סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[אליש:)]

חיפשתי עכשיו באזור ה20 דק את האשכול..
מתגעגעים למורדי..

 

[לוטם]

חיפשתי עכשיו באזור ה20 דק את האשכול..
מתגעגעים למורדי..

טוב שהזכרת לי.....
בלי נדר יעלה פרק כנראה במוצ"ש. אולי לפני...

 

[לוטם]

לפני פורים--

יום חמישי. 13:30.

"אמא", מורדי נכנס לבית, לא טורח לסגור אחריו את הדלת. "אני צריך כסף".

"זה ברור". לפעמים היא שואלת את עצמה אם לא נמאס לו לומר את שלישיית המילים האלו. אני צריך כסף. "מה אתה צריך לקנות?"

"בגדים", מורדי צעק לה מהחדר, אליו הספיק להיכנס כדי לחפש את הרב קו שלו. "כרגיל".

"כרגיל ממש". היא לא מתווכחת עם הבחור שצץ מולה שוב. מושיטה לו מספר שטרות. "אבל אל תקנה שטויות, כן?!"

מורדי לא עונה לה. הוא כבר בחוץ.

הדלת עדיין פתוחה לרווחה.

***​

חמישי. 21:48.

"מאוחר. אלי לא אמור להגיע?"

"לא יודעת. אני חושבת שהוא כאן בשבת". היא נטלה את הנייד לידיה, מחייגת.

"אלי, מה שלומך? איך אתה מרגיש?"

"מעולה. ברוך ה'. מה איתכם?" הוא הכניס את המגהץ לשקע, מחכה שיתחמם.

"בסדר גמור, מתכוננים לשבת ולפורים". היא מתיישבת. "מה איתך? אתה בדרך?"

"בדרך לאן?"

"לכאן". תמיהה נשמעה בקולה. "אתה לא מגיע לשבת?!"

"לא", אלי ניגש למגהץ לשמע הצפצוף, מגהץ בתנועות מהירות חולצה לשבת. "למה?"

"חשבתי שאתה אמור לבוא".

"לא". אלי המשיך בתנועותיו, על פניו חיוך קל. "אני מגיע מייד במוצאי שבת, אל תדאגי, אמא".

***​

יום שישי. 14:20.

"אמא, כסף".

אז כן נמאס לו לומר את שלישיית המילים, זה ארוך לו מידי. קיצר אותן למילה אחת. "למה אתה צריך כסף? אתמול הבאתי לך חמש מאות שקל".

"בסדר". מורדי לא מתרגש. "נגמר".

"חמש מאות שקל הוצאת רק על בגדים?" קולה מופתע מעט. "אפילו בנות לא מבזבזות ככה! מה קנית?"

מורדי השתדל לא להסמיק. "מכנסיים". מלמל, מקווה שאמא לא תבקש לראות או--

"אפשר לראות אותם?"

מורדי פנה באנחה לחדרו, חוזר עם שקית בגודל ממוצע. "הנה זה".

אמא שלו נטלה את השקית מידו של בנה, פותחת אותה, מוציאה שני זוגות מכנסיים. ג'ינסים. "זה עלה לך חמש מאות שקל? רק שני זוגות?!"

"כן". מורדי הנהן. "מה הבעיה?"

"מי קונה מכנסיים בכזה מחיר? אתה נורמלי?!"

"נו, אמא", מורדי שיווה לקולו טון עייף, מבטל את גערתה. "קניתי כבר. זהו. אפשר כסף?"

"לא".

"נו, מה". קולו מטפס במהירות "אבל אני צריך".

"בסדר, צריך". היא לא מתרגש מהטונים. "לא אמרת בשביל מה, וחוץ מזה, אין עלי עכשיו כסף".

"לאבא יש?"

"לא יודעת. אתה יכול לשאול אותו". היא מסתירה חצי חיוך. יודעת היטב למה מורדי מגיע לבקש דווקא ממנה כסף.

"אין לך כלום כלום?"

"אני לא מביאה לך עוד כסף". היא ברורה. מישירה מבט אל תוך עיניו של מורדי.

"אוףףף". מורדי מרים את קולו עוד קצת, יוצא מהבית. טורק את הדלת אחריו.

***​

שישי. 16:40.

"שלוםםם"

מורדי נכנס בסערה לבית, חיוך מרוח על כל פניו.

"מה זה?"

"איפה הכיפה?"

המילים התערבבו, נשמעו יחד.

שימי בהה במורדי. "שמת פאה?" הוא פער עיניים, מתרומם ממקומו שעל הספה, מתקרב אל אחיו.

"איזה פאה..." מורדי צחקק בסיפוק, פורע לעצמו את השיער,
שיער צבוע בגווני בלונד בהירים, בולטים. "צבעתי אותו".

"רגע, איפה הכיפה?" אבא שלו שואל שוב. עדיין המום ממראה עיניו. לא יודע ממה הוא יותר מוטרד. מהצבע, או מהאין כיפה.

"כאן, כאן". מורדי שלף חתיכת בד מקומטת מהכיס, מניח אותה על הראש לשנייה, מוריד בחזרה. "נכון יצא לי יפה? שלוש מאות שקל שילמתי על הצבע הזה!"

"אבל למה צבעת?" שימי קרב את גבותיו זו לזו בתמיהה, "זה נראה כאילו... שברו לך ביצה על הראש!" שימי צחק בקול. "לך תסתכל במראה".

"ממש תודה", מורדי שלח מבט מצמית אל אחיו. "הלכתי עם חבר לצבוע, אבל הוא, אין לו שכל". מורדי עדכן. "הוא צבע בצבע צהוב של אפרוח. לי יצא הרבה יותר יפה".

"אין ספק". אחותו מלמלה. מקווה שאף אחד ברחוב לא יקשר את הבחור המוזר הזה אליה.

"שתקי את". מורדי הניף את ידו, כמו מבטל את מלמולה של אחותו.

"תהיה בשקט חמוד. ותדבר בכבוד".

"יאללה יאללה".

"ילד מסכן". היא עיקמה את אפה. "למה בכלל צבעת את השיער?!"

"לפורים". למורדי זה היה ברור. "לפורים מותר".

"חכה אלי יראה אותך". שימי קטע את ההתכתשות באמצעה. "הוא לא יזהה אותך".

"אל תגזים. אותי הוא יזהה גם אם אני אתחפש לאפרוח".

 

[נ. גל]

כרגיל, קשה להחליט אם לצחוק או לבכות.
תודה על הפרק, נהדר.

 

[לרקוד על הירח]

וואו כמה שהתגעגעתי!
תודה!

 

[לוטם]

ו-איך שכחתי
הערות והארות יתקבלו בברכה (:

 

[אליש:)]

לפני פורים--

יום חמישי. 13:30.

"אמא", מורדי נכנס לבית, לא טורח לסגור אחריו את הדלת. "אני צריך כסף".

"זה ברור". לפעמים היא שואלת את עצמה אם לא נמאס לו לומר את שלישיית המילים האלו. אני צריך כסף. "מה אתה צריך לקנות?"

"בגדים", מורדי צעק לה מהחדר, אליו הספיק להיכנס כדי לחפש את הרב קו שלו. "כרגיל".

"כרגיל ממש". היא לא מתווכחת עם הבחור שצץ מולה שוב. מושיטה לו מספר שטרות. "אבל אל תקנה שטויות, כן?!"

מורדי לא עונה לה. הוא כבר בחוץ.

הדלת עדיין פתוחה לרווחה.

***​

חמישי. 21:48.

"מאוחר. אלי לא אמור להגיע?"

"לא יודעת. אני חושבת שהוא כאן בשבת". היא נטלה את הנייד לידיה, מחייגת.

"אלי, מה שלומך? איך אתה מרגיש?"

"מעולה. ברוך ה'. מה איתכם?" הוא הכניס את המגהץ לשקע, מחכה שיתחמם.

"בסדר גמור, מתכוננים לשבת ולפורים". היא מתיישבת. "מה איתך? אתה בדרך?"

"בדרך לאן?"

"לכאן". תמיהה נשמעה בקולה. "אתה לא מגיע לשבת?!"

"לא", אלי ניגש למגהץ לשמע הצפצוף, מגהץ בתנועות מהירות חולצה לשבת. "למה?"

"חשבתי שאתה אמור לבוא".

"לא". אלי המשיך בתנועותיו, על פניו חיוך קל. "אני מגיע מייד במוצאי שבת, אל תדאגי, אמא".

***​

יום שישי. 14:20.

"אמא, כסף".

אז כן נמאס לו לומר את שלישיית המילים, זה ארוך לו מידי. קיצר אותן למילה אחת. "למה אתה צריך כסף? אתמול הבאתי לך חמש מאות שקל".

"בסדר". מורדי לא מתרגש. "נגמר".

"חמש מאות שקל הוצאת רק על בגדים?" קולה מופתע מעט. "אפילו בנות לא מבזבזות ככה! מה קנית?"

מורדי השתדל לא להסמיק. "מכנסיים". מלמל, מקווה שאמא לא תבקש לראות או--

"אפשר לראות אותם?"

מורדי פנה באנחה לחדרו, חוזר עם שקית בגודל ממוצע. "הנה זה".

אמא שלו נטלה את השקית מידו של בנה, פותחת אותה, מוציאה שני זוגות מכנסיים. ג'ינסים. "זה עלה לך חמש מאות שקל? רק שני זוגות?!"

"כן". מורדי הנהן. "מה הבעיה?"

"מי קונה מכנסיים בכזה מחיר? אתה נורמלי?!"

"נו, אמא", מורדי שיווה לקולו טון עייף, מבטל את גערתה. "קניתי כבר. זהו. אפשר כסף?"

"לא".

"נו, מה". קולו מטפס במהירות "אבל אני צריך".

"בסדר, צריך". היא לא מתרגש מהטונים. "לא אמרת בשביל מה, וחוץ מזה, אין עלי עכשיו כסף".

"לאבא יש?"

"לא יודעת. אתה יכול לשאול אותו". היא מסתירה חצי חיוך. יודעת היטב למה מורדי מגיע לבקש דווקא ממנה כסף.

"אין לך כלום כלום?"

"אני לא מביאה לך עוד כסף". היא ברורה. מישירה מבט אל תוך עיניו של מורדי.

"אוףףף". מורדי מרים את קולו עוד קצת, יוצא מהבית. טורק את הדלת אחריו.

***​

שישי. 16:40.

"שלוםםם"

מורדי נכנס בסערה לבית, חיוך מרוח על כל פניו.

"מה זה?"

"איפה הכיפה?"

המילים התערבבו, נשמעו יחד.

שימי בהה במורדי. "שמת פאה?" הוא פער עיניים, מתרומם ממקומו שעל הספה, מתקרב אל אחיו.

"איזה פאה..." מורדי צחקק בסיפוק, פורע לעצמו את השיער,
שיער צבוע בגווני בלונד בהירים, בולטים. "צבעתי אותו".

"רגע, איפה הכיפה?" אבא שלו שואל שוב. עדיין המום ממראה עיניו. לא יודע ממה הוא יותר מוטרד. מהצבע, או מהאין כיפה.

"כאן, כאן". מורדי שלף חתיכת בד מקומטת מהכיס, מניח אותה על הראש לשנייה, מוריד בחזרה. "נכון יצא לי יפה? שלוש מאות שקל שילמתי על הצבע הזה!"

"אבל למה צבעת?" שימי קרב את גבותיו זו לזו בתמיהה, "זה נראה כאילו... שברו לך ביצה על הראש!" שימי צחק בקול. "לך תסתכל במראה".

"ממש תודה", מורדי שלח מבט מצמית אל אחיו. "הלכתי עם חבר לצבוע, אבל הוא, אין לו שכל". מורדי עדכן. "הוא צבע בצבע צהוב של אפרוח. לי יצא הרבה יותר יפה".

"אין ספק". אחותו מלמלה. מקווה שאף אחד ברחוב לא יקשר את הבחור המוזר הזה אליה.

"שתקי את". מורדי הניף את ידו, כמו מבטל את מלמולה של אחותו.

"תהיה בשקט חמוד. ותדבר בכבוד".

"יאללה יאללה".

"ילד מסכן". היא עיקמה את אפה. "למה בכלל צבעת את השיער?!"

"לפורים". למורדי זה היה ברור. "לפורים מותר".

"חכה אלי יראה אותך". שימי קטע את ההתכתשות באמצעה. "הוא לא יזהה אותך".

"אל תגזים. אותי הוא יזהה גם אם אני אתחפש לאפרוח".

כל הפרק רק צחקתי.
הכתיבה מעוררת השראה.
עוד עוד עוד ובלי להפסיק!

 

[פירי]

ו-איך שכחתי
הערות והארות יתקבלו בברכה (:

מציצה רק לרגעים (לפרקים...) קצרים
הכתיבה תמיד קולחת ומושכת עד הסוף
הציניות היא חלק מהענין כמובן, אבל אני בספק עד כמה זה התאים לפרק האחרון. כשבן ואח חוזר הביתה פעם ראשונה בלי כיפה, האם אלו התגובות שאפשר היה לדמיין.

 

[אליש:)]

פרק ארוך מתמיד אשמח לתגובות.




בין ארגון והלבשת הילדים הקטנים לבין הכלת ההתרגשות של חתן בר-המצווה שהסתובב סביב עצמו וסביב הוריו באופן מעט מטריד, היא שלחה מבט לכיוון חדרו של מורדי.

מהבוקר הבחור לא יצא מהחדר, כעת, השעה חמש וחצי, עוד פחות משעה הם כבר צריכים לצאת לאולם, ומורדי – ישן בחדר.

"מורדי!" היא נכנסה אליו לחדר, משאירה את ההכנות הנותרות לבנותיה. "מורדי?"

"מה, אמא?" הוא התרומם בתנועת קרב, כאילו רק חיכה לרגע הזה.

"קום. תתלבש. עוד חצי שעה יוצאים לבר מצווה".

"אני לא בא!" הוא הודיע שוב, נחרץ באותה מידה. "אין לי מה ללבוש, ואת יודעת את זה".

אימו כלאה אנחה. "יש לך מה ללבוש. לפני חודשיים קנית חליפה חדשה, השתמשת בה רק פעם אחת".

"היא לא יפה. את יודעת שאני רוצה ללבוש משהו אחר".

"טוב, מורדי", היא לא שיחזרה את הוויכוח, מעיפה מבט אל השעון. תכף הם צריכים לצאת, והיא עצמה עדיין לא מאורגנת. "אני אמרתי את שלי. אם אתה רוצה, תתלבש מהר, אנחנו תכף יוצאים".

"מורדי". קול נוסף נשמע מפתח החדר. אבא. "כרגע אין לך את הבגדים שרצית, נכון?! תתארגן מהר ותבוא".

מורדי לא ענה. הוא נשכב אחורנית בשתיקה, עיניו נעוצות בתקרה.

***​

"יצאנו!" היא הביטה סביב, בוחנת את כולם, את מורדי החסר.

"הוא לא בא??" אלי לחשש, תוהה. הוא היה בטוח שמורדי ייכנע באיזשהו שלב.

"כנראה שלא".

"אני הולך אליו. אולי לי הוא יקשיב". אלי מיהר לכיוון החדר, מביט על מורדי בשקט, רק שניה אחת. "מורדי! מה נראה לך? למה אתה לא בא לבר מצווה של אח שלך?"

"אין לי מה ללבוש". מורדי אמר שוב, הפעם לאוזניו של אחיו.

"תקשיב מורדי, אני מבין שרצית משהו מסוים, אין לך אותו כרגע. אין מה לעשות, תבוא עם מה שיש".

"שתוק אתה".

"אל תדבר אליי ככה. למה אתה עושה את זה לאבא ואמא?"

"ככה".

"מורדי!"

"אלי, שחרר אותי, אוקי?" מורדי נשף. המצפון שעדיין לא נעלם על פציעתו של אלי, יחייב אותו לעשות כל מה שאלי יבקש ממנו, אם כך, עדיף להשתיק את אלי, וכמה שיותר מהר. שלא ינסה לשכנע אותו להגיע.

"אבל מורדי-" אלי השתתק בחוסר אונים. הוא הסתובב אחורנית, יוצא מהחדר.

***​

"היי, מזל טוב!! איך אתה מרגיש? יותר טוב? התאוששת כבר מהפציעה שלך? הראש שלך בסדר?" דוד אבי לחץ את ידו של אלי בהתלהבות, מבטו נע לצדדים לאחר שסיים לסקור את אלי. "איפה אח שלך, מורדי?"

אלי הסמיק. "הוא בבית, מתארגן".

"מורדי הזה..." דוד אבי חייך. "בטח הוא יגיע מייד, נכון? תכף מתחילים".

אלי הנהן, נסוג מעט אחורנית, שיישאלו את כל השאלות הללו מישהו אחר. לא אותו, הוא לא יודע מה עונים ואיך, על כאלו שאלות.

עשר דקות לאחר מכן הגיע אליו דוד אבי שוב, הפעם הביא עימו תגבורת, דוד מנחם ודודה שרה.

"אלי, איפה מורדי??"

אלי משך כתף. "בבית".

"הוא לא מתכוון להגיע לבר מצווה של א ח ש ל ו ? ?" דודה שרה נדהמה בקול, הנייד שלה כבר בין אצבעותיה, מחייג פעם אחר פעם למורדי. "הוא לא עונה". היא הודיעה לאחר שמונה ניסיונות סרק. "ננסה פעם אחרונה".

"הלו".

"מורדי!!! למה אתה עצבני?"

"מה את רוצה?"

"איפה אתה?"

"בבית".

"תגיע לבר מצווה! מה נראה לך בדיוק?"

"לא רוצה".

ניתוק.

"הוא ניתק לי". דודה שרה בהתה בנייד שלה.

"אז מה עושים?" דוד אבי נלחץ.

"ניסע אליו לבית. ונביא אותו". דודה שרה היתה נחרצת. "קדימה".

***​

"מורדי!"

"שרה, מה את עושה פה?"

"גם אני כאן". דוד אבי הודיע, נכנס גם הוא לחדר, מביט בהלם על מורדי המפוג'ם, מתעשת במהירות. "קדימה. תתלבש ותבוא".

"לאן בדיוק?"

"לבר מצווה! מה זאת אומרת?" דודה שרה נבעתה. "אתה לא מרגיש טוב, מורדי? יש לך חום? נדבקת מאלי?"

"מרגיש מעולה". מורדי התאפק לא לצחוק. "לא בא לי לבוא לבר מצווה".

"אין כזה דבר, חמוד. קדימה, קום ותתלבש".

"שחררו אותי". מורדי עצם את עיניו בהפגנתיות, מגרש את דודיו הדואגים, המלהגים מעליו.

***​

"מורדי!!!" בליל קולות נשמעו מכיוון הפתח, מתקרבים אל חדרו של מורדי במהירות.

"אוי לא". מורדי עיקם את פיו למראה עשר מחבריו, שאסף מכל הישיבות בהן למד. כולם לבושים למשעי, מאורגנים לאירוע.

"הלכנו לאולם של הבר מצווה של אחיך, אמרו לנו שאתה בבית. תגיד לי, אתה שפוי?"

"לא".

"תמיד ידעתי את זה!!!" אורי צהל לכיוון שאר חבריו. "לא האמנתם לי".

מורדי גיחך.

"באנו לכאן במיוחד מירושלים, בני ברק, אלעד, אופקים ולא יודע מאיפה עוד. אתה לא יכול להגיד לנו לחזור עכשיו כאילו כלום!" הודיעו לו. "יאללה, קום".

מורדי משך כתף. "אני לא הולך לבר מצווה. אם אתם רוצים אתם יכולים ללכת לשם, תרקדו, תאכלו, תשתו".

"ברור. אין ספק בעניין".

"אנחנו עכשיו רצים לשם". הם סנטו במורדי. "זה סופי מבחינתך?"

"כן".

"חד משמעי".

"לא יודע מה זה". מורדי חייך מעט. "אבל אני לא בא".

"חבל. זה אח שלך, אדוני הלא שפוי".

"בקטנה. תאמין לי ששום דבר לא יקרה אם אני לא אהיה בבר מצווה שלו. אולי יהיה פחות בושות להורים שלי".

"מה בושות, אתה לא עושה שום בושות, תאמין לי, מצידם אתה יכול להגיע גם עם פיג'מה".

"לא נראה לי".

"בוא תנסה".

מורדי עיקם את פיו. "מוותר על התענוג".

הוא בא בסוף או לא?
מה קרה בסוף?

 

[לוטם]

כל הפרק רק צחקתי.
הכתיבה מעוררת השראה.
עוד עוד עוד ובלי להפסיק!

תודה!

הוא בא בסוף או לא?
מה קרה בסוף?

הוא לא הגיע לבר מצווה, הפרק הבא יתייחס לזה-- פשוט פורים נתקע באמצע

 

[לוטם]

מציצה רק לרגעים (לפרקים...) קצרים
הכתיבה תמיד קולחת ומושכת עד הסוף

תודה!

הציניות היא חלק מהענין כמובן, אבל אני בספק עד כמה זה התאים לפרק האחרון. כשבן ואח חוזר הביתה פעם ראשונה בלי כיפה, האם אלו התגובות שאפשר היה לדמיין.

הוא לא הוריד את הכיפה לגמרי בינתיים הוא בא בלי, כי הוא אחרי תספורת וצבע, והוא מתרגש, הכיפה בכיס, והוא משחק עם המיקומים שלה.
זה לא משהו דרסטי שהוא מצהיר: 'אני מוריד את הכיפה, לא שם אותה יותר'. הוא חכם... הולך בשלבים, לאט לאט, בכל התהליך שלו, גם עכשיו. הוא לא מוריד את הכיפה, היא מידי-פעם-לא-על-הראש-שלו.

 

[לוטם]

היי אנשים

מורדי רוצה לטוס לתאילנד אתם מסכימים לו?


---
מי שאין לו הרשאה - צוחק: מסכימים לו לנסוע, בכיף
לייק: שלא ייסע, סתם יעשה שם שטויות

 

[Yes it's me]

היי אנשים

מורדי רוצה לטוס לתאילנד אתם מסכימים לו?

בטח שאנחנו מסכימים!
שיבריח פקטים בחזור... שיעלו עליו במכס..
שיהיה בלגן בקיצור, אבל לא יותר מדי...
צריך לשמור על הלב של אמא שלו

 

[מימיי]

כמה הוא מותח גבולות.
מעניין איך ההורים שלו ואלי יגיבו.
שיטוס לתאילנד, יהיה לנו כיף!!

אבל פליז תעשי אותו קצת יותר אנושי כלפי ההורים, שיתחשב בהם קצת, רק קצת..

 

[אליש:)]

היי אנשים

מורדי רוצה לטוס לתאילנד אתם מסכימים לו?


---
מי שאין לו הרשאה - צוחק: מסכימים לו לנסוע, בכיף
לייק: שלא ייסע, סתם יעשה שם שטויות

עשיתי צוחק כי אני יודעת שיהיה מעניין.
אבל אני לא מרשה לו!
הוא לא מתאים לזה..
החברים שלו יותר מידי מדרדרים אותו
מה קורה עם הצבע בשיער שלו?
חייבת עדכון..
מתי הפרק ייצא?

 

[אש קודש!]

תאילנד זה מידי קיצוני.
אם כבר הוא טס, שיטוס למשהו פחות דרמטי!

 

[נ. גל]

מורדי רוצה לטוס לתאילנד אתם מסכימים לו?

מורדי באמת צריך אישור ממישהו בשביל לעשות מה שבא לו?!
הבעיה היחידה שלי היא שהוא יישאר רחוק מאלי, וחבל.
חוץ מזה - סקרנית לקרוא כל התפתחות, לאן שרק תיקחי את זה.

 

[.B.B]

היי אנשים

מורדי רוצה לטוס לתאילנד אתם מסכימים לו?


---
מי שאין לו הרשאה - צוחק: מסכימים לו לנסוע, בכיף
לייק: שלא ייסע, סתם יעשה שם שטויות

וואו לא חלמתי לענות כי זו בטח שאלה מלפני שנתיים והוא מזמן בהונלולו (או בצבא)
סיפור יפהפה! יש לך כישרון ואת כותבת מדהים
נסחפתי רחוק עם הסיפור
לדעתי תשאירי אותו פה, כשמורדי בסביבה זה הרבה יותר מגניב ויהיה יותר מעניין
תאילנד תגנוב את ההצגה

 

[לוטם]

בטח שאנחנו מסכימים!
שיבריח פקטים בחזור... שיעלו עליו במכס..
שיהיה בלגן בקיצור, אבל לא יותר מדי...
צריך לשמור על הלב של אמא שלו

כמה הוא מותח גבולות.
מעניין איך ההורים שלו ואלי יגיבו.
שיטוס לתאילנד, יהיה לנו כיף!!

אבל פליז תעשי אותו קצת יותר אנושי כלפי ההורים, שיתחשב בהם קצת, רק קצת..

אנסה, אבל לא בטוח שמורדי יצליח...

עשיתי צוחק כי אני יודעת שיהיה מעניין.
אבל אני לא מרשה לו!
הוא לא מתאים לזה..
החברים שלו יותר מידי מדרדרים אותו
מה קורה עם הצבע בשיער שלו?

עדיין צבוע...

תאילנד זה מידי קיצוני.
אם כבר הוא טס, שיטוס למשהו פחות דרמטי!

מורדי באמת צריך אישור ממישהו בשביל לעשות מה שבא לו?!
הבעיה היחידה שלי היא שהוא יישאר רחוק מאלי, וחבל.
חוץ מזה - סקרנית לקרוא כל התפתחות, לאן שרק תיקחי את זה.

וואו לא חלמתי לענות כי זו בטח שאלה מלפני שנתיים והוא מזמן בהונלולו (או בצבא)
סיפור יפהפה! יש לך כישרון ואת כותבת מדהים
נסחפתי רחוק עם הסיפור
לדעתי תשאירי אותו פה, כשמורדי בסביבה זה הרבה יותר מגניב ויהיה יותר מעניין
תאילנד תגנוב את ההצגה

תודה רבה לכל העונים והמגיבים, פה ובלייקים, בעז"ה במוצאי שבת יעלה פרק ביניים, עדיין לא טיסה וכו', הפרקים הבאים יהיו מעניינים
בינתיים, מי שיש לו עוד דעה לגבי תאילנד ושות' - אני מחכה

 

[מימיי]

תודה רבה לכל העונים והמגיבים, פה ובלייקים, בעז"ה במוצאי שבת יעלה פרק ביניים, עדיין לא טיסה וכו', הפרקים הבאים יהיו מעניינים
בינתיים, מי שיש לו עוד דעה לגבי תאילנד ושות' - אני מחכה

ישש
מחכה!