מידע שימושי שוב חרם?😱 תראו מה ילד בן 14 כתב כשהרגיש לבד.

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
לדוגמא לדבר עם ההורים, הם הרי בשופו"א לא יירצו שהילד יהיה דחוי.
ברור.. אבל אולי תהיו בהלם שהורים אמרו לגננת באסיפת הורים- מה לעשות אנחנו עובדות עד מאוחר אין לנו זמן לבדוק לילדה כינים( ואז אני צריכה לשבת 3-4-5 שעות על הראשים של אחיות ואחים שלי להוציא מהם כל יום מה שנדבקו .. וגם רחמנות על הילדים זה באמת מציק!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
ברור.. אבל אולי תהיו בהלם שהורים אמרו לגננת באסיפת הורים- מה לעשות אנחנו עובדות עד מאוחר אין לנו זמן לבדוק לילדה כינים( ואז אני צריכה לשבת 3-4-5 שעות על הראשים של אחיות ואחים שלי להוציא מהם כל יום מה שנדבקו .. וגם רחמנות על הילדים זה באמת מציק!)
לא יודע מה לומר.
אני לא יודע איך להתמודד עם זה, אבל חובה לספר למישהו שיכול לעזור.
זה דיני נפשות.
אני מנסה להעביר בראשי למה אות ילד/ילדה עם כינים אף אחד לא יודע מה עובר על השני בבית....
אבל לדחות ולהחרים??
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
הורים צריכים לטפל בילדים, לבדוק ולנקות כינים זה חלק מזה.
ראיתי משפחה שבגיל יחסית צעיר הבנות כבר סירקו לעצמם, (הרבה בנות צפופות) ואימא שלהן היתה עוברת לראות שהראש אכן נקי
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אבל לדחות ולהחרים??
ח"ו זה לא לכוונת להחרים אבל בוא נשאל דוגרי מה אתם כילדים בני 3-100 הייתם עושים אם יושב לידכם אחד עם כינים מטיילות.. זה באמת מפחיד! גם לרגישים במיוחד הפתרון הוא להעלם מהמקום במהירות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
ח"ו זה לא לכוונת להחרים אבל בוא נשאל דוגרי מה אתם כילדים בני 3-100 הייתם עושים אם יושב לידכם אחד עם כינים מטיילות.. זה באמת מפחיד!
הולכים בצהריים הביתה ומבקשים מאמא לסרק אותי. (אני מקווה שזה מה שהייתי עושה, לא נראה לי שכילדה הייתי עושה את זה, אבל נראה לי זה מה שאני ארצה שהבת שלי תעשה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לגבי כותב המכתב:
קחו בחשבון תמיד - שמעתם רק צד אחד, - לא שמעתם את הצד השני - אין לי מושג איך הוא התנהל בבית הספר אבל אם זה חוזר על עצמו בכמה מקומות - זה מצריך בדיקה יותר רצינית שלאו דווקא קשורה ליכולות המוסד.. לא שהוא אשם - אבל אי אפשר תמיד להאשים בצורה וודאית את אלו שסביבו..
לגבי כינים וחרמות - לא רואה קשר מובהק בין השניים, להרבה מאוד ילדות יש, ויש כאלו שזה מלווה אותן הרבה מן ולאו דווקא סובלות מחרמות או יחס לא נעים..
- ילדות מוזנחות באופן כללי - סיפור עצוב עצוב עצוב - לפעמים יש איך לעזור, הרבה פעמים אין, (מעבר למשהו בסיסי שלא פותר את הבעיה מהשורש אלא טיפה מסייע) לפעמים ההתערבות היא על דברים הרבה הרבה יותר ראשוניים - לקנות להם נעליים, תלבושת, מעיל חם לדאוג לה לסנדוויץ' (הכל מהכיס של המורה לפעמים עושים התרמה בחדר מורות..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
שמעתם רק צד אחד, - לא שמעתם את הצד השני - אין לי מושג איך הוא התנהל בבית הספר אבל אם זה חוזר על עצמו בכמה מקומות - זה מצריך בדיקה יותר רצינית שלאו דווקא קשורה ליכולות המוסד.. לא שהוא אשם - אבל אי אפשר תמיד להאשים בצורה וודאית את אלו שסביבו..
זה נכון שאם זה חוזר על עצמו נצרכת בדיקה יותר מעמיקה לגבי הגורמים. ויחד עם זה - שום דבר, אבל שום דבר, לא מצדיק חרם! את החרם צריך לעצור באופן מיידי. אחר כך אפשר לבדוק ולטפל בשורשי הבעיה.

לגבי כינים וחרמות - לא רואה קשר מובהק בין השניים, להרבה מאוד ילדות יש, ויש כאלו שזה מלווה אותן הרבה מן ולאו דווקא סובלות מחרמות או יחס לא נעים..
מסכימה איתך. אין בהכרח קשר בין השניים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
מסכימה איתך. אין בהכרח קשר בין השניים.
שוב. מדגישה- לא דובר על חרמות, אלא על דחייה ואלו שטוענים שהיו משחקים ומתקרבים ראש בראש ואחכ מבקשים ניקוי- כנראה בבית שלכם זה לא היה כ"כ חשוב נושא של נקיון הראש מכינים ואתם לא יודעים שנקיון ראש מכינים יכול לקחת שעות שלמות לכל ילד!!... בלי להמעיט מהערך של בנ"א לחברו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
שוב. מדגישה- לא דובר על חרמות, אלא על דחייה ואלו שטוענים שהיו משחקים ומתקרבים ראש בראש ואחכ מבקשים ניקוי- כנראה בבית שלכם זה לא היה כ"כ חשוב נושא של נקיון הראש מכינים ואתם לא יודעים שנקיון ראש מכינים יכול לקחת שעות שלמות לכל ילד!!... בלי להמעיט מהערך של בנ"א לחברו.
לא זכור לי ככזה סיוט. כמה שעון לילד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
ח"ו זה לא לכוונת להחרים אבל בוא נשאל דוגרי מה אתם כילדים בני 3-100 הייתם עושים אם יושב לידכם אחד עם כינים מטיילות.. זה באמת מפחיד! גם לרגישים במיוחד הפתרון הוא להעלם מהמקום במהירות.
לדבר עם ההורים/איש צוות.
בכ"מ זה נושא אחר.
לא על זה דובר באשכול הנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
יש משהו שמחלחל, לצערנו, גם לציבור שלנו.
עשו עליי חרם?
רע לי?
קשה לי?
אז אני מנסה XXXX.
וזהו.
איזה “פתרון” נפלא…

במקרים שבהם זה באמת קרה בסוף – משום מה לא מדברים מספיק עם הסביבה על כמה נורא וחמור הוא המעשה עצמו.
מדברים על כמה אסור לעשות חרם, כמה זה פוגע, כמה זה מסוכן וכו'.

וזה נכון.
וזה חשוב.
וזה בהחלט דורש חיזוק וטיפול יסודי.

אבל -
קודם כל, לפני הכול, הדבר הכי חשוב הוא להחדיר לילדים כמה נורא לעשות מעשה כזה.
ולא משנה מה עובר עליך.
לא משנה כמה קשה, כמה כואב, וכמה לבד אתה מרגיש.
כי ברגע שאדם עושה מעשה כזה - המצב שלו רק מחמיר.
הכאב לא נעלם, הוא רק מתחלף בכאב גדול יותר.
עדיף "להסתבך" עם בני אדם
ולא עם אלוקים....

ואם זה יוחדר חזק - גם כשהילד נמצא במצב גרוע - הוא לא יעלה על דעתו לעשות מעשים שכאלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"
לצערי יש בשורות קשות!!!!
מתחנן אליכם - תעשו מה שאתם יכולים כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
https://youtu.be/_UA9f79nCHY


🔊 הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 🆕 👍 עשו לייק לשיעור 📖 שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 🎥 צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 👈 https://www.youtube.com/playlist?list=PLWSYw8GYqUiwLlCls1EcWtZ1DOGzFTLfF


--
0 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!
שלום,
הגדול שלי בן 4 ילד חכם מעל הממוצע ,
ילד עדין וכובש , חברותי ושמח. מביע רגשות ותקשורתי.
בחודשים האחרונים אני שמה לב שהוא משתנה בסגנון השיח,
השיח שלו נהיה אלים..
אני אציין שמדובר בילד מאד מאד מדומיין,
הוא מאד מושפע מסיפורי פרשת השבוע בחיידר,
אני רואה שהוא נוטה יותר לכעוס, יש יותר התפרצויות,
וזה גם לא נעים לאווירה בבית..
בשביל להשיג את מה שרוצה הוא הרבה מאיים על אחותו: "אני יזרוק אותך לבור ואת תהיי עם כל הנחשים" (כמו את יוסף..) ועוד שלל דוגמאות אקטואליות לאותו שבוע... ועכשיו עם עשרת המכות בכלל יש שפע....
או שאם מסרבים לבקשה שלו: אם לא תביאי לי אני ישבור.. אני ייקח לבד.. לא בא לי.. אמא חצופה.. אני לא יזמין אותך לחיידר שלי רק אֶת...😂

כל מה שניסיתי לא עובד!
הגישה שלי היא יותר מאופקת, אני לא מאבדת שליטה.. אני אומרת לאמא אסור להגיד X Y Z... תבקש סליחה מ...
במקרים מוגזמים להיכנס לחדר למחשבה ולהירגע

במקרים מסויימים אני שואלת אותו מה ירגיע אותך אולי חיבוק חזק? הוא אומר כן אבל אני לא הייתי שמח אז לא ביקשתי.. (חמוד..)

אני כבר לא יודעת מה נכון..
יש הרבה התעסקות סביב זה בבית
כך זה אצל כל הבתים בגיל הזה??

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה