חידה ליבי קליין - הדמויות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
אבל לדוגמא איך שיצחק בוכה כשגיטי נפצעת?
הגיוני!
הבת שלו בשערי מוות!
אפילו יהושע קצת הגזים...
ממש לא!
אל תשכחי שהוא מתואר כגבר עדין מאוד.
אבל כשאני חושבת על זה, היא באמת מתארת הרבה מהגברים כעדינים ושבריריים מידי.
בלוויה של סבתא שלי, אפילו כל מיש ראיתי אותו לפני זה מוחה דמעות בסתר, אז כולם היו מאופקים כאילו אין להם כמעט רגשות....ככה זה גברים.
לא אותו דבר בכלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
הגיוני!
הבת שלו בשערי מוות!

ממש לא!
אל תשכחי שהוא מתואר כגבר עדין מאוד.
אבל כשאני חושבת על זה, היא באמת מתארת הרבה מהגברים כעדינים ושבריריים מידי.

לא אותו דבר בכלל!
זה ברור שבהתחלה הוא בוכה הרבה, למרות שרוב הגברים שאני מכירה לידי לא היו בוכים כ''כ מהר. אבל מתישהו זה כבר נהיה קצת מוגזם.

בכל אופן, כמו שאמרת, זה לאו דווקא המצב שהיא מביאה אותם אליו, כמו שהיא מלכתחילה בונה אותם עדינים ושבריריים בשונה מרוב הגברים בעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
וואו! איך אני אוהבת שאלות כאלו!
אז ככה:
1. הראשונה שעלתה לי זו אסתי. אני מאד אוהבת בה שהיא מצד אחד גיבורה ומאמינה ומצד שני נותנת לעצמה להשבר, ולא תמיד כזאת חזקה או גיבורה ויכולה, בהחלט יש לה מצבים של נפילה ליאוש, חרדה או דיכאון, והיא נופלת וקמה, מתנדנדת ומתחזקת- וככה מתקרבת לה' יותר ויותר בתוך הניסיון הגדול שלה! אהבתי גם את זה שגם כשהיא בתוך המשבר היא לא תתן למשפחה שלה להפסיד מזה ותמיד תהיה שם בשביל כולם, ואחר כך תשבר ותרשה לעצמה.
2.עם חיה'לה.
3. מדברת איתה איזו שיחה עמוקה. מתחשק לי להכיר אותה יותר לעומק.
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.

תודה על השאלות המעניינות, תכתבו עוד כאלו, אהבתי ונהניתי ממש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
וואו. שאלות מהממות.
סתם ככה הצחיק אותי הרעיון, איך שאנשים עושים מהדמויות של ליבי קליין אנשים ממשיים, אבל יאללה, נזרום. אז ככה:
1. וואו אין לי מושג... תהרגו אותי אם אני אכתוב שרחלי טישלר? או שייני. אולי מיכלי.
2. עם מי להפגש... אוף זה לא לענין אבל עולים לי בראש בעיקר גברים, הערשי, חיים, חנוך אולי... לא יודעת. נשים? אולי שושי. או גיטי בלוי.
3. את שתיהן הייתי שואלת על התהליכים שהן עברו. בעיקר גיטי, לא מובן לי איך היא נהיתה בבת אחת כזאת כלילת השלמות, נטע 2 סוג.
4. קודם כל את נטע. אולי הייתי מורידה אותה בכלל. לא חפר לכם כל הסיפור שלה? והיא מדי רגשנית ומכילה ופסיכולוגית מעצבנת מכדי לסבול אותה. לא יודעת איך גיטי הסתדרה איתה בבית אחד... פשוט סיוט. דבר שני גיטי בלוי. שתהיה יותר בפנים! תכל'ס היא לא עוברת שום דבר ממשי, ז'תומרת חיצונית אולי כן, ההיפותרמיה ותחנת המשטרה וכו', אבל פנימית? כלום! בנאדם רדוד, שטחי, נסחף ומשעמם, בקיצר.
5. כל דמות ישנה שהיא, למעט כמה מעצבנות כגון נטע, שירה, הניה ויואל וכדו' - הייתי מוסיפה בספר החדש. נגיד הייתי רוצה שמיכלי שכטר תתחבר עם בסי, הן שכנות לא? וגם סתם, התחשק לי שמוישי ומלכי פרידמן יהפכו לגיורים. ענין אותי לראות מה קורה איתם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
יאאא
אוהבת כאלה
הייתי גיטי של מאיר , מה? שכחתם אותה? זוכרת לה חסד נעורים.... נשמעת אחת עם אופי מדהים, אבל חיים מאתגרים
הייתי רוצה להיפגש עם הניה, לתת לה קצת כוח, לא יודעת, חיבוק, משהו
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
1. בסי בלייך היא נשמעת בחורה כפיית ולענינית.
2. עם אסתי ויינפלד
3. הייתי מספרת לה כמה הדיבורים עם לייבי חיזקו אותי
4. לא חושבת שיש משהי להוריד כולן מדהימות! אולי את טויבי
5. אממ אולי עוד אחות שתהיה עם בסי בתהליך שלה ולא רק 2 אחים.... בספר דומי נפשי
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
וואו! איך אני אוהבת שאלות כאלו!
אז ככה:
1. הראשונה שעלתה לי זו אסתי. אני מאד אוהבת בה שהיא מצד אחד גיבורה ומאמינה ומצד שני נותנת לעצמה להשבר, ולא תמיד כזאת חזקה או גיבורה ויכולה, בהחלט יש לה מצבים של נפילה ליאוש, חרדה או דיכאון, והיא נופלת וקמה, מתנדנדת ומתחזקת- וככה מתקרבת לה' יותר ויותר בתוך הניסיון הגדול שלה! אהבתי גם את זה שגם כשהיא בתוך המשבר היא לא תתן למשפחה שלה להפסיד מזה ותמיד תהיה שם בשביל כולם, ואחר כך תשבר ותרשה לעצמה.
2.עם חיה'לה.
3. מדברת איתה איזו שיחה עמוקה. מתחשק לי להכיר אותה יותר לעומק.
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.
ואי אהבתי ממש את התגובה המפורטת שלך!!
ומזדהה ומסכימה עם כל מילה בה! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
4. את שירה. הייתי מבגרת אותה קצת (מבחינת בגרות), ומעדנת את התגובות שלה לאנשים- לפעמים היא לא חושבת על איך שהיא מדברת בכלל! מפריע לי שמצד אחד היא כן עמוקה ויש לה תובנות יפות על החיים, היא יודעת להתמודד ועשתה מלא בחירות משמעותיות בחיים- בהצלחה (לחזור בתשובה, להתחתן עם ישי למרות הסטיגמות וההתנגדות, לשכנע אותו לחזור לארץ למרות הרצון הטבעי שלה להצטרף אליו לצרפת), ומצד שני- כל הרגשות והתגובות שלה נותנות תחושה כל כך לא בשלה ולא חושבת, ושטחית לפעמים- שזה מעצבן אותי.
מסכימה שיש בה משהו מעצבן, אבל יותר מעצבן אותי שבגלל המוזרות שלה, הרבה פעמים היא יוצאת חרגול ליד בעלה, הוא קצר רוח אליה מעט (אמנם בצדק, אבל זה צורם לי).
קודם כל את נטע. אולי הייתי מורידה אותה בכלל. לא חפר לכם כל הסיפור שלה? והיא מדי רגשנית ומכילה ופסיכולוגית מעצבנת מכדי לסבול אותה. לא יודעת איך גיטי הסתדרה איתה בבית אחד... פשוט סיוט.
מסכימה איתך לחלוטין!
דרדר ללא שושנה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
5. הייתי נותנת לשירה איזו חברה טובה ואמיתית, לדבר איתה ולשטוח איתה את הקשיים. אולי זה שלרב אין לה כל כך עם מי לדבר (בתקופת הזמן שישי בצרפת), ועם זינגר או שייני היא לא באמת פתוחה, תורם להרגשה הקצת שטחית שהיא נותנת.
מענין מאוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
1. מאוד הזכיר לי את האופי של אלעזר
3.הייתי רוצה להעריך אותו, לתדלק אותו קצת..

(2./3. את ליבי קליין או שלפחות תגיב לנו קצת בפרוג:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
לו יכולתך:

1. איזה דמות היית?
2. אם איזה דמות היית רוצה להפגש?
3. מה היית שואל/ת אותה/עושה איתה?
4. איזה דמות היית משנה? מה השינוי?
4. איזה דמות היית מוסיף/ה? באיזה ספר? תאר/י.
4.דמויות הייתי משנה:
קצת היה מוזר שפייגא ילדה בן, ופתאום האופי שלה השתנה לגמרי
גם שחיים מרדכי התחתן שוב פעם עם תמרה זה מוזר ולא לעניין
גם לא כל כך אהבתי ששייני התחתנה עם אלימלך, זה עצוב מידי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
4.דמויות הייתי משנה:
קצת היה מוזר שפייגא ילדה בן, ופתאום האופי שלה השתנה לגמרי
גם שחיים מרדכי התחתן שוב פעם עם תמרה זה מוזר ולא לעניין
גם לא כל כך אהבתי ששייני התחתנה עם אלימלך, זה עצוב מידי..
מסכימה עם כל מילה!
ואני רואה גם שאנ י לא היחידה שמפריע לי הגברים הבוכיים והרגשנים, באמת טו מאצ'.
וגם החיבוקים מוגזמים לדעתי, בספר האחרון ישראל ובסי נפגשו ברחוב והתחבקו,
היה לי קצת מוזר...
אבל עדיין הספרים מושלמים! אני אחת המעריצות של ליבי קליין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
מסכימה עם כל מילה!
ואני רואה גם שאנ י לא היחידה שמפריע לי הגברים הבוכיים והרגשנים, באמת טו מאצ'.
וגם החיבוקים מוגזמים לדעתי, בספר האחרון ישראל ובסי נפגשו ברחוב והתחבקו,
היה לי קצת מוזר...
אבל עדיין הספרים מושלמים! אני אחת המעריצות של ליבי קליין!
לגמריי, ב"בכל עת" היא מאבדת את זה לחלוטין עם אבריימי...
הוא בוכה חצי ספר כמו ילדה וזה מגוחך. קצת כבוד לחבר'ה של קרבי:)
הם לא בחורות, מי שהולך לשם הוא בדרך כלל עם אופי קצת יותר יציב.
ובכללי בחורים זה לא עם שבוכה לעיתים קרובות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
לגמריי, ב"בכל עת" היא מאבדת את זה לחלוטין עם אבריימי...
הוא בוכה חצי ספר כמו ילדה וזה מגוחך. קצת כבוד לחבר'ה של קרבי:)
הם לא בחורות, מי שהולך לשם הוא בדרך כלל עם אופי קצת יותר יציב.
ובכללי בחורים זה לא עם שבוכה לעיתים קרובות...
לא אחרי שהם הורגים את המ"פ שלהם שבדיוק התחיל להיות להם קשר.
לא חושבת שקרבי קשור לפה...
זה היה יותר לתאר את הארגדיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
זה לא קשור, גם אם הם שבורים מבפנים הם לא מראים את זה כ"כ בקלות...
היא מתארת אותו רכרוכי מדי...
ויש יופי בתיאור של טרגדיה דוקא מאחורי המילים ולא בצורה כ"כ ישירה ואפילו מוגזמת, בי קשר, הם מאומנים לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
זה לא קשור, גם אם הם שבורים מבפנים הם לא מראים את זה כ"כ בקלות...
היא מתארת אותו רכרוכי מדי...
ויש יופי בתיאור של טרגדיה דוקא מאחורי המילים ולא בצורה כ"כ ישירה ואפילו מוגזמת, בי קשר, הם מאומנים לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אל תשכחי שהיא מביאה אותם לסיטואציות שאם הם לא היו בוכים זה היה תמוה.
אין כזה דבר בעולם!, הכי נורמאלי זה לא לבכות במצבים לא נורמלים - מנסיון! - כן גם נשים ואפילו נערות!!!!!!
וכאחת שקראה את כל ספרי ליבי קליין אני יכולה להגיד שהיא פשוט בנתה דפוס התנהגות אחד שכולם אמורים או שואפים לרכוש אותו, כולם אמורים להיות "רגשנים, חב"דניקים, עשירים, חובבי מזון מוכן (בעיקר אייס קפה מ'רב שפע'), חברותיים, זורמים..." וכו' וכו'
וכמעט כל דמות נהיית כזו או כמעט כזו בשלב כזה או אחר,
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
כולם אמורים להיות "רגשנים, חב"דניקים, עשירים, חובבי מזון מוכן (בעיקר אייס קפה מ'רב שפע'), חברותיים, זורמים..." וכו' וכו'
וכמעט כל דמות נהיית כזו או כמעט כזו בשלב כזה או אחר,
ממש כך!
בכללי הכל מאוד קיצוני.
הכסף זורם כמים, וכולם מתגוררים באזור רב שפע וכו'
הזוגות חיים במוצי פוצי ויופי טופי, או בעל רשע כמו יואל./טויבי.
כולן יולדות תוך שנה מהחתונה, או שמחכים שנים על גבי שנים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
לאחרונה התוודיתי להתמודדות נוספת שחווים זוגות שמתמודדים עם צפיה לילדים.
הם נצרכים להגיע לבדיקות וטיפולים בשעות לא שעות ובמקומות שונים ומשונים ומעבר לעלויות הטיפול והתרופות שבד"כ לא ממומנים ע"י סל התרופות צריכים לשלם רכבים פרטים בעלויות שיכולות להגיע לפעמים קרוב לאלף ש"ח ליום ולפעמים הטיפול הוא שבוע שלם יום יום....
תכל'ס אני רוצה להקים מיזם שירכז נהגים מכל הארץ שמוכנים פעם בשבוע לעשות נסיעה חינם כחסד או כמעשרות ואז מי שיצטרך את הנסיעה יקושר לנהג שהתנדב לאותה נסיעה. (יש אפשרות בחינם ממש ויש אפשרות שהזוג יממן רק את עלות הדלק)
אני רוצה להדגיש שהמיזם הוא רק לזוגות עם ההתמודדות של ציפיה לילדים ולא משפחות שיש להם ילד מאושפז או משהו כזה, לא מזלזלת בהתמודדות הזו אך לכאלו יש ארגונים אחרים...
לענינו מה שדרוש לי כרגע:
1. נהגים מתנדבים (ברשותי אך ורק טלפון כשר ופרוג מסונן בנט פרי, אשמח אם תפיצו את הבקשה בכל פלטפורמה אפשרית)
2. יש לי משהו שמסכים להיות הרכז אך גם הוא רק עם טלפון כשר נראה לכם שילך שהנהגים יהיו מחוברים בקו וואטצאפון או שחייבים וואטצאפ? אז אני צריכה משהו שמסכים לפתוח את הפלטפורמה המתאימה ולעמוד ברשותה
אשמח לעזרה מכל מי שיכול בכל ענין שהוא
נ.ב. כמובן כשהמיזם יהיה מגובש אצטרך שתפיצו את הבשורה בקרב הקבוצות של המתמודדים
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

אשכולות דומים

שונה — אבל לא כמו שחשבתם​

זה ספר שונה. אם כי זה מצחיק לכתוב "שונה", כשהספרים שטופי הומור מטורלל, קווי עלילה לא הגיוניים וסגנון כתיבה לא רציף נהיו כבר די נפוצים במחוזותינו, ואנשים ע-פ-י-ם עליהם. אז מי אני שארהיב עוז בנפשי החצופה לכנות דווקא את הספר הזה "שונה"?




מלכי — גיבורה שאינה ניתנת ליישור​

הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מלכי. מלכי המבוגרת, בת ה־37 בערך, כשמדי פעם מקבלים פלאשבקים לעבר, כשהייתה מלכי הילדה והנערה. מלכי של פעם היא ילדה דחויה, פרועה ושלוחת רסן, שאף אחד מבני משפחתה לא מסתדר איתה. ילדה שכאב, דחייה, זלזול וכעס הם מצרכי יסוד בתפריט שלה.

מלכי המבוגרת היא אישה בודדה כמעט לחלוטין, גרושה ואמא לילדה בת כמעט 18, אותה מסרה לאימוץ בינקותה. כל חיי ההווה שלה סובבים סביב התוכנית שלה לחזור לחייה של הילדה שלה ולהחזיר אותה אליה.

ואם תתהו מאיפה בא לו שמו המעניין של הסיפור – תקבלו מהר את התשובה. העיסוק של מלכי מוזר ומעניין במידה שווה: היא שיפוצניקית!

זה רעיון מקורי ומקסים. איך לא חשבו על זה קודם? אישה בעלת ידי זהב תמצא לה מלאכת כפיים שתפרנס אותה בכבוד, ונשות ישראל לא תזדקקנה לחסדיהם של שיפוצניקים גברים לא מוכרים, שפחות נוח לשהות במחיצתם לבד או לשגע אותם. יופי של רעיון.




הכתיבה כסימפטום​

אבל משלח ידיה החריג של הגיבורה הוא לא הסיבה מדוע הספר הזה כל כך שונה. זו הכתיבה, העלילה, כל צורת החשיבה.

הסופרת, בקסם ראשוני לא ערוך (בקטע טוב), מצליחה להעביר את התחושות של מלכי – מופרעת הקשב שלא מתאימה לשום מסגרת ושום דרישה – באמצעות הכתיבה עצמה. הספר כולו נכתב בגוף ראשון, בסגנון של כמעט זרם תודעה. ואיזו תודעה: מבולגנת, לא רציפה, עוברת מדבר לדבר, בלי רגע של עצירה ומחשבה. צורת ההתנהלות הלא־ליניארית (שלא לומר מטורללת ושלוחת רסן ועכבות) מייצגת את צורת החשיבה ואולי את כל ההוויה של מלכי עצמה.
לי אישית זה מאוד הזכיר את סגנון הכתיבה המכוון (באופן מאוד ברור) של רותי קפלר בספרה ילדה נוף שאף הוא מותיר את הקורא חסר נשימה ומרגיש שהכל קורה מהר מידי, בדיוק כמו להורים של ליבי שפשוט לא עומדים בקצב שלה.



הקריאה כמסע מבולבל​

מלכי לא עוצרת לחשוב לפני שהיא עושה או מדברת, ולכן הספר עובר מפלאשבק לעבר, לאפיזודה מההווה, כמו נהג שיכור שמזגזג בין נתיבים באוטוסטרדה יפנית.

מלכי לא לוקחת בחשבון לרגע את הידע, ההבנה, הרגשות והמצב של מי שמולה, וכך גם הספר מותיר בקורא הרגשה קבועה של: "מה קרה כאן הרגע? יש מצב דילגתי כמה עמודים בטעות?"

מלכי מצפצפת על מוסכמות מכל סוג (איזה מצפצפת – לא מכירה בקיומן של כאלו), וכך גם הספר. הוא לא עונה לכללים של שום ז'אנר; הוא עובר בין דרמה יומיומית רגילה וטס בין פרברי המדע הבדיוני (?!) – אבל לא באמת, כי היא רק התכוונה להעביר נקודה, אז זה רק סיפור עם איזה מסר חברתי, כאילו. הבנתם את הרעיון? לא? בעיה שלכם.
אהבתי את זה. אין מספיק מקום במחוזותינו לאומנות לא-מובנת, שלא מנסה ולא מתאמצת שיבינו אותה, בסגנון "רוצים ? קחו. לא רוצים? לכו". זה אמנם לא נראה כמו תצוגה מכוונת בספר הזה. הוא הרי מייצג בדיוק את ההיפך הגמור בעצם היותו מופע של טרפת וחוסר ליניאריות מוחלט. אבל זה היה מענג בכל מקרה.




המסר: הפרעת קשב או עולם שלם?​

המסר והתהליך של מלכי ושל הקורא ברורים וחדים די מההתחלה. תראו מה קורה כשלוקחים ילדה עם הפרעת קשב ומנסים ליישר אותה. לא טורחים לבדוק מה קשה לה ואיך אפשר לעזור לה, ומשתמשים איתה רק במקל ולא בגזר. כל זה מתוך נקודת הנחה שיש לה הפרעת קשב, כמו שהיא אומרת. לכאורה. ואף שאני לא נוירולוגית, התחושה הייתה שיש כאן יותר מהפרעת קשב רגילה.

הספר לא מתיימר להביא מציאות מרובדת ומורכבת, שבה ננסה להבין גם את החוויה של הוריה המיואשים של מלכי או של אנשים אחרים בחייה. הוא מביא נטו את החוויה האישית שלה, ומעביר את הקורא, כאמור, מסע בתהליך החשיבה המורכב והמייגע שלה.

במהלך עלילתי נפתל, מלכי שמה את ידה על תרופה נוירולוגית בפיתוח, שאמורה לסייע להפרעות קשב, ובפועל פותחת את החושים שלה באופן כזה מטורף ועל־אנושי, שזה מצד אחד מוריד אותה סופית מקו השפיות – אבל במקביל מסייע לה להשיג את מבוקשה מזה שנים: מידע על הבת היקרה שהיא מסרה לאימוץ, שהגיעה לגיל 18 וטרם פתחה את תיק האימוץ שלה, שמלכי נחושה להחזיר לחייה בכל מחיר.




פרוטגוניסטית בלתי נסבלת – ובכל זאת​

המסר, כמעט כמו בעולם חרש של בתיה ענה, לפיו להכניס את השונה לתבניות כך שיתאים את עצמו לשאר הלא־שונים – זו אכזריות לשמה - הוא מסר חשוב. בספר הזה קשה להתחבר אליו. מלכי מצד אחד כנה ואמיתית ומעניינת, ומנגד – כל כך מתישה.

לי אישית לא הפריע שהיא רצה מעניין לעניין וממחשבה למחשבה, וגוררת את הקורא המבולבל אחריה. זו חוויה שאפשר וכדאי להתמסר אליה, ולו לזמן קצר. וממילא אחרי כמה זמן פשוט מתרגלים לזה בקריאה, ולא חוזרים אחורה לבדוק שלא פספסנו עמוד.

כן הפריע לי האופן שבו מוצגת ההתנהלות שלה מול בני משפחתה, איתם ניתקה קשר במשך שנים – ואז חזרה בסערה לחייהם כדי לבקש מהם הלוואות ענקיות וכדומה. ההקצנה בהתנהגויות האנטי־סוציאליות שלה עוזרת להבין את המסר ומחדדת אותו היטב, בצורה שבה שום הסבר מלומד וממושקף על התוצאות של הקשיים שהיא סובלת מהם על החיים החברתיים של אנשים כמוה – לא היה מצליח להקיף. אבל דווקא אותה הקצנה מקשה מאוד על הקורא להתחבר אליה.




המרענן והחסר​

מה מרענן בספר הזה, בניגוד להרבה ספרים אחרים? שאין לו סוף סגור. שזה נחמד, משאיר מקום לדמיון, ומציאותי יותר מכל הטירלול שהיה בשאר הספר.

מה היה חסר ?
  • איך מלכי מצאה את עצמה בתחום העיסוק שבו בחרה?

  • איזה תהליך היא עברה עם העו"ס הנחמדה ברכה, שעזרה לה לצאת מחיים של קבצנית לחיים של אישה עצמאית ומתפקדת?

  • מה קרה בין־לבין כל השנים האלו – בינה לבין עצמה, בינה לבין העולם, בינה לבין הקב"ה?
אין ספק שקרה, אבל לא ברור מה.




ספרות לשם מה?​

כל זה מביא אותנו בעצם לשאלה הגדולה יותר על ספרות בכלל ועל ספרות חרדית בפרט: האם לספר חייבת להיות מטרה מעבר לשעשוע קליל ומאוורר תאי מוח עייפים, או שמא תפקידו תמיד להעביר מסר חינוכי ראשון במעלה?

אם התשובה היא הראשונה – אז הספר הזה ממש לא מגיע לשם. כאמור, לאוורר את הראש הוא לא. הוא בעיקר מותיר אותו כמו מחסן ציוד שעברה עליו סופת טורנדו.

אם התשובה היא השנייה – אז כן. הספר הזה לגמרי מצליח להעביר מסר. אם מבינים ממנו מה לעשות עם המסר למעשה – זו כבר שאלה אחרת. חתירה לפתרון מעשי או לפחות רעיוני ותפיסתי - דורשת הזדהות. וזו - כאמור לעיל - מאתגרת בספר הזה.


ספר שכדאי לקרוא? כן.
ספר שכיף לקרוא? לא.
ספר שאקרא שוב? גם לא. אין צורך. קשה לשכוח אותו ואת החוויה שהוא מעביר אותך כקורא.
ובכל מקרה – הספיקה לי פעם אחת. לא חושבת שאתלהב אי פעם לנסוע על השינקנסן.

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה