חידה ליבי קליין - הדמויות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
אבל לדוגמא איך שיצחק בוכה כשגיטי נפצעת?
הגיוני!
הבת שלו בשערי מוות!
אפילו יהושע קצת הגזים...
ממש לא!
אל תשכחי שהוא מתואר כגבר עדין מאוד.
אבל כשאני חושבת על זה, היא באמת מתארת הרבה מהגברים כעדינים ושבריריים מידי.
בלוויה של סבתא שלי, אפילו כל מיש ראיתי אותו לפני זה מוחה דמעות בסתר, אז כולם היו מאופקים כאילו אין להם כמעט רגשות....ככה זה גברים.
לא אותו דבר בכלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
הגיוני!
הבת שלו בשערי מוות!

ממש לא!
אל תשכחי שהוא מתואר כגבר עדין מאוד.
אבל כשאני חושבת על זה, היא באמת מתארת הרבה מהגברים כעדינים ושבריריים מידי.

לא אותו דבר בכלל!
זה ברור שבהתחלה הוא בוכה הרבה, למרות שרוב הגברים שאני מכירה לידי לא היו בוכים כ''כ מהר. אבל מתישהו זה כבר נהיה קצת מוגזם.

בכל אופן, כמו שאמרת, זה לאו דווקא המצב שהיא מביאה אותם אליו, כמו שהיא מלכתחילה בונה אותם עדינים ושבריריים בשונה מרוב הגברים בעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
וואו! איך אני אוהבת שאלות כאלו!
אז ככה:
1. הראשונה שעלתה לי זו אסתי. אני מאד אוהבת בה שהיא מצד אחד גיבורה ומאמינה ומצד שני נותנת לעצמה להשבר, ולא תמיד כזאת חזקה או גיבורה ויכולה, בהחלט יש לה מצבים של נפילה ליאוש, חרדה או דיכאון, והיא נופלת וקמה, מתנדנדת ומתחזקת- וככה מתקרבת לה' יותר ויותר בתוך הניסיון הגדול שלה! אהבתי גם את זה שגם כשהיא בתוך המשבר היא לא תתן למשפחה שלה להפסיד מזה ותמיד תהיה שם בשביל כולם, ואחר כך תשבר ותרשה לעצמה.
2.עם חיה'לה.
3. מדברת איתה איזו שיחה עמוקה. מתחשק לי להכיר אותה יותר לעומק.
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.

תודה על השאלות המעניינות, תכתבו עוד כאלו, אהבתי ונהניתי ממש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
וואו. שאלות מהממות.
סתם ככה הצחיק אותי הרעיון, איך שאנשים עושים מהדמויות של ליבי קליין אנשים ממשיים, אבל יאללה, נזרום. אז ככה:
1. וואו אין לי מושג... תהרגו אותי אם אני אכתוב שרחלי טישלר? או שייני. אולי מיכלי.
2. עם מי להפגש... אוף זה לא לענין אבל עולים לי בראש בעיקר גברים, הערשי, חיים, חנוך אולי... לא יודעת. נשים? אולי שושי. או גיטי בלוי.
3. את שתיהן הייתי שואלת על התהליכים שהן עברו. בעיקר גיטי, לא מובן לי איך היא נהיתה בבת אחת כזאת כלילת השלמות, נטע 2 סוג.
4. קודם כל את נטע. אולי הייתי מורידה אותה בכלל. לא חפר לכם כל הסיפור שלה? והיא מדי רגשנית ומכילה ופסיכולוגית מעצבנת מכדי לסבול אותה. לא יודעת איך גיטי הסתדרה איתה בבית אחד... פשוט סיוט. דבר שני גיטי בלוי. שתהיה יותר בפנים! תכל'ס היא לא עוברת שום דבר ממשי, ז'תומרת חיצונית אולי כן, ההיפותרמיה ותחנת המשטרה וכו', אבל פנימית? כלום! בנאדם רדוד, שטחי, נסחף ומשעמם, בקיצר.
5. כל דמות ישנה שהיא, למעט כמה מעצבנות כגון נטע, שירה, הניה ויואל וכדו' - הייתי מוסיפה בספר החדש. נגיד הייתי רוצה שמיכלי שכטר תתחבר עם בסי, הן שכנות לא? וגם סתם, התחשק לי שמוישי ומלכי פרידמן יהפכו לגיורים. ענין אותי לראות מה קורה איתם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
יאאא
אוהבת כאלה
הייתי גיטי של מאיר , מה? שכחתם אותה? זוכרת לה חסד נעורים.... נשמעת אחת עם אופי מדהים, אבל חיים מאתגרים
הייתי רוצה להיפגש עם הניה, לתת לה קצת כוח, לא יודעת, חיבוק, משהו
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
1. בסי בלייך היא נשמעת בחורה כפיית ולענינית.
2. עם אסתי ויינפלד
3. הייתי מספרת לה כמה הדיבורים עם לייבי חיזקו אותי
4. לא חושבת שיש משהי להוריד כולן מדהימות! אולי את טויבי
5. אממ אולי עוד אחות שתהיה עם בסי בתהליך שלה ולא רק 2 אחים.... בספר דומי נפשי
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
וואו! איך אני אוהבת שאלות כאלו!
אז ככה:
1. הראשונה שעלתה לי זו אסתי. אני מאד אוהבת בה שהיא מצד אחד גיבורה ומאמינה ומצד שני נותנת לעצמה להשבר, ולא תמיד כזאת חזקה או גיבורה ויכולה, בהחלט יש לה מצבים של נפילה ליאוש, חרדה או דיכאון, והיא נופלת וקמה, מתנדנדת ומתחזקת- וככה מתקרבת לה' יותר ויותר בתוך הניסיון הגדול שלה! אהבתי גם את זה שגם כשהיא בתוך המשבר היא לא תתן למשפחה שלה להפסיד מזה ותמיד תהיה שם בשביל כולם, ואחר כך תשבר ותרשה לעצמה.
2.עם חיה'לה.
3. מדברת איתה איזו שיחה עמוקה. מתחשק לי להכיר אותה יותר לעומק.
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.
ואי אהבתי ממש את התגובה המפורטת שלך!!
ומזדהה ומסכימה עם כל מילה בה! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
מסכימה שיש בה משהו מעצבן, אבל יותר מעצבן אותי שבגלל המוזרות שלה, הרבה פעמים היא יוצאת חרגול ליד בעלה, הוא קצר רוח אליה מעט (אמנם בצדק, אבל זה צורם לי).
קודם כל את נטע. אולי הייתי מורידה אותה בכלל. לא חפר לכם כל הסיפור שלה? והיא מדי רגשנית ומכילה ופסיכולוגית מעצבנת מכדי לסבול אותה. לא יודעת איך גיטי הסתדרה איתה בבית אחד... פשוט סיוט.
מסכימה איתך לחלוטין!
דרדר ללא שושנה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.
מענין מאוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
1. מאוד הזכיר לי את האופי של אלעזר
3.הייתי רוצה להעריך אותו, לתדלק אותו קצת..

(2./3. את ליבי קליין או שלפחות תגיב לנו קצת בפרוג:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
4.דמויות הייתי משנה:
קצת היה מוזר שפייגא ילדה בן, ופתאום האופי שלה השתנה לגמרי
גם שחיים מרדכי התחתן שוב פעם עם תמרה זה מוזר ולא לעניין
גם לא כל כך אהבתי ששייני התחתנה עם אלימלך, זה עצוב מידי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
4.דמויות הייתי משנה:
קצת היה מוזר שפייגא ילדה בן, ופתאום האופי שלה השתנה לגמרי
גם שחיים מרדכי התחתן שוב פעם עם תמרה זה מוזר ולא לעניין
גם לא כל כך אהבתי ששייני התחתנה עם אלימלך, זה עצוב מידי..
מסכימה עם כל מילה!
ואני רואה גם שאנ י לא היחידה שמפריע לי הגברים הבוכיים והרגשנים, באמת טו מאצ'.
וגם החיבוקים מוגזמים לדעתי, בספר האחרון ישראל ובסי נפגשו ברחוב והתחבקו,
היה לי קצת מוזר...
אבל עדיין הספרים מושלמים! אני אחת המעריצות של ליבי קליין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
מסכימה עם כל מילה!
ואני רואה גם שאנ י לא היחידה שמפריע לי הגברים הבוכיים והרגשנים, באמת טו מאצ'.
וגם החיבוקים מוגזמים לדעתי, בספר האחרון ישראל ובסי נפגשו ברחוב והתחבקו,
היה לי קצת מוזר...
אבל עדיין הספרים מושלמים! אני אחת המעריצות של ליבי קליין!
לגמריי, ב"בכל עת" היא מאבדת את זה לחלוטין עם אבריימי...
הוא בוכה חצי ספר כמו ילדה וזה מגוחך. קצת כבוד לחבר'ה של קרבי:)
הם לא בחורות, מי שהולך לשם הוא בדרך כלל עם אופי קצת יותר יציב.
ובכללי בחורים זה לא עם שבוכה לעיתים קרובות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
לגמריי, ב"בכל עת" היא מאבדת את זה לחלוטין עם אבריימי...
הוא בוכה חצי ספר כמו ילדה וזה מגוחך. קצת כבוד לחבר'ה של קרבי:)
הם לא בחורות, מי שהולך לשם הוא בדרך כלל עם אופי קצת יותר יציב.
ובכללי בחורים זה לא עם שבוכה לעיתים קרובות...
לא אחרי שהם הורגים את המ"פ שלהם שבדיוק התחיל להיות להם קשר.
לא חושבת שקרבי קשור לפה...
זה היה יותר לתאר את הארגדיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
זה לא קשור, גם אם הם שבורים מבפנים הם לא מראים את זה כ"כ בקלות...
היא מתארת אותו רכרוכי מדי...
ויש יופי בתיאור של טרגדיה דוקא מאחורי המילים ולא בצורה כ"כ ישירה ואפילו מוגזמת, בי קשר, הם מאומנים לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
זה לא קשור, גם אם הם שבורים מבפנים הם לא מראים את זה כ"כ בקלות...
היא מתארת אותו רכרוכי מדי...
ויש יופי בתיאור של טרגדיה דוקא מאחורי המילים ולא בצורה כ"כ ישירה ואפילו מוגזמת, בי קשר, הם מאומנים לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אל תשכחי שהיא מביאה אותם לסיטואציות שאם הם לא היו בוכים זה היה תמוה.
אין כזה דבר בעולם!, הכי נורמאלי זה לא לבכות במצבים לא נורמלים - מנסיון! - כן גם נשים ואפילו נערות!!!!!!
וכאחת שקראה את כל ספרי ליבי קליין אני יכולה להגיד שהיא פשוט בנתה דפוס התנהגות אחד שכולם אמורים או שואפים לרכוש אותו, כולם אמורים להיות "רגשנים, חב"דניקים, עשירים, חובבי מזון מוכן (בעיקר אייס קפה מ'רב שפע'), חברותיים, זורמים..." וכו' וכו'
וכמעט כל דמות נהיית כזו או כמעט כזו בשלב כזה או אחר,
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
כולם אמורים להיות "רגשנים, חב"דניקים, עשירים, חובבי מזון מוכן (בעיקר אייס קפה מ'רב שפע'), חברותיים, זורמים..." וכו' וכו'
וכמעט כל דמות נהיית כזו או כמעט כזו בשלב כזה או אחר,
ממש כך!
בכללי הכל מאוד קיצוני.
הכסף זורם כמים, וכולם מתגוררים באזור רב שפע וכו'
הזוגות חיים במוצי פוצי ויופי טופי, או בעל רשע כמו יואל./טויבי.
כולן יולדות תוך שנה מהחתונה, או שמחכים שנים על גבי שנים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן בכסליו תשפ"ג

שלום לכל הותיקים
פתחתי פורום למתחילים, ללא ידע מוקדם בשוק ההון, ששוקלים את צעדיהם הראשונים בניהול חסכונותיהם.
בואו ננסה יחד לעזור להם.
אני מתחיל ראשון בכמה הודעות.

תחילה,
למידע שקיים בפרוג.
יש בפרוג 'פרקי הקדמה להשקעה בשוק ההון' שנכתבו ע"י:
@מקצועי בלבד
שמאד יעזרו לכם אם אתם לא מכירים את התחום.
במאמר הראשון של @מקצועי בלבד יש הסבר מפורט בנושאים הבאים:
  • אופי ההשקעה של הישראלי לעומת מקבילו האמריקאי.
  • מה זה מניות ?
  • מה זה איגרות חוב ?
  • טענה ששוק ההון מסוכן מאוד.
  • מהו הפלח המנייתי המומלץ ל'תיק ההשקעות' ?
  • ממי לא לשמוע עצות וטיפים ?!
  • איך ממזערים סיכון ?
  • פיזור מניות.
  • השקעה לטווח ארוך.
  • השקעה פאסיבית.
  • לא למכור בשפל.
  • מה זה מדד תל אביב 125. ומהו מדד 35.
על כל אלו ועוד תוכלו לקרוא במאמר הראשון של @מקצועי בלבד על שוק ההון.

ובמאמר השני של @מקצועי בלבד תוכלו לקרוא על הנושאים הבאים:

  • תשואה ממוצעת בשוק ההון, 7% לפחות.
  • מהי ריבית דריבית, ואיך מחשבים אותה ?
  • תוכנית השקעה מצוינת לנישואי הילדים.
  • סיכונים שיש בשוק ההון.
  • פיזור השקעות.
  • למידת ההשקעה.

תתחילו במאמרים האלו.
תקראו פעמיים ותחזרו לכאן.
באשכול זה ננסה יחד להשלים לניקים בפרוג את המידע החסר להם כדי להגיע להשקעה בפועל.
תקראו
תישנו על זה לילה.
תחפשו עוד תחשבו
ואל תהססו לחלוק לחשוב אחרת ולשאול
ובסוף להשקיע.
בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.

אשכולות דומים

שונה — אבל לא כמו שחשבתם​

זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"?




מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור​

הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מלכי. מלכי המבוגרת, בת ה־37 בערך, כשמדי פעם מקבלים פלאשבקים לעבר, כשהייתה מלכי הילדה והנערה. מלכי של פעם היא ילדה דחויה, פרועה ושלוחת רסן, שאף אחד מבני משפחתה לא מסתדר איתה. ילדה שכאב, דחייה, זלזול וכעס הם מצרכי יסוד בתפריט שלה.

מלכי המבוגרת היא אישה בודדה כמעט לחלוטין, גרושה ואמא לילדה בת כמעט 18, אותה מסרה לאימוץ בינקותה. כל חיי ההווה שלה סובבים סביב התוכנית שלה לחזור לחייה של הילדה שלה ולהחזיר אותה אליה.

ואם תתהו מאיפה בא לו שמו המעניין של הסיפור – תקבלו מהר את התשובה. העיסוק של מלכי מוזר ומעניין במידה שווה: היא שיפוצניקית!

זה רעיון מקורי ומקסים. איך לא חשבו על זה קודם? אישה בעלת ידי זהב תמצא לה מלאכת כפיים שתפרנס אותה בכבוד, ונשות ישראל לא תזדקקנה לחסדיהם של שיפוצניקים גברים לא מוכרים, שפחות נוח לשהות במחיצתם לבד או לשגע אותם. יופי של רעיון.




הכתיבה כסימפטום​

אבל משלח ידיה החריג של הגיבורה הוא לא הסיבה מדוע הספר הזה כל כך שונה. זו הכתיבה, העלילה, כל צורת החשיבה.

הסופרת, בקסם ראשוני לא ערוך (בקטע טוב), מצליחה להעביר את התחושות של מלכי – מופרעת הקשב שלא מתאימה לשום מסגרת ושום דרישה – באמצעות הכתיבה עצמה. הספר כולו נכתב בגוף ראשון, בסגנון של כמעט זרם תודעה. ואיזו תודעה: מבולגנת, לא רציפה, עוברת מדבר לדבר, בלי רגע של עצירה ומחשבה. צורת ההתנהלות הלא־ליניארית (שלא לומר מטורללת ושלוחת רסן ועכבות) מייצגת את צורת החשיבה ואולי את כל ההוויה של מלכי עצמה.
לי אישית זה מאוד הזכיר את סגנון הכתיבה המכוון (באופן מאוד ברור) של רותי קפלר בספרה ילדה נוף שאף הוא מותיר את הקורא חסר נשימה ומרגיש שהכל קורה מהר מידי, בדיוק כמו להורים של ליבי שפשוט לא עומדים בקצב שלה.



הקריאה כמסע מבולבל​

מלכי לא עוצרת לחשוב לפני שהיא עושה או מדברת, ולכן הספר עובר מפלאשבק לעבר, לאפיזודה מההווה, כמו נהג שיכור שמזגזג בין נתיבים באוטוסטרדה יפנית.

מלכי לא לוקחת בחשבון לרגע את הידע, ההבנה, הרגשות והמצב של מי שמולה, וכך גם הספר מותיר בקורא הרגשה קבועה של: "מה קרה כאן הרגע? יש מצב דילגתי כמה עמודים בטעות?"

מלכי מצפצפת על מוסכמות מכל סוג (איזה מצפצפת – לא מכירה בקיומן של כאלו), וכך גם הספר. הוא לא עונה לכללים של שום ז'אנר; הוא עובר בין דרמה יומיומית רגילה וטס בין פרברי המדע הבדיוני (?!) – אבל לא באמת, כי היא רק התכוונה להעביר נקודה, אז זה רק סיפור עם איזה מסר חברתי, כאילו. הבנתם את הרעיון? לא? בעיה שלכם.
אהבתי את זה. אין מספיק מקום במחוזותינו לאומנות לא-מובנת, שלא מנסה ולא מתאמצת שיבינו אותה, בסגנון "רוצים ? קחו. לא רוצים? לכו". זה אמנם לא נראה כמו תצוגה מכוונת בספר הזה. הוא הרי מייצג בדיוק את ההיפך הגמור בעצם היותו מופע של טרפת וחוסר ליניאריות מוחלט. אבל זה היה מענג בכל מקרה.




המסר: הפרעת קשב או עולם שלם?​

המסר והתהליך של מלכי ושל הקורא ברורים וחדים די מההתחלה. תראו מה קורה כשלוקחים ילדה עם הפרעת קשב ומנסים ליישר אותה. לא טורחים לבדוק מה קשה לה ואיך אפשר לעזור לה, ומשתמשים איתה רק במקל ולא בגזר. כל זה מתוך נקודת הנחה שיש לה הפרעת קשב, כמו שהיא אומרת. לכאורה. ואף שאני לא נוירולוגית, התחושה הייתה שיש כאן יותר מהפרעת קשב רגילה.

הספר לא מתיימר להביא מציאות מרובדת ומורכבת, שבה ננסה להבין גם את החוויה של הוריה המיואשים של מלכי או של אנשים אחרים בחייה. הוא מביא נטו את החוויה האישית שלה, ומעביר את הקורא, כאמור, מסע בתהליך החשיבה המורכב והמייגע שלה.

במהלך עלילתי נפתל, מלכי שמה את ידה על תרופה נוירולוגית בפיתוח, שאמורה לסייע להפרעות קשב, ובפועל פותחת את החושים שלה באופן כזה מטורף ועל־אנושי, שזה מצד אחד מוריד אותה סופית מקו השפיות – אבל במקביל מסייע לה להשיג את מבוקשה מזה שנים: מידע על הבת היקרה שהיא מסרה לאימוץ, שהגיעה לגיל 18 וטרם פתחה את תיק האימוץ שלה, שמלכי נחושה להחזיר לחייה בכל מחיר.




פרוטגוניסטית בלתי נסבלת – ובכל זאת​

המסר, כמעט כמו בעולם חרש של בתיה ענה, לפיו להכניס את השונה לתבניות כך שיתאים את עצמו לשאר הלא־שונים – זו אכזריות לשמה - הוא מסר חשוב. בספר הזה קשה להתחבר אליו. מלכי מצד אחד כנה ואמיתית ומעניינת, ומנגד – כל כך מתישה.

לי אישית לא הפריע שהיא רצה מעניין לעניין וממחשבה למחשבה, וגוררת את הקורא המבולבל אחריה. זו חוויה שאפשר וכדאי להתמסר אליה, ולו לזמן קצר. וממילא אחרי כמה זמן פשוט מתרגלים לזה בקריאה, ולא חוזרים אחורה לבדוק שלא פספסנו עמוד.

כן הפריע לי האופן שבו מוצגת ההתנהלות שלה מול בני משפחתה, איתם ניתקה קשר במשך שנים – ואז חזרה בסערה לחייהם כדי לבקש מהם הלוואות ענקיות וכדומה. ההקצנה בהתנהגויות האנטי־סוציאליות שלה עוזרת להבין את המסר ומחדדת אותו היטב, בצורה שבה שום הסבר מלומד וממושקף על התוצאות של הקשיים שהיא סובלת מהם על החיים החברתיים של אנשים כמוה – לא היה מצליח להקיף. אבל דווקא אותה הקצנה מקשה מאוד על הקורא להתחבר אליה.




המרענן והחסר​

מה מרענן בספר הזה, בניגוד להרבה ספרים אחרים? שאין לו סוף סגור. שזה נחמד, משאיר מקום לדמיון, ומציאותי יותר מכל הטירלול שהיה בשאר הספר.

מה היה חסר ?
  • איך מלכי מצאה את עצמה בתחום העיסוק שבו בחרה?

  • איזה תהליך היא עברה עם העו"ס הנחמדה ברכה, שעזרה לה לצאת מחיים של קבצנית לחיים של אישה עצמאית ומתפקדת?

  • מה קרה בין־לבין כל השנים האלו – בינה לבין עצמה, בינה לבין העולם, בינה לבין הקב"ה?
אין ספק שקרה, אבל לא ברור מה.




ספרות לשם מה?​

כל זה מביא אותנו בעצם לשאלה הגדולה יותר על ספרות בכלל ועל ספרות חרדית בפרט: האם לספר חייבת להיות מטרה מעבר לשעשוע קליל ומאוורר תאי מוח עייפים, או שמא תפקידו תמיד להעביר מסר חינוכי ראשון במעלה?

אם התשובה היא הראשונה – אז הספר הזה ממש לא מגיע לשם. כאמור, לאוורר את הראש הוא לא. הוא בעיקר מותיר אותו כמו מחסן ציוד שעברה עליו סופת טורנדו.

אם התשובה היא השנייה – אז כן. הספר הזה לגמרי מצליח להעביר מסר. אם מבינים ממנו מה לעשות עם המסר למעשה – זו כבר שאלה אחרת. חתירה לפתרון מעשי או לפחות רעיוני ותפיסתי - דורשת הזדהות. וזו - כאמור לעיל - מאתגרת בספר הזה.


ספר שכדאי לקרוא? כן.
ספר שכיף לקרוא? לא.
ספר שאקרא שוב? גם לא. אין צורך. קשה לשכוח אותו ואת החוויה שהוא מעביר אותך כקורא.
ובכל מקרה – הספיקה לי פעם אחת. לא חושבת שאתלהב אי פעם לנסוע על השינקנסן.

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה