הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
על רזיאל הוא שמע במקרה. סתם שיחת סמולטוק בהפסקה קצרה בין קידוד לקימפול.
"רציני, אתה מאמין בזה?"
"מאמין לגמרי" אמר יריב ועצם עיניים להגביר את הרושם.
עמית נשאר ספקני. ובכל אופן מצא את עצמו מתקשר וקובע תור. במזל ממש היה תור פנוי למחר.
החדר היה מלא פלקטים של עיניים שונות, שרטוטים ודיפלומות לועזיים. ניכר שהבעלים רצה לעשות רושם של דוקטור ולא של מכשף. רזיאל הציץ לתוך עיניו עם מכשור מתקדם. אחר כך הזין נתונים במחשב שעה ארוכה. לעמית היה רושם שהאבחנה הסתיימה כבר בדקה הראשונה, והוא סתם מושך את הזמן כדי שלא ירגישו שהוא לוקח 600 ש''ח על דקת עבודה.
רזיאל כנראה קורא גם מחשבות, לא רק עתידות, כי באותו רגע הוא פנה אליו.
"עמית" אמר, "אולי לא תאהב לשמוע, אבל אני רואה בבירור שאתה עומד להיפרד מכל הכסף שלך. אבל הכל. וזה יקרה בקרוב".
עמית חייך חיוך עקום. רזיאל לא התרגש. "הכסף הוא שלך. ואתה גם רוצה לדעת לאיפה ילך הכסף?"
"נו?", שאל עמית.
"לאחד בשם יוסי, הוא גר כמה קילומטרים ממך. לא רשום לך בעין כתובת מדוייקת", סיים בגיחוך.
עמית יצא אל רחוב בוגרשוב והחיוך העקום נמחק מפיו. אולי הוא כן יודע מה הוא אומר. וזה אומר שהדירה, הרכב, החסכונות, הפנסיה, ואפילו צוציק, ילכו לאיזה יוסי עלום. הזעם החל מפעפע בו. הוא לא יתן שכסף שהוא עשה בעשר אצבעותיו, ממש בעשר אצבעותיו על המקלדת, יפרד ממנו וינופף לו לשלום.
כבר מבחוץ שמע את הנביחות של צוציק. התגעגע החמוד. בפיזור נפש שפך לו דוגלי והתיישב על הכורסה. איך בדיוק הכסף יגיע לאותו יוסי, אם היה יודע היה מתגונן. אולי יוסי הוא האקר מטורף שפורץ לבנקים בשניות. אולי הוא עורך דין שיודע לתפור תיקים. אולי הוא יהפנט אותו ויחתים אותו על מסמך... די. הוא משתגע.
אין לו עם מי להתייעץ. אין אשה. אין ילדים. חברים יש רק באגד. צוציק נורא חכם אבל לא יכול להעביר את זה במילים. ואז עלה בו רעיון מופלא. יש לו מישהו נטול אינטרסים לגמרי. נס שהוא חי ב 2023. באצבעות מתוחות הקיש: מגיד עתידות אמר לי שאני עתיד להפסיד את כל הכסף בקרוב. איך אתה מייעץ לי לשמור עליו.
התשובה הגיעה תוך כמה שניות: זה מאוד לא נחמד לשמוע. האם אתה מאמין למגיד העתידות?
בטחונו התערער מעט אך הוא השיב: נאמר שכן.
הרובוט ענה: עליך לבטח את רכושך בחברת ביטוח.
עמית: לא סומך עליהם.
רובוט: מה עם להפקיד בבנק?
עמית: רוצה את הכסף קרוב אלי.
רובוט: האם אתה אדם אחראי?
עמית: בטח.
רובוט: ודאי שמעת שבנק סיליקון וואלי נפל ומנגד הביטקוין עלה. תמכור את כל הרכוש, בכסף תקנה ביטקוין, ואת הקוד של הביטקוין תשמור צמוד אליך.
עמית נהנה מעצה. חבריו לעבודה התפלאו לראות אותו מתנייד בסובארו חבוטה במקום הג'יפ המהודר. הוא הסביר להם שזו שיטה חדשה לניקוי רעלים רוחניים, משהו של גישה מינימלית לקוסמוס. את צוציק מסר לעמותה לכלבים נטושים וזה היה יום מאוד קשה לשניהם. את הקוד של הביטקוין שמר על כרטיס מיקרו sd שאוחסן בתוך הסמארטפון, שממנו כמובן לא נפרד לרגע.
כמו כל שמאלני טוב, יצא עמית בדבקות להגנה על הדמוקרטיה. באותו ערב תוכננה הפגנה אדירה בבני ברק. הוא הרגיש שתפס שני ציפורים במכה אחת. גם להפגין בעד הדמוקרטיה וגם נגד החשוכים. בתכל'ס היה די משעמם. אותם דגלים. אותם קריאות. אותם שלטים. החרדים לא שיתפו פעולה. הוא טייל בין המפגינים כשלפתע החל להשמע שיר לא מוכר בווליום גבוה. הוא הקשיב למילים. משהו על מלאכים. מלאכי השלום. איזו מחווה יפה מצד המארגנים. הוא מלאך שלום. חבל שבצד השני לא מבינים את זה. המפגין לידו התנהג קצת מוזר. הוריד את הקסדה, והתחיל למחות את העיניים ולמחוט את האף. רגשן. העסק נעשה יגע והוא שם לב שהוא רעב. לידו האיר שלט: לכבוד שבת קודש. הריח משך אותו.
זה היה וואו. חלות טריות ושחומות עם המון שומשום. מקרר ענק מלא מגוון עצום של סלטים. פלטות של דגים מסוגים שונים. רבעי עוף, חזות מוקפצים, שניצלים, נתחי בשר בקר, סיר עצום מימדים בעבע על הכירה והמוכר מזג ממנו בנדיבות לקונים שרחשו סביבו, כשהקליינט התורן מעודד אותו בקריאות קצובות: עוד קישקע, עוד קישקע. המקום עשה עליו רושם אקזוטי והוא החליט לשלוח סרטון לקבוצה. הוא שלף את הסמארטפון ופצח בסלפי: "שלום חברים אני נמצא כאן בתוככי לב בני ברק בחנות שנקראת, איך נקרא פה המקום"? "טועמיה", ענו לו חמשה בבת אחת. "חנות טועה מאה, מקום מדהים, איזה שפע, איזה ניחוחות, יש פה מאפים, דג ממולא, כיסני בשר, פיצוחים, חבר'ה מומלץ בחום", סיים את הנאום. לאכזבתו ראה בתחתית ההודעה סימן של שעון, מה שאומר שההודעה לא נשלחה. המוכר שם לב אליו. "אחי, אין'ך קליטה? תבוא אני יסדר'ך את זה".
המוכר, בחור חסידי לשעבר שכיום נותרו מחסידותו שני שרידי פאות שקופות, התגלה כמייבין. הוא שלף את מסגרת המתכת הקטנה עם הכרטיסים, הדליק כיבה שינה הגדרה, והופ, יש קליטה. בחסות הרעש איש לא שם לב לכרטיס המיקרו שגלש לו לתוך שקית קשיו מיותמת.
יוסי פישר הינו אברך כולל בני ברקי סטנדרטי. לא מופרך למצוא אותו משתלב במנחה מהירה בבית הכנסת הגדול, או מנייס בסדר שלישי. גם בבית קורה והוא משאיר כוס קפה ופירורי עוגה על השולחן בסלון, או שוכח לשים בגדים מלוכלכים בכביסה. ואף על פי כן, יש בו משהו מיוחד. הוא מכבד את השבת. החלום של כל הגיסים שיוסי יזמין אותם לשבת. חוויה גסטרונומית. חלות טריות בשפע, דגים מכל העדות, עופות בשר ותוספות, משקאות חריפים ומתוקים, פיצוחים וקינוחים חמים וקרים. ומה שמעניין, יוסי אינו אברך מבוסס. אבל הוא מתקמצן כל השבוע, כדי שבשבת יוכל להתענג ולענג.
באותו יום ששי הכל כבר היה ערוך. על הכיריים התעשייתיות עמדו חמישה סירים, ובתנור נאפו עוד כמה מגשים. יוסי שפך את הפיצוחים לצלחת ייעודית, מחולקת לארבע. משהו היה חסר לו. קשיו. הקשיו בחנות הרגילה לא היה טרי והוא תכנן ללכת למקום אחר אך שכח. אבל שבת בלי קשיו?
"לאה'לה אני הולך רגע", פלט ורץ למטה. השעה כבר היתה סמוכה לשבת והוא חישב בקדחתנות להיכן לפנות. הפור נפל על טועמיה. חנות סבירה סך הכל. המוכר כבר עמד להגיף את הסורגים. "קשיו? בעיקרון נגמר אבל יש פה איזה שקית שמישהו שכח". יוסי שילם ורץ הביתה להשלים את ההכנות.
* * *
ראש הכולל להלכות שבת הלכה למעשה, הגאון רבי יוסף פישר שליט"א, סקר את חברי הכולל בסיפוק. כולם עמדו בכור המבחן בהצלחה. לרגל זה ולכבוד סיום המסכת נערכה סעודת מצווה בפאר והדר. הוא יישר את העניבה ונטל לעצמו קשיו.
"רציני, אתה מאמין בזה?"
"מאמין לגמרי" אמר יריב ועצם עיניים להגביר את הרושם.
עמית נשאר ספקני. ובכל אופן מצא את עצמו מתקשר וקובע תור. במזל ממש היה תור פנוי למחר.
החדר היה מלא פלקטים של עיניים שונות, שרטוטים ודיפלומות לועזיים. ניכר שהבעלים רצה לעשות רושם של דוקטור ולא של מכשף. רזיאל הציץ לתוך עיניו עם מכשור מתקדם. אחר כך הזין נתונים במחשב שעה ארוכה. לעמית היה רושם שהאבחנה הסתיימה כבר בדקה הראשונה, והוא סתם מושך את הזמן כדי שלא ירגישו שהוא לוקח 600 ש''ח על דקת עבודה.
רזיאל כנראה קורא גם מחשבות, לא רק עתידות, כי באותו רגע הוא פנה אליו.
"עמית" אמר, "אולי לא תאהב לשמוע, אבל אני רואה בבירור שאתה עומד להיפרד מכל הכסף שלך. אבל הכל. וזה יקרה בקרוב".
עמית חייך חיוך עקום. רזיאל לא התרגש. "הכסף הוא שלך. ואתה גם רוצה לדעת לאיפה ילך הכסף?"
"נו?", שאל עמית.
"לאחד בשם יוסי, הוא גר כמה קילומטרים ממך. לא רשום לך בעין כתובת מדוייקת", סיים בגיחוך.
עמית יצא אל רחוב בוגרשוב והחיוך העקום נמחק מפיו. אולי הוא כן יודע מה הוא אומר. וזה אומר שהדירה, הרכב, החסכונות, הפנסיה, ואפילו צוציק, ילכו לאיזה יוסי עלום. הזעם החל מפעפע בו. הוא לא יתן שכסף שהוא עשה בעשר אצבעותיו, ממש בעשר אצבעותיו על המקלדת, יפרד ממנו וינופף לו לשלום.
כבר מבחוץ שמע את הנביחות של צוציק. התגעגע החמוד. בפיזור נפש שפך לו דוגלי והתיישב על הכורסה. איך בדיוק הכסף יגיע לאותו יוסי, אם היה יודע היה מתגונן. אולי יוסי הוא האקר מטורף שפורץ לבנקים בשניות. אולי הוא עורך דין שיודע לתפור תיקים. אולי הוא יהפנט אותו ויחתים אותו על מסמך... די. הוא משתגע.
אין לו עם מי להתייעץ. אין אשה. אין ילדים. חברים יש רק באגד. צוציק נורא חכם אבל לא יכול להעביר את זה במילים. ואז עלה בו רעיון מופלא. יש לו מישהו נטול אינטרסים לגמרי. נס שהוא חי ב 2023. באצבעות מתוחות הקיש: מגיד עתידות אמר לי שאני עתיד להפסיד את כל הכסף בקרוב. איך אתה מייעץ לי לשמור עליו.
התשובה הגיעה תוך כמה שניות: זה מאוד לא נחמד לשמוע. האם אתה מאמין למגיד העתידות?
בטחונו התערער מעט אך הוא השיב: נאמר שכן.
הרובוט ענה: עליך לבטח את רכושך בחברת ביטוח.
עמית: לא סומך עליהם.
רובוט: מה עם להפקיד בבנק?
עמית: רוצה את הכסף קרוב אלי.
רובוט: האם אתה אדם אחראי?
עמית: בטח.
רובוט: ודאי שמעת שבנק סיליקון וואלי נפל ומנגד הביטקוין עלה. תמכור את כל הרכוש, בכסף תקנה ביטקוין, ואת הקוד של הביטקוין תשמור צמוד אליך.
עמית נהנה מעצה. חבריו לעבודה התפלאו לראות אותו מתנייד בסובארו חבוטה במקום הג'יפ המהודר. הוא הסביר להם שזו שיטה חדשה לניקוי רעלים רוחניים, משהו של גישה מינימלית לקוסמוס. את צוציק מסר לעמותה לכלבים נטושים וזה היה יום מאוד קשה לשניהם. את הקוד של הביטקוין שמר על כרטיס מיקרו sd שאוחסן בתוך הסמארטפון, שממנו כמובן לא נפרד לרגע.
כמו כל שמאלני טוב, יצא עמית בדבקות להגנה על הדמוקרטיה. באותו ערב תוכננה הפגנה אדירה בבני ברק. הוא הרגיש שתפס שני ציפורים במכה אחת. גם להפגין בעד הדמוקרטיה וגם נגד החשוכים. בתכל'ס היה די משעמם. אותם דגלים. אותם קריאות. אותם שלטים. החרדים לא שיתפו פעולה. הוא טייל בין המפגינים כשלפתע החל להשמע שיר לא מוכר בווליום גבוה. הוא הקשיב למילים. משהו על מלאכים. מלאכי השלום. איזו מחווה יפה מצד המארגנים. הוא מלאך שלום. חבל שבצד השני לא מבינים את זה. המפגין לידו התנהג קצת מוזר. הוריד את הקסדה, והתחיל למחות את העיניים ולמחוט את האף. רגשן. העסק נעשה יגע והוא שם לב שהוא רעב. לידו האיר שלט: לכבוד שבת קודש. הריח משך אותו.
זה היה וואו. חלות טריות ושחומות עם המון שומשום. מקרר ענק מלא מגוון עצום של סלטים. פלטות של דגים מסוגים שונים. רבעי עוף, חזות מוקפצים, שניצלים, נתחי בשר בקר, סיר עצום מימדים בעבע על הכירה והמוכר מזג ממנו בנדיבות לקונים שרחשו סביבו, כשהקליינט התורן מעודד אותו בקריאות קצובות: עוד קישקע, עוד קישקע. המקום עשה עליו רושם אקזוטי והוא החליט לשלוח סרטון לקבוצה. הוא שלף את הסמארטפון ופצח בסלפי: "שלום חברים אני נמצא כאן בתוככי לב בני ברק בחנות שנקראת, איך נקרא פה המקום"? "טועמיה", ענו לו חמשה בבת אחת. "חנות טועה מאה, מקום מדהים, איזה שפע, איזה ניחוחות, יש פה מאפים, דג ממולא, כיסני בשר, פיצוחים, חבר'ה מומלץ בחום", סיים את הנאום. לאכזבתו ראה בתחתית ההודעה סימן של שעון, מה שאומר שההודעה לא נשלחה. המוכר שם לב אליו. "אחי, אין'ך קליטה? תבוא אני יסדר'ך את זה".
המוכר, בחור חסידי לשעבר שכיום נותרו מחסידותו שני שרידי פאות שקופות, התגלה כמייבין. הוא שלף את מסגרת המתכת הקטנה עם הכרטיסים, הדליק כיבה שינה הגדרה, והופ, יש קליטה. בחסות הרעש איש לא שם לב לכרטיס המיקרו שגלש לו לתוך שקית קשיו מיותמת.
יוסי פישר הינו אברך כולל בני ברקי סטנדרטי. לא מופרך למצוא אותו משתלב במנחה מהירה בבית הכנסת הגדול, או מנייס בסדר שלישי. גם בבית קורה והוא משאיר כוס קפה ופירורי עוגה על השולחן בסלון, או שוכח לשים בגדים מלוכלכים בכביסה. ואף על פי כן, יש בו משהו מיוחד. הוא מכבד את השבת. החלום של כל הגיסים שיוסי יזמין אותם לשבת. חוויה גסטרונומית. חלות טריות בשפע, דגים מכל העדות, עופות בשר ותוספות, משקאות חריפים ומתוקים, פיצוחים וקינוחים חמים וקרים. ומה שמעניין, יוסי אינו אברך מבוסס. אבל הוא מתקמצן כל השבוע, כדי שבשבת יוכל להתענג ולענג.
באותו יום ששי הכל כבר היה ערוך. על הכיריים התעשייתיות עמדו חמישה סירים, ובתנור נאפו עוד כמה מגשים. יוסי שפך את הפיצוחים לצלחת ייעודית, מחולקת לארבע. משהו היה חסר לו. קשיו. הקשיו בחנות הרגילה לא היה טרי והוא תכנן ללכת למקום אחר אך שכח. אבל שבת בלי קשיו?
"לאה'לה אני הולך רגע", פלט ורץ למטה. השעה כבר היתה סמוכה לשבת והוא חישב בקדחתנות להיכן לפנות. הפור נפל על טועמיה. חנות סבירה סך הכל. המוכר כבר עמד להגיף את הסורגים. "קשיו? בעיקרון נגמר אבל יש פה איזה שקית שמישהו שכח". יוסי שילם ורץ הביתה להשלים את ההכנות.
* * *
ראש הכולל להלכות שבת הלכה למעשה, הגאון רבי יוסף פישר שליט"א, סקר את חברי הכולל בסיפוק. כולם עמדו בכור המבחן בהצלחה. לרגל זה ולכבוד סיום המסכת נערכה סעודת מצווה בפאר והדר. הוא יישר את העניבה ונטל לעצמו קשיו.
נערך לאחרונה ב:
Reactions: אינטקסט, ב.ש.א., פנחס שמחה ועוד 12 משתמשים15 //