מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

[מיכל]

יום שישי ה' שבט תשפ"ו

הקדמה

על כן אָזַרְתִּי כְּגֶבֶר חֲלָצַי בעזרת ה' לקבץ את כל דיני לשון הרע ורכילות לספר אחד, המחולק לשני חלקים, א. הלכות איסורי לשון הרע. ב. הלכות איסורי רכילות. ואף שיש דינים ששוים בלשון הרע וברכילות, נכתבו ופורטו דיניהם בשני החלקים, כדי שיוכל הלומד למצוא מיד את מבוקשו, וגם כיון שבהלכות חמורות אלו אין ללמוד מענין לענין.

וההלכות מחולקות ל'כללים', ובכל כלל יש כמה סעיפים, כדי שיוכל הלומד ללמוד במהירות ובקלות, וכמעט בכל סעיף יש דוגמא השייכת לענין, כדי שיוכל הלומד להזהר בדבר למעשה.

ושם הספר נקרא 'חפץ חיים', על שם הפסוק בתהלים 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'. וכל הדינים שבספר אינם רק ממידת חסידות, אלא מצד הדין עצמו.

 

[מיכל]

יום ראשון ז' שבט תשפ"ו

פתיחה

מחמת אהבת ה' לעם ישראל הרחיקם מכל המידות הרעות ובפרט מלשון הרע ורכילות, כיון שמידות אלו מביאות את בני האדם למריבות, וכמה פעמים יוכלו לבוא על ידי זה לשפיכות דמים, כמו שאירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים, ועוד רעות עצומות נגרמו על ידי מידה מגונה זו, וכידוע שחטא הנחש הקדמוני היה בעיקר על ידי לשון הרע שדיבר על הקב"ה, וגם גרם חטא זה לגלוי עריות כמבואר בחז"ל (שבת קמו.), וגרם מיתה לכל העולם, וגרם לאדם וחוה לעבור על רצון ה'. והמדבר לשון הרע אוחז במידה זו המשחיתה את בריאת העולם.

ועוד, שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה על ידי זה, שהביא יוסף את דיבת אחיו לפני אביהם, ונגזר עליו משמים להמכר לעבד, ואף שהיה לו טעם והיתר לכך שסיפר עליהם לשון הרע, לא הועיל לו הדבר.

ועוד, שכל סיבת גלותינו היא מחמת מעשה המרגלים, וחטאם היה בלשון הרע שדיברו על ארץ ישראל, ומחמת שבכו בכיה של חינם נגזר עליהם לבכות בכיה לדורות בט' באב. וכן חכמי ישראל שנהרגו בזמן שמעון בן שטח, היה זה על ידי רכילות, כמבואר בקדושין (סו.). וכן הריגת התנא רבי אליעזר המודעי היתה מחמת רכילות, ומחמת כן נחרבה העיר ביתר, אחרי חורבן בית המקדש השני.

​

 

[מיכל]

יום שני ח' שבט תשפ"ו

פתיחה

בשונה משאר המידות הרעות שרק נרמז איסורן בתורה, את חטא לשון הרע אסרה התורה בפירוש, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', מחמת גודל הרעות שנגרמות ממנו. ועוד, מפני שאיסורים אלו כוללים כמעט את כל המצוות והעבירות שבין אדם לחבירו, וגם הרבה מהמצוות שבין אדם למקום, כמו שיבואר להלן. ואולי בזכות זה ינגף היצר, כשיראה האדם את גודל המהומה והמכשלה הנגרמת על ידי דיבורו.

ותחילה יש לדעת את הכללים בהלכות אלו: 'לשון הרע' הוא המספר בגנות חבירו, ו'רכילות' היינו שמספר לאחד מה שחבירו דיבר עליו רע או עשה לו רעה. ושניהם אסורים אפילו על דבר אמת, ובין אם הוא מספר בפני אותו אדם שהוא מגנה ובין שלא בפניו. ואין חילוק בין המספר לבין השומע ומאמין לדברים.

וכשיתבאר להלן העבירות שעוברים עליהם בעלי לשון הרע, הכוונה בין ללשון הרע ובין לרכילות, בין כשהדבר אמת ובין כשהוא שקר, אלא אם כן יבואר בפירוש לא כך.

ותחילה יובאו איסורי 'לא תעשה' שדרך בעלי לשון הרע לעבור עליהן, ואחר כך מצוות 'עשה' שעוברים עליהם, ואחר כך ה'ארורין' שמקבלים אותם בני אדם, ועוד כמה איסורים גדולים הנגרמים על ידי זה.​

 

[מיכל]

יום שלישי ט' שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

א. המספר רכילות או לשון הרע, עובר באיסור 'לא תלך רכיל בעמך', אף שזו אמת. 'רכילות' היינו שמספר לראובן מה אמר או עשה לו שמעון. ו'לשון הרע' היינו שמספר גנות על חבירו. המספר שקר על חבירו הוא 'מוציא שם רע'. ו'לא תעשה' זה הוא רק על המספר.

ב. המספר והמקבל עוברים באיסור 'לא תשא שמע שוא'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. המספר רכילות על חבירו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', ומהו 'רכיל', זה ההולך מאדם לאדם ואומר 'כך דיבר עליך פלוני', 'כך עשה לך פלוני', 'כך וכך שמעתי שפלוני עשה לך', ואף שהם דברי אמת, נמצא מחריב את העולם. ויש עוון גדול מזה עד מאד, והוא לשון הרע, וזה הוא המספר גנות על חבירו, אף שזו אמת, והוא בכלל איסור 'לא תלך רכיל בעמך'. ואילו האומר שקר על חבירו הרי הוא 'מוציא שם רע'. ואיסור זה שייך רק במספר, ולא במקבל.

ב. המספר והמקבל עוברים על איסור 'לא תשא שמע שוא', שזו אזהרה שלא לקבל לשון הרע, ודורשים את הפסוק כאילו נאמר 'לא תשיא', וזו אזהרה גם על המספר.

 

[מיכל]

יום רביעי י' שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

ג. המספר לשון הרע עובר באיסור 'השמר בנגע הצרעת לשמור מאד', שזו אזהרה שלא לומר לשון הרע, שעוון זה גורם לצרעת.

ד. המספר והמקבל עוברים ב'לפני עור לא תתן מכשול', המסשפר עובר על כך בכל מקרה, וככל שמתרבים השומעים מתרבים חטאיו. ואילו השומע עובר רק כשהוא לבדו, אך כשיש כמה שומעים, יתכן שאינם עוברים באיסור זה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. המספר לשון הרע עובר על 'השמר בנגע הצרעת לשמור מאד', והכוונה בלשון 'לשמור מאד' היא שלא לשכוח מלהזהר בלשון הרע, שמחמת כן באה צרעת על האדם.

ד. המספר והמקבל עוברים באיסור 'לפני עור לא תתן מכשול', כיון שכל אחד גורם לחבירו להכשל באיסורי לשון הרע. אמנם יש בזה חילוק, שאצל המספר ככל שמתרבים השומעים כך מתרבים האיסורים, שהרי הוא מכשיל את כולם, ואילו אצל השומע יתכן שרק אם הוא לבדו הוא עובר באיסור 'לפני עור', כיון שאם לא היה שומע, לא היה למספר למי לספר זאת. אבל אם יש שומעים רבים, נמצא שאין אחד מסוים מהם שמכשילו, ואינם עוברים אלא בשאר איסורי לשון הרע המבוארים כאן. אך אם התחיל לספר לאחד, הרי הוא עובר ב'לפני עור' אף אם אחר כך הצטרפו אליהם שומעים נוספים.

ומכל מקום יש להזהר מלהצטרף לחבורות אלו, שלא לישב עמהם, כיון שבשמים נכתבים כולם בשם 'חבורת רשע', כמו שכתב רבי אליעזר הגדול בצואתו לבנו, 'אל תשב בחבורת האומרים גנאי מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה - בספר נכתבים, וכל העומדים שם נכתבים בשם חבורת רשע'.

 

[מיכל]

יום חמישי י"א שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

ה. המספר לשון הרע עובר באיסור 'השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך', שזו אזהרה שלא להתגאות, כי הלועג לחבירו בודאי חושב שהוא עצמו חכם ומוצלח. וכל שכן אם בסיפור זה הוא מתכבד בקלון חבירו.

ו. המספר והשומע עוברים ב'לא תחללו את שם קדשי', כיון שזו עבירה שאין בה הנאה או תאוה גשמית, הרי זה כמרד ופריקת עול. וכל שכן אם הוא אדם חשוב, וכל שכן אם עשה כן ברבים.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. המספר לשון הרע עובר גם באיסור 'השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך', שזו אזהרה שלא להתגאות, כי כיון שהוא לועג ומתלוצץ על חבירו מן הסתם הוא חושב את עצמו לחכם ומוצלח, כי אם היה מכיר את חסרונותיו לא היה לועג על חבירו. ועוון הגאוה הוא חמור ביותר, עד שאמרו חז"ל שמחמת כן אינו קם בתחיית המתים, וכאילו עובד עבודה זרה, ושכינה מיללת עליו, ונקרא תועבה, יעויין בגמרא (סוטה ד. ובפרט אם בסיפור זה של גנות חבירו הוא מכבד את עצמו, בודאי עובר על איסור גאוה, מלבד שהוא 'מתכבד בקלון חבירו', שאין לו חלק לעולם הבא.

ו. המספר והמקבל עוברים על איסור 'לא תחללו את שם קודשי', כיון שאין בעבירה זו תאוה או הנאה גשמית, ולכן נחשב עוון זה כמרד ופריקת עול מלכות שמים. ובפרט אם הוא (-המספר או המקבל) איש חשוב שהכל מסתכלים עליו, שיש בזה חילול השם. וכל שכן אם עשה כן ברבים, שנקרא מחלל שם שמים ברבים.

 

[מיכל]

יום שישי י"ב שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

ז. המספר לשון הרע עובר לפעמים באיסור 'לא תשנא את אחיך בלבבך', אם בפניו מדבר עמו שלום, ושלא בפניו מגנה אותו, וכל שכן אם מזהיר את השומעים שלא יספרו לו.

ח-ט. המספר עובר לפעמים ב'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר', אם מספר את הלשון הרע בדרך נקמה באדם שלא היטיב עמו, עובר ב'לֹא תִקֹּם', וכל זמן ששומר את הדבר בלבו עובר ב'לֹא תִטֹּר'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. לפעמים עובר המספר לשון הרע על לאו של 'לא תשנא את אחיך בלבבך', והיינו כשבפניו הוא מתנהג עמו בשלום, ושלא בפניו הוא מספר בגנותו, וכל שכן אם הוא אומר לשומעים שלא יספרו לאותו אדם, שכך גינה אותו שלא בפניו.

ח-ט. לפעמים עובר המספר גם באיסור 'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר', כגון שהוא שונאו על כך שלא עשה לו טובה שביקש ממנו, ומחמת כן הוא שומר לו שנאה בליבו, וכשרואה בו דבר גנאי הולך ומספרו לאחרים, וכששומר את השנאה בלב עובר ב'לא תיטור' (שפירושו 'לא תשמור'), וכשמספר את הדברים כדי להינקם בו, עובר משום 'לא תקום'.

 

[מיכל]

שבת קדש י"ג שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

י. המעיד בבית דין על חבירו, והוא יחידי, אינו נאמן, ולכן עובר באיסור 'לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת'.

יא. המצטרף לחבורת בעלי לשון הרע, לספר או לשמוע, עובר ב'לא תהיה אחרי רבים לרעות', שזו אזהרה שלא להצטרף לעושי עוולה.

* * *

פירוטההלכההיומית:י. אם המספר העיד בבית דין על חבירו שעשה דבר איסור, והוא עד יחיד בדבר, הרי הוא עובר באיסור 'לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת', כיון שאין תועלת בעדותו לשום דבר, שהרי עד אחד אינו נאמן. וצריכים בית דין להלקות את המספר על דבר זה.

יא. המדבק עצמו לחבורה של אנשי רשע ומספרי לשון הרע, לספר להם או לשמוע מהם דברי לשון הרע, עובר באיסור 'לא תהיה אחרי רבים לרעות', שזו אזהרה שלא להתחבר לעושי עוולה, אף אם הם רבים.​

 

[מיכל]

יום ראשון י"ד שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

יב. אם בלשון הרע זה הוא מחזיק במחלוקת, עובר ב'לא יהיה כקורח וכעדתו', שזו אזהרה שלא להחזיק במחלוקת.

יג. אם מספר בפני אותו אדם ומצערו בדבריו, כגון שמספר על מעשיו או מעשי משפחתו או על מיעוט חכמתו, עובר ב'לא תונו איש את עמיתו', שזו אזהרה שלא לצער אדם מישראל בדברים.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יב. אם על ידי סיפור לשון הרע זה הוא מחזיק במחלוקת, הרי הוא עובר באיסור 'לא יהיה כקורח וכעדתו', שזו אזהרה שלא להחזיק במחלוקת.

יג. המספר לשון הרע בפני אותו אדם שעליו נסוב הסיפור, בענין המבזה אותו ואינו יכול להתגונן מפניו, כגון במעשיו הראשונים, בפגם משפחתו, או במיעוט חכמתו בתורה או במלאכתו, עובר על איסור 'לא תונו איש את עמיתו', שזו אזהרה שלא לצער אדם מישראל, ואפילו אם אומר לו כן בינו לבינו עובר באיסור זה, וכל שכן כשאומר לו כן בפני אחרים, שהוא מצערו ועובר על איסור זה.

 

[מיכל]

יום שני ט"ו שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

יד. אם מספר לשון הרע בפני האדם עצמו עד שהתבייש והשתנו פניו, עובר ב'לא תשא עליו חטא', שזו אזהרה שלא לבייש אדם מישראל (אפילו בהוכחה על עבירה). ואם הלבין פניו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא.

טו. ואם עשה כן ליתום או אלמנה, אפילו עשירים, עובר באיסור נוסף של 'כל אלמנה ויתום לא תענון'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יד. המספר לשון הרע בפני אותו אדם שהסיפור נוגע אליו, עד שהתבייש והשתנו פניו מחמת כן, עובר גם באיסור 'לא תשא עליו חטא', שהזהירה התורה שלא להוכיח אדם מישראל על עבירה שעשה באופן שישתנו פניו ויתבייש, ואפילו בינו לבינו, וכל שכן שאסור לביישו כשלא עשה עבירה, ובפני אחרים. ואם הלבין את פניו ברבים, כבר אמרו חז"ל שאין לו חלק לעולם הבא.

טו. ואם בייש כך יתום או אלמנה, אפילו הם עשירים, עובר באיסור 'כל אלמנה ויתום לא תענון', שהזהירה תורה שלא לצערם ולא להכאיב את ליבם בשום מין צער, והעונש על זה מפורש בתורה 'וחרה אפי והרגתי אתכם' וגו'.

 

[מיכל]

יום שני ט"ו שבט תשפ"ו

פתיחה / לאוין

טז. המספר לשון הרע כדי להחניף לשומע, עובר ב'לא תחניפו את הארץ', שלדעת הרבה גאונים זהו איסור לא תעשה. וכן אם הוא שומע לשון הרע וכדי להחניף למספר הוא מסכים לו ומוסיף מילות גנאי, עובר גם בלאו זה של חנופה.

יז. אם הוא מספר מתוך כעס מצוי שהוא מקלל את אותו אדם, ולפעמים מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה שאינה לשון הקדש, עובר בלאו של 'לא תקלל חרש'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: טז. לפעמים עובר המספר באיסור חנופה, שלדעת הרבה גאונים זהו איסור 'לא תעשה' שנאמר 'לא תחניפו את הארץ', כגון שראובן יודע ששמעון שונא את לוי, וכדי להחניף לשמעון הוא מספר לו דברים רעים על לוי, נמצא שבמקום להוכיח את שמעון על שנאתו ללוי, הוא עוד מסייע לו בסיפורו להגדיל את שנאתו אליו, וגורם לעוד קלקולים. וכן מצוי עוון זה בשומע לשון הרע, שכדי להחניף למספר הוא מנענע בראשו להסכמה לדבריו, ומוסיף גם הוא כמה מילים של גנאי עליו, כגון שהמספר הוא אדם חשוב וכדומה, ורוצה להחניף לו, או שהוא חושש שאם לא יסכים לדברי הלשון הרע יחשבו שאינו אדם חכם. ועל ענין זה שייך הפסוק 'וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה', שחייב אדם למסור עצמו לסכנה ולא לגרום לעצמו עוון זה. ועפ"י התורה צריך להתחזק מאד כששומע לשון הרע שלא לסייע אפילו בתנועה אחת שייראה שהוא מסכים עם המספר, ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו, ולא ייעשה רשע שעה אחת לפני המקום', וחייב להוכיח את המספר על דבריו, אלא אם כן הוא מבין שדבריו לא יהיו נשמעים לו.

יז. לפעמים עובר המספר על לאו נוסף, כגון שהוא מספר את דבריו מתוך כעס, ובתוך הדברים הוא מקלל את אותו אדם שהוא מספר עליו, ולפעמים הוא מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה אחרת שאינה לשון הקדש, הרי זה לא תעשה גמור, שנאמר 'לא תקלל חרש' והיינו אפילו חרש, וכל שכן מי ששומע).

נמצאו שבעה עשר איסורי 'לא תעשה' הרגילים לבא על ידי סיפור לשון הרע, אפילו כשמספר ליהודי. ואם הוא מלשין על יהודי בפני גוי, איסורו גדול יותר וחמור יותר, ולפעמים הוא נחשב 'מוסר'. והרבה מאיסורים אלו יש בהם חיוב מיתה בידי שמים, והרבה מהם נוגעים באיבוד חלקו לעולם הבא, וכמו שיתבאר עוד להלן.

 

[מיכל]

יום רביעי י"ז שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים', שנענשה בצרעת אף שדיברה רק על אחיה שאהבתו ומסרה את נפשה להצילו, ולא גינתה אותו אלא רק השוותה אותו לשאר נביאים, ולא היה זה בפניו או בפני רבים אלא רק בפני אחיה אהרן, ומשה רבינו לא הקפיד על כך. קל וחומר לאדם המספר על חבירו לשון הרע ממש, שייענש.

ב. המספר והשומע עוברים על מצות 'ואהבת לרעך כמוך', שהרי האוהב את חבירו כמותו אינו מספר עליו ואינו מקבל עליו לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים בדרך', שזו מצוה להזכיר תמיד בפינו את העונש הגדול שעשה ה' לצדקת מרים הנביאה, אף שדיברה רק על אחיה, שהיה אהוב עליה כנפשה, וגידלתו על ברכיה, וסיכנה עצמה להצילו מהים, ולא דיברה בגנותו ממש אלא רק השוותה אותו לשאר הנביאים, ולא ביישתו בפניו ואף לא בפני רבים אלא רק בפני אחיה הקדוש, בצינעא, ומשה רבינו עצמו לא הקפיד על הדברים, שנאמר 'והאיש משה עניו מאד', ומכל מקום לא הועילו לה כל מעשיה הטובים, ונענשה בצרעת. וקל וחומר לשאר בני אדם הטפשים, המרבים לדבר דברי גנאי ממש על חבריהם, שבודאי יענשו על זה מאד.

ב. המספר והשומע עוברים על מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', שציותה התורה על כל אדם לחוס על ממון או על כבוד חבירו כמו שהוא חס על של עצמו, והמספר או שומע לשון הרע על חבירו מראה בזה שאינו אוהבו כלל, ובודאי שלא 'כמוך'. והראיה לזה, שהרי כל אדם מכיר את נגעי עצמו וחסרונותיו, ואף על פי כן אינו רוצה שחבירו ידע אפילו קצת מחסרונותיו, ואם אירע שנודע הדבר לחבירו, והלה הולך ומספר זאת לאחרים, הוא מצפה ומייחל לה' שהשומעים לא יקבלו את הדברים ולא יאמינו להם, ואף שהוא עצמו יודע שיש לו חסרונות ועוונות רבים נוספים הרבה יותר ממה שסיפרו עליו, מכל מקום מגודל האהבה שהוא אוהב את עצמו, הכל נדחה. ובאופן זה ממש צריך לאהוב את חבירו ולחוס על כבודו. ולא בחינם סיפרה התורה את המעשה עם נח, ומה שעשה חם ומה שעשו שם ויפת, וגם סיפרה התורה איך התקיימה ברכת נח לשם ויפת, להראות את גודל המידה הטובה הזו, כמה צריך האדם לחפות על גנות חבירו בכל כוחו, כמו שמחפה על עצמו.

 

[מיכל]

יום חמישי י"ח שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

ג. אם אותו מעשה שסיפר היה יכול להתפרש לזכות או לחובה, ופירשו המספר לגנאי, וקיבל ממנו השומע גנאי זה, עוברים שניהם על 'בצדק תשפוט עמיתך', שזהו ציווי לדון את חברינו לכף זכות.

ד. אם סיפר לשון הרע על חבירו, וגרם לו בכך לאבד את פרנסתו, עובר על מצות עשה של 'גר ותושב וחי עמך... וחי אחיך עמך', שזו מצוה לסייע לישראל להתפרנס, ובודאי שאסור להזיק לו בפרנסתו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. לפעמים עוברים המספר והשומע על מצות עשה של 'בצדק תשפוט עמיתך', כגון שראה את חבירו מדבר או עושה מעשה שניתן לשופטו לזכות או לחובה, ואם הוא אדם בינוני והצדדים שקולים יש חיוב מהתורה לשופטו לצד זכות, ואם הוא אדם ירא שמים מצוה לדונו לכף זכות אף אם הדבר נוטה יותר לצד החובה, והדן אותו לכף חובה והולך ומספר את גנותו, עובר על מצוה זו, וכן השומע, שמקבל את הדבר כגנאי מחמת כן, עובר על מצוה זו.

ד. אם על ידי סיפור זה השפיל את חבירו עד שמחמת כן איבד את מקור מחייתו, כגון שפירסם שאינו אדם נאמן או שאינו בקי במקצועו, עובר על מצות עשה של 'גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ וגו' וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ', שזהו ציווי להחזיק ביד ישראל שהעני ולתת לו מתנה או הלואה, או לעשות עמו שותפות או להמציא לו מלאכה, כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות, וכל שכן שאנו מצווים שלא לגרום לו לאבד את פרנסתו.

 

[מיכל]

יום שישי י"ט שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

ה. השומע את חבירו מתחיל לספר לשון הרע ואינו מוכיחו מיד (אם הוא משער שתוכחתו תתקבל, או לפחות יש לו ספק בדבר), עובר על מצות עשה של 'הוכח תוכיח את עמיתך'.

ו. המדבק עצמו בחבורת בטלנים המדברים לשון הרע, לשמוע או לספר לשון הרע, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שזה ציווי להתדבק בתלמידי חכמים, ולא בבעלי לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. לפעמים עובר השומע על מצות 'הוכח תוכיח את עמיתך', כגון שרואה שחבירו עומד לספר לו לשון הרע, והוא מחויב מן הדין להוכיחו על כך, אם הוא יודע שהמספר יקבל את תוכחתו, או אף אם יש לו רק ספק בדבר, ובמקום להוכיחו הוא מניחו לסיים את סיפורו. ואינו רשאי להמתין עד שיסיים את הסיפור ואז להוכיחו, שהרי הוא דומה לרואה את חבירו אוכל בשר חזיר, וממתין עד שיסיים לאכול כדי להוכיחו, אלא אם כן הוא רואה שעל ידי שיניח לו לסיים את דבריו הוא יוכל להוכיח לשאר השומעים שאין הדבר אמת. או שזהו דבר שמותר לשומעו כדי לחשוש לדבר, וכמו שיבוארו פרטי דינים אלו להלן בהלכות לשון הרע כלל ו'.

ו. המדבק עצמו לחבורת רשע של בעלי לשון הרע כדי לספר או לשמוע מהם דברי גנות על אחרים, עובר על מצות עשה של 'ובו תדבק', שציותה תורה על כל אדם להתדבק בתלמידי חכמים בכל דרך אפשרית כדי ללמוד ממעשיהם הטובים, ובודאי מי שעושה בהיפך ונדבק לאנשי רשע, מבטל מצוה זו. ודבר זה מצוי בבית הכנסת, שיש קבוצות העוסקות בדברי תורה ויש קבוצות שעוסקות בדברים בטלים ולשון הרע, שיש מצוה להתדבק באותם הלומדים תורה, ולא באותם המדברים לשון הרע. וכן בחתונות וכדומה, שיכול לישב עם בעלי תורה ויכול לישב עם בטלנים המדברים דברים המביאים לידי לשון הרע, שעליו להזהר שלא לישב עם בעלי לשון הרע.

 

[מיכל]

שבת קדש כ' שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

ז. המדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש עובר על מצות 'וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', שזו מצוה לירא ממי ששיכן שמו בבית הזה, ואף בתי כנסת ובתי מדרש בכלל זה.

ח. המספר לשון הרע על זקן, אפילו עם הארץ, או על תלמיד חכם אפילו הוא צעיר, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שזו מצוה לכבדו ולהדרו. ואם מדבר על זקן תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. אם הוא מדבר לשון הרע בבית הכנסת או בית המדרש, עובר על מצות ' וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', ואף בתי המדרש שלנו בכלל מצוה זו, שזו מצוה לירא ממי ששוכן בבית זה, ואסור בהם אפילו חישוב חשבונות וכדומה, וכל שכן שאסורה בו שחוק והיתול ושיחה בטלה, ולא מועיל בזה שום תנאי, ועל אחת כמה וכמה שאסור לדבר בהם לשון הרע ורכילות, מפני אימת ה' יתברך, מלבד עצם האיסור שבדיבורים אלו. והעושה כן מראה שאינו מאמין שהקב"ה משרה שכינתו בבית הזה, ולכך הוא מעיז פניו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך. ואפילו ללומדי תורה בקביעות בבית המדרש, שהותר להם לאכול ולשתות בבית המדרש, מכל מקום אם ידברו לשון הרע ורכילות יעברו על איסור זה של 'מקדשי תיראו'.

ח. המספר לשון הרע על אדם זקן, בפניו, אפילו אם הוא זקן עם הארץ, עובר על מצות 'והדרת פני זקן', שציותה בזה התורה להדרו ולדבר עמו בכבוד, והמדבר בגנותו בודאי אינו מכבדו. וכן אם מדבר על תלמיד חכם, אף שהוא צעיר, עובר על מצות עשה זו, שדרשו חכמים ש'זקן' האמור כאן הכוונה גם לתלמיד חכם, אף שאינו זקן. ואם הוא גם זקן וגם תלמיד חכם, עובר על איסור זה פעמיים.

 

[מיכל]

יום ראשון כ"א שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

ט. המספר לשון הרע על כהן עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזהו ציווי לכבד את הכהנים (ויתכן שאף המקבל עובר בזה).

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, בעל אמו או אשת אביו, עובר על מצות כיבוד אב ואם, שאף אלו בכלל המצוה. ואם מדבר ח"ו על אביו או אמו ממש, מלבד שעובר על מצוה זו, הרי הוא גם בכלל 'ארור מקלה אביו ואמו'. (ויתכן שאף המקבל עובר, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, ואף שלא בפניו).

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. המספר לשון הרע על כהן, בפניו, עובר על מצות עשה של 'וְקִדַּשְׁתּוֹ', שזו מצוה לכבד את הכהנים, ואם מבזהו בפניו הרי הוא מבטל מצוה זו (ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, ויתכן שאף אם מדברים שלא בפניו עוברים באיסור זה).

י. המספר לשון הרע על אחיו הגדול, או על בעל אמו או על אשת אביו, עובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, שאף הם כלולים בציווי זה, כמו שדרשו חכמים. וכל שכן אם חס ושלום מדבר לשון הרע על אביו או אמו בעצמם, שעובר על מצות עשה של כבוד אב ואם, ומלבד זה שהוא כלול ב'ארור מקלה אביו ואמו'. (ויתכן שגם המקבל עובר באיסור זה, אם הוא בנו או אחיו הצעיר של האדם שעליו דיברו, וגם שלא בפניו).

 

[מיכל]

יום שני כ"ב שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

יא. המספר והמקבל עוברים על מצות 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו מצוה לירא מה' ולא לעבור על רצונו בעשיית עבירות.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות תלמוד תורה, שהרי בזמן שדיברו לשון הרע היו צריכים לעסוק בתורה, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העוונות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו אזהרה לירא מה' כל ימי חיינו, וכשיבוא מעשה לידינו נתעורר לחשוב שה' משגיח על כל מעשי בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה, ועל ידי זה ימנע מלעבור על רצון ה', ובודאי מי שמפקיר עצמו לעבור על עבירה חמורה זו, ביטל מצות עשה זו.

יב. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של תלמוד תורה, שאין קץ לשכר מצוה זו, והיא שקולה כנגד כל המצוות, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העבירות. ובזמן שאדם עסוק בפרנסתו, או חושב מחשבות כיצד ישיג את מחייתו, אינו חוטא בחטא זה, ולא יתבעוהו על כך בבית דין של מעלה, אבל בזמן שמספר לשון הרע או רכילות אין לו שום תועלת בכך, מלבד שעובר בכמה איסורים נוספים, ובודאי עובר בכך על ביטול תלמוד תורה. ואף מי שאינו למדן יכול לקיים מצוה זו על ידי לימוד ספרי יראה כמו 'חובות הלבבות' וכדומה, ולא ישב בטל מן התורה. וכן פירש הגר"א מהו 'דין וחשבון', 'דין' היינו על העבירה עצמה שעשה, ו'חשבון' היינו שבאותו זמן שעשה עבירה היה יכול לקיים מצוה, ואף על כך הוא נתבע.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ג שבט תשפ"ו

פתיחה / עשין

יג. המספר לשון הרע ומערב בדבריו דברי שקר, עובר על מצות 'מדבר שקר תרחק', והרי הוא 'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של ה', שכולן טובות, ולא לדבר או לשמוע רע על ישראל, שזה נגד מידותיו.

* * *

פירוטההלכההיומית: יג. המספר לשון הרע, ובתוך הדברים מערב גם דברי שקר, הרי הוא עובר על מצות עשה של 'מדבר שקר תרחק', וגם הוא נחשב עתה כ'מוציא שם רע', שעונשו חמור ממדבר לשון הרע.

יד. המספר והמקבל עוברים על מצות 'והלכת בדרכיו', שזהו ציווי לילך במידותיו של הקב"ה, שכולן טובות, ומצאנו במידותיו של הקב"ה שהוא שונא דלטוריא (-דברי לשון הרע) בכל האופנים, ואפילו על אנשים גרועים, ואחת הכתות שאינה מקבלת פני שכינה היא כת בעלי לשון הרע, ואם כן המרגיל עצמו במידה זו אינו הולך בדרכי ה', ועובר על מצות עשה זו.

נמצאו ארבעה עשר מצוות עשה שרגילים לעבור עליהם על ידי דברי לשון הרע ורכילות, מלבד שבעה עשר מצוות לא תעשה שנימנו לעיל.

ואמנם בסיפור אחד ובפעם אחת לא ניתן לעבור על כל האיסורים הללו, אך הרגיל בלשון הרע נכשל בכולם במשך הזמן, כיון שבכל פעם הוא מדבר על אדם אחר, כמו זקן או חכם, ונכשל באיסורים שונים.

 

[מיכל]

יום רביעי כ"ד שבט תשפ"ו

פתיחה / ארורין

א. המספר לשון הרע עובר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', שהכוונה למדבר לשון הרע.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שהכוונה למי שמכשיל את חבירו באיסור (ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל).

ג. אם עוון זה מופקר אצלו לגמרי, שאינו מקבל על עצמו להזהר בו, עובר ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שהכוונה למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד'.

אם מדבר על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. מלבד כל הלאוין והעשין שהתבארו לעיל עובר המספר על 'אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר', וכוונת הפסוק היא למדבר לשון הרע, שמכה בדבריו את חבירו בסתר.

ב. וכן עובר על 'אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ', שכוונת הפסוק למי שמכשיל את חבירו באיסור, וכאן גם כן מכשיל את חבירו באיסור לשון הרע (ולעיל (לאוין, ד) התבאר מתי עובר בכך המספר ומתי עובר בכך המקבל).

ג. ואם נעשה אצלו הדבר כהפקר, שאינו מקבל על עצמו כלל להזהר מאיסורי לשון הרע ורכילות, עובר גם ב'אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם', שכוונת הפסוק למי שאינו מקבל לקיים את כל דברי התורה, והוא נקרא 'מומר לדבר אחד', כיון שבשאט נפש עובר על איסור חמור זה, ומחזיק את תורת ה' להפקר, וגדול עוונו מנשא.

ואם דיבר לשון הרע על אביו או אמו, עובר גם ב'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ'.

וכל מי שעובר על איסור שיש בו 'ארור' צריך להיות חרד לנפשו, אולי נידוהו מהשמים על זה, כמבואר בגמרא שב'ארור' יש קללה ויש נידוי.

ועוד ענינים רעים רבים נסבבים מחטא זה של לשון הרע, כגון מידת האכזריות והכעס, וכן מגיע על ידי זה לפעמים לליצנות ושאר מידות רעות.

ואת הפתיחה הזו יש לקרוא ולחזור ולקרוא, כיון שדברים אלו מועילים יותר מהכל, כיון שהם מלוקטים מדברי הראשונים, אשר דבריהם קדושים וטהורים, בוערות כמראה הלפידים, ובודאי שמרו עצמם ממידה זו עד תכליתה, ולכן דבריהם פועלים מאד בלב קוראיהם.

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ה שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר בגנות חבירו אפילו דבר שהוא אמת, והוא הנקרא בפי חז"ל 'לשון הרע', ואם יש בדבר תערובת שקר הרי הוא 'מוציא שם רע', שעוונו חמור יותר, והמספר עובר על 'לא תלך רכיל בעמך'.

ב. מלבד לאו זה, שהוא מיוחד ללשון הרע ורכילות, עובר המספר באיסורים רבים נוספים, כפי שהתבאר בפתיחה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר בגנות חבירו, אפילו בדבר שהוא אמת גמורה, וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום 'לשון הרע'. (אבל אם יש בסיפור שלו תערובות של שקר, ומחמת שקר זה נתגנה חבירו יותר, הרי הוא בכלל 'מוציא שם רע', ועוונו גדול הרבה יותר). והמספר עובר באיסור 'לא תעשה', שנאמר (ויקרא יט טז) 'לא תלך רכיל בעמך', וגם לשון הרע בכלל רכילות הוא.

ב. איסור לא תעשה זה, של 'לא תלך רכיל בעמך', הוא מה שכתבה התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשון הרע ורכילות, אבל מלבד זאת יש עוד הרבה מצוות לא תעשה ומצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהם על ידי סיפור הרע הזה, כמבואר בפתיחה.