התגעגעתי אליהם. שיתבגר קצת!
כי בתכלס הסיפור כבר חוזר על עצמו כל הזמן, בפרקים האחרונים מורדי התחיל איזה תהליך עם עצמו ופתאום כלום.? סיפור אמור להיות רצף, לא דיאלוגים שכולם באותו קו, קרי: מורדי האגואיסט העצלן, אלי המלאך...
 
התגעגעתי אליהם. שיתבגר קצת!
כי בתכלס הסיפור כבר חוזר על עצמו כל הזמן, בפרקים האחרונים מורדי התחיל איזה תהליך עם עצמו ופתאום כלום.? סיפור אמור להיות רצף, לא דיאלוגים שכולם באותו קו, קרי: מורדי האגואיסט העצלן, אלי המלאך...
דווקא בפרק האחרון הוא כן רציני קצת, ועדיין, הוא נשאר עם האפיון שלו...
אבל עדיין לא סיימנו איתם :)

מורדי כמו מורדי אין עליו! :LOL:
אהבתי את הפרק ואת זה שהוא תואם תקופה!
מחכה לראות מי מהם בסוף יחזיק את העולם בזמן שהשני יבוא אליו ;)

כשמדובר בעולם שמורדי נמצא בו - בהחלט צריכים תמיכה כדי שהוא לא יקרוס...

פרק נהדר. תודה.

תודה לכן!
 
מורדי עומד בתחנת אוטובוס, מוציא את הנייד שלו מהכיס. מחייג.

"הלו?"

"אלי. מה נשמע?" הקול של מורדי עייף קצת, זה לא אכפת לו.

"ברוך השם. איך אתה?"

"אתה בישיבה?"

"כן. למה?"

"אני מגיע להביא לך את התיק שלך".

"מה קרה?" אלי מחייך, מנסה להשאיר את הקול שלו רציני. "חשבתי שיש לך משימה..."

"להחזיק את העולם?" מורדי נאנח קלות. "כבר לא יקרה".

אלי קימט את מצחו. "מה קרה?"

"כלום. חצי שעה אני אצלך".

***

אלי עומד בשער הישיבה שלו, מבחין באחיו מרחוק, בוחן אותו מתקרב. "מה קורה?!" הוא מחייך לעברו חיוך גדול, שולח את כף ידו אל שכמו של מורדי.

"בסדר". מורדי מתנער, מתרחק מעט, ידו מושטת קדימה, אוחזת תיק. "זה שלך".

אלי נטל מאחיו את התיק. "תודה". הוא היסס מעט. "אתה חוזר לישיבה שלך עכשיו?"

מורדי משך כתף, נותן לה להישמט חזרה כלפי מטה. "תחזיק את העולם במקומי בינתיים". הוא מחייך. "סומך עליך, כבוד הרב".

"הופה! מה עכשיו?"

"אמרתי לך כבר שכלום". מורדי הופך להיות קצר רוח. "הזיכרון שלך כבר בסדר, נכון? הוא לא הספיק להידפק עוד פעם". מורדי מברר. נושך אחרי שניה את שפתו.

איך שהוא מוכשר בלומר דברים מיותרים.

"אוקי אוקי". אלי לא בדיוק מבין מה עובר על מורדי, הוא נראה לו מרוט מתמיד. מעדיף לא לברר מה קרה. "תודה על התיק".

מורדי עפעף, מסתובב בשקט.

***

"שלום". מורדי פותח את הדלת. ה'שלום' שלו יבש מתמיד.

"מורדי!" אמא שלו נחרדת רק מלשמוע את קולו בבית, שלושה ימים לאחר שאמר לה שהוא מחזיק את העולם. "מה נשמע?"

"בסדר". הוא פסע פסיעה אחת לתוך הבית, גורר אחריו מזוודה בגודל בית ממוצע ושני תיקי גב.

"אמא שלו מגיעה במהירות, בוחנת את המשא בתוך שבריר שניה. הוא החזיר הכול לבית! "מורדי!!! מה זה?"

מורדי נטש את המזוודה והתיקים על מפתן הדלת, נכנס. מתיישב על הספה. "סילקו אותי".

"עוד פעם?" אמא שלו בולעת אנחה. משאירה רק טון מתפלא. "אתה יודע כמה התחננו פעם שעברה שיחזירו אותך. הבטחת להם להיות בסדר!"

"נכון". הוא לא מכחיש. "הבטחתי".

"על מה סילקו אותך?"

איזה אחד הציע לי לעבוד".

"לעבוד?" הפעם האנחה נפלטת החוצה. "מורדי!"

"לא נעים לי לבקש ממכם כל פעם כסף". הוא מתגונן.

"אתה יודע שאנחנו מביאים לך בכיף. איפה עבדת?"

"ממש בקטנה". הוא מחייך קלות. "הלכתי לארוז אוכל לחיילים".

"וזהו?" היא לא ממש האמינה שזה רק זה. על יום עבודה סילקו אותו עד כדי שהוא החזיר את כ ל הדברים שלו הביתה? כנראה שלצמיתות?

"ולקחתי איתי עוד אחד עשרה בחורים מהשיעור".

"מורדי!"

"יהיה בסדר אמא".
 
"מורדי!!" היא יורדת במדרגות במהירות, קולה נוקשה כיאה לאחותו הגדולה של מורדי. בוחנת אותו בסבר פנים חמור, את תנוחתו על המיטה.

מורדי הרים אליה חצי מבט, תוקע אותו חזרה בטלפון שלו. "מה את רוצה עכשיו?"

"אלי חזר מהישיבה".

"ומה הקשר של הידיעה המרעישה הזו אליי?"

"אהמ". היא מהמהמת. "הוא אח שלך, נראה לי".

מורדי נשכב על המיטה סופית. חסר עניין. "הוא אח של עוד כמה ילדים פה".

"נכון. פעם ראשונה שאני יכולה לומר בלב שלם שאתה גאון על". היא מגחכת. "הוא רוצה לדבר איתך".

"יופי. שיבוא לכאן".

"קום אליו, זה לא יפה. הוא אח שלך הגדול". היא חצי נוזפת. חצי מיואשת.

"ופצוע". מורדי מסנן בעצבים חסרי פשר. "אין לו בעיה עם זה שאני כאן. עוד משהו?"

"כן. אתה חייב למצוא ישיבה".

"מה הקשר עכשיו?"

משיכת כתפיים עונה לו. הוא לא רואה אותה. עיניו שקועות במסך שבידיו.

"כמה ז-" קול זינוק נשמע, ואחריו תרועה: "מורדיייי אתה כאן!"

"מתפלא?" מורדי הרים את עיניו אל אלי. תוהה. "את יכולה לעוף מכאן". הודיע לאחותו.

"האמת שכן". אלי מתיישב על המיטה שלו, מבטו עוקב אחרי אחותו שנעלמת מהחדר בשתיקה. "רבנו לא מזמן מי ישמור על העולם מבין שנינו, בסוף ויתרת לי על כל הזכויות, אה?!"

"אל תתלהב. רק בגלל שאתה כל כך מסכן".

"אני כבר לא".

"תמיד תהיה". עיניו של מורדי צוחקות. "תלמד את זה".

"מוותר על התענוג".

"אני לא".

"מורדי?!"

"מה?"

"אתה קצר היום".

"גם אתה. זה בסדר".

"ממש מעולה".

שקט עונה לאלי.

מורדי שבר את השתיקה לאחר שניות ארוכות, טון דיבורו אומר: 'בא נסיים עם זה כבר'. "מה רצית לומר לי?"

"אתה יודע מה".

"שאני צריך ישיבה". מורדי יודע מה כולם רוצים ממנו. אבל לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. בשבוע האחרון הוא כל היום בבית, במיטה, בטלפון. בלילה הוא בחוץ. עם חברים.

"אפילו משהו אחר". אלי לא מפחד לומר. מבין מה המצב של אחיו, מצטער שהגיע למצב הזה. "לך ללמוד מקצוע, לעבוד, אתה חייב לעשות עם עצמך משהו".

"משהו". נימת קולו של מורדי לא ברורה.

אלי נעץ את עיניו באלו של מורדי. "אתה לא רוצה להיות בישיבה". קבע. מנסה להבין מה כן מורדי רוצה.

"מאיפה המסקנה הגאונית, אדון פגוע מוח?"

"אחד ועוד אחד". אלי מצחקק קלות. "אני חושב שאין אף אחד בעולם שעבר כל כך הרבה ישיבות בזמן כזה קצר. חוץ ממך כמובן".

"יש". מורדי יבש.

אלי מזהה במילה הקצרה את מורדי הרגיל. של לפני חודש. וחודשיים. מסתקרן; "מי?"

"חבר שלי".

"אוקי?!"

"הבטחתי לו שאני אעקוף אותו".
 
רק שתבינו, אלי הוא הבכור. וגם אני. מה זה אומר? שאנחנו לא אחים.
קולה נוקשה כיאה לאחותו הגדולה של מורדי.
אז מסתבר שיש אחות בין אלי למורדי, הם היו נראים קרובים יותר בגיל...

פרק מעולה, אהבתי ממש את השבירה של מורדי בפרקים האחרונים. זה שהעלילה ה"רצינית" שהייתה יכולה למלא ספר שלם עוברת בין המשפטים פשוט גאוני.
 
מרגישה חוסר נעימות לצחוק מהפאנצ' הזה.
כשהוא במציאות, הוא כואב... ואמיתי עד דמעות.
אבל מה לעשות, כשזו דמות, ודמות נהדרת כל כך - צחקתי.
מסכימה לך לצחוק (:
תודה על התגובה!
פה נשברתי וצחקתי.
גדול!
תודה!
אז מסתבר שיש אחות בין אלי למורדי, הם היו נראים קרובים יותר בגיל...
(y)
שנתיים וחצי - שלוש:unsure:;)
פרק מעולה, אהבתי ממש את השבירה של מורדי בפרקים האחרונים. זה שהעלילה ה"רצינית" שהייתה יכולה למלא ספר שלם עוברת בין המשפטים פשוט גאוני.
תודה רבה!
על כל התגובות...
אולי אני אעשה מזה באמת ספר... מה אומרים, ילך?!
 
"אמא?"

"כן?" היא הניחה את מבטה על אלי המוטרד, נבהלת מעט. "מה קרה?"

"מורדי לא רוצה ללכת לעבוד, לא ללמוד משהו, הוא גם לא רוצה להישאר כאן, בבית. הוא רוצה לחזור לישיבה". וכמה שזה נשמע מוזר, זה בדיוק מה שמורדי אמר, והסיבה לא משנה כרגע.

"טוב שהוא רוצה". היא מלמלה בייאוש חלקי. "אבל אף ישיבה לא רוצה אותו".

"מה זאת אומרת?" אלי קימט את מצחו, עיניו מצטמצמות.

"הישיבה שהעיפו אותו ממנה, לא מוכנים בשום אופן לקבל אותו בחזרה, ואני מבינה אותם. הישיבה שכן מוכנה לקבל אותו הודיעה לנו מראש שהם נותנים למורדי אלף שקל אם הוא יבוא ללמוד שם".

אלי צחק בקול, מופתע. "אז מה הבעיה, בעצם?!" הוא קרץ, משועשע. "אלף שקל!"

"לפי מה שהבנתי מהישיבה הזאת אין לאן ללכת יותר". אמא שלו לא נשמעה משועשעת כמוהו, להפך. "אם הוא יעזוב שם, זה ישירות לרחוב".

"ועכשיו הוא לא ברחוב". אלי גיחך. יודע באילו שעות אח שלו חוזר הביתה. קצת לפני הזריחה.

"הוא בבית. אם הוא ילך לישיבה ההיא הוא יחזור במצב הרבה יותר גרוע ממה שהוא עכשיו".

אלי נאנח בקול. "אז מה עושים?"

"אני לא יודעת".
 
הקול נשמע ממעמקי החדר. "אמאאא!"

"מה קרה?"

"מחר יש לשימי בר מצווה". הודיע מורדי בטון המום-למחצה, קולו מתקרב אליה.

"ורק עכשיו שמעת על זה?" היא הסתובבה, מביטה בבנה במבט מתפלא. כולם בהכנות לבר מצווה הזו כבר חודשיים, ומורדי נזכר רק עכשיו?!

"לא ממש. זכרתי שאמור להיות לו בר מצווה מתישהו". מורדי חייך קלושות. "אבל עדיין לא קניתי בגדים".

"בוקר טוב. אם אני לא טועה, הזכרתי לך לפני שבועיים שאתה צריך לנסוע לקניות לבר מצווה".

"אוקי. אז אני נוסע היום. אפשר כסף?"

"בטח". היא הנהנה. כובשת את רצונה להרצות למורדי על החסרונות בהתארגנות של הרגע האחרון. מורדי זה מורדי, היא מתרגלת אט-אט. "מה אתה מתכנן לקנות?" התעניינה, ידה נשלחת אל הארנק.

"מה זה משנה?" מורדי התקפד. "חליפה, חולצה. לא משהו מיוחד".

"ומה זה אומר לא משהו מיוחד?" ניסוחו של מורדי החשיד אותה. מכירה אותו היטב.

"חולצה שחורה. חליפה בהירה כלשהי, נראה מה יהיה בחנות". הודיע. הרי מחר הוא יגיע ככה לבר מצווה של אחיו, הסתרה של כמה שעות נוספות לא יעלו ולא יורידו.

"אין סיכוי". היא נחרצת. "אתה לא קונה כאלו בגדים. זה בר מצווה של אח שלך ואתה תגיע כמו שצריך. שחור לבן נורמלי".

"לא בא לי". מורדי מתח את המילים, בטוח שאמא שלו תתקפל בסופו של דיון. "אני צריך כסף".

"אין כסף לכאלה דברים".

"נו באמת, אמא!"

"שום דבר, מורדי. אתה יודע שאנחנו נותנים לך הכל. אבל יש גבול!"

מורדי עיקם את פיו. שולף את הקלף שלו. "טוב, אז אני לא מגיע לבר מצווה".

"אתה תגיע, מורדי. אנחנו לא מוותרים עליך".

"אז תני לי כסף. אני צריך לקנות בגדים".

"איזה בגדים?"

"יאללה אמא, מה זה משנה מה אני לובש?"

"משנה".

"אין בעיה". מורדי הסתובב, חוזר לחדרו. "רק אל תכעסו עלי מחר. זו אשמתך".
 
תקשיבי לוטם..
ישבתי פה איזה חצי שעה וקראתי הכל מההתחלה
וואאוו איך צחקתי
ספר כזה צריך להוציא
וואו
מטורף
תעלי פליז את הפרק הבא ומה קורה עם המוח של אלי
ואיך אפשר להיות מורדי? מה זה ההסתכלותת היפה הזאת על החיייםם?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מוצ"ש.

"מורדי!" אילו היה מישהו חרש בביתם, הרי שאזניו היו נפתחות ברגע זה ממש.

"מה עכשיו?" מורדי הוציא אזניה אחת, מחזיק אותה ברישול מה.

"תדליק ת'גז!"

"עוד פעם אתה?! מתי תלמד שלא נכנסים למקלחת לפני שבודקים אם יש מים חמים?!" הוא נאנח בדרמטיות, לא נע ממקום רבצו. "איך זה תמיד קורה לך?!"

"בלי הטפות מוסר, בחוץ גשם ואני קפוא, צא תדליק לי". זה מה שקורה שהגז נמצא בחצר. הוא רטן לעצמו. מקווה שאחיו האנוכי ייאות הפעם לעשות משהו למען הזולת.

"אין לי כוח. גשם בחוץ".

"בדיוק!" אלי הריע. סוף סוף הבחור מבין משהו מעצמו. מצב רוחו צנח אחרי שבריר שניה כשהבין את כוונת אחיו.

"אווף, באמת שאין לי כוח, לא נורא, זה בריא להתקלח במים קרים". הוא עודד אותו, מחזיר את האזניה למקומה הטבעי מבחינתו.

"במיוחד אם יורד בחוץ גשם". אלי מלמל ברגזה לעצמו, יוצא אחרי דקה ועשרים שניות בדיוק.

"שברת שיא, אלי! מי היה מאמין!" מורדי גיחך מתחת למזגן, אלי העיף עליו את הנעל בית שלו כשהבחין שהוא מזיע. "יא-עצלן!" הוא נזף בו. "אני קובית קרח ואתה יושב מתחת למזגן על חום".

מורדי סרב להתרגש. "כפרת עוונות".

"ממש". הוא התיישב על הספה גם כן, "מתי אתה חוזר לישיבה? ביום ראשון או היום?"

"נראה לך?!" חיוך התפשט על פני. "אני עושה לעצמי גשר עד הבחירות".

"לא יאומן". אלי סינן בזעם. "אתה פשוט---" הוא נתקע, לא רוצה להצליף באחיו הסורר את כל מה שהוא חושב עליו.

"נו, אני מה? תמשיך".

"עזוב". הוא התרומם, פונה לחדרו, מארגן את המזוודה שלו באיטיות, מחר הוא חוזר לישיבה, אם הוא מתכוון להיות שם בזמן, הוא צריך להתכונן מעכשיו.


יום שני.

"הופה! שלום לבטלן שלנו!" מורדי הריע ממקום מושבו על הספה, מביט באלי הנכנס במבט מנצחים.

אלי אפילו לא ענה, נכנס לחדר והתכרבל בשמיכה. "מורדי, פליז אקמול, אל תתחמק כמו עם המים במוצאי שבת. חטפתי דלקת ריאות ראשונה לחורף זה. בגללך!"

מוזמנים למצוא את הדמויות והדימויים.

אבא בהודעה: "בדקות האחרונות יצאנו המשותף אני ואמא למבצע 'זעקת הקרצוף' נגד החמץ בביתנו. כוחותינו ניקו כעת בעוצמה את הארונות העליונים בחדר השינה וחיסלו שם עשרות פירורים, זאת בנוסף להשמדת חמץ בכל רחבי הבית".

אמא בהודעה: "מבצע 'זעקת הקרצוף' יחסל את כל מערך השאור בביתנו, ויביא להחלפת משטר החמץ הנוראי!"

דובר צה"ח (צבא השמדת חמץ): 'במתקפה משותפת על חדרי השינה והילדים חוסלו הבוקר עשרות בייגלך עבשים ומאות שקדי מרק מהמרושעים שבחמץ!"

'פיקוד השורף'- 'בדקות הקרובות צפויה ארוחת בוקר הנושאת מאות גרמים של חמץ! יש להיכנס למרחב המטבח ולא לצאת משם עד לסיום הארוחה!'

דיווח על נפילת פירור בשידה בחדר השינה, כרגע לא ידוע על התחמצות חפצים נוספים.

כוחות הניקוי יצאו לסרוק זירות בהם נתקבלו דיווחים על נפילות פירורים...

דובר צה"ח: 'אמא פתחה כעת במסע ניקוי בלב חדר הילדים. נוקו עשרות מוקדי חמץ'.

חשש כי במתקפת ארוחת הצהריים אחד הילדים היה מתפזר ופיזר עשרות שקדי מרק ברחבי הבית.

דובר צה"ח: אמא פתחה כעת במסע ניקוי בלב חדר השירות.

דיווח ראשוני על לכידת עוגיית עבאדי מתחת למיטה בחדר ילדים, ושליפתה משם להמשך טיפול כוחות הניקוי.

דובר צה"ח: 'קופסת ממתקי חמץ חוסלה כעת על ידי ילדי הבית בלב המטבח'.

אבא שוקל כניסה לניקוי המטבח עם חומרים שעדיין לא השתמשו בהם מתחילת הניקוי!

נשק יום הדין- דיווח על שימוש בסנט מוריץ בניקוי התנור.

חשש כבד אצל אמא כי אבא לא יביא לניקוי יסודי מהחמץ עקב לחץ פנימי מהילדים להביא לסיום הניקוי.

אבא פרסם את רשימת חמש עשרה הנקודות על שמירת הניקיון מחמץ עד הפסח.

אבא: "השמדנו את כל מערך הפירורים והשאור, והבאנו לקריסת משטר החמץ בבית!"

גורמים בקרבת אמא: בניגוד לטענת אבא, עשרות מוקדי חמץ עדיין לא נוקו לחלוטין! הנקודות שפורסמו לא ריאליות. מעריכים שמדובר בהטעיה לקראת מהלך ניקוי כללי- אבא שלח לקנות עוד עשרות מוצרי ניקיון...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה