שיתוף - לביקורת ספר תורה מושלך ארצה

  • הוסף לסימניות
  • #1
קטע שכתבתי בעבר בפורום אחר, מוגש לפניכם עם שיפורים וחידודים .
***

ערב יום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים – שניות אחדות לפני תפילת כל נדרי,

שקט השתרר בהיכל בית המדרש, רב בית הכנסת עלה על המדרגות המובילות אל ארון הקודש וקיבל את ספר התורה מהגבאי המסור, אחריו עלה ר' חאצקל, מזקני בית המדרש לקבל גם הוא את אחד משלושת ספרי התורה,

הוא פנה לאחוריו כדי לרדת חזרה אל במת בית הכנסת, אך כנראה שמפאת גילו הוא לא נזהר מספיק, ומדריגה אחת הוא פיספס, מעד והחליק על הריצפה

השקט השתלט על היכל בית הכנסת לרגע אחד בלבד, ולאחריו הוא נבעט החוצה עם הצעקות והויכוחים, "הספר תורה על הרצפה" "הוא כן נפל! אני ראיתי" טען בלהט אחד מאלו שהתירו להתפלל איתם ביום כיפור, "צריך לצום" צקצק בלשונו צקצקן שני.

הסקרנים כבר התגודדו סביב הישיש והספר תורה, נהנים מהאקשן, "זה סימן רע לכל השנה!" הכריז "גאון" נוסף, שהוכיח למי ניתנה הנבואה.

מירכתי בית המדרש, קם מתפלל אחד ממושבו, רץ אל עבר ארון הקודש, לא, הוא לא היה מאותם סקרנים מטופשים שנהנו משכחת יום הדין, הוא בסך הכל נגש לר' חאצקל המסכן, הושיט לו יד, ועזר לו לקום מהרצפה הקרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
קטע מרטיט!
באמת עצוב שאנשים עסוקים בדברים שקשורים לאגו של עצמם ובגלל זה שוכחים שגם אלו שמסביבם הם אנשים...
מחכים ומעורר בהחלט.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת ראש חודש
שביב של התרגשות אחז בנו כשעמדנו מול הבנין הנאה בפאתי עיר העכברים, שבת שבע ברכות לאחד מידידינו הטובים, מי שפקפק בנדיבות ליבם של בני תימן כנראה לא יהיה איתנו באותה השבת, שבת של רוחב לב ונדיבות - לעיתים מוגזמת, שפע רב ואוכל משובח.

השבת ירדה על העולם, הרחובות לבשו לבן, בתי הכנסת התמלאו מתפללים, שירת לכה דודי הדהדה ברחובות, הספרדים בבית הכנסת הישן כבר סיימו את תפילתם המוקדמת,

אנחנו נכנסו בהיסוס מה אל מקום התפילה שיועד עבור חוגגי שבת השבע ברכות, מה אומר לכם, מימי לא חזיתי בתימנים רבים כל כך הנאספים במקום אחד, הם בירכו אותנו בחיוך ואנחנו תמהנו על פרצופו החושש של החתן היקר שהבהב מקדמת בית התפילה.

מהר מאד הובררו לנו הדברים, עפ"י מנהגם, חייב החתן לגשת כחזן בכל תפילות השבת, קצת בעיה בהתחשב באפיו הצנוע של חתנינו ובנוסח התפילה הנרגש של בני עדת תימן היקרים.

ערבית עברה די מהר, אני הרגשתי כנכרי הנגרר אל בית תפילה יהודי ואינו מבין מילה מתפילת המתפללים, המבטא והנוסח גרמו לי לאבד את הקצב בזריזות ונאלצתי לסמוך על חוש הדמיון המעורער שלי - הלצה שהתבררה כטעות מוחלטת.

סעודות שבת תובלו ביד נדיבה בזמירות ובפסוקים והכל באותה הטעמה ובאותה המנגינה המונוטונית הייחודית; עקצוץ קל החל לדגדג בקדמת מצחי, התעלמתי ממנו.

למחרת התחמקנו באלגנטיות מתפילת שחרית שהחלה ב 7:00 והלכנו ב 9:00 לשטיבל הסמוך הידוע באיכות תפילותיו וכשחזרנו נוכחנו לגלות שידידינו היקרים אוחזים עדיין בתרגום קריאת התורה,
כעבור שעה וחצי כשסחרחורת בראשינו דרדרנו את המדרגות לסעודת השבת שרוויה הייתה בדברי תורה ובשירים - כולם באותה המנגינה הידועה,
העקצוצים במצחי גברו והפכו לכאב קל. הסעודה הסתיימה.

למנחה של שבת שוב הוגש החתן כחזן ואף כבעל קורא,
בסעודה שלישית הוכפל מספר הזמירות והכאב המעקצץ במצחי החל פועם בעוצמה, מיששתי את מצחי והרגשתי כמין שתי שפיצונים קטנטנים מבצבצים ממצחי, בעיני המטושטשות אני רואה את הסועדים מברכים יחדיו את ברכת המזון באותה המנגינה ובאותו הקצב, החתן כבר התעטף בטלית התימנית המעוטרת כמתכונן לגשת חזן לתפילת ערבית של מוצאי שבת, רוח קלה החלה לנשב בתוכי בהתרגשות, ספרתי את השניות ובתוך כך אני רואה את הדוד המבוגר מניף את ידיו וזועק: 'ההאאעעעעע!! ראש חודש!!'
מיד נעמדו כל התימנים על רגליהם והחלו לשורר את מזמור 'ברכי נפשי'.

השפיצונים במצחי פרצו בפתאומיות והזדקרו כקרניים ארוכות.
נמלטתי מבית התפילה.
היום ג' בכסלו הוא יום פטירתה השלישי של הרבנית שולמית אזרחי א"ח למרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל.
רבים הדברים שנאמרו מן הדברים שלא נאמרו, אך אני אביא מקצת ממה שראו עיני בזמן הקצר בו זכיתי להצטופף בצילם של גדולים.

ליל שבת אחרי תפילת ערבית, עוד המוני הבחורים והאברכים עוברים להתברך בברכת שבת שלום מראש הישיבה זצ"ל, נפנים מקצתם אל דירת הרב בה ישובה הרבנית במרכז השולחן הארוך, סביבה ישובים בחורים, מהם צעירים, מהם מבוגרים, הזדמנות חביבה לצפות בבני הקיבוץ הכבושים נכפפים יחד עם בני ש"ב הצעירים ויחדיו מתברכים מהרבנית,
הרבנית נפנתה אל אחד מהם ושאלה בשלום אביו שנפל למשכב, לאחר מכן בירכה את האחר בזיווג הגון תוך שהיא משפיעה עליו מחמאות לרוב עד שפניו האדימו.
רבים הבחורים שהרגישו בני בית אצל מרן זצ"ל ק"ו אצל הרבנית שלא רק היתה מברכת אותם, אלא היתה להם כאם, מתעניינת, מחזקת, מתפללת, מעודדת, מחמיאה ומפרגנת.

ימיה האחרונים זכורים לי יותר, באחר מימי החנוכה יצאנו כתריסר בחורים אל בית החולים שם היתה מאושפזת בעקבות זיהום קל בכדי לערוך מיני מסיבת חנוכה, הרבנית שהיתה מחוברת לאינפוזיה וסבלה מכל מיני מכאובים התעניינה בדבר אחד: מי יכין את הלאטקעס המסורתיות לבחורים, בכל שנה ביום מסיבת החנוכה היתה הרבנית עומדת שעות רבות על אף גילה המופלג ובעיותיה הרפואיות ומטגנת מאות לאטקעס שאף פעם לא הספיקו, מתוקים הם מדבש למרות מליחותם, כך בשנתה האחרונה שהיתה רתוקה לבית החולים ויסוריה סובבים אותה כדברים, חיוך ננסך על פניה ודאגה אחת בראשה: מי יכין את הלאטקעס, אחר כך התענינה בשיעור כללי האחרון, האם השתתפו הבחורים והאם היה ברען בבית המדרש, לא ניתן היה לנחש שבאותה העת ננקב גופה ככברה כשלא הצליחו הרופאים לחברה אל העירוי.

בימים הבאים נתדרדר מצבה עד כי אבדה הכרתה ועדיין היתה מגיבה מעט לסביבה עד שבת אחה"צ שאמרה את מילותיה האחרונות 'דחה אדמון בצל צלמון' ושוב לא יספה לדבר. לאחר ימים אחדים השיבה לבוראה את נשמתה הטהורה.
אפשר שהלווייתה כאובה היתה יותר מהלוויית בעלה מרן ראש הישיבה זצ"ל שנערכה שנה אחרי,
לא אשת חבר בלבד היתה, אלא דמות לכשעצמה. אם הישיבה ורבנית בכל נימי גופה.
ת.נ.צ.ב.ה.
שיתוף - לביקורת סתם עוד חודש
אין לו חשק לעבור דף בלוח השנה.
אין לו חשק לראות את הדף האחרון. להזמין לוח שנה חדש. לבדוק באיזה יום נופל ראש השנה.
הוא רוצה שזה יהיה סתם עוד חודש, כמו שבט. כמו אייר. סתם כזה רצף של ימים שיש בהם שבתות וימי שלישי, שעות יום ושעות לילה ודברים רגילים.
כל בוקר לקום לארוחת בוקר של חביתה ולחם, לא קוגל וקפה ממיחם.
לא לתכנן טיולים של חול המועד, לא להסתובב בשבילים זרים.

רוצה את השקט שלו.
שקט בלי אף "קולולו" מעזרת הנשים. בלי אף הקפה סביב ספר תורה ובלי אף כיבוד במפטיר יונה.
הוא רוצה לשבת על כיסא שמותאם לשרירים החלשים שלו, ולא על כיסאות בית הכנסת המכובדים.
הוא רוצה ללכת לחברים הרגילים שלו, אלו שגרים איתו בדירה.
אלו שמותר לידם לנפנף בידיים כשמתרגשים, ומותר להגיד "יש לי התקף חרדה" כשמישהו מדליק מוסיקה.
רוצה את המקום שבו מותר לו לאהוב רק 7 מאכלים, ומותר להיות אדם ששונא בצל באוכל.
רוצה להמשיך להיות שייך לאותם אנשים שכמוהו, חושבים שמילים הן יקרות מכדי לבזבז אותן על "מה נשמע" ושקרים לבנים.

אבל האנשים שאיתו בדירה, אלו שכמוהו - לא שומרים שבת ולכן הוא לא יכול להיות לידם בראש השנה.
והם אוהבים אותו בדרכם האוטיסטית והפשוטה, אבל לא יכולים להבין למה הוא נלחם ללכת לרקוד בשמחת בית השואבה.
למה ללכת לטייל עם המשפחה המורחבת, למרות שיש לו יותר ממאה אחיינים.
למה הוא מתעקש לבוא גם כששואלים אותו מתי יהיו לו ילדים.
למה להיות במקום שבו אומרים שהוא נראה רגיל כל כך, אז למה הוא לא בא כל שבת.
למה ולמה ולמה.

הם לא שואלים, ברור. שאלות כאלה הן השאלות של הנורמליים. האלה שהם לא "בתפקוד גבוה" אלא פשוט מתפקדים.
אלה שלא גרים עם "אנשים כמותם" אלא עם המשפחה וליד השכנים.

אז הוא נשאר לבד.
בודד בכל העולמות.
ובכל ראש חודש אלול קשה לו להפוך את הדף האחרון בלוח השנה.
וזה, אצלו, הבכי של אלול.

בכל בית כנסת יש לפחות אחד כזה. בתפקוד גבוה, כזה שנראה "קצת מוזר אבל בסדר". לרוב הוא יסתיר את האבחנה, את המרחק מהקהילה.
והלוואי והאחד הזה קורא את הפוסט הזה.
אין לי דבר להציע לו מלבד - שתיקות ומילים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה