הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היו היתה פעם עיירה, במדינה רחוקה - רחוקה.
בעיירה, נקרא לה חרדיסטאן, התפתחה לפתע מכת עכברים גדולה - גדולה.
והעכברים, אויה, הם הפכו לעכברושים.
והעכברושים, אוי וויי, אכלו מכל הבא ליד.
הם לא פחדו, העכברושים, מילדים קטנים.
לא חששו לטרוף להם את הסנדוויץ' הקטן של הבוקר.
הם היו רעים.
העכברושים ידעו לצעוק בקול גדול - גדול.
הם צעקו על אנשים זקנים, אפילו על הכי חשובים.
נו טוב, הם לא התחנכו במוסדות שלנו.
אבל באמת, מינימום כבוד לזקנים.
נו, שוין, לא משנה.
העכברושים השתלטו על המרחב הציבורי. הם חיפשו בכל יום במה לנגוס. את הדם של אילו תושבים בחרדיסטאן למצוץ.
בוקר אחד הם נגסו את כל המחיצות ברחובות.
למחרת חיסלו בערגה את כל מה שהיה במכולת המוזלת, שמכרה במחירים מיוחדים - רק לתושבי חרדיסטאן העניים.
ואט אט, העכברושים הפכו לדבר הכי משמעותי בעיירה.
כולם דיברו עליהם. כולם ניסו להבין לאן הם חותרים. מה הם עומדים לטרוף ביום הבא.
האנשים בחרדיסטאן הסתובבו עצובים - עצובים.
הם חיפשו פתרון, ולא מצאו.
כל חתלתול קטן שהם הביאו כתגובת נגד - אכלו העכברושים ואפילו לא היו צריכים מלח.
והם ניסו, התושבים, להביא כמה עכברושי נגד, עם כיפה קטנה על הראש. קונטרה.
אבל בתוך כמה שבועות - גם הם הפכו לחלק מצבא העכברושים שנגס והרס כל חלקה טובה.
והגיעו מים עד נפש. העכברושים הפכו את החיים בחרדיסטאן למועקה אחת גדולה - גדולה.
אבל אז, התרחש נס.
האייבישטער הביא להם נס קטן.
שהלך וגדל, וגדל וגדל.
לנס הזה, קראו המדענים בשם המוזר K14.
קיי - ארבע עשרה.
קיי ארבע עשרה היה הפתרון המושלם.
הוא הגיע בצורת כדורים קטנים, מגרים ומתוקים.
התושבים פזרו המון המון כדורונים אדומים של קיי ארבע עשרה.
והדרישה לקיי ארבע עשרה רק עלתה ועלתה ועלתה
והאפקטיביות של קיי ארבע עשרה רק השתבחה והשתבחה והשתבחה
והנה, פתאום, העכברושים התחילו לפחד.
פתאום יש מישהו שמצליח להכניע אותם.
כדורונים קטנים - שלא מפחדים.
ופתאום, קולות חדשים התחילו להישמע ברחובות.
לא רק העכברושים קבעו את סדר היום.
גם קיי ארבע עשרה קבע.
והוא עשה שַמות, אוהו איזה שמות.
המון עכברושים נפלו שדודים בפניו.
הוא היה רעל קטלני, חזק, מדויק, שמתיישב בול על הנקודה הרגישה - ומחסל את כל העוצמה של העכברושים.
וזה היה נס לחרדיסטאן.
*
אבל פתאום, צרה חדשה מתרגשת על חרדיסטאן.
פתאום מתברר, שהמוני המוני נערים
חמודים ויקרים וחשובים, סלתה ושמנה של חרדיסטאן,
התחילו, לא פחות ולא יותר,
לבלוע כדורים של קיי ארבע עשרה!
והאבות - לא יודעים מה לעשות.
זה הרי רעל! רעל ממש!
והנערים - גם הם לא מבינים,
הרי מי כמו התושבים המבוגרים של חרדיסטאן -
שמחו בפתרון הקסם ששמו קיי ארבע עשרה!
הם הרי כדורים טובים! הם בצד שלנו - לא של הרעים!
נו, אז אם קיי ארבע עשרה הוא משהו טוב - למה אתם עצובים שאנחנו בולעים אותו בשקיקה?
והנערים, חלק נפלו שדודים.
חלק עדיין לא.
ומחפשים מתנדב שיסביר, ויצעק, וילחש על אוזני הצעירים:
קיי ארבע עשרה זה מצוין נגד עכברושים.
יותר נכון, רעל מצוין.
בעיירה, נקרא לה חרדיסטאן, התפתחה לפתע מכת עכברים גדולה - גדולה.
והעכברים, אויה, הם הפכו לעכברושים.
והעכברושים, אוי וויי, אכלו מכל הבא ליד.
הם לא פחדו, העכברושים, מילדים קטנים.
לא חששו לטרוף להם את הסנדוויץ' הקטן של הבוקר.
הם היו רעים.
העכברושים ידעו לצעוק בקול גדול - גדול.
הם צעקו על אנשים זקנים, אפילו על הכי חשובים.
נו טוב, הם לא התחנכו במוסדות שלנו.
אבל באמת, מינימום כבוד לזקנים.
נו, שוין, לא משנה.
העכברושים השתלטו על המרחב הציבורי. הם חיפשו בכל יום במה לנגוס. את הדם של אילו תושבים בחרדיסטאן למצוץ.
בוקר אחד הם נגסו את כל המחיצות ברחובות.
למחרת חיסלו בערגה את כל מה שהיה במכולת המוזלת, שמכרה במחירים מיוחדים - רק לתושבי חרדיסטאן העניים.
ואט אט, העכברושים הפכו לדבר הכי משמעותי בעיירה.
כולם דיברו עליהם. כולם ניסו להבין לאן הם חותרים. מה הם עומדים לטרוף ביום הבא.
האנשים בחרדיסטאן הסתובבו עצובים - עצובים.
הם חיפשו פתרון, ולא מצאו.
כל חתלתול קטן שהם הביאו כתגובת נגד - אכלו העכברושים ואפילו לא היו צריכים מלח.
והם ניסו, התושבים, להביא כמה עכברושי נגד, עם כיפה קטנה על הראש. קונטרה.
אבל בתוך כמה שבועות - גם הם הפכו לחלק מצבא העכברושים שנגס והרס כל חלקה טובה.
והגיעו מים עד נפש. העכברושים הפכו את החיים בחרדיסטאן למועקה אחת גדולה - גדולה.
אבל אז, התרחש נס.
האייבישטער הביא להם נס קטן.
שהלך וגדל, וגדל וגדל.
לנס הזה, קראו המדענים בשם המוזר K14.
קיי - ארבע עשרה.
קיי ארבע עשרה היה הפתרון המושלם.
הוא הגיע בצורת כדורים קטנים, מגרים ומתוקים.
התושבים פזרו המון המון כדורונים אדומים של קיי ארבע עשרה.
והדרישה לקיי ארבע עשרה רק עלתה ועלתה ועלתה
והאפקטיביות של קיי ארבע עשרה רק השתבחה והשתבחה והשתבחה
והנה, פתאום, העכברושים התחילו לפחד.
פתאום יש מישהו שמצליח להכניע אותם.
כדורונים קטנים - שלא מפחדים.
ופתאום, קולות חדשים התחילו להישמע ברחובות.
לא רק העכברושים קבעו את סדר היום.
גם קיי ארבע עשרה קבע.
והוא עשה שַמות, אוהו איזה שמות.
המון עכברושים נפלו שדודים בפניו.
הוא היה רעל קטלני, חזק, מדויק, שמתיישב בול על הנקודה הרגישה - ומחסל את כל העוצמה של העכברושים.
וזה היה נס לחרדיסטאן.
*
אבל פתאום, צרה חדשה מתרגשת על חרדיסטאן.
פתאום מתברר, שהמוני המוני נערים
חמודים ויקרים וחשובים, סלתה ושמנה של חרדיסטאן,
התחילו, לא פחות ולא יותר,
לבלוע כדורים של קיי ארבע עשרה!
והאבות - לא יודעים מה לעשות.
זה הרי רעל! רעל ממש!
והנערים - גם הם לא מבינים,
הרי מי כמו התושבים המבוגרים של חרדיסטאן -
שמחו בפתרון הקסם ששמו קיי ארבע עשרה!
הם הרי כדורים טובים! הם בצד שלנו - לא של הרעים!
נו, אז אם קיי ארבע עשרה הוא משהו טוב - למה אתם עצובים שאנחנו בולעים אותו בשקיקה?
והנערים, חלק נפלו שדודים.
חלק עדיין לא.
ומחפשים מתנדב שיסביר, ויצעק, וילחש על אוזני הצעירים:
קיי ארבע עשרה זה מצוין נגד עכברושים.
יותר נכון, רעל מצוין.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: פנחס שמחה ו-מוטי 2002 //