דיון עושר זה מצב תודעתי?

[ח.ג.ג'.]

יתכן וכן יתכן שלא
שוב אני מדבר על אנשים שיש להם נכס או יותר ולפעמים נכנס להם הכנסות
לא צפויות גדולות ירושה.החזר מס גדול.קצבת נכות רטואקטיבית למשל וכו וכו
ולפעמים יש הוצאות לא צפויות והם לא מחושבנים לפעמים הם במינוס לפעמים בפלוס
כמו כל חברה שיש לה נכסים ויש לה הלוואות כל עוד יש לה נכסים רבים או תיק השקעות גם
אם סיימה בגירעון היא לא פשטה את הרגל רק בתור דוגמא
ברור שמי שאין לו נכסים ונכנס כל חודש ליותר ויותר גירעון חייב להתאפס על עצמו
לפני שימצא את עצמו טובע בחובות וצועק הצילו
או גרוע מכך לווה ולא משלם

יתכן שכן ויתכן שלא, המציאות מוכיחה שהסבירות ל"כן" הרבה הרבה יותר גבוהה מהסבירות ל"לא".
אתה מדבר על הסתמכות על הוצאות לא צפויות כאילו זה אותו דבר כמו מאזן של נכסים והכנסות צפויות מול חובות.

 

[ח.ג.ג'.]

מי שהמאזן שלו חיובי או אפילו מאופס, לא צריך לקחת הלוואות בשביל לכסות חודשים של הוצאות גדולות מהרגיל.
אנחנו מדברים פה על חודש של חגים או על מקרר שהתקלקל, לא על ניתוח מורכב בחו"ל, כן?
מה שנקרא "הוצאות לא צפויות צפויות".
מי שלוקח הלוואות בשביל זה, אפילו אם הוא מיחידי הסגולה שלא יגיעו למאזן שלילי בגלל זה, סתם משלם ביוקר. עם טיפה מאמץ אפשר לעבור להתנהלות שבה יש פלוס קטן שנועד לכסות את הדברים האלו, ואז חוץ מזה שזו התנהלות יותר נכונה עם פחות סיכון לחובות תופחים, זה גם בפשטות חוסך את העלות הגבוהה של ההלוואות.
מי שלא מסוגל להתנהל בפלוס במקום במינוס, הוא במאזן שלילי, וימצא את עצמו מהר מאד בחוב רציני כשיום אחד ההפתעות יכזיבו. כמה ירושות כבר אפשר לקבל.

 

[אור אורות]

טוב לגבר כפעם בפעם שילוה מחברו כדי לקים פריעת בעל חוב מצוה. וכן בכמה מצוות האיש ירא את ה', במצוותיו חפץ, מבקש להביא עצמו לידי חיוב ולקיימם ונמצא זריז ונשכר.
אבל עתה רבים מעמי הארץ עוברים על מצוה זו, כשאין להם הרבה הרוחה, אין חוששים לדחוק עצמם אפילו מעט כדי לקיים מצוה זו, וכמה רעות עושים. אחת שנועלים דלת בפני לווים. ועוד שבעל המעות שניו יחרק ונמס בראותו את בעל חובו שיש לו לאכל לשבעה ולמכסה, והוא אוכל למעדנים ומכבד אשתו ובניו במלבושים נאים, ולא יוכל להתאפק מלזעק מרה ולקלל קללה נמרצת, ומאחר שהלווה ואינו משלם נקרא רשע, כדכתיב (תהלים לז כא) לוה רשע ולא ישלם. והלווה מן האדם כלווה מן המקום (אבות כ, ט), ראוי לגבר שידחק עצמו וימכור כליו וכל אשר לו בבית ויפרע לבעל חובו, ומוטב שיהא מוטל ברעב ובעירם ובחסר כל, ואל יהי רשע לפני המקום שעה אחת. ומה גם אם גם המלוה דחיקא לה שעתא, או אם הוא תלמיד חכם לא יאחר לשלם להם, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כג). ואף אם איש עשיר הוא, אם יוכל לפיסו בדברים טובים שימתין לו הנה מה טוב, ואם לאו ימכור מלבושו ויקים מצות פריעת בעל חוב: וכבר כתב בספר החסידים (סימן תנד) שמי שיש עליו בעל חוב, לא ירבה בצדקות וכל שכן שלא ירבה בהוצאות, כי קשה כשאול קנאת המלוה ועינו רעה בשלו, כי כל אשר בעיניו יראה שאוכל ולובש, אמור יאמר יותר טוב היה שיפרע לי. ולפחות יעשה זאת אפוא הלווה, שיפרע מעט מעט, שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון, ויפייס את בעל חובו, ויהיה מצטמק ויפה לו, וישתדל בכל עת לגד"ל פר"ע, יפה שעה אחת קודם, ובזה ישא ברכה מאת ה' וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים: והמצוה הזאת מטלת על ראשי ומנהיגי העיר היושבים כסאות למשפט, שלא לרחם בדין ולהציל עשוק מיד עושקו, ולגבות אפלו מגלימא דאכתפה, ואם יתן כתף סוררת, כופין אותו בכל מיני כפיות בין בדיני ישראל בין בערכאות של גוים. וחובה מטלת על כל ישראל לעמד לימין השופטים ולהקים דגל התורה, וטובה גדולה עושים. אחת שמצילים נפשו של הלווה מרדת שחת. ועוד שלא תנעל דלת בפני לווים, ועולם חסד יבנה:
(פלא יועץ, לווה).

 

[רחל12]

@א. פרי הבנתי בדיוק מה את מתכוונת.
לפעמים זה בכלל לא קשור לכמה כסף יש או אין בחשבון.
לפעמים זה קשור למה שאנחנו רגילים לחשוב.
2 אנשים קונים את אותו הדבר-אחד מרגיש טוב ונהנה,
והשני מרגיש חסר, צמצום, ושאולי מעכשיו כבר לא יהיה לו.

והבנתי בדיוק מה התכוונת במושג "תודעת עושר".
האמונה הזו שמה שאני יצטרך יהיה לי, בלי קשר להאם אני יקנה אותו בסוף או לא.
הרעיון של @כובע הנזיר בעיני חכם מאוד- ממש ליצור "תודעת עושר" במו ידינו...

 

[יהודי אנ]

אני מאוד ממליצה לתת חומש צדקה- כמובן זה רק למי שגומר את החודש בפלוס
אצלינו זה ממש עשה ברכה בפרנסה
וכמובן עצם הנתינה של סכום גדול כל חודש לנזקקים זה תענוג כל כך גדול לתת כשיש מאיפה

 

[אפוגטו]

אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.

מכירה קרוב משפה עם מיליונים שחי בתודעה של צימצום וקמצנות בצורה קיצונית.
זה לא קשור למצב חיים. זה תודעה ואופי (שבטח יושב על עניינים שבנפש ולא רציונאלי)

 

[boaz CBT]

אני חושבת שתודעת שפע מגיעה כשאדם חש ביטחון בעולם וכמובן ביטחון בבורא עולם.
הוא מפסיק לדאוג, מפסיק לחשב כל שקל כל הזמן.
זה לא סותר אחריות בסיסית והתנהלות נבונה, אלא פשוט נוסף אליה.

אני חושב שמה שאתם מחפשים הוא לא תודעת עושר (שאני אישית לא חושב שיש דבר כזה, זה לדעתי רעיון לא אפוי שיצא משליטה וכו',) שמצאתם בקרובים שלכם שחיים מתוך "עושר והרחבה" אלא פשוט כשאתם רואים אותם שהם יכולים לספק את הרצונות שלהם, והם דואגים לעצמם לצרכים שלהם, בלי לחשוב שזה מיותר ולא צריך, וצריך כל הזמן לפחד על העתיד, בנקודה הזו אתם מרגישים "קנאת סופרים" זאת אומרת, אנשים שגדלו בתודעה שבעצם מאוד צמצמו אותם נוצר אצלם תחושה שהצרכים שלי הם מיותרים, אסור לי לספק אותם, אני לא מספיק חשוב בשביל זה, והמצב הזה כמו שהוא יוצר בהחלט מצוקה נפשית- מצב שהאדם בעצם לא יכול לדאוג לעצמו, כי אסור לו, כאילו יש לו תמונה עצמית של מיותר, ואסור לו להיות קיים, וכשהוא רואה אנשים שהם מפנקים את עצמם וכו' יוצא לו העיניים, איך הם עושים את זה? עכשיו יש גם קיצוניות שנייה, בן אדם שמרגיש שהוא צריך לספק כל שטות שעולה לו לראש, ללא קשר לאם הוא יכול או לא, זה כבר יכול להיות הפרעה בקצה השני שהיא הרבה יותר קשה (האדם נכנס לחובות, חי כמו משוגע וכו') אבל כמו שהרמב"ם אמר דרך האמצע היא הנכונה, מצד אחד האדם צריך שיהיה לו את היכולת לדאוג לעצמו ולהבין שהצרכים שלו הם לא מיותרים וגם מותר לו לפנק את עצמו מידי פעם כי צריך גם לפעמים לתת לעצמי מצד שני לא לחיות בקיצוניות-ומצד שני לא להיות מנותק ולחשוב שאם אני צריך משהו אז המציאות צריכה ליישר קו... כתבתם שלקנות בקבוק שתייה טעים וכו', ושעד שלא יהיה לכם מליון שקל לא תוכלו לחיות ככה, זה בדיוק הבעיה, כשאדם לא רואה את עצמו בתכלס כשווה להשקעה בעיני עצמו- כי אם אני ישקיע בעצמי אני בסוף יוכל לחיות ואם אני יוכל לחיות אני יוכל גם להכניס כסף, זאת אומרת האדם יכול כל כך לצמצם את עצמו, שלדוגמא צרכים בסיסים שהם נועדו לעזור לו להרחבת הדעת, כמו פינוקים קטנים, דברים שהוא צריך נעלים בגדים וכו', ולהרגיש כשהוא קונה אותם בתכלס שמותר לו והוא שווה את זה, להינות מזה, ולא להרגיש שהוא גונב... מתוך שמחה שהוא אוהב את עצמו והחיים שהקב"ה נתן לו יפים ומותר לו גם להינות מהם.
אני חושב שלטבע החסכן שלכם יש יתרון גדול והוא כלי עוצמתי שאפשר להשתמש בו, אבל צריך לאזן אותו כדי שזה יהיה מקום שגם בונה ונותן לנפש שלכם מקום לגדול, ומצד שני תוכלו לחסוך וכו'
ואם כבר מדברים על כלכלה, במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה על איך חוסכים כל שקל, וכו' צריך להשקיע אנרגיה באיך אני מגדיל את העסק שלי מגדיל הכנסות- אם תשקיעו את אותה אנרגיה מחשבתית בזה, אני בטוח שהגדלת ההכנסות תוכל להכניס לכם הרבה יותר מכל מה שתחסכו.

 

[שון שון]

מכירה קרוב משפה עם מיליונים שחי בתודעה של צימצום וקמצנות בצורה קיצונית.
זה לא קשור למצב חיים. זה תודעה ואופי (שבטח יושב על עניינים שבנפש ולא רציונאלי)

גם אני
אולי זה אותה משפחה...

ממש הזוי משפחה מליונרית לכל דבר ועניין
שהשיח שם על כן להוציא לא להוציא נשמע כמו של משפחה בלי שקל

 

[יהודי אנ]

גם אני
אולי זה אותה משפחה...

ממש הזוי משפחה מליונרית לכל דבר ועניין
שהשיח שם על כן להוציא לא להוציא נשמע כמו של משפחה בלי שקל

חבל שהם סתם סובלים

 

[Tweenset]

עונה לכותרת האשכול -
צר לי לאכזב, אבל עושר זה מצב פיננסי.

פעם שמעתי על איזושהי גמרא שגם דנה בגובה הסכום שמי שמחזיק אותו נחשב עשיר. זה היה סביב תקציב ל300 סעודות.

נכון ש"איזשהו עשיר השמח בחלקו". אבל תכלס זה יותר מצב של אושר.

כמו שיש עשירים שאינם שמחים בחלקם, זה עדיין לא הופך אותם לעניים.
יש הרבה דרכים שונות לצבירת עושר.
אם זה לגרום לכסף לעבוד בשבילך, כדי ליצור "סוכנים" שמעשירים אותך (השקעות שונות)
אם זה שימוש בכשרון פנומנלי שאנשים מוכנים לשלם עליו, והרבה
לזכות בלוטו
כל אחד והס"ד שלו.

האם העשירים הללו יהיו מאושרים? זה כבר תלוי כמה הם שמחים בחלקם.

נקודה למחשבה: לאחרונה שמעתי על גדול בישראל ששאל אברך שהגיע אליו - כולם בריאים אצלכם? ענה לו האברך ב"ה כן.
אותו גדול אמר לו -"אתה עשיר!"

 

[יהודי אנ]

נכון שבסופו של דבר הכסף שיש לך ביד או בבנק וכו קובע אם אתה עשיר
אבל יש כאלו שבוחרים לחיות חיים שהם לא ממש תואמים את המצב הכלכלי- לדוגמה עשירים שחיים כמו עניים וכן הפוך
אני מכירה משפחה שהם חיים תמיד מהיד לפה- קונים אוכל בערך ליומיים הבאים - לדוגמה הבעל קונה פתיתים אז היום יש פתיתים לארוחת צהריים , הוא קונה קורנפלקס אז מחר יש קורנפלקס לילדים
הארונות תמיד ריקים ותמיד יש לילדים בגד אחד לשבת ו2 ליום חול
הארונות והמקרר שם כמעט ריקים
לאישה אין כסף אצלה למקרה הצורך - רק אם היא צריכה לקנות משהוא אז בעלה מביא לה כסף מדויק- זה דבר שלדעתי לא תקין כי מבוגר צריך שיהיה לו קצת כסף למקרה הצורך

והיו תקופות שהיה להם הרבה כסף והם עדיין התנהגו ככה! והיו תקופות שלא היה להם מספיק כסף והם עדיין התנהגו אותו דבר
אז מה זה אומר ? שההתנהגות עם כסף לא אומרת כלום לגבי כמה כסף אתה באמת מסוגל להוציא אלא פשוט איך אתה בוחר לחיות!
אנחנו בחרנו לחיות חיים כן בערך בהתאם למצב הכלכלי שאנחנו נמצאים בו
אבל בלי דקדוקי עניות ובלי בזבוזים מוגזמים גם כשאפשר

 

[Tweenset]

נכון שבסופו של דבר הכסף שיש לך ביד או בבנק וכו קובע אם אתה עשיר
אבל יש כאלו שבוחרים לחיות חיים שהם לא ממש תואמים את המצב הכלכלי- לדוגמה עשירים שחיים כמו עניים וכן הפוך
אני מכירה משפחה שהם חיים תמיד מהיד לפה- קונים אוכל בערך ליומיים הבאים - לדוגמה הבעל קונה פתיתים אז היום יש פתיתים לארוחת צהריים , הוא קונה קורנפלקס אז מחר יש קורנפלקס לילדים
הארונות תמיד ריקים ותמיד יש לילדים בגד אחד לשבת ו2 ליום חול
הארונות והמקרר שם כמעט ריקים
לאישה אין כסף אצלה למקרה הצורך - רק אם היא צריכה לקנות משהוא אז בעלה מביא לה כסף מדויק- זה דבר שלדעתי לא תקין כי מבוגר צריך שיהיה לו קצת כסף למקרה הצורך

והיו תקופות שהיה להם הרבה כסף והם עדיין התנהגו ככה! והיו תקופות שלא היה להם מספיק כסף והם עדיין התנהגו אותו דבר
אז מה זה אומר ? שההתנהגות עם כסף לא אומרת כלום לגבי כמה כסף אתה באמת מסוגל להוציא אלא פשוט איך אתה בוחר לחיות!
אנחנו בחרנו לחיות חיים כן בערך בהתאם למצב הכלכלי שאנחנו נמצאים בו
אבל בלי דקדוקי עניות ובלי בזבוזים מוגזמים גם כשאפשר

זה לא קשור.
גם אם יש עשירים שחיים כמו עניים - זה לא הופך אותם לעניים.
הם עשירים קמצנים ומסכנים עם בעיות נפשיות. אבל בהגדרה - עשירים.


אגב יש מושג שנקרא אלימות כלכלית. כדאי לבדוק אם זה לא המקרה.