השקעות ה-S&P 500 והטעות הכי נפוצה בהשקעות

  • הוסף לסימניות
  • #1
ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כל הזמן ההרכב של המדד משתנה לפי הנפח של החברה ולפי השווי שלה. לפעמים חברות מודחות מהמדד ולפעמים חברות שצמחו נכנסות. העיקרון של המדד נותר יציב: החברות המובילות של השוק האמריקאי.
לכן לא כ"כ מובן מה אתה רוצה
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.
הלייק שנתתי הוא רק לחלק מהדברים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כל הזמן ההרכב של המדד משתנה לפי הנפח של החברה ולפי השווי שלה. לפעמים חברות מודחות מהמדד ולפעמים חברות שצמחו נכנסות. העיקרון של המדד נותר יציב: החברות המובילות של השוק האמריקאי.
לכן לא כ"כ מובן מה אתה רוצה
1. המדד טוב רק כמו החברות שבתוכו, אם חברות חזקות "יודחו מהמדד" והחברות שיחליפו אותם יהיו פחות מוצלחות היסטורית, המדד יעשה תשואה פחות טובה.
2. ארה"ב לא תישאר לנצח האימפריה החזקה בעולם.
3. אני מסכים שכרגע מבין המדדים המובילים ה-S&P נראה כמו המדד היציב ביותר וכנראה גם השקעה נכונה, אך רציתי להעלות לדיון את העובדה הפשוטה, שהסנופי יכול לעשות בטווח הארוך גם תשואה נמוכה או שלילית.
(עובדה שקצת הועלמה עם כל מחשבוני הריבית דריבית ותכנוני חתונות ילדים על הנייר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ה-S&P 500 הוא מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה. לכן, משקיעים רבים אימצו הנחה פשוטה: מה שעלה הרבה זמן, ימשיך לעלות גם בהמשך.

מדד הוא לא הבטחה, הוא תמונת מצב. הוא מספר מי החברות החזקות ביותר בכלכלה האמריקאית היום, אבל לא מי יהיו החברות, או הסקטורים שיובילו מחר. מי שהיה ענק לפני עשרים שנה בנקים, נפט, תעשייה כבדה כבר לא זה שמכתיב את הקצב. ומעצמה שמובילה עכשיו לא בהכרח תוביל בעתיד.

התרנגול שלא ידע שהוא חלק מסטטיסטיקה

כדי להבין את האבסורד שבהסתמכות על העבר, כדאי להתעכב על משל שמדגים את שבריריותן של תחזיות ליניאריות:

בחצר רחבת ידיים, מגודרת בגדר עץ לבנה, חי לו תרנגול אדמוני עם כרבולת גאה. בכל בוקר, עוד לפני שקרני השמש מטפסות מעל הגבעה, הוא שומע את צעדיו של בעל החווה מתקרבים. האיש פוסע בשביל האבנים, דלי מתכת בידו, והתרנגול יודע בדיוק מה עומד לקרות: גרעינים יפוזרו לרגליו, מים טריים ימלאו את השוקת, ולו עצמו לא יחסר דבר.

יום אחר יום זה קורה. גם כשעננים כבדים מכסים את השמיים, גם כשחמסין מייבש את האדמה, גם כשהחורף מקפיא את קצות הנוצות בעל החווה מגיע, מדויק כמו שעון עתיק. התרנגול מתחיל לזהות דפוס: האדם הזה הוא מקור של שפע, יציבות והמשכיות. אם היו נותנים לו לרשום את תצפיותיו בטבלה, הגרף שהיה מצייר היה קו ישר וברור של "דאגה מתמשכת".

ככל שעובר הזמן, הביטחון שלו גדל. הרי המציאות מוכיחה זאת: כל יום שעבר היה טוב, ולכן אין סיבה שהבא יהיה שונה. אבל אז מגיע ערב חג אחד. החווה שקטה מהרגיל. השמיים ורודים, האוויר עומד, וריח עשן עדין עולה מאזור הבית. האיש מתקרב שוב, אבל הפעם בלי דלי. צעדיו איטיים יותר. בידו חפץ אחר, כזה שהתרנגול לא פגש בנתוני העבר שלו והדפוס, שנראה כל כך מובהק, מתגלה לפתע כטעות טראגית של מי שלא ידע שהסטטיסטיקה שלו חלקית, צרה ועיוורת למה שאינו חוזר על עצמו.

הבעיה לא הייתה בניתוח של התרנגול אלא בזה שהניתוח נשען על מידע חלקי בלבד, כזה שלא הכיל את התרחיש החשוב מכולם.

ומה זה אומר על המדד?

ה-S&P 500 אינו תרנגול, אבל לפעמים משקיעים מתנהגים כמוהו.

כשאומרים "המדד תמיד יעלה בטווח הארוך", זה משפט שמסתיר הנחה מסוכנת: שהעתיד ימשיך בדיוק כמו העבר. בפועל:
כלכלות משתנות, טכנולוגיות מחליפות עולמות, מנהיגים, חוקים, וכוחות גלובליים נעים לכיוונים חדשים
ומה שנראה יציב, עלול להיות יציב רק עד לנקודה שבה הוא כבר לא, מדד שעלה שנים לא חייב לעלות באותו קצב, או בכלל.

לתכנן חתונות ילדים לפי ביצועי העבר של מדד הS&P 500, זה כמו לבדוק תחזית מזג אוויר מהשנה שעברה, ולהזמין אולם פתוח.
גם העובדה שהילדים יתחתנו היא עובדה שלא מובנת מאליה.
וגם העובדה שאנחנו נחיה אז.
אלא מה, אנחנו מחשבים את חיינו לפי התרחישים הסבירים.

האם יש לך רעיון יותר טוב, או שאתה מציע לשים את הכסף מתחת לבלטות?
רק מזכיר שגם להפקיד כסף בבנק זה הימור שהבנק לא יקרוס, כנ"ל פנסיה, כנ"ל לשים כסף במדינת ישראל באופן כללי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
1. המדד טוב רק כמו החברות שבתוכו, אם חברות חזקות "יודחו מהמדד" והחברות שיחליפו אותם יהיו פחות מוצלחות היסטורית, המדד יעשה תשואה פחות טובה.
2. ארה"ב לא תישאר לנצח האימפריה החזקה בעולם.
3. אני מסכים שכרגע מבין המדדים המובילים ה-S&P נראה כמו המדד היציב ביותר וכנראה גם השקעה נכונה, אך רציתי להעלות לדיון את העובדה הפשוטה, שהסנופי יכול לעשות בטווח הארוך גם תשואה נמוכה או שלילית.
(עובדה שקצת הועלמה עם כל מחשבוני הריבית דריבית ותכנוני חתונות ילדים על הנייר)
1. אם העיקרון הוא שנצמדים לשוק האמריקאי כולו לא אמורה להיות משמעות לחברה ספציפית.
2. כולנו לא נחיה פה לנצח. ולכן ???
3. זו עובדת בסיס שכל ילד מבין וכל החישובים מתבססים על שנים רבות שבתוכם יש גם ירידות. אף אחד לא הסתיר את זה, וסתם פתחת אשכול חדש כי זה ממש התחלה של הבנה בשוק ההון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ברור שאם ישתנה משהו מהותי בכלכלת ארה"ב נצטרך לעשות חשבון חדש ולא נוכל להסתמך על סטטיסטיקות עבר, אבל כל עוד זה לא קרה לכאורה לא אמור להיות שינוי גדול מהעבר [אבל אתה צודק לגבי מי שאומר נשים את הכסף ולא נסתכל עליו 30 שנה בגלל הסטטיסטיקה, שזה בורות ממדרגה ראשונה]
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני הקטן לא מבין כלל בהשקעות כהוא זה
אך היות וכמו שכתבת: מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה.
לכן אי אפשר לכתוב בכותרת קביעה בומבסטית של "הטעות הכי נפוצה בהשקעות" כשכעת היא עדיין איננה בכלל טעות
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני הקטן לא מבין כלל בהשקעות כהוא זה
אך היות וכמו שכתבת: מדד מצליח, אולי המצליח בעולם. הוא עלה לאורך רוב שנות קיומו, שרד מלחמות, מיתון, ובועות פיננסיות ותמיד, בסוף, המשיך קדימה.
לכן אי אפשר לכתוב בכותרת קביעה בומבסטית של "הטעות הכי נפוצה בהשקעות" כשכעת היא עדיין איננה בכלל טעות
האם תסכים שזו הכלכלה האמריקאית ואותה המדד מייצג ואז ישנו סיכון הן מבחינת מטבע והן מבחינה גיאוגרפית מכיוון שטבען של אימפריות להתחלף.
או שזו כלכלה גלובאלית מכיוון שאלו חברות בינלאומיות שבמקרה מאוגדות בבורסת ניו יורק וממילא הסיכון פוחת משמעותית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לפות"ש - על רגל אחת
1. אם אני צריך להתנתק מהעבר ולהתסכל רק על העתיד , אני רואה רק תשואות גבוהות יותר מהעבר (וזה לא אומר שלא יהיו קריסות ואולי ההיפך, השוק יותר חדשותי ויותר תנודתי).
2. הבנתי SP500 זה לא "בטוח" כמו שעבדו עליי בכולל (אני עוד אתחשבן עם האברך הזה אח"כ).
יש לך אלטרנטיבה ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
תכלס כרגע
זה כל בזמן בעליה
אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד כמה עשורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
העיקרון פשוט - כל עוד יש בנ"א בעולם הם יצרכו משהו ממישהו, זה העומק מאחורי כל עניין ההשקעה הפסיבית, תמיד יהיו חברות וכוחות כלכליים שיעלו השאלה איזו ואיפה,
ברור שאין ידיעה מה העתיד, ואולי אפוקליפסיה בפתח, אבל כל עוד העולם על תילו הs&P הוא אחת הדרכים היעילות לפזר את ההשקעה באופן שתישאר תמיד עם הכוחות העולים בשווקים החזקים בעולם, המקסימום שאתה יכול לטעון הוא שיכול להיות מצב ששווקים מתחרים יעלו לאורך זמן יותר, ולכן כדאי לשקול במקביל להשקיע בעוד מדדים, הא ותו לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הבעיה האמיתית שכנראה הפריעה לפותח האשכול שליט"א, זה שהמדד לא מפוזר מספיק.
מדד לא מפוזר הוא מדד אקטיבי. וממילא הוא תמיד יכול לנצח מדד אחר בטווח זמן כזה או אחר.
כמו שאם הייתם משקיעים השנה רק בטסלה, הייתם מרוויחים יותר מכל המדדים.
אם אנחנו מחפשים מדד שמביא את תשואת השוק [בטא] ולא תשואת יתר [אלפא], כדאי לעבור לפחות למדד עולמי. או לכה"פ לS&P 500 משקל שווה.
אחרת כדאי להשקיע בנאסד"ק 100. לפי כל הטיעונים של כלל העונים שהובאו לעיל.
זוהי כל התורה כולה. תורת הפסיביות. ואידך זיל גמור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לפות"ש - על רגל אחת
1. אם אני צריך להתנתק מהעבר ולהתסכל רק על העתיד , אני רואה רק תשואות גבוהות יותר מהעבר (וזה לא אומר שלא יהיו קריסות ואולי ההיפך, השוק יותר חדשותי ויותר תנודתי).
2. הבנתי SP500 זה לא "בטוח" כמו שעבדו עליי בכולל (אני עוד אתחשבן עם האברך הזה אח"כ).
יש לך אלטרנטיבה ?
לגבי 1. זה הנחה שלך.
לגבי 2. מה עם עולמי? (גם הטוענים שהסנופי מספיק זה מחמת שלדעתם הוא נחשב עולמי, בלי זה לדעתי באמ מסוכן להשקיע בו לבד ולהסתמך על כך).
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מה המסר שרצית להעביר?
האינטליגנציה בעבר היה שלכל אחד שפוגשים ברחוב תראה לו שאתה יודע מה זה S&P היום זה השתנה והאינטליגנציה היא לומר שזה לא המקום הנכון וארה"ב לא תמיד תהיה אימפריה וכולם הולכים לשם כמו עדר.
ולעצם העניין זה ודאי שמדד זה דבר טוב מלהשקיע במניות עצמם והוא נחשב לפיזור וכו'
אבל כן חשוב מאוד לדעת מה עושים בשביל לקחת בחשבון גם סיכונים שקרו ומן הסתמא גם יקרה וגם להבין שאין עושר ברגע כי כבר שנתיים שהמדד לא עולה יותר מקרן כספית
ובזמן שכולם מדברים על ארה"ב מפספסים את האוצר שתחת לגשר דוקא כאן בישראל....
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אם אנחנו מחפשים מדד שמביא את תשואת השוק [בטא] ולא תשואת יתר [אלפא], כדאי לעבור לפחות למדד עולמי. או לכה"פ לS&P 500 משקל שווה.
מילא עולמי, אבל איך הגעת למשקל שווה? זה הדבר הכי לא הגיוני שיכול להיות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
החלפת המידע בפרום הינה בין משקיעים חובבנים, ואינה מהווה תחליף ליעוץ מקצועי.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

כל כך הרבה מדברים על השקעה בS&P500, והבסיס להשקעה ולחיקוי המדד הזה נובע בעיקר משיטת ההשקעה הפאסיבית.
שהיא השיטה היחידה שהצליחה לאורך זמן להביא רווחים יותר מכל אחד מוכשר או גאון כזה או אחר.
כשמתבוננים ביסודות הפילוסופיה הלא כל כך עמוקה של ההשקעה הפאסיבית, יש יסוד אחד שכל הזמן חוזר על עצמו.
במקום לקנות מניה בודדת אני קונה את כל השוק.
אני לא צריך לשבור את הראש מה יקרה אם סמסונג תהיה חזקה יותר מאפל.
פפסי מקוקה קולה.
ישראכארט מאמריקן אקספרס.
או גמיני' מGPT.
ומדוע?
כי כל חברות האלה יהיו בבעלותי. לאלו שמחפשים דיוקים, כן אני יודע, GPT עדיין לא נסחרת היא בהנפקה, זה רק בשביל לסבר את האוזן.
וממילא כאן נשאלת השאלה.
מה יקרה אם ארה"ב (סנופי) תחלש בתקופה מסוימת ולא תביא תשואות גבוהות כמו שהיא הביאה בעשור האחרון.
או במקרה גרוע יותר תחדול מלהיות מובילה, אגב מי שרוצה יכול לעיין ערך קריסת המדדים ביפן
למה אותו עקרון שאנחנו מבינים שצריך להשקיע בכל החברות במשק, לא מביא אותנו למסקנה שאנחנו גם צריכים להשקיע בכל המדינות בעולם.
כבר היו כאן כמה דיונים על כך, אבל לצורך המחשה עשיתי בדיקה קצרה בגוגל והשוואתי בין הS&P500 (צהוב) לשאר העולם (כחול) (למתחילים ששמעו רק על הראשון: תחשבו שיש לכל העולם ביחד גם S&P משלו...).
והאמת שדי הופתעתי...
אז הנה להנאתכם.
רק לסיום אומר "ההבדל בין משקיע חובבן למשקיע המקצוען הוא, שהמשקיע החובבן שואל איפה יש הכי הרבה תשואה, והמשקיע המקצוען שואל איפה יש קצת פחות תשואה והרבה פחות סיכון"
1770925873089.png

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה