כפתרון.
היא לוקחת את מושג ה"נחיתות" — אותו מושג שנבנה לאורך הסיפור כאשליה הרסנית, תוצאה של דיכוי ממושך — ומשתמשת בו כחלק מהמסקנה הבשלה והסופית, כדי לבלום בעדינות את מי שמעז למחות.

שורי חווה את העולם כמי שתמיד תהיה "כמעט שייכת".
היא מנסה לפרוץ את הגבולות — מבלי לשבור את המסגרת.
היא רוצה לתקן — מבלי להפוך את השולחן, למרות שמרבית הזמן היא מנפצת אותו לרסיסים וגם נפצעת בעצמה.
אבל כשהיא כואבת — התשובה שמחזירה אותה למקום היא לא ניתוח חברתי, אלא אמירה פסיכולוגית ופטרונית: "את נחיתית."

וזהו בדיוק לב הכשל:
כמו מערכת חינוכית, ובתוכה תלמיד מתקשה.
המערכת מזהה קושי, מתחילה לבדוק את עצמה — אולי השיטה אינה מתאימה לכולם? אולי יש דרכי חשיבה אחרות?
נראה לרגע שהיא מתקרבת להכרה אמיתית.
אבל אז, בדיוק כשהציפייה להכרה מגיעה לשיאה, היא חוזרת לאותה נקודת מוצא ישנה:
"הבעיה היא אתה. אתה פשוט מרגיש נחיתות. תאמין בעצמך."
לא שינוי שיטה. לא הקשבה עמוקה. רק אריזת מתנה חדשה לאותה מסקנה שהייתה שם תמיד.

ומה קורה אז?

במחצית השנייה של הספר, כשהסופרת מבקשת לרפא את ליבה הפצוע של שורי — שמתמרמרת על האפליה והגזענות שבשידוך של אחיה החצי־חצי עם בחורה חסידית חולה — היא מביאה לה ולנו את תשובת המחץ, ולא פחות: מפי הדמות הכי פריבילגית על הרצף שבנה הספר בעצמו — המחותנת המיוחסת, הרבנית ביליץ - "הוא [דער אייבישטער] רצה אחרת"
אם זה לא היה מופרך, זה היה מצחיק.
העשיר שמטיף לעני שהכול זה משמים, טופח על שכמו ומפזם: "מקסימום אם אין לחם, תאכלו עוגות".

וזו, בעצם, המסקנה שהסופרת ניסתה לחמוק ממנה — אך לבסוף נפלה אליה שוב.

הכשל הוא לא רק מוסרי. הוא לוגי

אם כל תהליך ההוכחה מוביל למסקנה שסותרת את הנחות הפתיחה שלו —
זו לא רק בעיה של רגש.
זו טעות מחשבתית שמוחקת את כל מה שנבנה עד כה.

כי אם אנחנו מעזים לשאול — אז למה למהר לסגור את השאלה?
ואם אנחנו פורמים תודעה — אז למה למהר ללבוש בחזרה את אותו הסוודר בדיוק?

אז למה זה קרה ?

התשובה מורכבת ואינה נמצאת בהווה של הסיפור. היא מתחילה בשנות ה-90. הכשל הלוגי החותר תחת יסודות הטיעון עליו מושתת הספר אינו מתחיל בסוף, אלא בהתחלה. יותר נכון – הוא אינו נמצא בהווה של הסיפור, אלא בעבר שלו.
הכשל לא מתרחש ברגע בו שורי מואשמת בכך שהיא נחיתית — אלא ברגע שבו הספר כולו מניח מראש שהבחירה של אפרת להתחתן עם בחור אשכנזי היתה זכייה יוצאת דופן.
הנחה שקטה, סמויה, לא נאמרת במפורש — אבל מניעה את כל הציר:
הוא התפשר. היא זכתה. הוא ממשפחה מעולה. היא ממשפחה "פשוטה" (עוד מילה שהשדה הסמנטי שלה הוא השדה בו ניטש הקרב בין מזרח לאשכנז).
ומכאן הכול נגזר: הילדים יהיו "כמעט". הזהות תהיה מורכבת. האפליה — היא כבר תובנה בסיסית.
זהו כשל יסוד — שמאוחר יותר מקבל שם וצורה חדשים, מדור לדור, אבל לא באמת משתנה.
ולכן, כל מה שקורה בהווה של העלילה הוא לא אלא גרסה מחודשת של אותו מבנה פגום: אפליה מוצגת כתוצאה של נחיתות – במקום להכיר בכך שהנחיתות עצמה היא תוצר של האפליה.

האם זו הדמות הנכונה?

ומי מטיח את אשמת הנחיתות בשורי? הדמות שעל פי הקווים שמשרטטת הסופרת בשני השלישים הראשונים של הספר — עונה בעצמה על כל הקריטריונים של "נחיתות": אפרת.
מי שלא הייתה לה שום סיבה הגיונית, לכאורה, להשתדך עם מי שאינו שייך למגזר שלה.
מי שעבור נישואיה נדרשו ממנה ומבן זוגה אינספור יישורי קווים, ויתורים והבלגות.
ועבור מה?
עם כל זה שמאיר מינץ הוא בעל ואבא טוב, ככל הנראה — במה הוא שונה למעשה מהבעל הספרדי התיאורטי שאיתו הייתה יכולה אפרת להתחתן?
אם כבר, היה לה יותר קל. לא היו יוצאים לה ילדים "נחיתיים" כמו שורי.


אחת החריקות הבולטות נעוצה בבחירה מיהי הדמות שמייצגת את הצד הספרדי בסיפור.
אפרת — אמה של שורי — מוצגת כספרדייה יוצאת דופן (לפי ההיגיון הפנימי של הספר לפחות): רואת חשבון מצליחה, עצמאית, מחוננת במידות ומוכשרת מעל הממוצע.
היה הרבה יותר מאתגר — ולכן גם יותר מעניין — לו אפרת גבאי הייתה מגיעה ממשפחה ספרדית הנחשבת (לפי סטנדרטים עלומים) נעלית מזו של משפחת מינץ.

מה היה קורה אילו אפרת הייתה אפרת אבוחצירא, עם ייחוס מפואר משל עצמה? או אפרת כהן רגילה, בת לאברך כולל (לא "כוילל") ולאמא מורה, שגרה ברחוב רגיל בבני ברק הרגילה?

מה היה קורה אילו פריידי ביליץ, הכלה המיוחסת של הערשי, הייתה בחורה חסידית רגילה — בלי מחלה ובלי מידות תרומיות שהופכות את השידוך לחסד עליון?

מה היה קורה? הספר לא היה קורה.

כי ברגע שהכוחות באמת משתנים — גם הסיפור מתפרק. בואו נראה את מוישה מינץ בן ה־19 מנסה להתנשא על אחרים ומקבל בתגובה עקיצה ש"במרוקאית נשמעת יותר טוב".

בואו נראה את הספרדי הממוצע שהיה מסכים להשתדך עם פריידי ביליץ גם כשהיא בריאה לגמרי ומחוננת במידות. הספרדי שעיניו בראשו יברח בכיוון ההפוך כשבאוזניו מתנגן המשפט: "נותנים לך בחינם? תיקח. אבל אל תשכח, חביבי — חינם זה רק מבורא עולם."

כתשובת משקל לגזענות ולרדיפת הצדק הבלתי נלאית של שורי, מביאה הסופרת דמות אחרת — שקטה, מדודה, מתפשרת: אפרת. אפשר להבין אותה היטב. אפרת רוצה שבנה יתחתן עם מי שתתאים לעולם שבו גדל, העולם החסידי. אפרת היא אמא, והבן שלה חשוב לה. זכותה וחובתה לדאוג לאושר שלו.

אבל כשהיא עצמה הופכת לקולה של התבונה — זה רגע שבור. כי אם יש מישהי שנאלצה ליישר קו עם מוסכמות מעוותות מהיסוד — מוסכמות שמסדרות בני אדם לפי מוצא, שמדרגות זהויות, שמוחקות אנשים ומוצאים — זו אפרת. והיא, שאולי נשאה את כל זה בשקט, היא שמטיחה בבתה: "את נחיתית."

אם יש כאן טעות — היא לא אצל שורי. היא אצל מי שהפנימה את המבנה — וחוזרת ללמד אותו לאחרים. אולי לשורי עצמה יש טעות אחרת - טעות של דון-קישוטים שחושבים שבקרבות קטנים ישנו סדרי עולם. ואולי ככה צומח שינוי.

ובכל זאת – קרדיט מגיע

ולמרות כל האמור, לחיות וחצי הוא ספר חשוב, ראוי, ומעורר מחשבה. הוא מנסה לגעת בפצעים שבדרך כלל מדחיקים אותם, ומצליח להניע דיון ער ועמוק. אפשר לחלוק על מסקנותיו — אבל קשה שלא להעריך את עצם הניסיון להציב שאלה במקום שבו לרוב עונים מיד, או לא חושבים בכלל. כך או כך הוא ראוי להערכה. על האומץ והמאמץ.

נושא נוסף שנידון בספר בדיוק וברגישות ראויים לציון הוא נישואי התכלית של מוישה ואיידי שמאז היותם היו מקור אכזבה וכאב עבור שני הצדדים, שמהר מאוד הפכו לשותפים לאותה קורת גג. זה נושא כל כך חשוב שלא נוגעים בו בכלל בספרות החרדית, הסופרת נוגעת בו בצורה עדינה אך גם נוקבת. וזה הישג מרשים ביותר.

הספר הזה הוא גם תצוגה של כתיבה שתצוגת התכלית שלה אינה גורעת במאומה מהאומנותיות שבה: איך לספר סיפור בלי להעמיס, בלי להיגרר לפרטים מעייפים.
אין בו שורה מיותרת — וכל שורה נראית פשוטה, אבל אומרת שתיים.

ולסיום - זום אאוט

מחשבה אחת, שאולי שווה לדון בה גם מחוץ לגבולות הסיפור: מה היה קורה אילו בכל מקום שבו נאמרת (או מרומזת) המילה גזענות, היינו מחליפים אותה במונח מדויק יותר, אך לא פחות מטריד:

חוסר יכולת, שטופח מלידה, לקבל אנשים ששונים ממני מתוך נקודת מוצא שהם שווים פחות פשוט כי הם לא כמוני.

זה היה מסביר לא רע למה מוישה חושב שהוא נדפק עם איידי.

למה מאיר ואפרת הם מקרה חריג שלא בא ללמד על הכלל.

למה שורי נלחמת באפליה — אבל באותה נשימה שופטת את אביגיל סבג.

למה פריידי לא יכולה לקבל שידוך חסידי "רגיל" וחייבת להתפשר על הערשי.

למה מעקודה היא בדיחה טובה, וגפילטע פיש — זה מסורת, ובאותה נשימה מופלטה היא גימיק, אבל וואלה טעים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  9  פעמים
למעלה