הילד זקן

[כנפיים]

ראיתי ילד זקן---

מפותח
מוצלח
כשרון
באנגלית
בחשבון
גאון
מלומד
משכיל
מנהיג
מוביל.

ראיתי ילד זקן---

שקול
מדוד
מדהים
לא סתם חמוד
מאופק
מחושב
בטוח
מיושב
לא מתפרץ
לא מתרוצץ
לא מריע
לא מפריע
לא מתקצף
בטח לא מתחצף.

ראיתי ילד זקן---
ורציתי לשאול אותו
ככה סתם בקריצה
למה לקחת ת'חיים בריצה?
אבל חשבתי
שזה לא מתאים לגיל
התרגיל.

ראיתי ילד זקן---
מסכן.

 

[מ"ם]

וואו.
אני מכיר אותו.

פשוט מדהים, כרגיל.

 

[מרחבית]

השיר - יפה מאוד, כתמיד!
מבחינת התוכן:
אם זה האופי האמיתי שלו - הוא לא זקן ולא מסכן, זו סתם סטיגמה...
יש ילדים כאלה, ויש ילדים כאלה - וכולם ילדים...

 

[רחל סרולוביץ]

אם זה האופי האמיתי שלו - הוא לא זקן ולא מסכן, זו סתם סטיגמה...
יש ילדים כאלה, ויש ילדים כאלה - וכולם ילדים...

אופי כזה מתפתח בד"כ בגילאים מאוחרים יותר
וילד כזה שמתבגר טרם זמנו הוא לא ממש ילד ככל הילדים...

 

[מרחבית]

אופי כזה מתפתח בד"כ בגילאים מאוחרים יותר
וילד כזה שמתבגר טרם זמנו הוא לא ממש ילד ככל הילדים...

בד''כ. נכון. והוא לא צריך להיות ככל הילדים. הוא צריך להיות הוא.
יש ילדים כאלה, והם לא הרוב. והם בסדר גמור - אם זה אופי אמיתי שלהם ולא מתוך חינוך חונק.
תנו מרחב גם למי שהמרחב שלו שונה מהמרחב שלכם...

 

[רחל סרולוביץ]

בד''כ. נכון.
כנפיים שונאת סטיגמות ושונאת בד''כ...ואוהבת את השונה...
יש ילדים כאלה, והם לא הרוב. והם לגמרי בסדר גמור - אם זה אופי אמיתי שלהם ולא מתוך חינוך חונק.
תנו מרחב גם למי שהמרחב שלו שונה מהמרחב שלכם...

בוודאי שהם לא הרוב. וסביר שהשיר נכתב על המיעוט שפחות מבסדר גמור,
וכשרואים אותו מרגישים שמישהו פה מחמיץ משהו.
@כנפיים , אולי נזכה לפרשנות קלה שלך?

 

[כנפיים]

וכשרואים אותו מרגישים שמישהו פה מחמיץ משהו.

בול
וכמובן שהמילים "זקן" ו"מסכן" לא היו סטיגמה או כינוי גנאי, כי אם ביטוי של תחושת העייפות והעצבות העולה מהילד הזה.
העיניים שלו עוד מולי.

 

[אשר שרבר]

מקסים, מכיר את הילדים האלו. עצוב.

 

[כנפיים]

.

 

[ארבע]

והילד הזה הוא אני...
מכירה מקרוב ילדים כאלו. יש מהם שחיים בתחושת החמצה וצריבה פנימית על השונות שלהם.
אולי ההצעה של מרחבית היא הצעת האיזון בין הגישות - אם נקבל את הילדים הללו כשלמים כמות שהם, הם יוכלו לחוש פחות מוזרים ושונים.

 

[ארבע]

לא ציינתי עד כמה נהניתי מהשיר, אז מציינת (:
יש בו מהשנינה והקצב שמזכירים לי את ליבי מ'לבית' וקצת את שירה מ'שירה בציבור'. וזו כמובן מחמאה אדירה, כידוע ליודעי ח"ן.

 

[כנפיים]

תודה רבה! (לא מוכר לי "לבית" או ליבי, ואת שירה יצא לי לקרוא פעם פעמיים, היא כותבת הומור, לא? והיא טובה בהרבה...)
הבנתי מהתגובות שיש כאלו שהבינו שדיברתי על ילדים שקטים או "מרובעים" מטבעם.
כוונתי היתה לילדים העייפים מהחיים, שעול העולם על כתפיהם, הזקנים. שלא פגשו את המבוגר שייתן להם רשות להיות-ילדים, או שאף אחד לא לחש באוזנם שבנ"א אינם מלאכים, ולא אמורים לנסות להיות. ושלאנשים, בטח לילדים, מותר לשחרר. לטעות. יתכן שהייתי צריכה להדגיש יותר את העייפות ואחריות-היתר בשיר, ואולי פעם אעשה זאת. כרגע אשאיר אותו כך. כמו שנכתב כשהתחושה החזקה היתה טרייה.
בכל אופן, לכל אחד אמורים לתת את התחושה שהוא שלם, אבל זה בדיוק החלק הכואב עם הילדים האלו, הם קיבלו את התחושה שבשביל להיות שלם, אהוב, מקובל ורצוי, אתה חייב להיות בסדר. הכי בסדר. תמיד בסדר.
הו, כמה שזה מעייף. מזקין בטרם עת.
חוץ מזה:https://www.prog.co.il/threads/בואו-נהיה-גיבורים.423588/

 

[רחל סרולוביץ]

עוד צורב בי הרגע ההוא,
כשישבתי ליד ילדה-קשישה כזו ורגלינו השתכשכו בחלוקי נחל בטיול בית ספר קיצי,
וכמו בנס נקרעה ממנה לרגע המסכה הקמוטה וצחוק ילדותי התגלגל ממנה אל המים הקרירים,
כשהם התיזו עליה לגמרי בטעות.
רציתי לעזור לה להשליך את המסכה לנצח, לשאת את הצחוק הזה הלאה אל השגרה,
אבל שתקתי וחקקתי את הרגע בינינו, קיוויתי שקראה את לבי.

 

[נקודה אחת]

מזכיר לי שיר של גדי דבוש, "ילד"
מוקדש לילד הזקן,
ומוקדש לאמא הזקנה
שכנראה עושה לך מה שעשו לה.

ילד, אל נא תתבייש ותשתתק
ילד, אל נא תיבהל, אתה צודק
ילד, אל תחשוש כל כך מהעתיד
ילד, זה נכון להיות אוהב תמיד

והשיר, שליבך סתם שר
אף פעם לא נגמר, הוא תמיד נשאר
והקול, שזועק בך,
הוא עוד ישמע, הוא עוד ישמע

ילד, אל תשכח אינך שייך להם
הם עושים לך מה שעשו להם
ילד, אתה בא מארץ רק שלך
וחייך נתונים רק בידך

והשיר, שליבך סתם שר
אף פעם לא נגמר, הוא תמיד נשאר
והקול, שזועק בך,
הוא עוד ישמע, הוא עוד ישמע

השם תמיד איתך
השם תמיד איתך...

 

[מכונתכתיבה]

מזכיר לי שיר של גדי דבוש, "ילד"

שיר מדהים
אויל בהמשך אעלה עם המנגינה היפהפיה

ו @כנפיים השיר ממש מיוחד!
כל כך נכון, ילדים שמפספסים את הילדות הם מסכנים
(פעמים רבות זה ילדים שהתבגרו טרם עת מסיבות שונות)
כתוב מהמם! קצבי ונוגע ללב

 

[מוישה]

לא יכול לשכוח את המאמר הזה. אחד הדברים!

 

[כנפיים]

כמה אמיתי!
מי כתב?

 

[מוישה]

כמה אמיתי!
מי כתב?

רא"צ קלוגר מביהמ"ד 'נזר ישראל', בספרו קרבה אל נפשי.