פוליטי משפט נתניהו

  • הוסף לסימניות
  • #2
אבי גרינצייג: אולי התשובה הכי חשובה והכי דרמטית עד עכשיו - תובעת: איך המתנות שהיקפם לדבריך עלה ועלה השפיע על הקשר בינך ובין נתניהו? מילצ'ן: זה לא השפיע. עד החקירה לא עבר לי בראש שיש בעיה עם החברות שלנו. לי אין מושג מה כמה איך.

עמית סגל: מתוך העדות של מילצ׳ן - השופטים: למה אף פעם לא אמרת לא (לבקשות בני הזוג), אלא תמיד אמרת כן. מילצן: לא רציתי לומר לא. מאותה סיבה שאמרתי כן. כבוד בית המשפט נתתי ולא רציתי לומר לא. אני לא יודע מה אני יכול לעזור כאן.מאותה הסיבה שאמרתי כן היינו חברים ושמחתי לתת להם מתנות. ליאת בן ארי: הייתה עוד סיבה? מילצן: לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
IMG_20230625_174805.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
היום השני בעדותו של מילצ'ן: "פניתי לכל העולם ואחותו כולל נתניהו". ביקשתי עזרה מיאיר לפיד
ארנון מילצ'ן טען בפתח עדותו היום כי תמיד הסכים לתת מתנות לבני הזוג נתניהו משום "שהיינו חברים ושמחתי לתת מתנות". בנוסף טען מילצ'ן כי "נתניהו מעולם לא הביא לו מתנות". כמו כן טען כי שלא סייעו לו בחוק ש"היה נותן לי להישאר בישראל, לשלם מיסוי בישראל, הילדים ילכו לבי"ס וידעו עברית, לקחו את זה ממני". האם זו העדות שאמורה להכניס את ראש הממשלה לכלא? איפה ההוכחה שנתניהו סייע למילצ'ן במשהו? כל הפרטים מהיום השני לעדות מילצ'ן:
לאחר היום הראשון והדרמטי בעדותו של העד המרכזי בתיק 1,000 כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשיכה היום בברייטון באנגליה עדותו של המיליארדר ארנון מילצ'ן.

אחרי שאתמול התחיל מילצ'ן בטענה כי הוא אינו זוכר ובסוף היום לא בדיוק הצליחה התביעה לגרום לציבור לראות שיש פה הוכחות איומות כנגד ראש הממשלה היום באישור בית המשפט התובעת ליאת בן ארי דואגת להזכיר לו מיד את פרטי החקירה היכן שהוא מתקשה לזכור.

מילצ'ן הודיע בתחילת עדותו כי נאסר עליו ע"י התביעה להסתכל על רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו.
התובעת ליאת בן ארי שאלה את מילצ'ן לגבי הויזה. מילצ'ן השיב "בעקבות תוכנית עובדה עם אילנה דיין. יכול להיות שדיברתי יותר מדי, באתי לחדש, חידשו לי לשנה בלבד, הטריד אותי, הסבירו לי שהם בודקים, התוכנית טלטלה אותם קצת את האמריקאים".
מילצ'ן המשיך "אז פניתי לכל העולם, היה מאוד מעליב מבחינתי שאני צריך לבקש ויזה לעשר שנים כמו כולם, ומקבל עונש על מה שדברתי ומה שעשיתי למען המדינה".
מילצ'ן המשיך "דיברתי עם דן שפירו. תשלח את הדס לקונסוליה, ויזה, דרכון חדש עם ויזה לשנה, זה היו כמה חודשים, שלא הבנתי איך אף אחד לא עוזר לי בנושא הזה. זה פגע, די פגע בי, באמנדה. בשלב מסוים, כולם סיפרו שג'ון קרי. קרי לא היה מעורב מעולם חוץ מזה שחשב שיוכל לעזור".
מילצ'ן הסביר "רון דרמר עשה סדר פסח והזמין את קרי, התקשר אמר אולי תבוא לשבת לידו, לא באתי, לא שמעתי, אחרי כמה חודשים קיבלתי ויזה לעשר שנים, לא יודע מי פעל מאחורי הקלעים".
מילצ'ן מעיד על האירועים שקרו לפני כעשור ועד כה התביעה לא מצליחה להוציא ממנו אקדח מעשן. האם זו העדות שאמורה להכניס את ראש הממשלה לכלא? איפה ההוכחה שנתניהו סייע למילצ'ן במשהו? לא חבל על הזמן של כולנו. כל הפרטים מהיום השני לעדות מילצ'ן.
עם כל העולם ואחותו
בן ארי שאלה "רוצה לחלק לשני חלקים, עם מי דיברת בשני המקרים? עם מי דיברת בנושא הויזה אם בכלל לאורך כל התקופה? מילצ'ן השיב "עם כל העולם ואחותו"
בן ארי שאלה "האם שוחחת עם נתניהו? עו"ד עמית חדד התנגד.
מילצ'ן השיב לאחר התערבות השופטים. "כל העולם ואחותו, כולל נתניהו, הייתי במצוקה, שאלתי ביקשתי". בן ארי שאלה "תוכל לפרט שמות?"
מילצ'ן השיב "רון דרמר, נתניהו, היה מישהו עם כיפה. מה שמו שהיה, היה בלשכה של רה"מ, אח"כ הפנו אותי למישהו בלשכה".

בן ארי מה היה החשש שלך? מילצ'ן השיב "החשש שתרגמו את התוכנית של אילנה דיין, עשו ממני מרגל ומבריח א-לוקים יודע. על הגב של האמריקאים". בן ארי שאלה "מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה יוצא מהקונסוליה?"
מילצ'ן: הדבר הראשון? הולך לשירותים. לא יודע אם ראשון או שני. פניתי לדן שפירו, ולמר נתניהו רה"מ"
חדד התנגד וטען כי מטעים את העד. השופט בר-עם דרש "אדוני יישב".
מילצ'ן המשיך "הייתה בקשה שלי, אם יכול לעזור לי, הוא לא עזר כי לא יכל". בן ארי שאלה "מה אמר?" מילצ'ן השיב "תתקשר לשפירו, דן שפירו השגריר". בן ארי חזרה ושאלה "זה מה שאומר?" מילצ'ן השיב "לזכרוני".
בן ארי: "האם אמר לך שהוא ידבר עם מישהו?" מילצ'ן השיב "אומר לי תן לי לבדוק. זה לא היה טוב לאף אחד, המצב הזה, למדינה".
בן ארי המשיכה "ואז מה קורה?" מילצ'ן השיב "דן שפירו מתקשר, ואומר הכל בסדר תשלח מחדש, תקבל. הייתי בדרום אפריקה, ואז הבאתי דרכון, לקבל את הוויזה, היא קיבלה ויזה לשנה"
מילצ'ן: "הסיפור של הויזה, אנשים חושבים שלקחו לי". בן ארי שאלה "למה הוויזה הייתה חשובה לך? מילצ'ן השיב "כל העסקים שלי היו, עדיין, בארה"ב, לא כולם, רובם, לכן לבוא עם ויזה של שנה, ולא לדעת אם מחודשת, אני בעסקים, אף אחד לא שאל אותי".
בן ארי: בשלב השני - מה התחושה שלך כשאתה מקבל ויזה רק לשנה. מילצ'ן: "גם נעלבתי, וגם חששתי, של מה שקרה ואיך פתאום". בן ארי שאלה "הדס קליין מביאה לך את הדרכון עם הוויזה, מה אתה עושה בשלב הזה, עם מי אתה משוחח. קיבלת ויזה לשנה, אתה בדרום אפריקה".
מילצ'ן: "מניח שפניתי לכל מי שמכיר, שיכול לעזור, נתניהו, דרמר, כל מי שיש לו נגישות לממשל האמריקאי" "ובהמשך?" "בהמשך קיבלתי לכל החיים".
בן ארי: "הזכרת את ג'ון קרי". מילצ'ן השיב "ג'ון קרי התקשר אלי יום אחד. אמר לי אני רוצה להכיר אותך, שמעתי עליך הרבה, בוא תפגוש אותי במלון קרלייל. די שמחתי התרגשתי. פגשתי את ג'ון קרי, התיידדנו, עד היום חברים קרובים מאוד מאוד מאוד, ואז הסבירו לי שאין לו שום אפשרות לעזור בנושא הוויזה, הוא היה שר החוץ האמריקאי".
בן ארי: "אתה אומר שדיברת עם כל העולם ואחותו לגבי הוויזה, אתה זוכר אנשים נוספים ששוחחת, דיברת על גיל שפר, שפירו, קרי, נתניהו, דיברת על עוד מישהו עם כיפה. היה עוד גורם שאתה שוחחת אותי או הדס שוחחה איתו?" מילצ'ן השיב "לא זוכר".
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חכמי חלם

לירן תמרי: ‏הרכב בית המשפט המחוזי הורה לערוך את המשך הדיון בעדותו של מילצן בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום בשל נגיעה בנושאים של ביטחון המדינה.
רק שכחו שכל הדיון מועבר מבריטניה בזום….כמה מאובטח
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
e86ed46671784badfbc7.jpg
ארנון מילצ'ן מעיד | צילום: Alex Kolomoisky/POOL
הבוקר (שלישי) בברייטון שבאנגליה, החל היום השלישי לעדותו של המיליארדר ארנון מילצ'ן בתיקי ראש הממשלה נתניהו. העדות נפתחה עם המשך החקירה הראשית על ידי הפרקליטות ובהמשך היום תחל החקירה הנגדית על ידי צוות ההגנה הכולל את עו"ד עמית חדד, נועה מילשטיין וישראל וולנרמן.
מילצ'ן בעיד לגבי מעורבותו בשיח מול ידיעות אחרונות והחשדות הכבדים העולים ממנו שנכללו במסגרת 'תיק 2000'. בן ארי הקריאה שיחה בין ניר חפץ למילצ'ן בנוגע ל'ישראל היום' ו'ידיעות אחרונות'.
הוא נשאל מדוע הוא וניר חפץ מעורבים בשיח הזה? (בין נתניהו לעורך ידיעות אחרונות, נוני מוזס).
בתשובתו השיב כי היה מעורב בגלל קרבתו לרה"מ ורעייתו. לדבריו, היה לו חשוב שהם לא יעברו את הסבל שהם טוענים שהם עוברים מנוני. ישראל היום הפך למאזן האימים. מילצ'ן הוסיף כי נתניהו ורעייתו הם אלה שביקשו ממנו להתערב בנושא.
ש: על מה בעצם היה השיח בינכם?
ת: איך מגיעים לנוסחה שתתאים, של 'חיה ותן לחיות'. הווה אומר שתהיה נוסחה מקובלת על שני הצדדים. אם ישמרו על ההגבלות של המספרים הללו (העותקים שמחולקים חינם מידי יום שישי) ובמידה ואכן כולם ישמרו על מה שהבטיחו אז חלק מהעסקה תהיה לא לפגוע בראש הממשלה ואשתו.
ש: מי לא יפגע?
ת: נוני מוזס, עורך 'ידיעות אחרונות'.
ומילצ'ן ממשיך. "הערכה שלי שמכיוון שהייתה ידידות מאוד קרובה בין אדלסון לנתניהו, אדלסון העריך שאם הוא יידחף, נתניהו יתערב לטובתו ויביא להסכם בין שני הצדדים".
בשלב זה התובעת, ליאת בן ארי, שאלה: "אתה שוחחת עם גורמים אחרים על זה? שמעת ממישהו על זה?". ומילצ'ן השיב: "חוץ מהמעגל הקרוב, החברים הקרובים של בלפור. בעיקר הארי, הוא היה מאוד אמין על נוני".
בן ארי ממשיכה ומקריאה ציטוטים נוספים של מילצ'ן: "אני לא אשב בבית סוהר לא בשביל ביבי ולא בשביל אף אחד".
עוד אמר מילצ'ן על נתניהו: "הוא היה זה שחטף כל היום, מניח שסבל לראות את אשתו, אפילו התקפות סמויות, דבר שני זאת דרך להכניס סעיף אם יש הסכם"
‏‎ובהמשך לכך, שאלה בן ארי: מה שמעת מנתניהו על 'תפיסת הכוח' של מוזס?
ומילצ'ן ענה: "כל מי שקורא עיתונות ידע, המדיה הכי מוצלחת, ולכן אם יהיה שלום עם שלדון, כל דבר שיביא לזה שהוא יפסיק את ההתקפות, זה היה מובן מאליו שנוני מוזס שולט במדיה, היה הכוח הכי חזק. נתניהו רק רצה שמוזס יעלם לו מהחיים"
מילצ'ן: "לא רק בגלל חברות, אלא גם לא יכולתי לראות שראש הממשלה כל פעם מוטרד מהבוקר עד הערב ולא נותנים לו לעשות את עבודתו, וכשבבית בוכים זה לא עזר לו".

 
  • הוסף לסימניות
  • #8
למישהו יש פרשנות מהיום על העדות?
אתמול ושלשום התפרסמו שפע של פרשנויות. היום דממה (לפחות באתרים החרדים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
איך פרשנו אתמול ושלשום?
למשל כאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #11

רוני אלשיך בהתבטאות מדהימה בגלצ : ״אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר, שהמפלגה לא תגיד שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר''​



רוני אלשיך בהתבטאות מדהימה בגלצ על הסיבה שהמשפט הסתבך: ״אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר, שהמפלגה לא תגיד שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר ומישהו אחר ייכנס לשלטון״.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
השר משה ארבל מש"ס הגיב לדבריו של רוני אלשיך בגלי צה"ל, "דבריו של מר רוני אלשיך בגלי צה"ל הבוקר לפיהם תכנית העבודה היתה להדיח ראש ממשלה נבחר מתפקידו ותרחיש הייחוס היה אולמרט מדאיגים כל מי שחפץ לחיות במדינה דמוקרטית".

"דברים איומים אלו כנגד ליבת המשטר הדמוקרטי ראויים להיכנס לתכנית הלימוד באזרחות. ולהיות תמרור אזהרה לכולנו, תומכי הממשלה ומתנגדיה. מדיניות הפלת שלטון נבחר באמצעות הפללה היא הסכנה הגדולה ביותר לשלטון דמוקרטי".
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
השר יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית הגיב "ההתבטאות של רוני אלשיך כרגע בגלצ שופכת אור ובעיקר חושך על ההתנהלות ההזויה של גורמי אכיפת החוק במשפט רוה"מ נתניהו. חוץ מלהגיד 'ניסינו לעשות הפיכה שלטונית' הוא אמר בעצם הכל".
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר גינה את דבריו של המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך בגלי צה"ל.

"אלשיך מודה היום בקולו שניסה לבצע הפיכה שלטונית באמצעות חקירות וכתב אישום. לא אכפת לו מהדמוקרטיה, לא אכפת לו מהחוק, וכל מה שרצה זה רק להדיח ראש ממשלה מכהן שנבחר בבחירות דמוקרטיות, באמצעים לא דמוקרטיים. לא פלא שהם פוחדים כל כך מהרפורמה המשפטית שתיקח את הכוח מהאוליגרכיה ותחזיר אותו סוף סוף לעם".
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב לדבריו, גבירותיי ורבותיי, אזרחי ואזרחיות ישראל. יום עצוב למדינת ישראל. יש פה מספר גורמים שחברו יחד כדי לנצח את הדמוקרטיה ולבצע הפיכה".

סמוטריץ' הוסיף "פקידים ומפקדים לשעבר שניסו בזמן תפקידם לבצע מהלכים כדי להחליף שלטון וכשלו, חברו יחד ומנסים גם כעת לנצח את דברו של הבוחר הישראלי. גם הפעם הם יכשלו. מערכת האכיפה והמשפט בישראל זקוקים לשידוד מערכות, אנו מובילים את התיקונים הללו כדי למנוע הישנות של מהלכים אנטי דמוקרטים כאלו בעתיד. לא ניתן להם לגנוב את הדמוקרטיה הישראלית".
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
השר עמיחי שיקלי כתב: "במילים פשוטות לכתחילה המטרה לא הייתה להגיע לחקר האמת אלא לבצע הפיכה שלטונית בכלים משפטיים. מחובתנו להבטיח כי כלל הנוגעים בדבר יתנו את הדין על המעשים החמורים האלה שפגעו פגיעה אנושה בחברה הישראלית כולה".


ח"כ משה סעדה (הליכוד) הגיב: "מתברר שוב שהפרקליטות והמפכ"ל לשעבר עשו יד אחת להגיש כתב אישום שלא מבוסס ראייתית כשהכל במטרה לסכל את ראש הממשלה נתניהו ולגרום לפיטוריו. חרפה".

ח"כ אוהד טל כתב: "הצדק, האמת או המלחמה בשחיתות מעולם לא היו הסיפור פה. כל מה שעניין אותם היה להדיח את הימין ואת נתניהו מהשלטון. ניסיון הפיכה דה פקטו".
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יו"ר מפלגת נעם סגן השר ח"כ אבי מעוז:


"מציע לרוני אלשיך לקחת עורך דין ולהתכונן למשפט שבו יואשם בהדחת ראש ממשלה מכהן ובניצול לרעה באופן מושחת את מעמדו ותפקידו במקום להפליל את עצמו השכם והערב באמירות שמגלות לנו את מה שידענו מזה זמן רב. הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק בראשות מנדלבליט ניצן ואלשיך, ניצלו לרעה את תפקידם ופעלו להדחת ראש ממשלה מכהן"
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
דובר הליכוד גיא לוי הגיב על דברי רוני אלשיך בגלי צה"ל, "במשך שנים אנחנו אומרים לכם שבפרקליטות לא יושבים מטומטמים, שאין שום סיכוי שהם ציפו לגשת עם כתב האישום ההזוי וחסר הראיות הזה לבית המשפט ולנצח, ושהכל היה רק רק ניסיון לגרום לנתניהו לפרוש.

עכשיו אחרי שנים, גם מר כוסברה מודה בזה בקולו! כאשר הוא וחבריו יעמדו לחקירה, אנו נתעקש שזכויותיהם ישמרו, נפעל בלב פתוח ונפש חפצה, לא נעצור סבתות בנות 80, לא נמנע מהם מזון, תרופות ושינה, ולא נבצע מולם סחיטה באיומים, ולא נבצע ריגול לא חוקי ללא צווים, עד שהם יתנו דין צדק וישבו מאחורי סורגים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
סגנית שר האוצר ח"כ מיכל וולדיגר הגיבה לדברי המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, "המרצע יצא מהשק. מזימה תפורה מראש. כל מה שהם רצו זה להעיף ראש ממשלה מכהן מכיסאו ולא בחלו באמצעים לשם כך.

כתבי אישום הזויים שגזלו מקופת המדינה הון עתק, סבבי בחירות בלתי נגמרים ובקיצור - כאוס. היום התגלה קלונם ברבים והדבר הזה צריך להוביל לחקירה ואולי גם להעמדה לדין".
 
  • הוסף לסימניות
  • #20

רוני אלשיך בהתבטאות מדהימה בגלצ : ״אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר, שהמפלגה לא תגיד שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר''​



רוני אלשיך בהתבטאות מדהימה בגלצ על הסיבה שהמשפט הסתבך: ״אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר, שהמפלגה לא תגיד שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר ומישהו אחר ייכנס לשלטון״.
הרחבה קלה:
המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך התייחס הבוקר (רביעי) להתפתחות בתיקי נתניהו בעקבות המסר שהעבירו השופטים לפרקליטות ולפיו יהיה קשה להרשיע את נתניהו בתיק 4000 בשוחד ואמר "אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר".

אלשיך אמר בריאיון בגל"צ: "אי אפשר היה לנחש שראש הממשלה לא יתפטר ושהמפלגה לא תגיד לו שלטובת המדינה הוא צריך להתפטר ומישהו אחר ייכנס לשלטון".

אלשיך הוסיף: "אני מכוון את זה למפלגה שנלחמת ולא מבינה שהיא צריכה להגיד שלטובת המדינה 'אנחנו מעמידים איש אחר בראשנו'"

לדבריו, "התקדים שהיה מול עינינו היה של אולמרט".
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת משפט של עוול
ב"ה

בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.

טיעון מתמטי־רעיוני:

תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:


אם מתקיים:

  J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

ובו בזמן:

  J ∉ Elected Bodies

אזי מתקיים:

  ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

ניסוח מילולי של הטיעון:

נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

במצב כזה, יש:
  • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
  • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
    כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

ניסוח על פי תורת המשחקים

הגדרות:

  • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
  • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
  • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
  • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
  • G מגישה יוזמה ממשלתית P
  • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:

 J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

ובמקביל:

 J ∉ Elected

אז:
  • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
  • J משמר שליטה מעשית
  • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:

זהו משחק אסטרטגי עם:
  • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
  • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
  • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
  • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
  • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


📘 תאוריה מערכתית קצרה:

"כשל הריבונות במערכת סגורה"

הגדרה:


מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

עקרונות התאוריה:

1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.

היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
  • אינו משתנה בהתאם לקלט,
  • אינו ניתן להחלפה,
  • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
    הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.

זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

מסקנה (מה שהיה להוכיח):

❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

לסיכום:

הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.

וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.

* זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה