השקעות ה-S&P 500 והטעות הכי נפוצה בהשקעות

[קולמוס קרמי]

ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה​

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?​

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.

 

[227]

כל הזמן ההרכב של המדד משתנה לפי הנפח של החברה ולפי השווי שלה. לפעמים חברות מודחות מהמדד ולפעמים חברות שצמחו נכנסות. העיקרון של המדד נותר יציב: החברות המובילות של השוק האמריקאי.
לכן לא כ"כ מובן מה אתה רוצה

 

[aria]

כנראה שהוא מתכוין לקטסטרופה עולמית

 

[ה. שלמה]

ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה​

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?​

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.

הלייק שנתתי הוא רק לחלק מהדברים.

 

[קולמוס קרמי]

כל הזמן ההרכב של המדד משתנה לפי הנפח של החברה ולפי השווי שלה. לפעמים חברות מודחות מהמדד ולפעמים חברות שצמחו נכנסות. העיקרון של המדד נותר יציב: החברות המובילות של השוק האמריקאי.
לכן לא כ"כ מובן מה אתה רוצה

1. המדד טוב רק כמו החברות שבתוכו, אם חברות חזקות "יודחו מהמדד" והחברות שיחליפו אותם יהיו פחות מוצלחות היסטורית, המדד יעשה תשואה פחות טובה.
2. ארה"ב לא תישאר לנצח האימפריה החזקה בעולם.
3. אני מסכים שכרגע מבין המדדים המובילים ה-S&P נראה כמו המדד היציב ביותר וכנראה גם השקעה נכונה, אך רציתי להעלות לדיון את העובדה הפשוטה, שהסנופי יכול לעשות בטווח הארוך גם תשואה נמוכה או שלילית.
(עובדה שקצת הועלמה עם כל מחשבוני הריבית דריבית ותכנוני חתונות ילדים על הנייר)

 

[זבדיה]

ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה​

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?​

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.

גם העובדה שהילדים יתחתנו היא עובדה שלא מובנת מאליה.
וגם העובדה שאנחנו נחיה אז.
אלא מה, אנחנו מחשבים את חיינו לפי התרחישים הסבירים.

האם יש לך רעיון יותר טוב, או שאתה מציע לשים את הכסף מתחת לבלטות?
רק מזכיר שגם להפקיד כסף בבנק זה הימור שהבנק לא יקרוס, כנ"ל פנסיה, כנ"ל לשים כסף במדינת ישראל באופן כללי.

 

[227]

1. המדד טוב רק כמו החברות שבתוכו, אם חברות חזקות "יודחו מהמדד" והחברות שיחליפו אותם יהיו פחות מוצלחות היסטורית, המדד יעשה תשואה פחות טובה.
2. ארה"ב לא תישאר לנצח האימפריה החזקה בעולם.
3. אני מסכים שכרגע מבין המדדים המובילים ה-S&P נראה כמו המדד היציב ביותר וכנראה גם השקעה נכונה, אך רציתי להעלות לדיון את העובדה הפשוטה, שהסנופי יכול לעשות בטווח הארוך גם תשואה נמוכה או שלילית.
(עובדה שקצת הועלמה עם כל מחשבוני הריבית דריבית ותכנוני חתונות ילדים על הנייר)

1. אם העיקרון הוא שנצמדים לשוק האמריקאי כולו לא אמורה להיות משמעות לחברה ספציפית.
2. כולנו לא נחיה פה לנצח. ולכן ???
3. זו עובדת בסיס שכל ילד מבין וכל החישובים מתבססים על שנים רבות שבתוכם יש גם ירידות. אף אחד לא הסתיר את זה, וסתם פתחת אשכול חדש כי זה ממש התחלה של הבנה בשוק ההון.

 

[א דוד]

ברור שאם ישתנה משהו מהותי בכלכלת ארה"ב נצטרך לעשות חשבון חדש ולא נוכל להסתמך על סטטיסטיקות עבר, אבל כל עוד זה לא קרה לכאורה לא אמור להיות שינוי גדול מהעבר [אבל אתה צודק לגבי מי שאומר נשים את הכסף ולא נסתכל עליו 30 שנה בגלל הסטטיסטיקה, שזה בורות ממדרגה ראשונה]

 

[נבחר]

אני הקטן לא מבין כלל בהשקעות כהוא זה
אך היות וכמו שכתבת: מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה.
לכן אי אפשר לכתוב בכותרת קביעה בומבסטית של "הטעות הכי נפוצה בהשקעות" כשכעת היא עדיין איננה בכלל טעות

 

[bmsz]

אני הקטן לא מבין כלל בהשקעות כהוא זה
אך היות וכמו שכתבת: מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה.
לכן אי אפשר לכתוב בכותרת קביעה בומבסטית של "הטעות הכי נפוצה בהשקעות" כשכעת היא עדיין איננה בכלל טעות

האם תסכים שזו הכלכלה האמריקאית ואותה המדד מייצג ואז ישנו סיכון הן מבחינת מטבע והן מבחינה גיאוגרפית מכיוון שטבען של אימפריות להתחלף.
או שזו כלכלה גלובאלית מכיוון שאלו חברות בינלאומיות שבמקרה מאוגדות בבורסת ניו יורק וממילא הסיכון פוחת משמעותית?

 

[קוביד]

הלייק שנתתי הוא רק לחלק מהדברים.

ולחלקם האחר?

 

[mklj]

מה המסר שרצית להעביר?

 

[נאך און נאך גוט]

לפות"ש - על רגל אחת
1. אם אני צריך להתנתק מהעבר ולהתסכל רק על העתיד , אני רואה רק תשואות גבוהות יותר מהעבר (וזה לא אומר שלא יהיו קריסות ואולי ההיפך, השוק יותר חדשותי ויותר תנודתי).
2. הבנתי SP500 זה לא "בטוח" כמו שעבדו עליי בכולל (אני עוד אתחשבן עם האברך הזה אח"כ).
יש לך אלטרנטיבה ?

 

[רוקד ושר]

תכלס כרגע
זה כל בזמן בעליה
אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד כמה עשורים

 

[Playkef]

העיקרון פשוט - כל עוד יש בנ"א בעולם הם יצרכו משהו ממישהו, זה העומק מאחורי כל עניין ההשקעה הפסיבית, תמיד יהיו חברות וכוחות כלכליים שיעלו השאלה איזו ואיפה,
ברור שאין ידיעה מה העתיד, ואולי אפוקליפסיה בפתח, אבל כל עוד העולם על תילו הs&P הוא אחת הדרכים היעילות לפזר את ההשקעה באופן שתישאר תמיד עם הכוחות העולים בשווקים החזקים בעולם, המקסימום שאתה יכול לטעון הוא שיכול להיות מצב ששווקים מתחרים יעלו לאורך זמן יותר, ולכן כדאי לשקול במקביל להשקיע בעוד מדדים, הא ותו לא.

 

[וואי]

הלייק שנתתי הוא רק לחלק מהדברים.

יש שם עוד משהו נכון לדעתך מעבר לכלל של תשואות עבר לא מנבאות עתיד?
(וגם זה לא אמור להשפיע על מי שמבין מדוע הוא משקיע במדד כלשהו, כיון שלא זו הסיבה)

 

[חושב שחושב שהוא חושב]

הבעיה האמיתית שכנראה הפריעה לפותח האשכול שליט"א, זה שהמדד לא מפוזר מספיק.
מדד לא מפוזר הוא מדד אקטיבי. וממילא הוא תמיד יכול לנצח מדד אחר בטווח זמן כזה או אחר.
כמו שאם הייתם משקיעים השנה רק בטסלה, הייתם מרוויחים יותר מכל המדדים.
אם אנחנו מחפשים מדד שמביא את תשואת השוק [בטא] ולא תשואת יתר [אלפא], כדאי לעבור לפחות למדד עולמי. או לכה"פ לS&P 500 משקל שווה.
אחרת כדאי להשקיע בנאסד"ק 100. לפי כל הטיעונים של כלל העונים שהובאו לעיל.
זוהי כל התורה כולה. תורת הפסיביות. ואידך זיל גמור.

 

[וואי]

לפות"ש - על רגל אחת
1. אם אני צריך להתנתק מהעבר ולהתסכל רק על העתיד , אני רואה רק תשואות גבוהות יותר מהעבר (וזה לא אומר שלא יהיו קריסות ואולי ההיפך, השוק יותר חדשותי ויותר תנודתי).
2. הבנתי SP500 זה לא "בטוח" כמו שעבדו עליי בכולל (אני עוד אתחשבן עם האברך הזה אח"כ).
יש לך אלטרנטיבה ?

לגבי 1. זה הנחה שלך.
לגבי 2. מה עם עולמי? (גם הטוענים שהסנופי מספיק זה מחמת שלדעתם הוא נחשב עולמי, בלי זה לדעתי באמ מסוכן להשקיע בו לבד ולהסתמך על כך).

 

[DSME]

מה המסר שרצית להעביר?

האינטליגנציה בעבר היה שלכל אחד שפוגשים ברחוב תראה לו שאתה יודע מה זה S&P היום זה השתנה והאינטליגנציה היא לומר שזה לא המקום הנכון וארה"ב לא תמיד תהיה אימפריה וכולם הולכים לשם כמו עדר.
ולעצם העניין זה ודאי שמדד זה דבר טוב מלהשקיע במניות עצמם והוא נחשב לפיזור וכו'
אבל כן חשוב מאוד לדעת מה עושים בשביל לקחת בחשבון גם סיכונים שקרו ומן הסתמא גם יקרה וגם להבין שאין עושר ברגע כי כבר שנתיים שהמדד לא עולה יותר מקרן כספית
ובזמן שכולם מדברים על ארה"ב מפספסים את האוצר שתחת לגשר דוקא כאן בישראל....

 

[וואי]

אם אנחנו מחפשים מדד שמביא את תשואת השוק [בטא] ולא תשואת יתר [אלפא], כדאי לעבור לפחות למדד עולמי. או לכה"פ לS&P 500 משקל שווה.

מילא עולמי, אבל איך הגעת למשקל שווה? זה הדבר הכי לא הגיוני שיכול להיות.